קונפוציוניזם

ערך: גילי חסקין

 

הקיסר שולט בסין בתוקף מנדט מן השמים.

צילם: גילי חסקין

 ראו קודם: סין, הענק במזרח; טיול בסין – המלצות

המטייל בסין ומדת מה גם בווייטנאם[1], נתקל לא אחת בשם "קונפוציוס". לעתים בהקשרים היסטוריים, לעתים אקטואליים: "חברה קונפוציוניסטית". הקונפוציוניזם, כמו הדאואיזם, הוא חלק בלתי נפרד מהטיול בסין.

ראו באתר זה: הבודהיזם באסיה, הדאואיזם.

"קונפוציוניזם" הוא שם לטיני שטבעו ישועים במאה ה- 17. המונח הסיני הוא ג'ו (מלומדים, אנשי ספר) – מורה על אופיו הרחב – תרבות רוחנית. בדרך כלל הוא נודע כפילוסופיה (צ'ה), אף כי הוא משתמש גם במונחים כגון "ג'ו צ'או", "קונג צ'או" (קונג שם משפחתו של קונפוציוס) ו"לי צ'או" ( לי = טקסים קונפוציאנים). מונחים אלה מציינים יסודות של פולחן, טקס וקורבן. הם כמובן "צ'או" – פעולות דתיות. הקונפוציניזם נודע כפילוסופיה מוסרית. מיסודם של קונפוציוס (479-551), מנציוס (289-371) וסון טסו (230-300). מבוססת בבירור על "צ'ונג יונג" – ספר בסיס לחינוך הקונפוציאני. שם נאמר בפירוש כי "החכם המבין את השלמות האמיתית (צ'נג) הופך לאחד עם השמים ועם הארץ".

 

קוג פו צה – החכם קונג נולד בשנת 551 לפני הספירה למשפחה ענייה. מעניין, שבעידן בו חי ופעל (עד 479 לפנה"ס, בן 72 היה במותו), פעלו פילוסופים רבים באסיה, כמו לאו צה (דאואיזם), סידהרטה גואטמה (בודהיזם), זרתוסטרא (זורואסטרית).  בתקופת קונפוציוס שאפו אנשים לקבל משרות ציבוריות, כדי לעבוד כפקידי מדינה.

כל ימיו שאף לקבל משרה ולתקן את השלטון, רצה להביא את החברה לסדר. לרוע מזלו, לא הצליח, אולי בגלל הנסיבות. בגיל 50 יצא "לשליחות אלוהית". רצה לעבור מעיר לעיר, עד שישיג השפעה ויוכל ללמד את השליט איך לשלוט. האיש עבר מעיר לעיר 13 שנה חיפש הזדמנות להשפיע ומשלא מצא , שב על עקרותיו אל  מדינתו. בינתיים התחלף הפיאודל (עדיין תקופת ג'ו המזרחית, המכונה "תקופת האביב והסתיו". ג'ו שולט בחלק אחד ואחרים בחלקים אחרים), אולם הוא היה כבר עייף מידי. לא רצה משרה ציבורית והפך להיות מורה. רצה ללמדם את הדרך הנכונה לחיות. 

הקונפוציוניזם הוא יותר פילוסופיה מאשר דת.

 

 

 

 צילום: גילי חסקין

 

קונפוציוס חי בשנים 479-551 לפנה"ס. עידן בו חיו מרבית הפילוסופים הגדולים של אסיה. כך לאו צה, כך בודהא, כך מהווירה (מייסד הג'ייניזם), כך זרתוסטרא.

 קונג פו צה (החכם קונג) נולד ב- 551 למשפחה ענייה. הוא חי בתקופת ג'ו המזרחית המכונה "תקופת האביב והסתיו". (ג'ו שלט בחלק אחד ואחרים בחלקים אחרים).

כל ימיו שאף לקבל משרה ולתקן את השלטון, רצה להביא את החברה לסדר. לרוע מזלו, היה לא יוצלח, אולי בגלל הנסיבות. בגיל 50 יצא "לשליחות אלוהית". הוא הבחין באי סדר. ראה את מעמד המלך יורד ואת האיכרות מנוצלת. התבונן בנוסטלגיה אל תקופת ג'ו המערבית, שלפניו, כתור הזהב של החיים בסין. היה אז שליט אחד, אבסולוטי, שלטון השמים, – תור הזהב בולט לעומת אי הסדר של תקופתו.

קונג פו צה רצה לעבור מעיר לעיר, עד שישיג השפעה ויוכל ללמד את השליט איך לשלוט. כך נדד  13 שנה בחיפוש צ'אנס הזדמנות לסייע ומשלא מצא, חזר למדינתו. בינתיים התחלף הפיאודל (עדיין תקופת ג'ו המזרחית, הוא היה כבר עייף מידי. לא רצה משרה ציבורית והפך להיות מורה. רצה ללמדם את הדרך הנכונה לחיות. 

הוא עם מותו לא קרה דבר (כמו במקרים של ישו וסידהרטה גווטמה).

באסכולות הפילוסופיות של סין קיימת אבחנה בין קונפוציוס לבין "הקונפוציוניזם" – התורה שהתפתחה לאחר מותו.

 

 

צילום: גילי חסקין

 

 1. הקיסר שולט כבן השמים (בעירבון מוגבל)

 2. מעמד האליטה (שלושה מעמדות) עם הרבה מוביליות.

מה היה בתורה זו שהפך אותה למרכזית כל כך?

האלמנט הראשי של משנת קונפוציוס – סדר, מסורת. תחת עקרון היסוד – תלמידיו פיתחו את הקונפוציוניזם.

תורת קונפוציוס מתבססת סביב השאלה – כיצד ניתן לחיות ביחד?

קונפוציוס לימד את תלמידיו את כללי ההתנהגות הנכונה:

א. לכל אדם צריכים להיות ערכי מוסר – ג'ן (JEN) – אנושיות, יושר, אהבת הזולת, עקרון של יושר, אהבה כלפי עצמך, להכיר בערך עצמך.

ב. עקרון הלי – "הדרך הנאותה". לי (Li( = דרך, סדר נכון. אופן ההתנהגות קונפוציוס מחלק את מערכת ההתנהגות החברתית לרמה קטגורית.

·         נתין ושליט

·         בן ואב

·         אח צעיר לבוגר

·         חבר צעיר וחבר מבוגר

·         אשה ובעל

חמש מערכות התנהגות בסיסיות בתוך החברה. שלוש מערכות הן יחס בין הצעיר לבוגר – יחס של כבוד. ואכן, בתקופות רבות בהיסטוריה של סין, השליטים היו זקנים מאד. גם כעבור שנים רבות, מנהיגי הפוליטבירו הסיני היו זקנים מאד. דנג שאו פנג שלט בגיל 87.

ההתנהגות הנכונה – חמשת מערכות היחסים.

שלוש מערכות קשורות לתא המשפחתי בן-אב; שני אחים; בעל-אשה.

יחד עם זאת יש שני סעיפים שלא קשורים למשפחה: נתין-שליט, חבר צעיר-חבר בוגר.

 

 

קברו של קונפוציוס בצ'ופו

 

* משמעות שניה של הלי – הפולחן .

לכל דבר יהיה נתון מסודר ויבוא במקום. כל דבר נעשה על פי סדר קבוע: אכילה, עבודה וכדומה. לכל דבר  צורת התנהגות קבועה מראש.

כמה דברים נובעים מכך:

 

 

1. "דוקטרינת השמות"

חשיבות גדולה להגדרה מדויקת של המילה. אם לא מגדירים מושג בדיוק, יש אי הבנות.

2. "דוקטרינת האמצע" 

דרך הביניים, שלילת הקיצוניות, שיאפשרו לחיות יחדיו. דרך חשובה על ידי וויתור (הקונפוציוניזם שהפך להיות הדוקטורינה החשובה בסין – כולל הדאואיזם). חוסר קיצוניות. הרעיון המשיך הלאה והשתלב בקומוניזם. בהשוואה למהפכות קומוניסטיות אחרות לא הוצאות להורג, לא משפטי ראווה לא כבושים צבאיים. במדה מסויימת אפשר לטעון, כי בניגוד לקיקטטורים אחרים, גם מאו חיפש דרך ביניים.

3. "טה" 

 ט̤ה הוא הכוח שבאמצעותו בני האדם שולטים. כוח שבאמצעותו מראה השליט את מוסריות השלטון. על השליט לקיים את הג'ן והלי .זו לא סתם תורת חיים בין אדם לחברו, אלא עוסקת במערכת חיים כללית.

 4. עקרון האמנויות

ו̤ן (wen) אומנות השלום, אומנויות יפות, כולם כלי של הקונפוציוניזם לחינוך ולמוסר. יש פילוסופיה מאחורי האומנות. האלמנט המרכזי של תורת קונפוציוס היא בניית מערכת יחסים בתוך החברה. הקונפוציוניזם של קונפוציוס מתעלם מהעל טבעי, מהאלוהות וכדומה. לא מתייחס לאדם ולמקומו ביקום.

 

ציור מתקופת שושלת טאנג

 

לאחר מותו של קונפוציוס, תורתו הפכה לחשובה ביותר בסין. הקימו מקדשים, פסלים, מנחות וכו'. התפתח קונפוציוניזם עממי. לפני קונפוציוס היתה מערכת של הרבה אלים. אם דת היא התייחסות אדם ליקום ולאל הרי הקונפוציוניזם אינו דת. קונפוציוס לא מכחיש את קיומו של סדר קוסמי ושל האל, אך לא נוגע ביחסי האדם לאל והאדם ליקום. (דאואיזם מנוגד – הדאואיזם מתייחס לשאלת האדם והיקום).

תורת קונפוציוס אומצה על ידי שושלת האן. הבסיס של שושלת האן היה תורת קונפוציוס. שיטת המבחנים מי שרצה להתקבל למעמד הפקידות היה צריך לעבור מבחנים בתורת קונפוציוס. כך הוחדרו עקרונות קונפוציוס לאורך החיים לכן התורה התעלתה. 

עד היום תופס הקונפוציוניזם מקום מרכזי: יחס בין צעיר למבוגר, יחסים במשפחה, יחס שליט נתין. תורה זו ענתה על הצרכים החברתיים, הצרכים הכלכליים בסין במשך תקופה ממושכת. הקונפוציוניזם מדגיש את המשמעות המוסרית של יחסי אנוש, אך מבססה על מציאות אלוהית. ביסוד תורתו של קונפוציוס מונח המושג "רן" (אנושיות) כמו שרחמים הם הנעלה במידות הבודהיזם והאהבה בנצרות. "רן" הוא המטרה הסופית של ההתנהגות והשינוי העצמי בקונפוציוניזם. גם אם באמרות – קונפוציוס, מדגיש את המימד המוסרי של האנושיות. מצוין בפירוש כי השמים הם המגינים עליו. היצירות בקונפוציאניות הקלאסיות דנות בפעילות החינוכית והרוחנית באור ההרמוניה של הרגשות ואיזון הנפש.

קונפוציוס הוא נביא שהטיף לתורה המבוססת על תודעה דתית. מנציוס מצטייר כמורה למיסטיקה. אצל מנציוס הבשורה הדתית מודגשת. ניסה להראות כיצד הופך עיקר התמצית של "דרך השמים" – הכוח האלוהי של היקום – לטבע אנושי.

 

 

 

סין טסו זכור הודות לתורת המעשה הפולחני שלו – לי. הוא מתאר בכישרון רב את כוחו של מעשה הפולחן שיש לעשותו כדי להפוך את הלב האנושי למוח של חכם – ספק את הממד המעשי של הדת. המושג "שמים" התפתח במשך הזמן – אצל קונפוציוס – ציין אלוהות עליונה. אצל מנציוס – פסחה על שתי הסעיפים: אלוהות עליונה מול כוח מוסרי. אצל סין טסו – שימשה לציון היקום עצמו.

 

מיסטיקה הנוטה יותר ויותר לכיוון הפאן תיאיזם. מבסס הניאו קונפוציאניזם הוא צ'אנג טסאי (1077-1020) כאן ניכרות השפעות טאואיזם ובודהיזם. צ'אנג טסאי נותן לחזון המיסטי של אחדות העולם גוון קונפוציוניסטי משווה לאחדותה של משפחה.

 

* צ'ו סי – (1200-1130) תורת העיקרון – טען שכדי להגיע ל"ג'ן" עלינו לעבור תהליך ארוך ומייגע של חינוך עצמי ופעילות מוסרית. עמד על שיטת החיות בדברים. ג'ה-לי – שיטה שבדקה את כל המצבים של התודעה. ניסיון להכיר את האני כדי לשפר את הטבע האנושי.

* ואן יאן מינג – (1520-1472) תורת השכל (סין-סווה). דחה את שיטתו ההדרגתית של צ'ו סי. רק חווית ההתנסות באחדות מוחלטת של רוחנו ושל רוח הטאו מבטיחה את השגת החוכמה. שניהם חיפשו את הנקודה שבה הופכת רוחו של האדם, חסרת היציבות לרוח השמים, מצד המעלה  המושלמת.

 

 

---