הגיאוגרפיה של רומניה

 ראה גם:  כתבה על דרקולה, מסלול טיול ברומניה

 

רומניה היא מדינה בדרום-מזרח אירופה. שטחה: 237,500 קמ"ר. גדולה מהונגריה ובולגריה גם יחד. גובלת במולדובה, הונגריה, סרביה, קרואטיה ובולגריה. גבולה הדרומי הוא הדנובה והמזרחי הוא הים השחור. צרותה של רומניה קומפקטית להפליא; בדומה לניגריה היא קרובה לצורת עיגול (אליפסה)[1].  נתון משמעותי לגבי הכוחות הצנטריפוגליים שמפעילה המדינה הרחק מהמרכז וכן לגבי ההגנה ופריסת כוחות לאורך הגבולות].

מרבית שטחה של רומניה, למעט אזור הים השחור, מנוקז על ידי הדנובה. רוב הנהרות הזורמים ברומניה הם יובליו. הדנובה, הזורם לאורך 2,850 ק"מ, לאורך תשע מדינות, מסיים את פיתוליו בדלתא שלו ברומניה.

פני השטח בנויים מהרי הקרפטים במרכז המדינה, התופסים כ2/3- משטחה ומקיפים, בצורת קשת, את הרמה המרכזית (טרנסילבניה). במערב. מישורים רחבי ידיים יורדים בהדרגה מאזור ההר, בואכה רמת מולדביה, ותופסים את חלקה המזרחי של רומניה. ניתן להבחין בארבעה אזורים פיסיוגרפיים: הרי הקרפטים, רמת טרנסילבניה, גבעות התת-קרפטים ותחום הרמות והמישורים, כולל אזור הדלתא של הדנובה ומישור החוף של הים השחור.

 

1. הרי הקרפטים

מהווים חלק ממערכת הקימוט השלישונית ונחלקים בתחומי רומניה לקרפטים המזרחיים, המערביים והדרומיים, המכונים גם "האלפים הטרנסילבנים".

הקרפטים הם רכס הנמשך לאורך 1500 ק"מ, מברטיסלבה – דרך סלובקיה, דרום פולין, צפון אוקראינה, מערב אוקראינה ורומניה – עד שער הברזל שעל הדנובה. רוחבם: 100-350 ק"מ, שיאם בהר גֶרְלָכובְסְקִי שּׁטיט (2663 מ') שברכסי הטטרה הגבוה בסלובקיה. הקרפטים הם חלק ממערכת הקימוט האלפיני ומהווים את המשכם המזרחי של הרי האלפים. הקרפטים נחלקים לשלושה חלקים עיקריים: הקרפטים המערביים – בתחום צ'כוסלובקיה ופולין; הקרפטים המזרחיים – בתחום אוקראינה ורומניה; והקרפטים הדרומיים (האלפים הטראנסילוונים) ברומניה.

הקרפטים המזרחיים נמשכים מתחום אוקראינה (ברה"מ לשעבר), לכיוון דרום-מזרח, ומסתיימים בתפנית קשת הקרפטים מערבה. אורך הרכס כ350- ק"מ. בחלקו המזרחי הוא בנוי סלעים גבישיים (קריסטליניים) עתיקים; באגפיו המערביים – סלעים געשיים שלישוניים; במזרח ובדרום – סלעי גיר מתקופת הקרטיקון. האזור הגעשי עשיר בלועות הרי געש וצווארים געשיים. ימת ספנטה אנה נמצאת בתוך קלדרה והיא אגם הלוע היחידי ברומניה. אזור זה עשיר במחצבים (נחושת, אבץ ועופרת), וכן רבים בו המעיינות החמים, שאפשרו הקמת אתרי נופש ומרפא רבים. בתחום הרכס ובאגפיו מצוי מספר רב של גרבנים (שקעים טקטוניים) המשמשים לחקלאות ולנתיבי תחבורה. שיא הקרפטים המזרחיים הוא הר פייטרוסו (Pietrosu), שגובהו 2,350 מ'. הקרפטים הדרומיים הם רכס קצר יותר, הנמתח לאורך 250 ק"מ, לכיוון מערב, עד "שער הברזל" שלחופי הדנובה. הרכס מורכב בעיקרו סלעים גבישיים (גרניט ושיסט), וכן אזורי אבן גיר, העשירים בתופעות קארסט – בעיקר מערות גדולות. זהו הגבוה מבין שלושת רכסי הקרפטים ובו שטחים נרחבים המתנשאים לגובה של למעלה מ1,500- מ'. שיאו הוא הר מולודביאנו (Moldoveanu), שגובהו 2,543 מ' והוא הגבוה ברומניה.

הקרפטים המערביים מצטיינים בתבליט מגוון ולהן מספר יחידות נוף, בעלות מבנה גיאולוגי שונה: אלו הם הרי בנט (Banat) הבנויים סלעים גבישיים וגירניים והעשירים במחצבים; הגוש הגבישי פויאנה רוסקה (Poiana-Rusca); הגוש הרמתי ביהור (Bihor), שבו הפסגה הגבוהה ביותר: הרי אפוסני (Apuseni) המתנשאים לגובה של 1851 מ' ולהם מבנה גיאולוגי מורכב. צפונה יותר, גבעות סומש (Somes) וסילוואניה (Sylvania), הנמוכות יחסית ומכוסות באבן גיר שלישונית. בין החטיבות הנ"ל מפריד מספר רב של שקעים ומעברים בעלי ערך רב לתחבורה. הרי הקרפטים מכוסים יער מחטני ונשיר. קוו העצים (Timber line) נמצא בגובה של כ1750- מ'.

2. רמת טרנסילבניה.

שלושת רכסי הקרפטים סוגרים על רמת טרנסילבניה – אגן שקוע ומבותר בגובה של 300-600 מ' – המכוסה חרסית ואבן חול שלישונית. הרמה מאופיינת בשטחים מישוריים, גבעות מתונות ועמקים, המשמשים לחקלאות, מרעה וייעור.

3. גבעות התת קרפטים

משתרעות בין הקרפטים המזרחיים והדרומיים לבין מישורי המולדובה והדנובה. גובהן המרבי 1000 מ'. הן בנויות משקעים פריכים מתקופות הפליוקן והמיוקן. האזור מבותר ברשת צפופה של יובלי הדנובה והסירט, המנקזים את הקרפטים. בתחומו מספר רב של שקעים ועמקים, המהווים מצע לחקלאות אינטנסיבית וליישוב צפוף.

4. הרמות והמישורים

רומניה מוקפת בטבעת של מישורים, רמות וגבעות נמוכות, המקיפה למעשה את הקרפטים. טבעת זו הינה למעשה הנכס החקלאי של רומניה. קרקעותיה הפוריות והאקלים הנוח מאפשרים טיפוח של מגוון גידולים חקלאיים (חיטה, תירס, חמניות, סלק-סוכר, טבק, עצי פרי וגפן) וכן משק בע"ח.

* רמת מולדובה (Moldova), שמזרח לנהרות סירט ומולדובה היא רמה מבותרת נמוכה (450-100 מ') הבנויה סלעי משקע מתקופת השלישון.

* מצפון לדנובה משתרע מישור הדנובה (המכונה גם 'ולאכיה'). בגובה של 200-25 מ' ומכוסה בשכבות אלוביאליות. עמק הדנובה מלווה לאורכו שטחי ביצות ואגמים, ויוצר בשפכו לים השחור, דלתא ענקית פעילה.

* בין הדנובה התחתית לים השחור נמצאת רמת דוברוג'ההנמוכה היא בנויה סלעים גבישיים עתיקים (פליאוזואיקון)

* בחלקה המערבי של רומניה נמצא מישור טיסה (Tisa) המהווה את השוליים המזרחיים של האגן הפנוני (ההונגרי). מישור זה, המכוסה בשכבות סחף ולס, מחובר בשקעים רחבים לרמה הפנימית.

אקלים יבשתי-ממוזג. הוא מושפע בעיקר מגושי אוויר לחים שמקורם באוקיינוס האטלנטי ומגושי אוויר יבשים (קרים או חמים), שמקורם באסיה. קשת הרי הקרפטים היא מחסום בין מערב המדינה, הנתון בעיקר להשפעות ימיות (מתונות למדי), לבין האזורים שממזרח ומדרום, שאותם מאפיינים תנאי אקלים יבשתיים. הרי הקרפטים מהווים אזור אקלימי נפרד, השונה במידה רבה מאקלים סביבתם הנמוכה. גבעות התת-קרפטים הן אזור מעבר בין אקלים ההרים והמישורים.

מספר תושבים (2000): 22.5 מיליון תושבים.

צפיפות האוכלוסין הממוצעת: 95 איש לקמ"ר (בישראל כמעט 300).

שיעור העיור:  53% מתושבי רומניה גרים בערים ובעיירות (בישראל 93%).

ערים גדולות : בוקרשט המונה 2.1 מיליון היא עיר-ראשה מובהקת וגדולה בהרבה משאר הערים: קוסטאנצה (350,000), יאש (325,000), טימישוארה (325,000) ועוד. מרכזי ההשכלה נמצאים בבוקרשט, ביאש, בקלוז'-נאפוקה ובטימישוארה.

האזור המיושב ביותר הם גבעות התת-קרפטים בתחום החבלים ולאכיה ומולדובה, שם עולה צפיפות האוכלוסייה על 110 איש לקמ"ר. האזורים ההרריים (בעיקר הקרפטים הדרומיים), דוברוג'ה והדלתא של הדנובה הם הפחות מיושבים בחבלי רומניה. טרנסילבניה מיושבת בצפיפות יחסית, למרות המבנה המבותר שלה.

 

הרומנים מהווים 88% מהאוכלוסייה. השאר הם הונגרים (8.5%), גרמנים (2%) וקבוצות מיעוטים קטנות של יהודים, אוקראינים, סרבים, קרואטים, רוסים, טטרים, תורכים ובולגרים.

הרומנים: מוצא העם הרומני הוא מצאצאי מתיישבים רומאים ומצאצאי תושבי הפרובינציה הרומית דאקיה, שנטבעו בתרבות הרומית. עם התמוטטות האימפריה הרומית, מצאה אוכלוסייה זו מקלט באזורי הקרפטים, וכך שמרה על קיומה ועל ייחודה התרבותי. כאשר השתררו תנאי ביטחון שקטים יותר, חזרו הרומנים למקום מושבם הקודם, שם שרדו כפי הנראה, קבוצות קטנות של בני עמם. דעה שניה גורסת שהרומנים הם צאצאי אוכלוסייה בעלת תרבות רומית, שנדדה לרומניה מאזורים שמדרום לדנובה. הרומנים משתייכים לכנסייה האורתודוכסית הרומנית ומתפללים בשפתם.

ההונגרים: זוהי קבוצת המיעוטים הגדולה ביותר במדינה. הם צאצאי ההונגרים ששלטו בטרנסילבניה ומרוכזים בעיקר בחבל מורש (Mure‏), שבו הם מהווים 2/3 מהאוכלוסייה. במשך עשרות שנים היו ההונגרים החיים ברומניה (1.6 מיליון), גורם-מחלוקת ביחסים שבין רומניה להונגריה. תחת שלטון צ'אושסקו, נסגרו ברומניה עיתונים וכתבי עת בהונגרית. כמו וכן איימו על ההונגרים תכניות רשמיות להעברה של 7000 כפריים רומנים לאזורי ההונגרים בטרנסילבניה, כדי לגרום להתבוללות תרבותית. כיום מבטיחה החוקה את זכויות המיעוטים ומפלגת האיחוד הדמוקרטי-הונגרי מיוצגת גם בסינט הרומני וגם בבית הנבחרים. היחסים בין ההונגרים לרומנים מעניינים: מחד, מההונגרים נוהגים להתנשא על הרומנים, מאידך, הרומנים הרואים את עצמם כצאצאים ישירים של הרומאים הקדומים מרגישים עליונות על הסלאבים "הברברים" והמגיארים.

הגרמנים: המיעוט הגרמני היה פעם הגדול בארצות מרכז אירופה ומזרחה. כמחציתם – המכונים "סכסונים" – גרים בטרנסילבניה, והם צאצאי מתיישבים גרמניים מימי הביניים הגרמנים המכונים "שוואבים" יושבים בעיקר בחבל באנאט, ומוצאם ממתיישבים מהמאהה18-. ההונגרים והגרמנים משתייכים לכנסייה הרומית-קתולית ומיעוטם פרוטסטנטים. מספר התושבים ממוצא גרמני ברומניה ירד באופן משמעותי ב60- השנים האחרונות. במלחמת העולם ה-II ירד מספרם ב175,000-. חלקם נהרגו במלחמה וחלקם עזבו את המדינה. ומאז היגרו לגרמניה סכסונים רבים מטרנסילבניה ושוואבים מבאנאט. כ227,000- עזבו בשנים 1991-1976. בסך הכול הצטמצם מספר הגרמנים ברומניה מ745,000- ב1930- ל119,000- ב1992-.

הצוענים: מיעוט משמעותי הוא הצוענים. בממשלה טוענים שרק 400,000 צוענים חיים כיום ברומניה, אך מספרם האמיתי קרוב למיליון. דבר ההופך אותם לקהילת הצוענים הגדולה בעולם. כפריהם נשרפו על ידי רומנים לאומנים והרשויות העלימו עין. נקודת אור היא הקמת 'הברית הרומנית' ב1996– , שהיא קואליציה בין קבוצות הרומים (צוענים), שאפשרה למנהיגיהם לרוץ בפעם הראשונה בבחירות הלאומיות.  .

 ראה גם: צוענים.

 

---