מבוא לטיול בג'אווה (יאוה), ליבה של אינדונזיה

 

כתב: גילי חסקין; ‏26-03-23

תודה לעידית היכל על הערותיה

 

 

ראו גם, באתר זה: התרבות הג'אוונזית;  מבוא לטיול בבאלי ;  גיאוגרפיה של אינדונזיה  ;  היסטוריה עתיקה של אינדונזיה  ;  היסטוריה של אינדונזיה  בתקופה הקולוניאלית. ;  בורובודור  ;  תולדות אינדונזיה העצמאית 

להרצאה על אינדונזיה  ;  הרצאת אינטרנט – אינדונזיה 

עבור מרבית התיירים, טיול לאינדונזיה הוא בעיקר טיול בבאלי. אכן, באלי מספק אין ספור אטרקציות, בעיקר במישר התרבותי, אך דווקא משום כך, לא כדאי להחמיץ טיול לג'אווה, שהרי ג'אווה איננה רק לבה של אינדונזיה, אלא גם ובעיקר המקור לתרבות הבאלינזית. ניתן לומר, במדה רבה של זהירות, שהסיור בג'אווה חיוני כדי להפנים את הטיול בבאלי.

מאמר זה עוסק בגיאולוגיה של גאווה, בהרי הגעש שלה, באקלים ובמבנה החברתי.

לאלבום תמונות מג'אווה

מבוא: 

האי ג'אווה הוא לבה של אינדונזיה.  הוא הקטן מבין ארבעת איי סונדה (Sunda) הגדולים (קלימנטן, ג'אווה, סומטרה וסולאווסי). אך מבחינת חשיבותו היישובית, הכלכלית, התרבותית והמדינית, הוא עיקרה של מדינת אינדונזיה. למרות ששטחו תופס רק % 7 משטחה של אינדונזיה, חיים בו י כמעט מחצית האוכלוסייה של אינדונזיה כולה. דבר זה הופך אותו לאחד האיים הצפופים ביותר בעולם. לאורך ההיסטוריה הייתה ג'אווה מושבן של כמעט כל הממלכות הגדולות [להוציא את אימפריית סיריווג'איה (Srivijaya), שמרכזה היה בסומטרה]. ג'אווה מייצרת את האומנות והארכיטקטורה המעודנים ביותר בכל הארכיפלג. כיום זהו המרכז הפוליטי והכלכלי ומייצר למעלה ממחצית התל"ג של הארכיפלג כולו (שהוא 1.86 טריליון דולר). האי דומיננטי מאד ומשפיע על האיים האחרים, במה שנקרא "גוואניזציה של תרבות". צמוד לו, נמצא האי הקטן מדורה (Madura), שליד חופו הדרום-מזרחי.

מקור השם 'ג'אווה' אינו ברור. יתכן שהאי נקרא כך בעקבות הצמח jáwa-wut, שהיה שימושי בעת העתיקה,

גיאוגרפיה:

מידות: אורכו של האי 970 ק"מ ממזרח למערב. רוחבו מצפון לדרום 100-200 ק"מ. שטחו של ג'אווה 150,000 קמ"ר.

גבולות: ממערב, מפריד מיצר סונדה בינו לבין סומטרה. בצפון מפריד ים ג'אווה בינו לבין בורניאו; במזרח – מיצר ג'אווה בינו לבין איי סונדה הקטנים.

גיאולוגיה

מוצאו של האי וולקני. האי ממוקם בקשת סונדה (Sunda) – קשת וולקנית המפרידה בין שתי פלטות טקטוניות. קשת איים שנוצרה באזור הפחתה[1], בו חודר הלוח ההודי אל מתחת ללוח האירו-אסיאתי. קשת זו תחומה מצדה הצפון-צפון-מערבי על ידי איי אנדמן – איים ממקור בזלתי, וממזרח על ידי קשת בנדה (Banda)– שאף היא נוצרה כתוצאה מהפחתה.

מצויים בגאווה 112 הרי געש, ש- 35 מהם פעילים. כמו הר קֶלוּד ([2](Gunung Kelud, הר מֶרָאפִּי (Gunung Merapi)[3], הר ראונג (Gunung Raung)[4] והר ברומו (Gunung Bromo)[5].

ידועה במיוחד התפרצותו של הר הגעש קרקטאו (Krakatau) הנמצא במיצרי סונדה, סמוך לחופו המערבי של ג'אווה, התפרץ ב-1883. למעלה מ-70% מהאי קרקטאו, נעלם ואיים בסביבה קרסו לתוך הקלדרה. 36,417 נהרגו.

 

זהו הרעש החזק ביותר שנשמע באירוע כלשהו שתועד בהיסטוריה האנושית[6].

על התפרצות הר הגעש קרקטואה, ראו בהרחבה: גיאוגרפיה של אינדונזיה.

קודם לכן, בשנת 928 או 929 התפרץ הר מראפי והוביל להגירת מאסה של אנשים ממרכז ג'אווה מזרחה. בשנת 1982, התפרץ הר  Galunggung שבמזרח ג'אווה והדבר גרם ל- 60,000 בני אדם לאבד את בתיהם. אך הרי הגעש של ג'אווה הם אלו שגרמו לכך שאדמת האי תהיה מן הפוריות בעולם כולו.

הטוף המתפרק לאיטו מעשיר את הקרקע. אמת היא, שלא כל קרקע וולקנית היא טובה.יש להבחין בין הקרקע הבסיסית הפורייה לבין הקרקע החומצית הענייה בחלקים שונים של מערב ג'אוה ומזרחה. כך או כך, פוריותה של האדמה הוולקנית מסבירה, כיצד אוכלוסייה בצפיפות של 2000 נפש לקמ"ר, יכולה להאכיל את עצמה. לטענת סטרמפורד ראפלס (Stamford Raffles), הפוריות היוצאת מן הכלל היא שמסבירה מדוע התפתחו דווקא בג'אווה תרבויות מפוארות. את האי ניתן לחלק לשלושה אזורים ראשיים:

א. המערבי – אזור רחב יחסית. ההרים שבו מגיעים לגובה של 2,958 מ' וביניהם מצויים אגנים קטנים פוריים. בצפונו של אזור זה, מצוי מישור חוף רחב, בנוי סחף, ובו שטחי ביצות.

ב. התיכון – אזור צר יחסית. ההרים שבו מגיעים לגובה של 3,340 מ' ושפלת החוף שבצפונו צרה. בין ההרים שבמרכזו של האזור ובין רכסי אבן הגיר שבדרומו נמצא עמק קדו (Kedu) הנרחב והפורה, המכונה גם בקעת נהר פרוגו (Progo).

ג. המזרחי – אזור שמתרחב תחילה, והוא החלק הרחב ביותר באי, אך במזרח הוא הולך ונעשה צר. ההרים שבו מגיעים לגובה של 3,676 מ'. באזור המזרחי נמצאים אגניהם של שני הנהרות הארוכים היחידים בג'אווה – סולו (Solo) ובראנטס (Brantas). האי מאדורה מופרד רק על ידי מיצר צר ורדוד מחלקה המזרחי של ג'אווה.

אקלים:

המונסון המזרחי בין יוני לאוגוסט מביא לג'אווה מזג אוויר יבש. בעוד שהמונסון המערבי, בין דצמבר לפברואר מביא עמו גשמים רבים. באופן כללי ממזג אוויר הולך ויבש ככל שמתקדמים ממערב מזרח. בעוד ששני השלישים המערביים מקבלים גשמים לכל אורך השנה, הרי בשליש המזרחי יש עונה יבשה של ממש. כמות המשקעים הממוצעת במערב ג'אווה היא 2360 מ"מ; במרכז ג'אווה 2,400 מ"מ ובמזרח ג'אווה רק 1600 מ"מ. טמפ' כמעט ולא משתנות במהלך השנה, הממוצע ° 26-27 מעלות.

אוכלוסייה:

האי ג'אווה על אדמותיו הפוריות מאוכלס במשך אלפי שנים. במזרח גאווה נתגלו שרידיו של "איש ג'אווה" שמשמעותם קיום אנושי באזור כבר לפני כמיליון וחצי שנים.

בהתייחסות לאוכלוסייה, כיום קשה לדבר על עם אינדונזי, בשלב זה ספק אם יש עם כזה. יש מה לדבר על עם ג'אוונזי, או מקסימום "סונדנזי" (של איי סונדה). הג'אוונזים הם עם חקלאי. למרות שערי החוף עסקו במסחר, הם לא היו עם של יורדי ים, בניגוד לבוגים של סולווסי. זהו אחד המקומות הצפופים ביותר בעולם. כבר בתחילת המאה ה- 19, התייחסו ההולנדים בדאגה לאכלוס הייתר של האי. נדרבורג (Nederburg), כתב ב- 1802 על בעיה של צפיפות ואבטלה. סטמפורד רפלס, בספרו  ,The History of Java שפורסם ב-1817, כתב שיהיה צורך להגר תושבים מג'אווה החוצה, לאיים  פחות מיושבים. ב-1816 חיו כאן 5 מיליון בני אדם; ב- 1860 חיו 13 מיליון; ב- 1905 חיו 30 מיליון; ב- 1967 חיו קרוב ל- 70 מיליון וב- 1996, יותר ממאה מיליון. ב-2015 חיו בג'אווה 145 מיליון  וכיום (2023) 151 מיליון . כמעט מחצית מאוכלוסיית אינדונזיה כולה. (281 מיליון)

צפיפות האוכלוסייה היא 1171 נפש לקמ"ר בממוצע. היא נעה בין 30 נפש לקמ"ר בשטחים ההרריים, ליותר מ- 2000 נפש לקמ"ר, באזורי השפלה ובאגנים הפנימיים. זהו האי הצפוף ביותר בעולם. (ישראל בהשוואה 426 לקמר).

מרבית האוכלוסייה (כ-%80) היא כפרית ומתפרנסת מחקלאות. הג'אוונזים הם מגדלי אורז רטוב "פארקסלנס", למרות שגידול האוכלוסין מותיר לכל משפחה 400 מ"ר בממוצע בלבד, מה שהופך המוני אדם לחסרי אדמה.

נהוג לדבר על "גאוונזים", אבל ג'אווה מכילה כמה קבוצות אתניות שונות מובחנות תרבותית ושפתית שהג'אוונזים הם הקבוצה גדולה ביותר ביניהן.

הגאוונזים והקבוצות האתניות הראשיות, המהוות את רובה המכריע של האוכלוסייה, נמנות על הגזע המאלאי: קצרי קומה וכהי עור, שיער חלק ושחור, שיער גוף חלק.

כנראה שהתפתחות הלשון הלאומית – בהאסה אינדונז (Bahasa Indones), שיסודה במלאית, מסייעת להסיר את המחיצות בין האוכלוסיות השונות.

הג'אוונזים תופסים את מרכזו הגיאוגרפי של האי ומהווים גם את לבו התרבותי. הם יושבים בערים המלכותיות סורקרטה (Surakarta) וג'וג'קרטה (Yogyakarta), וכן את נמלי המסחר שבחופו הצפוני.

מבחינת דת ומסורת, יש להבחין בין אנשי פנים הארץ, המכונים  Kejawenוהמושפעים מהאמונות העממיות, לבין התושבים המוסלמים אורתודוכסים של החוף הצפוני.

הסונדאים:

מהווים כ-% 20 מכלל האוכלוסייה המקומית ומצויים במערבו של האי, בעיקר ברמות  .Priangan תרבותם דומה לזו של הג'אוונזים, אך לא הושפעו כמעט על ידי התרבויות הגדולות שהתפתחו בלבה של ג'אווה. הקרקע איננה כה פוריה, והכפרים יותר קטנים ופחות מהווים יחידות אוטרקיות עצמאיות. לסונדאים חוקי אתיקה וקודי התנהגות פחות נוקשים מאילו של הג'אוונזים והם מוסלמים אורתודוכסים, בדומה לג'אוונזים של החוף הצפוני.

*הבאודי  ( Baudi): זו קבוצה נוספת שחיה במערב ג'אווה. כוללת 35 כפרים מבודדים. הכפרים היותר מרוחקים הינם כסנופוביים ולא מתירים לזרים להתקרב.

* המדוראים:  חיים במזרח. הם במקור תושבי האי  .Maduraבתקופת השלטון ההולנדי שירתו בצבא הקולוניאלי ונודעו כלוחמים נועזים.

* הטנגרזים  ,(Tenggerese): חיים במזרח ג'אווה, הם שנחשבים כפליטי ממלכת מג'פהיט, שנמלטו ממרכז ג'אווה, בעקבות התפרצות הר מראפי.

* הסינים מהווים את הגדולה שבקבוצות שאינן מלאיות . מלבד אלו, מצויות קבוצות של מיעוטים הודיים, ערבים, מלאיים ועוד. כמו כן נמצאים בג'אווה, כמה אלפי אירופאים. רוב התושבים מוסלמים, כ- 2.5 מיליון נוצרים, מרביתם קתולים. הסינים  הם רובם בודהיסטים. יהודים – מעטים יושבים בג'קארטה ובסוראביה.

היסטוריה:

לתולדות אינדונזיה בעת העתיקה – לחץ כאן.

לתלדות אינדונזיה בתקופה הקולוניאלית – לחץ כאן

חברה:

אדאט (Adat).

אחד המושגים האינדונסיים החשובים הוא האדאט  – )ADAT(שמקורו במלה הערבית אדה  ,)ADA( שפירושה מנהג. הוא מניח קבלה והכלה של נורמות, כללים ומנהגים של תושבי המקום. כלומר, האיסלאם האינדונסי ניכר בנורמות ובאמונות המקומיות שהשתלבו בו. מאז המאה ה- ,16לאחר נפילתה הסופית של האימפריה ההינדית-בודהיסטית מג'אפהיט, ג'אווה היא מרכז איסלאמי חשוב.

קמפונג

קמפונג (Kampung) הוא הגרסה הג'וונזית של הבנג'ר (Banjar) הבאלינזי ההחלטות מתקבלות באירוע שנקרא – סלמטאר  (Slamatar): אכילה, שתייה ודיון סביב, חתונה, לוויה, אירוע משפחתי, עזרה הדדית וכד'. כשיש נושא רגיש, מרבים לעסוק בנושאים צדדיים כדי לרכך את הרגישויות. ריכוך הרגישויות וחתירה להרמוניה, הוא אחד התפקידים החשובים של הקמפונג הוא ריכוכן של רגישויות. החברה הג'אוונזית משתדלת להימנע מהצבעה, כי הצבעה חושפת קונפליקטים. אנשים מגבשים את דעתם לפי הלך הרוח של בני שיחם

מכאן מגיעים לדיון על מהות הדמוקרטיה: העולם המערבי מסרב להכיר בכך שיכולות להיות צורות שונות של דמוקרטיה. החברה הדמוקרטית שהתגבשה באינדונזיה, היא לא כמו זו המוכרת במערב. אצלנו מתנהל חופש הוויכוח על בסיס ההנחה שיש קבוצות יריבות, נלחמות, משמיצות, עד לבחירות שיסתיימו בתוצאה של % 49% -51. בג'אווה לא יעלה על הדעת מצב כזה. המערכת תעשה הכול כדי למנוע קונפליקט. החברה הג'אוונזית מזכירה במובן זה, חברות קונפוציוניסטיות בסין, וייטנאם וקוריאה.

מעמדות

בג'אווה קיימים (בגדול) שלושה מעמדות:

א. מעמד עליון – פריארי. ב. מעמד ביניים – בורגנים וסוחרים – סנטרי. ג. מעמד איכרים – הגדול מבחינת האוכלוסין – אבנגאן.

* הפירארי:

בני המעמד העליון. "מחויבים" יותר מכולם ל"פוזה" של ה'אולוס'. אסור להם להיקלע לאכזבה או לייאוש. הפריארי (Priari) הם צאצאי האצולה. נשארו בידיהם נכסים שלטוניים, שבגלל השחיתות יש להם גם משמעות כלכלית גדולה. כשניסו לבצע בג'אווה רפורמה אגרארית היה הדבר מאד מסובך. ניסו לחלק את השדות ההולנדיים לבעליהם המקוריים. ניסו להפקיע מאצולת הראג'ה את אדמותיהם. בכמה מקומות ומקרים הצליחו. הם נשארו בעלי אינטרסים במסחר. חלק מהפרארי נעשו לחלק מן האצולה הצבאית. מרבית הבירוקרטיה באה מתוך קבוצה זאת; דבר היוצר קיטוב בחברה האינדונזית, כפי שהיה בתקופה ההולנדית. החבורה הזאת קשורה בקשר של זרועות שונות, שכולן באו מאותו מעמד. קשה מאד לפרוץ פנימה.

ברוב האזורים נבחרים ממשלים פוליטיים ונותרו סולטנים, שמשמשים כדמויות טקסיות, ביוגיאקרטה הושאר סולטן שכיהן גם כמושל העיר וסביבותיה.

הן כמנהיג המלכותי והן כמושל העיר וסביבותיה. כהוקרה לתמיכה של הסולטן במאבק על העצמאות הממשלה אפשרה למשפחת המלוכה בגוגג'אקרטה, לשמור על כוחה כשלטון המרכזי באי

השם "שולטן" אומר אצלנו אסלאם. גם כאן, אך במשמעות שונה מעט. האסלאם סובלני מאד והם שומרים על מנהגים ועל העולם הרוחני ההינדו בודהיסטי. היסודות המיסטיים של האסלאם כאן יותר מובהקים. [בבאלי למשל, היסוד האנמיסטי חזק במיוחד, אך המיסטיקה לא. האלמנט האנימיסטי סינן לכאן את ההשפעות המיסטיות].

מיסטיקה היא מערכת פרקטית של מעשים, אמונות ותפיסות פסיכולוגיות, שיכולות להיות רמות תודעה שונות. הם משתמשים בטרילוגיה של מיסטיקה הודית. "אללה" נקרא גם "ראסה", שפירושו בסנסקריט "טעם". אך טעם במובן האסתטי והמיסטי. (לאדם יש כמה סוגים של ראסה).

* הסנטרי (Santri) :

בני המעמד הבינוני עשיר. מזוהים עם האסלאם יותר מכל, למרות שגם הייתר מוסלמים. הסנטרי הם מוסלמים באמת. הם חזקים מבחינה כלכלית ומונים רק כ-%15 מהאוכלוסייה. הסנטרי הוא טיפוס של מוסלמי, בעל תודעה עצמית מפותחת יותר, שאמונתו ומנהגיו מבוססים באופן מפורש על אמונתו האוניברסלית של מוחמד.

 

* האבנגאן  (Abangan)

רוב העם. הם מוסלמים מבחינה פורמאלית, אך שם הסינקרטיזם רב ביותר. יש כאן עירוב מרתק בין אנמיזם לבין איסלאם. הם עובדי רוחות יותר מאשר מוסלמים. האבאנגאן– מכיל עקבות שהוטמעו לתוכו של כל הדתות שהיו לפניו: אנמיזם, הינדואיזם, בודהיזם, אסלאם ונצרות שיוצרים תרכובת מעניינת. האבאנגאן משול לתרכובת כימית שקשה לזהות את מרכיביה. משתמשים במלים משפות שונות כמו "וולי" שהוא קדוש מוסלמי ו"דוקון" שהוא מכשף. זה מסתדר כפי שחמצן מסתדר עם מימן ותרכובת זו יוצרת מים. האבנגאן הינו טיפוס בעל תודעה עצמית, החותר לזקק מערכת דתית מוכללת מתוך החומרים של מסורתו הדתית, ובתוך כך מנפה ממנה את מרכיביה האיסלמיים הבולטים.

הבדלים בין הסאנטרי  לאבאנגאן

בין הסאנטרי לאבאנגאן יש הבדלים, שחודדו וקוטבו בהשפעת האידיאולוגיות המודרניות.

. בקרב המעמדות המסחריים של הערים הגדולות, שהיו בעלי תודעה כלכלית ופוליטית מתוחכמת, התפתחו לאחר 1910 מודרניזם אסלאמי (ותגובות שמרניות חריפות כנגדו) ולאומיות דתית. מגמות אלו חיזקו את קנאותם הדתית המוסלמית האנטי סינקרטיסטית של הגורמים האדוקים יותר מקרב העם. מנגד, התפתחו באותן הערים עצמן, הלאומיות החילונית והמרקסיזם. זרמים אלו חיזקו דווקא את מרכיביו ההינדואיסטיים-אנימיסטיים של הדפוס הסינקרטיסטי. לניגוד הזה נודעת משמעות חזקה יותר בערים. כאן מתבטל הלחץ לשיתוף פעולה בין משפחות, הכפוי על הכפר מתוקף הצרכים הטכניים של גידול האורז, וכן פוחתת כאן יעילות הפעולה של צורות הממשל הכפריות המסורתיות. כאשר כל אדם משתכר למחייתו, אט אט נשחקת חשיבותה של הקהילה הסובבת. לכן נשחקים הקשרים המושתתים על הקרבה הגיאוגרפית לטובת קשרים המושתתים על קירבה אידיאולוגית. בשביל העירוני, ההבדל בין סאנטרי לאבאנגאן איננו עוד ניגוד אמונות גרידא, אלא סמל של זהותו החברתית. כמה מהבעיות הכלל אינדונזיות מתחדדות בג'אווה. כך למשל, כ-% 50 מהאקדמאים איננו מוצא עבודה במקצועו. למרבית האנשים קשה מאד לפרוץ את מעגל הקסמים ולהגיע לעמדות גבוהות.

כינוי לזרים:

הכינוי לזר הוא "בלנדה". ברוב ארצות המזרח, קשור לזר הראשון שפגשו. ביפאן גייג'ין, בתאילנד פאראנג.

הערות

[1] הפחתה היא תהליך המתרחש בגבול סגירה, בו חודר לוח אוקייני אל מתחת לליתוספירה של לוח שכן. מקטע המפגש בין שני הלוחות נקרא אזור הפחתה. אזורים אלה מועדים לאסונות טבע, בעיקר לרעידות אדמה, לצונאמי ולהתפרצויות געשיות. הפחתה היא הכוח המניע תהליכים טקטוניים, ובלעדיה לא תוכל להתרחש תנועה של לוחות.

[2] קלוד הוא הר געש שכבתי, אחד מ-129 הרי הגעש הפעילים של אינדונזיה. ההר שאיננו בולט בנוף מתנשא לגובה 1,731 מטרים ומכיל בפסגתו אגם לוע שהיה המקור לכמה מההתפרצויות הקטלניות באינדונזיה. הצדודית של פסגת ההר א-סימטרית מאוד משום שהיא כוללת כמה כיפות לבה חצויות על ידי לועות רבים. חרוטי געש לווייניים וכיפות לבה נוספים שוכנים נמוך על המדרונות המזרחיים, המערביים והדרום דרום מערביים של ההר. במשך השנים נדדה הפעילות הגעשית במכלול הלועות הגעשיים שעל הפסגה בכיוון השעון. במשך השנים נעשו כמה ניסיונות לרוקן את האגם שבפסגת ההר בעקבות האסון של שנת 1919. כך למשל אחרי ההתפרצות של 1966, נבנו צמד מנהרות ניקוז (מנהרות אמפרה – Ampera) במדרון הדרום מערבי של ההר והן הורידו את מפלס המים באגם לנפח של מיליון מ"ק

[3] הר מֶרָאפִּי הוא הר געש שכבתי פעיל בגבול שבין מחוז מרכז ג'אווה למחוז יוגיאקרטה (Yogyakarta). הוא הפעיל ביותר באינדונזיה, והוא מתפרץ לעיתים קרובות מאז 1548. ההר קרוב מאוד לעיר יוגיאקרטה, ואלפי תושבים מתגוררים בכפרים המפוזרים על מדרונותיו בגבהים שעד 1,700 מטרים מעל פני הים. את השם מראפי (Merapi) אפשר לתרגם בצורה חופשית מאינדונזית כ"הר של אש", מהלחם בסיסים של המילים בג'אווינית "מרו" שפירושה "הר" ו"אַפּי" במלאית שפירושה "אש". ניתן לצפות בעשן העולה מלוע ההר לפחות 300 ימים בשנה, וכמה מההתפרצויות גרמו להרוגים.

[4] הר שוכן במחוז מזרח ג'אווה על השוליים הדרום מזרחיים של קלדרת איג'ן, גדולת הממדים. בפסגתו קלדרה בקוטר של כ-2 קילומטרים ובעומק של כ-500 מטרים, המוקפת בשוליים אפורים. ההבדל בגוון שבין שולי הקלדרה למורדות הר הגעש נובע מהיעדר מוחלט של צמחייה על השוליים כנגד הצמחייה השופעת, הנרחבת והעשירה שעל המורדות. גובהו 3,332 מטרים מעל פני הים, ההר הגבוה בקבוצת הרי הגעש שבמזרח ג'אווה. אף שהעמקים בין הרי הגעש העיקריים מכוסים באדמה פורייה מאוד שמקורה באפר הגעשי, השטח החקלאי מוגבל מאוד.

[5] הוא הר געש שכבתי פעיל במחוז מזרח ג'אווה. ההר הוא חלק ממסיב טנגר (Tengger). גובהו 2,329 מטרים. אך  הוא איננו ההר הגבוה ביותר במסיב (הר סמרו גבוה ממנו בלמעלה מ-1,300 מטרים), אבל הוא ההר הידוע ביותר באוזר והוא בין אתרי התיירות הפופולריים ביותר במזרח ג'אווה. השם "ברומו" נגזר מההגייה בשפת ג'אווה של ברהמה, האל הבורא באמונה ההינדית.

 

[6] סיימון וינצ'סטר, היום שבו התפוצץ העולם – התפרצותו ההרסנית של הר הגעש קרקטואה, דביר, תרגום: עמנואל לוטם, 2009