מאקסרים ובוגים בסולאווסי

סיור בדרום האי סולאווסי

 

כתבו: גילי חסקין והילה קידר

תודה ליובל נעמן על הערותיו

 

ראו גם, כתבה ערוכה מחדש, במגזין GOTRAVEL: מקסארים ובוגינזים

ראו גם: מצגת מהאי סולאווסי

ראו גם, באתר זה: האי סולאווסי שבאינדונזיה

להרצאה על אינדונזיה – לחצו כאן

 

 האי סולאווסי (Sulawesi), לשעבר סלבס (Celebes), שנחשב פעם לפרובינציה נידחת של אינדונזיה, עלה על מפת התיירות במחצית שנות ה-80 של המאה העשרים והוא מושך בהדרגה מטיילים נוספים. כיום נחשב לאחת האטרקציות העיקריות של טיול באינדונזיה.

סולאווסי מציע חופים יפהפיים בצפון וחוויה אנתרופולוגית רבת עצמה בדרום. במוקד הטיול בדרום, עומד הסיור אצל שבטי הטורדג'ה, שהתנצרו, אך עדיין משמרים אלמנטים של דת האבות. אולם בנסיעתתו מנמל התעופה צפונה, עובר המטייל דרך כפרים המיושבים ביורדי הים המוסלמים, מקאסרים ובוגינזים.

 הפרובינציה הדרומית של סולאווסי, Sulsel, היא המפותחת והצפופה ביותר מבין כולן, והאזור הצפוף באינדונזיה אחרי ג'אווה ובאלי. האזור מאוד פורה לחקלאות. שימש נקודת מפתח (חופיו) בדרך המסחר הבינלאומית של התבלינים. מדינות החוף של האיזור עסקו במסחר עם גאווה עוד לפני המאה ה-16'. בנמלי המסחר שניקדו את חופיו הייתה אוכלוסיה מעורבת של סינים הודים מלאים ג'אווים ועוד. תושבי איזור החוף המקומיים- הבוגינזים והמקסרים- היו ידועים כיורדי ים מעולים וכבוני סירות.

 

 

יש ארבעה קבוצות אתיות עיקריות באיזור, כ"א דוברת שפה שונה עם מספר רב של דיאלקטים:

• מקסארים- באיזור הדרומי ביותר, סביב אוגונג פדנג.
• בוגינזים- לאורך החופים (כל חופי האי כמעט) ובמישורי המרכז (עד קו הרוחב של Parepare).
• מנדרים- באיזור החוף הצפון מערבי, כחצי מיליון איש.
• טורגה- באיזור ההררי.

מבנה פוליטי- מתוך 21 מחוזותיה של דרום סלווסי רובן ממלכות קדומות. באדמיניסטרציה והמינהל המודרנים משמשים בני המשפחות המלכותיות מהעבר.

מאקסרים ובוגינזים:

המקסארים מונים 2 מיליון והבוגינזים 3 מיליון. הם מוסלמים וקיומם על חקלאות, מסחר וספנות.

שני השבטים דומים תרבותית וכנראה שמקורם בטורדג'ה (Toradja), אך השתנו מאד בשל מגעם עם זרים – בעיקר מלאים וג'אוונזים. ההבדל העיקרי ביניהם הוא השפה, אך לשתי השפות בסיס משותף. לכל אחת מהקבוצות יש כתב משלה (ממקור מלאי).

 

הבוגינזים

דת: המוסלמים מהווים 95% (אוסלמו ב-1611). חסרי דת 3.4%, נוצרים 1%, הינדואים (מהגרים מבאלי) 20,000.

שפה: Basa Ugi. בשפתם היא נקראת Basa Ogi היא בעלת כתב משלה.

המקסרים ובעיקר הבוגינזם מפורסמים במסורתם כיורדי ים. הם התפרנסו במשך שנים מסחר ימי וחלקם היו פיראטים. עד היום ברשותם אחד מציי אניות העץ הגדולים והאחרונים בעולם. סירותיהם הגיעו עד לחופי אוסטרליה, פפואה ניו גינאה, בורמה, קמבודיה ויש האומרים אף מדגסקר. עדות להתפשטותם ניתן למצוא כמעט בכל התישבות חוף אינדונזית (באלו יש תושבים בוגינזים), בחופי צפון אוסטרליה, שם הם השאירו ציורי סירות על הסלעים, וכן במילים שהוחדרו לשפת האוברג'ינים בצפון אוסטרליה.

עד הגעת האירופאים ממלכות שונות ששלטו באיזור שלטו גם על סחר התבלינים. פורטוגלים, ספרדים, בריטים והולנדים שהגיעו לאיזור בחיפוש אחר תבלינים, היו מלווים בחיילים להגנה מפני פלישותיהם הנועזות של הבוגינזים והמקסארים. הבוגינזים והמקסארים תוארו על-ידי האירופאים כאנשים המפותחים ביותר והיוזמים ביותר מבין תושבי הארכיפלג כולו. הם היו ידועים כאמיצים במיוחד. גם כיום, נחשבים לשבט היוזם ביותר.

מבנה חברתי:

החברה הבוגינזית והמקסרית מתאפיינות במבנה מעמדי פורמלי מאד. בחברה יש חשיבות גדולה ליוקרה ולמעמד, והמודעות לדירוג עומדת בבסיס כל פעילות.

החברה הבוגינזית-מקסרית נחלקה בעבר לשלושה מעמדות: אצילים, פשוטים, ועבדים. מקורו של המבנה החברתי בנסיכויות שהרכיבו את האזור בעבר. בכל נסיכות שלט נסיך, והוא, יועציו הבכירים ובני משפחותיהם הרכיבו את המעמד העליון. מתחתם באו ראשי קהילות ה"אדט" (Adat Communitties), ובני משפחותיהם. (גם כיום, מאוגדים מספר כפרים ב- Adat Cummunitty, וזו מהווה את האדמיניסטרציה המינהלתית של הכפרים). מתחת להם כמובן, חיו האיכרים. העבדות בוטלה על-ידי ההולנדים, אך צאצאי העבדים עדיין מזוהים בימינו בקלות.

סטטוס נקבע באופן חלקי על-ידי משפחתו של האדם ורכושו וכן באחזקתם של חפצים קדושים, אך בעיקר על פי כמות הכסף שמקבל אדם תמורת בנותיו או אחיותיו לנישואין. מאבקי סטטוס שולטים בחיי האנשים, ורוב הדינמיקה של חייהם מוקדשת לתמרונים כלכליים ופוליטיים שמטרתם שיפור או שימור מעמדם.

בני המעמד הגבוה מנסים לשמר את החלוקה המעמדית הקשיחה, אך למרות זאת קיימת מוביליות בין המעמדות. אם למשהו ממעמד נמוך יש קשר עם משהו ממעמד גבוה, יוקרתו תעלה. לדוגמה, אם אשה ממעמד נמוך תינשא לגבר ממעמד גבוה, בני משפחתה ואפילו הרחוקים שבהם יעידו מייד שהם קשורים לאותו בעל מעמד. הנישואין הנפוצים ביותר הם בתוך המעמד. גם בתוך המשפחה המצומצמת יש תחרות בין אחים על ההנהגה היינו על מעמד.

 

מבנה הכפר:

הכפר הוא מרכז חיי הקהילה. הכפר מורכב ממספר משפחות מורחבות (אם כי יש בני משפחות מורחבות החיים בכפרים שונים). משפחה מורחבת מורכבת מכל המשפחות שסוגדות לאבות קדומים משותפים. אלו מיוצגים על-ידי חפצים קדושים כגון קריס, חרבות צלחות ועוד. הבתים של כל משפחה מורחבת מרוכזים יחדיו – לבטחון ולעזרה הדדית.

לעתים מצטרפות משפחות שברחו מכפר אחר כתוצאה מאי התאמה חברתית, אל המשפחה שלהם. בנוסף למעבר אנשים מכפר לכפר יש מעבר של אנשים מבית לבית באותו כפר, לדוגמה, אלמן שירצה לגור עם בנו הרווק, ילד בעייתי שנשלח לבית דודו.

שינוי סביבה נחשב לפתרון מקובל של קשיי הסתגלות חברתית.

דת

מוסלמים עם שרידים של אמונות אנימיסטיות.

טקסים של עבודת רוחות האבות הקדומים ופיוסן, נערכים על-ידי מומחים לא מוסלמים – Pinati.[1] הרוחות מיוצגות על-ידי חפצים קדושים שעברו בירושה. קיומם של טקסים דתיים, מהווה דרך נוספת לשמור על אחדותה ומעמדה של משפחה מורחבת (בנוסף לנישואין).

פעילות דתית מתקיימת בחגיגות שנתיות גדולות בתקופת הזריעה והקציר, אך גם באירועים קריטיים בחייו של אדם- לידה, ברית (בנות נימולות בגיל 3-7, בנים בגיל 10-15), נישואין.

בטקס, החפץ המקודש (דגל, חרב וכד'), נלקח ממקום משכנו הקבוע ומוצג לאורחים. הוא נמשח בדם של חיה שהוקרבה, והאנשים החשובים בקהילה אומרים שבועה של נאמנות בשפה המסורתית.

כיוון שבכל כפר יש רק למעט קבוצות חפצים קדושים, כשאלו מוצגים יכול כל אדם לבחור לאיזה טקס של איזו קבוצה להצטרף. הדבר נובע מכך שחלק מהאנשים שייכים לחותר מקבוצה אחת בשל קשרי נישואין. קבוצה שיש ברשותה חפץ קדוש היא יותר מאוחדת, והמשפחה שברשותה החפץ תחשב למנהיגת הקבוצה.

כיום טקסי קבורה הם לפי האיסלם, אך יש שרידים של הקרבת בופאלו שטיפת עצמות וקבורה במערות בהתאם למנהגים של הטורג'ה.

קשרי משפחה ונישואין

משפחה מורחבת אחת חיה לרוב ב 2-3 כפרים ומקיימת מאבק מתמיד על סטטוס ושליטה. נישואין בתוך המשפחה המורחבת הם מאד נפוצים על מנת לשמור על אחדות. הנישואין המועדפים הם בין בני דודים ראשונים, אך הנפוצים יותר הם בין בני דודים שניים ומעלה (לא תמיד). על פי רוב נישאים אנשים בני אותו דור. נישואין עם בני דור שונה מאד נדירים.

גם בתוך המשפחה המורחבת יעדיפו אנשים קשר עם אלה הנמצאים בעמדת מנהיגות. למרות שבני המשפחה שייכים לאותו מעמד, קיים עדיין שוני בהתאם למצב הכלכלי, החברתי והפוליטי של האדם. אלה שמעמדם גבוה יותר, מועדפים לנישואין. בפועל, האנשים החזקים בכל משפחה ינסו לשדך בין ילדיהם. בתוך הקבוצה יש מוביליות תמידית.

יש גם נישואין מחוץ למשפחה המורחבת – גם אז יעדיפו נישואין עם בני מעמד גבוה – הדבר "מחפה" על הנישואין מחוץ למשפחה.

אופי המועמדים נלקח אף הוא בחשבון. תכונות מועדפות אצל חתן: אמביציוני, תחרותי, אגרסיבי עם גאווה ומודעות למעמד. תכונות מועדפות אצל כלה: צייתנות.

חתונה היא אירוע חשוב מאד אצל המקסרים. הורגים הרבה בופלו. יש הרבה אורחים והרבה טקסים; הדבר מהווה מדד לסטאטוס של המארחים.

מחיר הכלה

מחיר הכלה – Sunrang הוא האינדיקטור החשוב ביותר לסטטוס (מדד ערך). המחיר נקבע על פי המסורת ומשתנה בהתאם למעמד הנותן והמקבל. המחיר מבוטא ב-Real – מטבע מהעבר שכבר אינו בשימוש. המחיר עבור כלה ממשפחת האצולה והמלוכה הוא 28; עבור כלה ממעמד הAdat Comm- הוא 26 ופשוטי העם 20. פעמים רבות המחיר עבור הכלה גבוה ממה שנקבע ע"פ המסורת כיוון שנלקחים בחשבון פקטורים נוספים, כגון קשרים עם משפחות אחרות, סטטוס חברתי (דוגמה לכך בתקופה שבה בכפר שלם לאורך תקופה ארוכה היה התשלום 24, וזאת כיוון שהיו נישואים בין בן משפחה של ראש ה-Adat Community, לבתו של ראש הכפר. כל בני משפחה של השני מחשיבים עצמם כקרוביו של הראשון ועברו שינוי סטטוס…).

אסור שסטטוס האשה ירד, כלומר, אסור שמחירה יהיה נמוך מזה של אמה. הערך הכספי אינו חשוב כמו הסמליות שבכך. פעמים רבות התשלום נעשה בחלקת קרקע או בפיתוחה ולא במטבעות ממש.

הזיווג

בחורה שמגיעה לפירקה, לעתים כבר עם הגעתה לבגרות מינית, צריכה להינשא מוקדם ככל האפשר, מתוך כבוד למשפחתה.

הנישואין בעבר היו נישואי שידוך, לכן רבים לא רואים את בני זוגם העתידיים קודם לחתונה. כיום יש נטייה לבחור בני זוג מבי"ס.[2]

ימים אחדים טרם החתונה מכריז עליה אדם שלקח על עצמו את האחריות להצלחת הנישואין. ההכרזה מתבצעת בבית החתן ובבית הכלה. לעולם לא על-ידי אב או אם אלא על-ידי קרובת משפחה ממין נקבה. היא מנסה לשכנע את הצעירים להסכים. לרוב היא מצליחה, אך לעתים הדבר אורך זמן רב. סירוב יוצר בעייה לשדכנים, כיוון שהם ממעמד גבוה והדבר עלול לבייש אותם. לכן קיימת שיטת סחיטה רגשית בסגנון "פולני" כמעט: "הרוצה אתה להמיט עלי חרפה"?

 

הנישואין

Nikka הוא החוזה המוסכם בין החתן לאבי הכלה, בנוכחות פקיד איסלמי של ה"אדאט קומיוניטי". הוא גם טקס אחד מיני רבים שמתקיימים במהלך הנישואין. טקסים נוספים הם:

• התזת מים.
• חיטוי בעשן של החתן והכלה בתחילת האירוע, כדי לטהר אותם ואת דבריהם.
• החתן מלווה לבית הכלה על-ידי קרוביו, שם נישא נאום טקסי לקבלו.
• טקס הנגיעה הראשונה של החתן בכלה.
• ארוחה משותפת ראשונה.
• מקלחת משותפת ראשונה.

כל אלה מסמלים את היחסים האינטימיים של השניים. מטרתם לשכנע את הזוג לקבל זה את זו. לפי המינהג אמורה הכלה לסרב מעט ולדחות את ניסיונותיו הראשונים של בעלה, עד שייזכה בלבה. אם הנישואין לא יצליחו, יתקיימו גירושין כמינהג האיסלם, כאשר המתווך ינסה למנוע זאת. הגירושים נדירים.

 

יחסים בין המינים:

הבוגינזים מאמינים שכל מפגש בין גבר לאשה יביא לתוצאות שליליות, ולכן יש להפריד בינהם. פגישה בין הגבר לבין אשה, נשואה או לא נשואה, היא אסורה, גם אם היא מקרית. אירוע כזה מהווה עלבון קשה לאביה, אחיה וקרוביה. המינהג דורש נקמת הכבוד האבוד על-ידי רצח הגבר. עד 1950 היו הרבה רציחות על רקע זה.

כדי להימנע ממצב כזה על הגבר לנקוט אמצעי זהירות: אם הוא מבקר בבית כלשהו, עליו להשתעל לפני הדלת, כדי לאפשר לנשים שם להסתלק.

במצב של מגע מקרי או מכוון בין גבר לאשה – אם הם נתפשים – הם חייבים לברוח ולהינשא במקום אחר. שיטה זו ממשיכה גם כיום. נישואי "מקרה" כאלו, לרוב לא נובעים ממניע כלכלי או מאהבה. לעיתים אפשר לאלץ מישהו להינשא על-ידי מניפולציה כזו.

 

יחסים במשפחה: היחסים בתוך המשפחה הגרעינית הם מסורתיים, כלומר, לא יאה שבן יסתור בשיחה את דברי אביו. עליו לענות באופן פורמלי ומכובד. פעמים רבות הבנים מעדיפים שלא להיקלע לשיחות עם אבותיהם, אלא לתאם דרך האם.

מערכת דומה קיימת בין אחים בוגרים לאחים צעירים. בין אחים יש גם אפשרות לקונפליקט בנושאים שונים, על רקע תחרות, ניסיון לשפר סטטוס ועוד. היחסים בין הנשים במשפחה פשוטים הרבה יותר. היחסים בין האם לבת הם פחות פורמליים.

יחסי אח – אחות: לפי המסורת המקסרית האח מגן על האחות ומחוייב לשמור עליה (המסורת הזו מעוגנת באפוס המקסרי הגדול La Galigo).

שינויים צפויים בעתיד, עבודת באבות הקדומים פוחתת. מחיר הכלה מתפתח למוהר מוסלמי.

ספינות- בוגינזים

מזכרת שקיימת עד היום בשפה האנגלית מימי היות הבוגינזים שודדי ים, היא המלה Bogey או Bogeyman. זהו שם לשטן ומקורו מהמלה "בוגי" (דוגמה לשימוש- בהפחדת ילד לא משוטר אלא מבוגימן שיבוא ו… דוגמה נוספת אך פחות רלוונטית כרגע היא המלה אנטימקסר. זהו שמן לשיער שיובא לאירופה וכיוך כל שמני השיער מהמזרח מכונים כך). הבוגינזים והמקסרים תוארו על-ידי האירופאים כאנשים המפותחים ביותר האמיצים והיוזמים ביותר מבין תושבי הארכיפלג כולו. בכתבים של אירופאים שהגיעו למלקה ונמצאו נאמר "הסוחרים הבוגינזים והמקסרים הגיעו עם ספינותיהן הגדולות והבנויות להפליא". במאה ה-18' נדהמו האירופאים לגלות ספינות של בוגינזים ומקסרים שעסקו באיסוף מלפפוני ים בחופי אוסטרליה. זה היה מרכיב חשוב ויקר במטבח הסיני. עד היום נתפסים צוותים כאלה בחופי אוסטרליה ללא רשיונות- צוותים המשמרים מסורת של מאות שנים.

לבוגינזים יש כאמור את הצי המרשים ביותר בעולם של ספינות מעץ. כיום כ-800 מהן (רובן) עובדות בקו קלימנטן – ג'אווה בהעברת עצים. בעבר, עסקו ספינותיהם בסחר בכל הארכיפלג וגם מחוצה לו.

כיום, ספינות המפרש של העבר הוחלפו בספינות ממונעות גדולות יותר ויפות פחות, מעין מחסני עצים, הנקראות Pinisi. משקלן נע בין 100-200 טון והן בעלות כושר נשיאה טוב יותר. עם המינוע ירד הצורך באנשי צוות רבים וכך גם החלה לדעוך מסורת של מאות שנים שעברה מאב לבנו. התמחויות מיוחדות שעברו מדור לדור (נווטים, מומחים למשטרי רוחות ואפילו טבחים) נעלמו.

למרות הקידמה הספינות נבנות ע"פ מודלים ישנים (שאמנם מתחדשים) וללא תוכניות, אלא מתוך הזיכרון, תוך שימוש במסורים ידניים וכלים מסורתיים. בכל שלב של הבניה מתקיימים טקסים כדי להבטיח שהכלי יהיה מוצלח. אין מסמרי ברזל אלא העצים מחוברים על-ידי פינים באורך של 30 ס"מ העשויים מעץ הברזל. כיום יש מחסור בעץ זה ולעיתים משתמשים בסוג פחות טוב.

תמונה של ספינת Pinisi מופיע על שטר של 100 רופי.

הערות

[1] בנוסף לפקידים מוסלמים דתיים (גורו, אימאנד וקאדי) האחראים על חיי הדת המוסלמים (רישום לידות נישואין גירושין, מות וניהול טקסים דתיים) יש גפ פינאטי- מומחה בדת האבות הקדומים. הוא יודע כיצד לטפל בחפצים הקדושים, מכיר את פרטי הטקסים. לעיתים משמש גם כמרפא.

[2] אם לא מקבלים את הסכמת ההורים לנישואין, הפתרון הוא בריחה. במקרה זה המוהר הוא מינימלי. הזוג עדיין חשוף לכעסם של קרובי הכלה ועל הגבר להיזהר שמא יהרגוהו. אם הכעס שוכך אחרי זמן מה, עורכים טקס פיוס בין הצדדים ורק אז יקבלו את הגבר לחיק משפחתה. לעתים לוקח שנים עד שהצד הפגוע מוכן להתפייס. במקרה כזה נזקקים לתיווכם של אנשים בעלי השפעה.