גילי חסקיןארגנטינה, צ’ילה וברזיל
מפסגות האנדים אל חופי ריו דה ז’ניירו
מסע אל נופיה המרשימים של דרום אמריקה
בהדרכת גילי חסקין
יש יבשות שמזמינות ביקור, ויש יבשות המזמינות מסע. דרום אמריקה שייכת ללא ספק לסוג השני. זוהי יבשת של מרחבים אינסופיים, של ניגודים חריפים ושל טבע הפועל בקנה מידה שקשה לתפוס. רכסי הרים מושלגים מתנשאים מעל יערות גשם לחים, קרחונים אדירים גולשים אל אגמים בצבע טורקיז, נהרות עצומים מתרסקים במאות מפלים, וערים תוססות משלבות תרבות אירופית, מסורת אינדיאנית וקצב לטיני סוחף.
במהלך שמונה־עשר ימים נחצה שלוש מן המדינות המרתקות ביבשת. נפתח בארגנטינה, בבואנוס איירס – עיר אלגנטית של שדרות רחבות, בתי קפה, טנגו והיסטוריה פוליטית סוערת. משם נמשיך אל אזור האגמים של ברילוצ’ה ואל הרי האנדים, נפליג בין אגמים ונחצה את הגבול לצ’ילה במסלול הנחשב לאחד היפים בעולם.
מכאן נדרים אל פטגוניה – ארץ של קרח, רוח ומרחבים. נשוט בין קרחונים, נעמוד מול חזיתו האדירה של קרחון פריטו מורנו, ונבלה יום שלם בטורס דל פיינה, מן הפארקים הלאומיים המרשימים בעולם, שבו פסגות גרניט חדות, אגמים בצבעי טורקיז ועדרי גואנקו משוטטים בחופשיות.
מן הדרום הקר והפראי נקפוץ אל עולם אחר לחלוטין: היער הסובטרופי של איגואסו. כאן נשמע את שאון המים של יותר ממאתיים מפלים, נשוט אל מרגלותיהם ונבין מדוע נחשב האתר לאחד מפלאי הטבע של כדור הארץ.
את המסע נסיים בברזיל – בארץ של מוזיקה, צבע ושמחת חיים. נעלה אל פסגת הר הסוכר ואל הקורקובדו, נשקיף על מפרץ גואנאברה, נסייר ביער טיז’וקה ונחתום את הטיול באחת הערים היפות בעולם – ריו דה ז’ניירו.
זהו מסע המשלב טבע בקנה מידה עולמי, היסטוריה מרתקת, תרבויות מגוונות וקולינריה משובחת. מסע שבו כל יום מגלה נוף אחר, אקלים אחר וסיפור אחר.
תכנית הטיול
ימים 1–2 | 4–5 בינואר 2027
בואנוס איירס – שער הכניסה לדרום אמריקה
נטוס מתל אביב, דרך יעד ביניים, אל ארגנטינה. לאחר הנחיתה בבואנוס איירס נתחיל להכיר את אחת הערים האלגנטיות והמעניינות באמריקה הלטינית, עיר שהושפעה עמוקות מן ההגירה האירופית ובבנייתה ניכרת השפעה צרפתית ולכן זכתה לכינוי “פריז של דרום אמריקה”.
נסייר בכיכר דה מאיו – לבה ההיסטורי של ארגנטינה. כאן הוכרזה עצמאות המדינה, כאן נשאו נשיאיה את נאומיהם, וכאן צעדו במשך שנים “אמהות כיכר מאי”, שהפכו לסמל המאבק לזכויות האדם בתקופת הדיקטטורה הצבאית.
נראה את הקתדרלה המטרופוליטנית, את בית הממשלה – הבית הוורוד (Casa Rosada) – ואת המבנים ההיסטוריים המקיפים את הכיכר.
נמשיך אל שכונת לה בוקה (La Boca), שנולדה כנמל של מהגרים איטלקים והפכה לאחד מסמליה של העיר. בתי הפח הצבעוניים, מוזיקת הטנגו ואווירת הרחוב מעניקים לה אופי שאין דומה לו בשום מקום אחר בארגנטינה.
נסייר גם ברובע פוארטו מדרו (Porto Madero), אזור הרציפים הישן שהפך בעשורים האחרונים לאחד ממוקדי הבילוי והאדריכלות המרשימים בעיר.
בערב נתחיל את היכרותנו עם המטבח הארגנטינאי בארוחה משובחת של בשר, שתהווה מבוא קולינרי למסע כולו.
לינה בבואנוס איירס.
ראו באתר זה: בואנוס איירס עיר האורות (והעורות)
יום 3 | 6 בינואר 2027
ברילוצ’ה – בין אגמים, יערות ושוקולד
ניפרד מן הכרך הגדול ונמריא דרומה אל ברילוצ’ה, השוכנת למרגלות הרי האנדים ונחשבת לבירת אזור האגמים של ארגנטינה.
מעט מאוד מקומות בדרום אמריקה מזכירים את נופי האלפים האירופיים כמו ברילוצ’ה. יערות מחטניים, אגמים כחולים, פסגות מושלגות ובתי עץ שנבנו בידי מהגרים גרמנים ושווייצרים יוצרים נוף יוצא דופן, שהעניק לאזור את הכינוי “שווייץ של ארגנטינה”.
נסייר באזור ליאו ליאו (Llao Llao), שעל גדות אגם נהואל הואפי, ונצא להליכה קצרה ביער. בהמשך נעלה ברכבל אל הר קמפנריו, שממנו נשקף נוף פנורמי מרהיב של האגמים, האיים ורכס האנדים.
כמובן שלא נעזוב את ברילוצ’ה בלי לטעום מן השוקולד המשובח, שהפך לחלק בלתי נפרד מזהותה של העיר.
לינה בברילוצ’ה.
יום 4 | 7 בינואר 2027
דרך שבעת האגמים – בלב האנדים הפטגוניים
נצא אל אחת מדרכי הנוף היפות בדרום אמריקה – דרך שבעת האגמים (Ruta de los Siete Lagos), המחברת בין אגמים, יערות ופסגות מושלגות בלב הרי האנדים.
זהו מסע בנוף שהקרחונים עיצבו במשך עידני הקרח. לאורך הדרך נחלוף על פני אגמים שמימיהם משנים את צבעם מכחול עמוק לטורקיז ולירוק־אזמרגד, בהתאם לעומק המים, למינרלים ולקרני השמש. יערות אשור דרומי מכסים את המדרונות, ומעליהם מתנשאות פסגות געשיות מושלגות, היוצרות את אחד הנופים המזוהים ביותר עם פטגוניה.
לאורך הדרך נעצור לתצפיות ולהליכות קצרות, נקשיב לסיפורו של האזור – ממורשתם של בני המפוצ’ה ועד ראשוני המתיישבים האירופים – וניהנה מן השלווה המיוחדת של אחד מחבלי הארץ היפים בארגנטינה.
בשעות אחר הצהריים נשוב לברילוצ’ה, ונוכל לנצל את הזמן לטיול עצמאי ברחובות העיירה, לביקור בחנויות השוקולד המפורסמות או לכוס קפה מול האגם.
לינה בברילוצ’ה.
יום 5 | 8 בינואר 2027
חציית האנדים – מארגנטינה לצ’ילה
זהו אחד הימים המיוחדים במסע כולו. במקום לחצות את הרי האנדים בכביש, נעשה זאת בדרך שבה נהגו נוסעים וחוקרים במשך יותר ממאה שנה – בשילוב של שיט ונסיעה בין אגמים, נהרות ויערות גשם.
נפליג על פני אגם נהואל הואפי (Lago Nahuel Huapi), הגדול באגמי צפון פטגוניה, ונמשיך בנסיעה דרך יער גשם ממוזג – אחד מבתי הגידול הייחודיים בדרום היבשת. לאחר שיט נוסף באגם פריאס (Lago Frías) נחצה את קו פרשת המים של הרי האנדים ונעבור מארגנטינה לצ’ילה.
בתוך זמן קצר יחול שינוי דרמטי בנוף: היערות ילכו ויתעבו, האקלים יהיה לח יותר, ומפלים שוצפים ילוו את הדרך אל הפארק הלאומי ויסנטה פרס רוסאלס (Parque Nacional Vicente Pérez Rosales) – הפארק הלאומי הראשון שהוכרז בצ’ילה (1926). כאן, בין יערות עתיקים, אגמים צלולים והרי געש מושלגים, מתחיל אחד הנופים המזוהים ביותר עם דרום צ’ילה
נעצור לחופי אגם כל הקדושים (Lago Todos los Santos), שאינו נושא את שמו במקרה. כבר ראשוני המיסיונרים שפעלו באזור ראו במימיו הצלולים ובנוף המקיף אותו מראה יוצא דופן.
השיט האחרון ייערך למרגלות הר הגעש אוסורנו (Volcán Osorno), שחרוטו הסימטרי מזכיר את פסגת הר פוג’י ביפן והפך לאחד מסמליה של דרום צ’ילה.
קראת ערב נגיע אל פוארטו ואראס (Puerto Varas), עיירת נופש ציורית השוכנת על גדות אגם יאנקיווה (Lago Llanquihue), השני בגודלו בצ’ילה. העיירה נוסדה באמצע המאה ה־19 בידי מהגרים גרמנים, ועד היום ניכרת בה השפעתם בארכיטקטורת העץ, בגנים המטופחים ובמסורת הקולינרית. מעל בתי העיירה מתנשא חרוטו המושלם של הר הגעש אוסורנו, מן הפסגות המצולמות ביותר בדרום אמריקה.
לינה בפוארטו ואראס.
יום 6 | 9 בינואר 2027
אל מצר מגלן – שער הכניסה לפטגוניה
ניפרד מאזור האגמים וניסע אל פוארטו מונט (Puerto Montt), עיר הנמל הגדולה של דרום צ’ילה, שנוסדה בשנת 1853 במסגרת מפעל ההתיישבות הגרמני בדרום המדינה. העיר שוכנת לחופי מפרץ רלקונבי (Seno de Reloncaví) ומשמשת שער הכניסה אל הפיורדים, האיים והתעלות של פטגוניה הצ’יליאנית. נסייר בשוק הדגים הססגוני אנחלמו (Mercado de Angelmó), שבו נמכרים מדי יום דגים, רכיכות ופירות ים שהובאו מן הפיורדים הסמוכים – ביטוי מובהק לקשר ההדוק שבין תושבי האזור לבין הים.
מכאן נטוס דרומה, אל קצה העולם המיושב.
עם הנחיתה בפונטה ארנס (Punta Arenas), השוכנת לחופי מצר מגלן (Estrecho de Magallanes), נרגיש כאילו הגענו אל קצה העולם. הרוחות המערביות הנושבות ללא הרף, המרחבים האינסופיים ואורו הצלול של הדרום יוצרים תחושה של ארץ בראשית. במשך מאות שנים הייתה העיר תחנת מעבר חיונית לספינות שחצו את מצר מגלן, וכיום היא שער הכניסה לפטגוניה, לארץ האש וליבשת אנטארקטיקה.
העיר נוסדה בשנת 1848 כתחנת מעבר אסטרטגית על חופי מצר מגלן (Estrecho de Magallanes), ובמשך עשרות שנים הייתה אחד הנמלים החשובים בעולם לספינות שעשו את דרכן בין האוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס השקט, עוד בטרם נפתחה תעלת פנמה. שגשוגה הכלכלי נשען על הסחר הימי ועל תעשיית גידול הכבשים והצמר, ועושרה בא לידי ביטוי בארמונות המפוארים שבנו אילי ההון המקומיים. הבולט שבהם הוא ארמונו של התעשיין הקרואטי חוסה נוגיירה (José Nogueira), מן המבנים המרשימים בעיר.
נסייר בכיכר מוניוס גמרו (Plaza Muñoz Gamero), לבה ההיסטורי של פונטה ארנס, המוקפת בארמונות ובמבני ציבור מרשימים. נשמע על מסעו של מגלה הארצות הפורטוגלי פרדיננד מגלן (Fernando de Magallanes), שחצה כאן לראשונה בשנת 1520, ועל חשיבותו האסטרטגית של המצר הנושא את שמו, שהיה במשך קרוב לארבע מאות שנה אחד מנתיבי השיט החשובים בעולם.
זהו המעבר מן העולם הירוק של צפון פטגוניה אל נופי הערבה, הקרח והרוח של הדרום הרחוק.
לינה בפונטה ארנס.
ום 7 | 10 בינואר 2027
אל ממלכת הפינגווינים – מצר מגלן ופורטו נטאלס
נפליג אל אי מגדלנה (Isla Magdalena), השוכן בלבו של מצר מגלן (Estrecho de Magallanes) – נתיב המים ששינה את ההיסטוריה של הספנות העולמית. בשנת 1520 היה זה מגלה הארצות הפורטוגלי פרנאו דה מגלן (Fernando de Magallanes), שפיקד על משלחת ספרדית, אשר חצה כאן לראשונה מן האוקיינוס האטלנטי אל האוקיינוס השקט והוכיח כי קיימת דרך ימית המחברת בין שני האוקיינוסים. במשך קרוב לארבע מאות שנה היה מצר מגלן אחד מנתיבי השיט האסטרטגיים והחשובים בעולם, עד לפתיחת תעלת פנמה בשנת 1914.
בלב המצר שוכן אי קטן, החשוף לרוחות העזות המגיעות מן האוקיינוס הדרומי. על האי, לצד מגדלור היסטורי שנבנה בשנת 1902, מקננת אחת ממושבות פינגוויני מגלן (Spheniscus magellanicus) הגדולות בדרום אמריקה. אלפי זוגות פינגווינים שבים לכאן מדי שנה כדי לקנן ולגדל את גוזליהם, וביניהם חיים גם שחפים, קורמורנים ועופות ים נוספים.
נרד אל החוף ונלך בשביל מסודר החוצה את המושבה. זו הזדמנות נדירה להתבונן מקרוב באורח חייהם של הפינגווינים, מבלי להפריע לשגרת חייהם, באחד ממפגשי הטבע המרגשים של המסע.
הערת המדריך
רבים מתמקדים בפינגווינים, ובצדק, אבל כדאי להקדיש רגע גם לרוח. היא שעיצבה את הנוף, את הצמחייה, את דרכי השיט ואפילו את אורח חייהם של תושבי פטגוניה. כאן מבינים מדוע מכנים את דרום צ’ילה וארגנטינה “ממלכת הרוחות”.
נרד אל החוף ונלך בשביל מסודר החוצה את המושבה. אלפי פינגווינים יקבלו את פנינו בקריאותיהם האופייניות, כשביניהם גוזלים צעירים, זוגות עסוקים בבניית קנים ועופות ים נוספים המקננים באי. במרכזו מתנשא המגדלור ההיסטורי, שהאיר את דרכן של אוניות במשך יותר ממאה שנה.
הביקור כפוף לתנאי מזג האוויר!!!
אחר השיט נמשיך צפונה, לאורך מרחבי הערבה הפטגונית. הנוף כמעט ריק מאדם – מרחבי עשב אינסופיים, אגמים קטנים ורכסי הרים הנראים באופק. לעיתים נבחין בעדרי גואנקו (Guanaco), בקרקרה דרומית (Caracara plancus) או בקונדור האנדי (Vultur gryphus) הדואה מעל המצוקים, ולעיתים אף בשועל הפטגוני המחפש את טרפו במישורים הפתוחים.
לקראת ערב נגיע אל פורטו נטאלס (Puerto Natales), עיירה ציורית השוכנת לחופו של פיורד אולטימה אספרנסה (Fiordo Última Esperanza – “התקווה האחרונה”). הפיורד קיבל את שמו בשנת 1557, כאשר מגלה הארצות הספרדי חואן לדיירו (Juan Ladrillero) קיווה כי זהו המעבר האחרון שיוביל אותו אל מצר מגלן. אף שתקוותו התבדתה והפיורד הסתיים ללא מוצא, השם נותר עד היום. כיום משמשת פורטו נטאלס שער הכניסה אל הפארק הלאומי טורס דל פיינה (Parque Nacional Torres del Paine), מן האתרים המרשימים ביותר בדרום אמריקה.
לינה בפורטו נטאלס.
יום 8 | 11 בינואר 2027
טורס דל פיינה – יצירת המופת של הטבע הפטגוני
מעטים המקומות בעולם שמעוררים השתאות כבר מן המבט הראשון. הפארק הלאומי טורס דל פיינה הוא אחד מהם.
עם הכניסה לפארק מתחלף הנוף ללא הרף: אגמים בצבע טורקיז, נהרות גועשים, יערות של עצי אשור דרומי, קרחונים עתיקים ופסגות גרניט המזדקרות אל השמים. זהו נוף שנוצר במשך מיליוני שנים של פעילות טקטונית, ועוצב מחדש בידי הקרחונים שכיסו בעבר את דרום היבשת.
נסייר בין האתרים המרשימים של הפארק: אגם פהואה (Pehoé), שמימיו הכחולים ניזונים ממי הפשרת הקרחונים; אגם גריי (Grey), שבו צפים גושי קרח שהתנתקו מן הקרחון; נהר סראנו (Serrano), האגם הכחול (Lafo Azul) ואגם אמרגה (Amarga), המשקף בימים בהירים את מגדלי הגרניט האדירים.
הפארק הוא גם אחד מאתרי הצפרות והחי החשובים בפטגוניה. עדרי גואנקו רועים במישורים, קונדורים דואים מעל המצוקים, ולעיתים נדירות אף ניתן להבחין בפומה – הטורף הגדול של האזור.
שלושת מגדלי הגרניט, שהעניקו לפארק את שמו, הפכו לאחד מסמליה של דרום אמריקה. קשה להישאר אדישים למראה עמודי הסלע האדירים, המתנשאים כמעט אנכית מעל הקרחונים והאגמים.
יום זה אינו רק ביקור בפארק לאומי; הוא מפגש עם אחת מפסגות היופי של הטבע העולמי.
ארוחת ערב.
לינה בפארק טורס דל פיינה (או באזורו, בהתאם לזמינות בתי המלון).
ראו באתר זה: טורס דל פיינה
יום 9 | 12 בינואר 2027
מצ’ילה לארגנטינה – בדרך אל ארץ הקרחונים
נקדיש את שעות הבוקר האחרונות לביקור בפארק הלאומי טורס דל פיינה (Parque Nacional Torres del Paine), לפני שניפרד מאחד מנופי הטבע המרשימים בדרום היבשת.
נחצה את מעבר הגבול סרו קסטיו (Paso Cerro Castillo) ונשוב לארגנטינה. המעבר מסמן גם שינוי חד בנוף: הפיורדים והיערות הלחים של צ’ילה מפנים את מקומם לערבה הפטגונית (Patagonia Estepa) – מרחבים פתוחים, רוחות עזות ואופק הנמתח עד אין קץ. שינוי זה נובע מהשפעתם של הרי האנדים, הלוכדים את מרבית המשקעים במדרונותיהם המערביים ומשאירים את מזרח פטגוניה ב”צל גשם”, אזור יבש שבו שולטת הצמחייה הערבתית.
במהלך הנסיעה נחוש עד כמה פטגוניה היא ארץ של מרחקים. מאות קילומטרים מפרידים בין יישוב ליישוב, הכבישים חוצים מרחבים כמעט בלתי מיושבים, והטבע הוא השליט הבלעדי של הנוף. לעיתים יופיעו עדרי גואנקו הרועים בערבה, ולעיתים נבחין בננדו של דרווין (Rhea pennata), בשועל פטגוני (Lycalopex griseus) או בקונדור אנדי (Vultur gryphus) הדואה מעל המצוקים.
לקראת ערב נגיע אל אל קלפטה (El Calafate), עיירה קטנה השוכנת לחופו של אגם ארחנטינו (Lago Argentino), הגדול באגמי ארגנטינה. עד לפני עשרות שנים הייתה זו תחנת דרכים צנועה של מגדלי כבשים, וכיום היא שער הכניסה אל הפארק הלאומי לוס גלסיירס (Parque Nacional Los Glaciares) – ממלכת הקרחונים של פטגוניה.
שמה של העיירה נגזר משיח הבר המקומי, קלפטה (Calafate, Berberis microphylla), הנושא פירות כחולים. על פי אגדה פטגונית עתיקה, כל מי שטועם מפירותיו מובטח לו שישוב יום אחד אל פטגוניה.
■ הערת המדריך
בנסיעות הארוכות של פטגוניה אני תמיד ממליץ להביט אל קו האופק. במרחבים האלה מבינים עד כמה האדם הוא רק אורח לרגע בנוף שנוצר במשך מיליוני שנים. דווקא ה”ריק” הוא אחד המאפיינים המרתקים ביותר של פטגוניה.
לקראת ערב נגיע אל אל קלפטה, עיירה קטנה השוכנת לחופו של אגם ארחנטינו. עד לפני כמה עשרות שנים הייתה זו תחנת דרכים נידחת, וכיום היא מרכז היציאה אל פארק הקרחונים לוס גלסיירס.
לינה באל קלפטה.
בפטגוניה. יום 10 | 13 בינואר 2027
בין ענקי הקרח של פטגוניה
נצא אל הפארק הלאומי לוס גלסיירס (Parque Nacional Los Glaciares), מן האזורים המרשימים ביותר בפטגוניה ואתר מורשת עולמית של אונסק”ו. הפארק משתרע על פני כ־7,300 קמ”ר ומשמר את אחד מריכוזי הקרחונים הגדולים בעולם מחוץ לאזורי הקטבים. כאן נחשפים לעינינו הכוחות שעיצבו את נופי האנדים במשך מיליוני שנים: קרחונים עצומים הגולשים מן ההרים, חורצים עמקים, חוצבים אגנים ומזינים אגמים בצבעי טורקיז וכחול עמוק.
מן המעגן פוארטו בנדרה (Puerto Bandera) נפליג על פני אגם ארחנטינו (Lago Argentino), הגדול באגמי ארגנטינה, לעבר שדה הקרח הפטגוני הדרומי (Campo de Hielo Patagónico Sur) – מאגר הקרח השני בגודלו בעולם מחוץ לאנטארקטיקה וגרינלנד. שטחו כ־12,000 קמ”ר, וממנו נשלחות עשרות לשונות קרח אל העמקים והאגמים שבמורדות האנדים.
לכאורה זהו עולם דומם, אך למעשה הקרחונים מצויים בתנועה מתמדת. שלג היורד בגובה רב נדחס במשך מאות שנים והופך לקרח. משקלן העצום של שכבות הקרח גורם להן לזרום באיטיות במורד ההר, בקצב של עשרות סנטימטרים ועד מטרים אחדים ביום. במהלך זרימתם הם שוברים סלעים, מלטשים את פני הקרקע ומעצבים את הנוף שאנו רואים כיום.
תחנתנו הראשונה תהיה קרחון אופסלה (Glaciar Upsala), מן הקרחונים הגדולים בדרום אמריקה. אורכו כ־60 ק”מ, והוא נקרא על שמה של אוניברסיטת אופסלה (Uppsala Universitet) בשוודיה, שחוקריה היו מראשוני הגלאציולוגים שחקרו את האזור בראשית המאה ה־20. חזית הקרחון, המשתרעת על פני קילומטרים אחדים, ממחישה את עוצמתם של הכוחות שעיצבו את הרי האנדים ואת פטגוניה כולה.
נמשיך בשיט בין גושי קרח הצפים במימי האגם. כל אחד מהם הוא שבר שניתק מן הקרחון והחל במסעו האחרון. צבעו הכחול העמוק של הקרח אינו השתקפות של השמים, אלא תוצאה של דחיסת הקרח במשך מאות ואף אלפי שנים: הקרח הדחוס בולע את מרבית צבעי האור ומחזיר לעינינו בעיקר את גוני הכחול.
שיאו של היום יהיה המפגש עם קרחון ספגציני (Glaciar Spegazzini), הגבוה בקרחוני הפארק. קיר הקרח האדיר שלו מתרומם לגובה של יותר מ־130 מטרים מעל פני האגם, והוא מן המחזות המרשימים ביותר בפטגוניה. קשה להישאר אדישים מול חומת הקרח הכחלחלה, המזכירה קתדרלה עצומת ממדים שפוסלה בידי הטבע.
בשעות אחר הצהריים נשוב לאל קלפטה.
לינה באל קלפטה.
■ הערת המדריך
רבים מצלמים את הקרחונים, אבל אני ממליץ גם להביט במים. גושי הקרח הצפים מספרים את סיפורו של הקרחון לא פחות מן החזית עצמה. כל גוש כזה ניתק ממסת הקרח, וימשיך להיסחף באגם עד שיימס – תזכורת לכך שגם הנוף האדיר ביותר נמצא בתנועה מתמדת..
יום 11 | 14 בינואר 2027
יש מקומות שהמצלמה מתקשה להכיל. קרחון פריטו מורנו הוא אחד מהם.
נצא אל הפארק הלאומי לוס גלסיירס ונעמוד מול אחת מתופעות הטבע המרשימות בעולם. חזית הקרחון, שרוחבה כחמישה קילומטרים, מתנשאת לגובה של כ-70 מטרים מעל פני אגם ארחנטינו, אך חלקו הגדול של הקרחון חבוי מתחת לפני המים.
בניגוד לרוב קרחוני העולם, הנסוגים בהדרגה בשל שינויי האקלים, פריטו מורנו מוסיף לנוע קדימה בקצב של כמטרים אחדים ביום. התנועה כמעט שאינה מורגשת לעין, אך היא יוצרת מתח מתמיד בתוך מסת הקרח. לפתע נשמע קול נפץ עמום, ולאחריו מתנתק גוש קרח עצום וצונח אל מי האגם ברעש המזכיר רעם. רגעים כאלה אינם נדירים כאן – והם מעניקים לקרחון תחושה של יצור חי.
נשוט מול חזית הקרחון ונמשיך אל מערכת שבילי התצפית, המאפשרת להתבונן בו מזוויות שונות ולהעריך את ממדיו האמיתיים.
בשעות אחר הצהריים נעזוב את פטגוניה ונמריא צפונה אל בואנוס איירס.
למרות המרחק הגדול שנעבור בטיסה, התחושה תהיה כאילו אנו עוזבים יבשת אחרת. ימים אחדים בלבד חלפו מאז הגענו אל קצה העולם, אך נופי הקרח, הרוח והמרחבים ילוו אותנו עוד זמן רב.
לינה בבואנוס איירס.
יום 12 | 15 בינואר 2027
בואנוס איירס – בין היסטוריה, תרבות וטנגו
נשוב אל בואנוס איירס (Buenos Aires), והפעם נקדיש את היום לפניה התרבותיים של העיר, הנחשבת לאחת האלגנטיות והאירופיות שבערי אמריקה הלטינית.
נתחיל את הסיור ברובע לה רקולטה (La Recoleta), מן היוקרתיים והאלגנטיים בעיר. במרכזו נמצא בית הקברות המפורסם (Cementerio de la Recoleta), שנראה יותר כמוזיאון פתוח לאדריכלות מאשר כבית עלמין. בין המאוזוליאומים המעוטרים, שעוצבו בסגנונות נאו־קלאסיים, אר נובו ואר דקו, קבורים נשיאים, אנשי רוח, מצביאים ומדינאים, ובהם גם אווה דוארטה דה פרון (Eva Duarte de Perón), “אוויטה”, שהייתה לאחת הדמויות האהובות והשנויות במחלוקת בתולדות ארגנטינה.
נמשיך אל גן הוורדים (El Rosedal), מן הפינות היפות בפארק שלושה בפברואר (Parque Tres de Febrero), שבו אלפי שיחי ורדים, אגמים קטנים, גשרים לבנים וחורשות מוצלות. זהו אחד המקומות האהובים על תושבי העיר, המגיעים לכאן כדי להתרחק מהמולת הכרך.
בהמשך נבקר באתר ההנצחה לשגרירות ישראל, שנפגעה בפיגוע הטרור בשנת 1992, ונעמוד על הקשרים ההיסטוריים והאנושיים העמוקים שבין ישראל לבין הקהילה היהודית הגדולה בארגנטינה.
נקדיש זמן גם לרחוב פלורידה (Calle Florida), מן המדרחובים המפורסמים בעיר, שבו משתלבים בתי קפה היסטוריים, חנויות ספרים, גלריות, אמני רחוב וחנויות אופנה – הזדמנות לספוג את קצב החיים של בואנוס איירס ולהשלים קניות אחרונות.
בערב ניפרד מארגנטינה כפי שנכון לעשות – בארוחת ערב חגיגית המלווה במופע טנגו.
הטנגו נולד בסוף המאה ה־19 בשכונות הנמל של בואנוס איירס, מתוך המפגש בין מהגרים מאיטליה ומספרד, צאצאי עבדים אפריקאים ובני המקום. בתחילת דרכו נחשב לריקוד של שכונות הפועלים, אך בתוך שנים אחדות כבש את אולמות הריקודים של פריז ומשם שב לארגנטינה כסמל של זהות לאומית. עד היום הוא מבטא געגוע, תשוקה, כאב ושמחת חיים – ארבעת המרכיבים המאפיינים יותר מכל את נשמתה של העיר.
לינה בבואנוס איירס.
■ הערת המדריך
אם תביטו סביב בבית הקברות של לה רקולטה, תגלו שלא רק “אוויטה” קבורה כאן. זהו למעשה ספר ההיסטוריה של ארגנטינה, הכתוב באבן ובשיש. כל מאוזוליאום מספר את סיפורה של משפחה שביקשה להנציח את מקומה בתולדות המדינה.לינה בבואנוס איירס.
ום 13 | 16 בינואר 2027
איגואסו – במקום שבו הנהר הופך לענן של מים
לאחר ימי הקרחונים של פטגוניה נפנה אל עולם אחר לחלוטין. האוויר נעשה חמים ולח יותר, היערות מתעבים, וקול המים הולך ומתחזק ככל שמתקרבים אל נהר האיגואסו.
נטוס אל צפון ארגנטינה ונקדיש את היום לביקור בצדו הארגנטינאי של אחד מפלאי הטבע הגדולים בעולם.
את הביקור נפתח בחוויה שקשה לשכוח: שיט בסירות מהירות אל מתחת למפלים. ככל שנתקרב ילך השאון ויגבר, ענני רסס יכסו אותנו מכל עבר, ועוצמת המים תמחיש עד כמה הטבע גדול מכל תיאור.
לאחר מכן נמשיך בשבילי הפארק ובמערכת הגשרים החוצה את הנהר, עד שנגיע אל לוע השטן (Garganta del Diablo) – מפל הפרסה האדיר, שאליו מתנקז חלק גדול ממימי הנהר. כאן נבין מדוע בחרו בני שבט הגוארני לראות במקום אתר מקודש.
מפלי איגואסו משתרעים לאורך כשלושה קילומטרים וכוללים יותר מ־250 מפלים ואשדים. הם רחבים ממפלי ויקטוריה וגדולים בהרבה ממפלי הניאגרה, אולם יופיים אינו נובע רק מממדיהם, אלא מן השילוב בין יער הגשם, הסלעים הגעשיים וענני הרסס היוצרים קשתות צבע כמעט דרך קבע.
לעת ערב נלון באיגואסו, כשקול המים עדיין מהדהד באוזנינו.
לינה באיגואסו.
יום 14 | 17 בינואר 2027
מן המפלים אל ברזיל – איטייפו ופארק הציפורים
חצה את הגבול לברזיל ונבקר בצדו הברזילאי של הפארק הלאומי איגואסו (Parque Nacional do Iguaçu). אם מן הצד הארגנטינאי חווים את עוצמת המפלים מקרוב, הרי שמן הצד הברזילאי מתגלה התמונה השלמה – פנורמה מרהיבה של מאות מפלים המתפרשים לאורך מצוק בזלתי עצום, מן המראות המפורסמים ביותר בדרום אמריקה. לאורך שבילי התצפית ניהנה מזוויות שונות על מפלי הענק ונבין מדוע הוכרז האתר כאתר מורשת עולמית של אונסק”ו.
מכאן נמשיך אל סכר איטייפו (Itaipu Binacional), מן המפעלים ההנדסיים המרשימים בעולם. הסכר, שנבנה על נהר פרנה (Rio Paraná) בשיתוף פעולה בין ברזיל לפרגוואי, היה במשך שנים תחנת הכוח ההידרואלקטרית הגדולה בעולם. הוא מספק חלק ניכר מצריכת החשמל של שתי המדינות ונחשב לאחד מסמליה של דרום אמריקה המודרנית. הביקור במקום ממחיש כיצד הצליח האדם לרתום את עוצמתו האדירה של הנהר ליצירת אנרגיה בקנה מידה עצום, והוא יוצר מפגש מרתק בין גאוגרפיה, הנדסה ופוליטיקה.
נסיים את היום בביקור בפארק הציפורים (Parque das Aves), המשתרע בלב יער הגשם האטלנטי. בין שבילי ההליכה והכלובים הענקיים נפגוש טוקנים, תוכי מקאו, פלמינגו, דורסים ועשרות מיני עופות טרופיים, לצד פרפרים וזוחלים האופייניים לאזור.
לינה באיגואסו.
■ הערת המדריך
באיגואסו כדאי לזכור שהמפלים והסכר מספרים שני סיפורים שונים של אותו נהר. במקום אחד הטבע מפגין את עוצמתו במלוא הדרו; במקום אחר הצליח האדם לרתום את אותה עוצמה לייצור אנרגיה. המפגש ביניהם הוא אחד המאפיינים המרתקים של נהר פרנה ושל דרום אמריקה כולה.
יום 15 | 18 בינואר 2027
ריו דה ז’ניירו – העיר שנולדה בין הר לים
נטוס אל ריו דה ז’ניירו (Rio de Janeiro), מן הערים היפות והמפורסמות בעולם.
מעטות הערים שהטבע העניק להן תפאורה כה דרמטית: מפרצים עמוקים, הרים המזדקרים היישר מן האוקיינוס, יער גשם טרופי וחופים לבנים יוצרים יחד נוף שאין דומה לו. אין פלא שהעיר זכתה לכינוי “העיר המופלאה” (Cidade Maravilhosa), והיא הייתה העיר הראשונה בעולם שהוכרזה בידי אונסק”ו כאתר מורשת עולמית בזכות השילוב הייחודי בין טבע לתרבות.
את היכרותנו עם העיר נפתח בעלייה ברכבל אל הר הסוכר (Pão de Açúcar). שני קטעי רכבל יביאו אותנו אל הפסגה, המתנשאת לגובה של כ־400 מטרים מעל פני הים. מכאן נפרשת אחת התצפיות המפורסמות בעולם: מפרץ גואנאברה (Baía de Guanabara), חופי קופקבנה (Copacabana) ואיפנמה (Ipanema), פסגת הקורקובדו (Corcovado) וקו הרקיע של ריו דה ז’ניירו.
בהמשך נסייר במרכזה ההיסטורי של העיר, שבו השתמרו כיכרות, כנסיות ומבני ציבור מן התקופה הקולוניאלית. בשנת 1808, עם פלישת צבאות נפוליאון לפורטוגל, העתיק בית המלוכה הפורטוגלי את מושבו לריו דה ז’ניירו, והעיר הייתה לבירתה של האימפריה הפורטוגלית – העיר היחידה מחוץ לאירופה ששימשה כבירתה של ממלכה אירופית.
נבקר בכיכרות וברחובות שבהם עוצבה ההיסטוריה של ברזיל, ונכיר את הדרך הארוכה שהובילה ממושבה פורטוגלית אל המדינה הגדולה ביותר בדרום אמריקה.
בשעות הערב נוכל ליהנות מן האווירה הייחודית של ריו – עיר שהחיים בה אינם מסתיימים עם שקיעת השמש. בתי הקפה, המוזיקה, הטיילות שלאורך הים והמפגש הבלתי אמצעי בין תושבי העיר לאורחיה יוצרים אווירה שאין דומה לה.
לינה בריו דה ז’ניירו.
■ הערת המדריך
רוב המבקרים מתרשמים מיד מן הנוף, אך כדאי לשים לב גם לגאוגרפיה. ההרים הגרניטיים, המפרצים והחופים אינם רק תפאורה יפה – הם שקבעו היכן יוקם הנמל, כיצד תתפתח העיר ומדוע הפכה ריו לאחת הערים החשובות בעולם האטלנטי. בריו, כמו במקומות רבים אחרים, ההיסטוריה מתחילה בגאוגרפיה.
יום 16 | 19 בינואר 2027
ראו באתר זה: ריו דה ז’ניירו
מן היער הטרופי אל פסגת הקורקובדו
יומנו האחרון בדרום אמריקה יפגיש אותנו עם שניים מסמליה המובהקים של ריו דה ז’ניירו – יער הגשם הטרופי והקורקובדו, שעל פסגתו ניצב פסלו המפורסם של ישו הגואל (Cristo Redentor).
נפתח את היום בביקור ביער טיז’וקה (Parque Nacional da Tijuca), יער הגשם העירוני הגדול בעולם. קשה להאמין שבתוך אחת הערים הסואנות ביותר בדרום אמריקה משתרע יער טרופי עבות, המאכלס מאות מיני עצים, ציפורים, קופים, פרפרים ובעלי חיים נוספים. במהלך המאה ה־19 נכרתו חלקים נרחבים מן היער לטובת מטעי קפה, אך בעקבות הידלדלות מקורות המים של העיר הורה הקיסר פדרו השני (Dom Pedro II) על שיקום היער. במשך עשרות שנים ניטעו בו מאות אלפי עצים, והוא הפך לאחת הדוגמאות המוצלחות בעולם לשיקום מערכת אקולוגית.
ברכבי שטח נעמיק אל תוך היער, נתרשם מן הצמחייה הטרופית העשירה וממפלי המים הקטנים, ונלמד כיצד הצליח האדם להשיב לטבע חלק מן הנוף שאבד.
מן היער נעלה אל פסגת הקורקובדו (Corcovado), המתנשאת לגובה של 710 מטרים מעל פני הים. על הפסגה ניצב פסלו של ישו הגואל (Cristo Redentor), מן הסמלים הידועים ביותר של ברזיל ואחד משבעת פלאי העולם החדשים. הפסל, שגובהו 38 מטרים, נחנך בשנת 1931 והפך לסמלה של ריו דה ז’ניירו. מן הפסגה נשקפת אחת התצפיות המפורסמות בעולם: מפרץ גואנאברה, חופי קופקבנה ואיפנמה, הר הסוכר, יער טיז’וקה והעיר כולה הפרושה בין הים להרים.
בהמשך נבקר באחת מן הפאבלות (Favela) ונכיר מקרוב את פניה האחרים של ריו. מעבר לדימויים המוכרים מן התקשורת, הפאבלות הן קהילות מגובשות ותוססות, בעלות היסטוריה, תרבות וחיי קהילה עשירים. הביקור יאפשר הצצה אל המציאות החברתית המורכבת של ברזיל, על פעריה, אתגריה ויוזמות ההתחדשות הפועלות בה.
ראו מאמר: הפאבלות של ריו דה ז’ניירו
בערב ניפרד מדרום אמריקה בארוחת סיום חגיגית במסעדת צ’ורסקריה (Churrascaria) מסורתית, שבה יוגשו מיטב נתחי הבשר בסגנון הברזילאי – סיום הולם למסע שחיבר בין טבע עוצר נשימה, היסטוריה מרתקת ותרבויות מגוונות.
לינה בריו דה ז’ניירו.
■ הערת המדריך
רבים מגיעים לקורקובדו כדי לצלם את פסל ישו הגואל. אני מציע לעשות את ההפך: לעמוד למרגלות הפסל, להסתובב ולהביט אל העיר. רק מן הפסגה הזאת אפשר להבין כיצד ההרים, היער, המפרצים והאוקיינוס מתחברים לנוף עירוני שאין שני לו. בריו, יותר מבכל עיר אחרת שביקרנו בה, הטבע אינו הרקע לעיר – הוא חלק בלתי נפרד ממנה.
לינה בריו דה ז’ניירו.
ימים 17–18 | 20–21 בינואר 2027
פרידה מדרום אמריקה
את שעותינו האחרונות בריו דה ז’ניירו (Rio de Janeiro) נקדיש לשני החופים שהפכו לסמליה של העיר – קופקבנה (Copacabana) ואיפנמה (Ipanema). הטיילות רחבות הידיים, עצי הדקל, משחקי הכדורגל על החול, רצי הבוקר והאווירה הבלתי אמצעית ממחישים יותר מכל את אורח החיים הברזילאי, שבו הים הוא חלק בלתי נפרד מחיי היום־יום.
בהתאם לשעת הטיסה נצא אל שדה התעופה, נטוס אל סאו פאולו (São Paulo), ומשם נמשיך בטיסת לילה, דרך אירופה, חזרה לישראל.
מאחורינו יישאר מסע שחיבר בין עולמות שונים להפליא: מן השדרות האלגנטיות של בואנוס איירס (Buenos Aires), דרך האגמים, הרי הגעש והיערות של האנדים, אל הקרחונים והמרחבים האינסופיים של פטגוניה; משם אל שאון המים של מפלי איגואסו (Cataratas del Iguazú), ולבסוף אל החופים שטופי השמש והקצב הלטיני של ברזיל.
במהלך שמונה־עשר ימים חצינו שלוש מדינות, פסענו בין קרחונים בני אלפי שנים, הפלגנו בין אגמים ופיורדים, פגשנו פינגווינים וקונדורים, עמדנו מול מפלים אדירים וטיילנו בערים שהטביעו את חותמן על ההיסטוריה של היבשת. נחשפנו לעושרה הגאוגרפי, התרבותי והאנושי של דרום אמריקה – יבשת של ניגודים, שבה הקרח פוגש את היער הטרופי, והמסורת האירופית משתלבת בתרבויות ילידיות ובקצב הלטיני.
יש מסעות המסתיימים עם הנחיתה. אחרים ממשיכים להתקיים בזיכרון – במראהו של קרחון כחול, ברחש הרוח מעל ערבות פטגוניה, בשאון מפלי איגואסו, בצלילי הטנגו ובמנגינת הסמבה. זהו, כך אני מאמין, אחד מן המסעות הללו.
■ הערת המדריך
לאורך השנים הדרכתי במקומות רבים בעולם, אך דרום אמריקה, שהיא עבורי “מולדת שנייה”, ממשיכה להפתיע אותי בכל פעם מחדש. לא רק בזכות נופיה האדירים, אלא בזכות היכולת שלה לעורר סקרנות, התפעלות ולעיתים גם ענווה. אם תחזרו הביתה עם תחושה שראיתם עולם גדול ומרתק יותר מזה שהכרתם לפני היציאה – הרי שהמסע הצליח.
לטייל הוא לראות נוף; להבין אותו – זו כבר חוויה אחרת.
מידע חשוב למטייל
הטיול כולל
טיסות בינלאומיות וטיסות פנים, בהתאם למסלול.
לינה במלונות מדרגת תיירות טובה ודרגה ראשונה.
חצי פנסיון לאורך הטיול (למעט היום האחרון, הכולל ארוחת בוקר בלבד).
כל הכניסות לאתרים, לשמורות הטבע ולפארקים המפורטים בתוכנית.
תחבורה מקומית נוחה ומותאמת למסלול – אוטובוסים, סירות, רכבי שטח ומעבורות.
מדריך ישראלי מצוות דרכים TRAVEL, מדריכים מקומיים באתרים הנדרשים ושירותי סבלות בבתי המלון.
תשרים לנותני השירותים בחו”ל.
פינוקים והפתעות לאורך הדרך.
הטיול אינו כולל
מסי מעבר, אם ייגבו במעברי גבול או בשדות תעופה.
משקאות בארוחות.
הוצאות אישיות.
ביטוח נסיעות.
כל שירות שאינו מצוין במפורש בסעיף “הטיול כולל”.
לפני שיוצאים לדרך
דרום אמריקה היא יבשת עצומה, והטיול משלב טיסות פנים, מעברי גבול, הפלגות ונסיעות ארוכות. אף שהתוכנית נבנתה בקפידה על בסיס ניסיון רב שנים, ייתכנו שינויים בסדר הימים או במסלול, עקב תנאי מזג האוויר, שינויים בלוחות הטיסות, זמינות בתי המלון או אילוצים תפעוליים אחרים.
בכל מקרה כזה נעשה כל מאמץ לשמור על רוח המסע ועל מכלול האתרים והחוויות הכלולים בו.
דרכון, אשרות וביטוח
אזרחי ישראל אינם זקוקים כיום לאשרת כניסה לארגנטינה, לצ’ילה ולברזיל.
יש להצטייד בדרכון שתוקפו לפחות שישה חודשים ממועד הכניסה למדינות היעד, ובו מספר דפים פנויים.
מומלץ לרכוש ביטוח נסיעות מקיף כבר במועד ההרשמה. רצוי שהביטוח יכלול כיסוי רפואי, פינוי והטסה רפואית, הרחבה למחלות רקע וכיסוי במקרה של ביטול הנסיעה, בהתאם לתנאי הפוליסה.
בריאות
לפני היציאה מומלץ לפנות למרפאת מטיילים לקבלת המלצות מעודכנות בנוגע לחיסונים, תרופות מונעות ואמצעי זהירות.
מטיילים הסובלים מבעיה רפואית או נוטלים תרופות בקביעות מתבקשים להצטייד בכמות מספקת לכל ימי הטיול ולעדכן את צוות החברה, במידת הצורך.
תנאי הרשמה וביטול
ההרשמה לטיול מתבצעת באמצעות טופס הרשמה ותשלום דמי רישום, כמפורט במחירון.
דמי הביטול, מועדי התשלום ושאר התנאים המסחריים הם בהתאם למחירון ולתנאים המפורטים בטופס ההרשמה, והם חלק בלתי נפרד מההתקשרות עם החברה.
לסיום
במשך שמונה־עשר ימים נחצה שלוש מדינות שונות זו מזו באופיין: מן השדרות האלגנטיות של בואנוס איירס, דרך הקרחונים, האגמים והפסגות של פטגוניה, אל יערות הגשם של איגואסו והחופים שטופי השמש של ריו דה ז’ניירו.
זהו מסע בין עולמות – מפגש עם טבע אדיר ממדים, עם היסטוריה מרתקת ועם תרבויות מגוונות, שעיצבו את דמותה של דרום אמריקה.
נשמח לחלוק אתכם את החוויה הזאת.
להתראות בדרום אמריקה!
גילי חסקין
מדריך הטיול
כבר קרוב לחמישים שנה אני מדריך מטיילים ברחבי העולם, אך דרום אמריקה ממשיכה לרגש אותי בכל ביקור מחדש. השילוב בין טבע בראשיתי, תרבויות מגוונות והיסטוריה מרתקת הופך כל מסע ליבשת הזאת לחוויה יוצאת דופן. אשמח לחלוק אותה גם אתכם