בַּמִּגְדָּלוֹר

בַּמִּגְדָּלוֹר / גילי חסקין

רָאִיתִי אוֹתָהּ בַּדֶּרֶךְ לַמִּגְדָּלוֹר

עַל הַמִּדְרוֹן הַפּוֹנֶה אֶל הַיָּם הַלּוּבִּי.

אַחֲרֵי עֶשְׂרִים שָׁנָה.

הִיא כְּבָר לֹא הָיְתָה הַבַּחוּרָה הַחוּשָׁנִית שֶׁל אָז,

זוֹהֲרָהּ עוּמַעם מְעַט,

אֲבָל עִקְּבוֹת יוֹפְיָהּ נִכְּרוּ בָּהּ.

הָיִיתִי מוּכָן לַעֲקוֹר הָרִים עֲבוּרָהּ, לְהוֹרִיד אֶת הַשָּׁמַיִם,

לִקְטוֹף בִּשְׁבִילָה אֶת תַּפּוּחֵי הַזָּהָב שֶׁל הַסְּפֵּרִידוֹת,

לְהִלָּחֵם בָּאֲרִי הַנִּימֵאִי.

יוֹפְיָהּ הֵלֵךְ עָלַי קֶסֶם,

חֲמוּקֶיהָ עִרְסְלוּ אֶת חוּשַׁי,

הָיִיתִי נָכוֹן לִטְבּוֹעַ בְּעֵינֶיהָ,

לִלְגוֹם מֵעֲסִיסָהּ.

הָיִיתִי צוֹפֶה בָּהּ בְּעֵינַיִם כָּלוֹת,

מִתְקַשֶּׁחַ מוּלָהּ בְּיֵאוּשׁ.

חִיּוּכָהּ שִׁכֵּר אוֹתִי וְגַם שִׁקֵּר.

הַקֶּסֶם הַנָּשִׁי הָיָה מָהוּל בִּיהִירוּת.

הַפִּקְחוּת צָעֲדָה דַּרְכֵּן בְּדֶרֶךְ אֶחָת עִם הָרֶשַׁע.

הִיא לֹא רָצְתָה בִּי כְּגֶבֶר, אֲבָל הִשְׁלִיכָה לְעָבְרִי פֵּרוּרִים,

אוֹתָם מִהַרְתִּי לְלַקֵּט,

טַעֲמָם הָיָה בְּפִי כְּצַפִּיחִית בְּדְבַשׁ.

טִיֵּלְנוּ יַחַד בִּרְחוֹבוֹת אִיסְטַנְבּוּל, בֵּין הָאַרְמוֹנוֹת, הַמַּסְגָּדִים וְהַכְּנֵסִיּוֹת.

רָצִיתִי לִהְיוֹת יוּסְטִינְיָאְנוּס עֲבוּרָהּ.

לִבְנוֹת לָהּ הָגִיָּה סוֹפְיָה מִשֶּׁלִּי.

לִהְיוֹת מַחְמֵת הַשָּׁנִי, שֶׁיְּכוֹבְשָׁהּ כְּמוֹ אֶת הָעִיר.

לִשְׁחוֹת אֵלֶיהָ כְּמוֹ לֵאנְדְּרוֹס אֶל הַנֵּר בְּחַלּוֹנָהּ שֶׁל הֵירוֹ.

לְהִיאָבֵק בְּגַלֵּי הַדַּרְדָּנֶלִים.

הִיא הָיְתָה עֲבוּרִי הֵלֶנָה מִטְרוֹיָה,

רָצִיתִי עֲבוּרָהּ לָשֵׂאת אֶת שְׂעָרֶיהָ

הִתְפַלַּלְתִּי אֶל קוּפִּידוֹן שֶׁיִּנְעֹץ בְּגוּפָהּ אֶת חֵץ הָאַהֲבָה.

אֲבָל נִבְצַר מִמֶּנִּי לְהַרְעִיד וְלוּ מֵיתָר אֶחָד בְּלִבָּהּ,

גַּם לֹא לִמְחוֹק אֶת חִיּוּכָהּ הַלּוֹעֵג.

.

הִיא לֹא יָכְלָה לְהִתְנַשֵּׂא עָלַי בִּידִיעוֹתֶיהָ,

לָכֵן הִתְנַשֵּׂא עָלַי בְּיוֹפְיָהּ.

לָעֲגָה לְכִעוּרִי וּלְמִנְיַן שְׁנוֹתַי,

וַאֲנִי בָּחַרְתִּי לִהְיוֹת קָרְבָּן.

נִגַּבְתִּי אֶת רוֹקָהּ כְּגִשְׁמֵי בְּרָכָה,

בְּתִקְוָה שֶׁאַפִּיל אֶת חוֹמוֹתֶיהָ.

חָלְפוּ שָׁבוּעוֹת וַחֳדָשִׁים,

הַלֶּהָט שָׁכַךְ, עִמּוֹ גַּם הָעֶצֶב.

אָהַבְתִּי אוֹתָהּ פּוֹסַעַת לְצִדִּי, נֶהֱנֵית מִפֵּרוּרֵי הַתְּהִלָּה.

כָּמַהְתִּי לֶאֱחוֹז בָּהּ בִּשְׁתֵּי יָדַי

אֲבָל יָדַעְתִּי שֶׁדַּי.

וְאָז גַּם מִן הַמָּקוֹם הַקָּטָן שֶׁנָּתַתִּי לְעַצְמִי –

הִיא סִלְּקָה אוֹתִי.

לֹא מִתּוֹךְ כַּעַס,

רַק מִתּוֹךְ תְּחוּשָׁה שֶׁל רֵיק.

חָלְפוּ שְׁנֵי עָשׂוֹרִים.

הִיא צוֹעֶדֶת מוּלִי, בִּשְׂדוֹת הַטְּרָשִׁים שֶׁל הַפֶּלוֹפּוֹנֵס,

קוֹלָהּ מְנַגֵּן בְּאָזְנַי כְּפַעֲמוֹנִים.

הִבַּטְתִּי בְּפָנֶיהָ שֶׁפַּעַם רָצִיתִי לְנַשֵּׁק,

בְּגוּפָהּ שֶׁרָצִיתִי לְלַטֵּף.

נָתַתִּי בָּהּ מַבָּט כָּבוּי

וְלֹא הִרְגַּשְׁתִּי כְּלוּם.

לֹא גַּעְגּוּעַ,

לֹא תְּשׁוּקָה, כְּמִיהָה אוֹ כִּסּוּפִים,

רַק הֵד שֶׁל הַשְׁפָּלָה

שֶׁשָׁב פִּתְאֹם מִתְּהוֹם הַנְּשִׁיָּה.