גילי חסקיןגַּעֲגוּעַ
הַנִּיחוֹחַ שֶׁלָּךְ, כַּעֲרָפֵל בֹּקֶר קַל,
נָמוֹג מִבֵּין סְדִינֵי יְצוּעַי,
טַעְמֵךְ, זִכָּרוֹן רָחוֹק,
נָמֵס עַל שְׂפָתַי כְּשִׁיר שֶׁנִּשְׁכַּח.
כְּרוּחַ דַּקָּה עַל לְשׁוֹנִי,
דּוֹהֶה כַּחֲלוֹם שֶׁטֶּרֶם נִתְפַּס.
אֶצְבְּעוֹתַי – קְצוֹתֵיהֶן רֵיקוֹת מִמַּגָּעֵךְ,
כַּחֲבָלִים רוּפְפִים שֶׁשָּׁכְחוּ אֶת הַקֶּשֶׁר,
וְהַחִיּוּךְ שֶׁלָּךְ, כְּמוֹ יָרֵחַ דּוֹעֵךְ,
נָמוֹג אֶל תּוֹךְ לֵילִי חֲסַר הַמִּלִּים.
כְּבָר אֵינִי מְשׂוֹחֵחַ אִתָּךְ בֵּין דַּפֵּי הַחֲלוֹם,
כְּבָר לֹא מְחַפֵּשׂ אֶת עֵינַיִךְ בַּמַּרְאָה הַנִּשְׁבֶּרֶת,
כְּבָר אֵינִי צוֹפֶה בְּמַבָּטִים הַנִּשְׁלָחִים אֵלֵינוּ, מְלֵאֵי קִנְאָה,
אֲבָל הַצָּעִיף שֶׁקָּנִיתִי לָךְ –
אֲנִי מְקַוֶּה שֶׁהוּא לוֹחֵשׁ אֶל צַוָּארֵךְ,
כְּמוֹ חֲלוֹם שֶׁמַּמְשִׁיךְ לְנַגֵּן.
אֵין בִּי כַּעַס עַל הֲלִיכָתֵךְ,
אֵין בִּי תְּבִיעָה אוֹ קְרִיאָה,
רַק מִשְׁאָלָה חֲרִישִׁית:
רַק בַּקָּשָׁה שְׁקֵטָה:
רוֹצֶה אֶל הַלֵּב שֶׁלִּי בַּחֲזָרָה
כְּאִלּוּ לֹא הָלַכְתְּ מֵעוֹלָם.
כְּאִלּוּ הָיִינוּ עוֹד בְּתוֹךְ חֲלוֹם
שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הִסְתַּיֵּם.