גאוגרפיה של מלאווי

כתבו:  גילי חסקין, אירית רבינוביץ' ‏ ויובל נעמן; ‏‏10/04/2024. עדכון: 03-05-2025

תודה לגדעון ביגר, על הערותיו

ראו באתר זה: זכרונות ממלאווי . ראו גם: מבוא לטיול באפריקה;  מלאווי – תרבות ופולקלור; מלאוי – זכויות אדם; תולדות מלאווי; ראו גם: לטייל באפריקה.

לאלבום תמונות ממלאווי

מלאווי (Malawi) היא כתם קטן במפה של מזרח אפריקה. היא ארץ פחות מוכרת ביחס למדינות הפופולריות במזרח אפריקה ובכך טמון קסמה. מדינה זו מציעה מגוון רחב של אטרקציות, החל בטיולי טבע, ספארי, תרבות, ומפגש אנושי מרתק, עם תושבים נעימים השמחים לפגוש תיירים, לארח ולהכיר להם מקרוב את עולמם. מלאווי מזמנת חוויה אמיתית של אפריקה השחורה. משום כך מכונה בפי אוהביה: "הלב החם של אפריקה".

הדגל

דגל מלאווי, מחולק לשלושה פסים אופקיים — שחור, אדום וירוק — ולמעלה מופיע חצי שמש אדומה עם 31 קרניים. כל צבע וצורה בו נושאים משמעות היסטורית ופוליטית:

שחור – השורה העליונה: מסמל את העם האפריקאי — לא רק את אזרחי מלאווי אלא את כל תושבי יבשת אפריקה. צבע זה שואב השראה מתנועות פאן־אפריקאיות שראו בשחור סמל לכוח וזהות משותפת ליבשת כולה.

אדום – השורה האמצעית: מייצג את הדם שנשפך במאבק לעצמאות — לא רק של מלאווי אלא של עמי אפריקה בכלל, שחתרו להשתחרר מעול הקולוניאליזם.

ירוק – השורה התחתונה: מסמל את האדמה הפורייה של מלאווי, את החקלאות, הצמחייה והקשר אל האדמה. צבע זה מבטא גם תקווה ושגשוג עתידי.

השמש האדומה העולה – עם שלושים ואחת  קרניים: היא סמל לשחר של תקופה חדשה עבור אפריקה, של חירות והתחדשות. המספר 31 מייצג את מספר המדינות העצמאיות שהיו באפריקה בעת עצמאות מלאווי (1964), ומציין את ההשתייכות לקהילה של מדינות מתעוררות.

הסמל

סמל המדינה של מלאווי (Coat of Arms of Malawi) הוא סמל עשיר בפרטים וסמלים היסטוריים, גאוגרפיים ולאומיים, המשקפים את זהותה, ערכיה ושאיפותיה.

האריה (משמאל) מסמל את הקשר ההיסטורי לבריטניה, ממנה קיבלה מלאווי עצמאות בשנת 1964.

הנמר (מימין) מייצג את חיות הבר האפריקאיות, את אומץ הלב, הדריכות והעוצמה של העם המלוואי.

המגן המרכזי  מחולק לשלושה חלקים:

• הפס הגלי הכחול־לבן העליון – מייצג את אגם מלאווי ונהר שייר, מקורות מים מרכזיים בחיי המדינה.
• הרקע האדום עם האריה הצהוב – מסמל את המאבק לעצמאות ואת העם האפריקאי הלוחם.
• האריה הזהוב הניצב על שדה אדום – זהו מוטיב הלקוח מהסמל הבריטי, ומשקף את התקופה הקולוניאלית ואת ההמשכיות הריבונית.

בראש הסמל מופיע עיט דגים אפריקאי (African Fish Eagle), הציפור הלאומית של מלאווי. העיט עומד על עיגול זהב המשקף את השמש הזורחת, סמל לתקווה, חירות והתחלות חדשות.

בחלק התחתון של הסמל מופיעים הרי מולנג'י (Mount Mulanje.) המפורסמים, המייצגים את נופי המדינה ואת הקרקע הפורייה.

ביניהם זורחת שמש מוזהבת – סמל זהה לזה שבדגל, המסמן את שחר העצמאות האפריקאית.

בבסיס הסמל מופיעה הרצועה עם המילים:  UNITY AND FREEDOM , היינו, אחדות וחירות, שהוא שהוא המוטו הלאומי. זהו העיקרון המוביל של מלאווי: בניית אומה מאוחדת, משוחררת ממשטר קולוניאלי, ומכוונת לעבר עתיד של ריבונות, צדק ואחווה בין-שבטית.

סמל המדינה של מלאווי משלב בין סמלים מהמורשת האפריקאית המקומית, ההיסטוריה הקולוניאלית, והטבע הגאוגרפי הייחודי של המדינה. זהו סמל של עוצמה, שורשיות, וחזון לעתיד נאור ומשוחרר.

גאוגרפיה

זוהי מדינה חסרת מוצא לים, בדרום-מזרח אפריקה. היא גובלת בצפון וצפון-מערב: טנזניה; מערב: זמביה; דרום, דרום-מערב ומזרח: מוזמביק. שטחה של מלאווי הוא 118,484 קמ"ר.  קטנה יחסית לשכנותיה.

המיקום של מלאוו, לאורך השבר המזרח אפריקאי (Great Rift Valley) – שכונה בעבר – "השבר הסורי אפריקאי" – מעניק לה תוואי שטח דרמטי של רכסים, בקעות ואגמים עמוקים.

השבר המזרח אפריקאי

הבקע הסורי-אפריקני, השבר הסורי-אפריקני או מערכת השבירה הסורית-אפריקנית (באנגלית: the Great Rift Valley) הם השמות לסדרה של העתקים בקעים ורכסים שכיוונה צפון-דרום, ומשתרעת מדְרום טורקיה דרך סוריה ובקעת הלבנון בצפון, לאורך נהר הירדן, ים המלח, הערבה, מפרץ אילת וים סוף, דרך מפרץ עדן עד לטנזניה, שם הוא מתפצל לשניים ומגיע עד למוזמביק. אורכו של הבקע כ-6,000 ק"מ ורוחבו בין 7 ל-20 ק"מ, והוא החל להיווצר לפני כ-25 מיליון שנים בתהליך שנמשך עד היום של התרחקות לוחות היבשות אסיה ואפריקה זו מזו. הבקע הוא הגורם העיקרי לרעידות האדמה, ולעיתים (רחוקות) אף לצונאמי באזורים בהם הוא עובר.

לבקע שלושה חלקים עיקריים (מצפון לדרום): בקע ים המלח – מדרום טורקיה ועד לים סוף, בקע ים סוף – ממפרץ אילת לאורך ים סוף, ובקע מזרח-אפריקה – מאתיופיה בצפון ועד זימבבואה בדרום. בפי גאולוגים מודרניים נקראת סדרת הבקעים ”מערכת ההעתקה הסורית-אפריקנית”. יש הטוענים כי לא מדובר בבקע אחד, אלא בשלושה.

הבקע מפריד בין הלוח האפריקאי ותת הלוח ישראל-סיני ללוח הערבי, כאשר הלוח הערבי הועתק בהדרגה למרחק של 105 ק"מ צפונית ללוח האפריקאי בקטע שמדרום לכנרת (כך, למשל, המקום המקביל לבקעת תמנע מצדו המזרחי של השבר הסורי־אפריקני מצוי 100 קילומטר צפונית לו בפונון שבירדן), ו-40 ק"מ בקטע שמצפון לכנרת. שני הלוחות נעים צפונה, אולם הלוח הערבי, ממזרח לבקע, נע במהירות רבה יותר. מהירות התנועה היחסית בין הלוחות היא כ-4 מילימטרים לשנה בממוצע גס ורב שנתי (לעומת מהירות של כ-4 סנטימטרים לשנה בהעתק סן אנדראס).

במקומות בהם הקו המפריד בין הלוחות נמצא בזווית חיובית (נגד כיוון השעון) יחסית לכיוון התנועה היחסית ביניהם, הלוחות מתרחקים זה מזה, ונוצר בקע הולך ומתרחב. כך קורה בבקע ים סוף, בו מתרחשת התפשטות קרקעית הים, ולכן הוא נחשב מבחינה גאולוגית לאוקיינוס צעיר. לעומת זאת, באזורים בהם הזווית הזו היא שלילית, הלוחות נלחצים זה לזה, ונוצרים רכסי הרים, כגון רכס הרי הלבנון, ורכס הרי מול הלבנון (כולל הר החרמון).

חלקו האפריקני של הבקע הסורי-אפריקני גבוה בהרבה מבקע ים המלח, אולם הוא עדיין נמוך בהרבה מהאזורים המקיפים אותו. השבר מפריד בין שני חלקיו של הלוח האפריקאי – הלוח הנובי והלוח הסומאלי.

הבקע המכונה "השבר המזרח אפריקני" נוצר לפני לפחות 22 מיליון שנה, אך הפעילות שלו התגברה במהלך העשורים האחרונים. סדק הופיע לאורך מדבריות אתיופיה בשנת 2005, והוא מתרחב בקצב של כ-2.5 ס"מ מידי שנה. הסדק מתרחב בשל שני לוחות טקטוניים שמתרחקים זה מזה, אך הדבר לא היה מובן במלואו עד עתה. המחקר שפורסם ביוני מצא כי פליטה מסיבית של סלע מחומם שעולה מליבת כדור הארץ מניע את התרחבות השבר.

תוך עשרות מיליוני שנים תתרחש היפרדות מלאה של מזרח אפריקה מיתר היבשת. ים חדש עשוי להיווצר במקום שבו נמצא היום השבר, והיבשת תתחלק לשתי תת-יבשות: אפריקה המזרחית ואפריקה המרכזית־מערבית.

לאורך הבקע נוצרו מספר קבוצות של אגמים שנוצרו לכל אורכו של הבקע הסורי-אפריקני והכוללים חלק מהאגמים העתיקים, העמוקים והגדולים בעולם. ייתכן שגם ים סוף היה אגם מים מתוקים בתור השלישון, כאשר מצר באב אל מנדב נסגר וניתק אותו מהאוקיינוס ההודי, דבר שעשה אותו לגדול מבין אגמי הבקע הסורי-אפריקני באותה עת.

מדרום לרמת אתיופיה מתפצל הבקע הסורי-אפריקני לשתי שדרות נפרדות – המזרחית בתחומי קניה ומרכז טנזניה, והמערבית בתחומי אוגנדה, בורונדי, רואנדה, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו ודרומה של טנזניה.

בשדרה המזרחית עשרה  אגמים, שמונה מהם בקניה והשניים האחרים בטנזניה. כל האגמים האלה בסיסיים וחופיהם לבנים ממלחים, למעט שניים בתחומי קניה – אגם ברינגו ואגם נאיוואשה, שבהם מים מתוקים.

אגמי השדרה המערבית של הבקע הסורי-אפריקני, הידועים גם בשם "האגמים האלברטינים" או "אגמי מרכז אפריקה", מהווים, יחד עם אגם ויקטוריה ואגם קיוגה, את קבוצת האגמים הגדולה ביותר לאורך הבקע כולו, והם העתיקים והעמוקים ביותר מבין כל האגמים.

בדרום טנזניה, שבות השדרה המזרחית והשדרה המערבית של הבקע ומתאחדות לאחת. אגמי דרום הבקע האפריקני שוכנים בדרום טנזניה, מלאווי ומוזמביק כל האגמים האלה, למעט אגם רוקווה הם אגמים מתוקים: אחד מאגמים אלו הוא אגם מלאווי. כך גם אגם מלובמה, המשתרע על פני שטח של 450 קמ"ר ר ושוכן ברום של 472 מטר. עומקו 250 מטר והוא נחצה על ידי נהר שירה היוצא מאגם מלאווי ונשפך אל הזמבזי.

המבנה של מלאווי

מלאווי נמתחת לאורך כ-840 ק"מ מצפון לדרום אך צרה יחסית ממזרח למערב. שליש משטחה תופס אגם מלאווי – אחד מהאגמים הגדולים והעמוקים בעולם.  בשל האגם המרהיב, התופס חלק מרכזי משטחה, היא נקראת לעתים בספרים, "כתם כחול באפריקה"…

אזורים גאוגרפיים עיקריים:

• אגן השבר המזרחי (Great Rift Valley): עובר לכל אורך המדינה. כולל את אגם מלאווי ועמק נהר שירה בדרום. שטח נמוך יחסית (400–600 מטר מעל פני הים).
• רמות מרכזיות (Central Plateau): גובה 1,000–1,300 מטר. משתרעות במרכז המדינה. זהו אזור חקלאי חשוב, כולל בירת המדינה לילונגווה.
• האזורים ההרריים: כוללים את רכס ניקָה בצפון, זומבה בדרום-מרכז, והר מולַנג'ה בדרום – הפסגה הגבוהה במדינה (3,002 מטר). אזורים אלה מאופיינים באקלים ממוזג יותר וצמחייה ירוקה יותר.

"עמק השבר הגדול" (שנקרא בעבר "השבר הסורי-אפריקאי"), עובר במדינה מצפון לדרום, ויוצר את אגם מלאווי – הנקרא גם אגם ניאסה (Nyasa). האגם נמצא במרחק של 350 ק"מ דרומית לאגם טנגניקה (Tanganyika), אף הוא אחד מאגמי הבקע הגדולים.

מפת מלאווי – באדיבות מסע אחר

אגם מלאווי הוא מהאגמים העמוקים בעולם. פני האגם נמצאים בגובה של 457 מטר מעל פני הים, כשעומקו המקסימלי הוא 701 מטר, מה שאומר ש-213 מטר מעומקו נמצאים מתחת לגובה פני הים. אגם מלאווי נקרא לפעמים "אגם לוח השנה", מכיוון שאורכו במיילים הוא כ-360 (כ-587 ק"מ) – כמספר ימי השנה.^[1] שטחו 29,600 קמ"ר (לשם השוואה, שטחה של מדינת ישראל הריבונית הוא 22,072). האגם הוא השלישי בשטחו באפריקה והתשיעי בשטחו בעולם והוא שוכן בשטחן של המדינות מלאווי, מוזמביק וטנזניה. הנהר הגדול ביותר הנשפך אל האגם הוא רוהוהו (Ruhuhu).

נהר רוּמְפִּי (Rumphi River)  הנשפך לאגם מצפון, יוצר דלתא קטנה עם ביצות רדודות – מקום גידול חשוב לעופות מים. צפרים מגיעים במיוחד לאזור השפך כדי לצפות בעופות נדירים – כמו חסידות, אנפות, וקורמורנים אפריקאיים.

הנהר היחיד היוצא ממנו, הוא השייר (Shire).

זהו אגם המים המתוקים החמישי בנפח מימיו בעולם (אם כוללים את הים הכספי ברשימה). זהו אגם מרומיקטי, היינו, אינו עובר ערבול של שכבות המים עד לקרקעית, למרות שהפרש הטמפרטורה בין הקרקעית לפני המים קטן (תופעה זו נובעת בדרך כלל מהפרשי מליחויות וטמפרטורות).^[2] התוצאה היא שיש הבדלים ברמת החמצון של הרבדים.^[3] הריבוד הקבוע של המים של אגם מלאווי והגבול החמצני-אנוקסי ( נשמרים על ידי שיפועים כימיים ותרמיים קטנים (אין ערבוב בין שכבות המים, בשל שוני תרמי וכימי).[4] . דבר זה מאפשר לאגם מלאווי להיות ביתם של יותר מיני דגים מכל אגם אחר בעולם.

חוקר הארצות הסקוטי, דיוויד ליווינגסטון (David Livingstone), היה איש המערב הראשון שתיאר את אגם מלאווי, אליו הגיע ב-17' בספטמבר 1859.[5] על כן כינויו בפי דוברי אנגלית רבים הוא "אגם ליווינגסטון". הוא עצמו קרא לו "אגם ניאסה" [שמשמעו בשפת לומווה (Lomwe), "אגם"]. . לכבוד היותו מגלה האגם, העיר השנייה בגודלה במלאווי, בלנטייר (Blantyre), קרויה על שם מקום הולדתו של ליווינגסטון.

הגילוי של אגם ניאסה כמעט נחטף מתחת לאפו של ליווינגסטון על ידי צעיר גרמני, גיאורג אלברכט רושר (Georg Albrecht Roscher), שהגיע לחוף המזרחי של האגם ב-19' בנובמבר 1859. ההודעה כי רושר הגיע לאגם ניאסה הגיעה ללונדון – דרך זנזיבר וקייפטאון – מהר יותר מהחדשות על הגעתו של ליווינגסטון לאגם ורושר הוכתר כמגלה אגם ניאסה. רושר אולי לא היה האירופי הראשון שראה את האגם אבל הוא בהחלט היה הקורבן הראשון שלו. כשהאספקה שלו אזלה, הוא עזב את Losefa ב-17' במרץ 1860, כדי לחזור לצ'יף רוקומבו (Chief Rukumbo), שם השאיר את המטען שלו בדרך לאגם. אולם יומיים לאחר מכן, ב-19' במרץ 1860, הוא נרצח בקיסונגוני (Kisunguni). הוא היה קורבן של מקרה עיוור; נפגע בחץ של איזה שודד קטן. הייתה לו קריירה שמבטיחה שהסתיימה טרם שהתחילה.

שם נוסף, שהעניק ליווינגסטון לאגם, הוא "אגם הכוכבים". השם הגיע מאורות הפנסים שהשתקפו מסירות הדייגים בלילה ונצצו על פני האגם כאילו היו הכוכבים בלילה. (זהו גם שמו של הפסטיבל הגדול במדינה, הנערך לחופי האגם). מאוחר יותר, לאחר שחווה את הגשמים הבלתי צפויים והאלימים ביותר, ששוטפים את האזור, הוא התייחס אליו גם כאל "אגם הסערות". מאוחר יותר תבעה האימפריה הבריטית. חזקה על רוב השטח סביב האגם והקימה במקום את המושבה ניאסלנד (Nysaland). פורטוגל השתלטה על חופיו המזרחיים של האגם,.

חלקו הארי של האגם נמצא בתחומה של מדינת מלאווי, בעוד שכרבע משטחו נמצא בשטחה של מוזמביק וכולל את המים הסובבים את האיים ליקומה (Likoma) וצ'יזומולו (Chizumulu) –  השוכנים סמוך לחוף המזרחי  – נמצאים בשליטת מלאווי.שני איים אלה, שיושבו על ידי מיסיונרים סקוטים,  הם האיים המיושבים ביותר באגם. על שני האיים מספר גדול של עצי באובב וחיים בהם אלפי תושבים.

שמו של האגם נמצא במחלוקת בין המדינות השוכנות לחופיו. בעוד שמלאווי טוענת כי שמו הוא "אגם מלאווי", במפות בינלאומיות שונות ואף מדינות אחרות (הבולטת בהן טנזניה) טוענות כי שמו הנכון הוא "ניאסה". מקור המחלוקת הוא במחלוקות גאוגרפיות ופוליטיות באזור זה, שתחילתן עוד במאבקי גבול בין בריטניה, גרמניה ופורטוגל בתקופה הקולוניאלית.

נהר שייר (Shire River)

נהר שייר הוא הנהר הגדול והחשוב ביותר במלאווי, והוא הנהר היחיד המנקז את אגם מלאווי. הנהר זורם מהחלק הדרומי של האגם ליד העיירה Mangochi, ונמשך דרומה לאורך כ-402 ק"מ עד שהוא נשפך לנהר הזמבזי במוזמביק, ליד העיר Caia.

מקורו: אגם מלאווי (Lake Malawi), בקרבת Mangochi.    . בקטע הראשון: זורם כ-12 ק"מ עד לאגם קטן בשם אגם מַלוֹמבֶּה (Lake Malombe). משם, ממשיך לזרום  אל פנים הארץ – לאורך מישורי חקלאות ואזורים מיוערים. עובר דרך שמורת Liwonde National Park – אזור עשיר בפילים, תנינים והיפופוטמים. חוצה את העיר בלנטייר ( Blantyre), בירת המסחר של מלאווי, סמוך למסלולי הנהר. בהמשך, נהר שייר מתמזג עם נהר Ruo, יובלו המרכזי, באזור צפון מוזמביק. נהר שייר נשפך לנהר הזמבזי (Zambezi) – 400 ק"מ משם, במוזמביק.– מה שנותן לו קשר ישיר לאוקיינוס ההודי.

נהר שייר זורם בתוך השבר המזרח -אפריקאי הדרומי, ומקיף נופים משתנים: יערות, סוואנות, ביצות ואזורים הרריים. בקטעים מסוימים, הנהר יוצר אשדות וזרמים מהירים, כמו בקטע הידוע כ־Kapichira Falls. בעונת הגשמים, מתרחב אפיקו של הנהר ויוצר לגונה.

הנהר מספק חשמל למרבית תושבי מלאווי דרך תחנות כמו:

• Nkula Falls Power Station
• Tedzani Hydropower Station
• Kapichira Power Station

עם שיטפונות עונתיים באזורים שונים, קיימת חשיבות למיזמים של בקרת סחף והגנה על קווי החוף. ממשלת מלאווי והבנק העולמי מקדמים פרויקט רחב היקף – Shire River Basin Management Program – שנועד להבטיח שימוש בר קיימא במקורות המים. עמק שייר (Shire Valley) הוא אחד האזורים החקלאיים הפוריים במדינה – במיוחד לגידול קנה סוכר, אורז, תירס ובוטנים. הנהר משמש להובלה מקומית של סחורות, במיוחד בקטעים הרגועים יותר סמוך ל־Lake Malombe.

שמורת Liwonde National Park שוכנת לגדות הנהר ומשלבת נופי מים עם חיות בר – כולל ספארי בסירות. היפופוטמים שופעים באזורי המים הרדודים. תנינים נפוצים, בחלק מהכפרים. עופות מים מגוונים: שקנאים, קורמורנים, חסידות, עיטים ודגסינים. הדגים בנהר תומכים בפרנסת מאות דייגים – כולל מינים של ציקלידים ודגים מסחריים.

קבוצות אתניות רבות חיות לאורך הנהר: יאו, צ’ווה, לומווה ועוד.

נהר שייר הוא גם סמל מיתולוגי ומקור לשירי עם – לעיתים מוצג כ“נהר האם” של הדרום.

נהר שייר הוא עמוד השדרה ההידרולוגי של מלאווי – מקור מים, חשמל, חיים ותרבות. הוא מקשר בין האגם הגדול של המדינה לבין הנהר העצום של אפריקה – הזמבזי – ומהווה חיבור טבעי ואסטרטגי בין הרמות, העמקים והעמים.

מדרום לאגם מלאווי, ממזרח לנהר שייר, ועד לגבול עם מוזמביק, מתנשאת רמת שייר (Shire plateau). היא רמה רחבת ידיים בדרום מלאווי, המהווה אחת התצורות הגאוגרפיות המרשימות במדינה — אזור של מישורים מוגבהים, עמקים ירוקים, יערות עתיקים ונחלים זורמיםשטחה של הרמה 7,250 קמ"ר וגובהה מתנשא מרום של 600 ל-1,100 מטר, עם הרים וגבעות המתנשאים מעליה. הרמה גובלת ממערב ומדרום על ידי נהר שייר, שהוא המשך של עמק השבר האפריקאי. זהו האזור החקלאי הפורה ביותר ובאופן טבעי מתרכזת בו מרבית האוכלוסייה של מלאווי. הרמה גולשת באופן מתון לאגם צ'ילווה (Lake Chilwa), הנמצא מצפון-מזרח.^[6]

האזור מכוסה בעיקר בעשבונים טרופיים ויערות הרריים, ובאזורים מוגנים ניתן למצוא שרידים של יערות גשם לחים. בעונת הגשמים, הרמה מתמלאת בזרימות מים, מפלים קטנים ופלגי נחל הזורמים אל נהר שייר. השילוב בין האקלים הנוח לקרקעות הפוריות הפך את רמת שייר לאחד האזורים החקלאיים החשובים במלאווי.

היישובים באזור ניזונים בעיקר מחקלאות מסורתית. מגדלים שם תירס, קסאווה, טבק, תה וירקות שונים. במדרונות הגבוהים יותר של הר זומבה והסביבה קיימות גם חוות מסחריות לגידול תה וקפה, שרבות מהן הוקמו בתקופה הקולוניאלית. רמת שייר מאוכלסת ברובה על ידי בני שבטים מקומיים כמו הלומווה (Lomwe) והיאאו (Yao), בעלי תרבות חקלאית עמוקה ומסורתית.

נהר שייר, שזורם לכל אורכה של הרמה, מהווה מקור מים חיוני לחקלאות, תחבורה ודיג. הוא גם יוצר מספר אזורים ביצתיים עשירים במגוון ביולוגי – ביניהם שמורת Liwuwe אשר בה חיים היפופוטמים, תנינים, עופות מים ופילים.

במהלך המאה ה-19, אזור רמת שייר היה נתיב מרכזי לסוחרים ערביים ואפריקאים ולמיסיונרים אירופים. מאוחר יותר, בתקופה הקולוניאלית, הבריטים הקימו באזור תחנות שלטון וחוות, תוך ניצול הקרקע הפורייה והאקלים המתון.

רמת זומבה (Zomba plateau), הגבוהה יותר, מכונה גם "מאסיב זומבה" (Zomba Massif), היא החלק הגבוהה של רמת שייר. הריאה הירוקה של מלאווי. זוהי רמה געשית עתיקה. שטחה 130 קמ"ר. ההר הגבוה ביותר בה הוא פסגת זומבה (Zomba Peak) המתנשא לרום של 2,087 מטר מעל פני הים. ברמה, שפע של צמחיה פראית, מפלים, אגם ותצפיות מרהיבות. באזור חיים פרפרים ענקיים, עופות ממינים שונים, הכוללים כאלה הנמצאים בסכנת הכחדה, כגון Thyolo Alethe (סוג של חטפית) ו- Yellow-throated Longclaw(סוג של נחליאלי), קופים ועוד. מרבית שטחה של הרמה, מכוסה בעצי אורן מקסיקאי (Pinus patula), נטוע כמובן.

האורנים ניטעו לצורך ייצור עצים עבור מנסרת זומבה, הנמצאת במורדות הדרומיים של ההר. נותרו כתמים בודדים של היער המקורי, היובשני, שנקרא יער מיומבו (Miombo). כריתת יערות חמורה עקב הביקוש הרב לעצי הסקה באזור, מהווה בעיה אקולוגית רצינית. על ההר מגדלים פירות כמו תותים, פירות יער צהובים ופטל שחור הגדלים על ההר לצורך השוק המקומי. בתקופה הקולוניאלית, תוארו נופיה של הרמה, ה"נופים הטובים ביותר באימפריה הבריטית". (מוגזם משהו..).

העיר זומבה (Zomba), ששימשה בעבר כבירה של מלאווי הקולוניאלית, שוכנת בקצה המערבי של הר זומבה. בעיר נמצאים מבני אבן מהתקופה הבריטית, שווקים צבעוניים, ואוניברסיטת צ'נצ'ול (Chancellor College).

הר מולאנג'י

מדרום לרמת זומבה ניצב הר מוּלַאנְגֶ'י (Mulanje). זהו הר מִשְאָר (Inselberg) מסלע יסוד, המכונה באנגלית 'אינסברג' (inselberg)  ובאפריקנס 'קוֹפְּיָה' (kopje) ^[7] , לפעמים נקרא פשוט תֵּצּוּרַת סֶלַע מֻבְדֶּלֶת". אלו שמות מקצועיים להר או גבעה מבודדים שצצים לפתע מתוך מישורים שטוחים יחסית. הם נוצרים כאשר סלע קשה ועמיד (כגון גרניט) נותר שלם לאחר תהליכי בליה ממושכים שסחפו את השטח סביבו.

הר מולאנג'ה נוצר על ידי חדירת מאגמה לקרום כדור הארץ לפני כ-130 מיליון שנה. פסגת סאפיטווה (Sapitwa) שבהר מולנג'ה, היא הנקודה הגבוהה ביותר במלאווי. מתנשאת לרום מרשים של 3,002 מטר מעל פני הים, ומציעה נופים פנורמיים של הנוף שמסביב.

הר מוּלַאנְגֶ'י, המכונה בפי המקומיים גם "אי בעננים", הוא הפסגה הגבוהה ביותר בדרום-מזרח אפריקה — תופעת טבע גיאוגרפית, ביולוגית ומיתית נדירה, המתנשאת לגובה של כ־3,002 מטרים מעל פני הים. הוא שוכן בדרום מלאווי, מדרום לרמת זומבה, קרוב לגבול עם מוזמביק, ובולט מן המישורים שמקיפים אותו כמו מבצר של אבן וערפל, עטוף ביערות גשם, נהרות זורמים וצוקי גרניט עצומים. הר מולאנג'י איננו הר בודד אחד, אלא למעשה מסה הררית עצומה –מאסיב (massif)  – הכוללת  עשרות פסגות ועמקים מרהיבים. גרעין ההר עשוי גרניט וסקיסט [סקיסט (Schist) הוא סוג של סלע מותמר (כלומר, שנוצר בתהליך של התמרה – metamorphism) המאופיין במבנה גבישי־שכבתי ברור ומרקם הנקרא פולי (foliated), שמאפשר פיצול קל לאורך שכבות].  והוא נוצר לפני כ־130 מיליון שנה. מסתו הכבדה התעקמה ונדחקה מעלה בשל תהליכים טקטוניים מהעת העתיקה, עד שקרעה את פני האדמה.

הפסגה הגבוהה ביותר היא סאפיטווה (Sapitwa Peak), שם שמשמעו בצ׳יצ׳ווה (Chichewa) – "אל תלך לשם" – רמז למעמדו המסתורי של המקום בקרב בני המקום. היא הנקודה הגבוהה ביותר במלאווי. מתנשאת לרום מרשים של 3,002 מטר מעל פני הים, ומציעה נופים פנורמיים של הנוף שמסביב. סביב הפסגה הזאת נמצאות עשרות פסגות נוספות בגובה של 2,500–2,800 מטרים, שמוקפות בעמקים תלולים, מפלים, נהרות ובריכות טבעיות קרות וצלולות.

גובהו הרב של ההר מספיק כדי להפריע לזרימת האוויר בשכבות העליונות של האטמוספירה ולגרום להיווצרות ענני גשם סביבו, מה שהופך אותו למקור חשוב של מי גשמים בראש כמעט כל הנהרות הזורמים באזור זה של מלאווי. הר מולאנג'י הוא בית גידול נדיר למינים אנדמיים – כלומר, כאלו שאינם קיימים בשום מקום אחר על פני האדמה. אחד מהם הוא העץ האגדי של מולאנג'י, הנקרא Mulanje Cedar (Widdringtonia whytei), מין של ארז אפריקאי, אשר נמצא בסכנת הכחדה חמורה. עץ זה משמש שנים רבות לבניית בתים ורהיטים בשל חוזקו וניחוחו הייחודי, אך כיום נעשים מאמצים עצומים לשימורו. בין בעלי החיים ניתן למצוא  כאן קופים, אנטילופות, עופות טרופיים נדירים, ולעיתים – תנים או נמרים. פסגות ההר הן מקום משיכה לצפרים נדירות ולפרפרים יוצאי דופן, כמו גם למטיילים, חוקרים ומיסטיקנים.

האירופי הראשון שדיווח על רכס ההרים היה דֵיויד לִיוִינְגְסְטוֹן בשנת 1859, אך מחקר ארכיאולוגי מגלה עדויות לביקורים אנושיים ברכס עוד מתקופת האבן ואילך. המדרונות המיוערים של הרכס תומכים בתעשיית עצים נרחבת. בעבר פעלה במקום רכבל ששימש להעברת עצים מקצה הרמה אל תחנת היערות לִיכוּבּוּלַה, אך הוא יצא מכלל שימוש וכיום מועברים קורות העץ במורד ההר באופן ידני.

בקרב בני הצ׳יצ׳ווה ולוֹמוּוֶוה ( Lomwe), הר מולאנג'י נחשב מקום מקודש, מסוכן ואצילי. אנשי האזור מאמינים כי רוחות אבות עתיקים שוכנות בין ענני ההר, ובפרט סביב פסגת סַפִּיטְוָוה. אגדה רווחת מספרת על אנשי־רפאים המפתים מטיילים תועים לשכוח את דרכם וללכת "מעבר לעננים". כמרכז רוחני, ההר שימש גם מקום נסיגה למרפאים, שמאנים ומתבודדים, שחיפשו מגע עם העולם שמעבר. אפילו בימינו, חלק מהמקומיים נוהגים להשאיר מנחות קטנות של טבק, דבש או פרחים למרגלות השבילים התלולים.

הר מולאנג'י עומד כיום בלב מאבק סביבתי. כריתת עצים בלתי חוקית, שינויי אקלים, ושריפות חורש מאיימים על המערכת האקולוגית השברירית. ממשלת מלאווי, יחד עם ארגונים סביבתיים, פועלת להקמת שמורה ביוספרית בינלאומית ולהחזרת האיזון הטבעי.

היום הר מולאנג'י הוא יעד מועדף למטיילים, חובבי טבע ומטפסי הרים. רשת של מסלולי הליכה מסומנים היטב, בקתות הרים פשוטות ואירוח חמים של תושבי האזור הופכים אותו למוקד עליה לרגל עבור חובבי הרים. המסלולים כוללים חציית יערות גשם, טיפוס על רכסים חשופים, לינה בבקתות, ולעיתים התמודדות עם ערפל פתאומי, גשמים עזים או אפילו חיות בר. המסלול לפסגת סַפִּיטְוָוה נמשך לרוב 2–4 ימים, תלוי במסלול ובקצב, וכולל נופים פנורמיים נדירים של דרום מלאווי, ולעיתים – של מוזמביק שמעבר לגבול.

נהר רומפי

נהר רוּמְפִּי (Rumphi River) י זורם בצפון מלאווי, באזור ההררי הירוק של מחוז רומפי (Rumphi District), הממוקם בין אגם מלאווי במזרח לבין רכס ניקה (Nyika Plateau) במערב. הנהר משמש כנחל ראשי המנקז את הגשמים היורדים ברמות הגבוהות של ניקה, וזורם מזרחה עד שהוא נשפך לאגם מלאווי, לא הרחק מהעיירה צ'יטימבה (Chitimba). הנהר זורם דרך עמקים ירוקים, יערות הרריים ואזורים חקלאיים. מקורו באזורים בעלי גובה של כ-1,500 מטר ויותר, מה שמעניק לו זרימה מהירה ואיתנה בחלקיו העליונים.

סביב הנהר מתקיימת חקלאות מקומית – במיוחד גידולי תירס, בטטות, ודוחן – תוך שימוש במי הנהר להשקיה. האזור נחשב לאחד הירוקים והפחות צפופים במלאווי, עם יערות משניים וטבע פראי יחסי. הנהר מזין מגוון של מינים מקומיים של דגים ומיקרו-מערכות מים. נהר רומפי מזוהה עם התרבות של קבוצות אתניות מקומיות כמו הטומבוקה (Tumbuka ) והניאקה (Nyika). השם "רומפי" מתייחס גם ליישוב הראשי ולמחוז כולו, מה שמעיד על מרכזיותו בנוף המקומי. ליד הנהר עוברות דרכים ושבילים עתיקים שהובילו מסחר מהאגם אל ההרים – ומשם לזמביה ולטנזניה.

העיירה רומפי: יישוב שקט עם שוק מקומי, בית חולים קטן, ובסיס למטיילים שממשיכים אל רמות ניקה.

Nyika National Park: שמורת טבע ייחודית השוכנת לא רחוק ממקורות הנהר, ומציעה מרבדי דשא, אנטילופות, וסוסים פראיים. שפך הנהר באגם מלאווי: אזור יפהפה, לעיתים מבודד, בו ניתן לצפות בשקיעות מרהיבות ושפע עופות. מעבר לחשיבותו האקולוגית והחקלאית, הוא משמש ציר נופי ותרבותי המחבר בין עולם ההרים והאגם.

נהר דוואנגווה (Dwangwa River)

המכונה לעיתים "דרק" במקורות מקומיים.
נהר דוואנגווה זורם דרך מרכז מלאווי, בעיקר בפרובינציית המרכז (Central Region). הוא נובע מהרי קאסונגו (Kasungu Highlands) וזורם מזרחה עד שהוא נשפך לאגם מלאווי, צפונית לעיירה נגָ'נדֶה (Nkhotakota). הנהר מנקז אזורים הרריים ועתירי משקעים, דבר המוביל לזרימה חזקה בעונות הגשומות. נתיבו עובר דרך יערות, מטעים ושדות מעובדים. הנהר מהווה משאב מים חשוב לחקלאות, במיוחד לאזורי מטעי הסוכר והשדות הסמוכים לגדותיו.

לאורך הנהר פועלת תחנת כוח הידרואלקטרית, המספקת חשמל לאזור מרכז מלאווי. הנהר מזין את האדמות הפוריות של מישור הדוואנגווה, בו מגדלים בעיקר תירס, אורז וקנה סוכר. בגדותיו מתקיימת גם דיג, אם כי פחות מאשר באזורי החוף של אגם מלאווי.

ניתן לראות תנינים ולעיתים היפופוטמים בקטעים הנמוכים יותר של הנהר. סביבות הנהר כוללות יערות מיוערים למחצה, אזורי סוואנה ירוקה, ושיחים טבעיים – בית גידול למגוון עופות מים ובעלי חיים יבשתיים. נהר דוואנגווה הוא עורק מים חשוב במרכז מלאווי. הוא מחבר את ההרים שבמערב עם אגם מלאווי במזרח, ומשמש הן לתעשייה, הן לחקלאות, והן כבית למערכות אקולוגיות מגוונות.

האקלים

האקלים של מלאווי חם במקומות הנמוכים שבדרום המדינה וממוזג באזורים הגבוהים שבצפון. העלייה בגובה ממתנת את האקלים המשווני, שאחרת היה חם ולח.  לייתר דיוק: האקלים של מלאווי מושפע משלושה גורמים עיקריים: המיקום הטרופי, הטופוגרפיה ההררית והאגמית, והבדלי הגובה הדרמטיים בין אזורים שונים במדינה. כל אלה יוצרים פסיפס אקלימי מגוון — מחום טרופי כבד בעמקים ועד לרעננות קרירה בפסגות ההרים כמו הר מוּלַאנְג'י.

מלאווי נהנית מאקלים  עונתי פשוט יחסית, המתחלק לשלוש עונות עיקריות:

1. העונה הגשומה (נובמבר – אפריל)

הטמפרטורה חמה (בין 25 ל־32 מעלות צלזיוס באזורים הנמוכים), עם מטחי גשם משווניים וסופות רעמים, כאשר הסערות מגיעות לשיאן בחודש מארס.  גשמים עזים אך לרוב קצרי מועד, בעיקר בשעות אחר הצהריים. לחות: גבוהה מאוד, מעל 80% לעיתים.

משקעים: נעים בין 700 מ"מ לשנה בעמקים לבין מעל 2,500 מ"מ בשטחים הרריים כמו סביב הר מולאנג'י. עונה זו חשובה ביותר לגידול התירס, האורז, והתה. החל מאפריל כמות המשקעים פוחתת במהירות.

2. עונת המעבר היבשה (מאי – אוגוסט)

בין מאי לסוף אוגוסט, צפים ערפילים מהאזורים הגבוהים אל הרמות, כמעט ללא גשמים. מאפיינים: אוויר יבש, שמיים בהירים, רוח קלה ולעיתים ערפל בבקרים. טמפרטורות קרירות יחסית, בין 10 ל־25 מעלות, עם לילות קרים במיוחד באזורים ההרריים. זו העונה הנעימה ביותר למטיילים – פחות יתושים, נוף ירוק לאחר הגשמים.

3. העונה החמה היבשה (ספטמבר – אוקטובר)

מאפיינים: עומס חום ולחות הולכת וגוברת לקראת תחילת עונת הגשמים. טמפרטורות: מגיעות ל־35 מעלות ואף יותר באזורים הנמוכים (כמו סביב נהר שייר או אגם מלאווי). : תקופה של שריפות שיחים טבעיות או מכוונות ונידוף מים מהיר.

 השפעת הטופוגרפיה

אזורים נמוכים (העמקים ואגן נהר שייר): חמים ולחים יותר לאורך כל השנה. חשופים לעומסי חום וגשמים עזים במיוחד, עם סכנת הצפות בעונת הגשמים. אזורים הרריים (למשל רמות זומבה, מולאנג'י והרי ניקה): קרירים יותר באופן משמעותי. הר מולאנג'י, לדוגמה, יוצר "ענן גשם מקומי" תמידי כמעט – בשל גובהו (כ-3,000 מטר) שמפריע לזרמי האוויר ויוצר התעבות.

השפעת אגם מלאווי

אגם מלאווי (או ניאסה) משפיע באופן ניכר על האקלים באזורי החוף שלו: טמפרטורות סביב האגם מתונות יחסית – חום קיץ פחות קיצוני, וחורפים חמימים יותר. אידוי תמידי מהאגם מעלה את רמת הלחות. תנועה קבועה של אוויר מהאגם אל היבשה ולהפך (דומה לאפקט ימי).

שינויים אקלימיים ואתגרים עכשוויים

בשנים האחרונות, מלאווי מתמודדת עם שינויים אקלימיים חריפים: גשמים קיצוניים, הצפות, וסופות טרופיות (כמו ציקלון פרדי ב־2023). בצורות חמורות בעונות חמות ויבשות יותר. אלה פוגעים באוכלוסייה התלויה מאוד בחקלאות עונתית ובמקורות מים טבעיים.

סיכום: אקלים מלאווי הוא אקלים טרופי מורכב, המאופיין בעונות גשם חזקות, חום קיץ כבד ולעיתים יובש ממושך – אך גם בהקלה טופוגרפית באזורי ההרים. השפעות האגם והגובה מגוונות את התנאים, ויחד עם שינויי האקלים הגלובליים, האיזון הזה הופך לשברירי יותר ויותר.

הצמחייה של מלאווי

הפלורה של מלאווי משקפת את עושרה המופלא של הארץ הזו ה חולשת על רצף מרתק של אזורים אקלימיים, מהערבות הצחיחות בדרום ועד ליערות הערפל וההר הגבוה בצפון. למרות שטחה הקטן יחסית, מלאווי נחשבת לאחת המדינות הביולוגיות העשירות במזרח אפריקה, עם מגוון יוצא דופן של אזורי צומח טבעיים וצמחים אנדמיים (ייחודיים למקום).

אזורי צומח עיקריים במלאווי:

1. הסוואנה של המישורים הנמוכים

באזורים הנמוכים והחמים של מלאווי, בעיקר במרכז ובדרום המדינה, נפוצה מאוד הסוואנה היבשה, המכוסה בעשבונים עונתיים נמוכים ובשיחים פזורים. עצים כמו שיטה אפריקאית (Acacia spp.) ובאובב (Adansonia digitata) מעניקים לנוף מראה אפריקאי קלאסי. כאן נמצא גם עץ המַאפַּאנִי (Colophospermum mopane), הנפוץ באזורים חמים ויבשים.

2. יערות מיומבו (Miombo woodlands)

אלו היערות הנפוצים ביותר במלאווי, המכסים חלקים נרחבים ברמות ובאזורים ההרריים המתונים. יערות אלו מורכבים מעצים נשירים כמו Brachystegia, Julbernardia, ו-Isoberlinia, אשר נשירים בעונה היבשה. יערות המיומבו הם ביתם של מיני צמחים רבים, אך גם של בעלי חיים גדולים כמו פילים, אנטילופות וקופים.

3. יערות הרריים ויערות ערפל

באזורים הגבוהים — כמו הר מולנג'י, הרי ניאסה, ורמת ניקה — ישנם יערות הרריים לחים, חלקם מהסוג המכונה "יערות ערפל", בשל הלחות המתמדת ועיבוי האדים מהעננים. יערות אלו כוללים עצים גבוהים, שרכים, חזזיות, וסחלבים נדירים. הצומח כאן עשיר במינים אנדמיים, בשל בידודו של האזור ההררי. למשל, ניתן למצוא את Widdringtonia whytei, מין נדיר של ברוש אפריקאי מקומי להר מולנג'י.

4. עשבוני הרמה והערבה (Montane Grasslands)

מעל קו היער, באזורים הגבוהים ביותר, משתנה הנוף ונראה נרחבים של עשבים גבוהים, פרחים הרריים וצמחים מחזיקי קרקע. סוג זה של נוף אופייני לרמת ניקה, והוא בעל ערך אקולוגי גבוה.

5. צמחיית אגן נהרות וביצות

לאורך הנהרות והנחלים – כמו נהר שייר, נהר רומפי ונהר דרק (Dwangwa) – מתפתחת צמחיית גדות עשירה, הכוללת עצים אוהבי מים (כמו פיקוסים), שיחים, קני סוף, והידרופיטים שונים. באגם מלאווי, הצומח התת-מימי והצומח לאורך גדות הנחלים, תומך במערכת אקולוגית מימית מגוונת להפליא.

מינים ייחודיים

סחלבים אנדמיים: במורדות הר מולנג'י וברמת ניקה נמצאו מינים ייחודיים של סחלבים, חלקם נדירים ביותר.

ברוש מולנג'י (Widdringtonia whytei): מין עצים מהאזור ההררי, המאוים ע"י כריתה ובירוא יערות.

צמחי מרפא: התרבות המקומית עושה שימוש בצמחים רבים לרפואה מסורתית, כולל שורשים, קליפות ועלים. עץ כמו Khaya nyasica, מין מהמהוניה, משמש ברפואה המקומית נגד מלריה.

המערכת האקולוגית הצמחית של מלאווי עומדת מול איומים מתמשכים:

1. בירוא יערות לצורך חקלאות או פחמים.
2. רעיית יתר של בקר.
3. שריפות לא מבוקרות.
4. התחממות גלובלית והשתנות משטרי גשמים.

שימור והגנה:

במלאווי ישנם אזורי שימור חשובים כמו הפארק הלאומי רמת ניקה, שמורת הר מולנג'י, ושמורת ליונדֶה. בשנים האחרונות מוקמים גם פרויקטים קהילתיים לשימור יערות, שיקום אזורי מיומבו, והחזרת צמחים אנדמיים שנכחדו מאזורי מחייתם המקוריים.

עולם החי של מלאווי

עולם החי של מלאווי עשיר, מגוון וייחודי — תוצר של שילוב בין אקלים טרופי, נופים הרריים, יערות גשם, ערבות סוואנה ונהרות שוצפים. למרות גודלה הצנוע של המדינה, מלאווי מהווה בית גידול למאות מיני בעלי חיים, בהם יונקים, עופות, זוחלים, דו-חיים ודגים, כאשר רבים מהם מצויים רק באזור זה של אפריקה.

במלאווי מצויים כ־187 מיני יונקים, וכ־648 מיני עופות שתועדו בתחומי המדינה. באגמים ובנהרות נמצאים כ־500 מיני דגים, רבים מהם אנדמיים (ייחודיים לאזור).

במלאווי ניתן למצוא את רוב "חמשת הגדולים" של אפריקה — כולל פיל, תאו אפריקני, נמר, קרנף ואריה.

הם מרוכזים בעיקר בשמורות כמו:

• פארק לאומי ליוונדה (Liwonde National Park): אחד המקומות הטובים לצפות בפילים, היפופוטמים, תנינים, אנטילופות ומיני קופים שונים.
• פארק לאומי ניקה (Nyika Plateau): אזור הררי בגובה של כ-2,000 מטרים, המאופיין באוכלוסיות של זברות, איילי רידבוק (reedbuck), דורקאס, צבועים ונמרים.
• שמורת Mvuu שבעמק נהר שייר: מקום מפלט ל-צבועים מנוקדים, חזירי יבלות, קודו גדול, ומיני ציפורים נדירים.

מלאווי היא יעד חלומי לצפרים — נרשמו בה מעל 650 מיני עופות, כולל מינים אנדמיים (בלעדיים למקום). השמורות ההרריות, כמו ניקה וזומבה, מציעות מגוון רחב של עופות יער, כולל טורגונים, סוכיים ועיט הסוואנה. סביב אגם מלאווי ניתן לראות שלדגים צבעוניים, אנפות, חופמאים ואפילו עיט דגים אפריקני. באזורים הלחים שוכנים שקנאים, מרבות, וחסידות מסוגים שונים.

האקלים החם והטרופי תורם לשפע של זוחלים: תנינים מצויים בשפע לאורך נהר שייר ואגם מלאווי. נחשים כמו פיתון סלעים, קוברות, ו"מבָּמְבוֹת" (mambas) מתייחסת לסוג של נחשים ממשפחת הפתניים,. לטאות רבות — מהן אנדמיות לגבהים הגבוהים של ניקה וזומבה. ישנם עשרות מיני צפרדעים, בעיקר ביערות העננים של הרי מלאווי.

אגם מלאווי הוא אחד המרכזים הביולוגיים הייחודיים ביותר בעולם: מגוון הדגים כולל טורפים, מנקים, אוכלי אצות ועוד, החיים בין הסלעים ובחופים החוליים. מצויים באגם כאלף מיני דגים, מה שהופך אותו לאחת המערכות האקולוגיות והביולוגיות המגוונות ביותר של המים המתוקים על פני כדור הארץ. רבים מדגי מלאווי הם אנדמיים (נמצאים אך ורק באגם זה). בין הדגים ניתן למנות כ- 700 מינים של ציקלידים (Cichlidae אמנוניים) לפחות.

רבים מהם בעלי גוני צבעים רבים, המוכרים לחובבי האקווריומים בכל העולם. דגים אלו לעיתים זוכים לאבחנות על אינטליגנציה ותקשורת מורכבת .הם מצטיינים בצבעים זוהרים ובדפוסי התנהגות מגוונים: בניית קנים, שמירה על ביצים בפה, ואפילו "ריקודי חיזור". דגי הסיכליד של מלאווי הם מושא חשוב לחקר האבולוציה, בשל המהירות שבה התפתחו מינים שונים באותו בית גידול.

האגם מהווה גם מקור מזון חשוב לדייגים המקומיים.  עיקרו של המדגה בדגי הצ'מבו (Chambo), אחד מארבעה מינים ממשפחת האמנוניים, וכן קמפנגו (Kampango), שהוא שפמנון ענק, המגיע לאורך של מטר וחצי. דגי האגם מהווים ענף יצוא ראשי במלאווי, אולם אוכלוסיות הדגים באגם נמצאות בסכנת הכחדה בגלל דיג-יתר וזיהום.

באגם חיה אף אוכלוסיית חלזונות גדולה, במרביתה אנדמית, שחלקם נושאים את טפילי מחלת הבילהרציה. במשך שנים ארוכות הכחישה ממשלת מלאווי כי חלזונות האגם נגועים בבילהרציה, מחשש שמא הדבר יפגע בתנועת התיירות. אולם מאז הוחלף שלטונו של הדיקטטור הייסטינגס באנדה (1994), מודים השלטונות בקיום בילהרציה לאורך חופי האגם. עקב דיג-יתר של אמנוניים הניזונים מן החלזונות, התרבתה אוכלוסיית החלזונות. [במרפאות המקומיות מוכרים את כדורי ה-פרזינקוונטאל״ (Praziquantel), שמחסלים את תולעי הבילהרציה. האגם נעים לרחצה. פשוט עדיף לקחת כדורים אחרי ביקור באגם].

מלאווי התמודדה לאורך השנים עם כריתת יערות, ציד לא חוקי ולחץ אוכלוסייה, אך בעשור האחרון נעשו מאמצים לשיקום ולשימור:

הוקמו תחנות שיקום לפילים וקרנפים בשמורות. יוזמות אקוטוריזם ועבודה עם קהילות מקומיות מעודדות שמירה על חיות הבר. חוקים חדשים להגבלת הציד ולפיקוח על סחר בבעלי חיים.

כ־20% משטחה של המדינה הוקצו לשמורות טבע, פארקים לאומיים ויערות שמורים.

עולם החי של מלאווי הוא מיקרוקוסמוס של אפריקה הדרומית: קטן בשטח, אך עצום בגיוון. מן ההרים המעורפלים ועד חופי האגם— מלאווי היא עדות חיה ליכולת של טבע פראי לשרוד ואף לשגשג, כאשר האדם בוחר להיות שומרו ולא כובשו.

רבים מגיעים לאפריקה לחוות את הספארי ("מסע" בסואהילי), נופי הסוואנה ומפגש עם חיות הבר. הספארי במלאווי אינו דומה לאלה שבפארקים הגדולים של טנזניה, קניה ודרום אפריקה.

חקלאות

החקלאות במלאווי היא עמוד השדרה של הכלכלה והחברה – הן כמקור פרנסה לכ-80% מהאוכלוסייה והן כמערכת אקולוגית תרבותית, פוליטית ומזונית. אלא שמדובר במערכת רבת־פנים, החיה על הקצה: בין פוריות טבעית לסכנת רעב, בין ידע מסורתי ליוזמות פיתוח חיצוניות. להלן דיון מעמיק ורחב על החקלאות במלאווי:

החקלאות תופסת כשליש מהתוצר המקומי הגולמי. לחקלאות השלכות משמעותיות על צמיחה כלכלית וצמצום העוני במיוחד באזורים כפריים. מלאווי נותרה אחת מעשרים המדינות היחידות בעולם שכלכלתן תלויה בעיקר בחקלאות. עם אוצרות בוקסיט, פחם ואורניום שבקושי מנוצלים, ועם תיירות דלה ביחס לתוצר, וכמעט ללא תעשיה, כל שנותר הוא חקלאות שדה ודגה. 84% מ האוכלוסייה של מלאווי מתגוררת באזורים כפריים, בעוד 88% מכוח העבודה שלה עובד בחקלאות. אולם רק שליש מהקרקעות מתאימות לעיבוד. החקלאות מהווה כ־30% מהתמ"ג. החקלאות מהווה 84% מהכנסות היצוא. לפיכך, צמיחה בחקלאות היא קריטית לעמידה ביעדי ביטחון המזון והפחתת העוני של המדינה.

מוצרים חקלאיים:

הגידול העיקרי: תירס (maize) – מזון יסוד שממנו מכינים את הנְסִימָה [Nsima היא המאכל הלאומי של מלאווי, ונפוץ גם בזמביה ומוזמביק השכנות. מדובר בדייסה סמיכה מאוד, עשויה מקמח תירס (או קמח קסאווה), המבושלת במים עד שהיא מגיעה למרקם מוצק שניתן לעצב ביד. מוגשת חמה, ונאכלת באמצעות הידיים. מוגשת לצד ירקות ירוקים, תבשילים, בשר, דגים או רטבים חריפים. מקבילה מקומית ל"פוּפוּ" או "אֻגָאלִי" במדינות אחרות באפריקה. במלאווי, "לאכול" פירושו לרוב "לאכול נסימה" — עד כדי כך היא נחשבת לארוחה של ממש. היא סמל של זהות, קיום והזנה]

גידולים נוספים הם: טבק, קנה סוכר, כותנה, תה, תפוחי אדמה, קסבה, סויה, קטניות, בוטנים, אגוזי מקדמיה, בקר, עזים ומריחואנה לשימוש רפואי. תמהיל הגידולים כולל גם קסאווה, בטטות, בוטנים, שעועית, דוחן ואורז.

מגזר היצוא החקלאי נשלט על ידי גידולים כמו: טבק (המוצר המרכזי); תה;  קנה סוכר;  קפה

מאפיינים מבניים של החקלאות

• כ-90% מהיבול הלאומי מקורו בחקלאות של משקים זעירים  (smallholder farming).
• מרבית החקלאים מחזיקים בשטחים בגודל של פחות מ־2 הקטאר.

רוב העבודה נעשית בידיים, עם מחרשות עץ וכלים מסורתיים.

חקלאות מסחרית

• מוגבלת יחסית, אך קיימת בעיקר באזורים הדרומיים והמרכזיים.
• מאופיינת באחזקות קרקע גדולות, בעיקר ליד בלנטייר, זומבה ולילונגווה.
• מגדלים בעיקר טבק, תה, קנה סוכר, ולעיתים גם ירקות לייצוא. מגדלים אורז   מקומי/ייצוא, בעמק קרונגה וצפון המדינה
• קטניות  חלבון מקומי באזורים כפריים נרחבים

מגזר החקלאות חשוף לזעזועים אקלימיים, כמו שנגרמו כתוצאה מ"אל ניניו" (El Niño) ב-2015 וב-2016; ציקלון "פרדי" (Cyclone Freddy) 2023, בצורת 2024, שהובילו להאטה כלכלית. לזעזועי אקלים, לרבות בצורת וציקלון, יש השפעה משמעותית על כלכלת מלאווי ועל הביטחון התזונתי של אנשיה. המדינה חוותה תקופות של קיפאון כלכלי ועלייה בשיעור העוני, בשל אתגרים קשוריי אקלים הללו. הנזק שנגרם על ידי ציקלון פרדי בשנת 2023, החריף את חוסר הביטחון התזונתי במחוזות שנפגעו, והדגיש את הפגיעות של המדינה לאסונות טבע ואת הצורך בשיפור החוסן ואמצעי מוכנות לאסונות.

אתגרים עכשוויים

• דלדול קרקע, כתוצאה משימוש עודף ללא דישון הולם.
• כריתת עצים לצורכי בישול.
• סחף קרקע משמעותי באזורי הרים.
• מחסור בכלים חקלאיים מודרניים.
• גישה מוגבלת לאשראי חקלאי ולשווקים.
• תשתיות תחבורה לקויות באזורים כפריים.
• מחסור במים להשקיה.
• מחיר גבוה של זרעים ודשנים.

תפקיד האישה בחקלאות

• נשים מהוות כ־70% מכוח העבודה החקלאי.
• הן אחראיות לעיבוד הקרקע, שתילה, קציר ולעיתים גם שיווק.
• אולם לרוב הן אינן בעלות הקרקע, ואין להן נגישות למימון או הדרכה חקלאית.

 יוזמות חדשניות

• שיטות חקלאות משמרת מים (conservation agriculture).
• קואופרטיבים אזוריים – לארגון רכישה ושיווק משותף.
• יישום מערכות השקיה קהילתיות בעזרת סיוע בינלאומי.
• הכנסת גידולים עמידים לבצורת – כגון סורגום ודוחן.
• פיתוח חקלאות ימית ובריכות דגים – לחיזוק הביטחון התזונתי.

מונופול הטבק

הטבק מספק למעלה מ־50% מההכנסות במטבע זר של המדינה, אך: פוגע בגיוון החקלאי.

מחירו נשלט בידי תאגידים בינלאומיים. חקלאים רבים נשארים בעוני חרף מאמציהם – בשל תנאי סחר לא הוגנים.

העתיד החקלאי של מלאווי תלוי בשאלות קריטיות:

• כיצד לאזן בין ביטחון תזונתי לחקלאות רווחית?
• כיצד לאפשר לחקלאים קטנים גישה לטכנולוגיה ומימון?
• האם ניתן לפתח מודל חקלאות בר־קיימא שלא יפגע בסביבה?

ניתן לומר שהחקלאות במלאווי היא עדות לחוסן וליצירתיות של עמים החיים בתנאים קשים. אך היא גם קריאת השכמה — לשינוי עמוק במבנה המשאבים, בהנגשת הידע, ובהוגנות הסחר. מהשדות התלולים של הצפון ועד לאחוזות הטבק בדרום, חקלאי מלאווי עומדים על אדמתם — ובידיהם הזרעים לעתיד אחר.

דייג

מלאווי היא מדינה ללא מוצא לים, אך משופעת במקורות מים פנימיים :

• אגם מלאווי (Lake Malawi) – מוקד הדיג המרכזי.
• נהר שייר (Shire River) – היוצא מהאגם דרומה.
• אגם צ'ילווה (Lake Chilwa) – אגם רדוד בדרום־מזרח מלאווי, משתנה עונתית.
• אגמים קטנים ונחלים – מפוזרים בעיקר בצפון ובמערב המדינה.

הדיג ממלא תפקיד מכריע באספקת מזון ופרנסה למיליוני אנשים במלאווי, במיוחד אלה החיים בקהילות כפריות סביב אגם מלאווי וגופי מים אחרים. דגים הם מקור חיוני לחלבון וחומרי תזונה חיוניים עבור מלאוויאנים רבים, במיוחד אלה החיים באזורים מרוחקים עם גישה מוגבלת למקורות חלבון אחרים. תעשיית הדיג תורמת גם לכלכלת מלאווי באמצעות ייצור תעסוקה, יצירת הכנסה ומסחר. דייגים בקנה מידה קטן, סוחרי דגים ומעבדי דגים מהווים את עמוד השדרה של מגזר הדיג, התומכים בכלכלות ובפרנסה המקומית. בנוסף, יצוא דגים תורם לרזרבות המט"ח של המדינה.

הדיג במלאווי הוא אחד מענפי הפרנסה המסורתיים והמהותיים במדינה. לא מדובר רק במקור מזון אלא גם בעמוד תווך כלכלי, חברתי ותרבותי — בעיקר סביב אגם מלאווי (Lake Malawi), שהוא מקור החיים למיליוני תושבים.

למרות חשיבותה, תעשיית הדיג של מלאווי מתמודדת עם אתגרים הקשורים לדיג יתר ודלדול המשאבים (בעיקר דגי Chambo ו- Wassipa). במהלך השנים, חלה ירידה במלאי הדגים באגם מלאווי, בשל דיג חמס, זיהום ושינויי אקלים. הדבר העלה חששות לגבי הקיימות ארוכת הטווח של תעשיית הדיג. בתגובה לאתגרים העומדים בפני תעשיית הדיג, נעשו מאמצים לקדם שיטות ניהול ושימור דיג בר קיימא. ממשלת מלאווי בשיתוף עם קהילות מקומיות, ארגונים לא ממשלתיים ושותפים בינלאומיים, יישמה יוזמות שמטרתן שימור מאגרי הדגים, הגנה על בתי גידול קריטיים והסדרת פעילויות דיג.

• הדיג המסורתי (Artisanal Fisheries), הוא הנפוץ ביותר – מבוצע באמצעות קאנו מעץ, רשתות פשוטות, ותחנות ייבוש חוף. מדובר בפרקטיקה קהילתית העוברת מדור לדור.
• דיג מסחרי (Commercial Fishing) נעשה בהיקף מוגבל. מספר חברות מפעילות סירות מנוע ורשתות עומק. ריכוזים מסחריים נמצאים באזורים כמו מפרץ סלימה (Salima), מפרץ נקהטה (Nkhata Bay) והעיר מנגוצ'י (Mangochi).
• חקלאות ימית (Aquaculture) מתפתחת בשנים האחרונות – בעיקר גידול של אמנונים (Tilapia) בבריכות ובמאגרים מלאכותיים.

מינים עיקריים הנידוגים:

צ'אמבו (Chambo) – מין אמנון אהוב במיוחד – נחשב ל"סמל" הקולינרי של מלאווי.

אוסיפיה (Usipa) – דג קטן ממשפחת הסרדינים, נידוג בכמויות גדולות ונהוג ליבשו.

מפונדה (Mpasa) – דג גדול ממשפחת הסלמוניים.

קממבה (Kambuzi) – שם כללי לדגים קטנים, נצרכים טריים או מיובשים.

מעל שני מיליון איש תלויים בדיג למחייתם – כדייגים, סוחרי דגים, מייבשות (רוב הנשים), ומובילים. לדיג יש תרומה לביטחון תזונתי – דג הוא מקור החלבון הזול והנגיש ביותר במלאווי.

ייצוא – חלק קטן מהתוצרת מופנה לשווקים בינלאומיים, בעיקר באפריקה הדרומית.

כלכלה מקומית – שווקים כמו Mangochi, Salima, Monkey Bay ו-Nkhotakota פועלים סביב שוק הדגים.

האתגרים העיקריים הם.

• דיג יתר (Overfishing) – במיוחד של צ'אמבו, שהולך ומתמעט.
• שימוש ברשתות אסורות – רשתות צפופות מדי או שיטות לוכדות-יתר פוגעות בדגה.
• שינויי אקלים – ירידת מפלס המים והשפעה על מחזורי הרבייה של הדגים.
• זיהום מים – חומרי הדברה ופסולת כימית חקלאית מחלחלים לאגם.
• קונפליקטים סביב גבולות דיג – בעיקר בין דייגים ממלאווי, מוזמביק וטנזניה.

לדיג יש משמעות מבחינה חברתית ותרבותית. נשים משחקות תפקיד מרכזי – בייבוש, עיבוד ומכירת דגים. מסורות רבות קשורות לדיג – שירים, ריקודים ועונות דיג חגיגיות.

שוקי דגים הם מוקדי מפגש, מסחר וסולידריות קהילתית.

יוזמות שימור ופיתוח

• פרויקטים של FAO ו-USAID – לתמיכה בדיג בר-קיימא.
• הקמת אזורי דיג מוגנים (Fish Conservation Zones) – לשיקום אוכלוסיות דגים.
• פיתוח בריכות דגים קהילתיות – בעיקר בצפון ובאזורים עם גישה מוגבלת לאגם.

הדיג במלאווי איננו רק עיסוק כלכלי – הוא יסוד של זהות. זהו עולם של שווקים ריחניים, קולות סירות מתנדנדות עם שחר, ושל תקווה לחיים טובים יותר – על רקע נוף פראי, אך גם פגיע. בין הצללים של סכנה סביבתית לבין התקווה לשגשוג בר־קיימא, נפרש סיפורה המורכב של ממלכת הדגים באגם הגדול של מזרח אפריקה.

צילום: גילי חסקין

תעשייה

התעשייה במלאווי מהווה רכיב צנוע אך חשוב בכלכלת המדינה. בניגוד למדינות אפריקאיות אחרות בעלות משאבי טבע רבים או תשתיות תעשייתיות מפותחות, מלאווי נשענת במידה רבה על חקלאות, ותעשייתה צמחה מתוך מאמץ לעבד חומרי גלם חקלאיים ולספק שירותים בסיסיים לאוכלוסייה המקומית. נכון לשנות ה־2020, התעשייה תורמת כ־11–13% מהתמ"ג (תל"ג), לעומת מעל 60% שמקורם בחקלאות. תעשיית מלאווי נשלטת ברובה על ידי ייצור קל, עיבוד תוצרת חקלאית, ותחומים הקשורים לשירותים בסיסיים ותשתיות.

1. תעשיית עיבוד חקלאי

זהו התחום המרכזי והחשוב ביותר בתעשייה של מלאווי. עיקרו: עיבוד תוצרת חקלאית גולמית כגון:

• טבק – המוצר המרכזי ביצוא; עיבוד הטבק כולל ייבוש, מיון ואריזה.

• תה – גידול וייבוש עלי תה, בעיקר למטרות יצוא.
• קני סוכר – ייצור סוכר גבישי ואלכוהול תעשייתי.
• תירס, בוטנים, סויה – הפקת קמחים, שמנים וחטיפים מקומיים.

2. תעשיית מזון ומשקאות

טחנות קמח, מפעלי מאפה, ייצור בירה (כגון Carlsberg Malawi), משקאות קלים ומים מינרליים.

מפעלי שמנים בישוליים (סויה, בוטנים, חמניות).

3. טקסטיל ולבוש

ייצור בגדים לשוק המקומי, בעיקר חליפות בית־ספר, מדים ופריטי לבוש מסורתיים. התעשייה מתקשה להתחרות עם ייבוא זול מהמזרח, ונשענת על סובסידיות ממשלתיות חלקיות.

4. חומרי בנייה וייצור בסיסי

ייצור לבנים, מלט, צינורות פלסטיים, מוצרי מתכת פשוטים. תעשייה זו משרתת בעיקר את מגזר הבנייה – במיוחד בערים כמו לילונגווה ובלנטייר.

5. תעשיית עץ וריהוט

כריתת עצים (לרוב מיערות שתולים), ייצור רהיטים, דלתות, מסגרות. העץ משמש גם כחומר גלם לייצור פחמים ובישול.

6. ייצור כימיקלים ודשנים

ייצור דשנים, חומרי ניקוי בסיסיים, וחומרי הדברה לחקלאות. בשנים האחרונות החלו ניסיונות לייצור דשנים אורגניים מתוך קומפוסט טבעי.

אזורי תעשייה עיקריים

• בלנטייר – המרכז התעשייתי הראשי של מלאווי. מרבית המפעלים נמצאים בו, כולל תעשיות מזון, טקסטיל וכימיקלים.
• לילונגווה – הבירה, בה מתפתחות תעשיות קלות ושירותים נלווים לשלטון.
• Mzuzu – מוקד תעשייה מצומצם בצפון, בעיקר עיבוד תה ועץ.

אתגרים מרכזיים

• מחסור בתשתיות – אספקת חשמל בלתי סדירה, בעיות תחבורה (כבישים רעועים).
• הון אנושי מוגבל – מחסור בעובדים מיומנים ובהכשרות מקצועיות.
• תלות בתנאי אקלים – בצורת או שיטפונות משפיעים על זמינות חומרי הגלם.
• בירוקרטיה איטית ושחיתות – מכשולים למשקיעים זרים ומקומיים כאחד.
• ייבוא זול – תחרות קשה מצד סחורות זרות זולות, בעיקר מסין ודרום אפריקה.

מאמצים לשיפור ועתיד אפשרי

• תכניות ממשלתיות לעידוד השקעות זרות (FDI) והקמת אזורי סחר חופשי.
• שיתופי פעולה עם סין והאיחוד האירופי להקמת מפעלים חקלאיים־תעשייתיים (Agro-industrial parks).
• קידום חדשנות ירוקה – עידוד עסקים קטנים המשתמשים באנרגיה סולארית, מיחזור, חקלאות עירונית.

אוצרות טבע:

אבן גיר, אדמה מעובדת, חשמל "לבן", מרבצי אורניום, פחם ובוקסיט עדיין בלתי מנוצלים.

מלאווי מחזיקה פוטנציאל לא ממומש בתחום המינרלים: פוספט, אורניום .בוקסיט, גרפיט, ואבני חן.

מכרה Kayelekera  להפקת אורניום, הופעל בתחילת שנות ה-2000 אך נסגר בשל ירידת מחירי האורניום; יש תכניות לפתוח אותו מחדש בשנים הקרובות.

אוכלוסייה

האוכלוסייה של מלאווי, היא תוצר של שילוב בין היסטוריה, גאוגרפיה, אתניות ודת — מה שיוצר פסיפס אנושי מגוון, אך גם שברירי לעיתים.

על-פי ספר העובדות של ה-CIA במלאווי חיים כ-21.3 מיליון תושבים (2023), עם שיעור גידול של 2.28% בשנה.  אוכלוסיית מלאווי מונה כ-21 מיליון תושבים. המדינה היא אחת מהצפופות ביבשת, עם ממוצע של כ-200 איש לקילומטר רבוע.

בירתה של מלאווי היא לילונגווה (Lilongwe) עם אוכלוסייה של כ-1.16 מיליון תושבים, והמרכז המסחרי שלה הוא בלנטייר (Blantyre) עם אוכלוסייה של למעלה מ-500,000 איש.

הפסיפס האנושי של מלאווי מגוון וצבעוני לא פחות מהנוף שלה. האוכלוסייה במלאווי מורכבת ממספר קבוצות אתניות עיקריות, כשכולן מדברות שפות ממשפחת הבנטו. אף על פי שמלאווי נחשבת למדינה עם לכידות לאומית יחסית, קיים בידול תרבותי ואזורי מובהק:

קבוצות אתניות עיקריות

• צ'יצ'ווה (Chewa) – הקבוצה האתנית הגדולה ביותר, מרוכזת בעיקר בדרום ובמרכז המדינה. זוהי גם הקבוצה התרבותית־פוליטית הדומיננטית, ושפת הצ'יצ'ווה (Chichewa) היא שפת המדינה הרשמית לצד האנגלית.
• לומווה (Lomwe) – מרוכזים בדרום־מזרח מלאווי. רבים מהם היגרו בתחילת המאה ה־20 ממוזמביק הפורטוגזית.
• יאו (Yao) – מוסלמים ברובם, מרוכזים בדרום ובמזרח. בעבר היו סוחרי עבדים ודייגים. השפה היא Yao והם שמרו על קשרים היסטוריים עם זנזיבר והחוף הסווהילי.
• טומבוקה (Tumbuka) – יושבים בצפון המדינה. שמרו על מבנים מסורתיים של קהילה ולשונם שונה במידה ניכרת מהשפות הדרומיות.
• נגוני (Ngoni) – צאצאים של לוחמי זולו מדרום אפריקה, שהיגרו למלאווי במהלך המאה ה־19. רבים מהם אימצו תרבות מקומית עם הזמן.
• סנה (Sena), ניאנג'ה (Nyanja), ניהקה (Nyika) ועוד קבוצות קטנות – מפוזרות בעיקר לאורך הגבולות הדרומיים.

שיעורן של הקבוצות האתניות באוכלוסיה הוא: צ'ווה (Chewa) – 34.3%; לומווה (Lomwe) – 18.8%; יאו (Yao)- 13.2%; נגוני (Ngoni) – 10.4%; טומבוקה (Tumbuka) – 9.2%; סנה (Sena) – 3.8%, טונגה (Tonga)- 1.8%, ועוד. כמו כן, חיות בה קבוצות קטנות של הודים, סינים ואירופאים.[9]

שפות

השפה הרשמית היא האנגלית. שפת הממשל, החינוך והמשפטים. תלמידים בבתי ספר לומדים באנגלית, לפי תכנית לימודים בריטית או אמריקאית. השפות המקומיות העיקריות הן הצ'יצווה (Chichewa), ניב של שפת באנטו אותו מדברים 41% מהתושבים. זו שפה לאומית מוכרת, מדוברת ברחבי המדינה. צ'יטומבוקה (Chitumbuka), המדוברת על ידי 28% צ'יניאנג'ה (Chinyanja), המדוברת על ידי 13%, וציאאו (Chiyao) – 16%. קבוצות קטנות מדברות לומווה (Lomwe) – בדרום מזרח המדינה, למביה (Lambya), בקצה הצפוני ועוד. התלמידים בבתי ספר ציבוריים אמורים ללמוד בשפה האנגלית, אבל פעמים רבות, התלמידים ולעיתים גם המורים, מדברים בשפת צ'יצ'ווה, הנחשבת לשפה הלאומית הלא רשמית. תלמידים בבתי ספר פרטיים לומדים בשפה האנגלית, לפי תכנית לימודים בריטית או אמריקאית.

קיימות עוד כ-10 שפות בנטו מקומיות, רבות מהן עם הבדלים אזוריים מובהקים.

פרופיל דמוגרפי 

גיל: מעל מחצית מהאוכלוסייה צעירה מ-18. שיעור הילודה גבוה, מה שמוביל לצמיחה דמוגרפית מהירה. מעריכים שהאוכלוסייה תצמח ל-47 מיליון עד שנת 2050. כמעט פי שלושה מהאוכלוסייה שחיה בה ב-2010.

שיעור העיור: כ-18% מהאוכלוסייה מתגוררת בערים.

תוחלת חיים: עומדת על 66 שנים, עם פער מסוים בין נשים לגברים. נתון נמוך ביחס לרוב העולם, אך גבוה ביחס למדינות אפריקה שמדרום לסהרה. בשנת 1990, היה ממוצע הילודה שבעה ילדים לאישה, וכיום הוא עומד על 3.3 ילדים לאישה.

הסתברות למות מתחת לגיל שנה – 33 פרומיל. בישראל – 5 פרומיל.

הגירה פנימית: ישנה נטייה להגירה מהאזורים ההרריים והכפריים אל הערים המרכזיות — לילונגווה (הבירה), בלנטייר, ומזוזו.

שיעור יודעי קרוא וכתוב: 62%.

שיעור האבטלה : 5%

דת

מלאווי היא מדינה עשירה במסורות, שפות, מוזיקה, מחול, אמנות ומאכלים, המשקפים את המורשת הרב-גונית של המדינה. בניגוד לשכנותיה אין במלאווי מתיחות רבה על רקע אתני.

על פי הגדרה עצמית, 83% מהאוכלוסייה הם נוצרים, מרביתם פרוטסטנטים, ומיעוטם קתולים, כ-13% מוסלמים והשאר מאמיני דתות מסורתיות. אולם בנוסף לנצרות שקיבלו על עצמם, תושבים רבים מאמינים ברוחות ובכישופים. לרוחות האבות והטבע יש כוח רב ואליהם פונים בשאלות, או בקשות לברכה. ניתן לומר בהלצה, מה שאומרים על מדינות אפריקה האחרות, שחלק מהתושבים הינם נוצרים, חלק מוסלמים וכולם עובדי אלילים…

כלכלת מלאווי

כלכלת מלאווי נשענת בעיקר על חקלאות. המדינה נמצאת ברשימת המדינות הפחות מפותחות בעולם.

הכלכלה תלויה בזרימה משמעותית של סיוע כלכלי מקרן המטבע הבינלאומית ((IMF, מהבנק העולמי וממדינות תורמות בודדות. עם זאת, הסיוע הכספי הושעה זמנית ב-2013 עקב שחיתות. בעוד שהסיוע התחדש ב-2017, ההסתמכות על סיוע חוץ, מדגישה את הפגיעות הכלכליות של המדינה.

התוצר הלאומי הגולמי במלאווי (תמ"ג / GPD), הוא 1,500$ לנפש. (לשם השוואה, בישראל 44,400$) שיעור האינפלציה השנתי הוא 21% (2022).

התמ"ג הריאלי של מלאווי צמח ב-4.4% בשנת 2019, כתוצאה מהתפוקה החקלאית וייצור חשמל מוגבר. ב-2020, רק ב-08%. 2.8% – ב-2021. 0.9% ב-2022; 1.5% ב-2023. עם זאת, אתגרים כמו חוסר יציבות פוליטית, תשתית לקויה, שחיתות וגישה מוגבלת לחינוך ולשירותי בריאות ממשיכים לעכב את ההתקדמות הכלכלית. למרות שיפורים מסוימים, העוני נותר נפוץ במלאווי, כאשר למעלה מ-50% מהאוכלוסייה חיה מתחת לקו העוני וחלק ניכר חי בעוני קיצוני. אזורים כפריים מושפעים במיוחד, עם שכיחות גבוהה יותר של עוני בהשוואה לאזורים עירוניים. שיעור האבטלה הוא 5.6%.

הממשלה ניצבת בפני אתגרים חזקים: עידוד היצוא; שיפור מתקני חינוך ובריאות, התמודדות עם בעיות סביבה, של כריתת יערות ובליית קרקע, הנובעת מכך, וכן, התמודדות עם בעיית שיעור ה-HIV/איידס הגבוה.

אזהרה: אין לעשות מחוות OK עם עיגול בין אגודל לאצבע – זו תנועה מגונה!

הערות

[1] ורוחבו של האגם הוא 75 ק"מ

[2] גם בים המלח יש שיכוב כזה של שכבות מים בעלות הרכב כימי ותרמי שונים, שכבות שאינן מתערבבות זו עם זו.

[3] גם באגם ניוס שבקמרון יש שיכוב כזה, שיצר כליאה של דו-תחמוצת הפחמן, שכאשר ב-1986, אולי בשל מפולת סלעים, הופרעו השכבות, הגז התפרץ, ו-1,746 איש מתו ואלפי חיות נספו. בפעם הבאה שזה ייקרה באגם מונון בקמרון, צופים שעד 4 מיליון איש יכולים למות.

[4] באגם מלאווי,  יש ריבוד של המים , הנובע   מהפרשי מליחויות וטמפרטורות. התוצאה היא שיש הבדלים במצב החמצון של שני הרבדים

[5] Karl Wand, "The Race to discover Lake Malawi", The Society of Malawi Journal, Vol. 37, No. 1 (1984), pp. 10-39

[6] Morris, Brian. An Environmental History of Southern Malawi: Land and People of the Shire Highlands. p 14. Springer, 2016

[7] קוֹפְּיָה (kopje) – מילה בהולנדית ("ראש קטן" ובעברית "כיפה") שממנה נגזרה המילה "קופי" (koppie) באפריקנס, המתארת הר מבודד מגרניט באפריקה הדרומית.

[8] World War I: Belgium, https://histclo.com/essay/war/ww1/cou/w1c-bel.html

[9] https://www.cia.gov/the-world-factbook/countries/malawi

[10] whereas, in Malawi, where an estimated 10000 people live with albinism, the police have reported 69 attacks since November 2014, of which 18 were murders; whereas four people were killed in April 2016, including a two-year-old baby, leading the authorities to declare PWA an ‘endangered species’.

https://eur-lex.europa.eu/legal-content/EN/TXT/PDF/?uri=CELEX:52016IP0314&from=ET

[11] P. Lund, T. Maluleke, I. Gaigher, M.J. Gaigher, Oculocutaneous albinism in a rural community of South Africa: a population genetic study' Ann. Hum. Biol., 34 (4) (2007), pp. 493-497

[12] www.theguardian.com/global-development/2023/feb/14/malawi-albinism-demand-action-to-reduce-cancer-risk-acc