תרבות – פפואה גינאה החדשה

כתב: גילי חסקין; ‏09/08/2025

ראו גם: הדתות בפפואה-גינאה החדשה ; פפואה ניו גינאה של ימינו   ; אקולוגיה של פפואה גינאה החדשה  ;  ההיסטוריה של פפואה ניו גינאה  ;

למצגת כללית על טיול מקיף לפפואה-ניו גיני (המתן בסבלנות. המצגת כבדה ועולה לאט)

למצגת בנושא הגאורפיה של פפואה-גינאה החדשה

ראו קודם: הגיאוגרפיה של פפואה – ניו גינאה

למצגת על המגוון הביולוגי של פפואה-גיניאה החדשה

פפואה גינאה החדשה היא אחת המדינות ההטרוגניות ביותר בעולם. לפי הערכת מחלקת האו"ם לעניינים כלכליים וחברתיים,

פפואה גינאה החדשה היא פסיפס של זהויות מקומיות, לעיתים על חשבון הזהות הלאומית.

אחד הסמלים המאחדים הבודדים הוא ציפור גן העדן (bird-of-paradise), המופיעה על הדגל והסמל הלאומי, ונוצותיה משמשות עד היום בטקסים ובמפגשי sing-sing.

במדינה קיים אתר מורשת עולמית יחיד של אונסק"ו (UNESCO) – אתר החקלאות הקדום קוק (Kuk Early Agricultural Site).

[ נמצא בעמק וָהְגֶן (Wahgi Valley) שבמחוז Western Highlands,. בחלק הצפוני של העמק הפורה, כ־12 ק"מ ממערב לעיר מאונט האגן (Mount Hagen).זהו אתר ארכאולוגי חשוב שהוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו בשנת 2008, משום שהוא מספק עדויות לעיבוד חקלאי מתוכנן כבר לפני כ־10,000 שנה – מהעדויות המוקדמות ביותר בעולם לגידול גידולים בשיטות השקיה וניקוז מתקדמות].

בעבר שימשו צדפים כמטבע, ובאזורים המרוחקים מהחוף היו יקרים אף מפלדה. גם כיום יש להם ערך טקסי, ובחלקים ממחוז מזרח ניו בריטן (East New Britain Province) הם משמשים כאמצעי חליפין. המטבע הלאומי, ה"קינה" (kina), נקרא על שם צדפת פנינה זהובת שוליים.

התרבות המלנזית (Melanesian culture) של פפואה גינאה החדשה צמחה במשך אלפי שנים כמעט ללא מגע עם העולם החיצון – תוצאה ישירה של בידוד גיאוגרפי. זוהי תרבות שבה היחסים קודמים לכול: בין אדם לחברו, ובין האדם לסביבתו הטבעית. דוגמה בולטת לכך היא מסחר ה־(Kula ring), שבו חילופי פריטים נעשים לא לשם רווח, אלא כדי לטפח קשרים בין קהילות. האדמה היא יסוד זהותי ומעשי, אך הבעלות עליה היא לרוב קהילתית. מערכת ה־(wantok) – רשת תמיכה המבוססת על קשרי משפחה, ידידות ושפה – יוצרת הבחנה חדה בין היחס לבני הקבוצה לבין היחס לזרים.

החברה המסורתית מורכבת מקהילות קטנות המונהגות בידי "האדם הגדול" (big man) – מנהיג שזכה במעמדו בזכות כישוריו ונדיבותו. אף שהחברה נחשבת שוויונית יחסית, יש בה גם השפעות תורשתיות, הבדלים בין גילאים ומגדרים, ואף היררכיות פנימיות. באזורי ההרים בלטה נטייה לאינדיבידואליזם, לעומת שיתופיות רבה יותר במישורים. בדומה למערכת ה־big man, גם במשרות מודרניות מצופה מהמנהיגים לחלק משאבים לתומכיהם – דבר שהנציח פטרונאז' פוליטי והותיר את רוב התפקידים הבכירים בידי גברים.

הפער בין המינים הוא מקור האי־שוויון המרכזי, ומעמד מנהיג יכול להיעלם אם יופיע מתחרה מוצלח יותר. קרבה משפחתית עשויה להתבסס לא רק על קשרי דם אלא גם על קשרים מוצהרים, ולעיתים יש מתח בין הנאמנות לקהילה לבין הכפיפות לשלטון מרכזי.

שפות – הפסיפס הלשוני העשיר בעולם

מעטות המדינות בעולם שיכולות להתהדר במגוון לשוני כמו של פפואה גינאה החדשה. על פני שטח שאינו גדול במיוחד, מתקיימות זו לצד זו כ־840 שפות – מהן יותר מ־820 שפות ילידיות – המהוות כ־12% מכלל השפות הידועות בעולם. מדובר במעבדה חיה של תרבות ולשון, כאשר רבות מן השפות מדוברות בידי קהילות זעירות של מאות בודדות בלבד, ולעיתים פחות. בממוצע, לכל שפה יש כ־7,000 דוברים בלבד. בצפיפות הלשונית שלה, המדינה ניצבת שנייה בעולם, אחרי ונואטו.

השפה הילידית הנפוצה ביותר היא אנגה (Enga), עם כ־200 אלף דוברים, ואחריה מלפה (Melpa) והולי (Huli). אולם גם שפות אלו מתפצלות לניבים רבים, עדות למרקם התרבותי המורכב. החוקרים נוהגים לחלק את השפות הילידיות לשתי משפחות עיקריות – שפות אוסטרונזיות (Austronesian) ושפות פפואניות (Papuan). אלא שהכינוי "פפואניות" אינו מצביע על קשר לשוני ממשי, אלא משמש ככינוי־סל לכל שפה מקומית שאינה אוסטרונזית.

מבחינה רשמית, ארבע שפות נהנות ממעמד תרבותי לאומי: אנגלית (English), טוק פיסין (Tok Pisin), הירי מוטו (Hiri Motu) ושפת הסימנים הפפואנית (Papua New Guinean Sign Language), שהצטרפה לרשימה ב־2015. אף שאין חוק המכריז על שפה רשמית, החוקה מתייחסת לצורך באוריינות באחת משלוש השפות הראשיות – טוק פיסין, הירי מוטו או אנגלית – לצד מושגים מקומיים כמו tok ples ו־ita eda tano gado (הכינויים לשפות מקומיות בשתי השפות הראשיות). ידיעת שפה מקומית אף נדרשת לקבלת אזרחות בהתאזרחות, והחוק קובע כי כל אדם שנעצר זכאי לשמוע את זכויותיו בשפה שהוא מבין.

טוק פיסין היא שפת קריאולית שמקורה באנגלית, המדוברת ברחבי פפואה גינאה החדשה. זוהי שפה רשמית במדינה והשפה השימושית ביותר בה. לשימוש בשפה זו יש היסטוריה קצרה יותר והוא פחות נפוץ, במיוחד בקרב המבוגרים.

שפת Tok Pisin נוצרה מתוך הצורך הדחוף בתקשורת בין אנשים שלא חלקו שפה משותפת – מציאות יומיומית בפפואה גינאה החדשה, שבה מאות קבוצות אתניות חיו זו לצד זו, כל אחת עם לשונה.

הרקע ההיסטורי

המאה ה־19 – עם הגעת סוחרים אירופאים, מיסיונרים ומאוחר יותר גם מעצמות קולוניאליות (בעיקר גרמניה, בריטניה ואוסטרליה), התגבר הצורך בשפה שתאפשר תקשורת בסיסית בין המקומיים לבין הזרים, ובין קבוצות מקומיות שונות שעבדו יחד.

עבודות כפייה והגירה פנימית – תעשיות כמו מטעי קנה סוכר בקווינסלנד ובאיי שלמה, וכן עבודות בנמל ובספנות, הביאו אנשים מרקעים אתניים שונים לחיות ולעבוד יחד. מכיוון שלא הייתה להם שפה משותפת, הם פיתחו אוצר מילים המבוסס בעיקר על אנגלית, אך עם דקדוק פשוט ואלמנטים משפות מקומיות.

שלב הפידג'ין (Pidgin) – בתחילה הייתה זו שפת פידג'ין – אמצעי תקשורת מצומצם עם אוצר מילים קטן, ללא דקדוק יציב, ששימש אך ורק למפגשים מסחריים או עבודה.

[המונח פִּידְגִ'ין (Pidgin) מתאר סוג של שפה פשוטה, שנוצרת כאשר אנשים מקבוצות לשוניות שונות צריכים לתקשר – בדרך כלל לצורכי מסחר, עבודה או מגע יומיומי – אך אין להם שפה משותפת][1].

עם הזמן, ובמיוחד במחנות עבודה וביישובים רב־לשוניים, החלו ילדים לגדול כשהם רוכשים את Tok Pisin כשפת אם. ברגע שפידג'ין הופכת לשפת אם – כלומר, נלמדת מילדות ומשמשת לכל תחומי החיים – היא מתפתחת לשפת קריאול (Creole), עם דקדוק מלא, אוצר מילים עשיר ויכולת ביטוי מורכבת. כך, Tok Pisin קיבלה תחביר ברור, מערכת פעלים ומבנים לשוניים קבועים, לצד השפעות עמוקות מהשפות הילידיות של פפואה גינאה החדשה.

מאפיינים מרכזיים

1 . מקור המילים – כ־75% מהאוצר הבסיסי מגיע מהאנגלית (למשל haus = בית, מ־house), והשאר משפות אוסטרונזיות ופפואניות.

1. השפעת השפות המקומיות – סדר המילים, ההגייה ושימושים מסוימים נגזרו ממבנים לשוניים מקומיים.
2. פשטות יחסית – פחות הטיות מורפולוגיות, היעדר מין דקדוקי, ומבנה גמיש המקל על הלומדים אותה.

Tok Pisin איננה עוד רק "פידג'ין" פשוטה – היא שפה חיה, מורכבת ודינמית, המשמשת היום כשפת אם למיליונים, ושפת תקשורת מרכזית במדינה, הן בערים והן בין אזורים מרוחקים.

בין חמישה לשישה מיליון אנשים משתמשים ב־Tok Pisin במידה כלשהי, אם כי לא כולם דוברים אותה באופן שוטף. רבים לומדים אותה כיום כשפת אם, במיוחד ילדים להורים או לסבים שדיברו במקור שפות שונות משפחות עירוניות בפרט – וכן משפחות של אנשי משטרה וכוחות הביטחון – נוטות לתקשר בינן לבין עצמן ב־Tok Pisin, לעיתים מבלי לרכוש שליטה בשפה מקומית (tok ples), או שהן לומדות שפה מקומית כשפה שנייה (או שלישית) לאחר Tok Pisin (ואולי גם אנגלית). עם השנים, הלכה Tok Pisin והחליפה את Hiri Motu כלינגואה פרנקה המרכזית בקרב תושבי הערים. כיום, ייתכן שכמיליון איש משתמשים ב־Tok Pisin כשפה ראשית, והיא הולכת ודוחקת שפות אחרות של פפואה גינאה החדשה.

הירי מוטו – השפה הימית של פפואה גינאה החדשה

על חופי מפרץ פפואה, במקום שבו האוקיינוס פוגש בכפרי דייגים מסורתיים, נולדה אחת השפות המסקרנות של האזור – הירי מוטו (Hiri Motu). לצד Tok Pisin והאנגלית, היא נמנית עם שלוש השפות הלאומיות של פפואה גינאה החדשה, אך בניגוד אליהן, סיפור לידתה קשור באופן ישיר לרוח הים ולמסעות מסחר עתיקים.

שורשי השם

החלק הראשון, Hiri, מתאר את מסעות ההירי – הפלגות מרשימות שביצעו בני המוטואן (Motuan) בסירות משוטים ארוכות מסוג lakatoi. בסיוע הרוחות העונתיות, הם שטו צפונה לאורך החוף כדי להחליף את סחורותיהם – חרסים, קוקוס ומוצרים נוספים – בתמורה למזון, ובראשו שורש הסגו, עם שבטים מהחוף המרכזי והדרומי.

החלק השני, Motu, הוא שמה של השפה האוסטרונזית הקדומה של בני המוטואן, תושבי פורט מורסבי וסביבותיה.

הירי מוטו החלה את דרכה כלינגואה פרנקה – שפת ביניים – שהתבססה על המוטו המקורית, אך קיבלה מבנה דקדוקי פשוט ואוצר מילים מצומצם, כך שגם עמים שלא חלקו שפה יכלו לתקשר. בתקופה הקולוניאלית הבריטית ואחריה האוסטרלית, אומצה הירי מוטו כשפת הממשל והמשטרה בחופי הדרום, ושימשה גם את יורדי הים והסוחרים.

השפה פשוטה יותר מן המוטו המקורית: פחות הטיות, תחביר נגיש, ואוצר מילים הנשען ברובו על מוטו, אך עם השפעות משפות אוסטרונזיות נוספות ואפילו משפות פפואניות. היא אינה נחשבת קריאול, משום שלא נוצרה כשפת אם של דור חדש, אלא כפישוט של שפה קיימת לצורך שימוש מעשי.

בעשורים הראשונים של המאה ה־20 שלטה הירי מוטו בפורט מורסבי ובכפרי הדרום. אך עם גלי ההגירה לערים והתחזקות החינוך באנגלית, החלה Tok Pisin לדחוק אותה החוצה. כיום נותרו דוברים שוטפים בעיקר בקרב בני הדור המבוגר, והירי מוטו הולכת ונעשית שפה של זיכרון – עדות חיה לעידן שבו המילה הימית חצתה מרחקים כמו הסירות של ההירי עצמן.

בפועל, האנגלית היא שפת המסחר והחינוך, אך הלשון המדוברת ביותר ברחבי המדינה היא טוק פיסין, הלינגואה פרנקה המחברת בין עשרות ומאות קבוצות אתניות. הדיונים בפרלמנט מתנהלים לרוב בתערובת של אנגלית וטוק פיסין; המערכת המשפטית הארצית משתמשת באנגלית, בעוד שבתי משפט מחוזיים נוטים לשפוט בטוק פיסין או בהירי מוטו, ובתי משפט כפריים בשפה המקומית.

התקשורת משקפת את השילוב הזה: רוב העיתונים יוצאים לאור באנגלית, אך השבועון Wantok נכתב כולו בטוק פיסין. הרדיו והטלוויזיה הארציים פועלים בשתי השפות העיקריות, עם מעט הירי מוטו, בעוד שתחנות רדיו אזוריות מוסיפות שידורים בשפות מקומיות. עם השנים הלכה טוק פיסין והתרחבה על חשבון הירי מוטו, אפילו בפורט מורסבי, הבירה, שהייתה בעבר מעוזה של האחרונה.

הפסיפס הלשוני משתקף גם במפה הפנימית: ברוב המחוזות אין שפה מקומית אחת דומיננטית, למעט יוצאי דופן כמו מחוז אנגה, שאימץ את טוק פיסין כשפה רשמית עוד ב־1976, ומחוז מזרח ניו בריטן, שבו שליטת דוברי הטולאי יצרה חיכוכים עם קבוצות ביינינג וסולקה. ובכל זאת, שפה כמעט ואינה סיבה למאבקים; סכסוכים מתרחשים דווקא בין קהילות הדוברות אותה שפה, וזהויות אזוריות כוללות לרוב קהילות בעלות לשונות שונות.

למרות הערך התרבותי הרב של השפות המקומיות, השימוש ברובן – וגם בהירי מוטו – הולך ומצטמצם. ישנן לשונות שאינן מונות כיום יותר ממאה דוברים. לאחר קבלת העצמאות עודדה הממשלה שימוש בשפות המקומיות, ואף קבעה מדיניות חינוך ראשוני בקריאה, כתיבה וחשבון בשפה האם. בשנת 2000 ניתנה תמיכה חינוכית ב־837 שפות, ואף נמצא כי בתי ספר שחיברו בין שתי קהילות לשוניות שונות כמעט שלא חוו בעיות. אך בשנת 2013 שינתה המדינה כיוון, והחזירה את הדגש ללימוד באנגלית, בתקווה לשפר את רמת האוריינות הנמוכה בשפה זו.

בספרות, שנות ה־60 וה־70 סימנו פריחה תרבותית. האוטוביוגרפיה (Ten Thousand Years in a Lifetime) מאת (Albert Maori Kiki) שיצאה ב־1968 הייתה מהפרסומים הראשונים הבולטים, וב־1970 יצא לאור הרומן הפפואני הראשון – (Crocodile) מאת (Vincent Eri). הממשלה עודדה יצירה בספרות ופרסמה יצירות בשפות שונות, רבות מהן בעלות גוון לאומני ואנטי־קולוניאלי.

בתקשורת פועלים שני יומונים ושני שבועונים באנגלית, ושבועון אחד בטוק פיסין (Tok Pisin). לצד תחנות טלוויזיה מקומיות יש גם רדיו ציבורי ופרטי. בתחום הסלולר פועלים שלושה ספקים, אך לחברת (Digicel) נתח שוק של 92% הודות לכיסוי הכפרי הרחב שלה. כשני שלישים מהאוכלוסייה נהנים מגישה כלשהי לשירותים סלולריים – גם אם לא תמיד באופן רציף.

כך נותרת פפואה גינאה החדשה לא רק ארץ של נופים פראיים ותרבויות עתיקות, אלא גם אחד מבתי הגידול האחרונים של רב־לשוניות טבעית – אוצר חי, שעתידו תלוי בשילוב שבין מסורת להתחדשות.

מוסיקה

המוזיקה המקומית מגוונת ומשתנה בין קבוצות לשוניות, אך היא תמיד אמצעי להעברת מסורת וליווי טקסים.

כלי נגינה מסורתיים

• קונכיות צדף – משמשות כחצוצרות טקסיות, בעיקר בפתיחת אירועים חשובים.
• תופי "קונדו" – תופים חלולים מגזעי עץ, עם קרומי עור חיות; חלקם מקושטים בגילופים צבעוניים.
• Garamut הוא סוג של תוף חריץ (slit drum) מסורתי, הנפוץ בעיקר באזורי החוף ובנהרות של פפואה ניו גינאה. זהו  כלי הקשה עשוי מגזע עץ חלול, שבתוכו נחרץ חריץ ארוך וצר. כאשר מקישים עליו במקלות עץ, הוא מפיק צליל עמוק וחזק – הטון משתנה לפי עומק החריץ ועובי הדפנות. המילה garamut היא שמו המקומי של הכלי בשפות מסוימות בפפואה.

שימושים מסורתיים

• תקשורת בין כפרים – ה־garamut שימש בעבר כ"מערכת הודעות" לשידור אותות למרחקים, כמו הזמנת אנשים לאסיפה או אזהרה מפני סכנה.
• ליווי טקסים – הכלי מכתיב את הקצב בשירה וריקודים טקסיים, במיוחד בפולחן אבות ובפסטיבלים.
• העברת סיפורים – הקצב יכול לשאת מסרים מקודדים שהובנו רק על ידי בני הקהילה.
• ה־garamut נחשב ל"כלי קול של הכפר" – הוא לא רק כלי נגינה, אלא גם סמל של סמכות קהילתית, ולעיתים נשמר במבנה מרכזי בכפר ומשמש בטקסים רשמיים בלבד.
• קני במבוק חלולים – משמשים להקשה קצבית וליצירת מלודיות פשוטות.
• חלילים מעץ או במבוק – נפוצים בעיקר באזורים ההרריים.
• קשת מוזיקלית – כלי מיתר קדום, שנמצא בעיקר באזורי נהרות.

סגנונות שירה

שירה אנטיפונאלית – חילופי שירה בין סולן לקבוצה, נפוצה במיוחד בשירי עבודה ובטקסים.

פוליפוניה מקומית – שכבות קוליות שונות המשתלבות למארג עשיר, בעיקר בפסטיבלים.

שירי חיקוי טבע – חיקוי קולות ציפורים, חרקים, נהרות ורוחות.

לאחר מלחמת העולם השנייה הפכו הגיטרה והאוקוללה (Ukulele) [2] לפופולריות, והמוזיקה המודרנית הושפעה רבות משירי כנסייה. בשנות ה־70 התפשט סגנון להקות הבמבוק, והקלטות מקומיות נעשו כבר לפני העצמאות. להקת סאנגומה (Sanguma), שהוקמה ב־1977 בבית הספר הלאומי לאמנויות, יצאה לסיבובי הופעות בינלאומיים. הופעותיהם של אנשי הבוץ אסארו (Asaro Mudmen) ושל בני ההולי (Huli) נחשבות לאייקוניות ומושכות תשומת לב עולמית.

ספורט

הספורט תופס מקום מרכזי בתרבות – אמצעי לפריקת מתחים בין קבוצות וגם לחיזוק האחדות הלאומית.

לפני חדירת ההשפעות הקולוניאליות והמערביות, לכל קבוצה היו משחקים משלה, שחלקם נועדו להכין את הצעירים לציד או מלחמה:

• תחרויות חנית וקשת – אימוני דיוק וחוזק ששימשו גם לציד.
• מירוצי קנו – באזורים החופיים ועל גדות נהרות גדולים, מירוצי סירות קנו היו אירוע קהילתי נלהב.

• משחקי כוח וסיבולת – משיכת חבל, קרבות ידיים (גרסאות מקומיות של היאבקות), ומבחני ריצה על פני שטח הררי.
• משחקי הדמיה מלחמתית – קרבות מדומים עם מקלות חנית ושירי לוחמה, לעיתים כחלק מטקסי חניכה.

הספורט המודרני – מתנה מהתקופה הקולוניאלית

הבריטים והאוסטרלים הביאו לפפואה ניו גינאה את ענפי הספורט המודרניים, שחלקם הפכו לפופולריים במיוחד:

• רוגבי ליג (Rugby League) – הספורט הלאומי הבלתי־מעורער. נבחרת PNG, ה־Kumuls, משתתפת בתחרויות בינלאומיות וזוכה לאהדה עצומה. המשחקים המרכזיים מושכים אלפי צופים, ולעיתים משודרים בשידור חי לכל המדינה.
• קריקט – הובא בידי מיסיונרים בריטים, פופולרי במיוחד באיים והאזורים החופיים, כמו מחוז הסביבה (Milne Bay).
• כדורגל (Soccer) – משחק נפוץ בערים הגדולות ובקרב צעירים, עם ליגות מקומיות והשתתפות בטורנירים אזוריים.
• אוסטרליאן רולס (Australian Rules Football) – פחות פופולרי מרוגבי, אך משוחק באזורים שהושפעו יותר מאוסטרליה.
• אתלטיקה קלה – משמשת במיוחד במסגרת תחרויות בתי ספר, ומשלבת מסורת של ריצות שטח עם אימון מודרני.

ספורט ונשים

בעוד שבחלק מהחברות המסורתיות פעילות גופנית תחרותית נחשבה גברית, בעשורים האחרונים נשים משתתפות יותר ויותר בענפי ספורט שונים:

• ליגות נשים ברוגבי ובכדורגל.
• קבוצות אתלטיקה וכדורסל בבתי ספר ובאוניברסיטאות.
• יוזמות לעידוד ספורט לנשים במטרה לחזק את מעמדן החברתי והבריאותי.
• ליגת הרוגבי (Rugby league) היא ענף הדגל, ולעיתים ההתלהבות ממנו מגיעה עד עימותים אלימים ואף קטלניים בין אוהדים.

הערות

[1] פידג'ין מתאפיין ב

• מערכת לשונית מצומצמת – אוצר מילים קטן יחסית, שמכסה בעיקר נושאים פרקטיים (מסחר, מזון, עבודה). דקדוק פשוט – מבנים תחביריים פשוטים, ללא הטיות מורכבות, נטיות רבות או כללי דקדוק מסובכים.
• מקורות מעורבים – רוב המילים מגיעות משפת "העל" (לרוב שפת הכובשים או הסוחרים, למשל אנגלית או צרפתית), אך יש גם שאילות משפות מקומיות.
• לא שפת אם – בשלב הפידג'ין, אף אחד לא נולד לתוכה; זו שפה שנלמדת כשפה שנייה בלבד].

[2] האוקוללה (Ukulele) הוא כלי מיתר קטן שמקורו בהוואי, אם כי שורשיו בכלל בפורטוגל. שמו מגיע מהשפה ההוואית – ʻukulele – שפירושו המילולי הוא "פרעוש קופץ" (jumping flea), כנראה בהשראת האצבעות שקופצות במהירות על המיתרים בזמן הנגינה.