גילי חסקיןכתב: גילי חסקין, 09/11/2025
תודה ליובל נעמן על הערותיו
מבוא
נאגאלנד היא מדינה באזור הצפון-מזרחי של הודו. היא גובלת במדינות ההודיות ארונאצ'ל פראדש בצפון, אסאם במערב, מניפור בדרום, ובאזור המנוהל עצמית של הנאגה בחבל סאגאינג של מיאנמר (בורמה) במזרח. עיר הבירה שלה היא קוהימה והעיר הגדולה ביותר היא האזור התאום צ'ומוקדימה-דימפור. למדינה שטח של 16,579 קמ"ר ואוכלוסייה של 1,980,602 על פי מפקד האוכלוסין ההודי של 2011, מה שהופך אותה לאחת המדינות הכי פחות מאוכלסות בהודו.
נאגאלנד מורכבת מ-11 מחוזות מנהליים, המאוכלסים על ידי 16 שבטים עיקריים, וכן נציגים של תת-שבטים נוספים. בין שבטי הנאגה ישנם קונייאק (Konyak), אנגאמי (Angami), צ'אקסאנג (Chakhesang), סאנגטאם (Sangtam), אאו (Ao), לוטה (Lotha), פום (Phom), צ'אנג (Chang), קיאמניונגן (Yimkhiung / Khiamniungan), רנגמה (Rengma), סומי (Sumi), טיקיר (Tikhir), ימצ'אנגר (Yimchunger), זמה (Zeme-Liangmai / Zeliang), פוצ'ורי (Pochury), זליאנג וכן שבטי קוקי (Kuki) וקאצ'רי (Kachari).
כל שבט נבדל באופיו משאר השבטים מבחינת מיתוס, מנהגים, ניב, לבוש מסורתי, ריקודים ופרקטיקות תרבותיות ייחודיות. זו ארץ של פולקלור, שעבר דרך הדורות מפה לאוזן. ההיסטוריה המתועדת המוקדמת ביותר של הנאגה בנאגאלנד של ימינו מתועדת מהמאה ה-13'.
שבטי הנאגה הם צאצאים של קבוצות טיבטו־בורמיות שנדדו לאזור לפני מאות שנים. הם חולקים מאפיינים לשוניים ותרבותיים הקושרים אותם לעמים אחרים בדרום־מזרח אסיה. עם זאת, כל שבט פיתח מסורות נפרדות, שפות מקומיות שונות ואף זהות שבטית חזקה.
המונח "נאגה" (Naga) הוא מונח כולל שניתן מבחוץ, בעיקר על ידי הבריטים, לתיאור קבוצת שבטים הרריים בעלי מאפיינים תרבותיים משותפים. בעיני עצמם, רוב השבטים ראו עצמם בעבר כיחידות עצמאיות ולא כעם אחד, ולמעשה כל כפר היה יחידה עצמאית ללא השתייכות שבטית.
לכל אחד מהשבטים העיקריים יש מבנה חברתי עצמאי, מערכת אמונות, שפה ושיטות ממשל מקומיות.
החברה הנאגית המסורתית מאורגנת סביב הכפר, שהוא יחידת החיים המרכזית. כל כפר נוהל בידי "אנג" (Ang) המתייעץ עם מועצת זקנים והיה אוטונומי מבחינה פוליטית.
במרכז התרבות עמדו המלחמה והשמירה על כבוד השבט. עד שנות השישים של המאה שעברה נהגו כמה שבטים בפרקטיקות של ציד ראשים, שנשאו משמעויות פוליטיות ורוחניות עמוקות. נוהגים אלה בוטלו באמצע המאה ה־20' בעקבות פעילות מיסיונרית והשלטון הבריטי – אם כי אחרוני ציידי הראשים עדיין חיים.
לפני ההתנצרות רווחה בקרב הנאגה אמונה אנימיסטית, שכללה רוחות טבע, פולחני פוריות, וטקסים הקשורים למחזורי חקלאות. במאה ה־19' ותחילת ה־20' התחילה להשתרש הנצרות (בעיקר הבפטיזם) שהחלה בעקבות פעילות מיסיונרים אמריקאים והאיצה במסיונרית עצמית. כיום, למעלה מ־90% מתושבי נאגאלנד הם נוצרים – שיעור הנוצרים הגבוה ביותר בהודו. נאגלנד היא גם המדינה הבפטיסטית ביותר בעולם.
עם זאת, פולקלור עשיר של מיתוסים, סיפורי עם, שירי מלחמה, וריקודי קציר עדיין נשמר כחלק מזהות הנאגה.
הכלכלה המסורתית מבוססת על חקלאות קיום, ובעיקר על חקלאות שרות ושרוף (Jhuming Cultivation). גידולים עיקריים כוללים אורז, תירס, דוחן וירקות מקומיים. בשנים האחרונות מתפתחת כלכלה מודרנית יותר סביב תיירות, חינוך וממשל. אחד האירועים המפורסמים הוא פסטיבל הורן־ביל (Hornbill Festival) הנערך מדי דצמבר בקיסאמה (Kisama) – חגיגה מרהיבה של תרבות הנאגה המאחדת את כל השבטים.
שבטי נאגה אחדים מפורסמים גם באומנות הקעקועים שלהם, שהיו ועדיין מהווים סמלי סטטוס וגבורה.
קעקועים ומחרוזות צייד ראשים צילום יובל נעמן
אטימולוגיה
מקור המילה 'נאגה' אינו ברור. לאנשי הנאגה של ימינו התייחסו היסטורית בשמות רבים, כמו "נוגה" או "נאקה" על ידי תושבי ממלכת אהום, במה שנחשב כיום כאסאם, מה שמשמעו "עירומים", "האו" על ידי אנשי המאיטיי של עמק אימפאל,[1] ו"נאקאס" או 'נאגה' על ידי הבורמזים במה שנחשב כיום כמיאנמר, שמשמעו "אנשים עם עגילים", בעוד אחרים מציעים שזה אומר אפים מנוקבים. בסופו של דבר, נקנצ'י או נאגאנצ'י הפך לאנדונים לאזור. בשנים האחרונות, פעילים תרבותיים מסוימים קראו לשנות את שם המדינה לנאגאנצ'י.
היסטוריה עתיקה
לפני הגעת הקולוניאליזם האירופי לדרום אסיה, היו מלחמות רבות, רדיפות ופשיטות מבורמה על הנאגה, המאיטיים ואחרים בצפון-מזרח הודו. הפולשים באו ל"ציד ראשים" ולחפש עושר ושבויים משבטים וקבוצות אתניות אלה. כאשר הבריטים שאלו את המדריכים הבורמזים על האנשים שחיים בהימאליה הצפונית, נאמר להם 'נאקה'. זה תועד כ'נאגה' והיה בשימוש מאז. ההיסטוריה העתיקה של הנאגה אינה ברורה. קבוצות אתניות היגרו בזמנים שונים, כל אחת התיישבה בחלק הצפון-מזרחי של הודו הנוכחית והקימה את השטחים ההרריים הריבוניים ומדינות הכפר שלהן. אין תיעוד האם הם הגיעו מהאזור המונגולי הצפוני, מדרום-מזרח אסיה, או מדרום-מערב סין, מלבד שמקורם הוא ממזרח להודו, ורשומות היסטוריות מראות שאנשי הנאגה בני ימינו התיישבו לפני הגעת האהום ב-1228 לספירה.
בכתובת פגודת יאן-אונג-מיין (Yan Aung Myin Pagoda) שנמצאה בפיניה (Pinya) במיאנמר (Myanmar) מוזכר שממלכת אווה (Ava Kingdom) תחת מינקהאונג הראשון (Minkhaung I) (1400–1421) בתחילת שנות ה־1400 השתרעה עד לשטחי הנאגה (Naga).
תיעוד של הנָאגַּה קיים החל מראשית המאה ה-13' כשלוחמי האָחוּם (Ahom/Axomia) פלשו מבּוּרְמָה לצפון-מזרח הודו ותיעדו קשרים איתם. הבריטים, נציגי התרבות המערבית, פגשו אותם בראשית המאה ה-19', כשהם מנהלים את חייהם ללא שפה כתובה וללא תיעוד היסטורי כתוב.
התקופה הקולוניאלית הבריטית
עם הגעת חברת הודו המזרחית הבריטית בתחילת המאה ה-19', ואחריה הראג' הבריטי, בריטניה הרחיבה את תחומה על פני כל דרום אסיה, כולל גבעות הנאגה. האירופאים הראשונים שנכנסו לגבעות היו הקצינים הבריטים, קפטן פרנסיס ג'נקינס (Captain Francis Jenkins) [2]וסגן רוברט פמברטון (Lieutenant Robert Pemberton)[3] ב-1832. הם יצאו מטעם חברת הודו המזרחית הבריטית (British East India Company) למסע מחקר אל גבעות הנאגה (Naga Hills), אחד האזורים הפחות מוכרים בצפון־מזרח הודו. מטרת המסע הייתה למפות את השטח שבין אסאם (Assam) למניפור (Manipur) ובורמה (Burma / Myanmar), לבחון את אפשרויות המסחר ואת מצב השבטים המקומיים לאחר המלחמה האנגלו־בורמזית הראשונה (First Anglo-Burmese War, 1824–1826). ג'נקינס ופמברטון יצאו מעמק ברהמפוטרה (Brahmaputra Valley) והתקדמו מזרחה ברגל דרך אזורים הרריים מיוערים וקשים למעבר, תוך שהם פוגשים לראשונה את שבטי האנגאמי (Angami), הצ'אקרו (Chakru) והקונייאק (Konyak). חרף המתיחות והחשש מעימותים, הצליחו השניים להשלים את המסע ולהגיע לעמק אימפאל (Imphal Valley), ובכך היו הראשונים מבין האירופאים שתיעדו מעבר יבשתי בין אסאם למניפור דרך הרי נאגה. מסעם הניב תיעוד גאוגרפי ואתנוגרפי חשוב, שנכלל בדו"ח של פמברטון "Report On The Eastern Frontier of British India" משנת 1835, והניח את היסודות לחדירה הבריטית המאוחרת יותר לאזור.[4] המסע של ג'נקינס ופמברטון סימן את תחילת מעורבותה הישירה של בריטניה בגבעות נאגה ואת ראשית המפגש בין עמי הנאגה לעולם המערבי.
המגע המוקדם עם הקבוצות האתניות הנאגה התאפיין בחשדנות וקונפליקט. האינטרסים הקולוניאליים באסאם, כמו מנהלי מטעי תה ועמדות מסחר אחרות, הובילו לפעולת הגנה נגד פשיטות מהקבוצות האתניות שהיו ידועות באומץ ליבן ובשיטות "ציד הראשים" שלהן. כדי לשים קץ לפשיטות אלה, הכוחות הבריטיים רשמו 10 משלחות צבאיות בין 1839 ל-1850.
העימותים הראשונים בין שבטי הנאגה לבריטים החלו כבר באמצע המאה ה־19', זמן רב לפני הקרב הגדול של קונומה (Khonoma) בשנים 1879–1880. בשנת 1851 התרחש הקרב הראשון בקיקרומה (Kikrüma), כאשר כוח בריטי בפיקודו של קפטן גרגורי (Captain Gregory) יצא מאזור גולאגהאט (Golaghat) שבאסאם (Assam) במטרה להעניש את בני שבט האנגאמי (Angami Naga) על תקיפות חוזרות נגד שיירות סחר בריטיות. הכוח נתקל בהתנגדות עיקשת מצדם של לוחמי הכפר קיקרומה, שהתבצרו בהרים התלולים והכירו היטב את השטח. בקרב העקוב מדם נהרג קפטן גרגורי וכמה מחייליו, והבריטים נאלצו לסגת – תבוסה שסימנה את ראשית ההתנגדות המאורגנת של הנאגה לשלטון הקולוניאלי. האירוע הותיר רושם עז על הממשל הבריטי והוביל למדיניות זהירה יותר כלפי אזורי ההרים.
הלוחמה הבין-אתנית שבאה בעקבותיו הובילה לשפיכות דמים נוספות. לאחר אותה מלחמה, הבריטים אימצו מדיניות של זהירות ואי-התערבות עם קבוצות נאגה אתניות. למרות זאת, הקולוניאליסטים המשיכו לנוע לשטח עמי הנאגה. בין 1851 ל-1865, קבוצות אתניות נאגה המשיכו לפשוט על הבריטים באסאם. ממשלת הודו הבריטית השתלטה על החזקות של חברת הודו המזרחית בעקבות המרד ההודי של 1857. הכישלונות והזוועות של חברת הודו המזרחית הובילו את הכתר הבריטי לסקור את מבנה הממשל שלה ברחבי דרום אסיה, כולל האזור הצפון-מזרחי שלה. ב-1866, ממשל הודו הבריטי הקים עמדה בסמאגוטינג עם המטרה המפורשת לסיים לוחמה בין-שבטית ופשיטות שבטיות על רכוש ואנשים.
ב-1869, קפטן באטלר מונה להוביל ולגבש את הנוכחות הבריטית בגבעות נאגאלנד. ב-1878, המטה הועבר לקוהימה – יצירת עיר שנותרה מרכז חשוב של ממשל, מסחר ותרבות לנאגאלנד.
ב-4' באוקטובר 1879, סגן הנציב הפוליטי הבריטי ג'.ה. דָּאמַאנְט הלך לקונומה עם כוחות, שם נורה למוות עם 35 מאנשי צוותו. קוהימה הותקפה בהמשך והמחסן נבזז. האלימות הזו הובילה למאמץ נחוש של הראג' הבריטי לחזור ולהגיב. התבוסה שלאחר מכן של קונומה סימנה את סוף האולטימטומים הרציניים והמתמשכים בגבעות הנאגה.
העימות התרחש בשנת 1879–1880 בכפר קונומה (Khonoma), השוכן סמוך לקוהימה (Kohima), בירתה של נאגאלנד של ימינו. הכפר היה מבצר טבעי על מדרונות תלולים, מאוכלס בבני שבט האנגאמי (Angami Naga) – אחד השבטים הנאגיים הידועים באומץ לבם, בארגון החברתי החזק שלהם ובאדריכלות ההררית המרשימה של כפריהם. כבר בשנות ה־60' וה־70' של המאה ה־19' ניסו הבריטים לכונן שליטה אזרחית וצבאית באזור, כחלק מהרחבת שליטתם מאסאם (Assam) אל ההרים. מאמצים אלו נתקלו בהתנגדות נמרצת מצד הנאגה, שראו בהתערבות זרה איום על עצמאותם ומנהגיהם.
העילה הישירה לקרב נולדה כאשר הבריטים ניסו להעניש את בני שבט האנגאמי על תקיפות חוזרות נגד שיירות סחר וחיילים בריטיים, ועל התנגדות לשלטון הזר. משלחת עונשין בריטית בפיקודו של סגן הנציב הנרי דָּאמַאנְט (Guybon Henry Damant) נשלחה מקוהימה לכפר קונומה בנובמבר 1879. עם הגיעם למקום, נפלו דָּאמַאנְט ואנשיו למארב מתוכנן היטב – והכוח הבריטי ספג אבדות כבדות: דָּאמַאנְט עצמו נהרג, וכמה עשרות חיילים וקצינים נהרגו או נפצעו. האירוע זעזע את הממשל הקולוניאלי, והוביל למשלחת צבאית רחבת היקף נוספת במטרה "להכניע את קונומה".
מצבה לזכרו של דָּאמַאנְט עדיין ניצבת בלב קונומה – צילום יובל נעמן
הנאגה, שהתבצרו בכפר ההררי המוקף בטרסות ובחומות אבן עבות, גילו התנגדות עיקשת. במשך חודשים ארוכים התנהלו קרבות קשים בין הלוחמים המקומיים לבין הצבא הבריטי, שהיה מצויד בארטילריה ובנשק חם מתקדם. אף על פי כן, האנגאמי הצליחו להחזיק מעמד זמן רב, כשהם מנצלים את הטופוגרפיה ההררית ואת הכרתם המדויקת את השטח.
רק בדצמבר 1879, לאחר מצור ממושך ופגיעה באספקת המזון, הצליחו הבריטים לחדור לכפר. רבים מתושביו נהרגו בקרב פנים אל פנים עקוב מדם, ואחרים ברחו אל ההרים. בשנת 1880 נחתם הסכם כניעה חלקי בין מנהיגי הכפר לבין השלטון הבריטי, שסימן את סיום הקרבות. אף על פי שהבריטים הצליחו להשתלט על האזור, הקרב בקונומה נחרת בזיכרון הקולקטיבי של עמי הנאגה כסמל לגבורה, התנגדות ועצמאות. הוא נחשב לראשיתו של מאבק הנאגה לשימור זהותם ותרבותם מול כוחות חיצוניים. הכפר קונומה זכה מאוחר יותר לכינוי "הכפר הלוחם הראשון של נאגאלנד" (First Warrior Village of Nagaland), והוא משמש עד היום אתר היסטורי ומוקד עלייה לרגל תרבותי.
הקרב גם חשף בפני הבריטים את המורכבות של שליטה באזור ההררי – הן בשל הקושי הטופוגרפי והן בשל הלכידות החברתית של השבטים. בעקבות הקרב גיבש הממשל הקולוניאלי מדיניות זהירה יותר כלפי גבעות הנאגה, שהדגישה ניהול עקיף (Indirect Rule) במקום כיבוש ישיר, מתוך הכרה בכך שהשליטה בכוח צבאי לבדו לא תוכל לבסס סדר קבוע באזור. היום, קונומה (Khonoma) נחשב לא רק לאתר היסטורי אלא גם לסמל של שימור סביבתי ותרבותי. הכפר הפך לראשון בהודו שהוכרז ככפר אקולוגי (Khonoma Nature Conservation and Tragopan Sanctuary), ובו מתקיימת גאווה מקומית על עבר של התנגדות ועמידה איתנה מול כוחות זרים. הקרב המדמם של קונומה, אם כן, הוא לא רק אירוע היסטורי אלא גם נקודת ציון בזהותה של נאגאלנד – בין עבר של מאבק לעצמאות תרבותית לבין הווה של שימור מסורת וגאווה לאומית. עשרת הקרבות והמשלחות הצבאיות הבריטיות לגבעות נאגה, משקפים את רוח הלחימה והשאיפה לעצמאות של אנשי האזור
, שהגנו בעוז על אדמתם ומסורתם בפני שלטון זר.
בין 1880 ל-1922, הממשל הבריטי גיבש את עמדתו על פני שטח גדול של גבעות הנאגה ושילב אותו בפעולות האסאם שלו. הממשל הבריטי אכף את הרופי כמטבע לפעילות כלכלית ומערכת של ממשל אתני מובנה שהייתה שונה מאוד מהפרקטיקות ההיסטוריות של ממשל חברתי.
הנצרות והמיסיון
במקביל, מאז אמצע המאה ה-19', מיסיונרים נוצריים מארצות הברית, שהוצבו בהודו, החלו לחדור לנאגאלנד ולמדינות השכנות, והחלו במסע הקשה להמיר את הקבוצות האתניות הנאגה של נאגאלנד לנצרות. המשימה הבפטיסטית האמריקאית הנאגה צמחה מתוך משימת אסאם ב-1836.
המיסיונרים הנוצרים מיילס ברונסון (Miles Bronson) ונתן בראון (Nathan Brown), יחד עם עמיתים אחרים מהמיסיון הבפטיסטי האמריקאי, פעלו במחצית הראשונה של המאה ה־19' מג'איפור (Jaipur, לימים נווגונג Nowgong) שבמדינת אסאם (Assam), במטרה להפיץ את הנצרות בצפון־מזרח הודו. הם ראו באזור זה הזדמנות ייחודית לפעילות מיסיונרית, שכן בניגוד לרוב תושבי תת־היבשת ההודית, שהיו ברובם הינדואים או מוסלמים, רבים מתושבי צפון־מזרח – ובפרט שבטי הנאגה (Naga) והעמים השכנים – קיימו אמונות אנימיסטיות ודתות עממיות מקומיות שהתבססו על פולחן רוחות טבע, טקסי פוריות והערצת אבות קדמונים. בעיני המיסיונרים נתפשה מציאות זו כ"קרקע בתולה" להפצת הבשורה הנוצרית, מתוך אמונה כי היעדר מערכת דתית ממוסדת יקֵל על קבלת הנצרות בקרב התושבים. תפישה זו הובילה לשורה של מסעות מיסיון, תרגום כתבי הקודש לשפות מקומיות וייסוד קהילות נוצריות ראשונות בגבעות הנאגה – תהליך שבמהלך השנים שינה עמוקות את המבנה החברתי והתרבותי של האזור.
הדת התפשטה לאט-לאט וגרמה לשינויים תרבותיים משמעותיים, כולל נטישת מסורות כמו ציד ראשים והטמעת ערכים נוצריים.
כיום, למעלה מ-90% מאוכלוסיית נאגאלנד היא נוצרית, מה שהופך אותה למדינה הנוצרית ביותר בהודו. נאגאלנד ידועה כ"המדינה הבפטיסטית היחידה ברובה בעולם" וכ"המדינה הבפטיסטית ביותר בעולם". יש כנסיות בכל כפר ועיר, וחיי הדת ממלאים תפקיד מרכזי בחברה המקומית. למרות השינויים הדתיים, שבטי הנאגה המשיכו לשמור על אלמנטים רבים מהתרבות המסורתית שלהם, ויצרו סינתזה ייחודית בין הזהות הנוצרית לבין המורשת השבטית העתיקה.
קתדרלה בקוהימה צילום יובל נעמן
בין מלחמות העולם
במלחמת העולם הראשונה נשלחו כ-4,000 אנשי נאגה בכפייה לשמש פועלים במלחמת החפירות בצרפת, שם נוכחו שהאירופים הרואים בעצמם "מודרניים ומתקדמים", אכזריים לא פחות מאנשי הגבעות. מעבר לזה, במקום זר, רכשו לראשונה קרבה בין-שבטית וגיבשו זהות מאוחדת שלא הייתה במולדתם. כמו הפועלים הסיניים ששירתו לצידם בחזית האירופית, הם פיתחו אחדות ולמדו רעיונות לאומיים, אותם הביאו בשובם הביתה. לראשונה ראו מובילי דעה בגבעות נאגה את עצמם כישות מאוחדת תחת שליט מדכא אחד. עם שובם של המגויסים מצרפת, אחדים מהם, בצירוף אנשים משכילים משבטי הנָאגַּה השונים, יצרו גוף ייצוגי לו קראו 'נָאגַּה-קְלָאבּ (NC), זו תחילתה של היישות הנאגאניאנית. בין מלחמות העולם התגבשו הנאגה. קמו ארגונים פייסניים ביחסם לבריטים וגם קמו מחתרות שלחמו בבריטים.
במהלך מלחמת העולם השנייה מילאה נאגאלנד (Nagaland) תפקיד חשוב בזירה הצפון־מזרחית של תת־היבשת ההודית, כאשר האזור הפך לשדה קרב אסטרטגי בין כוחות בעלות הברית לבין הצבא היפני. בתקופה זו בלט במיוחד מנהיג התנועה הלאומנית ההודית סובהאש צ'נדרה בוס (Netaji Subhas Chandra Bose),[5] שהקים את 'הצבא הלאומי ההודי' (Indian National Army – INA) בסיוע יפן, במטרה לשחרר את הודו משלטון בריטניה בכוח הנשק. אחרי שהודח ממפלגת הקונגרס ההודית, באפריל 1941, הגיע בוס לגרמניה הנאצית, שם ההנהגה המקומית גילתה אהדה בלתי צפויה לעצמאותה של הודו. כספים גרמניים הושקעו לפתיחת מרכז להודו החופשית בברלין. לגיון הודו החופשית ן- 3,000 איש גויס מבין שבויי מלחמה הודים שנלכדו על ידי קורפוס אפריקה של ארווין רומל כדי לשרת תחת בוס.
בוס, שראה במלחמה הזדמנות היסטורית לעצמאות, חבר ליפנים ונהג בסיסמה הידועה שלו – "תנו לי דם, ואתן לכם חירות" (Give me blood, and I will give you freedom). כוחותיו של ה־INA הצטרפו ליחידות היפניות ששעטו דרך בורמה (Burma / Myanmar) לעבר גבולות הודו, ובאביב 1944 הגיעו עד לגבעות הנאגה (Naga Hills), שם ניטשו קרבות קשים סביב הערים קוהימה (Kohima) ואימפאל (Imphal). קרב קוהימה נחשב לאחד הקרבות המכריעים של המלחמה באסיה, ובו נהדפו כוחות יפן וה־INA על ידי הבריטים וההודים. אף על פי שניסיונו של בוס לשחרר את הודו בכוח נכשל, מעורבותו באזור הותירה חותם היסטורי עמוק גם בנאגאלנד: היא חיברה את ההרים הנידחים של עמי הנאגה לסיפור הלאומי ההודי הרחב, והפכה את אדמתם לזירה שבה הצטלבו רעיונות של חירות, לאומיות וזהות מקומית.
בית הקברות של מלחמת העולם השנייה ומוזאון המלחמה, נותרו לכבוד אלה שמתו במהלך מלחמת העולם השנייה במהלך הלחימה בין האימפריה הבריטית לכוחות היפניים. כמעט 4,000 חיילי האימפריה הבריטית מתו, יחד עם 3,000 יפנים. רבים מאלה שמתו היו אנשי נאגה, במיוחד הנאגה האנגאמי. ליד האנדרטה נמצאת קתדרלת קוהימה, על גבעת ארדורה, שנבנתה בכספים ממשפחות וחברים של חיילים יפניים מתים. תפילות מתקיימות בקוהימה לשלום ולזכר הנופלים משני הצדדים של הקרב. קוהימה נותרה ידועה בשל קרב קוהימה וזיכרון המלחמה.
בית הקברות של קוהימה – צילום יובל נעמן
תנועה למען עצמאות ויצירת המדינה
בשנת 1927 הקימה בריטניה את הוועדה הסטטוטורית של סיימון (Simon Commission) בראשות סר ג'ון סיימון (Sir John Simon), ובהשתתפות קלמנט אטלי,[6] שמטרתה הייתה לבחון את מבנה השלטון בהודו ולהמליץ על רפורמות חוקתיות חדשות במסגרת חוק הממשל של הודו משנת 1919 (Government of India Act 1919). בוועדה ישבו שבעה חברים בריטים בלבד, ללא כל נציג הודי – דבר שעורר זעם ציבורי רחב וגרר גל מחאות בכל רחבי תת־היבשת תחת הסיסמה "סיימון, חזור הביתה!" (Simon, Go Back!). אף שהמחלוקת סביב הוועדה התמקדה בעיקר בערים הגדולות של הודו, השלכותיה הגיעו גם אל אזורי הספר ההרריים בצפון־מזרח, ובכללם נאגאלנד (Nagaland).
ב-1929, תזכיר הוגש לוועדה הסטטוטורית של סיימון, שביקש שהנאגה יהיו פטורים מרפורמות וממיסים חדשים שהוצעו בהודו הבריטית, ויש להשאיר אותם לבד לקבוע את עתידם. התזכיר הנאגה שהוגש על ידי מועדון הנאגה (שהפך מאוחר יותר למועצה הלאומית הנאגה) לוועדת סיימון הצהיר במפורש, 'להשאיר אותנו לבד לקבוע את עצמנו כמו בזמנים עתיקים'.
בדו"ח הוועדה הומלץ לסווג את אזורי השבטים ההרריים, המאוכלסים בעמים כמו הנאגה (Naga), המיזו (Mizo) והקוקי (Kuki), כ־"אזורים מוחרגים" (Excluded Areas) – אזורים שיועמדו תחת ניהול ישיר של הממשל הבריטי ולא תחת סמכותן של ממשלות המחוזות ההודיות. החלטה זו נומקה בטענה שיש להגן על הקבוצות ההרריות מפני שליטת הרוב מהעמקים, אך למעשה יצרה הפרדה פוליטית ותרבותית עמוקה בין עמי ההרים לשאר הודו. עם הזמן, סיווג זה הניח את הבסיס החוקי והמוסדי למעמדה המיוחד של נאגאלנד בעידן שלאחר העצמאות, והשפיע רבות על התפתחותה הפוליטית, החברתית והזהותית של המדינה בעשורים הבאים.
לאחר עצמאות הודו ב-1947, האזור נשאר חלק ממחוז אסאם. פעילויות לאומניות עלו בקרב חלק מהנאגה. המועצה הלאומית הנאגה בהנהגת זאפו פיזו (Zapu Phizo 1904-1990) מהכפר קונומה, שדודו של סבו היה זה שרצח את דאמאנט הבריטי, דרשה איחוד פוליטי של קבוצות האבות והילידים שלהם ועצמאות ממשלת הודו. התנועה הובילה לסדרת אירועים אלימים, שפגעו בתשתית ממשלתית ואזרחית, תקפו פקידי ממשלה ואזרחים. הממשלה המרכזית שלחה את הצבא ההודי ב-1955 כדי להחזיר את הסדר. המצב הוביל לאלימות ממושכת ולנוכחות צבאית הודית כבדה באזור.
ב-1957, הושג הסכם בין מנהיגי נאגה לממשלת הודו, שיצר אזור נפרד אחד של גבעות הנאגה. גבול טואנסאנג אוחד עם אזור פוליטי בודד זה, אזור גבעות נאגה טואנסאנג (NHTA), והוא הפך לאזור אוטונומי תחת נספח שישי לחוקת הודו.
זה לא היה משביע רצון לנאגה, עם זאת, והתסיסה עם אלימות גברה ברחבי המדינה – כולל התקפות על מוסדות צבא וממשלה, בנקים, כמו גם אי-תשלום מיסים. ביולי 1960, בעקבות דיון בין ראש הממשלה נהרו למנהיגי אמנת העם הנאגה (NPC), הושג הסכם 16 נקודות לפיו ממשלת הודו הכירה בהיווצרות נאגאלנד כמדינה מלאה בתוך האיחוד ההודי.
בהתאם, הטריטוריה הועמדה תחת תקנות המעבר של נאגאלנד, 1961, שסיפקה גוף ביניים המורכב מ-45 חברים שייבחרו על ידי שבטים על פי המנהגים, המסורות והשימוש של השבטים המתאימים. לאחר מכן, נאגאלנד השיגה מעמד של מדינה עם חקיקת חוק מדינת נאגאלנד ב-1962 על ידי הפרלמנט. גוף הביניים פורק ב-30 בנובמבר 1963 ומדינת נאגאלנד נחנכה רשמית ב-1' בדצמבר 1963 וקוהימה הוכרזה כבירת המדינה. לאחר בחירות בינואר 1964, האספה המחוקקת של נאגאלנד שנבחרה דמוקרטית הראשונה הוקמה ב-11' בפברואר 1964.
המאבק המתמשך לאוטונומיה
פעילות המורדים נמשכה באזורים רבים המאוכלסים על ידי נאגה הן בהודו והן בבורמה. הוכרזו הפסקות אש והמשיכו המשא ומתן, אך זה לא עשה הרבה כדי לעצור את האלימות. במרץ 1975, שלטון נשיאותי ישיר הוטל על ידי ראש הממשלה דאז אינדירה גנדי על המדינה. בנובמבר 1975, כמה מנהיגי קבוצות המורדים הגדולות ביותר הסכימו להניח את נשקם ולקבל את החוקה ההודית, קבוצה קטנה לא הסכימה והמשיכה בפעילותם המורדנית. מועצת הכנסייה הבפטיסטית של נאגאלנד מילאה תפקיד חשוב ביזום מאמצי שלום בשנות ה-60'.
הסכם הפסקת האש מ-1997 בין הממשלה ההודית לבין הארגון המוביל המועצה הסוציאליסטית הלאומית של נאגאלנד-איסאק-מויווה (NSCN-IM) הוביל לשיחות שלום מתמשכות. ב-2015 נחתם הסכם מסגרת (Framework Agreement) שמטרתו לפתור את הסכסוך, אך הפרטים וההטמעה של ההסכם עדיין לא הושלמו.
ב-2004, שתי פצצות חזקות הוצתו באותו יום ופגעו בתחנת הרכבת דימפור ושוק הונג קונג, והביאו למות 30 אנשים ופציעת למעלה מ-100 אחרים במתקפת הטרור הקטלנית ביותר בנאגאלנד עד כה.
במשך תקופה של חמש שנים מ-2009 עד 2013, בין 0 ל-11 אזרחים מתו בשנה בנאגאלנד מפעילות הקשורה למרד (או פחות ממוות אחד ל-100,000 איש), ובין 3 ל-55 חמושים מתו בשנה בהרוגים בין-פלגיים (או בין 0 ל-3 מוות ל-100,000 איש).
בתחילת 2017, נאגאלנד נכנסה למצב של תסיסה אזרחית ומחאות בתגובה להכרזה על יישום שמורה של 33% לנשים בבחירות האזרחיות.
ב-4' בדצמבר 2021, יחידה של כוחות הפארה המיוחדים ה-21' של הצבא ההודי הרגה שישה פועלים אזרחיים ליד כפר אוטינג במחוז מון של נאגאלנד. שמונה אזרחים נוספים וחייל נהרגו באלימות שבאה בעקבות כך. האירוע זכה לגינוי נרחב, עם רבים שקראו לבטל ולהחזיר את חוק הסמכויות המיוחדות של כוחות המזוינים.
הבחירות האחרונות לאספה המחוקקת של נאגאלנד התקיימו ב-27' בפברואר 2023 לבחירת חברי האספה המחוקקת (MLA) ב-60 מחוזות הבחירה באספה במדינה. אחוז הצבעה של 87% נצפה בבחירות. הבחירות יצרו היסטוריה בבחירת שתי מועמדות נשים בפעם הראשונה בנאגאלנד – הקאני ג'אחאלו קנסה (Hekani Jakhalu Kense) וסלהוטונואו קרוזה (Salhoutuonuo Kruse). שתי המועמדות היו מהמפלגה הדמוקרטית הפרוגרסיבית הלאומנית השולטת (NDPP). סלהוטונואו קרוזה הפכה מאוחר יותר לשרה הראשונה של האספה המחוקקת של נאגאלנד.
גאוגרפיה
נאגאלנד היא בית למגוון עשיר של משאבים טבעיים, תרבותיים וסביבתיים. זוהי מדינה הררית השוכנת בין קווי האורך המזרחיים 95° ו-94° ו-25.2° ו-27.0° קווי רוחב צפון. עמק דזוקו השוכן באזור הדרומי של המדינה. למדינה משאבים משמעותיים של מינרלים טבעיים, נפט והידרואלקטריות, כאשר המגזר הראשוני, שהוא בעיקר חקלאות, עדיין מהווה כרבע מכלכלתה. פעילויות משמעותיות אחרות כוללות ייעור, תיירות, ביטוח, נדל"ן, גננות ותעשיות בית שונות.
עשרים אחוז משטח היבשה הכולל של המדינה מכוסה ביער מעוצה, מקלט לפלורה ופאונה. היערות הירוקים הטרופיים והסובטרופיים נמצאים בכיסים אסטרטגיים במדינה.
לנאגאלנד אקלים מונסוני ברובו עם רמות לחות גבוהות. משקעים שנתיים ממוצעים סביב 1,800-2,500 מילימטר, מרוכזים בחודשים מאי עד ספטמבר. הטמפרטורות נעות בין 21 ל-40 מעלות צלזיוס. בחורף, הטמפרטורות בדרך כלל לא יורדות מתחת ל-4 מעלות צלזיוס, אך כפור נפוץ בגבהים גבוהים. הקיץ הוא העונה הקצרה ביותר במדינה, נמשכת רק כמה חודשים. הטמפרטורה במהלך עונת הקיץ נשארת בין 16 ל-31 מעלות צלזיוס. החורף מגיע לעיתים קרובות מוקדם, עם קור עז ומזג אוויר יבש שמכה אזורים מסוימים במדינה. הטמפרטורה הממוצעת המרבית שנרשמה בעונת החורף היא 24 מעלות צלזיוס. רוחות צפון-מערביות חזקות נושבות על פני המדינה במהלך חודשי פברואר ומרץ.
פלורה ופאונה
כשישית מנאגאלנד מכוסה ביערות טרופיים וסובטרופיים ירוקים – כולל דקלים, במבוק, קש וכן יערות עץ ומהגוני. בעוד שאזורי יער מסוימים פונו לחקלאות ג'ום (כרות ושרוף), יערות שיחים רבים, יערות גשם, שטחי עשב גבוהים ומשטחי עשב קנה נותרו. הפארק הלאומי נטנגקי, שמורת הטבע פולי באדזה, שמורת הטבע פקים וארבע גבעות השמורה רנגפאהר הם כמה שמורות טבע בנאגאלנד.
כמה יונקים ראויים לציון שנמצאים בנאגאלנד כוללים את הלורי האיטי, מקוק אסאמי, מקוק זנב חזיר, מקוק זנב גדם, מקוק רזוס, לנגור מכוסה, גיבון הולוק, דוב הימאליה שחור, כמה דובי שמש, דול, נמר בנגלי מדי פעם, נמר הודי, נמר מעונן, חתול מנומר, חתול זהב, פילים הודיים, קרנף הודי, גאור, סרו אדום, מונטג'ק רגיל ומונטג'ק עלה, צבי חזיר מזרחי, סמבר, פנגולין סיני, דיכון מלאי, דיכון מברשת אסייתי וחולדות במבוק אפורות.
בנאגאלנד יש מגוון ציפורים עשיר עם יותר מ-490 מינים. לקרנית ההודית הגדולה יש מקום בתרבות הנאגה. הטרגופן של בלית', מין פגיע של גליפורמים, הוא ציפור המדינה של נאגאלנד. הוא נצפה בהר ג'פו ובעמק דזוקו במחוז קוהימה, ברכס סטוי במחוז זונבוטו ובפוטסרו במחוז פק. המדינה ידועה גם כ"בירת הבזים של העולם" הודות למאות אלפי בזי אמור שעוצרים במאגר דויאנג כדי להתענג על טרמיטים מעופפים בדרכם מסין וסיביר לאפריקה מדי שנה.
המית'ון (בקר חצי מבויית) חי לרוב באזורים הרריים מיוערים ברום של 1,000–2,000 מטר מעל פני הים, ומסתגל היטב לתנאי הסביבה הלחים והירוקים של נאגאלנד. הוא חיה מרשימה בגודלה ובכוחה: זכר בוגר עשוי להגיע לגובה כתפיים של כשני מטרים ולמשקל של יותר מטון. הפרווה כהה ועבה, הרגליים לבנות כגרביים, והקרניים גדולות ומעוקלות. מעבר לחשיבותו הביולוגית, למית'ון יש תפקיד טקסי וקהילתי מרכזי. בקרב שבטי הנאגה (Naga Tribes) הוא נחשב חיה מקודשת המסמלת עושר, כבוד ומעמד חברתי. החזקת עדר מית'ונים היא סמל למעמד מכובד, ולעיתים היא משמשת תשלום בכלכלה המסורתית – למשל בדמי כלה, בטקסי פיוס, או בהקרבות פולחניות. בעת חגים ופסטיבלים. המית'ון מהווה סמל לאחדות ולעושר התרבותי של המדינה.
הקשר בין האדם למית'ון מבוסס על הדדיות – הוא חי חופשי למחצה ביערות, מוזן ומטופל על ידי הקהילה, אך נשמר כחלק ממערכת תרבותית־אקולוגית מסורתית. בשל חשיבותו הרבה, ממשלת נאגאלנד הכריזה עליו רשמית כעל "חיית המדינה", והוא מסמל את הזיקה העמוקה של תושבי נאגאלנד לטבע, למסורת ולמורשתם הילידית.
המית'ון (גאור מבוית למחצה) הוא מין הבקר המוערך ביותר מבחינה טקסית במדינה. כדי לשמר ולהגן על חיה זו בצפון-מזרח, המרכז הלאומי לחקר המית'ון (NRCM) הוקם על ידי המועצה ההודית לחקר חקלאי (ICAR) ב-1988.
נאגאלנד היא ביתם של 396 מיני סחלבים, השייכים ל-92 סוגים מהם 54 בעלי חשיבות כלכלית גננית ורפואית.
מספר מחקרים מקדימים מצביעים על עתודות ניתנות לשחזור משמעותיות של נפט וגז טבעי. גיר, שיש ועתודות אבן דקורטיבית אחרות הן שופעות, ומינרלים אחרים שטרם נוצלו כוללים ברזל, ניקל, כרום וקובלט.
מית'ון – צילום יובל נעמן
דמוגרפיה
אוכלוסיית נאגאלנד היא כפרית ברובה עם 71.14% חיים באזורים כפריים ב-2011. דוחות מפקד האוכלוסין עד 1951 רשמו רק יישוב אחד בנאגאלנד כעיר, הבירה קוהימה. שני היישובים הבאים, דימפור ומוקוקצ'ונג נרשמו כערים מ-1961. ארבע ערים נוספות הופיעו ב-1981: טואנסאנג, וקהא, מון וזונהבוטו.
הקצב האיטי יחסית של העיור בנאגאלנד תואר בשנות ה-80' כהשפעה של התפקידים המנהליים ברובם של הערים, מלבד דימפור שהייתה לה כלכלה מגוונת יותר, ורמת ניידות נמוכה בקרב שבטי נאגאלנד, כאשר שבטים מתוזמנים מהווים כמעט 90% מהאוכלוסייה.
אוכלוסיית נאגאלנד מורכבת מכמעט שני מיליון אנשים, המורכבת מ-1.04 מיליון גברים ו-0.95 מיליון נשים. בין המחוזות שלה, לקוהימה יש את האוכלוסייה הגדולה ביותר (270,063) ואחריה דימפור (170,000). המחוז המאוכלס הכי פחות הוא לונגלנג (50,593). 75% מהאוכלוסייה חיה באזורים כפריים. נכון ל-2013, כ-10% מהאוכלוסייה הכפרית נמצאת מתחת לקו העוני; בין האנשים שחיים באזורים עירוניים 4.3% מהם נמצאים מתחת לקו העוני.
המדינה הראתה ירידה באוכלוסייה בין מפקד 2001 למפקד 2011, המדינה היחידה שהראתה ירידה באוכלוסייה במפקד. זה יוחס, על ידי חוקרים, לספירה שגויה במפקדים קודמים; מפקד 2011 בנאגאלנד נחשב האמין ביותר עד כה.
תוחלת החיים של אנשי נאגאלנד עומדת על 75.4 שנים, 79.9 שנים לנשים ו-71.5 שנים לגברים (2019-21) בעוד ששיעור תמותת התינוקות מסתכם ב-3 לכל 1,000 לידות (2019), בדומה למדינות המפותחות ביותר. שני מדדי הבריאות הם הטובים ביותר בין מדינות הודו. שיעור הפריון של 1.7 ילדים לאישה (2019-21) נמוך מרמת ההחלפה של האוכלוסייה.
קבוצות אתניות ושפות
המדינה היא ביתם של 15 קבוצות אתניות נאגה ילידיות עיקריות – אנגאמי (Angami), אאו (Ao), צ'אקסאנג (Chakhesang), צ'אנג (Chang), קיאמניונגן (Khiamniungan), קוניאק (Konyak), לוטה (Lotha), פום (Phom), פוצ'ורי (Pochury), ראנגמה (Rengma), סאנגטם (Sangtam), סומי (Sumi), טיקיר (Tikhir), ימקיונג (Yimkhiung), זמה-זליאנג (Zeme-Liangmai / Zeliang) – ושתי קבוצות אתניות נוספות, שאינן נאגה – קוקי (Kuki) וקאצ'רי (Kachari), שלהן גם מספר קהילות משמעותי. כמה שבטים או תת־שבטים קטנים נוספים שניתן למצוא במדינה הם גארו (Garo), קארבי (Karbi), צ'יר (Chirr), מקורי (Makury) ורונגמיי (Rongmei). יש גם אוכלוסיות גדולות של קהילות לא־ילידיות כגון בנגלים (Bengalis), מרווארים (Marwaris), נפאלים (Nepalis), פנג'אבים (Punjabis) ואחרים, החיים בעיקר סביב עיר דימפור (Dimapur).
אנשי הנאגה (Naga) מהווים את רוב האוכלוסייה. על פי מפקד 2011 חיים בנאגאלנד (Nagaland) כ־2 מיליון תושבים, מתוכם כ־1.8 מיליון בני נאגה – המהווים למעלה מ־90% מהאוכלוסייה.
בשנת 1967 הכריזה האספה של נאגאלנד (Nagaland Legislative Assembly) על אנגלית הודית (Indian English) כשפה הרשמית של המדינה, והיא משמשת גם כשפת ההוראה במוסדות החינוך. מלבד האנגלית, מדוברת באופן נרחב גם נגאמיז (Nagamese) – שפה קריאולית המבוססת על אסאמית (Assamese).
השפות העיקריות המדוברות על פי מפקד 2011 הן קוניאק (Konyak, 244,135), אאו (Ao, 231,084), לוטה (Lotha, 177,488), אנגאמי (Angami, 151,883), ועוד שפות מקומיות אחרות.
ממשל ופוליטיקה
המושל במדינות הפדרציה ההודית, וכך גם בנאגאלנד, הוא הראש החוקתי של המדינה, נציג נשיא הודו. יש לו אחריות טקסית ברובה מלבד אחריות לחוק וסדר.
הברית הדמוקרטית של נאגאלנד (DAN) היא קואליציה ברמת מדינה של מפלגות פוליטיות. היא עמדה בראש הממשלה עם מפלגת העם ההודית הלאומנית (BJP) והמפלגה הסוציאליסית ג'אנאטה דל (איחוד) (JDU). היא הוקמה ב-2003 לאחר בחירות האספה המחוקקת של נאגאלנד, עם חזית העם של הנאגה (NPF) וה-BJP. הברית הייתה בשלטון בנאגאלנד מ-2003 עד 2018.
ממשלת ה-UDA של הברית NDPP-BJP-NPF זכתה ברוב בבחירות לאספה המחוקקת של נאגאלנד ב-2018 והייתה בשלטון מאז.
כלכלה וחברה
התוצר המקומי הגולמי של המדינה (GSDP) של נאגאלנד היה כ-120,065 מיליון רופי (1.4 מיליארד דולר) ב-2011-12. ה-GSDP של נאגאלנד גדל ב-9.9% באופן מורכב מדי שנה במשך עשור, ובכך יותר מכפיל את ההכנסה לנפש.
חקלאות וייעור תורמים רוב מהתוצר המקומי הגולמי של נאגאלנד. המדינה עשירה במשאבי מינרלים כמו פחם, גיר, ברזל, ניקל, קובלט, כרום ושיש.
הכלכלה של נאגאלנד מבוססת בעיקר על חקלאות, כאשר כ-70% מהאוכלוסייה עוסקים במשק כפרי. גידולים עיקריים כוללים אורז, תירס, דוחן ותפוחי אדמה. גידולי מטע כמו קפה מובחר, הל ותה גדלים באזורים הרריים בכמויות קטנות עם פוטנציאל צמיחה גדול. רוב האנשים מטפחים אורז שכן זהו המזון העיקרי של האנשים. כ-80% מהשטח המעובד מוקדש לאורז. זרעי שמן הוא גידול אחר, בעל הכנסה גבוהה יותר שצובר חשיבות בנאגאלנד.
פרודוקטיביות הגידולים נמוכה בהשוואה למדינות הודיות אחרות, מה שמציע הזדמנות משמעותית להגדלת הכנסות החקלאים. כיום, יחס הג'ום לטיפוח מדורג הוא 4:3; כאשר ג'ום הוא חקלאות העברה מסוג כרות-ושרוף. חקלאות ג'ום היא עתיקה, גורמת הרבה זיהום ונזק לאדמה, ובכל זאת מהווה את רוב השטח המעובד. האזור הררי ומיוער, ומרבית החקלאות מתבצעת בשיטות מסורתיות של מעט חקלאות מדרגות ורוב של חקלאות כרות ושרוף. המדינה אינה מייצרת מספיק מזון ותלויה במסחר של מזון ממדינות אחרות של הודו.
לתיירות יש הרבה פוטנציאל אך הייתה מוגבלת במידה רבה עקב התקוממות וחשש מאלימות טרוריסטית במהלך חמישה העשורים האחרונים. לאחרונה, מספר עסקים קטנים בינוניים וחברות מהמגזר הפרטי קידמו באופן פעיל את התיירות בנאגאלנד, ועזרו ליזום שוק תיירות גדל. התיירות התרבותית צומחת בנאגאלנד, במיוחד סביב חוויות אקו-תיירות. מומחי תיירות טוענים שהייחודיות של המדינה ומיקומה האסטרטגי בצפון-מזרח הודו נותנים לנאגאלנד יתרון בניצול מגזר התיירות לצמיחה כלכלית.
המדינה מייצרת 87.98 MV חשמל בהשוואה לביקוש של 242.88 MV. גירעון זה מחייב את נאגאלנד לקנות חשמל. למדינה פוטנציאל הידרואלקטרי משמעותי, שאם יתממש יכול להפוך את המדינה למדינת עודף יצור חשמל. מבחינת הפצת חשמל, לכל כפר ועיר, וכמעט לכל משק בית יש חיבור חשמל; אך, תשתית זו אינה יעילה בהתחשב במחסור בחשמל במדינה.
לאחר פער של כמעט 20 שנה, ראש ממשלת מדינת נאגאלנד, ט.ר. זליאנג השיק את חידוש חיפושי הנפט באזורי צ'אנגפאנג וצורי, תחת מחוז וקהא ביולי 2014. החיפוש יבוצע על ידי Metropolitan Oil & Gas Pvt. Ltd.
חקלאות ג'ום – כרות ושרוף – צילום יובל נעמן
תחבורה
הנוף ההררי והמחוספס של נאגאלנד מציג אתגר גדול לפיתוח התשתית של התחבורה. כבישים הם עמוד השדרה של רשת התחבורה של נאגאלנד. למדינה יש למעלה מ-15,000 ק"מ של כבישים סלולים, אך אלה אינם מתוחזקים באופן משביע רצון בהתחשב בנזקי מזג האוויר. הטופוגרפיה ההררית והמרוחקת יוצרת אתגרי תחבורה ותקשורת. עם זאת, מבחינת האוכלוסייה לכל קילומטר של כביש סלול, נאגאלנד היא המדינה השנייה בטיבה באזור אחרי ארונאצ'ל פראדש. התחבורה הציבורית נעשית כמעט רק במיניבוסים סומו המכילים מקום לעשרה נוסעים ויוצאים כאשר יש עליהם לפחות 14 נוסעים.
אולם בנאגלנד, כמדינה דתית נוצרית, אין תחבורה ציבורית בימי ראשון.
נמל התעופה דימפור הוא נמל התעופה היחיד בנאגאלנד, עם שירותים מסחריים סדירים לקולקטה, גווהאטי, אימפאל ודיברוגר. הוא ממוקם 7 קילומטרים מדימפור, ו-70 קילומטרים מקוהימה. מסלול האספלט של נמל התעופה הוא באורך 2290 מטר, בגובה 487 רגל. דימפור הוא גם המקום היחידי אליו מגיעה מסילת הברזל.
תרבות ומסורות
נאגאלנד ידועה בהודו כארץ הפסטיבלים. המגוון של אנשים וקבוצות אתניות, כל אחת עם התרבות והמורשת שלה, יוצר אווירה של חגיגות לכל אורך השנה. בנוסף, המדינה חוגגת את כל חגי הנצרות. פסטיבלים מסורתיים הקשורים לאתניות מתמקדים סביב החקלאות, שכן רוב גדול מאוד מאוכלוסיית נאגאלנד תלויה ישירות בחקלאות.
כל שבט בנאגאלנד שומר על שפה, לבוש מסורתי, ריקודים ופרקטיקות תרבותיות ייחודיות משלו. המוזיקה המסורתית מבוססת על תופים ומנגינות עתיקות ושירה הרמונית, והאומנות כוללת אריגה, גילוף עץ ועבודות במתכת. הנאגה מפורסמים גם באומנות הקעקועים שלהם, שהיו בעבר סמלי סטטוס וגבורה. בימנו נאגאלנד היא גם מקום שאימץ בחום מוזיקת רוק, פופ רך, ותוכניות כגון כוכב נולד.
פסטיבל רוק בקוהימה – צילום יובל נעמן
פסטיבל הורנביל
פסטיבל הורנביל הושק על ידי ממשלת נאגאלנד בדצמבר 2000 כדי לעודד אינטראקציה בין-אתנית ולשמר ולהציג את המורשת התרבותית של המדינה. הוא מתקיים בכפר המורשת קיסאמה שנמצא כ-12 ק"מ דרומית לקוהימה. כל הקבוצות האתניות של נאגאלנד לוקחות חלק בפסטיבל זה. מטרת הפסטיבל היא להחיות ולהגן על התרבות העשירה של נאגאלנד ולהציג את ההיסטוריה, התרבות והמסורות שלה.
הפסטיבל נקרא על שם ציפור הקלאו הבכיר – הציפור הלאומית, שמוצגת בפולקלור ברוב הקבוצות האתניות של המדינה. הפסטיבל בן שבוע מאחד את נאגאלנד והאנשים נהנים מהמופעים הצבעוניים, אומנויות, ספורט, ירידי מזון, משחקים וטקסים. הפסטיבל כולל ריקודים מסורתיים, מוזיקה, תחרויות ספורט מקומיות, תצוגות אומנות ומלאכת יד, והזדמנות לחוות את האותנטיות התרבותית של האזור.
אומנויות מסורתיות כוללות ציורים, גילופי עץ ופסלים. נקודות השיא של הפסטיבל כוללות תערוכת מורונג נאגה מסורתית ומכירה של אומנויות ומלאכה, דוכני מזון, דוכני רפואת צמחים, מופעים ומכירות, מדלי תרבותי – שירים וריקודים, תצוגות אופנה, תחרות יופי, חץ וקשת מסורתיים, היאבקות נאגה, משחקים ילידים וקונצרטים מוזיקליים. אטרקציות נוספות כוללות את הדגמת אכילת האש של הקוניאק, תחרויות אכילת שומן חזיר, פסטיבל הספרות הורנביל, פסטיבל הסרטים הגלובלי הורנביל, נשף הורנביל, פנורמה מקהלות, אנסמבל תופים של צפון-מזרח הודו, תחרות אכילת צ'ילי מלך נאגה, תחרות הרוק הלאומית הורנביל, ראלי מוטורי בינלאומי הורנביל וראלי מכוניות וינטג' מלחמת העולם השנייה.
בפסטיבל הורנביל – צילום יובל נעמן
ספורט מסורתי
קנה או היאבקות נאגה היא סגנון היאבקות עממי וספורט מסורתי של הנאגה.
אקי קיטי או קרב בעיטות סומי הוא ספורט קרב מסורתי שמקורו ומתורגל על ידי הנאגה הסומי. הוא מאופיין בבעיטות וחסימות באמצעות כפות הרגליים בלבד. האירוע הספורטיבי שימש את המטרה של תיקון עוולות, שיקום כבוד, או "סילוק חשבונות" בין שבטים ובני שבט מבלי להיזקק לאלימות. הוא תורגל במהלך טקסים שבטיים.
סעודות הוקרה (Feasts Of Merit)
לסעודת ההוקרה (Feasts of Merit) או חגיגת הצטיינות, תפקיד מיוחד בחברה השבטית של מרבית שבטי הנאגה. האדם העורך משתה גדול לבני הכפר כולו, זוכה לכבוד המתורגם למעמד ולזכות לענוד סימן המשפר את מעמדו בחברה, הוא זכאי לעטר את ביתו בסימנים כגון עיגולי סעודה או ציורי חיות שנשחטו בסעודה, או עיטורי קרני השפע המייצגים את האינסוף. הוא רשאי לעטר את גופו ופניו, ולשים סימני כבוד מיוחדים על שערים בכפר. הוא זוכה לכבוד להשתתף בטקסי גרירת אבנים כבדות ממרחק, שהיא פריבילגיה הניתנת לעורכי סעודות הוקרה מפוארות ורבות, והאבן מוצבת כעדות במקום בו נערך המשתה ומזכירה לכולם את המשתה ואת עורכו. אצל האנגמי מעמד מושג על ידי ביצוע של עד 12 רמות שונות של סעודת הוקרה טקסיות במהלך 23 שנים לפחות (שנה הפסקה בין סעודות ההוקרה). הסעודה דורשת שחיטה של חזירים ובקר וחלוקת יין אורז לרוב, ועלותו גבוהה ביותר. המגיע לסעודה האחרונה מבטיח את מקומו המכובד בעולם הזה ובעולם הבא. יחד עם ציד ראשים, עריכת סעודת הוקרה היא דרך לרכישת מעמד חברתי ומבסיסי החיים החברתיים של הנאגה.
סימול סעודות הוקרה צילום יובל נעמן
חינוך
בנאגאלנד שיעור אוריינות של 95.7% – השלישית בהודו כולה. רוב האוכלוסייה במדינה מדברת אנגלית, שהיא השפה הרשמית של המדינה. המדינה מציעה חינוך טכני ורפואי. בתי הספר של נאגאלנד מופעלים על ידי ממשלת המדינה והממשלה המרכזית או על ידי ארגון פרטי. ההוראה היא בעיקר באנגלית – השפה הרשמית של נאגאלנד. תחת תוכנית ה-10+2+3, לאחר מעבר בחינת התיכון העליון (בחינת כיתה 12), תלמידים עשויים להירשם לתוכניות תואר כלליות או מקצועיות.
בנאגאלנד ישנן חמש מכללות אוטונומיות: מכללת סנט ג'וזף בצ'ומוקדימה הסמוכה לדימפור, מכללת המדעים של קוהימה בצ'ומוקדימה, מכללה נוצרית פטקאי בצ'ומוקדימה וכן האוניברסיטה הפתוחה – אף היא בצ'ומוקדימה, וכן ישנה גם אוניברסיטת נאגאלנד בלומאמי.
יחד עם אוניברסיטה מרכזית אחת, מכללת הנדסה אחת – המכון הלאומי לטכנולוגיה, מכללת רפואה אחת – המכון של נאגאלנד למדע רפואי ומחקר, מכללה אחת לרפואה ווטרינרית ובעלי חיים בג'אלוקיה ושלוש אוניברסיטאות פרטיות – אוניברסיטת סנט ג'וזף, אוניברסיטה נוצרית של צפון-מזרח (NECU) ואוניברסיטת המכון של מנתחים פיננסיים מוסמכים של הודו (אוניברסיטת ICFAI).
המדינה מציעה חינוך טכני ורפואי, אך עדיין יש צורך בשיפור מערכות החינוך ויצירת הזדמנויות כלכליות לבוגרים.
תיירות ונקודות עניין
מומחי תיירות טוענים שהייחודיות של המדינה ומיקומה האסטרטגי בצפון-מזרח הודו נותנים לנאגאלנד יתרון בניצול מגזר התיירות לצמיחה כלכלית. המדינה הצליחה ביותר בקידום פסטיבל ההורנביל, שמושך תיירים הודיים וזרים כאחד.
המשמעויות המרכזיות של התיירות של נאגאלנד הן התרבות העשירה שלה, הצגת ההיסטוריה וחיית הבר. תשתית התיירות משתפרת במהירות. יוזמות מקומיות וחלוצי תיירות מתחילים כעת לקדם מודל תיירות אחראית חברתית המערב את השתתפות המועצות, זקני הכפר, הכנסייה והנוער.
מקומות ואטרקציות מרכזיות בנאגאלנד:
דימפור (Dimapur) – העיר המסחרית הגדולה ביותר עם שרידים היסטוריים. זוהי עיר תוססת המשמשת כשער למדינה.
קוהימה (Kohima) – עיר הבירה, ידועה בשל קרב קוהימה (Battle Of Kohima) במלחמת העולם השנייה ובזיכרון המלחמה. ניתן למצוא כאן את בית הקברות של מלחמת העולם השנייה (World War II Cemetery), מוזאון המלחמה (War Museum), וקתדרלת קוהימה (Kohima Cathedral) על גבעת ארדורה (Aradura Hill). כמו כן, מרתק לשוטט בכפר קוהימה (בארה באסטי) ובמבני המורונג שבו.
כפר המורשת קיסאמה (Kisama Heritage Village / Hornbill Village) – המקום המציג סגנונות בנייה מגוונים של מורונגים ותרבויות השבטים השונים. במשך שבוע בשנה מתקיים בכפר המורשת פסטיבל הורנביל (Hornbill Festival). כפר המורשת נמצא כ־12 ק"מ דרומית לקוהימה ומציג את התרבות של כל שבטי נאגאלנד.
כפר קונומה (Khonoma Village) – כפר של הנאגה-אנגאמי. כפר גדול בעל מורשת היסטורית, שנודע בהתנגדותו לשלטון הבריטי במאה ה־19', וכיום משמש דוגמה מצוינת לשימור תרבותי, סביבתי וקהילתי.
אזור העיר מוקוקצ'ונג – מרכזם של הנאגה-אאו, מקום חדירת הנצרות לנאגאלנד, עם כפרים מרתקים ותרבות יפה.
מון (Mon) – אזור שבט הנאגה-קונייאק (Konyak), הידוע בציידי הראשים לשעבר ובתרבותם המסורתית. זהו אחד האזורים המסורתיים והאותנטיים ביותר בנאגאלנד.
עמק דזוקו (Dzukou Valley) – שמורת טבע עם צמחייה עשירה וחיות בר. העמק מפורסם בנופיו המרהיבים ובפרחיו הצבעוניים, במיוחד בעונת הפריחה.
מפלי דיסוי (Dzüsi / Disoi Waterfall) – מפל מרהיב בגובה של כ־25 מטר, המהווה אחת האטרקציות הטבעיות המרשימות במדינה.
הפארק הלאומי נטנגקי (Ntangki National Park / Intanki National Park) – שמורת טבע המציעה הזדמנויות לצפייה בחיות בר וטיולים באזורים טרופיים הרריים.
פוטסרו (Pfutsero) – העיר הגבוהה ביותר בנאגאלנד, המציעה נופים הרריים מרהיבים ואקלים נעים לאורך כל השנה.
נאגה מירצ'ה – הצ'ילי של נאגאלנד
נאגה מירצ'ה (Naga Mircha) הוא זן של פלפל הגדל בבנגלדש ובכל צפון-מזרח הודו. אלה הם מהפלפלים החריפים ביותר בעולם ואוצר ילידי של נאגאלנד, שורשיו עמוקים באורח החיים של האזור מאז ימים קדומים. במשך דורות, חקלאים באזורי גידול הצ'ילי של נאגאלנד טיפחו את הנאגה מירצ'ה, והסתמכו עליו כמקור הכנסה ופרנסה ראשוני. הצ'ילי האיקוני הזה הוא חלק בלתי נפרד מהזהות הקולינרית של נאגאלנד, קשור באופן בלתי נפרד לקהילה המקומית כמרכיב עיקרי.
פלפלים נאגה-מירצ'ה – צילום יובל נעמן
אתגרים עכשוויים
נאגאלנד ממשיכה להתמודד עם אתגרים מרכזיים:
יציבות פוליטית וביטחונית – המאבקים למען אוטונומיה ועצמאות נמשכים, והסכמי השלום עדיין בתהליך יישום. למרות הסכם המסגרת מ-2015, הפרטים המלאים טרם גובשו, והמצב הביטחוני נותר רגיש.
פיתוח כלכלי – המדינה מתמודדת עם תשתיות מוגבלות ותלות בסיוע ממשלתי. למרות הפוטנציאל הכלכלי, יש צורך בהשקעות משמעותיות בתשתית, תעשייה וחינוך מקצועי.
שימור תרבות – נאגאלנד נמצאת באיזון עדין בין מודרניזציה לבין שמירה על מסורות שבטיות. השפעות החיים המודרניים, העיור וההשפעות החיצוניות מאתגרות את שימור התרבות המסורתית.
נגישות – הטופוגרפיה ההררית והמרוחקת יוצרת אתגרי תחבורה ותקשורת. הפיתוח של כבישים, תחבורה ציבורית ותקשורת דיגיטלית הם קריטיים לפיתוח המדינה.
חינוך ותעסוקה – יש צורך דחוף בשיפור מערכות החינוך, הכשרה מקצועית ויצירת הזדמנויות כלכליות. צעירים רבים מחפשים הזדמנויות מחוץ למדינה בשל מחסור במקומות עבודה מקומיים.
שימור סביבתי – פרקטיקות כמו חקלאות כרות ושרוף (Jhum) גורמות לנזקים סביבתיים. יש צורך במעבר לשיטות חקלאות ברות קיימא תוך שמירה על פרנסת החקלאים.
סיכום
למרות האתגרים, נאגאלנד נותרת אחד האזורים המרתקים והייחודיים ביותר בהודו. המדינה מציעה שילוב ייחודי של מורשת תרבותית עשירה, נופים הרריים מרהיבים, מגוון ביולוגי עשיר וקהילות שבטיות תוססות. תושבי נאגאלנד משלבים בגאווה את העבר השבטי שלהם עם המציאות המודרנית, שומרים על מסורות עתיקות יומין תוך אימוץ השינויים שמביאה העת החדשה.
המדינה ידועה כ"ארץ הפסטיבלים" ו"המדינה הנוצרית ביותר בהודו", והיא מציגה דוגמה מרתקת לסינתזה תרבותית ייחודית. עם פסטיבל הורנביל, הצ'ילי הנאגה מירצ'ה, המגוון האתני העשיר, ומאבק מתמשך לזהות ואוטונומיה, נאגאלנד היא עדות לעוצמת המורשת התרבותית ולחוסן של קהילות ילידיות המתמודדות עם אתגרי המודרניזציה.
עבור מי שמעוניין בתרבות אותנטית, היסטוריה עשירה, נופים טבעיים מרהיבים ומפגש עם דרכי חיים מסורתיות, נאגאלנד מציעה חוויה ייחודית שלא ניתן למצוא במקום אחר בעולם.
[1] אנשי המאיטֵיי (Meitei או Meetei) הם הקבוצה האתנית המרכזית במדינת מניפור (Manipur) שבצפון־מזרח הודו, והם מתגוררים בעיקר בעמק אימפאל (Imphal Valley), שהוא המרכז הפוליטי, התרבותי והכלכלי של המדינה.
[2] קפטן פרנסיס ג'נקינס (Captain Francis Jenkins) (1793–1866 בקירוב) היה קצין בריטי בשירות חברת הודו המזרחית הבריטית (British East India Company), ואחד הדמויות החשובות ביותר בממשל הקולוניאלי של צפון־מזרח הודו במחצית הראשונה של המאה ה־ 19'. הוא שירת במשך שנים ארוכות כממונה מדיני (Political Agent) על מחוז גולפרה (Goalpara) שבמדינת אסאם (Assam) של ימינו, ובהמשך היה אחראי גם על שטחי הגבול עם בורמה ומניפור. ג'נקינס היה בין החלוצים במיפוי וחקר האזורים ההרריים שבין אסאם, מניפור ובורמה, כולל גבעות נאגה. מטרת משלחותיו הייתה בעיקר למדוד את השטח ולבחון את האפשרות לפתיחת נתיבי מסחר בין עמק ברהמפוטרה (Brahmaputra Valley) ובורמה, לאחר סיום המלחמה האנגלו-בורמזית הראשונה (1824–1826). הוא ידוע גם בכך שהיה ממייסדי הממשל הבריטי באסאם והיה אחראי על רפורמות מנהליות, חקלאיות והקמת תשתיות תקשורת ותחבורה באזור.
[3] רוברט בוגן פמברטון (Robert Boileau Pemberton, 1802–1883) היה קצין, חוקר וגאוגרף בריטי, אף הוא בשירות חברת הודו המזרחית. פמברטון היה מהנדס צבאי (Engineer Officer) ששירת במספר אזורים בצפון־מזרח הודו, ונודע במיוחד בזכות מיפויו של חבל מניפור (Manipur) והאזורים ההרריים שבינה לבין בורמה. הוא נשלח יחד עם קפטן ג'נקינס בשנת 1832 למסע סקר ראשוני אל גבעות נאגה (Naga Hills) – מסע שהיה בין הראשונים שתועדו באזור זה. לאחר מכן כתב את אחד הדו"חות החשובים של התקופה:
"Report on the Eastern Frontier of British India" (דו"ח על הגבול המזרחי של הודו הבריטית, 1835), שבו תיאר את גאוגרפיית האזור, השבטים המקומיים, הפוליטיקה והאפשרויות האסטרטגיות והמסחריות שבו. עבודתו של פמברטון הייתה בעלת השפעה ארוכת טווח על מדיניות הגבולות של בריטניה בצפון־מזרח הודו, והיא שימשה בסיס לקביעת הגבולות עם בורמה במשך עשרות שנים.
[4] בדו"ח של סגן רוברט פמברטון (Lieutenant Robert Pemberton) משנת 1835, שכותרתו "Report on the Eastern Frontier of British India", תיאר הקצין הבריטי בפירוט את מסעם ההיסטורי של משלחתו עם קפטן פרנסיס ג'נקינס (Captain Francis Jenkins) דרך גבעות הנאגה (Naga Hills), את נופי האזור ההררי הקשה, את כפרי הנאגה ואת אורחות חייהם. הדו"ח כלל מיפוי גאוגרפי ראשון במעלה של הגבול המזרחי של הודו הבריטית, לצד תצפיות אתנוגרפיות מדויקות על שבטים כמו האנגאמי (Angami) והקונייאק (Konyak), שתועדו לראשונה על ידי אירופאים. פמברטון הדגיש את חשיבות האזור מבחינה אסטרטגית וכלכלית, כנתיב פוטנציאלי בין אסאם (Assam) לבורמה (Burma / Myanmar), והמליץ על מדיניות זהירה של מגע עם השבטים ההרריים תוך הימנעות מעימותים ישירים. דו"ח זה היה לאחד המקורות המרכזיים בעיצוב מדיניותה של בריטניה בצפון־מזרח הודו במחצית המאה ה־19', והשפעתו ניכרה לאורך עשרות שנים בהבנת אופיו הגאוגרפי, החברתי והמדיני של חבל נאגאלנד (Nagaland).
[5] בהודו גיבורים יכולים להיות גם כאלה שנלחמו זה בזה עבור הודו. על שמו של נטאג'י סובהאש צ'אנדרה בוס נקרא שדה התעופה של קולקטה למרות שלחם מול כוחות הודו הרשמיים. כך זה גם בפסל הענק בנמל מומבאי ובשם שדה התעופה של מומבאי ותחנת הרכבת של מומבאי, על שם צ'הטרפטי שיוואג'י, שלחם נגד המוגולים – שליטי הודו הרשמיים.
[6] קלמנט אטלי, שמאוחר יותר, ב-1947, כראש ממשלת בריטניה, חילק ושחרר את הודו ואחריה את ישראל.