הרצאה : בעקבות נער החידות ממומביי

הרצאה על הודו

מרצה: גילי חסקין

ראו גם, באתר זה: שבוי בקסמה.

ראו גם: אלבום תמונות מדרום הודו.

אלבום תמונות מג'ייפור.

ישבתי במסעדה בלב ג'ייפור, מקום שהיה למוסד, גם בקרב הודים וגם בקרב מטיילים. לגמתי לאסי טעים להפליא. יוגורט מוקצף, עשיר בטעמים, בסמיכות שמחייבת לאכול אותו בכפית. כמו מרק. התבוננתי בפרצופים שמסביבי, הודים ממעמד הגבוה יחסית, לא מאילו שגודשים את הרחוב. אפילו ישיבה במסעדה היא מעיין טיול. העיניים לא נחות ולו לרגע. התבוננתי דרך החלון, כדי שלא להחמיץ ולו לרגע מהסרט שנגלה לנגד עיני.

כל צבעי הקשת בענן בפינת רחוב אחת: צבעי הבגדים, צבעי התבלינים, צבעי הצעיפים. בליל של צבעים קליידוסקופ של פרצופים. קירחים, מזוקנים, שדופים או מדושנים. מוניות, ריקשות אופנוע רעשניות, ריקשות חשמליות שקטות, מקבצי נדבות, ריקשות אופניים. רעש של צופרי אוויר. הכול גדוש, מרוכז ומכה בעצמה. כפי שרק הודו יכולה להיות.

זוהי דוגמא לרגע אחד בהודו. אחד מיני אלפים. הטיול בהודו מלא ברגעים כאילו של צבע, של צלילים, של אורות ושל צללים.

הודו היא שלווה שנספגת בגוף, שמתבוננים בנעשה לגדת הנהר, מבעד למסך של האדים העולים ממנו בבקר. הודו היא סערת רגשות מול הנופים המושלגים של ההימליה, תעלות המים המוריקות של קראלה, המדבר הצהבהב של רג'סטן. הודו היא השתאות מכישרונותיהם של בני האדם, שבאים לידי ביטוי בפסלי המערות, באדריכלות של המקדשים, במלאכת המחשבת.

ידידי חנוך סער, שנשבה בקסמה של הודו, הוציא לידי ביטוי את אהבתו באלבום שהפיק: "הודו-קליק ישראלי.

ראו גם, באתר זה: לטייל בהודו.

הוא היא לא רק כל אלו. היא המקום הקסום בעולם , שיכול להיות גם המכוער בעולם. היא גם טוב לב וגם רשעות, נתינה מול חומרנות, חסד מול אכזריות. יש בה מכול וכול.

"נער החידות ממומביי" (באנגלית: Q and A – "שאלה ותשובה") הוא רומן הביכורים של הסופר ההודי ויקאס סווארופ, שיצא לאור בשנת 2005 ותורגם לעברית בשנת 2007. הספר תורגם עד כה לשלושים ושתיים שפות והפך לרב-מכר.

על בסיס הרעיון המרכזי בספר נכתב תסריט לסרט קולנוע בשם Slumdog Millionaire (תרגום חופשי: "המיליונר משכונת האשפתות") ב-2008, שיצא לאקרנים בישראל בשם "נער החידות ממומביי". למרות השם הזהה בעברית, הסרט אינו נאמן דיו למקור. יחד עם זאת, הסרט, כמוה ספר, מלווים את הקורא, דרך שעשועון טלוויזיוני, לאורך דרכיה של הודו, כשהם מתעכבים, דווקא על רשעותה והפכפכותה.

תרמילאים ורומנטיקנים צובעים את הודו בצבעים רבים של רוך וחסד. כפי שעשה דומיניק לאפייר בספרו "עיר השמחה". אכן,  יש בהודו מכול אלו: נפים מרהיבים, אדריכלות גאונית, אומנות מעוררת השראה, טבע מסעיר, צבע ויופי. . אבל לא רק. לא לחינם נקרא הספר הטוב ביותר שנכתב לטעמי על הודו, בשם "איזון עדין".

הצגתה של הודו כמקום מלא אושר לתושביו, מסייעת לחוסר הנוחות שחש המטייל העשיר יחסית נוכח העוני, הלכלוך והאומללות.