חומר רקע - אסיה

כתב: גילי חסקין

 

 

 

קרב תרנגולים הוא סוג של ספורט עממי, שבו משסים תרנגולים זה בזה בתוך זירה עד מות אחד המתחרים. בשפה העברית, הביטוי “קרב תרנגולים” מתאר מריבה שמטרתה להרשים את הקהל.

 

קרבות התרנגולים והימורים הקשורים בהם, עדיין נפוצים במקומות רבים בעולם, ובמיוחד בדרום מזרח אסיה.

לא ברור מקורו של הקרב וייתכן מאד שהתפתח במקביל בכמה מקומות.  הספר “מאה שנים של בדידות” לגבריאל גרסיה מארקס, מתחיל בעלבון שמקורו בקרב תרנגולים.

בכמה ממדינות ארצות הברית הוצאו קרבות התרנגולים אל מחוץ לחוק. הקריאות לאשר מחדש את הקרבות כוללות הצעות מקוריות כמו ציוד התרנגולים בכפפות אגרוף וחליפות המצוידות בחיישנים אלקטרוניים המזהים פגיעה, כמו בסיף.

 

האנתרופולוג הנודע קליפורד גירץ חקר את קרב התרנגולים הבאלינזי והסיק ממנו מסקנות לגבי השלכת רגשות אנושיים על בעלי חיים ואופי הפולחן במקום. השתתפות פאסיבית בקרב תרנגולים הינה חלק בלתי נפרד מהטיול בבאלי.  קרבות תרנגולים (טטאנדז’ן, סאבונגאן) נערכים בתוך זירה ששטחה כ- 50 רגל רבועים הם מתחילים אחה”צ ונמשכים מספר שעות, עד השקיעה. משמשים אמצעי להוצאת הייצר. סובלימציה של האלימות.

 

 

 

קרב תרנגולים לפני תפילה במקדש הינו חלק מהפולחן.  הדם הנשפך מהתרנגולים נועד לפייס את האלים. זהו בעצם תחליף לקורבן. תחליף להקרבת אדם שהיתה נהוגה בתקופות קדומות.  הרוחות הרעות אוהבות דם.  כשדם התרנגולים נספג בקרקע הדבר מפייס את השדים, אשר שותים אותו. קרב תרנגולים הוא בראש ובראשונה קרבן דם המוגש לדמונים, בלוויית המזמורים והניסוך המתאימים, כדי לשכך את חמת רעבונם הקניבאלי.  אין לערוך שום חגיגת קורבן טרם שנערך קרב כזה.  תרנגול משול לגבר (ברחבי העולם כולו; ביוון העתיקה למשל. באנגלית: Cock הוא גם תרנגול וגם אבר מין זכרי ובעברית התרנגול מכונה “הגבר”).  זהו עיסוקם של גברים בלבד. ההימור הינו הימור על כבודו של הגבר בקהילה ומשום כך אפוף יצריות רבה.

 

 

טכסונומיה: תת מין של עופות, הנמנה עם הסוג תרנגול (Gallus) הנכלל במשפחת הפסיוניים, בסדרת תרנגולאים.  המוצא: דרום-מזרח אסיה; באזור המשתרע מהודו ועד אינדונזיה ואיי סונדה. זהו העוף השכיח ביותר במשק האדם.  ישנם ארבעה מיני עופות השייכים לסוג התרנגולים:

·    עוף הג’ונגל האדום, עוף הג’ונגל מציילון; עוף הג’ונגל האפור ועוף הג’ונגל מיאווה.

 

ביות התרנגולת גרם לשינויים פיזיולוגיים רבים:  היא חדלה להיות שוכנת עצים.  כנפיה נתקצרו ונחלשו, רכס עצם החזה קטן ועצמות השלד כבדו.  עצמות הרגליים התחזקו. הנקבה מטילה  40-300 ביצים לשנה. יש עדויות על ביות תרנגולים בסין ובהודו כבר לפני 5,500 שנה.  המטרה הראשונה היתה לשם ביצים ובשר, ובשלב מתקדם יותר עברו לגידול לקרבות ולנוי.  התרנגולת הובאה כנראה מהודו לפרס ומשם למזה”ת.  התרנגול איננו מוזכר בתנ”ך, אך כנראה שהיה מוכר לתושבי ישראל בתקופת המקרא (נמצאו ציורי תרנגולים על שברי כדים מהמאות ה-6 וה-7 לפנה”ס.  התרנגול נפסל כקורבן בבית המקדש, בגלל דורסנותו ומשום ששימש כנושא לפולחן בקרב העמים השכנים.

 

בזנים מסוימים של תרנגול הבית טופחו תכונות העזות, מהירות התגובה, כוח הסבל והתמדה בקרב לשם מלח’ תרנגולים. תכונות תוקפניות אילו מקורם בהתנהגות החברתית של התרנגול במאבקו על מעמדו בתוך הלהקה – “סדר ניקור” (Pecking order).  במסגרת מחקרים זואו סוציולוגיים, נחקרה תופעת התהוותן של מעמדות בלהקות של תרנגולות.  בלהקה כזאת, אחרי תקופה קצרה של מהומה ואי סדר וניקור הדדי, משתרר סדר חברתי מסוים – “סדר הניקור”, שמתבטא במציאות של שליט מנקר ונשלט נפגע. יחס של שליט ונשלט, של מנצח ומנוצח, יכול להתבטא רק במקום ששני הפרטים באים במגע ומתנצחים.  אולם אין דירוג חברתי מצוי בין צעירים הגדלים יחד. אצל תרנגולים הזכרים שולטים בנקבות, עד לעונת ההטלה והקינון, אז הסדר מתהפך.  תרנגול מנצח, החי עם תרנגולים אחרים בלהקה, מדכא בדרך כלל את המנוצח, עד שהלה מפסיק או ממעט מאד, להזדווג עם הנקבות.  התכונות הקובעות את מעמדו של שליט בלהקת תרנגולות הוא בגרות גופנית, חוזק, אומץ, יצר התגרות, אך גם הבדלים תורשתיים.

 

 

קליפורד גירץ טוען כי פניה של באלי מתגלים בזירת התרנגולים, כי הנלחמים בה הם רק למראית עין תרנגולים, לאמתו של דבר הם גברים.  קרב התרנגולים הוא יוצא דופן במסגרת התרבות הבלינזית, מבחינה זו שהוא פעילות חברתית בלעדית למין אחד וסגורה בפני המין השני.  ההבדלים בין המינים מופיעים תרבותית בבאלי במידה קיצונית, ורוב הפעילויות, הפורמאליות והבלתי פורמאליות, כרוכות בהשתתפות של גברים ונשים במעמד שווה.  קרב התרנגולים הוא יוצא דופן בכך, שכל כולו על ידי גברים, של גברים ולמען גברים.  הנשים אפילו אינן צופות בו.  הזדהותם הפסיכולוגית של הגברים הבלינזים עם תרנגוליהם בולטת, המציין גם תרנגול. מרגרט מיד ובייטסון טענו שמכיוון שהבלינזים תופסים את הגוף כמערך של חלקים נפרדים בעלי חיות עצמית, הרי התרנגולים נתפשים כפינים מנותקים ובעלי תפקוד עצמי, כאיברי זכרות שיש להם חחים משל עצמם. המילה “סאבונג”, שהוראתה “תרנגול” מתאימה גם ל”גיבור”, “איש חייל”, “כובש נשים”, “טרזן”, “אלוף”, “ברנש קשוח”.  טיפוס נפוח משול לתרנגול קצוץ זנב, הצועד כאילו יש לו זנב לתפארת. בחור המתנהג בביישנות עם נערות מכונה “תרנגול קרב שהוכנס לכלוב לראשונה”.  מאבקים פוליטיים משולים לקרבות תרנגולים ועוד.  אפילו האי באלי נתפס כתרנגול קטן וגאה, הקורא תיגר על ג’אווה הגדולה, הנרפית וחסרת הצורה.

הקשר האינטימי בין גברים לתרנגוליהם איננו רק מטפורי, אלא הוויה יומיומית.  הגברים מבלים עם תרנגוליהם המועדפים את מרבית שעות היום, מגדלים תרנגולים בכלובי במבוק, אותם מזיזים באופן תדיר, כדי לשמור על אופטימום של שמש ומאכילים אותם גרעיני תירס שנבחרו בקפידה, כדי להמריצם דוחפים להם פלפל אדום, עושים אמבטיות טקסיות, עם עשבי מרפא, פרחים ובצלים, כמו לפעוטות. אדם הרוצה לקבל תחושה של מגעו של תרנגול אחר, לא יבקש להעבירו אליו, אלא ילך לכיוון שלו. התרנגול הוא גם ביטוי לאותו דבר שהבלינזים רואים בו את היפוכו הישיר של הסטאטוס האנושי מבחינה אסתטית – החייתיות.  לבלינזים יש רתיעה מכל התנהגות הנחשבת לחייתית. לכן אין מרשים לתינוקות לזחול.  גילוי עריות נחשב לפשע מחריד יותר ממשכב בהמה.  טקס שיוף השניים בא כדי שהאדם לא יידמה לחיה. הבלינזים סולדים מבעלי חיים ואל הכלבים מתייחסים באכזריות.  בהזדהותו עם התרנגול מזדהה הבלינזי לא רק עם עצמיותו האידיאלית או עם הפין שלו, אלא גם, בעת ובעונה אחת, עם הדבר שהוא פוחד ושונא מכל, וגם הדבר המקסים אותו ביותר, עם “כוחות האופל”.

 

ציור במכסיקו

 

לקרבות יש חוקים ברורים. תכנית אחת כוללת תשעה עשר קרבות, ללא קשר ביניהם. לאחר שהסתיים קרב, והשטח נוקה מן ההריסות האמוציונאליות, נכנסים לזירה 7-12 גברים, תרנגוליהם בידיהם, ומחפשים יריב מתאים. אח”כ מרכיבים את הדרבנות – טאדז’י- חרבות חוד עשויות פלדה וחדות כתער. זו מלאכה שרק בעלי מלאכה מעטים מכירים.  מבצעים אותה רק בלילות אופל של ירח, מסתירים מעיני נשים ועוד. הבעל המלאכה הוא המרכיב את הדרבן לפני הקרב. בדרך כלל הוא מקבל כפרס, את רגלו של התרנגול “שלו”, אם הוא מנצח. לאחר קיבוע הדרבנות, מוצבים התרנגולים בזירה על ידי מטפליהם =  Pengangkeb  לא בהכרח בעליהם), זה אל זה במרכז הזירה. כעת יש פרק זמן בן 21 שניות, הנקרא טז’נג  (Tjeng) ומצוין בהקשה על גונג מחורץ, ונמדד על ידי אגוז קוקוס מחורר השוקע בגיגית מים.  בעת הטז’נג אסור למטפלים לגעת בתרנגולים. אם הם מסרבים להתקוטט, מדרבנים אותם לשם כך, או מכניסים לכלוב של נצרים. ישנם חוקים נוקשים. כמו למשל, התקוטטות ראשונה, הפרדה למשך שלושה טז’נג וכד’.  כל אלו כתובים במערכת של חוקים ע”ג עלי דקל (לונטאר), המועברים מדור לדור, כחלק מהמסורת המשפטית והתרבותית של הכפרים. השופט – האיש המפעיל את אגוזי הקוקוס – הוא אחראי גם על התקנון.  הוא גם פוסק מי המנצח, במקרה ששני התרנגולים מתו.  אין התנצחות על החוקים וכמעט שאין יציאה כנגד השופט.

 

קרב תרנגולים הוא ישות סוציולוגית, המכונה “התכנסות ממוקדת” – כינוי שנתן הסוציולוג ארווינג גופמאן, למשהו שאינו מובנה דיו כדי להיות קבוצה, אך אינו בלתי מובנה לגמרי, כדי שיוגדר כהמון סתם.  בזמנים הקלאסיים, היו קרבות תרנגולים עניינה המפורש של החברה.  הבאתו של תרנגול לקרב חשוב היתה בגדר חובה אזרחית, שגבר מבוגר לא היה פטור ממנה.  המס מקרבות התרנגולים, שהיו נערכים בדרך כלל בימי השוק, היו מקור חשוב של ההכנסה הציבורית. הפטרונות עליהם היתה עניינם של נסיכים.  זירת הקרב, הוואנטילאן, ניצבה במרכז הכפר, סמוך למונומנטים האחרים של החברה הבלינזית – בית המועצה, מקדש המקור, כיכר השוק, מגדל האיתות ועץ הבאניאן.

 זהו מרכז חיי הכפר הבלינזי.