גילי חסקיןכתב: גילי חסקין
עוד על צרפת באתר זה: טיול בעמק הלואר, טיול באזור לנגדוק-רוסיון, המלצה לטיול בפרובאנס
לאתר 'לוקליסט', העוסק בהשכרת דירות נופש וצימרים באירופה
הריביירה הצרפתית היא רצועת חוף דקיקה, לעתים בקושי קיימת, בין ההרים לבין הים. שמה המקומי הוא קוֹט ד'אָז'וּר (Cŏte d'Azur) – מילולית: חוף התכלת, והיא משתרעת לאורך החוף הים- תיכוני של צרפת, מטולון (Toulon) ועד מנטון (Menton) וגבול איטליה.
הריביירה הצרפתית מעוררת אסוציציות של נהנתנות: יפהפיות מעורטלות, יאכטות יוקרתיות ומקום ההתחככות של "החוג הנוצץ" של אירופה. אולם היא הרבה יותר מכך. היא שילוב מופלא של מצוקים נשגבים הנופלים בתלילות אל המים, אור שמש בוהק, גלים המלחכים את שורשי האורנים, ופיסות חול זהובות. נופים אלו הם אולי גורם המשיכה העיקרי של האזור. כל אלו הפכו אותה למקום אופנתי לנופש מאז "התגלתה" לתיירים של המאה ה-19. זוהי החופשה האולטימטיבית
לאורך הריביירה נמתחת אלומת דרכים, שלושה "קורנישים"- כבישים מקבילים לים; כל כביש במפלס אחר, ודרכים צרות המתפתלות במקביל להם. צבעי הנוף – התכלת העזה של השמיים, כחול הים, אודם הסלעים, צהוב פרחי השיטה, כל אלו, בריכוז הגבוה כל כך, מעניקים למטייל תחושה הגובלת בקיטש. הכול כל-כך יפה, עד שנדמה והוא לקוח מתוך גלויה. הקרבה המדהימה בין חופי הים לאתרי הסקי, שיפעת הצמחייה של הגנים המסוגננים להפליא, פרדסי ההדרים, מרבדי הפרחים, והחורש הים תיכוני העבות, הגדל לצד ה"מאקי" הדליל יחסית. סממן נוסף של הריביירה הם הכפרים הקטנים. חלקם כאילו תלויים על מצוקים. אל חלקם מגיעים בדרך המתפתלת לעייפה; ככר קטנה מוקפת עצים במרכזם, ולצדה כנסייה עתיקה. פעמים רבות, מעל העיר, נמצאים שרידי טירה, ממנה נשקף נוף נפלא.
הריביירה הצרפתית הינה שם נרדף למותרות, זוהר ועינוגים יקרים. די למנות את נסיכות מונקו, בתי ההימורים הנוצצים, המלונות המפוארים, פסטיבל "קאן" וכוכבי הקולנוע, הטיילות המפורסמות בהם שוטטו בני החוג הנוצץ, קרנבל הפרחים של ניס, ההילה של סאן טרופה בימי בריז'יט בארדו, והחופים, שהיו הראשונים בהן בחורות התערטלו. כל אלו הם חומרי המיתוס. אך כאן המיתוס הוא אמיתי, חי ונושם. השיא העולמי בריכוז של פינוקים יקרים.
"ריביירה" היא מילה איטלקית, ולא בכדי: רק ב- 1860 עבר האזור לידי צרפת. הריביירה זכתה אפוא לטוב שבשני העולמות, זה של צרפת וזה של איטליה, ולא רק באוכל – גם בארכיטקטורה, באמנות, בתרבות החיים בכלל. עובדה שאיננה מופנמת בתודעה התיירותית הקולקטיבית, היא שהריביירה הצרפתית, אזור רחב- ידיים (4,500 קמ"ר), היא רובה ככולה (80%) הרים. רוב רובה של התיירות מתנקזת אל הרצועה הדקיקה שלחוף הים, ורק חצי מיליון תיירים בשנה, כ-6% מהמבקרים, טורחים לגלות את הפן השני, הכפרי, ההררי והמרתק. שם האווירה רגועה ומפויסת יותר, הזוהר מתעמעם מעט, וכל כולו יופי של נופים מהממים וכפרים יפהפיים, שקט פסטוראלי ותחושה של זמן אבוד.
הטיול מתחיל כמובן בניצה, נכון יותר לומר: ניס (Nice) – בירתה של הריביירה, בטיילת המפורסמת לה פרומנד דה אנגלה (Promenade des Anglais), בעיר העתיקה, ובמוזיאונים הרבים, במיוחד מוזיאון שאגאל, השוכן בשוליים הדרומיים של סימיה (Cimiez) – הלוא היא ניס- העילית. המוזיאון, ששמו המלא הוא "המוזיאון הלאומי של המסר המקראי מארק שאגאל", הוא חוויה אמיתית גם למי שלא אוהב את שאגאל במנות כה גדושות. זהו המוזיאון העיקרי והמרשים ביותר בניס. חובה!
אחד הטיולים היפים בניס הוא ה"קורניש", היינו, כבישי החוף של הריביירה. זהו סיור מעגלי האורך כשלש שעות. כביש החוף עוקף את המורדות של רכס מון בורון (Mont Boron), וממנו נשקפות תצפיות מרהיבות. נקודות מומלצות במיוחד הם קפ-פרה (Cap-Ferrat) ופואנט ד'אוספיס (Point d'Hospice). משם נראים כבישי החוף המתפתלים של הריביירה.
לחובבי האומנות אני מציע שלא לוותר על המוזיאון המוקדש למאטיס, ונמצא בוילה דז- ארן (Villa des Are'nes), המוקדשת לצייר הדגול שחי בעיר זו שנים רבות.
מעבר למסלולים הרגילים ולאפשרויות שאף פעם לא נגמרות, ברצוני להמליץ על קרנבל הפרחים, שהוא האירוע הפולקלוריסטי החשוב ביותר בריביירה, ואולי בצרפת כולה. דומני שהוא הססגוני ביותר מבין הקרנבלים של אירופה. במקורו זהו חג קתולי, שמטרתו לאפשר למאמינים להתהולל לפני 40 ימי התענית הקודמים לחג הפסחא. הקרנבל נערך בימים שבת-שלישי שלפני "יום ד' של האפר" ומועדו משתנה משנה לשנה, בהתאם לשינויים במועד הפסחא. האירועים הפרה-קרנבליים מתחו את החג לאירוע בן כשבועיים – בחודש פברואר או בתחילת מרץ – והוא כולל שורה ארוכה של מופעים, מסיבות תחפושות, תהלוכת עגלות ענקית ועליהן מפזזות נערות בלבוש מינימאלי, שרגליהן קופאות מקור. עם השנים נעלמה הרוח הכאוטית שאפיינה את הקרנבל, ופינתה את מקומה לאירוע תיירותי מאורגן ומתוזמן היטב, אך שווה כל רגע. (לפרטים נוספים: לשכת התיירות של ניס; טל': 04-93928282).
אטרקציה תיירותית מיוחדת היא רכבת ההרים טרן דה פיניה (Le Train des Pignes), העולה מניס להרים ועוברת בין צוקים עטורים בכפרים, הנראים מרחוק כקיני נשרים. הרכבת מכונה כך – "רכבת האצטרובלים" – משום שבעבר הרחוק הוסקה באצטרובלי אורנים. כיום זו רכבת דיזל, עם קרון אחד או שניים. היא נוסעת 151 ק"מ, מניס עד דיניה (Digne), בירת פרובאנס העילית, ובחזרה, מהים עד לרגלי האלפים, ומאפשרת טיול בנופים ובין הכפרים היפים ביותר. הנסיעה בכיוון אחד אורכת כשלוש שעות ורבע, אך אפשר לנסוע רק חלק מהדרך. הואיל ומדי יום נוסעות כמה רכבות, אפשר לרדת מרכבת אחת, לטייל בכפר זה או אחר ולהמשיך ברכבת אחרת.
קאניה סיר מאר (Cagnes-sur-Mar) היא עיר חוף שפרנסתה מקייט ומגידולי פרחים. היא ידועה בהיפודרום שלה – שדה מרוצי הסוסים הראשי של הריביירה. המלצה מיוחדת היא שוק הציירים, המתקיים בימי שבת, על הטיילת שלאורך הים.
המיוחד מכל הוא כמובן הרובע העתיק, או דה קאניה (Haut-de-Canges) המטפס על גבעה תלולה בצפון העיר. זהו רובע קטן מוקף חומה, המזכיר כפר מימי הביניים. יש בו בתים עתיקים שלובים אלה באלה, סמטאות צרות, גרמי מדרגות תלולים, שערים מונומנטאליים, גשרונים המחברים בין בתים, כיכרות קטנות, וגלריה של אומנים. כאן חיו נגן הג'ז ג'ו לואיס, הציירים פוג'יטה ואיב קליין, הזמר מולודז'י, וכלת פרס נובל לספרות נאדין גורדימר. כדאי לשוטט בסמטאות עתירות הצמחייה, לבקר בטירת הנסיכים לבית גרימלדי, שליטי מונקו, שהוקמה כמבצר במאה ה-14 ומשמשת כיום כמוזיאון לאומנות, ולבקר בקפלה נוטר דאם דה פרוטקסיון. בעלייה לאו-דה-קאניה מומלצת מסעדת לה פנטר – Le Peintres (מילולית: הציידים), טל': .04-93208308.
מקאניה סיר מאר עולה הכביש אל הכפר הציורי סאן פול דה ואנס, המרוחק כמה ק"מ מהחוף. סאן פול הוא המפורסם מכל כפרי הריביירה. שם נהג איב מונטאן לשחק פטאנק עם החבר'ה מהכפר, כשהחבורה הרעשנית הייתה מוקפת בתיירים נרגשים שלא חדלו לצלמם. במסעדת לה קולומב ד'אור הסמוכה הכיר מונטאן את סימון סניורה. אכסניית "יונת הזהב" הייתה ביתם השני. שם פרחה אהבתם ובה בילו ארוכות, לאורך כל השנים, לבדם או עם חברים. סאן פול בלי איב מונטאן נותר כמעט כשהיה, כפר עתיק ומבוצר, שכל כולו סמטאות עיוורות וגרמי מדרגות, אך חסר את הארומה שהישרה עליו השחקן הנפלא. זהו כפר ממוסחר אמנם, אך בכל זאת יפהפה ומושך. כמה ק"מ צפונה מסאן פול נמצאת העיירה ואנס (Vence), שרכס מפריד בינה לבין מתחרתה סאן פול. היא פחות מתויירת, אבל נאה מאד, מוקפת בגיאיות הפורחים באביב, וגם בה חיו אמנים רבים, ביניהם ארמאן, שהתגורר כאן כמה חודשים מדי שנה.
כדאי לשוטט ברובע המדיבאלי המוקף חומה, בכיכרות עם המזרקות, במרכז האומנות שבשאטו דה וילנב (Chateau de Villenev), אשר נמצא בשולי העיר העתיקה, ובעיקר בקפלת הרוזר (Le Rosaire) של הנזירות הדומיניקאניות, המכונה "קפלת מאטיס", פנינת האומנות של הריביירה. האמן הדגול תכנן ועיצב הכל: הויטראז'ים של עץ החיים, החץ הנושא את הפעמון, הפרסקות, מזבח האבן, הפמוטים והצלב. בשנת 2001 מלאו לקפלה חמישים שנה, ודומה שנבנתה וצוירה זה עתה. הקפלה פתוחה רק בימי שלישי וחמישי, בשעות 11:30-10:00, ושוב מ-17:30-14:00. בבית שלצדו (Lacordaire) מקיימות הנזירות בית הארחה יוצא דופן, עם פנסיון מלא ועם השראה מיוחדת ; טל': 04-05580326.
כפר יפה עוד יותר הוא אזה (Eze). בכניסה לכפר ניצב שלט הומוריסטי עליו כתוב: "Eze = Chevre", דהיינו, הדרך התלולה המעפילה אל הכפר יאה לעזים בלבד. מיקומו של הכפר יוצא דופן. גיבוב של בתים בראש צלע תלולה של הר, הצוללת מגובה של 400 מ' היישר אל הים.
הכפר אז (E'ze) נצמד כקן נשרים אל צוק הסלע הנישא שלו. כאן ישבו הפניקים והליגורים וביצרו אותו, כל עם וסגנונו, בפני שודדי הים. לואי ה-14 פקד להרוס את הכפר והטירה שבלבו, אך אלו נבנו שוב ב-1760.
העיירה וילנב-לובה (Villenenuve-Loubet) שוכנת כמה ק"מ מהים, על נהר הלובה (Loubet). נמליץ עליה כאן רק בזכותו של המוזיאון לאומנות קולינארית, המוקדש לזכרו של אחד מגדולי הטבחים בצרפת, השף אוגוסט אסקופייה, הטבח הראשון שקיבל את אות לגיון הכבוד (1928), אדם שתרם יותר מכל אחד להפיכת הבישול לסוג של אמנות, ובמשך שנים היו מתכוניו ה"תנ"ך" של הטבחים הצרפתים, עד שמתכוניו הקלאסיים עוררו נגדו את מהפיכת ה"נובל-קוויזין". המוזיאון שוכן בבית שבו הוא נולד, ומציג את "יצירותיו" – אלפי מתכונים, ספרים וחפצים אישיים (טל': 04-93208053).
בוילנב-לובה-פלאז', שלוחתו של הכפר על הים, משתרעת המרינה בה דז אנז' (Marina Bais des Anges), דהיינו, "המרינה של מפרץ המלאכים", ובה ארבעה בניינים מפוארים דמויי פירמידות, שעוצבו בהשראת הגלים, מעל נמל יאכטות פרטי. העיצוב מרשים לכל הדעות.
העיר הטיפוסית האופיינית ביותר בריביירה היא אנטיב (Antibes), הלוא היא אנטיפוליס היוונית. היא אחת הערים התוססות ביותר בריביירה וחסרה את הזיופים של קאן. מדי חודש מתקיימים בה פסטיבלים שונים, בנושאים מגוונים כמו מוסיקה, קולנוע, ברידג', ובעיקר פסטיבל הג'ז הגדול, המתקיים למעשה בעיר הצמודה לה, ז'ואן-לה-פן (Juan-les-Pins).
האתר החשוב מבין אתרי אנטיב הוא מוזיאון פיקאסו, השוכן בחלק מטירת גרימלדי העתיקה והמרשימה, שנבנתה מול הים על שרידי מבנה רומי.
בעיר העתיקה של אנטיב יש מוזיאון מיוחד המוקדש ליצירותיו של פנה (Peynet), יליד אנטיב, הרשם הנודע שהביא לעולם את דמויותיהם של זוג האוהבים, המוכרים בכל העולם בתור "האוהבים של פנה". בין מוזיאון פיקאסו למוזיאון פנה פרוס שוק פרובנסאלי מקורה, הפעיל בכל ימות השבוע, למעט יום ב'. לנוסעים ברכב מומלץ להקיף בנסיעה את קאפ ד'אנטיב (Cap d'Antibes), חצי אי קטן ומרשים, השלוח כלשון יבשתית אל תוך הים, מדרום לעיר.
כדאי להיכנס לאחוזה רחבת הידיים של אוטל די קאפ (Hotel du Cap), אחד ממלונות הפאר היוקרתיים של הריביירה, שנבנה במאה ה-19 ע"י האדריכל המפורסם שארל גארנייה, שתכנן בתים רבים בריביירה (וכן את בית האופרה בפאריס). מסעדת המלון עדן רוק (Eden Roc) חולשת מראש צוק על מרחבי הים. אפשר ללגום שם קוקטייל, להתרווח מול הבריזה ולחלום.
לחילופין, אפשר גם לטפס אל המצפור שבראשו של חצי האי, ולצפות ממנו סביב-סביב, על מראה החווילות המהודרות ועל הארמונות מוקפי הגנים. ניתן למצוא שם את שאטו דה לה קרואה (de la Croix), שבו התגוררו הדוכסים מווינדזור , את וילה פיאמה (Fiama), שבה התגוררו המינגווי וסקוט פיצג'ראלד, וכן בתים יפים נוספים.
קאן (Cannes) מייצגת, בעיניי, את כל מה שטיילים רבים אינם אוהבים בריביירה – את הדקדנטיות של החוג הנוצץ. לכאן באים אנשי חוג הסילון וסועדים את ליבם בארוחה, שמחיר המתאבנים שלה עולה בהרבה על זה של ארוחה דשנה במסעדה פרובנסאלית ממוצעת. קאן היא אחד מאותם אתרים שחובה לבקר בהם כי אי אפשר שלא, כי היא מרכזת את מרבית הסטריאוטיפים של הריביירה, שחלק מהם ניסיתי לקעקע מעט בתחילת הפרק.
ראשית מסחורה של קאן הוא בשנת 1834, בביקור שערך בה – אז כפר דייגים שקט – לורד צ'אנסלור הבריטי, שנהנה מהבויאבס שבישלו לו הדייגים, והחליט לשוב. גל הצרפתים והזרים העשירים שהחליטו להישאר אף הם בקאן, הניב מספר מופלג של ארמונות בסגנונות ארכיטקטוניים שונים, לעתים מדהימים, דמויי קתדרלות, טירות ומסגדים. בכל זאת יש בה קסם מסויים. מראה היפהפיות השזופות הפוסעות ברחובות או שרועות עירומות על החוף, חנויות היוקרה והטיילת מצדיקים ביקור בן לפחות יום אחד. הזמן להיות בקאן הוא כמובן בפסטיבל הסרטים, הנערך במשך שבועיים באמצע מאי, אך אז לא ניתן להכניס לשם אפילו סיכה. כדאי לסייר ברגל (הבילוי היחידי שלא עולה כאן כסף) בנמל הישן, נמל דייגים שנכבש זה מכבר על ידי ספינות תענוגות.
גבעת לה סוקה (Le Suquet) נמצאת ממש ממערב לנמל הישן, ומאפשרת תצפית מרהיבה על קאן, במיוחד בשעות אחר הצהריים המאוחרות ובלילות בהירים. בפסגת הגבעה נמצא מוזה דה לה קאסטר (Mus'ee de la Castre) ובו אוסף מגוון של עתיקות מרחבי הים התיכון והמזרח התיכון.
איי לרין (Iles de L'erins) הם למעשה איונים מעניינים, הנמצאים מול קאן, קרוב לחוף. הגדול מביניהם הוא איל סנט מרגריט (Iles Sainte Margarite), שם הוחזק במפורסם האיש במסכת הברזל, שזכה לפרסום בעקבות ספרו של אלכסנדר דיומא. איון זה, שאורכו 3.2 ק"מ ורוחבו 950 מ', מבותר שתי וערב במסלולי הליכה רבים. באיל סאן אונורה (Ile Saint Honorat) שכן בעבר מנזר רב השפעה, שהעניק לו את שמו כבר במאה החמישית. ההגעה במעבורת אורכת 20 דקות.
מקאן ניתן להמשיך מערבה, אל רכס האסטראל (Massif de Esterel), המשתרע עד פרז'וס וסן רפאל, אך על כך בפעם אחרת.
משעמם אבל תודה עזרתם לי בעבודה
זוהי עיר מהמממת אין ךלי מילעם לתאר כמה שהיא יפה פוט חובה לבקר שם סעו ותהנו מכל רגע (מזג האוייר בקיץ שפם מצוין פשוט גן עדן לא חם מידי ולא קר פשוט חמיים ונעים סעו המלצה חמה ביקרתי שם)
כל מילה ברזל טיול מהנה נופים משגעים, מזג אוויר נעים ונוח ממש כיף לא רגיל
כל מילה ברזל טיול מהנה נופים משגעים, מזג אוויר נעים ונוח ממש כיף לא רגיל
כתבה מצויינת.מלאה בידע וטיפים
יופי של כתבה
שלום,
מחפסת הדרכה בעברית ליום אחד בניס, על ידי מדריך מיקצועי מקומי.
מישהו יכול לעזור?
מחפסים הדרכה בעיברית בעיר ניס שבצרפת , מישו יכול לעזור?
מחפשת הדרכה בעברית לחמש שעות בקאן ואולי בסביבה(6 אנשים,מגיעים בהפלגה)
[email protected]
אינני עוסק בכך…..
הזמנתי נופש לפסח בעירה קאן (29/3-8/4) אודה לך מאד אם תוכל לכתוב לי אילו מופעים/ פסטיבלים וכיו"ב ישנם באיזור בתאריכים אילו.
מצטער על התשובה המאוחרת. שאלותכ אילו כדאי לשאול באי מייל או ווטסאפ.