מצדה: סיור בעקבות הורדוס, הסירקיים ועלייתו של המיתוס

מצדה נמנה ברשימת אתרי מורשת עולמיים של ארגון אונסק"ו ונחשב לאחד משבעת פלאי ישראל.

מצדה מונצחת, משנת 2001, ברשימת מורשת תרבות עולמית על פי האמנה להגנה על מורשת תרבות עולמית וטבעית של אונסקו  (1972) ההנצחה ברשימה זו מבטאת את ערכה האוניברסאלי היוצא מן הכלל של מצדה, הראוי להגנה למען האנושות.

אונסקו ציין במיוחד, מבין הנכסים במצדה, את הארמון הצפוני שנבנה על ידי הורדוס, המהווה דוגמא יוצאת מן הכלל לווילה מפוארת מן התקופה הרומית הקדומה ואת מערכת המצור הרומית המקיפה את האתר, המהווה את הדוגמא הטובה ביותר והשלמה ביותר למערכת ביצורים, ששרדה עד ימינו.

בנימוקים להחלטת אונסקו נאמר, בין היתר, כי מצדה מהווה סמל לממלכת ישראל ולחורבנה האלים והיציאה לגלות לקראת סוף המאה הראשונה לסה"נ. כן נאמר, כי האירועים הטרגיים בסוף ימיהם של הפליטים היהודיים שהחזיקו במבצר-ארמון זה, עושים את מצדה לסמל הן של זהות תרבותית יהודית והן של המאבק האנושי המתמיד בין דיכוי לחירות.

בעבר סברו כי ייעודם היה אסטרטגי וראו בהם חלק ממערך ההגנה על גבולות הממלכה או מקום מקלט לשליט בעת מצוקה מבית. זאב מזל טען שייעודם העיקרי הוא להעמיד לרשות השליט ומשפחתו מקלט קרוב ויוסף פטריך טען שהמבצרים הם פועל יוצא של תפיסת ההגנה של החשמונאים וחלק ממערך הביצורים הכולל שהם הקימו ברוח התקופה ההלניסטית. דומה כי מבצרי המדבר נתפסו בתודעת רבים בעיקר כמקום ממקלט לשליט, לא רק בשל תכונותיהם אלא בעיקר בשל ההערות הרבות של יסף בן מתיתיהו, השב ומדגיש את החשיבות הביטחונית של מבצרים אלה.  כך למשל התיאור של נשות הורדוס שמצאו מקלט מפני אנטיגונוס ומפני הפרתים במצדה ובאלכסנדריון. פייר בריאן אשר חקר את מהותם של המבצרים ברחבי האימפריה הפרסית, מצביע על הררכיה של המבצרים, ולפיה החשובים שבהם תפקדו בראש ובראשונה כמחסנים וכבתי אוצר.  בקבוצה זו יש מבצרים אשר הוקמו בתחומן של אדמות המלך ושימשו כמנהל מרכזי של האזור הנתון לחסותם. באלה האחרונים רוכזו כל המסמכים הקשורים במנהל אדמות המלך: החכרת הקרקעות ורישומן, גביית המסים וכיוצא בזה. אזור שהיה נתון לחסות מבצר כזה אף הוגדר על ידי המבצר כיחידה מנהלית. עפרה רמון מסבירה כי מבצרי המדבר בתקופת בית שני לא הוקמו כשאר מבצרי החשמונאים, כחלק ממערך ההגנה שלהם, ואף אין הם משקפים את מעמדה הרופף של ממלכתם מבית ומחוץ. הם היו מבצרים ששימשו בראש ובראשונה בתי אוצר ומנהל – שימוש מסורתי ששורשיו בתקופה הפרסית וכנראה אף קודם  לכן (בתקופת דוד המלך מונה יונתן בן עוזיהו על "האוצרות בשדה, בערים ובכפרים ובמגדלות") והמשכו בתקופה הרומית. מקורות רבים מלמדים כי מבצרי המדבר שימשו בתי אוצר שבמחסניהם הופקדו נכסיו יקרי הערך של השליט: מזון, מתכות וליוד כיוצא באלה, הנחוץ בעיקר להפעלת הצבא.  ואכן, גביניוס הרס את אלכסנדריון, מכוור והורקניה, לא מתוך כוונה לשבש את יתרון היריב בקרב, (גם אריסטובולוס וגם אלכסנדרוס בנו לא ניהלו קרבות משמעותיים בחסות המבצרים), אלא במטרה להרוס את המערך הללוגיסטי של צבא החשמונאים" "כדי שלא ישמשו בסיס לפעולות במקרה של מלחמה אחרת". הפאר הרב שאפיין את מבצרי מדבר יהודה מעיד כי הם לא נועדו לשמש מגורי חיילים או להשתלב במערך אסטרטגי. כיוון שתכולתם נועדה בראש ובראשונה לצייד את צבא החשמונאים, המבצרים מוקמו סמוך לאזורים רגישים מבחינה מדינית, אך לא בקוו הגבול של הממלכה. החל מימי יונתן השתרעה מדינת החשמונאים על פני אזורים בעבר הירדן המזרחי והקוו שיצרו מבצרי המדבר לא היה אפוא קוו גבול, אלא קוו עורפי. מיקומם במדבר יהודה, בראש צוק או הר ובסמוך לירושלים הבירה הבטיח לשליט שאוצרות הממלכה יהיו מוגנים וזמינים. כדי שהנכסים היקרים לא יפלו כולם בידי אויב אם מבצר כזה ייתפס, הם חולקו והוחסנו במספר מבצרים, ששימשו בתי אותר. הפסגות שעליהן נבנו המבצרים, וביניהם כמובן מצדה, מבודדות מסביבתן הקרובה ורובן מחוברות אל השטח שלידן רק באוכף צר. מיקומן זה מהווה פשרה בין הצורך לאפשר נגישות והובלה נוחה, לבין הצורך לספק להם את ההגנה והביטחון המירביים. מובן שבעת מצוקה יכלו המבצרים לשמש מקלט לשליט ולמשפחתו, אך קשה לקבל את הסברה שהוקמו כדי לשמש מקלט, אחרת מה טעם במספר מקלטים, הסמוכים זה לזה,והמרוכזים באזור אחד?  מבצרים אלה לא יכלו להשתלב במערך ההגנה באופן ישיר ולשמש עמדות או בסיסי התקפה, בשל מיקומם במרומי פסגות תלולות ומרוחקות ובטווח לא יעיל להתקפה.