הקולוניאליזם באמריקה הלטינית

 

המטייל באמריקה הלטינית (להלן אמל"ט), נתקל באין ספור תופעות סטריאוטיפיות הקשורות לעולם זה. חלק מהן מאומצות, כמאפיין כביכול, של התרבות הלטינו אמריקאית.

סטריאוטיפ הוא סוג של דעה קדומה. הסטריאוטיפים קודמים לידיעה, ללוגיקה ולתבונה; קודמים להתנסות; גם כשבאים משפטים כמו "פגשתי פרואני חרוץ". זוהי התנסות יחידה הסותרת כביכול, ומאשרת למעשה, את הסטריאוטיפ.

ארצות אמל"ט מאופיינות במנטאליות של עצלנות, גניבות, מיליטנטיות ועוד. מדוע? הרי טרם בוא הספרדים שגשגו שם תרבויות מפותחות: אינקה בפרו, צ'יבצ'אס בקולומביה, אצטקים במכסיקו ומאיה בגווטאמאלה. אלפי שנים קודם לתרבויות אלו שגשגו תרבויות נוספות. היה זה קו רצוף של הישגים תרבותיים שהחל באלף השני לפנה"ס עם האולמקים במכסיקו וצ'אבין בפרו, אשר נקטע עם בוא הספרדים. הנחת העבודה של סיכום זה הוא כי חלק ניכר מתחלואיה, או יותר נכון לומר, מבעיותיה של אמל"ט, מקורם בשלטון הספרדי ובתקופה הקולוניאלית. לשם כך הבאנו את הסיפור הקולוניאלי, מהגילויים הגדולים ועד למלחמות העצמאות. בגלל הדפוסים הקולוניאליים, התקופה הקולוניאלית באמל"ט ממשיכה גם לאחר קבלת העצמאות, וחלק ניכר מבעיותיה של היבשת קשורים גם בה.

 

*להרצאה על פרו, לחצו כאן;

 

 

את תאריך גילוייה של אמריקה מונים החל מקולומבוס, ב- 12/10/1492. לא מונים את שנותיו של הגילוי הויקינגי המוכח, כי לא היתה לו המשכיות ולא שינה דבר, לא באמריקה ולא באירופה. העיתוי חשוב מאד. 1492 היא שנת סיום הרֶקונקיסטה (Reconquista), כיבושה מחדש של ספרד מידי המוסלמים. השמחה שעורר הכיבוש וההתלהבות הדתית שבאה בעקבותיו הניעו את המלכים הקתוליים, פרדיננד ואיזבל, להיעתר ללחץ הממושך שהפגינה האינקוויזיציה, לחתום על צוו לגירוש היהודים. אותה התרוממות רוח גרמה להם להיעתר להפצרות תומכיו של קולומבוס בחצר הספרדית.

 

 

 * על הנסיבות שהובילו לגילוי אמריקה, ראה מאמר נפרד: גילוי אמריקה

 

הקולוניאליזם החל כבר בסוף המאה ה-15 והגיע למרוצו המטורף במאה ה-19. הקולוניאליזם האנגלי-צרפתי-הולנדי יצר פרולטריון חיצוני. "העולם השלישי" הוא פרולטריון של המוקד האירופאי. קולוניה היא חברה שחיה בשביל המטרופולין ולא עבור עצמה. הפיגור בפריפריה הוא הצד השני של ההתפתחות הכלכלית המערבית. החלק הדרומי של צפון אמריקה, אמריקה התיכונה ואמריקה הדרומית נכבשו ע"י העמים האיבריים, ברזיל ע"י הפורטוגזים ויתר השטח, סך 12 מיליון קמ"ר, נכבש ע"י הספרדים. אלו התיישבו תחילה באיים הקריביים האיטי (1493), פורטו ריקו (1508), ג'מיקה (1509) וקובה (1511). מקובה הפליג קורטס ב-1519 למכסיקו, ועד 1550 הכניעו הוא וחבריו את מכסיקו וארצות אמריקה התיכונה. ב-1532 נוחת פיזרו בחוף של פרו ועד 1533 השלים את כיבושה. כדי להתגונן בפני הצרפתים שחדרו במהלך המאה ה-17 לעמק המיסיסיפי, יישבו הספרדים גם את טכסס, ניו מכסיקו, אריזונה, קליפורניה (ייסוד סן פרנסיצקו ב-1776) קולורדו. מ-1763 ועד 1803 יישבו גם את ארקנסו.

כיצד קרה שאימפריות חזקות כמו האצטקים והאינקה נכבשו ע"י כמה מאות ספרדים?

הספרדים מצליחים לכבוש בקלות את אמריקה, כולל את ממלכותיה המאורגנות, מהסיבות הבאות:

1.  עדיפות טכנולוגית

הפולשים נהנו מיתרון הנשק: חרבות פלדה לעומת חניתות עשויות בזלת; שריון מתכת לעומת טוניקות מרופדות כותנה; רובים כנגד קשתות וחצים; פרשים כנגד רגלים.

2.  מבנה המדינה הנכבשת

בשני המקומות היו ממלכות ריכוזיות ללא קשרים אופקיים רק אנכיים. מבנה פירמידלי שבו אין לבסיס קיום ללא הראש.

3.  סכסוכים פנימיים במדינות הנכבשות:

עוינות חלק מן השבטים לאינקה ובעיקר לאצטקים שראו בהם כובשים. הספרדים הסתייעו במחלוקות הפוליטיות והאתניות של העולם האינדיאני: אימפריות האינקה והאצטקים עצמן נבנו על כיבושים רצופים.

קבוצות מסוימות ראו בספרדים בעלי ברית, שבבואם ראו הזדמנות להשתחרר מעול הכיבוש המקומי. במקרה של פרו שיחקה לצד הספרדים גם מלחמת אזרחים שהסתיימה סמוך לבואם והותירה את הממלכה דואבת. כך קרה שהאינדיאנים עצמם סיפקו לקורטס ולפיזרו את רוב החיילים לצבא הכיבוש. במכסיקו מרדו במוקטסומה בני הטוטאנאק שנכבשו לא מכבר והצטרפו לספרדים ובני הטלאסקאלנים תמכו בהם תמיכה מוחלטת. בפרו חברה סיעת הואסקר לפיזרו והא גם הצליח לגייס לצדו קבוצות כמו הקאניארים או ההואנקה, שסירבו לקבל את עול האינקה.

4.  המיתוס המקומי

בכל רחבי אמריקה היה המסורת הדרום אמריקאית שהמתינה לאל הלבן שיבוא מן הים וראתה בספרדים את שליחיו.

לדעתנו יש להקדיש מקום נכבד לנימוק המיתולוגי. הקונקיסטדורים והכמרים הראשונים מתארים אווירה של טרור דתי כמעט שהתרחש לפני בוא הספרדים. במכסיקו ידוע על שריפה מסתורית שהשמידה את מקדש הואיטצילופוצ'לי; אחר כך הכה הברק את מקדש שיאוהטקוהטלי. בפרו, שנות שלטונו האחרון של הויאנה קאפאק בפרו, שובשו בשל סדרה של רעשי אדמה יוצאי דופן. ברק הכה את ארמון האינקה וכוכבי שביט נראו בשמים. מספרים על הילה משולשת, בכמה טבעות, בכמה גוונים, שנראתה בלילה בהיר אחד סביב הירח. הטבעת הראשונה, בצבע הדם, סימלה לדברי הידיעונים את המלחמה האכזרית שתפרוץ; השחורה, את השמדת האימפריה והאפורה כעין העשן, שהכל יעלה בעשן. בכל רחבי אמריקה נפוץ המיתוס של האל המתרבת. אל הנעלם באורח מסתורי לאחר תקופה של שלטון רב חסד, אך מבטיח לאדם כי יום אחד יבוא וישוב. במכסיקו רווחה האמונה בקצאלקואטל, אשר שם פניו מזרחה, ובאנדים, באל וירה קוצ'ה, שנעלם בים המערבי. קואצל קואטל היה אמור לשוב בשנת "סה אקאטל" (ce-acatl) בתוך מחזור של 52 שנה ואילו קץ מדינת האינקה היה אמור להגיע במהלך שלטונו של השליט השנים עשר. המציאות היתה כנראה דמיונית מכל חזון. במכסיקו הגיעו הספרדים ממזרח ושנת 1519 היתה שנת סה-אקאטל. בפרו הגיעו הלבנים ממערב ואטהואלפה היה אכן האינקה (המלך) השנים עשר. האינדיאנים תפשו אירועים דרך המיתוס ובנסיבות מסוימות לפחות, ראו בספרדים את שובם של האלים.

 

* לקריאה נוספת: על הכיבוש הספרדי

 

הפלישה הספרדית לאמריקה חוללה שואה דמוגרפית בקנה מידה חסר תקדים בהיסטוריה והביאה להרס המבנים החברתיים, הכלכליים והמנטאליים של האוכלוסייה האינדיאנית. לפלישה הספרדית היתה מנקודת מבטם של האינדיאנים גם מימד קוסמי. הפלישה הספרדית הביאה לקץ שלטונו של אל השמש. מעתה איבדו החיים הארציים כל משמעות. וכיוון שהאלים מתו, לא נותר לאינדיאנים אלא למות.

החוקר לאון פורטייה בספרו El reverso de la Conquista מתאר תחושה אינדיאנית, כי עולם הטבע כולו משתתף בדרמת התבוסה.טראומת הכיבוש היתה הרבה מעבר למפלת האלים הקדמונים. השלטון הספרדי עשה אמנם שימוש במוסדות המקומיים, אך בעת ובעונה אחת הביא להתפוררותם עד שנותרו רק מבנים חלקיים, שהצליחו להתקיים מחוץ להקשר הקוהרנטי שהעניק להם בעבר את משמעותם. התוצאות ההרסניות של הכיבוש השפיעו על החברות בכל רמה: דמוגרפית, כלכלית, חברתית ואידיאולוגית. אחת התוצאות המיידיות של הקולוניאליזם הלטיני באמריקה הוא מוות, פשוטו כמשמעו. באמל"ט התחוללה שואה דמוגרפית שאין לה אח ורע בכל תולדות האנושות. לא רק קץ הציוויליזציה, אלא ג'נוסייד של ממש. מעריכים שעם בוא הספרדים חיו כ-60-70 מיליון אינדיאנים. תוך 60 שנה מתו 90% מהם. חלק מן האינדיאנים מת מחשיפתם למחלות שהביאו הספרדים (כגון אבעבועות).

 

להגירה הדו סיטרית בין העולמות נלוותה גם הגירה משמעותית של צמחים ובע"ח. רבים מבעלי החיים שהביאו הלבנים הוברו והתרבו בטבע. היו אנשים שהתפרנסו מצייד בע"ח כאילו ומכירת בשרם לצוותי האניות. גידול הבקר התפשט אצל אינדיאנים ולבנים גם יחד. הספרדים התפשטו צפונה בחיפוש אחר שדות מרעה פוריים וכך הגיעו לאמריקה הצפונית. תוך כדי חיפוש שדות המרעה נתגלו שדות המרעה של מכסיקו. החמור והפרדה שינו את נוהג העברת המשאות. צריכת בשר לתזונה עלתה בהרבה. התפתחה תעשייה ענפה בה הועסקו אינדיאנים שקודם ייצרו אריגי כותנה. קולומבוס הביא את קנה הסוכר לאיספניולה. כבר ב- 1509הוקם בית הזיקוק הראשון. מראשית המאה ה-17הופך הסוכר ממוצר יוקרה באירופה למוצר עממי. גידולים נוספים שהובאו מאירופה הם הקפה שמקורו באתיופיה, והחיטה הכותנה שמקורה באגן הימה"ת. במאה ה-19מיובאת מאמריקה 7/8 מצורכי הכותנה האירופית. האורז הובא מדרמ"ז אסיה וכן עצי הדר וזיתים שנקלטו היטב. הבננות הובאו מספרד והוכלאו בזן מקומי. האיים הקריביים הפכו למקור הבננות בעולם. כמו כן גילו הספרדים גידולים אמריקאיים חשובים. משקה הקקאו האצטקי הנקרא צ'וקולאטל. יש לציין כי משקאות חמים לא היו מוכרים באירופה עד המאה ה-16. הקפה, השוקולד והתה שהובא מאסיה שינו את הרגלי התזונה האירופאים. הטבק גדל בכל רחבי אמריקה. לא ברור למי מגיע הקרדיט. המונח ניקוטין קרוי ע"ש ז'אן ניקו, שגריר צרפת בליסבון ששלח עלי טבק לפרנסואה ה-I מלך צרפת. מטעי הטבק התפתחו בעיקר בקריביים, בטרינידאד ובקובה. בעקבותיהם עבר לוירג'יניה ולמרילנד.  אמריקה ייצאה עץ לאירופה, בעיקר לבניית בתים ואניות.  במאות ה-18-19 הפיקו את הגומי מהקאוצ'וק, ומהסינצ'ונה (Cinchona) למדו להפיק כינין. העץ שנשתל בהודו היה מקור הכינין שבאמצעותו הצליחו האירופאים לכבוש את אפריקה. קוצ'יניל היא חיפושית המייצרת צבע אדום והיתה המוצר השני בחשיבותו אחרי הכסף לאירופה במאה ה-16 ובראשית המאה ה-17. לעומת זאת התבלינים שהיו המניע העיקרי למסעות כמעט ולא נמצאו באמריקה. ממנה ייבאו רק זנגוויל (ג'ינג'ר) ווניל. את הפלפל השחור, הקינמון והציפורן המשיכו לייבא מן המזרח. דגי הבקלה שהובאו מצפון אמריקה העשירו את החלבונים בתפריט האירופאי. מבין הגידולים האמריקאים המפורסם ביותר הוא תפ"א. שורש אכילה זה, שהתגלה בפרו ובבוליביה במחצית השנייה של המאה ה-16, הפך תוך פחות ממאה שנה למוצר מזון מרכזי של אירופה. יתרונו הגדול של תפ"א שהוא גדל בקלות. יבוליו גדלים במאמץ קטן והוא משמש גם כמזון לבהמות, דבר שאפשר לגדלם גם בחורף מבלי צורך לשוחטם בסתיו. כך התהוותה תמורה אמיתית באירופה. הגידול השני בחשיבותו היה התירס, אשר גדל באירופה כבר באמצע המאה ה-16, ממנה התפשט לאפריקה ולאסיה, והפך כמזון לבני אדם, כמזון לבהמות וכחומר גלם לייצור שמן. כמו כן הובאו לאירופה העגבניות, הפלפלים, הקישואים, המלפפונים, סוגי קטניות ובוטנים. הקסאבה, שגדלה בברזיל, נקלטה כמקור פחמימות בסיסי לאדם ולבהמה. תוך זמן קצר מאז התגליות הגדולות התהוותה האחדה בעולם מבחינת הרכב המזון. אירופה ניזונה מהמטעים של יבשת אמריקה בהם עבדו רק עבדים. כתוצאה מכך היתה אירופה המערבית, יכולה להפנות את משאביה בעיקר למסחר ותעשייה. פועלים לא חופשיים אלו סיפקו לאירופה המערבית את המזון וחומרי הגלם ואפשרו לשחרר ידיים עובדות לתעשייה ולצמיחה כלכלית. עידן התגליות הגדולות הוא שסלל את מסלול ההמראה של אירופה המערבית למעמד הבכורה והעליונות הכלכלית.

אל הקונקיסטדורים נלוו מתיישבים, פקידים ואנשי כנסייה שמוצאם היה משכבות אחרות של האוכלוסיה ומאזורים אחרים של ספרד מאשר המתיישבים. הספרדים הפכו את אמריקה, שנחשבה ל"ספר", לאזור של התיישבות ושל שלטון מרוכז ומסודר. הם הצליחו בכך. תוך 50 שנה מיום שהגיע קולומבוס לאמריקה. הספרדים באו להיות אדוני הארץ ושליטיה. הם לא באו כדי לעבוד את האדמה. לכן מלכתחילה היו מחלקים את השלל, את הארץ הגדולה, בין הכובשים והמתיישבים הספרדיים. יחידת החלוקה הבסיסית היא שיטת האנקומיינדה ( encomienda = העברה) ששלטה בחקלאות.  האנקומיינדה איננה טריטוריה או קרקע, אלא קבוצת אוכלוסייה מקומית. המתנחל הוא אנקומנדרו, כלומר, בעלים של קבוצת אוכלוסייה אינדיאנית. האנקומנדרו חייב לספק לאוכלוסייה שבבעלותו הגנה ודת, ובתמורה תספק לו האוכלוסייה עבודה ומסים. בפועל שימשה האנקומיינדה, לפחות בדורות הראשונים, כשיטה לניצול מחפיר של האינדיאנים. באותה תקופה נמצאה ספרד בתהליך של גיבוש השלטון הריכוזי ויצירת מה שההיסטוריונים יכנו "המונרכיה החדשה". תהליך זה דרש התגברות על הפיצול הפיאודלי. משום כך עשה הכתר הספרדי כל מה שביכולתו למנוע הקמת אחוזות פיאודליות במושבות – אחוזות שבראשן אצילים בעלי עוצמה המתחרה בעוצמתו של הכתר. הכתר חוקק שורה של חוקים שתפקידם למנוע את הפיכת האנקומיינדה לאחוזה פיאודלית העוברת בירושה. מכיוון שהאוכלוסייה האינדיאנית פחתה במהירות עצומה וירד כוח עבודתה, פגע הדבר בכוחה של האנקומיינדה. אנקומיינדרוס רבים פנו אל הכתר בבקשה להקצות להם אדמות, וכך לבשה ההתיישבות הספרדית ביבשת שתי צורות עיקריות: מטעים המעובדים בעיקר באמצעות עבדים שחורים או חוות בקר וצאן רחבות ידיים שאינן דורשות הרבה ידיים עובדות. את האנקומיינדה תחליף בהדרגה האסטנסיה (estancia) או ההסיינדה (Hacienda) אחוזות גדולות, לטיפונדיות ענקיות, שהיוו אמנם בסיס לעושר כלכלי ולמעמד חברתי גבוה אך לא היו מקור לכח שלטוני. אמל"ט נשארה חברה אגררית לאורך כל התקופה הקולוניאלית, דהיינו למעלה מ-300 שנה, אם כי יש משמעות גדולה גם להיסטוריה העירונית שלה. תוך חמישים שנה הקימו הספרדים את רוב עריה של היבשת. חלק קטן מהן על הריסותיהן של הערים האינדיאניות, אך הרוב כערים חדשות מן היסוד. מהר מאד צמחה היררכיה מעמדית שבראשה עמדו הספרדים ילידי ספרד, שכונו "אספניולס" או "גצ'ופין"; תחתם היו קיימים הספרדים ילידי אמל"ט, ה"קריאולים", בהמשך בני התערובת, ה"מסטיזו", שמוינו לפי שיעור האחוז האינדיאני בדמם, ולבסוף האינדיאנים.  מקומם של הכושים בהיררכיה השתנה. בתחילה נתפס הכושי כידידו של האדם הלבן המסייע לכיבוש. לימים, נדחק בחלק מן המקומות למעמד נמוך מזה של האינדיאנים.

 

הקולוניאליזם של אמל"ט (ספרדי ופורטוגזי) התבטא בשלושה תחומים: פוליטי, כלכלי ותרבותי.

החידה הגדולה היא כיצד הצליח הכתר הספרדי עם מוסדותיו שבסביליה להחזיק – במרחק של חודשיים הפלגה – אימפריה שהיתה גדולה פי שניים מאירופה.  איך שיעבדו את האינדיאנים והאירופאים? כיצד מנעו הופעת אדונים פיאודליים? איך שלטו על הבירוקרטיה האדירה (אף מלך ספרד לא ביקר באמריקה)? איך ארגנו ממשל קולוניאלי מיוחד שהצליח ללא צבא? הכיבוש היה של הבירוקרטים ושל המיסיונרים. היה קיים תהליך של לוקליזציה, תהליך של זיקה למולדת הקטנה. היתה זיקה למנהיגים מקומיים, זיקה לקאודיליוס שהיו נציגים של אינטרסים לוקאליים. כל אחד חשב שהאינטרס הלאומי זהה לאינטרס המקומי. לימים, יצאו הקריאולים מהקבילדו (cabildo) דהיינו העיריה, מבלי שהיתה להם יכולת להקים מדינה, כי המערכת הקולוניאלית סירסה אותם מבחינה פוליטית.  את הקולוניאליזם הפוליטי ניתן להסביר דרך שיטת המנהל הריכוזי.

אחד הקווים המאפיינים למעבר מימי הביניים לעת החדשה באירופה הוא קצב התמורות. אחת התופעות המפתיעות במהירותן היא ארגונה ועיצובה של האימפריה הספרדית הגדולה שברחבי אמל"ט. ב- 30 השנים הראשונות לא היה קיים מינהל מסודר.

ב-1509 קמה ע"י חצר המלוכה הספרדית ה"מועצה של ארצות הודו" (Consejo de India) שב-1524 נקבעה סופית כמוסד השלטון העליון עבור השטחים הענקיים שמעבר לים. מועצה זו שמשה אף כהכרעה עליונה של המערכת המשפטית הקולוניאלית נוסף על היותה גוף המנסח את החקיקה הקשורה במושבות ומייעץ למלך בכל עיניניה של אמריקה. היבשת כולה חולקה בתחילה לשתי ממלכות משנה: "ספרד החדשה" ופרו. ספרד החדשה נוסדה ב-1535 ועיר הבירה שלה היתה מכסיקו. כללה בנוסף למכסיקו של היום גם את השטחים הצפוניים יותר שהוזכרו לעיל. הנציבים של יוקטן, גווטאמאלה, לואיזיאנה, פלורידה והאיים הגדולים היו תלויים במידה רבה במשנה למלך, שהיה שליטה של "ספרד החדשה". פרו, שבירתה היתה לימה, כללה גם את בוליביה. נציבים מיוחדים שלטו בארבע הממלכות: צ'ילה, קיטו, גרנדה החדשה (קולומביה) ופנמה. תחת שלטונם של נציבים מיוחדים עמדו גם שלוש הפרובינציות: פרגווי, טוקומן ובואנוס איירס. עם זמן הוגדרה גרנדה החדשה כיחידה עצמאית. המערכת כולה, מן המשנה למלך ועד לפקידי העירייה, היתה כפופה למוסדות המרכזיים בספרד ולכתר קסטיליה, שלהלכה, במאה ה-16, היה נפרד מיתר חלקי ספרד. השלטון היה ריכוזי מאד. הקורטז (פרלמנט) הספרדי לא הוכנס לדרום אמריקה. למתיישבים לא היה ייצוג כלשהו במוסדות הייצוגיים בספרד. ההחלטות הנוגעות להם התקבלו מבלי לשאול את דעתם. דרום אמריקה נבנתה כמשימתה של מדינה לא היה בה משמעות לפרט. ספרד עשתה מאמצים כדי לדחוק את רגליהם של הקונקיסטדורים, הכובשים המקומיים ולמנות במקומם פקידים בכירים שנשלחו מספרד לתקופות כהונה מוגבלות. האוליגרכיה המקומית לא זכתה במעמד ובכח שהיו נחלת האצולה האירופית. היא לא העבירה תארים ומשרות בירושה ולא הורשתה להקים צבא. [לאחר תקופת הכיבוש היה הצבא שולי. בלתי משמעותי. שמר על האימפריה משודדי הים. כאשר היה צריך להגן על הטריטוריות הספרדיות מפני פולשים זרים, היה נשלח צבא מספרד]. היו שם מושלים מקומיים, אבל הקריאולים, צאצאי האדם הלבן, יכלו לכהן רק מבחינה מוניציפלית. הם היו אמנם ספרדים אך עניין הסטריאוטיפים מנע מהם למשול מעבר לרמה המקומית כי היו חשודים מבחינת טוהר הדם שלהם.

גודלו ורבגוניותו של השטח והמרחק לארץ האם היקשו על הפיקוח, אך ניתן לומר שהשיטה הצליחה. היקשו במושבים של המשנה למלך ונציבי הפרובינציות והממלכות היו  אודיניאסיאס (audiencias), בתי דין גבוהים, ששופטיהם היו היועצים של המשנים למלך ושל הנציבים. היתה זו מערכת שלטון נוספת שיצר הכתר. אלה היו בתי משפט שהורכבו ממשפטנים שנשלחו מספרד. תפקידם היה לשמש כבוררים ופוסקים בכל הסכסוכים, לרבות קובלנות של האינדיאנים עצמם. כך נוצרה מערכת

מורכבת מאד של "בלמים ואיזונים", שנועדה כדי למנוע צבירת כוח בידי יחידים. מרכזי מנהל שניים במעלה היו הערים, שנוסדו ע"י הספרדים. הספרדים ייסדו ערים שלא צמחו מתוך השטח כדי לשרת אותו אלא נכפו על השטח כדי לנצל אותו. ב-1574 מספרם מנה יותר מ-200. היו אלו כפרים גדולים שכונו "ערים" כי ישב בהן הגמון או פקיד גבוה. הבירוקרטיה היתה ענפה ומסורבלת. פעלו בה מאות פקידים, אסקריבאנוס (escribanos) והיו שטענו שהאימפריה שמעבר לים כבורק תחת הררי נייר. כל החלטה היתה טעונה אישור של ספרד, תהליך שארך שנתיים לפחות. המשנה למלך בפרו אמר כי לימה היא מקום נפלא, אך קרובה מדי למדריד… הכתר עצמי כפה את עצמו גם על הכנסייה. אין עוד מקום בו היתה הכנסייה מכשיר בידי השלטון האזרחי, כפי שהיתה בספרד.

 

משמעות קיומה של התקופה הקולוניאלית היא חברה המשרתת את האינטרסים של עיר או מדינה שמחוץ לגבולותיה. אנשים לא קיימים בשביל עצמם. אלא רק משרתים את המטרופולין: סביליה, ליסבון. בשנת  1503 הוקם בעיר הנמל סביליה מוסד שנקרא קסה דה לה קונטראטסיון (Casa de la Contratacion) הגוף שפיקח על כל המסחר עם העולם החדש. הגוף בדק את האניות ששבו מן העולם החדש וגבה את מס הקינטו (20%) מכל הרווחים, אשר עבר לאוצר המלך. ע"י הקמת מוסד זה, קיבלה העיר סביליה מונופול מוחלט על הסחר עם העולם החדש. הכתר הספרדי הקפיד על שמירת המונופול שלו במסחר עם המושבות, דבר שלימים עלה לו באובדנן. ספרד ניצלה את הזהב ואוצרות אחרים והטיחה שליטה מלאה על המסחר. נוצרה כאן מערכת מונופוליסטית שבה רק ספרד סוחרת עם אמריקה. מפחד שודדי הים, האניות היו יוצאות בשיירות פעמיים בשנה (מארס וספטמבר) בלבד מסביליה שבספרד (רק מסוף המאה ה-17), כשגדל נפח הספינות, הועבר המסחר לקאדיס). הספינות היו עוגנות אך ורק לנמלים וורה קרוז שבמכסיקו ופורטו בלו שבפנמה. כאן היו נפגשים הסוחרים הספרדיים עם סוחרי דרום אמריקה והחליפו את סחר המושבות – זהב, כסף, נחושת פנינים, אבנים טובות, קקאו, טבק, עורות, עצים מפיקי צבע ומאוחר יותר גם כותנה ו"עץ ברזיל" (Palo de Brazil) בתוצרת אירופית. מהכיוון השני הגיעו כלי העבודה ויתר המוצרים המוגמרים. על פי רוב אריגים ומשי. רק במקומות אלו מותר היה להחליף סחורה.

התעשייה היתה אף היא אסורה בתקופה הקולוניאלית (למעט מספנות ויותר מאוחר, גם טכסטיל, כאשר אספקת הבדים מאירופה לא הספיקה). אמל"ט שימשה רק כמקור לחומרי גלם וכשוק למוצרים מוגמרים. ספרד שימשה כמתווכת. כך למשל  כותנה – יוצרה באזור ריו דה לה פלטה שבארגנטינה והועברה לפנמה. תושבי בואנוס איירס נאלצו להוביל את הסחורה 6000 ק"מ בדרך היבשה. מחיר הסחורות היה יקר פי שישה מכפי שהיה אילו הועברו בדרך הים. מפנמה הועברה הסחורה לספרד. כל המסחר התנהל באניות ספרדיות. בספרד לא היו בתי־חרושת. (הקולוניאליזם שיתק את ספרד שקיבלה זהב מן המוכן) הכותנה הועברה לאנגלייה או הולנד לייצור בגדים, אלו נמכרו לספרדים ואלו נשלחו כל חצי שנה באניות לפורטו ווליו ומשם ללימה ומשם לבואנוס איירס – אבסורד! הייצור באמל"ט הוגבל לתועלת המושלים: כדי שהמושבות תהיינה מוכרחות לקנות יין ושמן מספרד אסור היה להן לגדל גפנים וזיתים. גם גידול הטבק היה מונופול של הממשלה. אמריקה הפכה לשוק, שהיה מרכיב חשוב בהתפתחות העושר באירופה.

הגילוי ותוצאותיו המיידיות היו מן הזרזים החשובים לצמיחת הקפיטליזם. כמובן שהצמיחה הכלכלית של אירופה תלויה בגורמים רבים אחרי (האינדוודואליזם שטופח בתקופת הרנסאנס, הרפורמציה והשינוי בתפישת העולם שהביאה עמה, צמיחת המדינה המודרנית ועוד) אך אין להתעלם מהתפקיד המרכזי של גילוי אמריקה. העולם החדש הגדיל בעשרת מונים את כמות הקרקע שעמדה לרשות האירופאים, את כמות ההון, את היקף הסחר, ואת היקף ההזדמנויות שעמדו בפני בני אירופה. מעבר לכמות הקרקע החדשה, הגדולה פי חמש מכל שטחה של אירופה, הנכס העיקרי היו הזהב והכסף. חלק מההון זרם דרך אירופה לרכישת מוצרי צריכה במזרח הרחוק, אך חלק לא מבוטל נקלט באירופה עצמה וחולל בה מהפיכה של מחירים. לראשונה מזה מאות בשנים האמירו המחירים במהלך המאה ה-16 פי חמישה או שבעה, תופעה שהיתה הרת אסון במושגים של התקופה. ארצות אירופה זכו ליהנות מן העושר גם באופן עקיף: מכיוון שספרד לא היתה מסוגלת לייצר בעצמה את כל הסחורות המיועדות לעולם החדש, היא נאלצה לקנות רבות מהן בארצות אחרות. כמות גדולה של הכסף זרמה אל מחוץ לספרד, כדי לממן את מלחמותיה באירופה. לספרד, שהיתה חלק מן האימפריה ההבסבורגית, היו אינטרסים ברחבי אירופה כולה. הכסף האמריקאי סייע להאבסבורגים לממן את האינטרסים שלהם באירופה. הכסף והזהב אפשרו את מימון חיי הראווה של החצר והאצולה הספרדית. חלק מחיי הראווה הללו הוא אמנות הבארוק. הגודש המופרז של האומנות הזאת ובעיקר השימוש בזהב הוא פרי האוצר האמריקאי. היו להתפתחות אמנות הברוק גם סיבות דתיות וחברתיות, אך יש אמת בטענה שאמנות הבארוק היא במידה רבה תוצר של גילוי אמריקה. לטווח ארוך לא זכתה ספרד ליהנות מהעושר הזה. בגלל המצב החברתי המיוחד לספרד, בשל תנאים כלכליים ואולי גם בשל גירוש היהודים שהיו התשתית הכלכלית של המדינה, לא השכילה ספרד להשקיע את ההון הרב שנפל לידיה כדי לפתח כלכלה משגשגת. כשספרד היתה אימפריה לא הבינה שאין מתעשרים מעירום זהב אלא את העושר מייצרים. שקיעתה המדינית של ספרד וחולשתה מן המאה ה-17 ואילך הם נעוצים במידה רבה באי יכולתה לנצל את אוצרות מושבותיה בארץ האם. המתכות הגיעו מן המוכן אך האימפריה חתמה את ספרד כמדינה שולית באירופה. מדינות מערב אירופה נהנו מכיבוש אמריקה גם דרך השוד, גם דרך המסחר וגם דרך המלחמות ובהמשך גם על ידי התיישבות משלהן. בארצות מערב אירופה נוצרה קפיטליזציה (הצבר הון) ובדרום אמריקה דה קפיטליזציה. הקריאולים יצאו מסורסים מבחינה פוליטית וכלכלית. חוסר ידע להקים תעשייה, חוסר אמצעי ייצור. מדינות אלו הגיעו לשוק החופשי לאחר 300 שנה של כלכלה. הקולוניאליזם ייצר חברה חסרת ידיים כלכליות וראש פוליטי.

 

לקולוניאליזם התרבותי יש שני פנים: היחס לאינדיאנים והיחס לבני המושבות עצמם. האוכלוסייה המקומית היתה תלויה במטרופולין לצרכיה התרבותיים כמו לצרכיה הכלכליים. בתי הספר היו בידי הכנסייה ומסדרי הנזירים, הכפופים למרכז בספרד. האוניברסיטאות הבודדות שהוקמו בערים הגדולות לימדו ע"פ תכנית הלימודים של האוניברסיטאות בספרד. כמו כן פיקחה ספרד על ההגירה. ארץ האם מעולם לא התירה את הגעתם של אלמנטים "חתרניים" מכל סוג שהוא. לא נשלחו לכאן פושעים כפי שקרה במושבות האנגליות ולא הותרה הגעתם של יהודים או קונברסוס (Conversos). כוונת הכתר היתה שלאמל"ט תגיע רק אוכלוסיה שניתן לסמוך עליה. מכאן אופייה המיוחד של החברה הספרדית באמריקה: חברה פטריארכאלית מאד, שמרנית עוד יותר מן החברה הספרדית. התמורות שהתפתחו בספרד עצמה לא הגיעו למושבות. החברה הלטינו־אמריקאית ניסתה בכל כוחה לשמר תרבות שבספרד כבר נסוגה בפני כוחות המודרניזציה. היא טיפחה את אומנות הבארוק בהפרזה קיצונית שלא נודעה באירופה. גם אם החלה במאה ה-17 להתגבש חברה קריאולית שניסתה לעצב לעצמה זהות משלה, ניתן לומר כי האוכלוסייה הלטינו אמריקאית היתה חברה חסרת דינאמיקה ונטולת כח יצירה לא רק במישורים הפוליטי והכלכלי שכבר הוזכרו לעיל, אלא גם במישור התרבותי. אין ספק שבכך נעוץ אחד ההסברים העיקריים לנחשלותה ולבעיותיה של אמל"ט עד עצם היום הזה. גם השחרור האיטי מן השעבוד הקולוניאלי וגם נפילת ארצות אלו, אחרי השחרור, קורבן לניצול כלכלי של מעצמות אחרות, הם נעוצים במידה רבה באופן שבו עוצבה שם החברה כבר מן השנים הראשונות של הכיבוש הספרדי. הקולוניאליזם התרבותי בא לידי ביטוי בסוציאליזציה של האינדיאנים: הציויליזציה הלטינו אמריקאית נולדה ברחם המערכת הקולוניאלית. להבדיל מעמי אפריקה ואסיה, שם קיימת תרבות שממשיכה להתפתח תוך השפעות אירופאיות. כך קרה שם כבר בתקופה הקולוניאלית. עמים אלו באו במגע עם המערב כשהם כבר היו מגובשים. לעתים אימצו את הכלים המערביים ולא את התרבות. לא כן במקרה של אמל"ט. היו אמנם ציוויליזציות מפותחות באמל"ט – טנוצ'טיטלן מנתה מיליון נפש; למאיה היו הישגים אסטרונומיים ומתימטייים; הם לא המשיכו להתקיים כי האירופאים, יחד עם הטכנולוגיה המערבית (מתכת, גלגל) הביאו את הכיבוש, והשעבוד.

 

 

הספרדים באו לדרום אמריקה כדי להתעשר וכדי לנצר. שתי המטרות הללו עמדו לעתים בסתירה. משום שההתעשרות המהירה היתה לעתים קרובות על חשבון ניצור הילידים והצלת נשמתם, אם כי אין לזלזל בכנותם של רבים מן המהגרים שראו עצמם כנושאי שליחות נוצרית קדושה. ניצור המקומיים והעברתם לתרבות המערב היו קשורים בצורך להצדיק את התפשטות האימפריה הספרדית ובעקבותיה אימפריות אחרות. הממשלה הספרדית ראתה יעד חשוב בהעברת הילידים לנצרות. הספרדים ניסו להכניס את התודעה הקתולית כאידיאה קולוניאלית, תוך החרבת התרבות האינדיאנית. הכמרים הביאו את זרע הנחמה והבשורה הנוצרית. ב-1570 הונהגה האינקוויזיציה באמריקה הספרדית. 90% נחשבים לנוצרים קתולים. זהו המאגר הקתולי הגדול בעולם. אחת התוצאות של מעורבות הכנסייה בכיבוש היא, שהכנסייה על כל שלוחותיה, היתה שותפה, ולפעמים אף היוזמת, של מעשי ההשמדה המוחלטת של הדת האינדיאנית ושל גילויי התרבות האחרים שהיו כרוכים בדת. היתה קיימת דת פוליתיאיסטית במכסיקו ובפרו. הספרדים החריבו את המקדשים ובנו עליהם כנסיות; הרסו ערים דתיות והקימו עליהן ערים חדשות. לקחו את בני המנהיגים והפכו אותם לעוזרי המיסיונרים. הספרדים לקחו בחשבון את יכולת הקליטה החזותית של האינדיאנים וכיסו את כתלי הכנסיות בציורים ששימשו קודם כל יסוד להקניית האנווגליונים, יותר משהיו יסוד אסתטי וקישוטי. כנסיות רבות ערכו את טקסי המיסה בחוץ, מה שכונה "הקפלה הפתוחה", כדי לרכז כמה שיותר בני אדם. הספרדים הקימו את כנסיותיהם במקומות מקודשים (כנסיית הניצחון בקוסקו, כנסיית הבתולה של גוודלופה במכסיקו). זה חזר כבומרנג כי האינדיאנים המשיכו לעבוד את אליהם המקוריים. הסינתזה באה לידי ביטוי גם בתפילות וגם באומנות. במקומות רבים (למשל מנזר אקולמן במכסיקו) רואים את חיוכיהם של פסלוני האינדיאנים בפני הקדושים הנוצריים. נוצר כאן חתך "גיאולוגי" כמעט של אמונות קדומות, קתוליות והשכלה.

 

הכובשים (conquistadores) נהגו כרצונם. הם העבידו את הילידים עבודת פרך במכרות, בשליית פנינים ובייערנות ואלו מתו בהמוניהם. הכתר הספרדי קבע אמנם כללים ברורים לגבי הזכויות והחובות הכרוכות באנקומיינדה, אך האנקומנדרוס, בעלי האנקומנדה, לאינדיאנים כאל בהמות עבודה. כמו כן היו התאבדויות קולקטיביות, כפי שקרה במיצ'ואקן שבמכסיקו. במקומות רבים רווחו הפלות מלאכותיות והחלטות קיבוציות שלא ללדת. היתה כאן קריסת האופק הקיומי של בני האדם. נעלמה משמעות החיים של אומה שלימה. אמונתם נסדקה לחלוטין. לכן לא ייפלא אפוא כי שני מאפיינים של החברה האינדיאנית מוטבעים בתקופה זו – אלכוהול וקוקה. הספרדים עודדו את צריכת האלכוהול המקומי והביאו עמם יין. הכובשים ניצלו את הקוקאין כדי לסחוט עבודה מן המקומיים ללא מתן כמות מספקת של מזון ושינה.

הספרדים היו נתונים בקונפליקט פנימי קשה בשאלת היחס לאינדיאנים. בספרד של המאה ה-16 התנהלו דיונים רבים בשאלה זו מן הבחינה הליגליסטית והאתית גם יחד. בספרד היתה מסורת עשירה שקבעה מהי מלחמה צודקת (בלטינית:bellum  justum) האינדיאנים לא עמדו בשום קטגוריה אירופאית בשאלה זאת. הם לא פתחו במלחמה, לא הפרו ברית כלשהי, לא הכירו את הנצרות ולא יכלו להיחשב ככופרים. בניגוד למוסלמים בחצי האיברי, שנחשבו לכופרים בנצרות ומשום כך רכושם היה מותר, לא היה הדבר נכון לגבי האינדיאנים. הספרדים ניסו לעתים למצוא פתרון מגוחך בדמות כומר העומד במרחק כמה מאות מטרים מהאינדיאנים וקורא להם בלטינית את עיקרי הנצרות. מכיוון שהאינדיאנים לא הבינו במה מדובר, אפשר היה להחשיבם ככופרים… העובדה המעניינת היא שלספרדים היה חשוב ליצור עילה חוקית להצדקת המלחמה. מלכי ספרד שהחלו לספוג את הערכים ההומניסטיים של הרנסאנס היו שרויים בדילמה: מצד אחד היו מעוניינים לשלוט בשלטון צדק ובמנהל תקין מה גם ששאפו להציל את נשמתם של האינדיאנים. מצד שני הכתר רצה למשוך לעולם החדש כובשים ומתיישבים הפיתוי היה תמורה כספית ובמקרה דנן מתן זכויות על האוכלוסייה האינדיאנית. החקיקה הספרדית במאות ה-16 וה-17 מבטאת את הדילמה הזאת. הקונפליקט בא לידי ביטוי בהקמת מוסדות כגון האודיינסה שנועד לפקח על הפקידים השולטים באימפריה ולהקשיב לטענותיהם של האינדיאנים ולהגן על זכויותיהם כנתינים. למוסד זה לא היה מקביל בהיסטוריה הקולוניאלית של מדינות אירופה האחרות. גם הכנסייה היתה נתונה בקונפליקט; עמוק מזה של הכתר. מצד אחד היתה פעילה בהרס התרבות המקומית ומצד שני התעוררו נקיפות מצפון אצל אותם נזירים וכמרים שראו בישו דת של אהבה ורחמים. מהר מאד פרץ ויכוח נוקב בין תומכי הניצור בכוח ובמהירות לבין אלו שיעצו לעשות זאת בהדרגה. ויכוח זה הזכיר את הויכוח שהיה קיים באירופה בין הצלבנים למיסיונרים בתקופת מסעי הצלב. כנגד כמרים שניסו להצדיק במונחים תיאולוגיים את ניצולם המחפיר של האינדיאניים, יצאו כמה כמרים בעלי מצפון ובראשם ברטולומיאו דה לאס קסאס, שאפשר להכריזו כמעין חסיד אומות העולם. האיש שחזה במו עיניו בזוועות שבוצעו בילידי האיים הקריביים, הפך את הצלת האינדיאנים למשימת חייו. בשלב מסוים חזר לספרד והקדיש את כל מעייניו להצלת האוכלוסייה האינדיאנית. הוא טען שבהסכם טורדיסליאס לא חילק האפיפיור בין הספרדים לפורטוגלים את השליטה בעולם, אלא רק את החובה להפיץ את הנצרות. הוא צייר תמונה אידיאלית ושליווה של האינדיאנים ותיאר אותם כבני אדם שלווים, תמימים ובעלי תרבות גבוהה. לדברי לאס קסאס, גם המשימה העיקרית, הפצת הנצרות, יוצאת נפגעת מכך:

"…דרך זו היא נפשעת, עריצה ובזויה לשמו המתוק של ישו, גורמת לחילול השם לאין קץ נגד אלוהים והדת הנוצרית. יש בידינו שפע של ראיות לנזק שגישה מלחמתית זו גרמה ועדיין גורמת בעולם החדש, כיוון שהאינדיאנים רואים באלוהינו אלוהים אכזר, לא צודק ולא רחום יותר מכל האלים, נפגעת המרתם לנצרות, וניצורם של כופרים רבים לאין ספור איננו אפשרי".

הוא גם טען ששיטת האנקומיינדה היא המצאה של השטן. ידידו של לאס קסאס, הקיסר ההבסבורגי קארל החמישי (קרלוס ה-I בספרד), שקיבל חינוך הומניסטי הושפע מאד מלאס קסאס ובעקבותיה חוקק ב-1542 את 'החוקים החדשים' (Leyes Nuevas). זו הדוגמא הראשונה, וכנראה גם היחידה, עד המאה ה-19, של חקיקה קולוניאלית המשקפת נקיפות מצפון אצל הכובשים. היו אלו חוקים שבאו להגן על האינדיאנים וקבעו שהם נתינים חופשיים של הכתר הספרדי. חוקים אלו ניסו להביא בהדרגה לחיסול שיטת האנקומיינדה והושמו סייגים לריסון הניצול. העבדה בפרך וניצול חיי אדם נאסרו באופן מוחלט. המלך הצהיר על וויתור על הרווחים משליית הפנינים שהיתה אחד ממקורות ההכנסה החשובים של הכתר הספרדי אך עלתה במאות חייהם של אלפי כושים ואינדיאנים. חוקים אלו לא הוצאו לפועל כי כלכלת המושבות היתה מיוסדת על עבודתם של הילידים והללו עבדו רק מתוך כפייה.

 

כתוצאה מהתמותה העצומה של האינדיאנים, נוצר מחסור חמור בכוח אדם והחלה ההגירה הכפויה הגדולה ביותר בתולדות האנושות. הובאו  14 מיליון עבדים שחורים כדי לתפוס את מקומם של האינדיאנים שמתו (יש הטוענים כי עוד כמספר הזה יצאו ומתו בהפלגה שארכה חודשיים). העבדים הכושים לא זכו אפילו למעט האהדה והתמיכה לה זכו האינדיאנים. לנקיפות המצפון ביחס לאינדיאנים לא היו מקבילות ביחס לכושים. המטען הראשון של עבדים נשלח לעולם החדש, ב- 1505, למטעי הסוכר שבאי אספניולה. עם הזמן הצטרפו לסחר גן אנגלים והולנדים. בראשית המאה ה- 17 הופכים ההולנדים לספקי העבדים הגדולים ביותר בעולם החדש. איי הודו המערבית הופכים אז לחברה שחורה. שיא הביקוש הוא בברזיל ובאיים הקריביים, בגלל מטעי הסוכר. במושבות האנגליות שבצפון אמריקה מתחיל התהליך מאוחר יותר, כאשר גילו את הטבק ואפשרויות ניצולו. יש לציין, כי בניגוד לניצור ההמוני של האינדיאנים, נעשה ניסיון מועט בלבד לנצר את השחורים. אפילו המיסיונרים החזיקו בעבדים שחורים. העבדים היו תלויים אך ורק ברצונו הטוב של האדון ורק מעטים נחשפו להשכלה או ניצור. קיים ויכוח בין ההיסטוריונים, אם ביטול העבדות הוא תוצאה של נקיפות מצפון וקבלת החלטה מוסרית, או משום שהעבדות חדלה להיות כדאית מבחינה כלכלית. ברור הוא שהמשקע העמוק שהותירו אחריהן  400 שנה של סחר בעבדים שחורים וניצולם כבהמות טרם נעלם כליל.

 

ליתר דיוק, זה ההבדל בין הכיבוש של צפון אמריקה לכיבוש של מרכזה ודרומה.

הקולוניאליזם הבריטי בצפון אמריקה ארך מחצית הזמן (150 שנה) מזה של הקולוניאליזם הספרדי במרכזה ובדרומה (300 שנה). במרוצת השנים שאחרי הכיבושים הגדולים נוצרו בין שני החלקים הבדלים עמוקים ביותר, הנעוצים במידה רבה בתקופה הקולוניאלית. מדוע קיים הפער הגדול? הרי לפני בוא הספרדים היו דווקא מכסיקו ופרו מרכזי הציוויליזציה הגדולים ביבשת ומבחינת אוצרות טבע מרובים משאבי הדרום על אילו של הצפון.

ספרד קיימה פיקוח הדוק על הנעשה במושבותיה ומנעה בשיטתיות כל אפשרות לממשל עצמי והתארגנות פוליטית של ממש. לעומת זאת, המושבות האנגליות הוקמו רובן בידי חברות פרטיות שקיבלו זיכיון להתיישבות מן הכתר. הכתר האנגלי, לפחות בדורות הראשונים, התערב מעט מאד בנעשה במושבות, שהתנהלו בהליכים דמוקרטיים של קבלת החלטות. כאשר התברר כי חלק מהן הלכו ונעשו רווחיות מאד, כבר היה מאוחר מדי. ניסיון ההתערבות של הכתר הבריטי בנעשה במושבות הוביל למלחמת העצמאות האמריקאית.

קולומבוס הגיע לאמריקה ב-1492. שלהי ימי הביניים בספרד. אמריקה הצפונית מיושבת בראשית המאה ה-17, אחרי השיא של הרנסאנס. תקופת התגליות המדעיות מחד והספקנות מאידך. יש הטוענים כי אמל"ט טרם עברה את תקופת ההשכלה. הם הכניסו טכנולוגיה אירופית אך שייכים מנטלית לאירופה של טרום רפורמציה.

לדרום אמריקה באו רווקים שהתערבבו עם המקומיות. לצפון אמריקה באו משפחות שלמות. חשוב לציין כי גם ההגירה מרצון של הלבנים וגם ההגירה הכפויה של השחורים היו בעיקר הגירות של גברים. כך שנוצר באמל"ט תערובת של גזעים. תופעה שאין לה מקבילות רבות בהיסטוריה והיא שעיצבה את התרבות הלטינו־אמריקאית, לפחות עד ההגירה הלבנה הגדולה במאות ה-19 וה-20.

ספרד פיקחה על המהגרים לעולם החדש והרשתה הגעתם של אילו שנאמנותם לכתר לא היתה מוטלת בספק. לגבי אנגלייה היווה העולם החדש שסתום ביטחון להרחקת אלמנטים לא רצויים ואף לא מנעה הגעתם של מהגרים מארצות אחרות. באנגליה עצמה, בניגוד לספרד, קמו בעקבות הרפורמציה קבוצות דתיות רבות ושונות, שנאבקו בממסד הכנסייתי האנגליקני ונוצר בה פיצול חברתי ודתי שלא היה קיים בספרד. עובדה זו יצרה באנגלייה ציבור גדול של מבקשי מפלט דתי. כבר לקראת אמצע המאה ה- 17 הצטיירה בעיניהם צפון אמריקה כארץ החופש, כמקום בו יוכלו להקים קהילות כרוחם. היו אלו מתיישבים שלא בקשו לבנות באמריקה חיקוי לחברה שממנה באו אלא להפך. הם באו להגשים חזון חברתי ודתי חדש. אמריקה יושבה ע"י פרוטסטנטים פוריטנים שהביאו עמם את האתוס הקלוויניסטי. הסוציולוג מקס וובר (Max Weber) בספרו "האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם", טוען כי האתוס הקלוויניסטי חינך אותם לחריצות בעבודה. ע"פ תפיסה זו העבודה היא שליחות דתית. דרום אמריקה יושבה ע"י קתולים. קתולים זו דת של "עבוד כדי לחיות". פרוטסטנטים זו דת של עבודה. לא נאה להפגין את העושר, לכן משקיעים אותו. לפי תיאוריה זו, מכאן צומח הקפיטליזם.

הפרוטסטנטים הביאו תפיסה פלורליסטית שרצתה להגן על הפרט מן החברה. האתוס הפרוטסטנטי חינך לאינדוודואליזם שאינו סומך על מתווכים בדרך לגאולה. אתוס זה יצר מסורת של מרי ואי קבלת מרות מוסדית. הקתולים ובפרט הלטינים לא חשבו על כך. ההבדל ניכר כבר בשפה: באנגלית חוק = Law וזכות = Right שני מונחים שונים. בספרדית מילה אחת = Derecho.

האתוס הפוריטני לא השאיר מקום לתפיסה מיסיונרית. הפוריטנים לא באו לאמריקה כדי לנצר; הם באו להקים בה 'ציון חדשה' ולייסד בה קהילות של 'קדושים חרוצים'. האוכלוסיה האינדיאנית בצפון היתה עוינת מזו של הדרום. המתיישבים לא ביקשו להציל את נשמתם אלא רק לדחוק אותם מאדמתם. לפיכך לא התפתחה כאן חברה עם תרבות כפולה של אדונים וילידים כפי שקרה בדרום. סיכום אירופה גילתה את אמריקה, אך אירופה, לטוב ולרע, יצרה את אמריקה. ההיסטוריונית מירי אליאב פלדון טוענת שאירופה כמו שאול המקראי בשעתו, בקשה אתונות ומצאה מלוכה. אירופה שלחה את קולומבוס להביא תבלינים מן המזרח הרחוק ומצאה עולם שלם שבו שלטה ובו עוצבה. אירופה התגלתה בעולם החדש באחד משיאי הברבריות של המין האנושי בכל הזמנים. בחלק המרכזי והדרומי ניסו האירופים לקיים את ספרד שמעבר לים, תוך שמירה מכסימלית על דפוסי העולם הישן; בחלק הצפוני ניסו האירופאים לייצר יש מאין; עולם חדש. אך גם החדש היה מבוסס על רעיונות שהובאו מאירופה. מכיוון שארצות אמריקה היו יעדי הגירה בלתי פוסקים הרי זרימת הרעיונות מאירופה לאמריקה לעולם לא פסקה. נראה כי ההבדלים בין אירופה הצפונית לדרומית הועתקו להבדלים שבין אמריקה האנגלוסקסית לאמריקה הלטינית. עם זאת לא נבראה אמריקה בדיוק בצלמה ובדמותה של אירופה כי תנאי הנסיבות והמקום יצרו באמריקה מציאות שונה. חלק מהסטריאוטיפיים, המיתוסים הקשורים בדרום אמריקה (עצלנות, אלימות בלתי פוסקת), בחלקם מוצדקים, קשורים בתקופה הקולוניאלית ונובעים ממנה. המנטאליות הלטינו אמריקאית היא פונקציה של האבסורד הכלכלי והחברתי. כאשר אסור היה לסחור עם אנגליה, קרו הדברים מתחת לשולחן. כאשר הספרדים דרשו לסגור את הנמלים הנוסחה המשפטית היתה לציית ולא לקיים. במערכת האבסורדית הזאת היחס לחוק הפך להיות יחס שלילי לחלוטין. גם סטריאוטיפים נוספים, כגון עצלנות, חוסר רצון לעבוד, אימפוטנציה כלכלית ופוליטית קשורים כפי שהוכחנו לקולוניאליזם הספרדי. הקולוניאליזם לא נגמר במלחמות העצמאות. חלק גדול מסממניו המשיכו. כך למשל הניצול האירופאי של היבשת, הפיצול, המיליטריזציה וחוסר בשלותה הכלכלית והדמוקרטית; שורשיהן בכיבוש הספרדי. כשקמו הרפובליקות, לא באה החוקה כדי לקבוע את חיי היום יום. החוק היה אוטופיה. אמל"ט חיה בין השלילה העצמית לבין האוטופיה. חלק מהמנטאליות נוצרה בשנות ההתהוות של העמים הלטינו אמריקאים. קיימת בעיה של זהות – מיהו לטינו אמריקאי?