גילי חסקיןכתב: גילי חסקין 21-12-2025
ראו גם: תולדות בולגריה מראשיתה ועד התנצרותה בימי הביניים. ; תולדות בולגריה מהתנצרותה ועד לקבלת העצמאות. יהדות בולגריה בתקופת השואה
ראו גם: בולגריה, מבט אישי; תכנון טיול לבולגריה
מיקום גיאוגרפי ומאפיינים כלליים
בולגריה משתרעת בצפון-מזרח חצי-האי הבלקני, בלב דרום-מזרח אירופה, בין קווי אורך 23°-28° מזרחה וקווי רוחב 42°-44° צפונה. מיקומה הגיאוגרפי מעניק לה תפקיד מפתח כגשר היסטורי בין אירופה לאסיה, מעבר שעיצב את ההיסטוריה והתרבות של האזור במשך אלפי שנים.
בולגריה היא חלק מהאזור שהוגדכ לראשונה כ"בלקן" על ייד העות'מנים (יחד עם רומניה שמדרום לדנובה, אלבניה ובוסניה-הרצגובינה).
ראו באתר זה: גאוגרפיה והיסטוריה של הבלקן
גבולות המדינה
בצפון: נהר הדנובה (Dunav) מהווה את הגבול ברוב אורכו עם רומניה, במשך 608 ק"מ. מתוכם 471 ק"מ עוברים דרך אפיק הדנובה עצמו, הנהר השני באורכו באירופה. הדנובה לא רק מסמנת את הגבול המדיני, אלא גם משמשת עורק תחבורה חיוני וציר תרבותי-היסטורי מרכזי.
במערב: הגבול המערבי עם סרביה ומקדוניה הצפונית (לשעבר חלק מיוגוסלביה) משתרע לאורך 524 ק"מ ועובר בעיקר דרך שטחים הרריים. גבול זה עובר בין מערכות ההרים של מקדוניה ההיסטורית והרי הרילה והפירין הבולגריים.
בדרום: גבול היבשה הדרומי מתחלק בין יוון (486 ק"מ) וטורקיה (235 ק"מ). גבול זה עובר דרך אזורים הרריים ומסומן על ידי רכסי הרים ועמקי נהרות, ומשקף את ההיסטוריה המורכבת של האזור תחת השלטון העות'מאני.
במזרח: חוף הים השחור משתרע לאורך 384 ק"מ ומהווה את היציאה הימית של בולגריה. חוף זה כולל נמלים חשובים כמו ורנה (Varna) ובורגס (Burgas), ומציע גם אזורי תיירות פופולריים עם חופים רחבים וקו חוף מגוון.
ממדים ושטח
אורך המדינה ממזרח למערב מגיע ל-518 ק"מ, בעוד רוחבה מצפון לדרום משתנה ומגיע לכ-333 ק"מ במקומות הרחבים ביותר. שטחה הכולל של בולגריה עומד על 110,910 קמ"ר, מה שמציב אותה במקום ה-16 בגודלה באירופה ובמקום ה-105 בעולם.
בהשוואה למדינות אחרות, שטחה דומה לזה של קובה או הונדורס, וגדול פי שניים משטחה של קרואטיה השכנה. למרות שטחה הקומפקטי יחסית, בולגריה מתאפיינת במגוון גיאוגרפי עשיר במיוחד, עם הרים גבוהים, מישורים נרחבים, עמקים פוריים וקו חוף ימי.
מבנה הארץ והתבליט
בולגריה היא ארץ של הרים וגבעות בעלת מבנה טופוגרפי מורכב ומגוון. כ-26% משטחה נמצא בגובה של יותר מ-600 מטר מעל פני הים, כ-43% בגובה של 200-600 מטר, וכ-31% בגובה של פחות מ-200 מטר. מבנה זה משקף את ההיסטוריה הגיאולוגית המורכבת של האזור, שעוצב על ידי כוחות טקטוניים, שחיקה והתפתחות גיאומורפולוגית לאורך מיליוני שנים.
את בולגריה ניתן לחלק לארבעה חבלים טבעיים עיקריים המשתרעים ברובם במתכונת מזרח-מערב, והם מציגים מגוון גיאוגרפי עשיר:
טבלת הדנובה (Danubian Plain)
הדנובה (Danube) הוא אחד הנהרות הגדולים והמרכזיים של אירופה, והשני באורכו ביבשת – אחרי הוולגה (Volga) שברוסיה. מסלולו חוצה את מרכז אירופה ואת דרומה־מזרחה: הוא נובע ביער השחור שבגרמניה (, Germany), זורם דרומה ומזרחה, ומסיים את דרכו בדלתה רחבת־ידיים ברומניה,, הנשפכת אל הים השחור. זהו נהר עתיר חשיבות היסטורית, אשר שימש בעבר גבול טבעי של האימפריה הרומית. במאה ה־21 מחבר הדנובה בין עשר מדינות אירופיות – לעיתים כנהר פנימי החוצה אותן, ולעיתים כקו גבול ביניהן.
מקור הדנובה בגרמניה, ומכאן הוא זורם בכיוון דרום־מזרח לאורך כ־2,850 קילומטרים. בדרכו הוא עובר בתחומן או לאורכן של אוסטריה (Austria), סלובקיה (Slovakia), הונגריה (Hungary), קרואטיה (Croatia), סרביה (Serbia), רומניה, בולגריה (Bulgaria), מולדובה (Moldova) ואוקראינה (Ukraine). על גדותיו שוכנות ערים רבות, ובהן ארבע בירות לאומיות: וינה (Vienna), ברטיסלבה (Bratislava), בודפשט (Budapest) ובלגרד (Belgrade). אגן הניקוז של הדנובה משתרע על שטח עצום של כ־817 אלף קילומטרים רבועים, וחודר לשטחיהן של תשע מדינות נוספות שמעבר לאלה שבהן הוא זורם.
היובל העילי הארוך ביותר של הדנובה הוא נהר הברג (Breg), הנובע בעיר פורטוונגן שביער השחור (Furtwangen im Schwarzwald). עם זאת, הנהר נושא את שמו הרשמי החל ממפגש מקורותיו בדונאואשינגן (Donaueschingen), בפארק הארמון שבעיר. מאז העת העתיקה שימש הדנובה עורק מסחר מרכזי באירופה, ותפקיד זה נמשך גם כיום: כ־2,415 קילומטרים מאורכו ניתנים לשיט. באמצעות תעלת הריין–מיין–דנובה (Rhine–Main–Danube Canal) מחובר הנהר לים הצפוני (North Sea), בקישור רציף בין הדנובה בעיר קלהיים (Kelheim) לבין נהר המיין בעיר במברג (Bamberg). מעבר לכך, משמש הדנובה מקור חשוב להפקת אנרגיה הידרואלקטרית ולאספקת מי שתייה.
אגן הדנובה עשיר במיוחד במגוון ביולוגי. במימיו חיים מיני דגים כגון זאב הנהרות, זנדר, הוכן, שפמנון ולס, בורבוט וטנץ’. לצדם מצויים מינים רבים של קרפיונים וחדקניים, וכן סלמון ופורל. בדלתת הדנובה ובקטע התחתון שלו ניתן למצוא גם מיני דגים אֵוּרִיהָלִינִיִּים – המסוגלים להתקיים במים מתוקים ומליחים כאחד – ובהם לברק אירופי, בורי וצלופח.
טבלת הדנובה, המכונה גם "פלטת מויזיה" (Moesian Plateau), היא המישור הגדול ביותר בבולגריה ומשתרע בצפון המדינה מן הדנובה בצפון ועד להרי הבלקן (Stara Planina) בדרום. רוחבה משתנה באופן דרמטי: במערב היא צרה יחסית, כ-30 ק"מ בלבד, אך היא מתרחבת בהדרגה כלפי מזרח עד שהיא מגיעה לרוחב של כ-120 ק"מ ליד חוף הים השחור. שטחה הכולל מגיע לכ-40,000 קמ"ר, מה שהופך אותה לגדולה בחבלים הטבעיים של בולגריה.
הטבלה אינה שטוחה לחלוטין. נהרות ונחלים רבים היורדים מהרי הבלקן בתרו את השטח לאורך מיליוני שנים, ויצרו מערכת מורכבת של רמות, גבעות ועמקי נהרות. נהרות חשובים כמו איסקר (Iskar), יאנטרה (Yantra), אוסאם (Osam) ואחרים יצרו עמקים פוריים והשאירו מרבצי סחף עשירים.
גובה השטח בטבלה נע בין כ-100 מטר ליד הדנובה ועד כ-500 מטר ברמות הגבוהות יותר הסמוכות להרי הבלקן. האזור מתאפיין בקרקע לס (loess) פוריה ביותר, שהופקדה במהלך תקופות הקרח, ולכן הוא משמש כאחד מאזורי החקלאות המרכזיים של בולגריה. כאן מגדלים חיטה, תירס, חמניות ותרבויות אחרות.
הרי הבלקן – סטארה פלאנינה (Stara Planina)
הרי הבלקן, המכונים בבולגרית "סטארה פלאנינה" (ההר הזקן), הם חוט השדרה ההררי המרכזי של בולגריה ונתנו את שמם לכל חצי-האי הבלקני. רכס הרים זה נוצר כחלק מהאורוגנזה האלפינית (Alpine orogeny) במהלך המיוקן, ובייחוד ב־מיוקן התיכון–המאוחר, בעידן השלישון (Tertiary), כאשר הלחץ הטקטוני בין הלוחות האפריקאי והאירו-אסייתי הרים את שכבות הסלע העתיקות וקיפלן לצורת קשת מרשימה.
ההרים משתרעים בצורת קשת הפתוחה לכיוון דרום, מנהר טימוק (Timok) על גבול סרביה במערב ועד לעיר ורנה (Varna) שלשפת הים השחור במזרח. אורכם המלא מגיע לכ-600 ק"מ, רוחבם נע בין 20 ל-80 ק"מ, והם מגיעים לשיא גובהם באזור המרכזי של הקשת, שם נמצא הר בוטב (Botev) בגובה 2,376 מטר – הפסגה הגבוהה ביותר ברכס זה.
הרי הבלקן מהווים מחסום אקלימי משמעותי בין צפון המדינה לדרומה. הם חוסמים רוחות קרות צפוניות מלהגיע לדרום ומשפיעים על דפוסי המשקעים. פרשת המים (watershed) המרכזית בין הים השחור למזרח והים האגאי לדרום-מערב, עוברת דרך רכסי ההרים הללו. רק נהר איסקר, הנהר הארוך ביותר הזורם כולו בתחומי בולגריה, מצליח לחצות את ההרים בדרכו מדרום לצפון, אל הדנובה, דרך ערוץ דרמטי שחצב בסלע לאורך מיליוני שנים.
בהרי הבלקן נשתמרו יערות שדר (Beech), אלון (Oak) ועצי מחט, אם כי רב השטח נכרת לאורך ההיסטוריה. היום, רוב שטחם משמש למרעה, ורק הצלעות הנמוכות יותר וחלק מהעמקים מנוצלים לחקלאות. ההרים מהווים גם יעד תיירותי חשוב, עם אתרי סקי, מסלולי טיול ועיירות היסטוריות הטמונות בעמקים.
חבל הבקעות והשפלות – תרקיה העליונה (Upper Thracian Plain)
חבל הבקעות והשפלות של תרקיה העליונה, הידוע גם בשם "מישור תרקיה", הוא אמנם הקטן מבין החבלים הטבעיים של בולגריה, אך הוא ללא ספק החשוב והפורה ביותר מבחינה כלכלית וחקלאית. לחבל זה צורת אגן (basin) המשתפל ממערב למזרח, השוכן בין קמטי הבלקן בצפון לבין הגושים ההרריים של רודופי, רילה ופירין בדרום.
האגן נתהווה עקב תנועות טקטוניות ושקיעת שכבות לאורך קווי שבר במהלך עידני השלישון והרביעון. תהליך גיאולוגי זה יצר סדרה של בקעות (depressions) ועמקים פוריים. החשובה והמפורסמת שבבקעות היא בקעת סופיה (Sofia Basin) או בקעת האיסקר העליון, השוכנת בגובה של כ-550 מטר מעל פני הים ומוקפת בהרים מכל עבר.
בבקעת סופיה עברה הדרך הצבאית הרומית (Via Militaris), הדרך הבינלאומית המפורסמת מווינה לקונסטנטינופוליס (איסטנבול), שהייתה עורק תחבורה חיוני במשך מאות שנים. מכאן יוצאות גם דרכים חשובות דרומה – דרך עמקי נהרות הסטרומה (Struma) והמסטה (Mesta) – אל נמלי הים האגאי, כולל סלוניקי ביוון. מיקום אסטרטגי זה הפך את סופיה למרכז תחבורה, מסחר ותרבות מרכזי בבלקן.
נהר מאריצה (Maritsa), הנהר הארוך ביותר הזורם בתחומי תרקיה ההיסטורית, זורם דרך חבל זה ממערב למזרח. העמקים הרחבים של המאריצה הם מהאזורים החקלאיים הפוריים ביותר בבולגריה כולה. כאן מגדלים חיטה, תירס, אורז (במקומות מושקים), גפנים לייצור יין, עצי פרי, טבק איכותי וורדים – במיוחד באזור עמק הוורדים (Valley of Roses) ליד קאזנלק (Kazanlak), המפורסם בייצור שמן ורדים.
בדרכו ממערב למזרח עובר נהר מאריצה דרך בקעה פורייה נוספת, שבמרכזה נמצאת העיר פלובדיב (Plovdiv), העיר השנייה בגודלה בבולגריה ואחת הערים העתיקות, המיושבות ברציפות באירופה. האזור סביב פלובדיב מתאפיין בקרקע סחף עשירה והשקיה טובה, ומשמש כמרכז חקלאי ותעשייתי מרכזי.
הגושים ההרריים של דרום-מערב בולגריה
הגושים המקדוניים (Macedonian Highlands)
הגושים המקדוניים נמשכים במערב בולגריה, ממערב לנהר הסטרומה, באזור הגבול בין בולגריה למקדוניה הצפונית. הגוש ההררי המרכזי באזור זה הוא הרי אוסוגובו (Osogovo), שפסגתם מגיעה לגובה של 2,250 מטר מעל פני הים. הרים אלו בנויים מסלעים מטמורפיים ופלוטוניים עתיקים ומהווים חלק מהמסיב הבלקני העתיק.
הגושים התרקיים (Rhodope Massif)
הגושים התרקיים, הנמשכים ממזרח לנהר סטרומה, כוללים את ההרים הגבוהים ביותר לא רק בבולגריה אלא בכל האזור הבלקני. אזור זה מורכב ממספר רכסי הרים מרשימים:
רכס ויטושה (Vitosha): ממש מדרום לסופיה, רכס זה מתנשא לגובה של 2,285 מטר והופך אותו לאחד מההרים הבולטים ביותר הנראים מהעיר. ויטושה הוא פארק לאומי פופולרי לטיולים וסקי, והוא בנוי מסלעים גרניטיים עתיקים.
הרי רילה (Rila): מדרום לרכס ויטושה נמצא מסיף הרילה המרשים, שבו נמצא השיא הגאוגרפי של בולגריה ושל כל חצי-האי הבלקני – הר מוסאלה (Musala) בגובה של 2,925 מטר מעל פני הים. שם זה בא מהערבית ומשמעותו "קרוב לאלוהים". ההרים כולם עשירים באגמים קרחוניים (cirque lakes) המכונים "שבעת האגמים של רילה" (The Seven Rila Lakes), והם יעד טיול פופולרי ביותר.
הרי פירין (Pirin): ממערב לרודופי" או "מדרום לרילה", בין נהרות המסטה והסטרומה, נמצאים הרי פירין, המגיעים לגובה דומה לזה של רילה (2,914 מטר בפסגת ויחרן – Vihren). הרים אלו מאופיינים בנופים אלפיניים דרמטיים, סלעי שיש ואבן גיר לבנים, ויערות עתיקים של אורן מקדוני (Pinus peuce). פירין הוא גם פארק לאומי ואתר מורשת עולמית של אונסק"ו.
הרי רודופי (Rhodope): גוש ההרים הגדול של רודופי נמשך ממערב למזרח ומנמיך בהדרגה ככל שמתקדמים מזרחה. הרים אלו, המוזכרים במיתולוגיה היוונית (שם אורפיאוס שר את שיריו), בנויים בעיקר מסלעים מטמורפיים ומאופיינים ביערות צפופים, כפרים מסורתיים ומערות רבות. נהר ארדה (Arda), יובל של המאריצה, זורם דרך ההרים ממערב למזרח, חוצה ערוצים עמוקים ויוצר נופים דרמטיים.
הרי סטראנג'ה (Strandzha): רכס הסטראנג'ה הנמשך מחופי הבוספורוס בטורקיה ונכנס לדרום-מזרח בולגריה, נמוך יחסית (מקסימום כ-700 מטר), אך הוא מכוסה ביערות עבותים וייחודיים, ומהווה מעבר בין האקלים התיכוני לאקלים הממוזג . על רכסיו עוברת פרשת המים בין נהר טונג'ה (Tundzha) היורד מערבה לנהרות הקטנים היורדים מזרחה אל הים השחור.
האקלים
האקלים בבולגריה מסווג כאקלים יבשתי ממוזג (Continental Temperate), המאופיין בשינויים עונתיים בולטים: קיץ חם ויבש יחסית וחורף קר עם כפור ושלג. עם זאת, קיימים הבדלים משמעותיים בתוך המדינה עצמה בשל ההבדלים בגובה, המיקום ביחס לים, והמחסומים ההרריים.
טמפרטורות: הטמפרטורה הממוצעת השנתית בעמק המאריצה, אחד האזורים החמים והפוריים ביותר, עומדת על כ-12-13 מעלות צלזיוס. בחודש הקר ביותר (בדרך כלל ינואר) הטמפרטורה הממוצעת נעה בין 1- עד 1+ מעלות, עם כפור לעיתים קרובות. בחודש החם ביותר (יולי) הטמפרטורה הממוצעת נעה בין 23 ל-25 מעלות, אך בימים חמים יכולה לעלות מעל 35 מעלות.
משקעים: כמות המשקעים השנתית הממוצעת עומדת על כ-670 מ"מ, אך קיים הבדל דרמטי בין אזורים שונים. בהרים, במיוחד ברילה, פירין ורודופי, יורדים למעלה מ–1,000 מ"מ בשנה, ואף עד 1,400-1,500 מ"מ בפסגות הגבוהות. לעומת זאת, בטבלת הדנובה הצפונית, כמות המשקעים נמוכה יותר ונעה בין 450 ל-550 מ"מ בשנה. רוב המשקעים יורדים בעונות האביב והקיץ (מאי-יוני), בעוד החורף מביא שלג בעיקר באזורים ההרריים.
השפעות טופוגרפיות: הרי הבלקן מהווים מחסום אקלימי משמעותי. הבקעות שבין הרי הבלקן בדרום מוגנות מפני רוחות הצפון הקרות בחורף, ונהנות מאקלים חם ויציב יותר. לעומת זאת, טבלת הדנובה פתוחה לרוחות הצפון והצפון-מזרח הקרות המגיעות מאזור האוראל ומערבות רוסיה, מה שגורם לחורפים קרים יותר באזור זה.
אקלים מיקרו: לאורך חוף הים השחור שורר אקלים תת-ים-תיכוני מתון יותר, עם חורף מתון וקיץ נעים. אזור זה מושפע מהים השחור, שמתמרן את הטמפרטורות ומעניק לחות נוספת. אזורי העמקים הפנימיים כמו בקעת סופיה ועמק הוורדים נהנים ממיקרו-אקלים מיוחד המתאים לגידולים מסוימים כמו ורדים וגפנים.
טבלת קֶפֶּן (שיטת האקלים של קֶפֶּן–גייגר, Köppen–Geiger Climate Classification) היא מערכת סיווג אקלימית המשמשת להגדרת סוגי האקלים בעולם על בסיס נתונים כמותיים של טמפרטורה ומשקעים, ובקשר ישיר לצמחייה הטבעית האופיינית לכל אזור. השיטה פותחה בסוף המאה ה־19 ובראשית המאה ה־20 על ידי הקלימטולוג הגרמני ולדימיר קֶפֶּן, ומאז עודכנה והורחבה. ייחודה בכך שהיא משלבת מדידות אקלימיות פשוטות יחסית עם גבולות ביולוגיים, כלומר – תנאים שבהם צמחייה מסוימת יכולה או אינה יכולה להתקיים.
הידרוגרפיה והמשאבים המימיים
מערכת המים של בולגריה מורכבת ומגוונת, ומשקפת את המבנה הטופוגרפי המורכב של המדינה. נהרות בולגריה זורמים לשני אגנים עיקריים: הים השחור במזרח והים האגאי (דרך יוון וטורקיה) בדרום-מערב. כ-57% משטחה של בולגריה נכלל באגן המים של הים השחור, בעוד כ-43% משתייך לאגן הים האגאי.
אגן הים השחור
רוב הנהרות של אגן הים השחור זורמים צפונה ומצטרפים לנהר הדנובה, הנהר השני באורכו באירופה (לאחר הוולגה), המשמש כגבול הצפוני של בולגריה עם רומניה. הנהרות העיקריים הנשפכים לדנובה כוללים:
נהר איסקר (Iskar): הנהר הארוך ביותר הזורם כולו בתחומי בולגריה (368 ק"מ), מקורו בהרי רילה והוא זורם צפונה דרך ערוץ דרמטי בהרי הבלקן אל הדנובה. האיסקר הוא מקור מים חשוב לסופיה ולסביבותיה.
נהר יאנטרה (Yantra): זורם דרך העיר ההיסטורית טרנובו ונשפך לדנובה. אורכו כ-285 ק"מ.
נהר אוסאם (Osam): נהר נוסף הנשפך לדנובה, אורכו כ-314 ק"מ, והוא זורם דרך אזורים חקלאיים חשובים בטבלת הדנובה.
מלבד הנהרות הנשפכים לדנובה, ישנם גם נהרות קטנים יותר שזורמים ישירות אל הים השחור, כמו נהר קמצ'יה (Kamchiya) ונהר באטובה (Batova), אך אלו קצרים יחסית בשל הקרבה של ההרים לחוף.
אגן הים האגאי
הנהרות הזורמים לאגן הים האגאי הם הנהרות הגדולים והחשובים ביותר בדרום בולגריה:
נהר מאריצה (Maritsa/Evros): הנהר הגדול והחשוב ביותר בדרום בולגריה. אורכו הכולל כ-530 ק"מ, מתוכם 329 ק"מ זורמים בתחומי בולגריה. מקורו בהרי רילה, והוא זורם מזרחה דרך בקעת פלובדיב הפוריה ולאחר מכן ממשיך ליוון וטורקיה, שם נשפך לים האגאי. המאריצה הוא עורק מים חיוני לחקלאות בדרום בולגריה.
נהר טונג'ה (Tundzha): יובל של המאריצה, אורכו כ-390 ק"מ, והוא זורם בעמק שבין הרי הבלקן להרי סרדנה גורה (Sredna Gora) ופונה דרומה לכיוון טורקיה.
נהר ארדה (Arda): יובל נוסף של המאריצה, אורכו כ-290 ק"מ, והוא זורם דרך הרי רודופי המערביים בערוצים דרמטיים ועמוקים.
נהר סטרומה (Struma): אורכו כ-415 ק"מ, ממקורו בהרי ויטושה דרך דרום-מערב בולגריה אל יוון, שם הוא נשפך לים האגאי.
נהר מסטה (Mesta/Nestos): אורכו כ-240 ק"מ, ממקורו בהרי רילה דרך הרי פירין אל יוון, שם הוא נשפך לים האגאי.
אגמים ומאגרים
בולגריה אינה עשירה באגמים טבעיים גדולים. האגמים הטבעיים העיקריים נמצאים בשתי קטגוריות: אגמים קרחוניים בהרים (כמו השבעת האגמים של רילה), ואגמי לגונה קטנים יחסית ליד חוף הים השחור, בעיקר באזור בורגס. עם זאת, נבנו מאגרים מלאכותיים רבים לאורך השנים, המשמשים לייצור חשמל הידרואלקטרי, השקיה ואספקת מי שתייה. המאגרים הגדולים ביותר כוללים את מאגר איסקר (Iskar Dam) ליד סופיה ומאגר בטאק (Yazovir Batak), ליד הרי רודופי.
מגוון ביולוגי ושימור טבע
בולגריה ניחנה בעושר אקולוגי. השילוב בין תנאים אקלימיים, הידרולוגיים, גאולוגיים וטופוגרפיים יצר מגוון רחב יחסית של מיני צמחים ובעלי חיים. המגוון הביולוגי של בולגריה, מן העשירים באירופה, נשמר במסגרת שלושה פארקים לאומיים, 11 פארקי טבע, 10 שמורות ביוספרה ו־565 אזורים מוגנים.
בבולגריה מצויים 93 מתוך 233 מיני היונקים של אירופה, וכן כ־49% ממיני הפרפרים וכ־30% ממיני הצמחים הווסקולריים (צמחים וסקולריים הם צמחים בעלי מערכת הובלה פנימית מפותחת, הכוללת רקמות ייעודיות להולכת מים, מינרלים ותוצרי פוטוסינתזה בין חלקי הצמח. מערכת זו, המורכבת מן העצה והשיפה, מאפשרת קיומם של איברים מובחנים כגון שורש, גבעול ועלים, וכן צמיחה לגובה ולהיקף והסתגלות למגוון רחב של בתי גידול יבשתיים. לקבוצה זו משתייכים השרכאים, חשופי הזרע ומכוסי הזרע, והיא נבדלת מצמחים לא־וסקולריים, כגון טחבים, החסרים מערכת הובלה ולכן מוגבלים בגודלם ותלויים בלחות סביבתית גבוהה) של היבשת. בסך הכול תועדו במדינה 41,493 מיני צמחים ובעלי חיים. בין היונקים הגדולים בעלי אוכלוסיות משמעותיות נמנים איילים (106,323 פרטים), חזירי בר (88,948), תן זהוב (47,293) ושועל אדום (32,326).
אוכלוסיית החוגלות מונה כ־328 אלף פרטים, מה שהופך אותן לעוף הציד הנפוץ ביותר במדינה. כשליש מכלל העופות המקננים בבולגריה מצויים בפארק הלאומי רילה (Rila National Park), המאכלס בגבהים גם מינים ארקטיים ואלפיניים.
עולם הצומח כולל למעלה מ־3,800 מיני צמחים ווסקולריים, מתוכם 170 מינים אנדמיים ו־150 הנחשבים מצויים בסכנת הכחדה. רשימת הביקורת של פטריות גדולות בבולגריה, שנערכה על ידי המכון לבוטניקה (Institute of Botany), מונה יותר מ־1,500 מינים.
כיסוי היערות בבולגריה עומד על כ־36% משטח המדינה – כ־3,893,000 הקטרים של יער בשנת 2020, עלייה משמעותית לעומת 3,327,000 הקטרים בשנת 1990. באותה שנה השתרעו יערות מתחדשים טבעית על פני 3,116,000 הקטרים, בעוד יערות נטועים כיסו 777,000 הקטרים. מתוך היערות המתחדשים טבעית, כ־18% הוגדרו כיערות ראשוניים – יערות של מינים מקומיים ללא סימנים ברורים לפעילות אנושית – וכ־18% משטחי היער מצויים בתחומי אזורים מוגנים. בשנת 2015 היו 88% מהיערות בבעלות ציבורית ו־12% בבעלות פרטית.
בשנת 1998 אימצה ממשלת בולגריה את האסטרטגיה הלאומית לשימור המגוון הביולוגי (National Biological Diversity Conservation Strategy) – תוכנית מקיפה לשימור מערכות אקולוגיות מקומיות, להגנה על מינים בסכנת הכחדה ולשמירה על משאבים גנטיים. בולגריה מחזיקה בכמה מהאזורים הגדולים ביותר באירופה במסגרת רשת נטורה 2000 (Natura 2000), המכסים כ־33.8% משטחה. נוסף על כך, היא עמדה ביעדיה לפי פרוטוקול קיוטו (Kyoto Protocol), והפחיתה את פליטות הפחמן הדו־חמצני ב־30% בין השנים 1990 ל־2009.
בולגריה מדורגת במקום ה־37 במדד הביצועים הסביבתיים לשנת 2024 (Environmental Performance Index), אך מציגה ציונים נמוכים באיכות האוויר. ריכוזי החלקיקים בה הם הגבוהים באירופה, במיוחד באזורים עירוניים המושפעים מתנועת כלי רכב ומתחנות כוח הפועלות על פחם. אחת מהן, תחנת הכוח מריצה איסטוק 2 (Maritsa Iztok-2), הפועלת בליגניט, גורמת לנזק הבריאותי והסביבתי החמור ביותר מבין מתקני האנרגיה באיחוד האירופי. שימוש נרחב בחומרי הדברה בחקלאות ומערכות ביוב תעשייתיות מיושנות גורמים לזיהום נרחב של קרקעות ומקורות מים. איכות המים החלה להשתפר בשנת 1998 ומאז היא מציגה מגמת שיפור מתונה, כאשר למעלה מ־75% מנהרות השטח עומדים כיום בתקנים האירופיים לאיכות מים טובה.
אוכלוסיה
בולגריה היא מדינה שממדיה הדמוגרפיים חשובים להבנת הגאוגרפיה האנושית שלה: מספר תושביה כיום נאמד בכ־6.6–6.7 מיליון נפש (אמצע העשור השלישי של המאה ה־21), נתון המשקף מגמת ירידה דמוגרפית מתמשכת המאפיינת את המדינה מאז סוף שנות ה־80 של המאה ה־20, כתוצאה משיעורי ילודה נמוכים, הזדקנות האוכלוסייה והגירה ניכרת של צעירים למדינות מערב אירופה.
צפיפות האוכלוסין הממוצעת עומדת על כ־60 תושבים לקמ״ר בלבד, נתון נמוך יחסית לממוצע האירופי. עם זאת, התפלגות האוכלוסייה אינה אחידה: ריכוזים עירוניים גדולים ובראשם סופיה, פלובדיב וורנה מציגים צפיפות גבוהה מאוד, בעוד אזורים הרריים נרחבים, בעיקר ברודופי, בבלקן ובצפון־מערב המדינה, סובלים מדלדול אוכלוסייה ומיישובים כפריים קטנים ולעיתים נטושים. פער זה בין אזורים עירוניים לצירים תחבורתיים מרכזיים לבין פריפריה הררית ודלילה הוא מרכיב יסודי בגאוגרפיה האנושית של בולגריה ומשפיע על דפוסי התיישבות, שימושי קרקע, תשתיות וכלכלה אזורית.
כלכלה
כלכלת בולגריה פועלת על פי עקרונות השוק החופשי ומתאפיינת במגזר פרטי רחב היקף לצד מגזר ציבורי קטן יחסית. על פי סיווג הבנק העולמי נחשבת בולגריה למדינה מתפתחת, מתועשת ובעלת הכנסה גבוהה, והיא חברה באיחוד האירופי, בארגון הסחר העולמי, בארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה ובארגון לשיתוף פעולה כלכלי של מדינות הים השחור.
מאז תחילת המאה ה־21 חוותה הכלכלה הבולגרית צמיחה מרשימה במיוחד: בשנת 2000 עמד התוצר המקומי הגולמי הנומינלי על כ־13.15 מיליארד דולר בלבד, ואילו בשנת 2024 הוא הוערך בכ־107 מיליארד דולר במחירים נומינליים, או בכ־229 מיליארד דולר במונחי כוח קנייה. התוצר לנפש הגיע לכ־36 אלף דולר במונחי PPP, נתון המשקף שיפור ניכר ברמת החיים, גם אם עדיין נמוך מהממוצע במערב אירופה. השכר החודשי הברוטו הממוצע עמד בדצמבר 2024 על 2,468 לבה (כ־1,262 אירו), ואילו השכר החודשי נטו הממוצע, כשהוא מותאם ליוקר המחיה במונחי כוח קנייה, הגיע ברבעון השני של 2024 לכ־2,191 דולר. המטבע הלאומי הוא הלב, הצמוד לאירו בשער קבוע של 1.95583 לבה לאירו אחד, במסגרת משטר של לוח מטבע הנהוג מאז 1997; יציבות זו הקנתה ללב מוניטין של אחד המטבעות היציבים במזרח אירופה.
המבנה הענפי של הכלכלה הבולגרית מגוון למדי. בין המגזרים החזקים בולטים תחומי האנרגיה, הכרייה, המטלורגיה, בניית המכונות, החקלאות והתיירות. היצוא התעשייתי כולל בעיקר מוצרי הלבשה, ברזל ופלדה, מכונות ודלקים מזוקקים, והוא משתלב בשרשראות אספקה אזוריות ואירופיות. החקלאות, אף שמשקלה היחסי בכלכלה ובתעסוקה ירד בעשורים האחרונים, נותרה מרכיב מרכזי בנוף הכפרי ובזהות התרבותית של המדינה.
חקלאות
ענף הדגנים הוא הענף החקלאי הראשי, ובראשו חיטה ותירס, המשמשים הן לצריכה מקומית והן ליצוא, ולצדם גידולי שעורה וחמניות, כאשר בולגריה נמנית עם היצרניות הבולטות של שמן חמניות באירופה. ענפים משניים אך חשובים כוללים גידול טבק, שבעבר היה מסמלי החקלאות הבולגרית, וגידול ירקות מגוונים – עגבניות, פלפלים, מלפפונים ותפוחי אדמה – בעיקר במישורים הפוריים ובאזורים מושקים. לענף הפירות והכרמים מקום מרכזי, עם מטעים של תפוחים, שזיפים, דובדבנים, אפרסקים וענבים, והכרמים מקנים לבולגריה מוניטין רב־שנים כיצרנית יין. ענף ייחודי ובעל חשיבות תרבותית והיסטורית הוא גידול ורדים להפקת שמן ורדים, בעיקר בעמק קזנלק, מן המרכזים הידועים בעולם לייצור תמציות ורדים לתעשיית הבשמים. גם גידול בעלי חיים – בקר, כבשים, חזירים ועופות – נוכח במרחב הכפרי, אם כי תרומתו הכלכלית נמוכה יחסית לגידולי השדה.
תעשייה
התעשייה והמכרות מהווים נדבך מרכזי נוסף בכלכלה הבולגרית המודרנית, ונשענים על מסורת תעשייתית שהתפתחה בתקופה הסוציאליסטית ועברה התאמות עמוקות מאז שנות ה־90. התעשייה כוללת ענפי מתכת ומטלורגיה, בניית מכונות, ייצור ציוד חשמלי ואלקטרוני, תעשייה כימית, תעשיות מזון ומשקאות וכן תעשיית טקסטיל והלבשה המכוונת במידה רבה ליצוא. ענף המטלורגיה, ובייחוד ייצור ברזל, פלדה ומתכות לא־ברזליות כגון נחושת ואבץ, הוא מהחשובים במדינה ומהווה בסיס לתעשיות המשך של הנדסה ומכניקה. בניית מכונות וציוד תעשייתי, לרבות רכיבים לתעשיית הרכב, ציוד חקלאי ותשתיות מסילתיות, התפתחה במיוחד כחלק מהשתלבות הכלכלה הבולגרית בשוק האירופי. תחום הכרייה נשען על משאבי טבע מגוונים: בולגריה היא יצרנית משמעותית של ליגניט המשמש לייצור חשמל בתחנות כוח תרמיות, וכן של נחושת, עופרת ואבץ, בעיקר באזורים הרריים כגון הרי הבלקן והרי רודופי. בנוסף נכרים מינרלים תעשייתיים כמו גיר, חרסית ומגנזיט, המשמשים את תעשיות הבנייה, המלט והכימיקלים. לצד יתרונות אלה, התעשייה הבולגרית מתמודדת עם אתגרים מבניים, בהם ציוד מיושן בחלק מהמפעלים, פריון עבודה נמוך יחסית למערב אירופה ותלות באנרגיה פוסילית, אך בשנים האחרונות ניכרת מגמה של מודרניזציה, השקעות זרות והטמעת טכנולוגיות מתקדמות.
תעסוקה
מבנה התעסוקה בבולגריה משקף בבירור את המעבר מכלכלה חקלאית לכלכלה מודרנית המבוססת בעיקר על שירותים. שיעור המועסקים בחקלאות, יערנות ודיג עומד על כ־5.7% בלבד מכלל העובדים, נתון המעיד על ירידה חדה מאז שנות ה־90. מגזר התעשייה, הכולל ייצור, כרייה, בנייה ותשתיות, מעסיק כ־26.6–27.4% מן העובדים, ואילו מגזר השירותים – מסחר, תיירות, פיננסים, תחבורה ושירותים מקצועיים – הוא הדומיננטי ביותר, עם כ־66.6–68.5% מן המועסקים. מבנה זה ממחיש את מרכזיות השירותים בכלכלה העכשווית, לצד תעשייה משמעותית וחקלאות מצומצמת בהיקף התעסוקתי אך בעלת חשיבות תרבותית ואזורית.
המרחב העירוני ממלא תפקיד מרכזי בכלכלה: סופיה היא בירת המדינה וליבה הכלכלי, ובה מרוכזות מרבית החברות הבולגריות והבינלאומיות, וכן הבנק הלאומי והבורסה לניירות ערך. ורנה, העיר השלישית בגודלה, משמשת מרכז כלכלי ותחבורתי חשוב לחופי הים השחור.
התפתחות כלכלית
ההתפתחות הכלכלית המואצת של העשורים האחרונים התרחשה על רקע קשיים לא מבוטלים לאחר פירוק מועצת הסיוע ההדדי הכלכלי (COMECON) בשנת 1991. בראשית שנות ה־90 האט קצב ההפרטה, מדיניות כלכלית בלתי עקבית וביורוקרטיה כבדה צמצמו את היקף ההשקעות הזרות, שהסתכמו בין 1991 ל־1996 בכ־831 מיליון דולר בלבד. הצטרפותה של בולגריה לארגון הסחר העולמי ב־1996 סימנה תפנית, ומאז 1997 החלה זרימה ניכרת של השקעות זרות, עם שיאים באמצע שנות ה־2000 ולאחר ההצטרפות לאיחוד האירופי בשנת 2007. עם זאת, פריון עבודה נמוך והשקעה מוגבלת במחקר ופיתוח ממשיכים להציב חסמים לתחרותיות מלאה. המשבר הכלכלי העולמי של 2009 גרם להתכווצות חדה של 5.5%, אך ההתאוששות הייתה מהירה יחסית, גם אם החזרה לרמות התוצר שלפני המשבר הושלמה רק ב־2014.
למרות היותה חברה באיחוד האירופי מאז 2007, בולגריה אינה חברה בגוש היורו ושומרת על מטבע לאומי עצמאי, מצב הממקם אותה בעמדת ביניים ייחודית בין מזרח למערב. שילוב זה בין השתלבות עמוקה במרחב האירופי לבין זהות מוניטרית עצמאית מסייע להבנת הגאוגרפיה הכלכלית של המדינה, את דפוסי ההתפתחות האזוריים שלה ואת האיזון המתמשך בין מורשת העבר לבין אתגרי הכלכלה הגלובלית.
החלוקה האדמיניסטרטיבית והערים המרכזיות
בולגריה מחולקת ל-28 מחוזות (oblasti), המחולקים בתורם ל-265 עיריות (obshtini). החלוקה המקורית ל-12 מחוזות (okruzi) שהוזכרה במסמך המקורי שונתה בשנת 1987, ובולגריה עברה למבנה אדמיניסטרטיבי מפוזר יותר. הערים והמחוזות המרכזיים כוללים:
באזור טבלת הדנובה
ורנה (Varna): הנמל הימי הראשי על הים השחור, המכונה גם "בירת הקיץ" או "פנינת הים השחור". ורנה היא העיר השלישית בגודלה בבולגריה (כ-350,000 תושבים) ומהווה מרכז תיירותי, תעשייתי ותרבותי חשוב. העיר נקראה בתקופה הקומוניסטית "סטלין", אך חזרה לשמה המקורי.
רוסה (Ruse): נמל הדנובה הגדול ביותר בבולגריה, הממוקם על הגדה הדרומית של הנהר. רוסה משמשת כנקודת מעבר מרכזית בין בולגריה לרומניה (דרך גשר הידידות או גשר הדנובה), ומהווה מרכז תעשייתי ומסחרי חשוב.
שומן (Shumen): נקראה בעבר "קולארובגרד" (Kolarovgrad) בתקופה הקומוניסטית. שומן ידועה באנדרטת המייסדים הבולגריים המונומנטלית, המוקדשת ל-1,300 שנה למדינה הבולגרית.
טרנובו (Veliko Tarnovo): הבירה ההיסטורית של האימפריה הבולגרית השנייה (במאות ה-12-14). העיר, הממוקמת על גדות נהר יאנטרה, ידועה בצרובאביץ' (Tsarevets) – המבצר המלכותי ההיסטורי המרהיב.
פלבן (Pleven): עיר חשובה בצפון-מרכז בולגריה, ידועה במצור פלבן המפורסם במלחמת רוסיה-טורקיה (1877-1878).
ורצה (Vratsa): ממוקמת למרגלות הרי הבלקן, ידועה במערות הסמוכות ובטבע המרשים.
בבולגריה התיכונה והדרומית
בורגס (Burgas): הנמל הימי השני בחשיבותו על הים השחור, מרכז תעשייתי חשוב (בעיקר זיקוק נפט) ועיר תיירותית. בורגס ממוקמת ליד אגמי לגונה טבעיים ומהווה נקודת יציאה לאתרי נופש רבים.
סטארה זגורה (Stara Zagora): "העיר של עצי התות הישרים" – עיר חשובה במרכז בולגריה עם היסטוריה עתיקה המגיעה לתקופה הרומית (Augusta Traiana).
חסקובו (Haskovo): ממוקמת בדרום בולגריה באזור רודופי, ידועה באנדרטת מרים הקדושה הגדולה ביותר בעולם.
פלובדיב (Plovdiv): העיר השנייה בגודלה בבולגריה (כ-380,000 תושבים) ואחת העיירות המיושבות ברציפות העתיקות באירופה (מעל 8,000 שנה). פלובדיב נקראה בעבר פיליפופוליס, טרימונטיום, ושמות רבים אחרים. העיר מפורסמת בעיר העתיקה המתחדשת, התיאטרון הרומי המשוחזר, והמוזיאונים הרבים. פלובדיב שימשה כבירת התרבות האירופית בשנת 2019.
במערב – לרגלי הרי הרילה ופירין
בלאגויווגרד (Blagoevgrad): נקראה בעבר "גורנה ג'ומאיה" (Gorna Dzhumaya). העיר ממוקמת בעמק סטרומה בדרום-מערב בולגריה, וידועה כעיר סטודנטים תוססת הודות לאוניברסיטה האמריקית בבולגריה. העיר סנדנסקי (Sandanski) שוכנת בעמק נהר הסטרומה לרגלי הרי הפירין בדרום-מערב בולגריה , והיא ידועה כאחד האזורים החמים במדינה, כמרכז מרפא וספא בזכות מעיינותיה המינרליים וכמקום הולדתו המסורתי של ספרטקוס
המחוז המרכזי
סופיה (Sofia): בירת בולגריה והעיר הגדולה ביותר (כ-1.3 מיליון תושבים במטרופולין). סופיה שוכנת בבקעת סופיה ברום של כ-550 מטר, בצל הרי ויטושה המושלגים. העיר קיבלה את שמה מכנסיית אגיה סופיה (Hagia Sophia – חוכמה קדושה) הביזנטית מהמאה ה-6. סופיה היא המרכז הפוליטי, הכלכלי, התרבותי והאקדמי של בולגריה, ומשמשת כצומת תחבורה אסטרטגי בין מערב אירופה למזרח התיכון.
סיכום: המגוון הגיאוגרפי של בולגריה
בולגריה, למרות שטחה הקומפקטי יחסית, מציעה מגוון גיאוגרפי יוצא דופן הכולל הרים אלפיניים מושלגים, מישורים פוריים, עמקי נהרות עשירים, יערות עבותים וקו חוף ימי. מגוון זה הוא תוצאה של היסטוריה גיאולוגית מורכבת, תנועות טקטוניות, שחיקה במשך מיליוני שנים, והשפעות אקלימיות מגוונות.
מיקומה של בולגריה כגשר בין אירופה לאסיה, השפעתה ההיסטורית כחלק מהאימפריה הרומית, הביזנטית והעות'מאנית, והמגוון התרבותי והאתני שלה – כל אלו שורשיהם במבנה הגיאוגרפי הייחודי של המדינה. הרים שמשו כמבצרים טבעיים, עמקים פוריים אפשרו פריחה חקלאית ותרבותית, ונהרות שימשו כעורקי תחבורה ומסחר.
בעידן המודרני, הגיאוגרפיה של בולגריה ממשיכה לעצב את זהותה – כמדינה חקלאית בעלת אזורים פוריים, כיעד תיירותי עם נופים הרריים מרהיבים ואתרי נופש בחוף הים השחור, וכצומת תחבורה אסטרטגי בדרום-מזרח אירופה. הבנת הגיאוגרפיה של בולגריה היא המפתח להבנת ההיסטוריה, התרבות והפוטנציאל העתידי של מדינה מרתקת זו.