סיור בעקבות תרבות המאיה

טיול בעקבות תרבות המאיה באמריקה התיכונה

 

כתב: גילי חסקין

קובץ זה יביא תועלת לטיול במקסיקו, טיול בגואטמלה, אל סלבדור, הונדורס, בליז.

המונח "מאיה" הוא כמעט שם נרדף לטיול בגואטמלה או ביוקטן אשר במקסיקו. כל טיול לאמריקה התיכונה, המכונה גם "מרכז אמריקה" בקרב המטיילים, עוסקת באופן בלתי נמנע ב"עם החידות" שתרבותו נחשבת למרתקת ביותר מבין אלו של אמריקה הקדומה.

ראו קודם, באתר זה: מבוא לתרבות המאיה, עלייתה ונפילתה של תרבות המאיה;

תרבות המאיה – חברה ודת.

מבוא

בני המאיה הם קבוצות שונות של אמרינידים ("אינדיאנים"), הקרובות זו לזו בלשונן ובתרבותן, ושוכנות  באזורים נרחבים באמריקה התיכונה. נושאי התרבות הזאת התפרשו בעבר על פני שטח של כ־300,000 קילומטרים רבועים ויצרו את אחת התרבויות המפותחות ביותר באמריקה בתקופה שקדמה לבואם של האירופאים. העדויות מהן שואבים את הידיעות על תרבות המאיה העתיקה הן שרידים שנחשפו בחפירות ארכיאולוגיות, רשומות ספרדיות בנות המאה ה-16 וכתב המאיה, שפוענח בחלקו. המבנה הפוליטי של המאיה הורכב בעיקר מערי מדינה. הכלכלה התבססה על החקלאות, בעיקר גידול תירס.

תרבות המאיה פרחה מן המאה ה-3 לספירה ועד למאה ה־16 והגיעה לשיאה במאה ה־8 וה־9 לספירה.

 

ה"מבצר" בפלנקה. צילום: גילי חסקין

מבוא

בני המאיה הם קבוצות שונות של אמרינידים ("אינדיאנים"), הקרובות זו לזו בלשונן ובתרבותן, ושוכנות  באזורים נרחבים באמריקה התיכונה. נושאי התרבות הזאת התפרשו בעבר על פני שטח של כ־300,000 קילומטרים רבועים ויצרו את אחת התרבויות המפותחות ביותר באמריקה בתקופה שקדמה לבואם של האירופאים. העדויות מהן שואבים את הידיעות על תרבות המאיה העתיקה הן שרידים שנחשפו בחפירות ארכיאולוגיות, רשומות ספרדיות בנות המאה ה-16 וכתב המאיה, שפוענח בחלקו. המבנה הפוליטי של המאיה הורכב בעיקר מערי מדינה. הכלכלה התבססה על החקלאות, בעיקר גידול תירס.

תרבות המאיה פרחה מן המאה ה-3 לספירה ועד למאה ה־16 והגיעה לשיאה במאה ה־8 וה־9 לספירה.

מכל התרבויות שהתקיימו באמריקה הקדומה, בני המאיה לבדם לא השתייכו לממלכות גדולות ובכל זאת, מאז המפגש בינם לבין האירופים, עוררו את סקרנותם של באי העולם הישן. המאיה היו אולי יוצאי הדופן והמשכילים ביותר מכל עמי היבשת החדשה.

המאיה היתה תרבות הומוגנית שעלתה, פרחה וירדה במזו-אמריקה (Meso America) – הכוללת את מקסיקו וארצות אמריקה התיכונה- ונחשבת לחשובה בכל תרבויות תקופת האבן בעולם. באזור של יערות עד ותנאי חיים קשים, נוצרה תרבות מפותחת, על ידי עם שלא הכיר מתכות ולא את השימוש בגלגל. זהו העם שביית וטיפח את התירס, אשר נתפס כאלוהות ולעתים כחלק מן האדם עצמו. תרבות זו הושפעה מהאולמקים (Olmecs) שקדמו להם, מהטֶהוֹטיהוּאָקָן (Teotihuacan) והטוֹטָנָאקים (Totanacs) בני זמנם, ולבסוף מהטוֹלְטֶקים Toltecs)), שבמקומות מסוימים אף התמזגו עמם.

עולם המאיה הורכב, מממלכות קטנות. כל אחת מהן התנהלה על ידי עיר מרכזית, לעיתים עיר גדולה מאוד, שסביבה התפרסה הממלכה. המבנה המדיני מזכיר אולי את הפוליס היווני. נוסף על העיר המרכזית היו למאיה כפרים ועיירות, שסיפקו מזון לעיר שקמה בתוכם. אף על פי שכמה מממלכות מאיה התפשטו ואף הגיעו לכיבושים מרשימים, מעולם לא הפכו לאימפריה.

ידוע על יישובים גדולים של בני המאיה כבר בשנת 2,000 לפנה"ס. בשנת 2,500 לפנה"ס כבר התקיימה קרמיקה פולחנית, ובסיסיהם של בתים, מקדשים ופירמידות מצביעים על עולם שניתן לתארו כעירוני. בניגוד למוכר במצרים, מרבית הפירמידות לא שימשו כקברים, אלא כהעתק של הר קוסמי, המחבר בין שמים וארץ. בין עולמות עליונים ותחתונים. בגואטמלה נמצאו שלוש-מאות בסיסים של בתי ציבור ופולחן מאותן תקופות. בפסל מתקופה זו, נראה יגואר הנושא על גבו פטריה. היגואר היה חיית הטוטם הקולקטיבית של התרבויות באמריקה התיכונה. הפסל מעיד על תרבות כוהנית-שמאנית, שהשתמשה בפטריות הזיה לצורכי פולחן. נושאי התרבות הללו זכו להערכה והוקרה גם על ידי התרבויות השכנות, בנות זמנם.

חוקרי תרבויות המאיה, השתמשו בביטויים כגון "היוונים של אמריקה", בדברם בהערצה על מושא מחקרם. כמה מהם נשבו בקסם מושא מחקרם ונסחפו להגזמות.

גילויים חדשים, שנחשפו רק בשנות השמונים של המאה העשרים, מגלים כי בניגוד למיתוס, לא היו המאיה עם שוחר שלום ושהמלחמה מלאה תפקיד מפתח בתרבותם. כיום מסכימים המומחים, שהלחימה מלאה תפקיד מפתח בתרבות המאיה. השליטים מצאו סיבות להשתמש בעינויים ובקורבנות אדם בכול הזדמנות – החל מטקסים דתיים ועד אירועי ספורט וחנוכת מבנים.

ממלכת המאיה האחרונה, ששכנה לגדות אגם פֶּטֶן איטסָה (Peten Itza) שבצפון גואטמלה, נכבשה על ידי הספרדים בשנת 1697. ניתן אפוא לדבר על 3,700 שנות תרבות, לפחות, באותו האזור. אבל המאה ה-17 לא היתה קיצה של התרבות, אלא רק תום עצמאותה. שכן היא מתקיימת במידה רבה, עד ימינו. מתברר שדמויות שנחשפו בחפירות ארכיאולוגית,  מופיעות באריגים עכשוויים של תושבי צ'יאפאס Chiapas)) במקסיקו ובגואטמלה, בלי שיוצריהם ראו אי פעם את הדמויות העתיקות. לחלק מאלי הפנתאון העתיק, יש עדיין משמעות עבור צאצאי המאיה, החיים עמנו כיום. מיתוסים, לוח שנים קדוש וטקסים בכיסוי נוצרי מעלים אפוסים של ימים רחוקים מאוד, שבהם התרבות לא היתה משועבדת לזרים וכוהני הדת וחכמיה סיפרו על אלים, על גיבורים ועל מלכים. בני בניהם של אותם האנשים שיצרו את התרבות הנשגבת הזאת, ממשיכים לחיות, ליצור ולהאמין כדרך אבותיהם ובאותו אזור גיאוגרפי עצמו.

קיימים מקורות רבים לשחזור תולדות המאיה: תעודות הכתובות בכתב הירוגליפי בלשון המאיה, ממצאים ארכיאולוגים, תעודות מאיה כתובות באותיות לטיניות וכן ספרי הספרדים שבאו עם ראשוני הכובשים. יש חוקרים הטוענים שהצליחו לפענח חלק גדול מאלפי הסמלים של כתב המאיה. עם זאת, לא תמיד הפיענוח של המומחים השונים זהה והדרך לקריאה האמתית של הסימנים עדיין ארוכה מאוד. עם זאת יש תמימות דעים בקרב החוקרים באשר לפיענוח מספרים, תאריכים, שמות מקומות, אנשים, ערים, מלכויות ושבטים. בעבר האמינו חוקרי המאיה כי נושאי התרבות הזו תיעדו רק חישובים אסטרונומים או סיפורי אלים. אולם עם הזמן התברר, כי המאיה רשמו גם פרקי היסטוריה. הכתבים בקודקסים ועל גבי קירות מקדשים תיעדו את תולדות הממלכות, סיפורי מלחמה וסיפורי מעשים מחיי היום-יום.

 

הממצאים הארכיאולוגיים של תרבות המאיה הם גדולים ומרשימים. ערים רבות התגלו במקסיקו, בגואטמלה, בהונדורס ובבליז (הונדורס הבריטית). בכל עיר נמצאו מבנים מונומנטליים, קברים, מקדשים, מצפים אסטרונומיים ועבודות פיסול רבות בעץ עמיד במיוחד ובאבן. גודל הקברים והטיפול בנקברים מלמדים לא מעט על מבנה חברתי ועל תפישת עולם. קברים מונומנטליים נמצאו בעיר פאלנקה Plenque)) שבצ'יאפאס, מקסיקו; בעיר טיקאל בגואטמלה, שהיתה הגדולה בערי העידן הקלאסי, ובעיר קופאן שבהונדורס נמצאו קברים, שמהם ניתן ללמוד על העושר המיוחד שהשיגו אדוני המקום. המקדשים, המדרגות והאסטלות הרבות תיעדו את האירועים שקרו. אלה תוארו בציורים, שלידם נרשמו כתובות המביעות במילים את תוכנם.

לכל דבר מובטח סוף; גם לממלכות הידועות בחוכמתן. ערי המאיה נפלו, וכך הסתיימה התקופה הקלאסית המפוארת. סיומה הפתאומי של התרבות, נחשב לאחד מהאסונות הדמוגרפים הגדולים ביותר בכל התרבות האנושית.

רבות הן התיאוריות על סיבת הנפילה. סופרים והיסטוריונים מדברים על "המסתורין" של נפילת ערי המאיה במאות ה-9 וה-10. לעומתן, על גורלן של הממלכות המאוחרות, הממלכות הפוסט-קלאסיות, אין ויכוח: לאחר הקזת דם ממושכת במלחמות פנימיות, נפלו כפרי בשל בידי הספרדים. הממלכות השונות נכנעו לספרדים, שהפעילו נשק חם, כולל תותחים, ונעזרו בבעלי ברית מקרב עמים מהאזור שעיינו את הממלכה המותקפת. מבצר המאיה האחרון נפל ב-1697.

 

מסלול הסיור

להלן מסלול טיול בעקבות תרבות המאיה. זהו טיול שנושאו המרכזי הוא אתרי התרבות הזאת, באל סלבדור, בליז, גואטמלה, הונדורס והמחוזות המקסיקנים קינטנה רו (Quintana Roo), יוקטן (Yucatan) וצ'יאפס (Chiapas).

 

זהו מסע אל מדינות אמריקה התיכונה. בעבר הן כונו בזלזול "רפובליקות בננות", מושג שהפך לשם קוד למדינות שנשלטו על ידי דיקטטורים שכרעו לפני הקפיטליסטים הצפון אמריקאים, עושי דברו של האימפריאליזם האמריקאי. ארצות אלו הן אבני חן אותנטיות וייחודיות בנוף המגוון של אמריקה התיכונה וחוף הים הקאריבי. יש להן רקע משותף של תרבויות אמרינידיות עשירות, שהותירו אחריהן שרידים מרשימים וידע שחלקו טרם פוענח.  בארצות אלו חיה אוכלוסייה מסורתית, בצד שלטון קולוניאלי מתמשך, שטבע את חותמו בשפת הדיבור, אדריכלות, דת ושפה. כל מדינה והאופי המיוחד שלה. הטיול עובר באתרי נוף וטבע מרשימים: הרי געש, יערות גשם, אגמים ונהרות, איים ושמורות טבע, המהווים רקע מסעיר לתרבויות העתיקות שפרחו במרחב זה. כל מקום והסיפור ההיסטורי שלו, כל מקום וההרכב האנושי המאפיין אותו.

המסע עובר חצי האי יוקטן, דרך חוט השדרה הדק של אמריקה התיכונה, מבליז, רכסי הרים מרשימים מהם נובעים מעיינות רבים ונחלים צלולים, יערות גשם משווניים מרשימים, חיות בר ושפע ציפורים, פירמידות ומערות פולחן של בני המאיה נחבאים בתוך עצי היער, ים קאריבי עם שפע איים ושוניות אלמוגים, אוכלוסייה מרתקת של שחורי עור, צאצאי עבדים ואמרינידים החיים בכפרי ההרים לגואטמלה, משם אל אתר המאיה החשוב קופאן (Copan), אשר בהונדורס, שהייה מקור חשוב ללימוד הכתב של המאיה בה. באל־סלבדור השוכנת לחוף האוקיינוס השקט, יש בה נופי הרי געשיים, בצד אתרי מאיה, חופים שחורים, כפרי פרחים ועיירות קולוניאליות.

את הטיול מומלץ להתחיל באולם המאיה, במוזיאון הארכיאולוגי והאנתרופולוגי של מקסיקו סיטי. שם מוצגים ציורי הקיר מאתר המאיה בונמפאק (Bonampac) וממצא קטן שנאסף באתרים שונים. גם במוזיאון הלאומי של גואטמלה, הנמצא בבירה גואטמלה-סיטי, יש תצוגה מרשימה של ממצאי מאיה. הסיור עצמו מתחיל באתר פלנקה (Palenque), אליו מגיעים מ-Villa Hermosa, שם מבקרים במוזיאון הארכיאולוגי המצוין, העוסק בתרבויות של מפרץ מקסיקו ובאתר האולמקי לה ונטה (La Venta) .

 

 

 

ראו באתר זה: התרבות האולמקית.

לחילופין, ניתן להגיע לכאן מהכפר הקולוניאלי הציורי סן קריסטובל דה לאס קאסאס (כולל ביקור בכפרי הסביבה, כמו למשל, San Juan Chamula) , דרך שמורת הטבע אגווה אזול  (Agua Azul), הידועה במפלי המים ובבריכות הכחולות שהעניקו לה את שמה, ושמורת המפלים מיסול הא (Misol Ha).

פלנקה  (Palenque) שבמדינת צ'יאפס, ניצבת בנקודת המפגש של המישור עם ההרים. זהו אתר מרהיב שבוצעו בו עבודות שחזור רבות. המבנים המושלמים הטובלים בירק, הם חזיון מרהיב. את השם "פלנקה" העניקו לאתר הספרדים והוראתו "ביצורים". השם בשפת האיצה היה 'לקמהא', Lakamha)ʼ) והוראתו "מים גדולים".

 

העיר הוקמה כמאה שנים לפני הספירה והגיעה לשיאה במחצית השנייה של המאה השביעית בתקופתו של המלך ג'נהאב פאקאל (Kʼinich Janaabʼ Pakal), שמת בשנת 683, בגיל 80. מרבית המבנים והכיכרות הציבוריות נבנו בתקופת שלטונם של פקאל ובנו קיניץ' באלאם (K'inich Kan B'alam). המבנים המרהיבים היו צבועים באדום, שהוכנו מאדמה, קליפות עצים וכנימת הקוצ'ינל (Cochinel). פלנקה ניטשה בשנת 900 לערך ונותרה חבויה מאות שנים במעבה היער. ב-1773 יצאה לכאן משלחת בראשות כומר ספרדי, בעקבות שמועות שהגיעו לאוזניו מציידים בני מאיה ובעקבותיו משלחות נוספות. הקונסול האמריקאי ג'ון ל' סטיבנסון (John Lloyd Stephens), שהיה גם ארכיאולוג חובב, כתב ספר ופרסם את האתר. בשנת 1952 התגלה כאן ממצא מרעיש – קברו החבוי של המלך פאקאל. מסיכת המוות שלו, שהיתה עשויה מאבן ירקן, הועברה למוזיאון במקסיקו סיטי, אך המכסה הענקי של ארון הקבורה, המגולף להפליא, עדיין כאן.  ניתן ללכת רגלית מהאתר אל המוזיאון היפה שנמצא בקרבתו.

ציר התנועה מסן קריסטובל דה לאס קסאס, לפלנקה ולישילן

מפלנקה, ניתן לצאת לגיחה בת יום ,לשני אתרים הנמצאים מדרום מזרח, לכיוון פלורס  (Flores) שבגואטמלה. בונמפאק Bonampak)) הוא אתר קטן, שהתפרסם בציורי הקיר שנשמרו בצבעים עזים, המתארים את חייהם של בני המאיה בצורה מוחשית. כולל תיאורים ריאליסטיים ומלאי חיות של הקרבת קורבנות. לא נשאר הרבה באתר. מרבית ציורי הקיר המרהיבים שהיו בו, נלקחו למוזיאון שבמקסיקו סיטי. בסמוך נמצא כפר של בני לנקנדון (Lancandon), צאצאי המאיה, שלא נפלו בידי שלטון ספרדי. הרחק משם, לגדת ריו אוסמסינטה  (Usmasinta), נמצא אתר המאיה ישילן  (Yaxilan), אליו מגיעים בנסיעה ובשייט. הגם שמרבית הגילופים שהתגלו כאן מוצגים במוזיאון הבריטי אשר בלונדון, חזיתות המבנים המעוטרות, המשקופים המגולפים, אכסדרות הגג המרשימות, הפרפרים, הציפורים, שאגות הקופים והמיקום הדרמטי בלב הג'ונגל, יוצרים חוויה עוצמתית.

משם, נסיעה ארוכה דרך מדינת קמפצ'ה (Campeche), אל המישורים הגירניים של  חצי האי יוקטן. יוקטן הוא חצי אי, הבולט בין האוקיינוס האטלנטי לים הקריבי ונודע הן באתרי המאיה והן בחופים היפים שבו. יוקטן נחלק בין שתי מדינות: המזרחית היא קיטנארו  (Qintanaroo) והמערבית מדינת יוקטן (Yocatan).

ציר התנועה מפלנקה למרידה

מרידה (Merida), העיר הקולוניאלית השמורה, מקום טוב לנוח, לבקר בכנסיות, לשוטט בסמטאות ולחוות עיר שהית הפעם מרכז מנהלי חשוב וכיום עיירת נופש מנומנמת. מרידה הינה בסיס מצוין לבקר באתר המאיה אושמל  (Uxmal) , שנוסדה בסביבות שנת 500 לספירה, היא מהאתרים החשובים של התקופה הקלאסית. האתר הוכרז כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו בשנת 1996. העיר היא שיר הלל לאדריכלות המאיה. יש בה  מבנים מלבניים, בנויים על גבי פלטפורמות גבוהות. מתחת לבתים מערכת של בורות לאגירת מים. בין המבנים מחברים מסדרונות צרים, המקורים בקמרון מדומה, שהרי בני אמריקה הפרה קולומביאנית אל הכירו את הקשת ואת הקמרון. גם כאן היתה לכוהני המאיה דרך לדעת מתי הגיע יום השוויון – הוא נקבע כשהשמש האירה את מסיכות צ'אק.

 

המבנה המפורסם באתר הוא פירמידה שצורתה אובאלית (סגלגלה), הבניה על בסיס רבוע. החלק הארי של העיר נבנה בין השנים 700 – 1000 לספירה. בשיאה חיו בה כ-25,000 אנשים. בסביבות 1,200 ננטשה העיר. עם זאת, ככל הנראה אושמאל לא ננטשה לחלוטין שכן העדויות של הכובשים הספרדים מצביעים על כך שאושמאל הייתה עדיין מיושבת בחלקה במהלך המאה ה-16.

למי שנותר סקרן, מומלץ לצאת לטיול בן יום ל"דרך פווק" ( Puuc) . פווק פירושו תל, על שם הפירמידות הרבות הפזורות בשטח, שטרם נחפרו. בסיור של יום אחד אפשר להספיק לבקר בארבעה אתרי מאיה: קאבה  (Kabah) , סאיל  (Sayil), שלפאק (Xlapak)  ולבנה (Labna). המרשים מכולם הוא קאבה ולייתר דיוק ארמון המסכות המרהיב, שם רואים את פניו של אל הגשם צ'אאק, כשהן מפוסלות 260 פעמים. מספר בעל חשיבות מאגית עבור המאיה (13 פעם, על שם שלושה עשר הרקיעים, כפול עשרים, שהיא היחידה הבסיסית בלוח השנה של המאיה).

ציר התנועה ממרידה, לקאבה, אושמאל, צ'יצ'ן איצה

במרחק של כמה שעות מזרחה משם, נמצא צ'יצ'ן איצה (Chichen Itza) שבצפון מרכז חצי האי יוקטן, שהוא אתר שהשתמר בצורה יוצאת דופן. אתר שנמנה על "שבעת פלאי תבל", שהוכרזו בעת החדשה.

צ'יצ'ן איצה (מילולית: "פי באר המים של איצה") הייתה מרכז פעילות אזורי חשוב בצפון אזור ארצות השפלה של מקסיקו. המקדשים הענקיים שבאתר והגילופים המרהיבים, כולל סצנות מצמררות של עופות דורסים האוכלים לבבות של בני אנוש, לא משאירים אדיש גם מטיילים שבעים. העיר שנבנתה בשלהי התקופה הקלאסית, לא היתה גדולה וחשובה, עד שנכבשה ב-987 על ידי הטולטקים, בני תרבות מיליטנטית שהגיעו מטולה שבמרכז מקסיקו. המפגש בין התרבויות הוליד סינקרטיזם אדריכלי ואמנותי מרשים. האומנים של המאיה וסביר להניח שגם הכוהנים, אימצו בהתלהבות את אל הנחש המכונף קצאלקואטל, שהיה האל המרכזי של הטולטקים וקיבל כאן את השם “קוקולקאן” (Cuculcan) ואת אל הגשם צ'אאק מול Chaac Mol). במאות ה-13-11, בתקופה המכונה "פוסט קלאסית", הגיעה העיר לשיא פריחתה והפכה למרכז טקסי חשוב. מנהג קורבנות האדם רווח מאוד באותה תקופה.

 

באתר מבנה מרשים "בעל אלף עמודים", אלמנט שאף הוא הובא לכאן מטולה. כמו כן נמצאים כאן מקדש הלוחמים המלמד על חשיבותו של המעמד הזה, מצפה כוכבים מרשים ומגרש משחקי הכדור גדול באתרי העתיקות של אמריקה התיכונה. משחק הכדור של עמי אמריקה התחתונה הוא כנראה אביהם של משחקי הכדור המודרניים. במשחק זה, שמטרתו היתה קליעה לתוך טבעת אבן גדולה, ללא שימוש בכפות ידיים או רגלים, שיחקו שתי קבוצות, זו נגד זו. בסיומו של המשחק הועלו לעולה שחקני אחת הנבחרות. לא ברור אם היו אלו המנצחים או המפסידים. ברור הוא שלמשחק היה סוף מבעית והראשים המותזים, כמו הצווארים שותתי הדם, מגולפים על הקירות.

 

 

ביולי 2007 נבחרה פירמידת אל קסטיליו (El Castillo) המרכזית בלבו של האתר, לאחד משבעת פלאי עולם החדשים. הפירמידה שכונתה בידי הספרדים בשם השגוי "המבצר", היתה מבנה פולחני. מייצגת את מסורתן של התרבויות המפוארות של מרכז אמריקה: מופלאה מבחינה מתמטית ומרתקת מבחינה רוחנית. הפירמידה, שנבנתה בסביבות שנת 500, כמעין לוח שנה מיסטי, עולה על כולם. היא מורכבת מתשע קומות אבן, כנגד תשעת העולמות שבממלכת החושך. בכל אחד מארבעת צדדיה מטפסות 91 מדרגות תלולות לפסגה. חיבור של סך המדרגות בארבעת הגרמים ייתן את המספר 364 ואם נוסיף את המדרגה העליונה, נגיע ל-365 – מספר ימי השנה. ראש המבנה הוא דוגמה לדת האקלקטית של האיצה: זה לצד זה עומדים פסליהם של צ'אק, אל המים והגשם בתרבות המאיה, ושל קוקולקאן – קצאלקואטל. נחש הנוצות היה האל העליון באתר. גופו ששילב נחש וציפור, סימל את אחדות הניגודים ואת הקשר בין הולמות המנוגדים – שמים ותהומות. בכל שנה, בימים שבהם אורך היום והלילה משתווים (21 במרץ ו-21 בספטמבר), בערך בשלוש אחרי הצהריים, מתרחשת תופעה מופלאה: השמש מטילה צל בצורה של שורת משולשים שווי שוקיים, הנראה כגופו של נחש, והוא מזדחל במורד הפירמידה עד להתלכדות עם פסלי ראשו של האל-נחש שהוצבו בתחתיתה. קוקולקאן יורד שוב אל ברואיו. כדי ליצור אפקט כזה היה צורך בתצפיות אסטרונומיות וביכולות חישוב, שלא היו מוכרים באירופה של ימי הביניים.

מהקסטיליו יוצאת דרך המובילה אל הסנוטה  (Cenote) המקודש. זהו בולען קרסטי שבתחתיתו מי תהום. ביוקטן פזורים לא מעט סנוטה, שחלקם מהווים יעד לצוללנים. בתקופת המאיה התקיים בהם פולחן שנועד להבטיח גשמים לרוב. הסנוטה הזה כונה "עינו של צ'אאק" (אל הגשם) והוא נתפס כשער אל העולם התחתון. בתחתיתו נמצאו עדויות להקרבת קורבנות.

בדרך מזרחה, אל קנקון, ניתן לגוון את נושאי התוכן של הטיול בנסיעה מוויידוליד (Valladolis) אל כפר הדייגים ריו לגרטוס (Rio Lagartos) שהאטרקציה העיקרית היא שייט אל שמורת הפלמינגו שבסביבה.

 

חזרה לציר ונסיעה מזרחה, אל אתר הנופש הנוצץ קנקון  (Cancun) , או עדיף, לאי קוסומל ( Cozumel)  הידוע באתרי הצלילה שבו. קוסומל התמסחר בעשורים האחרונים, אבל שנרקול בחופיו, או רכיבה על אופניים לאורך חופו המערבי, המשוסע יותר, הן חוויות מרנינות. אופציה נוספת היא איסלה מוחרס (Isla Mujeres), אי יפהפה הנמצא 6 ק"מ מקנקון ומהווה עולם אחר לחלוטין.

 

ניתן לשנרקל בלגונות של של הא (Xel Ha). משם נמשיך אל טולום (Tulum), שהיתה עיר נמל חשובה, בתור הזהב של המאיה. החומה שהקיפה את האתר נותרה בחלקה עד היום. המקדשים שניצבים בראש הצוקים עליהם מתנפצים גלי הים הקריבי היו צבועים בשלל גווני כחול, אדום וצהוב ובראש מגדל התצפית בער לפיד. את השם "טולום" העניקו לאתר הספרדים והוראתו "חומה". שמו המקורי הוא "סאמה", היינו, "שחר" ואכן המקום מרהיב בשעת הזריחה. טולום נעזב כ-75 שנה לאחר הכיבוש הספרדי. המבנים בו פחות מרשימים מאשר באתרים אחרים, אבל מיקומו מרהיב. באזור חופי רחצה נהדרים וכן נקרות בהן ניתן לצלול ולשנרקל. מכאן ניתן להמשיך הלאה לאתר הנופש פלאיה דה כרמן (Playa del Carmen), שהיתה פעם כפר דייגים שלו, שהפך לגן עדן לתרמילאים וכיום ננגס באכזריות על ידי הבניה המהירה.

האתר הבא הוא צ'טומאל (Chetumal), שבניגוד למה שסוברים מטיילים רבים, אינו רק תחנת אוטובוסים בדרך לבליז או ממנה. מומלץ מאד לבקר במוזיאון התרבות שבו תצוגה מרשימה ודידקטית של תרבות המאיה.

מכאן ניסע דרומה, בדרך היבשה, אל אל קורוסאל  (Corozal) , שבצפון בליז וממנה אל העיירה אורנג' ווק (Orange Walk), ממנה נפליג אל שרידי המאיה אשר בלאמניאי  (Lamniai). זהו אתר ארכיאולוגי מרשים להפליא. הוא אינו משוחזר כמו קופאן או טיקאל, אבל ההפלגה אליו, בסירת מנוע, במעלה ניו ריבר (New River), היא הרפתקה בפני עצמה. זוהי נסיעה מרהיבה ביופייה בתוך יער גשם טרופי סבוך, כשהשייט המנוסה, מצביע על ציפורים רבות, קופים ותנינים. באתר זוהו 60 מבנים חשובים. ידוע במיוחד, מבנה 10-43N, המתנשא ברוב פאר, לגובה של 34 מ' ובולט מעל אפיריון היער. משם שטים חזרה לאורנג' ווק ונוסעים אל האתר אלטון הא  (Altun Ha), הנמצא 55 ק"מ מצפון לבליז סיטי (ניתן לבקר בו בסיור היוצא מבליז ושב אליה). אלטון הא (מילולית: בריכת הסלע) היתה עיירת מסחר חשובה ומרכז חקלאי בתקופת המאיה, שנוסדה בשנת 600 לפנה"ס ופרחה עד לשקיעה המסתורית של התרבות בשנת 900 לספירה.

 

ראו באתר זה: עלייתה ונפילתה של תרבות המאיה

מבין המקדשים המכוסים בצמחיה שבאתר, בולט מקדש המזבחות המשופץ, בן המאה השביעית. הוא נקרא כך על שום טקסי ההקרבה של המאיה, בהם העלו קטורת וניפצו חפצים מגולפים מאבן ירקן. החשיבות של הכפר הוא בהמשכיות הרציפה של ההתיישבות בו, מאז 1500 לפני הספירה ועד למאה ה- 19 שאז נוצר הקשר בין תושביו האמרינידים, צאצאי המאיה, לבין החוקרים המערביים, קשר של שלום.

משם, נסיעה של כשעה וחצי דרומה אל העיר בליז סיטי, בירת המדינה הקטנה בליז (לשעבר הונדורס הבריטית), עיר ססגונית, מרופטת ועשירה במקצבים קריביים. זוהי עיר שנעים לבקר בה. האטרקציה העיקרית לטעמי היא הפרצופים הפוטוגניים שמשוטטים ברחובות והאווירה העצלה והעולצת. בליז סיטי היא נקודת מוצא לשונית האלמוגים הנמתחת לאורך 290 ק"מ ומסמנת את קצהו המזרחי של המדף הגירני של המדינה. הלגונה שממערב לשונית רדודה יחסית ומבצבצים בה איונים רבים המכונים "קאייס" (Cayes) . זהו יעד נפלא לנופש, שנרקול, צלילה וספורט מים.

 

האתר הבא הוא מערת פולחן הקורבנות "אקטון טוניצ'יל מוקנאל" (Actun Tunichil Muknal) ATM 5/4. אליו מגיעים מהחוף הקריבי, בנסיעה מעניינת, דרך יערות הגשם וחלקות של עיבודים חקלאיים. זהו אחד מהימים המרשימים ביותר בבליז ובטיול זה בכלל. סיור המשלב טבע מרהיב ומסלול אתגרי, עם סיפור פולחני ומצמרר של בני המאיה. מסלול הליכה של שעה לערך, תוך כדי חציית נחל זורם, מוביל אל המערה. גם שם יש לשחות,  דרך בריכה טבעית, ומשם מתחילים בהליכה במים זורמים, בתוך מערה עם פנסים על הראש. עוברים בין סלעים ונקיקים, תוך צפייה בזקיפים ונטיפים מרהיבים. השביל מוביל אל חללים קרסטיים גדולים, אל אולמות ענק מרהיבים ביופיים, ובצד התופעות הגיאולוגיות ניתן להבחין בשרידי כדים ובעצמות וגולגולות אדם. היו אלו שרידי אנשים שהוקרבו, כדי לפייס את אלי המאיה. הטרוורטין הלחים את השלדים עם קירות ורצפת המערה. תוך כדי הליכה ושחיה, נחשפת בצורה מוחשית, הקרבת הקורבנות של שבטי המאיה. משם עולים בדרך הררית, אל  עד העיירה סאן איגנציו (San Ignacio) סביבה חיים אמרינידים, צאצאי המאיה.

סאן איגנציו יכולה לשמש כבסיס לטיולי "כוכב". באזור. סוכני נסיעות זריזים ואתרי האינטרנט שלהם, מציעים סיורים רבים, המשלבים טבע וארכיאולוגיה.

 

אחד הסיורים המרשימים, יוצא בנסיעה נופית מרהיבה וארוכה, לאתר המאיה קרקול (Caracol), השוכן אף הוא ביער גשם סבוך. זהו הגדול באתרי בליז. יש בו  חמישה כיכרות ששימשו כמרכזי פולחן, מצפה אסטרונומי, מגרשי משחק הכדור, אסטלות עליהם חקוק הכתב ההירוגליפי של המאיה, ומאות מבנים ופירמידות הצצים מתוך היער.

 

ניתן לשלב את הסיור באתרי טבע נהדרים, כמו הבריכות של ריו און (Rio On), או המערה של ריו פריו (Rio Frio) חזרה ללינה בסן איגנציו.

ניתן לצאת ליום סיור נוסף, מסן איגנציו לאתר המאיה שוננטוניץ'  (Xunantunich).

משם, נסיעה מערבה אל מחוז אל פטן  (El Peten), שבצפון מזרח גואטמלה, המכוסה ביער עבות. באזור מספר רב של אתרי מאיה, שהמפורסם שבהם הוא טיקאל ( Tikak). זהו אחד מאתרי המאיה המרשימים והמפורסמים ביותר: פירמידות המתנשאות אל מעבר לקוו העצים, ככר מלכותית מוקפת מבני ציבור, קופי שאגן שצרחותיהם מהדהדות, תוכים צבעוניים להפליא, טוקנים גדולי מקור, פרפרים וקרקורי צפרדעים.

 

המרכז הפולחני של טיקאל הוא אחד המרשימים שבאתרי המאיה ונחשב לאחד האתרים הארכיאולוגיים היפים בעולם. אין ספק שחלק מהאטרקטיביות שלו נעוצה גם במיקומו הנפלא, בתוך יער הגשם והביקור בו אינו כולל רק ארכיאולוגיה, אלא גם מגוון של עצים ובעלי חיים.

מקדשי טיקאל נחשפו במלוא הדרם והכיכר הגדולה שלה הינה מקום עוצר נשימה. סביב הכיכר ניצבים מקדשים וארמונות והיא נקודת השיא של הביקור באתר. אולם יש בטיקאל מתחמים נוספים. כך למשל, בתחומי "העולם האבוד" (Mundo Perdido), שבנייתו החלה ב-600 לפני סה"נ לערך, נמצאו שלושים ושמונה מבני פולחן ופירמידות. גובהה של הפירמידה הגדולה, שהיא אולי המאוחרת יותר, מגיע ל-35 מ'. בין הבניינים הקדומים גם מצפה כוכבים לחישובי הלוח, שגילויו יוחס לתקופה מאוחרת יותר. מתחת לפירמידת היגואר, נמצא קבר מהמאה ה-6 לספירה, המלמד לא רק על עושרו של המת, כי אם גם על הקשר שלו לעולמות העלומים. המדרגות המובילות לקצה הפירמידה והבסיסים שבתוך הקבר בנויים על מספר תשע, כמספר הרקיעים שמתחת לפני האדמה וכמספר אלי השאול. בטיקאל ובערים אחרות היה מרכז העיר מיושב עוד זמן-מה עד לנטישה הסופית. הטבע הפך למנצח האמתי, הגובר על היומרות והיהירות של האדם, שגירש את היער כדי לבנות את מבני האבן הכבירים כמצבת נצח לעצמו. מגגה של פירמידה מס'II  נשקף נוף מרהיב של האתר. יפה במיוחד בזריחה. בשנת 1979 הצטרפה טיקאל לרשימת אתרי מורשת עולמית של אונסק"ו.

מי שמוצא את טיקאל קצת מצוחצחת או מלוקקת מדי וחשקה נפשו באתרים "פראיים" יותר, או לייתר דיוק, בלתי משוחזרים ועדיין חבויים ביער, יכול לנסוע 23 ק"מ צפונה אל וושאקטון  (Uaxactun), שהיתה מתחרתה הפוליטית והצבאית של טיקאל בתקופה שלפני תור הזהב. בשולי האתר חיים כפריים המתפרנסים מגידול תירס ופלפל ומקציר של שאטה (Xate) , היינו שרכים המשמשים לסידורי פרחים.

נסיעה קצרה מטיקאל מובילה את המטייל אל סיישה ( Sayaxche) שלגדתו הדרומית של נהר ריו דה לה פסיון Rio de la  (passion). מכאן ניתן לצאת לאתרי מאיה רבים, שאף אחד מהם לא מגיע לרמת ההוד של טיקאל, אבל הם מרשימים בקסמם הבלתי נוגע יחסית. שייט בלתי נשכח מוביל אל האתר סייבל (Ceibal)  ואל האסטלות הפזורות שבו. מומלץ גם לשוט אל המחנה שבאגם פטשבטון (Petexbatun), ללינת לילה ולהמשיך למחרת אל האתר הקסום אגווטקה (Aguateca) החבוי ביער. באזור פזורים עוד אתרים רבים, כגון דוס פילאס Dos Pilas)), טמרינדיטו  ( Tamarindito) ועוד. השייט חזרה, לאורך נהר הפסיון, באורות ארגמניים של שקיעה, הינו חזיון מרהיב.  למהדרין, ניתן לצאת לטיול רגלי ארוך, של 60 ק"מ לכול כיוון, לאל מירדור (El Mirador), הגדול בערי המאיה ונמצא הרחק בלב יערות הגשם, סמוך מאד לגבול מקסיקו. הכרך הגדול של מיראדור שגשג בין אמצע המאה השנייה לפנה"ס לאמצע המאה השניה לספירה. אז, ניטש מסיבות לא ברורות. באתר ניצב מקדש אל טיגרה  ( EL Tigre), ששטח בסיסו 18,000 מ"ר והוא מתנשא לגובה של 60 מ'. והוא המבנה הגבוה ביותר שבנו המאיה. לצדו מקדש לא דאנטה (La Danta), שהוא קטן יותר, אך מכיוון שנבנה על גבעה, הוא מתנשא לגובה רב יותר.

 

 

מכאן, נסיעה אל עיר המחוז היא פלורס  (Flores), עיירה הדורה יחסית, השוכנת על אי באגם פטן איצה (Peten Itza)  ובה כנסיה מרשימה ורחובות צרים שמצדיהם בתים שלהם גגות רעפים אדומים. בעת הכיבוש הספרדי, היתה פלורס כנראה מאחרוני המרכזים הטקסיים של המאיה. מעבר לכך, זהו ישוב ציורי, הממוקם על אי יפהפה. כדאי לצאת לשיט מרהיב לקראת שקיעה, כשצמרות העצים מתעטפות בכסות אדומה.

 

משם ניסע דרומה, לאתנחתא קצרה מתרבות המאיה. ליוינגסטון  ( Livingston) היא מסע למקום שונה לחלוטין, במרחב ובזמן. שם ניתן למצוא גואטמלים שחורי עור, משבט הגריפונה Garifuna)), שהגיעו לכאן מאיי המפרץ לאחר מרד כושל במאה ה-18. חלקם התערבבו עם אמרינידים ("אינדיאנים") מקומיים ופיתחו תרבות ייחודית הכוללת אלמנטים אפריקאים, ילידיים ואירופאים. מומלץ מאד לשוטט המנומנמת , שנראה כי קפאה בזמן ולקוחה מעולם אחר. ניתן וכדאי לצאת לטיול של יום, דרך חופי הרחצה של בהיה דה אמאטיקה (Bahia de Amatique), אל "שבעת המזבחות"  ( Los Siete Altares), שהוא למעשה שורה של מפלים ובריכות מים מתוקים, במרחק של 5 ק"מ צפונית-מערבית לליוינגסטון.

משם כדאי להמשיך מערבה, לשיט בנהר ריו דולסה ( Rio Dulce), הזורם ביער הגשם הטרופי ומאפשר תצפית על ציפורים רבות. שיט בנהר זה הוא אחד משיאי הביקור במזרח גואטמלה. אפשר להוסיף ביקור באגם איזבל הגדול באגמי גואטמלה, במבצר סן פליפה  ( El Castillo de San Felipe), שהוקם על ידי הספרדים ב-1652, כדי להגן על השיירות מפני שודדי הים הקריביים.

 

אתר המאיה הבא הוא קיריגואה (Quiriguá) הנמצא במחוז איזבל (Izabal), סמוך מאד לגדה של נהר מוטגואה (Motagua). האתר יושב משך כל תקופת תרבות המאיה הקלאסית, החל בסוף המאה ה-2 ועד שנת 850 לערך, ושימש כבירתה של מדינה אוטונומית שנשאה את שמו. במאה ה-8 ולאחר ניצחונה הצבאי על יריבתה קופאן ב-738, פקדה את קיריגואה תנופת בנייה משמעותית שלוותה בבנייה מונומנטלית. קיריגואה נודעה באסטלות (מצבות) המגולפות שלה, שהם מונוליתים ענקיים מאבן חול. כמה מהם מתנשאים לגובה של 10 מ' ומרשימות מאד על רקע הירק שמסביב. בני המאיה ידעו שחודש ירחי הוא בן 29.52 יום, והם הכירו בדיוק את שנת נוגה. לוח השמש של המאיה, ששימש אותם בחיי היום-יום ובחקלאות, התבסס על 18 חודשים בני 20 יום כל אחד. חמישה ימים נוספים היו הימים "ללא אלים", ואת החסר הוסיפו מדי פעם. בני המאיה פיתחו יכולת לחשב זמן היסטורי ומיתולוגי. לדוגמא, בקיריגואה מתוארכים זמנים שלפני הזמנים. מדובר ב-400 וגם ב-90 מיליון שנה לפני זמנם, תוך ציון של יום וחודש.

 

 

לאחר הביקור בקיריגוואה, ניתן לחצות את הגבול אל הונדורס, אל אתר המאיה קופאן ( Copan) הסמוך לגבול. משמעות השם היא "אבן פינה", ושם זה מבטא את העובדה שהעיר שכנה בקצה הדרום-מזרחי של תרבות המאיה. הריסות קופאן שוכנות במישור בשטח של 13 קמ"ר בעמק הנהר קופאן ובצמוד לצדו המזרחי של הכפר המודרני בשם זה. גובהו של האתר הוא 600 מטר מעל פני הים, העמק מוקף בהרים הנישאים עד לגבהים של כ-2,000 מטר, מגוננים עליו ויוצרים אקלים טרופי חמים. במרחק של כחצי קילומטר מהעיר נמצאים סלעי טוף בהם עשו המאיה שימוש לבניית אסטלות, פסלים ומבנים. מרבצים נרחבים של ירקן ובמידה פחותה גם של אובסידיאן (זכוכית געשית), סיפקו את החומר הדרוש לתושבים לעשיית תכשיטים וכלים. גרניט מהסביבה שימשה ליצירת אבני ריחיים וחרס שימש לכלי קרמיקה. זוהי עיר נהדרת שידועה במצבות הרבות שנמצאו בה ובתבליטים הנהדרים שנחרתו בהם. אחד החוקרים אמר פעם שאם טיקאל היא ניו יורק של המאיה, הרי קופאן היא פריז שלהם. בקופאן כולה נתגלו 4,509 מבנים ורובם המכריע שוכן בשטח של 24 קמ"ר סביב האתר המרכזי, שהוא חלקה העתיק והמרשים של העיר. היה זה האזור המנהלי והטקסי של קופאן והמבנים המוקדמים בו מתוארכים לתחילת המאה ה-5 לערך. במשך השנים נהרסו המבנים באתר המרכזי ומבנים חדשים קמו תחתיהם. בחלקו הצפוני של האתר שוכנת הכיכר הגדולה, ומדרום לה האקרופוליס שערוך בתורו סביב שתי כיכרות קטנות יותר.

 

 

המקדשים, המדרגות והאסטלות הרבות תיעדו את האירועים שקרו. אלה תוארו בציורים, שלידם נרשמו כתובות המביעות במילים את תוכנם. לוח הכתבים הגדול ביותר של המאיה נמצא בקופאן: המדרגות המובילות למקדש הן ספר ענק, שכן יש עליהן למעלה מאלף ומאתיים סימנים הירוגליפים המתארים את תולדות העיר. במקום אחר באתר מתוארת קבוצת אנשים שונים הנראים כאנשי שררה או חוכמה. החוקר הרברט ספינדן (Herbert Spinden) טען, כי מדובר בכנס של אסטרונומים, העוסקים בתיקון לוח השנים. תפישתו של ספינדן נבעה מראייתו את המאיה כחבורה של בני חכמים שנתנו דעתם במיוחד לנושא הזמן. כיום כבר ידוע שמדובר בשושלות מלכי העיר, כשכל מלך יושב באסטלה המיוחדת שלו ליד התאריך המציין את זמן עלייתו לשלטון. ליד כל מלך ומלך מופיע גם מספרו בסדר השלטון של השושלת. בין המלכים נמצא גם המלך "שבלול עשן", שציווה לבנות את מדרגות הכתב, ובהן תיאור קורותיו וקורות משפחתו. בעקבות הקריאה המחודשת בכתובות ובעקבות גילויים נוספים ניתן היום לשחזר תאריכים, וברוב המקרים גם שמות, של שבעה-עשר מלכי קופאן.

 

ניתן לשוב מכאן אל גואטמלה, להמשיך מערבה אל אזור ההר. למי שעדיין סקרן, לגבי תרבות המאיה, מומלץ להמשיך מכאן מערבה, אל מדינת אל סלבדור, הפחות מוכרת ואל אתר המאיה חויה דה סרן (Joya de Ceren). אין זה אתר פולחני כמו אלו המוכרים לנו מאוּשְמאל, קוֹפָּן או טיקאל.  משום כך לא נמצא בו מבנים רבי עצמה ולא תבליטים שובי עין ביופיים, אבל כאן ניתן לראות את החיים עצמם. בחויה דה סרן לא הקריבו קורבנות אדם ולא צפו בכוכבים; כאן עיבדו את האדמה, כיירו כלי חרס, אכלו ושתו. בהתפרצות געשית בשנת 600 לערך, כיסה אפר וולקני את האתר, אפה אותו בחום של 1600 מעלות ושימר את כל מה שניתן, כולל את צורתם של העכברים שנלכדו באסם. משום כך נקרא "פומפי של מרכז אמריקה". אל סלבדור היא ארץ קטנה ויתרונה הוא מיקומה המצוין בין אתרים מפורסמים בסביבה. כך למשל, "עיירות הפרחים" שבמערב אל־סלבדור מרוחקות כשלש וחצי שעות של נסיעה מקופאן (Copan) אתר המאיה המרשים שבהונדורס ומאנטיגואה (Antigua) העיירה הציורית שבגואטמלה.

 

מכיוון שהכול קרוב, כדאי לרענן את העין והלב בביקור באתרים בעל אופי שונה, כך למשל, כדאי לטייל בשמורת הטבע וולקאנוס, שבה מתנוססים הרי הגעש הרדומים סנטה אנה ולו קלדרה עם אגם בתוכה; והר איזאלקו (Volcán de Izalco), שם ניתן להתבונן אל לועו הצר והר הגעש הכבוי סרו וורדה (Cerro Verde). אפשר לסור ולבקר באגם הגעשי קוואטפקה (Coatepeque), שצבעו הכחול מרהיב, אי קטן בלבו והוא שני ביופיו רק לאגם אטיטלן שבגואטמלה. מומלצת נסיעה נופית הררית בדרך עיירות הפרחים, שם ניתן לחזות בנופים הרריים של יערות עננים צפופים ובצידם מטעי קפה נרחבים. אפשר לשהות בעיירת הפרחים אטאקו  (Concepción de Ataco) ולצאת ממנה לסיורים בסביבה.

 

סוצ'יצ'יטו (Sochichito) הינה עיירה קולוניאלית יפה, השוכנת לחוף האגם הסכור סוצ'יטלאן, עם בתי מידות שנבנו בעבר על ידי בעליהם העשירים של מטעי הקפה. זוהי פנינה ארכיטקטונית, עם רחובות מרוצפים ועם כיכר מרכזית, המושכת אליה את כל מי שרוצה לראות ולהיראות ובה דוכנים לממכר עבודות יד, בעיקר רקמת תחרה.

אפשר לבקר בכנסיה, בטחנת התירס, בשוק המקומי ולרדת אל שפת האגם. כמו כן כדאי לבקר בבית מלאכה לייצור צבעי האינדיגו ששימשו את הילידים האמרינידים, למטרות צביעת בדים וקרמיקה, פולחן וכישוף עוד בתקופה הפרה קולומביאנית.

 

ההשוואה לאנטיגואה המהודרת שבגוואטמלה מתבקשת ממש.  אין כאן את ההדר של אנטיגואה, גם לא את הליטוש שנעשה עבור התיירים. אין כאן חצרות פטיו מהודות וגם לא מבחר ענק של מסעדות. אולם סוצ'יצ'יטו נראית כשילוב מוזר של קובה ו"המערב הפרוע".  אולי כפי שאנטיגואה נראתה פעם, טרם שנכבשה ברגליהם של גלי התיירים.

הסיור יסתיים במרכז ההיסטורי של העיר הקולוניאלית סן סלבדור. יש בה מבנים בעלי אדריכלות מרשימה. האתרים העיקריים בעיר הם כנסיית אל רוסריו (El Rosario), הארמון הלאומי (Palacio Nacional), התיאטרון הלאומי והקתדרלה. חשוב לבקר במוזיאון הארכיאולוגי והאנתרופולוגי ובו תצוגה נאה של ממצאים מהתקופה בפרה קולומביאנית. כמו כן, כדאי לבקר בשוק הארטסניה (artesania), היינו, מלאכות יד.  בזמן הנותר, אפשר לנסוע כחצי שעה אל העיירה אולוקילטה  (Olocuilta, שם מייצרים את הפופוסה   (Pupusa), שהיא פיתה מקמח תירס, אותה ממלאים באבוקדו, גבינה, ביצים, שעועית  או בשר).

ראו באתר זה: סיור באל סלבדור.

כאן מסתיים למעשה "רוטה מאיה" (Ruta Maya), הסיור המקיף בדרך המאיה.

לחילופין, אפשר לוותר על סן סלבדור וסוצ'יצ'יטו, ובמקו זה, לשוב לגואטמלה, לסיור החלק ההררי, המכונה "שוויץ של אמריקה התיכונה".

ראו באתר זה: ארץ הקשת בענן