גילי חסקין
התמונה: מתוך ויקיפדיה
ראו גם, כתבה מקוצרת במגזין האלקטרוני של YNET: הטרדה מינית או סיכול ממוקד
האלוף במילואים אורי שגיא התפטר. הדמות הביטחוניסטית החדשה של מפלגת העבודה; מי שיכול היה לאזן את חוסר ניסיונה הבולט של היו"ר בשאלות חוץ וביטחון. מי שיכול היה לנהל את שיחות השלום אם וכאשר תגיע השעה מי שיכול היה להיות בסביבה כשהיא תקבל את הטלפון האדום לפנות בקר, אם יוגשם חלומה להיות ראש ממשלה.
שגיא, המפקד האגדי של סיירת 'גולני' המח"ט המיתולוגי שהצעיד את 'גולני' הרבה צעדים קדימה, המפקד הנערץ של אוגדה 36, הראש המבריק של אמ"ן. מי שנתן את הגיבוי המקצועי לשיחות השלום עם סוריה. איש החרב והעט, מי שמעולם לא פחד לחשוב עצמאית וללכת נגד הזרם, עוזב אותנו בגלל שמועה על הטרדה מינית, לפני 39 שנים!
זהו טירוף מערכות. צריך לשמוע כדי להאמין. חיילת הוטרדה לפני ארבעה עשורים, כך לפחות היא אומרת. היא מעולם לא התלוננה בפני קצינת ח"ן, גם לא כתבה לנציב קבילות חיילים. היא שתקה. גם לאחר ששוחררה מצה"ל, גם כשהיתה מוגנת מפני נקמנותו כביכול של הממסד הצבאי. היא לא קבלה על כך כשעלה בסולם הדרגות, גם לא כשהיה ראש אמ"ן ולא כשהיה מועמד לכהונת סגן הרמטכ"ל. רק עתה, כשהיה מוכן לקפוץ למים העכורים של הפוליטיקה הישראלית ולאתגר את המערכת כולה, שלפה את נשק יום הדין. איני חדל מלשאול את עצמי למי היה אינטרס להרחיק אותו מהזירה הפוליטית? המרחק בין האירוע כביכול לתלונה ההזויה גורמת לי לתהות למי שגיא הפריע.
למען גילוי נאות, עבורי לא מדובר רק באחד הקצינים המוכשרים של צה"ל אלא באורי אייזנברג, המח"ט הנערץ עלי. אך העובדה שאני כביכול בעל עניין אינה צריכה להפחית מאיכות הטיעונים שלי. שגיא, הלוחם העשוי ללא חת, שלא היסס להישיר מבט הן לעיני אויבים והן לעיני יריבים, מוותר. המפקד המהולל נוצר את נשקו ונסוג בשקט משדה המערכה. השאלה איננה אם זה מגיע לו, אלא אם זה מגיע לנו.
אורי שגיא אינו איש קל. הוא מחוספס, בוטה, ולעתים יכול להיות אפילו גס. אך מעולם לא נתפס בשקר או בחוסר יושר. לשגיא קמו לא מעט יריבים במהלך שירותו בצה"ל, אך טרם נתפש באי אמירת אמת. מר שגיא טוען שהמקרה לא קרה ואני מאמין לו. כולם צריכים להאמין לו. ייתכן שמדובר בבדותה; ייתכן שבשקר גס; אולי קנוניה שנולדה במוחו המעוות של פוליטיקאי חסר עכבות.
ייתכן אפילו ואני משער זאת על דעת עצמי בלבד, שמדובר במקרה של קצין צעיר ורווק, שניסה להתחיל עם חיילת, אירוע שהיה נפוץ באותם ימים ופעמים רבות הביא לסיפורי אהבה לוהטים. גם אם נניח לרגע שהוא טעה לחשוב שהחיילת הצעירה מעוניינת בו, ניסה להתחיל עמה וזו נרתעה. הדבר אינו נעים, אך אנושי ואיננו בחזקת הטרדה. אין זה המקום להיכנס לשאלת יחסי המרות בין בכיר לכפופות לו וגם לא למספר המשפחות שקמו כתוצאה מיחסי קצינים ופקידותיהם. ברור הוא שבימים ההם, אירוע כזה, שאין בו חלילה כפייה, לא היה נחשב למגונה ולבטח לא פלילי.
שאלתי את עצמי מדוע אינו נלחם על חפותו, אך ברור לי שאיש מיריביו, במפלגה ומחוצה לה, לא יהסס לשלוף את השלד הזה, שכביכול מונח בארונו. איני יכול שלא להיזכר במשל היהודי אודות אותו רב גדול, שהתבשר בחלומו שפשפש עומד לתבוע אותו בבית דין של מעלה. דבר שהעכיר את רוחו. חבריו ותלמידיו לא הבינו מדוע הוא מוטרד, שהרי ברור לו שיזכה. אך הרב החכם השיב למנחמיו ששאלת הזיכוי היא משנית. הוא מטרד מכך שייאלץ להתדיין עם פשפש…
אין זה מקרי שמה שגרם להתפטרותו של שגיא היתה הפגישה עם ח"כ שלי יחימוביץ', שלדעתי כשלה כאן במבחן המנהיגות. לו אני הייתי במקומה, הייתי שולח אותה להתלונן במשטרה וכשהיתה משיבה לי שחל על תלונתה חוק ההתיישנות, הייתי שולח אותה לכול הרוחות. כנראה שהגברת יחימוביץ' טרם הפנימה שהיא כבר איננה שדרנית דעתנית ואפילו לא פרלמנטרית שמתחרה על הגשת הצעות חוק פופוליסטיות, אלא מנהיגת מפלגה, שצריכה להיות אמונה על גם על זכות החפות ולדאוג גם לאינטרס הציבורי, שהוא לא תמיד זהה לאינטרס העיתונאי. כביכול, יחימוביץ' לא קבעה עמדה. היא רק הזמינה את שגיא לתשאול. אולם עצם הצגת השאלה, במקום לפסול את התלונה כחסרת עניין לציבור, היא הבעת עמדה. כאשר הגיחה משום מקום מתלוננת נוספת והעלתה סיפור מתהום הנשייה, ח"כ יחימוביץ' לא יצאה לחקור מי אחראי למה שמריח רע כסיכול ממוקד, אלא חגגה במסיבת עיתונאים בפני המתמודדות להנהגת ה'עבודה', את מיצוי הדין עם המטריד כביכול, גם אם נמנעה מלנקוב בשמו. שבויה ברטוריקה של עצמה, הפכה את האירוע הטרגי מבחינתו של שגיא, לעוד ציון דרך בדרכה ההירואית כאמזונה של זכויות האשה. לו היתה פחות עיתונאית ויותר מנהיגה; לו היתה דואגת לאווירה הציבורית ולא רק להאדרת שמה כלוחמת על זכויות הנשים, היתה מצירה על עזיבתו של איש רב זכויות ונכס אלקטוראלי; היתה מביעה תקווה שמדובר בעלילה ואולי אפילו מזכירה את זכות החפות. במקום זאת, טפחה לעצמה על השכם בפופוליזם זול, העלתה על נס את המתלוננת בעלת הזיכרון הארוך ואת המתלוננת השניה, גם היא בעלת זיכרון ארוך במיוחד, הגדירה למרבה הפרדוכס, כ"אחת שקיבלה אומץ".
לפני מספר חודשים, כשהתייחסתי לפרשת הנשיא המורשע משה קצב, הזכרתי את המתלוננת א', שפנתה לח"כ יחימוביץ' וזו הודיעה קבל עם ועדה שהיא מאמינה לה. מבלי להיכנס לפרטי המקרה, שאלתי את עצמי בקול רם אם נולדה המתלוננת ששלי יחימוביץ' לא האמינה לה. לא פיללתי עד כמה תרחיק לכת.
הבעיה אינה רק שלי יחימוביץ', אלא ה"שלי יחימוביצ'יזם", אותו הלך רוח מטורף שהתחיל במחשבה ראויה והכרחית לשוויון זכויות והוביל לצייד מכשפות. לטעמי, שלי יחימוביץ' עצמה לא מבינה שפמיניזם אמיתי איננו רק דאגה לזכויות הנשיות, אלא חתירה כללית לשוויון זכויות לכול בני האדם, ללא הפליה על רקע גזע, צבע, מין ודת. שלי יחימוביץ', שבהיותה שדרנית רדיו פופולארית הובילה את הפמיניזם המיליטנטי, צהלה בשידור חי לאחר שלורנה בוביט חתכה את אברו של בעלה. עד אז נדמה היה לי שהגברת יחימוביץ' מתנגדת לאלימות ורק בעקבות השידור הבנתי שכנראה אלימות היא פסולה, רק כשהיא מופנית נגד נשים. שבויה בהלך הרוח הפמיניסטי הרדיקלי, הגדירה השדרנית יחימוביץ' את לימור לבנת כ"פמיניסטית", למרות דעותיה הימניות הקיצוניות. כך עשתה גם לגבי תנועת המתנחלות "נשים בירוק", למרות שהן לא נשמעו מוטרדות מכך שנשים אחרות יולדות במחסומים. לא היה צריך להתאמץ כדי לשמועה בקולה של יחימוביץ' את ההעדפה של הזהות המגדרית על פני הזהות הפוליטית.
למען הסר ספק, הטרדה מינית היא אקט של אלימות. זהו לא עניין לנשים בלבד. המוטרדת הפוטנציאלית עלולה להיות בתי, זוגתי או אחותי. מי שמרים ידו על אשה, ראוי לשבור לו את הידיים, כדרך משל כמובן. הגברת יחימוביץ', עוד טרם שהפכה מעיתונאית למנהיגה, היתה אמורה לחדול מלדאוג לשוויון זכויות דווקא לנשים ולהתחיל להטיף לשוויון זכויות לכולם. לגברים, לנשים, לשחורים, לילדים. שר שמתנהג כפרחח ראוי לגינוי ציבורי, אך לא למשפט פלילי. נשיא לשעבר, שעומד לדין באשמת אונס, ראוי למשפט הוגן טרם שלהקת מפגינות יצווחו כי כל אחד יודע שהוא פושע. מפקד בכיר שצופה במופע חשפנות, ראוי להערה דיסקרטית ולא למסע צלב. קצינת משטרה שיצאה לבילוי בפאב עם עמית שווה לה במעמד ובגיל, אינה משולה לעובדת כפופה או לחיילת שהוטרדה וראוי לשאול אותה שאלות נוקבות על יחסיה האינטימיים עם צמרת המשטרה, טרם שהופכים אותה לז'אן ד'ארק של ארגוני הנשים.
יכולתי לצפות שח"כ יחימוביץ', בכובע החדש שלה, כמנהיגת מפלגה, תפסיק את מחול השדים הזה, שתעצור את מה שהתחיל כרוח והפך לסופה ואולי אפילו תבטיח שוויון זכויות לכולם, לגברים ולנשים (גם לפלסטינים, עליהם טרם דיברה). גם לבכירים שרוצים להתמודד למען כולנו.
ראו בעניין זה, כתבתה של נרי לבנה: הקורבנות הופכות למקרבנות
לא אני שאשפוט, אבל לאור שני פור-סטאר-ג'נראלז – מהמבריקים שישנם בצבא ארהב שנאלצו להתפטר השבוע בשל זיון מהצד ולא בשל האשמה בפשע, אולי כדאי שאישה שנבדקת האשמתה במכונת אמת והאיש כדי שאשמתו כלל לא תוכח מעדיף להתפטר, אולי כדאי שייתיחסו לכך ברצינות?
> הטרדות מיניות בנוסח הנשיא לשעבר, אחיו, כל חבריו מקריית גת, שלא רואים כלל בכך פשע, אולי עדיף שלא יהיו בפוליטיקה או במשרות ציבוריות?
> בטוח שהאיש מבריק, אבל עדיף בפוליטיקה אנשים ללא רבב ולא בחזרה את אולמרט, את דרעי, את ליברמן, שהם פושעים ידועים.
קראתי היום ב Ynet בטור הדעות מאמר שכתבת על השלי יחימוביצ'ים.
מעבר לכך שאני מזדהה עם הכתוב, אני מעביר לך כתבה שלי לעלון קיבוץ מעגן מיכאל המסבירה לחברי הקיבוץ מי זאת שלי יחימוביץ', וההתייחסות שלה לקיבוצים. אתה מוזמן לקרא גם כן.
ו… מה מתקדם עם הטיול לפטגוניה?
גילי יקירי, אתה בוייטנאם, מטייל בין טרסות האורז המוצפות במים, למה לך להתעסק עכשיו בבוץ הפוליטי שלנו? יהיה לך מספיק זמן כשתחזור… אבל ברצינות, אני מעריכה את הלהט, גם כשאתה בשדות רחוקים.
רותם
הי גילי אי שם בנכר
אני מזדהה עמך בכל מקרה גם אני לא התכוונתי להצביע
לכל מיני ההזויים
המשך טיול מהנה
עדנה
אני בהחלט מסכים עם הדברים
http://www.mako.co.il/special-mako-news/Article-584ba23805fda31006.htm
אני מקווה שקראת את הטור הזה לפחות לפני שכתבת. האיש הוא קופת שרצים שאם היו יוצאים זה היה מביך הרבה מאוד אנשים ובעיקר נשים. שלי יחימוביץ' הקריבה את ראשה בשביל שאנשים כמוך שלא יודעים את העובדות ישמיצו אותה.
מי שצריך גנרלים – מגיע לו. בגלל זה עכשיו רועמים התותחים, כדי שנצטרך אנשים נקלים כמו אורי שגיא המהולל שלך. לא צריך גברים כדי לנהל מדינה. אפשר היה לעשות שלום עם חמאס כבר אלף פעם. שלומי אלדר כותב בספרו המעמיק על חמאס שהארגון הזה בשל לקבל את גבולות 67. אפשר היה לסגור שם את העניינים מזמן, לולא האיברים הארוכים/קצרים של בני מינך
שמכתיבים כאן את הגבולות.
גילי שלום,
טיפסת על עץ לא נכון. מי שיש לו חמאה על הראש (אורי שגיא, וכנראה יש לו לא מעט), שלא יצא לשמש. הוא מלכתחילה לא היה צריך לצאת לקמפיין כי היה ברור שזה יקרה, ויש דברים בגו. הסיפור אמנם ישן, אבל הוא התפרסם ב"כל העיר" בירושלים באמצע שנות התשעים בפירוט די רב, ונדמה לי שגם באתר העין השביעית לפני לא הרבה שנים.
י' (שם מלא שמור במערכת)
גילי
כמו תמיד כתוב ברהיטות,
מסכימה,,עם רובה,,אך לא עם כולה,
פוליטיקה
,,כמה מלוכלך בביצה,,ריח רע!!
וניוותר עם ביבירמן,והריח יהיה נורא,,
ובכלל
אנחנו אמריקה,,
להם,,דיוויד פטראוס,,
ולנו,,??
היי גילי
שמח לשמוע שלא התכוונת להצביע לשלי וטוב עשית
לפיכך אתה רואה שרק מנהיג ומפלגה חזקה כמו ביבי והליכוד יכולים להצעיד את מדינת ישראל
על החיסול של רמטכל חמאס היום שמעת?
בידידות מוטי זיו
קבוצת אבשלום למקרה ששכחת
תהנה
גילי שלום רב ,
מקווה שאתה נהנה בוייטנאם, למרות כל מה שקורה כאן בארץ. מסכימה עם כל מילה שלך בענין של אורי שגיא, היטבת לבטא את הדברים, כל הכבוד לך.
חיה
לגבי אורי – בגדול אני מסכימה אתך. הנושא של הטרדות מינות לפני 40 שנה בצבא – היה אז עולם אחר. מי שהיה שם יודע מה היה, והאמן לי שלא היה פשוט להיות "סחורה טרייה" דווקא במפקדות החטיבות הלוחמות. דווקא בגדודים ה"מטרידים הפוטנציאלים" היו קצינים צעירים, קרובים בגילם לגיל הפקידות הפלוגתיות והגדודיות, והקשרים ברובם היו מלכתחילה על מישור של זוגיות ולא של ניצול. ההגדרה של "הטרדה מינית" כמשמעותה היום לא היתה רלבנטית בהקשר דאז. הנורמות היו אחרות, בנות באמת לא העיזו להתלונן, לא כי חשבו שהן משקרות אלא כי לא חשבו שיש עם זה בעיה. כשהדברים גבלו במצב שלא ניתן היה להשלים אתו – העבירו את החיילת לשרת במקום אחר. לא סתם מישהו כתב אז שיר שמילותיו "כשאת אומרת לא למה את מתכוונת".
אבל חוקי המשחק השתנו, וטוב שכך, והצבא היום הוא מקום שדי בסיפור כזה כדי לגדוע קריירה של קצין, מבטיח ככל שיהיה. מי שכנראה לא הפנים שהממזרים שינו את הכללים אבל לא סיפרו לו היה דווקא איציק מרדכי, שגם שילם ביוקר. לכל גבר באשר הוא בצבא ברור היום שגם התנהגות שאינה כרוכה בהפעלת כוח אבל יש בה משום ניצול יחסי מרות עלולה להיחשב כהטרדה מינית, במיוחד כשמדובר בקצין בן 30 וחיילת בת 18. גם יחסים בהסכמה אינם באמת כאלה בנסיבות החיים בצבא. ואם הדבר לא היה מובן – בא – יחסית באיחור – החוק למניעת הטרדה מינית, שהמנסחת אותו (אורית קמיר) "ייבאה" עם שינויים מארה"ב, והבהיר כי יש מצבים בהם לעולם לא יכולה להיות הסכמה. היום ברור בכל ארגון -כולל צה"ל – ש"סיפור" היטפלות והטרדה לכפופות/חיילות עלול לעלות ביוקר בכל שלב בחיים. לא צריך להפעיל כוח. די בכוח המילים. אני אישית רק יכולה לברך על כך.
אבל בלי ציד מכשפות. באותה מידה לא ניתן להפעיל היום את אמות המידה שכל מקום עבודה אמור לדאוג לפרסם במקום גלוי על לוח המודעות (החוק למניעת הטרדה מינית, התקנות, הממונה לצורך תלונות וכו וכו) למצבים ומאורעות שקרו -או כביכול קרו – לפני 39 שנה,כשהמתלוננת כביכול שומרת על אנונימיות והמושמץ לא יכול אפילו להתגונן כי אינו יודע נגד מי ומה. אי אפשר להילחם ברוחות רפאים. אגב, מהתקשורת אני מבינה שהאירועים לא היו קשורים בגולני אלא בתקופה יותר מאוחרת. ואכן, היו לא מעט צמתים שבהם ניתן היה לפתוח את תיבת פנדורה זו. אני חושבת שהסיבה בגללה העניין עלה עכשיו היא באמת שלי יחימוביץ, אבל גם העובדה שאנחנו אחרי פרשת קצב, ויש אוזן קשבת גם למתלוננות שהתלונות שלהן התיישנו (והיה צריך הרבה אומץ להתלונן). הרי גם על סיפורי קצב ידעו רבים, ובמשך שנים(עוד כשהיה שר התיירות), ולמרות זאת לא היססו לבחור בו לנשיא, והמתלוננות עברו ייסורי גהינום נוספים בעצמן. אני חושבת גם על גילה, אשתו, שבעבר התמודדה גם עם הופעת בת שנולדה לאורי מחוץ לנישואים, והנושא נדוש עד תום בתקשורת. זה לא היה פשוט. אני חושבת שגם מסיבה זו אורי ניתק מגע במהירות . הוא כבר היה בסרט הזה.
אבל מכאן גם עולה שברגע שאתה מעמיד את עצמך לכהונה פוליטית – מרגע שהפכת ל-PUBLIC FIGURE – כל פיפס קטן בחייך עלול להישלף, ובעולם של היום, גם מתהומות הנשייה האנושיים וגם האינטרנטיים. רק שלמרבה הצער – די בהטלת הבוץ באורי כדי לגדוע את הקריירה הפוליטית באיבה, כשמנגד אין מניעה ציבורית לחזרת דרעי לפעילות ואולי אפילו להודעת אולמרט על חזרה לזירה ה פוליטית. וראה פרשות הגנרלים המעוטרים בארה"ב – מולדת הצביעות והפוריטניות, לעומת ההתנהלות בצרפת של סטרוס כהן וחבר מרעיו , ראשי הכלכלה והמשק בצרפת, שהיה מועמד לנשיאות ורק התפוצצות פרשת התלונה על אונס בניו יורק גדעה את הקריירה שלו ממש לפני השיא. פורנוגרפיה היא עניין של גיאוגרפיה: אנחנו בסקאלה יחד עם ארה"ב כנראה.
אני לגמרי מסכימה עם הביקורת שלך על הגברת יחימוביץ: התובעת, השופטת וגם התליינית. אני מבינה שהיא שלחה את המתלוננת העלומה לפוליגרף, השתכנעה שהיא דוברת אמת ו"זרקה" אותו לכלבים תוך שהיא זו העושה הון פוליטי כ"צדיקת הדור" ומגינת הנשים. בלי טיפת חמלה, בלי קורטוב של אנושיות.
חבל לי על אורי ועוד יותר חבל לי שבצוק העתים לא נזכה לתרומתו בתחום הביטחון לאור הבעיות שהעתיד עוד צופן לנו.
קראתי בעניין רב את מאמרך בYNET האחרון, מסכים לכל מילה.
גדי
הי גילי.
קראתי את דעתך על מקרה שלי נגד שגיא.
נכון מעשה נבלה אבל לא שונה במיוחד מכל מעשה נבלה אחר לבד מכך שלגברת שלי יחימוביץ יש הרבה מה להרוויח.
קראתי גם את שכתבה בנושא נרי ליבנה מעיתון הפרודה הישראלי. דומה אבל כמו כל שכתוב בפרודה זה מאד שטחי.
ובכל זאת אני שואל האם עכשיו המקרה יותר מרגיז בגלל שהפעם באמת זו נבלה או אולי שהפעם זה קרוב יותר לכותבים ולדעותיהם? מדוע לא זעו אמות הסיפים במקרה של ברלב או קצב. מה יש. אנס ימני הוא יותר ברוטלי מאנס שמאלני.
השאלה מה קרה במיטה לפני 5 או 10 או 15 שנים היא לא רלונטית. מה שרלונטי זה שכשפוליטיק קורקט משתולל יש הרבה ניפגעים בשני הצדדים.
להתראות או להשתמע שלמה.
קראתי את הכתבה. יפה כתבת וחלקית אני מסכימה איתך, אבל לא לחלוטין.
אני לגמרי מסכימה עם החלק של האצבע המהירה מדי על ההדק, משפטי שדה, ציד מכשפות
והיסחפות יתר במה שממהרים להגדיר כהטרדה מינית, שמעט יוצא מפרופורציות ומסב
לדעתי יותר נזק מאשר תועלת. וזאת אני כותבת דווקא כמי שיודעת היטב מהן הטרדות
וגרוע מכך. אני אפילו חושבת כמוך לגבי אותם תחומים אפורים.
א ב ל, שאל את עצמך האם אתה עצמך אינך לוקה בחלק מהדברים בהם אתה מאשים את שלי
יחימוביץ' (ולמען הסר ספק, השקפותיה הפוליטיות שונות משלי ומעולם לא שקלתי
להצביע עבורה)? אתה טוען – ובצדק – שהיא מיהרה לשפוט, אבל האם לא עשית כך גם
אתה? אתה מלין כי היא מאמינה אוטומטית לאותה מתלוננת, אבל הרי בעצמך מאמין
אוטומטית לשגיא ואף הולך רחוק עד כדי האשמת אותה אישה בקונספירציה. בכך דומני
שאתה מנסה לארגן את הפאזל הזה בצורה נוחה, גם אם צריך ממש לאלץ כמה מהחלקים
שאינם מתאימים להידחס למקום שיוצר את התמונה המבוקשת. אף אחד מאיתנו איננו שופט
ובוודאי שלא מונחים לפנינו הפרטים המלאים, אבל קשה להתעלם משאלת המניע
ומתרחישים סבירים שאתה פוסל על הסף. ממה שאני מבינה, אותה אישה החליטה לשתף את
שלי יחמוביץ' בפרטי המקרה. האם יתכן שאכן ארעה תקיפה כזו(לפחות על פי המקורות
שאני קראתי דובר על תקיפה מינית ולא רק הטרדה, וההבדל משמעותי)ובכל זאת היא
בחרה שלא להגיש תלונה במהלך כל הזמן שחלף? בהחלט כן.
אני יכולה לומר לך מניסיון אישי. ולא רק ממקרה אחד. גם אני, שנחשבת לחזקה יחסית
ושמעולם לא היססתי לצאת למלחמות על מה שהיה צודק בעיניי העדפתי לא להגיש תלונה
באותם מקרים. למה? אולי כי חלקית הצלחתי להסתדר בעצמי ובעיקר כי הגשת תלונה כזו
מחייבת לשחזר כל רגע וכל פרט מחדש בפני זרים וסביר שגם בפני קרובים שאינך
מעוניין שידעו על כך. בבחירה בין להניח את זה מאחור או לחיות את זה שוב ושוב
מחדש ולשתף אחרים בפרטים, לא פעם גוברת האפשרות הראשונה.
האם יתכן שאותה אישה בחרה לשמור זאת לעצמה במהלך כל השנים שחלפו? בהחלט כן. האם
יתכן שכאשר שמעה כי שגיא מצטרף לשורותיה של יחמוביץ' ובהכירה את עמדותיה של
יחימוביץ' בנושא, התלבטה והחליטה לשתפה בשיחה אינטימית בארבע עיניים? בהחלט כן.
האם ייתכן שבדבריך אתה עושה עוול לאותה אישה? לדעתי זו בהחלט אפשרות. הייתכן
ששלי יחימוביץ' התלבטה קשות מה לעשות בעניין והחליטה לברר את העניין עם שגיא?
שוב פעם כן. האם זה לגיטימי? דומני שכן.
מעלותיו של שגיא אינן רלוונטיות כלל לשאלה האם יתכן שעשה את אשר מיוחס לו.
האם אירוע שכזה שהתרחש לפני כארבעה עשורים – גם אם נצא מתוך הנחה שאכן התרחש
ושמדובר היה בהיסחפות רגעית כלשהי ולא באיזה דפוס סידרתי – אמור להיות רלוונטי
לתפקידים אותם הוא ממלא כיום? לדעתי לא, ואני גם מסכימה איתך לחלוטין לגבי
הביקורת על הדרך בה נהגה יחימוביץ'. אבל בין זה לבין מה שאתה כותב המרחק רב.
(השם שמור במערכת)
הי גילי,
בודאי שקראתי, כרגיל נהנתי לקרוא את דעתך.
מסכים עם כל מלה שלך , אני חושב שאיבדנו את הצפון עם אותם נשים ( שלי יחימוביץ, מרב מיכאלי , עירית לינור ושות') אשר חרטו על דגלם אפליה מתקנת יחד עם ( אני נזהר לומר ) שנאת גברים.
מהיכן בדיוק העלו מן האוב את אותה פרשייה ? זה ממש מגוחך לסלקו בגין הטרדה אשר ספק הייתה לפני 40 שנה ! וגם אם הייתה הרי אין זה הוגן לשפוט זאת באמצעות הסטנדרטיים המקובלים היום .
אני מעריך את שלי על חלק מן המאבקים שלה למען האוכלוסיות החלשות , אולם בודאי שלא אשקול אפילו להצביע לה.
למיטב זכרוני אתה מצביע מסורתי של תנועות העבודה …לא ? הייתי אומר שבבחירות הללו אתה ממש בבעיה רצינית !
המשך טיול נפלא , לילה טוב
גילי, בפוליטיקה כמו בפוליטיקה – החרב מתהפכת ומסתחררת וחותכת מה שזז. מדוע דברים כאלה מכים בך בעוצמה כזו? זה חלק מהעולם הזה. ואשר לשגיא, בעניין זה תרומתו למדינה איננה רלוונטית. אם הוא חש כי יש לו מה לתרום לפוליטיקה והוא בטוח בחפותו אני בטוחה שעוד נראה אותו בזירה הזו. מצד שני יתכן כי לא מתאים לו לעבור מסכת עינויים והכפשות (אם אין דברים בגו) ואם פני הדברים אינם כך אולי הוא בוחר שלא לפתוח קופת שרצים. ואשר לשלי יחימוביץ, מה יש לומר? היא היתה שדרנית טובה מאד. אבל להוביל מפלגה? ועוד לרוץ לראשות הממשלה? נו נו, שיהיה. מותר לכל אחד.
הי גילי,
אתה יודע שלא תמיד אנ ימסכים עם דעותיך, אך ראשית, אני מעריך אותך על האומץ לגעת בנושא טעון, כאשר ברור שלא משנה באיזה צד תצדד, בוודאות תקים עליך ביקורת מן הצד השני.
שנית, כמי שמכירך באופן אישי ואת דעותיך בעניין הטרדות מיניות, אני יודע שאתה רוכש כבוד עז לצד הנשי של המשוואה, וכי אתה סולד עמוקות מכל דבר אשר עשוי להריח כפגיעה בכבודה של האישה.
שלישית, אני זוכר איך הגבת כאשר סיפרת לי על מאן דהוא אשר חפץ להתקרב לביתך (היפה), כך שאני יכול להבטיח כי מי שיחשוב כי הינך "חזיר שובינסטי חסר מצפון ורגישות", נידון לטעות מן השורש.
המשך לכתוב בחדות ובדעתנות.
גילי, כל הכבוד – אני חושב ששלי יחימוביץ כשלה כאן
צריך לקורא את המחצית הראשונה של אורות בערפל כדי להבין עד כמה תרם לבטחון המדינה
אני לא מאמין לטענה ובטח לא להתנהלות של האנקווזיציה בראשות שלי
אלי, כל מי שמכיר את צהל של שנות ה-70 וה-80 איננו מבין איך עבר האדון את ועדת הקבלה של המפלגה. כאן היה הכשל ותרומתו למדינה היא כלל לא פקטור! בעוד שנתיים הולכת בתי לצבא ולמזלה הגדול הצבא והמדינה עברו ניקוי אורוות בכל הקשור ליחס לנשים. תצטרך להאמין לי שאני יודע במה מדובר בעניין האדון.
כל מילה בסלע
יתכן שהפעם מדובר ב"סלע מחדר"
בסופו של עניין זה עסק שלא קל "לחתוך" בו.
הטרדה מינית היא פסולה בעיקר בין מנהל/מפקד והכפופה לו.
המרחק בין "להתחיל" עם בחורה לבין הטרדה הולך ומצטצם עם השנים, וזה לא הוגן לשפוט היום בני אדם שנהגו לפי נורמות של העבר.
כשאתה עומד בראש המקפצה אתה צפוי שכולם מלמטה יראו לא את הראש שלך אלא את התחת שלך.
שלי יחימוביץ נוהגת בדקדקנות רבה בכל צעד שהיא עושה כי היא מאמינה שאם מפלגת העבודה לא תגדל הפעם היא וכולנו נידונים לגסיסה מוחלטת. היא מכירה היטב את הרוח העלולה לנשוב ע,י התקשורת – רוח שתייבש את כל הסיכויים.
כולנו יודעים שאורי שגיא הוא איש צבא איכותי, לא קל, אבל אמין מאין כמוהו. אבל בקרב עם כלבי הטרף הוא ומי שהולך איתו – יהיו טרף קל וקטלני.
עכשיו הדילמה: בין צדק אישי לבין "משפט ההיסטוריה,
לא יודע מה להחליט….
היי גילי כבן הקריה [קרית ביאליק] כבן כיתתו של אורי וכשותף מלא כצעירים בקריה כספורטאים וכבוגר חטיבת גולני [סיירת גולני ] שואל איפה היית עד עכשיו שפנה מסכים איתך בכל מילה רק חבל אורי שוותרת כל כך מהר ולא הלכת עם האמת שלך האיש היחידי במפלגת העבודה המסוגל לתת מענה לכל בעיה בנושא הביטחוני אבל אורי נכונות לך עוד שנים של עשיה בשרות המדינה שלי יחימוביץ עוד תתחנן בינתיים יש לך שמן זית בכפר- ביאליק תודה גילי על המאמר המעולה