ילידי קנדה- בני האומה הראשונה

כתב: גילי חסקין, ‏22/07/2025

הקדמה

העמים הילידיים של קנדה הם חלק בלתי נפרד מההיסטוריה, מהתרבות ומהזהות הקנדית, אך גם מייצגים קבוצות אתניות מובחנות בעלות לשון, מסורת, עולם רוחני וסדר חברתי ייחודיים. אלו כוללים את העמים האמרינידיים (First Nations), האינוויט (Inuit) והמטיס (Métis).

המונח "First Nations" מתייחס לעמים הילידיים של קנדה שאינם אינואיטים ואינם מטיס (Métis). זוהי קבוצה מגוונת של עמים ילידיים בעלי שפות, תרבויות, מסורות והיסטוריות ייחודיות. נכון להיום, קיימות מעל 600 קהילות מוכרות של אומות ראשונות, המשתייכות ליותר מ־50 קבוצות אתנו-לשוניות שונות.

האמרינידים, המוכרים רשמית כ-First Nations. זכו בקנדה ליחס הומאני יותר מאשר אחיהם שבארה"ב. אך גם כאן נרדפו וגורשו על ידי המתיישבים האירופאים, ומה שלא עשו אלו עשו המחלות שהביאו עמם והפילו חללים רבים. את שרידי תרבותם מוצאים בפסלי טוטם עשויים עץ המוצגים בשמורות ובמוזיאונים, ובשמות מקומות ואתרים. העיר סיאטל (Seatle), לדוגמה, נקראת על שמו של המנהיג האינדיאני צ'יף סיאטל.

בני האומות הראשונות חיו (ועדיין חיים) בכל רחבי קנדה – מהחופים של קולומביה הבריטית ועד יערות האורן של אונטריו וקוויבק, מהפרריות במערב ועד אזורים מרוחקים בצפון. כל עם הסתגל לתנאים המקומיים: דיג באוקיינוס השקט, ציד ביזונים בפרריות, איסוף קיץ וחקלאות בדרום.

מבוא – שבטים כללי

שבט = יחידה מלוכדת מבחינה חברתית הקשורה בטריטוריה וחבריה רואים את עצמם אוטונומיים מבחינה פוליטית. במובן הרחב, שבט הוא קבוצה פוליטית-טריטוריאלית בעלת תרבות, לשון ומוצא (או אמונה בדבר מוצא) משותפים. החברות שגילו האירופאיים מהמאה ה-16 ואילך באפריקה, באיי האוקיינוס השקט וב"עולם החדש" היו חברות שבטיות, כמו האירופאיים לפנים. האמונה בדבר מוצא משותף מלכדת את השבט.

• כלכלת השבטים היא כלכלת קיום פשוטה. יש ביניהם מעט בעלי מקצוע – למשל עובדי מתכת או קדרים – אולם בדרך כלל עובדות כל המשפחות בכל העבודות הדורשות קיום בסיסי, וחלוקת העבודה והחליפין מצומצמים מאוד. בסיס הכלכלה הם איסוף, ציד, דייג, רעיית צאן וחקלאות, המאפשרים אוטרקיה כלכלית וקיום מינימלי.
• בדרך כלל אין לחברות שבטיות כתב והדבר מגביל את התפתחותם החברתית והארגונית. לשבט דת ושפה משלו.
• דת:  האמונה הדתית משולבת במסורת על מוצאם המשותף של בני השבט ומבדילה בין שבט למשנהו (אם כי כמה שבטים אימצו דתות קולקטיביות כמו נצרות ואיסלם).

ארגון חברתי

בשבטים רבים, סוגים שונים של ארגון חברתי ופוליטי:

• חבורה : (band) – מורכבת מכמה עשרות או מאות נפשות, הניזונות מציד ו/או איסוף. הן בדרך כלל קבוצות נוודיות, שהנהגתן הפוליטית גמישה ובלתי פורמאלית.
• שבט סגמנטרי – שבט המורכב ממספר חלקים זהים זה לזה, בלא מנגנוני ממשל והנהגה קבועים. הסולידריות והשליטה הפנימיות מתקיימות בו באמצעות עקרון האופוזיציה הסגמנטרית; כשכל יחידת משנה (סגמנט) נבלמת על ידי אופוזיציה של יחידות משנה דומות.
• בית אב –  קבוצת אנשים המסוגלים לעקוב אחרי מוצאם מאב או אם מייסד/ת.
• מטה (clan) – : קבוצת אנשים הטוענים לייחוס מאב מייסד, בלא שיוכלו לעקוב אחרי מוצאם עד לאב המייסד.
• הראשות (chiefdom): היא סוג של חברה שבטית שיש בה יסודות של מסגרת פוליטית פורמלית. אלו הן חברות חקלאיות המייצרות עודפים ניכרים. הן מורכבות מבתי אב, כמו השבטים הסגמנטריים, אך מקיימות תפקידי הנהגה קבועים. בדרך כלל אין לצ'יפים כוח שלטון מחייב ולעתים הם עסוקים בפעילויות קיום כחברים אחרים בחברה. מעמדו של הצ'יף נתמך בהבדלי עושר ובמערכת טקסית מורכבת.

טוטמיזם

הטוטמיזם (Totemism) בחברות קמאיות הוא זיקה מיוחדת ובעלת משמעות פולחנית בין מיני בעלי חיים וצמחים מסוימים (ותופעות טבע אחרות) לבין קבוצות חברתיות או יחידים מסוימים. לעתים נלווית לכך אמונה במוצא מן הטוטם (לרבות סגידה לבעל החיים). טוטם הוא בעל חיים מסוים או צמח מסוים, או חלק מבעל חיים או מצמח; או עצם טבעי או תופעת טבע, או הסמל של כל אחד מאלה, המציין תכונות המייחדות קבוצת אנשים אחת מקבוצות אחרות באותה חברה, המיוצגות גם הן באופן דומה. המונח "טוטם", המציין את "שם הקלאן" משבט אובג'יבווה (Ojibwe tribe) בקנדה, הונהג באירופה על ידי ג'ון לונג ((John Long' שסייר בקרב בני שבט זה ב- 1791 [1].  (בשונה מחלק מעמיתיו, לונג גילה הערכה רבה לתרבות הילידית. הוא שיבח את היכולת החקלאית, כישורי הציד, המבנה החברתי והמשמעת של הילידים. עם זאת, הוא לא התנגד עקרונית לנוכחות הקולוניאלית, והיה חלק ממנגנון הסחר שניצל את הילידים ואת משאביהם.) אולם רק ב-1876 הייתה הצגה אנתרופולוגית שלהם על ידי מקלנן  (John Ferguson McLennan)  .[2]

הטוטמיזם תפס מקום חשוב באותן חברות שבהן הבחינו בו החוקרים. פעמים רבות קשור הטוטמיזם בכללי האכסוגמיה בין קבוצות טוטמיות.

עמוד טוטם הוא מוט מגולף וצבוע, המשמש ציון לאירועים חשובים כגון בניית בית או ציון למקום קבורה. מנהג רווח בקרב האמרינידים החיים לחוף הצפון-מערבי של האוקיינוס השקט. על פי רוב מגולפות בו דמויות בעלי חיים הקשורים במשפחה שהציבה אותו וכן תיאורים מתולדותיה ואגדותיה.

אכסוגמיה

מילולית: נישואי חוץ. באנתרופולוגיה: מסכת של כללים קדומים בנוגע לאיסורי חיתון. האכסוגמיה אוסרת נישואין בין קרובי דם ובין קרובי משפחה, ומחייבת את הגבר לבקש לו אשה מחוץ לכפר מולדתו.

פעמים רבות קשור הטוטמיזם בטאבו על הריגת הטוטם של הקבוצה או על אכילתו, לבד מאשר במשתאות פולחניים. עם זאת, אף אחד מסימני היכר אלו לא היה סימן היכר של חברה טוטמית. רק בקרב האבוריג'ינים של אוסטרליה מצויים כל המנהגים הללו יחדיו. קשה מאוד להגדיר בדיוק מהו טוטמיזם. החוקר רדקליף בראון (Radcliffe-Brown),  במחקריו מ-1951, ניסה להפנות את תשומת הלב מן השאלה "מהו טוטמיזם?" לשאלה "מהי משמעותו של קשר נפשי זה בין בעל החיים או הצמח לבין קבוצות בני אדם לגבי המבנה של החברה?"

התפקוד של צורות הטוטמיזם למיניהן בחיי השבט מורכב אף הוא. מבחינים בין שני תפקודים ראשיים: החברתי והפולחני. הטוטמיזם החברתי כרוך בהסדרת היחסים בין הבריות והנישואין. הטוטמיזם הפולחני – במיתוסים, בטקסים ובמנהגי הקדושה שבחיי השבט. לעתים קרובות קיימים טוטמיזם חברתי וטוטמיזם פולחני זה לצד זה. בקשר הדוק עם הטוטמיזם הפולחני והטוטמיזם המקומי, עומד טוטמיזם ההיריון – האמונה שרוח המצויה במקום מסוים יכולה להיכנס לרחם האשה ולגרום להריונה. לעתים קרובות עשוי טוטמיזם ההריון להתגלות לאשה בחלום. סוג אחר של טוטמיזם פולחני, הכרוך בטוטמיזם אישי, הוא האמונה ב"טוטמיזם עוזר", המבוססת על יחס מיוחד בין רופא-אשף או שמאן לבין מין מסוים של בעלי חיים, כשהאחרון עוזר לראשון בביצוע משימותיו המקצועיות.

לדעת האנתרופולוג קלוד לוי שטרוס (Claude Lévi-Strauss),  אין להסביר את הטוטמיזם אלא כהלך רוח שיסודו באשליה ואיננו כרוך בשום נתון אובייקטיבי בטבע או במציאות החברתית-תרבותית. טוטמיזם פירושו מערכת של יחסים מטאפוריים בין סוגים של חפצים טבעיים (סדרה טבעית) לבין קבוצות בני אדם (סדרה תרבותית). הטוטמיזם צומח מאינטואיציה רעיונית של יחס מטאפורי כזה, שהוא מבוסס על תחושת דמיון – גופני או רוחני – בין שתי הקבוצות הנוגעות בדבר. הטוטמיזם לפיכך הוא ביטוי מיוחד של דרכי חשיבה מסוימות.

מרבית האתנולוגים מסכימים כי הטוטמיזם החברתי כרוך בשארות ובקבוצות טריטוריאליות, והטוטמיזם הפולחני קשור בצדדים הטקסיים והדתיים של התרבות. מבחינה תפקודית משמש הטוטמיזם החברתי להסדיר את הנישואין ולכונן יחסים בין בני האדם, והטוטמיזם הפולחני משמש להסביר את מוצאה המשותף של קבוצה מסוימת.

מוצאם של ילידי אמריקה

מוצא האמרינידים: בעבר ספקולציות על עשרת השבטים או האטלנטיס.

ראו באתר זה: אטלנטיס.

העמים הילידיים הראשונים הגיעו לאמריקה הצפונית לפני עשרות אלפי שנים, ככל הנראה דרך מצר ברינג, והתפשטו ברחבי היבשת. בקנדה עצמה התפתחו עשרות רבות של תרבויות נבדלות, אשר יצרו דרכי מחיה מגוונות בהתאם לאזורי המחיה — מטונדרה הארקטית ועד יערות האורן של דרום אונטריו, מהרי הרוקי ועד המישורים הפתוחים של ססקצ’ואן (Saskatchewan).

החברות הללו כללו מבנים חברתיים מורכבים, מנהיגות שבטית, מערכות מסחר רחבות (לרבות סחר באבן צור, פרוות ודגים), ומסורות רוחניות עמוקות. חלקן, כמו בני ההיידה (Haida) בחוף הפסיפי, בנו בתי עץ עצומים וגילפו טוטמים מרהיבים, בעוד שבמישורים חיו שבטים נוודים כמו הקרי (Cree) והבלאקפוט (Blackfoot) אשר ניזונו בעיקר מציד ביזונים.

בקנדה יש כחמישים לשונות וניבים ילידיים, הנחלקים לעשר קבוצות לשוניות. 70% מן האמרינידים חיים בשמורות על האדמה שלהם – הם חיים ב-2,250 שמורות. כמעט כל אמרינידי שייך לאחת מ-576 התארגנויות אדמיניסטרטיביות ופוליטיות להם רכוש ואדמיניסטרציה משלהם. השמורות הללו ניתנו לאמרינידים על ידי האירופאים ואין להם פוטנציאל כלכלי מספיק.

72% מהאמרינידים חיים בשמורות הממשלתיות הללו, רובם בעוני וחלקם בתמיכה ממשלתית. בערים, עם מעט מאוד השכלה, הם מתדרדרים אל הרחוב ללא פרנסה או מקום מגורים.

לקבוצות השונות יש שפות שמקורן בשלוש משפחות עיקריות:

• אלגונקווינית כמו הקרי והאנישינאבק)
• אירוקוית  – כמו ההיידנושאוני – שש האומות)
• אטבסקית  צפון־מערב קנדה.

התרבות כללה חיי קהילה, קשרים חזקים עם הטבע, מיתולוגיות עשירות, טקסים שמאניים, מחול, מוזיקה, ולבוש ססגוני – כמו חולצות חרוזים, נוצות, ומסכות פולחניות.

חלוקה לקבוצות

מחלקים את מאות קבוצות האמרינידים לפי עשרות אחדות של אזורים, שתנאי האקלים והצמחייה בכל אחד מהם הינם בדרך כלל אחידים.

האנתרופולוג אלפרד לואיס  קרבר (Alfred Louis Kroeber, 1876-1969) [3] היה הראשון שהציע חלוקה תרבותית־גאוגרפית של העמים הילידים בצפון אמריקה לעשרה  אזורי תרבות (Culture Areas).זוהי מערכת סיווג שמבוססת על דפוסי מחיה, סביבה טבעית, לשון, דת, מבנים חברתיים וטכנולוגיות.

עשרת אזורי התרבות (כפי שקיבלו מאוחר יותר עיבוד ודיוק ע"י אנתרופולוגים נוספים):

1. Arctic – העמים האינואיטים והאלאוטים.
2. Subarctic – כולל הקרי והדנה, אזור יערות הצפון.
3. Northeast – האיירוקוי, אלגונקינים, אזור יערות נשירים ואגמים.
4. Southeast – צ’רוקי, צ’וקטו, ואחרים.
5. Plains – עמי הביזון כגון הסו (Lakota), בלאקפוט ועוד.
6. Great Basin – תרבויות מדבריות, נוודיות למחצה.
7. California – אזור בעל צפיפות תרבותית גבוהה ביותר.
8. Northwest Coast – כמו הטלינגיט, היידה, עם מסורת טוטמית עשירה.
9. Plateau – בין הרי הרוקי והחוף הפסיפי, עמי דיג וצייד.
10. Southwest – ההופי, זוני, נאוואחו, עם מסורת חקלאית ואדריכלות פואבלו.

. הקבוצות התרבותיות בצפון אמריקה מתאימות בדרך כלל לאזורים הגיאוגרפיים.

האזור הארקטי

אזור זה כלל רצועה צרה לאורך כל החוף מחצי האי אלסקה עד מפרץ סנט לורנס, האיים האלאוטים והאיים הארקטיים המיושבים שבויקטוריה וגרינלנד. האוכלוסייה מורכבת משבטים אינואיטים _אסקימו"). תחום מושבם היה יותר צפוני משל כל עם אחר. הם חיו על ציד הקאריבו, כלב הים, סוס הים ועל דייג.

הם נחלקים לקבוצות משנה: אלסקנים היושבים באלסקה כולה פרט לאיים האלאוטיים; האינואיטים של נהר מקנזי ועוד.

קיבוצים פרה-היסטוריים אלו השתמשו בכלי אבן מלוטשים וכלים עשויים מחטים ומעצמות. כמו כן השתמשו בעצים שהגיעו אליהם על ידי סחף הנהרות. בשר כלב הים שימש למאכל האסקימואים ולמאכל כלבים, בעוד שעורותיהם משמשים להכנת בגדים, אוהלים, סירות, חבלי צלילה ושומנם לדלק ותאורה.

תושבי החופים משתמשים בקיאק, דוגית המכוסה בעור למעט חור באמצעיתה בה יושב הקיאק, וב אוּמִיַאק (Umiak) – א סירה גדולה, פתוחה, ששימשה את האינואיטים (בעיקר את הנשים והילדים) למעבר ימי, שיט בין איים, מסעות דיג ואף נדידות עונתיות.

בניגוד ל־Kayak (קיאק), שהיא סירה סגורה וחד-אישית, ה־Umiak הייתה רב־תכליתית, חסרת כיסוי, ולעיתים אורכה הגיע ל־10 מטרים. בה הוכנסו עד 30 איש. שלדת הסירה הייתה עשויה מעצמות לווייתן או עץ, וצופתה בעור של איילים או כלבי ים. בקיץ גרו באוהלי עורות ובחורף במעונות בנויים מאבן ועפר, השקועים עד מחציתם בתוך האדמה.

אזור מקנזי

אזור מקנזי התת-ארקטי כולל את מרחבי צפון המערב, כלומר החלק הפנימי של קנדה הצפונית-מערבית ואת אלסקה. ישבו כאן שבטי הדנה (Dene) – האתבסקנים שלחוף מפרץ האדסון, שבטי הקרי (Cree) שבטי האלגונקין והאוג'יבווה. כמקור עיקרי של מזון, מלבושים ואוהלים שימש הקאריבו, שהיו צדים אותו בפחים ובמוקשים. דגים היו צדים בחכה וברשת. הבישול נעשה על-פי רוב על-ידי שימוש באבנים לוהטות. בין החיות שצדו היו גם ביזון, איילים אמריקאיים וארנבים. הם חיו באהלי עורות ובבתי עפר. מלבושיהם היו פחות משוכללים מאלה של האסקימו.

לצורך מסעיהם בחורף היו משתמשים בטובוגאנים (מין של מזחלת), במגררות רחבות בעלות תחתיות שטוחות. המבנה החברתי שלהם היה מבוסס על משפחות וקלאנים. הקלאנים היו מחולקים לחבורות, שמנהיגיהן נתמכו על-ידי המשפחות. מנהיגים אלו היו בעלי סמכות משפטית וכלכלית. הנישואים היו מונוגאמיים, אך היו גם מקרים של ריבוי בעלים לאשה אחת. בדת ניכר רישומו של שמניזם.

הופעתם של הצייד והסוחר האירופאי גרמה מצד אחד להתקרבות של הילידים למתיישבים הצרפתיים, ומצד שני להגירה לאזורים פראיים ומרוחקים יותר. הרבה מן האמרינידים של מקנזי חיים היום בתחומי מושבים מיוחדים באונטריו הצפונית ובקוויבק.

ההיררכיה החברתית

המבנה החברתי של שבטי הילידים באמריקה הצפונית לא היה אחיד, אלא השתנה בהתאם לאזור הגאוגרפי, אורח החיים (נוודות לעומת יישוב קבע), וכלכלה (ציד, דיג, חקלאות). עם זאת, ניתן לזהות דפוסים כלליים של היררכיה וארגון חברתי:

1. צ׳יף / ראש השבט (Chief)

לרוב גבר, אך לעיתים גם אישה (כגון בקרב האירוקוי או בני ההאידה). תפקידו היה לשמש מנהיג רוחני, צבאי, פוליטי וכלכלי. בחלק מהשבטים, תפקיד הצ׳יף היה תורשתי; באחרים, הוא נבחר על פי אומץ לב, כריזמה, יכולת דיבור וחכמה (Big man).

השירות במלחמה לא היה חובה והיה תלוי ברצונו של כל פרט. סמכותו של המנהיג הייתה מבוססת על ציות מרצון של הנלווים אליו.

לעיתים היו כמה צ׳יפים – אחד לענייני מלחמה ואחד לענייני שלום.

2. מועצת זקנים

גוף מייעץ או שולט בפועל, שכלל את המנהיגים הוותיקים של הקלנים או המשפחות. למועצה הייתה סמכות בפתרון סכסוכים, קבלת החלטות משותפות, עריכת טקסים ועוד.

בקרב האירוקוי, (Iroquois), [או בשמם העצמי הודנוסוני (Haudenosaunee – שפירושו: "בוני בית הארזים הארוך"), חיו במזרח אמריקה הצפונית, באזור הנקרא לעיתים "אזור האגמים הגדולים" ובפרט במדינת ניו יורק של ימינו]., לדוגמה, מועצת זקנים הייתה הגוף העליון של קונפדרציית חמשת העמים (ובהמשך ששת העמים).

3. שמאנים (Shamans / Medicine Men/Women)

אנשי דת, ריפוי וטקסים. החזיקו בכוח רוחני רב ונחשבו למתווכים בין האדם לעולם הרוחות. תפקידם כלל ריפוי חולים, ניבוי העתיד, הגנה רוחנית ועריכת טקסים חשובים.

ראו באתר זה:שמאניזם.

4. לוחמים

בעלי מעמד גבוה בחברות שנשענו על ציד או מלחמות. לעיתים קיבלו סמלים של כבוד כמו נוצות עיט, צלקות טקסיות או שמות כינוי. הצטיינות בקרב הייתה לעיתים שער לעלייה במעמד.

5. משפחות וקלאנים (Clans)

רבים מהשבטים היו מחולקים ל"קלאנים" – קבוצות של משפחות שנחשבו לצאצאים של אב קדמון משותף (לעיתים חיה מיתולוגית כמו זאב או דוב). כל קלאן היה לו תפקיד חברתי-רוחני (כמו ייעוץ, נישואין, סחר). הקלאן קבע כללים חברתיים ונישואין – לעיתים נאסר להתחתן בתוך הקלאן.

6. עבדים

במספר חברות ילידיות, בעיקר באזורי החוף של האוקיינוס השקט (כמו אצל בני ההאידה והטשימשיאן), התקיים מוסד של עבדות. עבדים היו בדרך כלל שבויי מלחמה, צאצאיהם  או אנשים שנקנו בשווקים. הם היו נטולי זכויות ולעיתים שימשו כקורבנות בטקסים. האדונים נהגו בעבדים באכזריות והייתה להם מרות מלאה עליהם, כולל הוצאה להורג. האינדיבידואליות החזקה של השבטים הקשתה על הקמת התאחדויות ועל פעולה משותפת. יוצאים מן הכלל היו ברית הפווטאן (Powatan) והתאחדות ששת שבטי האירוקזים.

דוגמה בולטת להיררכיה חברתית-קונפדרציית האירוקוי (Haudenosaunee):

• מבנה פוליטי מורכב שכלל שישה שבטים מאוחדים.
• בראש כל שבט עמדה מועצת נשים שמינתה את הצ'יף הגברי.
• הייתה מערכת חוקים כתובה ("חוקת השלום הגדולה") ששמרה על איזון כוחות.
• מערכת היררכית אך מבוססת על הסכמה, שיתוף ומועצה.

לסיכום, היררכיה בקרב שבטי הילידים של אמריקה הצפונית לא הייתה דכאנית אלא מבוססת לרוב על תפקוד, מסורת, גיל, יכולת רוחנית או מלחמתית, ועל קשרי משפחה. מבנים אלה איפשרו לחברות רבות לשרוד לאורך מאות שנים, תוך שמירה על איזון בין רוחניות, לוחמה, קהילה ופרנסה.

מעמד האשה:

בניגוד לדימויים קולוניאליים שציירו את חברות הילידים כ"פרימיטיביות" ומדכאות נשים, רבות מהחברות הילידיות בצפון אמריקה, לרבות האמרינידים בקנדה, העניקו לנשים תפקידים מרכזיים ומכובדים.

מעמד האישה השתנה משבט לשבט: בחברות מטרילינאליות (כמו ההופי והאירוקוי) – הירושה עברה דרך האם, והנשים היו לבעלות הקרקע, בוחרות את הצ’יפים ומנהלות חיי הקהילה. נשים רבות החזיקו בתפקידים רוחניים, כלכליים וחינוכיים מרכזיים. מעמד של האשה היה מכובד, אם כי ההשתתפות בטכ סים מסוימים ובארגונים מסוימים לא הותרו לה. היא הייתה בעלת הבית והרכוש; למעט כלי הנשק והסוסים, היו שייכים לה. הבנים היו תחת פיקוחה. בשבטים המזרחיים השתתפה גם במועצה. בין האירוקזים הייתה מועצת נשים חייבת להחליט בכל השאלות החשובות, ובכללן גם בנוגע למנהיג ולהכרזת מלחמה. היה נהוג ריבוי נשים, אך אשה יכולה הייתה לגרש את בעלה על-ידי שמנעה ממנו להיכנס לביתה.

נשים רבות בחברות האמרינידיות היו אחראיות על הכלכלה (חקלאות, איסוף, שימור מזון). בחברות מטרילינאליות, כגון של ההודנוסוני (אירוקוי), הרכוש עבר דרך קו האם, והנשים בחרו את מנהיגי השבט ואף יכלו להדיחם. בקרב שבטים כמו האוג'יבווה, הקרי והדנֶה, לנשים הייתה אוטונומיה רבה בענייני משפחה, נישואין וטקסים רוחניים. נשים שימשו גם כמרפאות, נשות רוח ושומרות מסורת. רבות מהקהילות הילידיות ראו בנשים יישות מקודשת בשל יכולתן להעניק חיים ולסנכרן עם מחזורי הירח. המחזור החודשי נחשב לרגע של עוצמה רוחנית ולא של טומאה – ההפך מהתפיסה של דתות אסייתיות רבות.

עם בוא המיסיונרים, הובאה תפיסה פטריארכלית שהחליפה מוסדות מטרילינאליים במבנים גבריים-היררכיים. נשים אולצו לאמץ תפקידים "נשיים" לפי המודל האירופי, ולוותר על השפעתן הקהילתית והרוחנית.

אמונה:

האמונה הדתית של האומות הראשונות בקנדה אינה דת במובן המערבי המובנה – עם ספר קודש, כמרים ומוסדות דתיים – אלא מערכת רוחנית, קהילתית, וסביבתית השזורה באורח החיים, הטבע, המסורת והתרבות. כל שבט (או "אומה") פיתח תפיסות ייחודיות משלו, אך קיימים מאפיינים כלליים משותפים ברחבי קנדה.

עקרונות מרכזיים

1. אחדות הבריאה והרוח הגדולה (Great Spirit / Gitchi Manitou)

מרבית השבטים מאמינים בישות עליונה כללית, המכונה בשמות שונים – "הרוח הגדולה" (Great Spirit), "המסתורי הגדול" או "מעניק החיים". זוהי רוח יצירה אוניברסלית, לא בהכרח אנושית או בדמות אדם, אלא כוח טבע מקיף ואינסופי. לא מדובר באלוהים שופט או אישי, אלא בכוח שמניע את הסדר הקוסמי.

2. ריבוי רוחות – אנימיזם

העולם כולו נתפס כמאוכלס ברוחות (spirit beings): של עצים, בעלי חיים, נהרות, סלעים, רוחות אבות ואימהות קדמונים. כל דבר בטבע נחשב לבעל רוח, ויש לכבד אותו. האמונה באנימיזם יוצרת יחס עמוק של כבוד ואיזון בין האדם לסביבתו – עקרון יסוד בתרבות הילידית.

3. מעגל החיים (The Circle of Life)

הזמן נתפס כמעגלי, ולא לינארי. מחזורי חיים – לידה, ילדות, בגרות, זקנה, מוות ולידה מחדש – הם חלק ממחזור מתמיד של התחדשות. המעגל מתבטא בטקסים, בעיצוב האוהלים, בסמלים כמו גלגל הרפואה (Medicine Wheel), ובארבעת כיווני הרוח.

4. הריפוי והאיזון – גלגל הרפואה (Medicine Wheel)

זהו סמל קוסמולוגי ורוחני מרכזי, המייצג את ארבעת כיווני הרוח, ארבע עונות השנה, ארבעה שלבי החיים וארבעת מרכיבי הקיום: גוף, נפש, רוח ורגש. הגלגל מבטא את השאיפה לאיזון בין כל חלקי האדם ובין האדם לעולם.

סמלים ומנהגים דתיים

א. טקסי פיוס וטיהור – ה־Smudging

טקס שבו שורפים עשבי מרפא (כמו מרווה, ארז, טבק ו"Sweetgrass") כדי לטהר אדם, חפץ או מקום מרוחות שליליות. העשן מובל בידיים אל הגוף – אל הלב, הראש, הפה והאוזניים – כסמל לטיהור המחשבות והכוונות.

ב. טקס ה־Sweat Lodge (בקתת הזעה)

טקס רוחני של טיהור והתחדשות, המתרחש בתוך בקתה מחוממת באבנים לוהטות. המשתתפים שרים, מתפללים ונכנסים למדיטציה. זהו מפגש עם הרוחות, אבות קדמונים וה"אני הפנימי".

ג. ריקודי הפאו־וואו (Powwow)

למרות היבטיהם הפולקלוריים כיום, מקורה של חגיגה זו בטקסים רוחניים. הריקוד, המוזיקה והלבוש משחזרים סיפורים רוחניים ומביעים כבוד לישויות הקוסמיות. כל תנועה וכל תוף הם אקט של תקשורת עם הרוחות.

ד. חזיונות וחניכה – Vision Quest

מסע אישי שבו הצעיר פורש לבדו לטבע, בצום ותפילה, בתקווה לקבל מסר או חזון מנחה מרוח מלווה או חיית טוטם. טקס זה מהווה חניכה רוחנית והתקרבות לייעוד האישי.

ה. טוטמיזם ובעלי חיים כסמלים

בני האומות הראשונות מזהים עצמם לעיתים לפי חיות טוטם – נשר, דוב, זאב, בונה, לווייתן, ועוד – הנחשבות למדריכים רוחניים. הטוטם אינו רק סמל לשבט, אלא שיקוף של תכונות, גורל ויחסים רוחניים.

ו. הקשר עם אבות קדמונים

המתים אינם נפרדים מהחיים, אלא מהווים חלק פעיל מהעולם. רוחות אבות קדמונים מעניקות חכמה, הדרכה ולעיתים דורשות פיוס. טקסים רבים נועדו לחדש את הקשר איתם.

ז. דת וריפוי

המרפא (Healer או Shaman) משלב בין רפואת צמחי מרפא לבין הבנה רוחנית של החולי. מחלה נתפסת כהפרת איזון – עם הסביבה, הרוחות או העצמי. הריפוי הוא תהליך רוחני ופיזי כאחד.

רובם של האמרינידים האמין שכל חיה, צמח וכל עצם בטבע הם בעלי רוח שיכולה להרע ולהזיק, לפי התנהגות האדם. האמינו שהשמש, האש, המים, הביזון, הקונדור, האפעה, התירס הם בעלי רוחות חזקות. את המספר 4 קידשו וראו בו סמל לארבע רוחות השמיים. לצבעים ייחסו משמעויות סמליות. את הרוחות היו מרצים על-ידי תפילה, קורבנות, משמרות לילה וצומות. האמרינידים גאים מאוד בהרמוניה שלהם עם הטבע, לדוגמה החגיגות המתקיימות לכבוד שובם של הסלמונים הביתה[4].

המיתוסים שונים מאזור לאזור. בשבטי הצפון הם פשוטים ובעלי רמה אנימיסטית נמוכה. המיתוסים שבין אזורי האזור הפציפי הצפוני מזכירים באופיים את הסאגה הסקנדינבית הקדומה[5].

בבסיס עולמם הרוחני של בני האומה הראשונה, עומד הקשר העמוק לאדמה ולטבע. קיימת הבחנה בין בני האדם, בעלי החיים, הצמחים, הרוחות והאלים – כולם חלק ממערכת מקושרת אחת. טקסים כגון הסווט לודג' (Sweat Lodge)[7], ריקודי הפּאו וואו (Powwow)[8], או טקסי ריפוי מהווים חלק בלתי נפרד מהחיים הקהילתיים.

מערכת האמונות של האמרינידים בקנדה מבוססת על כבוד עמוק לרוח, לטבע ולאבות הקדמונים. זוהי דת חיה ונושמת שאינה נפרדת מהיומיום, מהנוף או מהקהילה. למרות השפעות קולוניאליות וניסיונות אסימילציה, רבים מבני האומות הראשונות שומרים או מחיים את דרכי האמונה והטקסים המסורתיים כחלק מהמאבק בזהות ובשייכות.

הכיבוש

החל מהמאה ה-16 החלו קשרים בין הילידים לאירופים, בעיקר צרפתים ואנגלים. בתחילה נרקמו קשרי מסחר סביב פרוות, אך עד מהרה התפתחו יחסים מורכבים הרבה יותר.

עם הגעת האירופים במאות ה־16 וה־17, נוצרו קשרים ראשונים סביב מסחר (במיוחד פרוות) ובריתות צבאיות, אך עד מהרה החלו גם תהליכי קולוניזציה, נישול, מגיפות (כמו אבעבועות שחורות), והרס מבני החברה המסורתיים. הילידים הפכו לשותפים בקרבות — במיוחד בין צרפת לבריטניה — אך בסופו של דבר, הקולוניזציה הביאה לשינויים דרמטיים, החל מאובדן קרקעות וכלה בשינוי דרכי החיים. המאה ה-19 וה-20 היו קשות במיוחד: הממשלה הקנדית כפתה הסכמים (Treaties) שהגבילו את זכויות השימוש באדמות. ממשלת קנדה נקטה במדיניות של אסימילציה[6]:

• ילידים הועברו לשמורות (Reserves) קטנות והוטלה הגבלה על תנועתם.
• נאסר על שימוש בשפות וטקסים מסורתיים.

רק שרידים בודדים של האמרינידים נותרו בצפון אמריקה. הסיבות לכך היו החסינות המועטה שלהם כנגד מחלות שהובאו מאירופה, התמכרותם לשכרות, גזילת שטחי המרעה הטובים על-ידי אירופאים, השמדת הצייד בזכות כלי נשק יעילים שהובאו מאירופה, והמלחמות שבין האמרינידים לבין עצמם. המדיניות של הצרפתים, הבריטים והספרדים ביחס לאמרינידים לא הייתה אחידה. גם בין הכובשים האנגלים, המדיניות של הפוריטנים הייתה שונה מהמדיניות של הקווקרים. הפרוטסטנטים של צפון אירופה ראו עצמם כעם הנבחר ואת המקומיים דימו ל"עמלקים". השקפה זו השפיעה על יחס מאוד חמור שהיה להם אל האמרינידים. יחסם של הצרפתים היה הומאני הרבה יותר. הקתולים האדוקים שבהם שאפו לנצר את כולם, ואילו אלה שבאו מחוגים ספקניים יותר התייחסו לאמרינידים בהתאם לעקרונות הסבלניים שהיו מקובלים עליהם. הכנסייה הקתולית הצרפתית עודדה נישואי תערובת, אם שני הצדדים קתולים. נמצאו צרפתים לא מעטים שפנו עורף לציוויליזציה ונעשו אמרינידים באורח חייהם. הציידים הצרפתים התחשבו בדרישות האמרינידים ולא ערכו צייד בעונת ההמלטה. המתיישבים הצרפתים היו תלויים במידת הידידות של האמרינידים והשתדלו לטפח אותה. עם זאת, הצרפתים לא הכניסו את האמרינידים למסגרות הצבאיות הצרפתיות.

המיסיונרים הצרפתים סייעו רבות להידוק היחסים. המיסיונרים היו מגלי ארצות. הם חיברו ספרי דקדוק ומילונים לניבים השונים. הם ישנו עם האמרינידים ואכלו מפיתם. הם האמינו שניתן להפוך את האמרינידים ל"בני תרבות". למרות זאת, לא היה גורל האמרינידים "הצרפתים" שונה מזה של "האנגלים". היריבות בין האנגלים לצרפתים החמירה את היריבות שבין האמרינידים לבין עצמם. סמואל דה שמפלן (Samuel de Champlain; 1567-1635) [9]

סייע לשבטי ההורונים (The Huron People) במלחמתם בשבטי האירוקזים (The Iroquois), שנתמכו על-ידי האנגלים. בעקבות ההורונים, גם האלגונקין נעשו ידידי הצרפתים. אם כי חישובו של שמפליין הוכח כמוטעה – האירוקזים כמעט השמידו את ההורונים ועשו שמות באלגונקין. המיסיונרים הצרפתים שנפלו בשבי האירוקזים הוצאו להורג בעינויים קשים, וממשלת צרפת נאלצה לשלם הון עתק על אבטחת דרכי התחבורה ועל בניית ביצורים[10].

הצרפתים ניסו לרכז ילידים במיסיונים, אך אלו נהגו לשוב ליערות.

על העימות בין הילידים ללבנים, מעיד מכתב מ-1853 לנשיא ארצות הברית פרנקלין פירס (Franklin Pierce)[11] מאת הצ'יף סיאטל של שבט צואמיש (Squamish)[12].

"הצ'יף הגדול בוושינגטון שולח הודעה כי הוא מבקש לקנות את אדמתנו. הצ'יף הגדול שולח לנו גם מילות ידידות ורצון טוב. יש לו צורך מועט בידידותנו בתמורה. אולם אנו נשקול את הצעתו כי יודעים אנו שאם לא נעשה זאת – יכול האדם הלבן לבוא עם רובים ולקחת את אדמותינו.

איך אפשר לקנות או למכור את השמיים – את חום האדמה? הרעיון זר לנו. ועם זאת, אין אנו בעלים לרעננות האוויר או ניצני המים. כיצד אתם יכולים לקנותם מאיתנו? אנו נחליט בזמננו שלנו. כל חלק מארץ זו מקודש לבני עמי. כל מחט מבריקה של אורן, כל חוף חולי, כל ערפל בחורשים האפלים, כל חרק מזמזם – קדושים הם בזיכרונם ובניסיונם של בני עמי. אנו יודעים כי האדם הלבן אינו מבין את צרכנו. חלק אחד של הארץ דומה בעיניו למשנהו, כי הוא הינו הזר הבא בלילה ונוטל מהאדמה כל שהוא נזקק לו. הארץ אינה אחיו, אלא אויבו, וכאשר הוא מכניע אותה הוא נע הלאה. הוא עוזב את קברי אביו, וזכויות הלידה של ילדיו נשכחות. מראה עריכם מכאיב את עיניו של האיש האדום. אין מקום שקט בערי האיש הלבן. אין מקום לשמוע את עלי האביב או את אוושת כנפי החרקים. ומה עוד יש בחיים אם אין האדם יכול לשמוע את קריאת הבדידות של העפרוני או את ויכוחי הצפרדעים סביב בריכה בלילה? האינדיאני מעדיף את הצליל הרך של רוח מנשבת על פני הבריכה ואת הריח של הרוח עצמה שנשטפה בגשם צהריים או בושמה בריח האורן. כי כל הדברים מתחלקים באותה נשימה – החיות, העצים, האדם. האדם הלבן אינו נראה כמבחין באוויר אותו הוא נושם. כאדם גוסס ימים רבים הוא אטום לצחנה.

אם אחליט לקבל, אעמיד תנאי אחד: האדם הלבן מוכרח להתייחס לחיות הארץ הזו כאל אחיו. פרא אני, ואינני מבין שום דרך אחרת. ראיתי אלף בופאלו נרקבים בערבות שם הושארו על ידי האיש הלבן שירה בהם מרכבת עוברת. פרא אני ואיני מבין כיצד סוס הברזל המעשן יכול להיות חשוב יותר מהבופלו אשר אנו הורגים רק כדי להישאר בחיים. מה הוא האדם ללא החיות? אילו נכחדו כל החיות היו האנשים מתים מבדידות גדולה של הנפש, כי כל שקורה לחיה קורה גם לאדם. כל הדברים קשורים.

ילדינו ראו את אבותיהם מושפלים בכניעה. ואחרי הכניעה הם מעבירים את ימיהם בבטלה ומרעילים את גופותיהם במזון מתוק ומשקה חריף. אין זה משנה היכן נעביר את שארית ימינו – הם אינם רבים.

דבר אחד אנו יודעים ואותו אולי יגלה האיש הלבן יום אחד. אלוהינו הוא אלוהים אחד. אתם יכולים לחשוב היום כי הוא שייך לכם כשם שאתם רוצים שתהיה אדמתנו, אך אינכם יכולים. הוא גוף האדם. הארץ יקרה לו, ולהזיק לארץ פירושו להערים זוהמה על יוצרה. גם הלבנים יעלמו – אולי מהר יותר משבטים אחרים. המשיכו לזהם את מיטתכם ובלילה אחד תחנקו בזוהמתכם שלכם. עת נשחטו כל הבופאלו, אולם כל הסוסים, פינות נסתרות של היער נספגו בצחנת המון אדם ומראה הגבעות הבשלות שועטות בחוטים מדברים, היכן סבך החורש? איננו. היכן הנשר? איננו.

יכולנו אולי להבין, אילו ידענו מה חולם האיש הלבן. אילו תקוות הוא מתאר לילדיו בלילות חורף ארוכים ואילו מראות הוא מבעיר בתוך מוחותיהם. אם נסכים – יהיה זה כדי להבטיח את השמורה אשר הבטחתם לנו. שם אולי נוכל לחיות את ימינו הקצרים כשם שנרצה. עת יעלם האיש האדום האחרון מפני הארץ והזכרון יהיה רק צל ענן חולף על פני הערבה, עדיין ישאו החופים האלה והיער הזה את נשמות בני עמי אשר אהבו את הארץ הזו כשם שיאהב הרך הנולד את פעימת לב אמו.

אם נמכור את אדמתנו – אהבו אותה כפי שאהבנו אותה אנחנו. שמרו עליה כפי ששמרנו עליה אנחנו. זכרו במוחכם את זכרון האדמה כשם שהיא ביום בו אתם לוקחים אותה. ובכל כוחכם, בכל עוצמתכם ובכל לבכם – שימרו אותה למען ילדיכם ואהבו אותה כפי שאלוהים אוהב את כולנו. דבר אחד אנחנו יודעים: אלוהינו הוא אחד. ארץ זו יקרה לו. אפילו האדם הלבן אינו יכול להיות יוצא מן הכלל של גורלנו המשותף."

בתי הספר הפנימייתיים לילדים ילידים בקנדה

במשך יותר ממאה שנים, פעלה בקנדה מערכת של בתי ספר פנימיים שאליהם נשלחו ילדים ילידים – בני העמים הראשונים (First Nations), האינואיטים (Inuit) והמטיס (Métis). מטרת המוסדות, כפי שהוצהרה על ידי הממשל הקנדי והכנסיות, הייתה "לחנך ולשלב את הילידים בתרבות הקנדית", אך בפועל הם היו כלי לדיכוי תרבותי ומחיקת זהות.

היו אלו מוסדות חינוך דמויי פנימייה, שפעלו בין 1870 ל־1996. פעלו יותר מ־130 מוסדות ברחבי קנדה. כ־150,000 ילדים עברו דרך המערכת.

הילדים נלקחו בכפייה מהמשפחות ונשלחו למוסדות מרוחקים. לרוב הופעלו על ידי כנסיות נוצריות (קתולית, אנגליקנית) בשיתוף עם ממשלת קנדה. מטרת העל: "להרוג את האינדיאני שבילד" – ציטוט ידוע ממסמך ממשלתי. המטרה הייתה לנתק את הילד מתרבותו, שפתו, זהותו ואורח חייו. בבתי הספר חל איסור מוחלט לדבר בשפת האם או לקיים מנהגים מסורתיים. היו נהוגים עונשים חמורים, פיזיים ונפשיים, על כל חריגה. עם הזמן הגיעו נתונים קשים על התעללות מינית, הזנחה רפואית ותזונתית. אלפים מתו ממחלות, הזנחה או ניסיונות בריחה. רבים נקברו בקברים לא מסומנים, הרחק מעיניי המשפחות. הניתוק ממשפחה וקהילה יצר טראומה בין-דורית, שניכרת עד היום[13].

ועדת האמת והפיוס (Truth and Reconciliation Commission – TRC) פעלה בין 2008 ל־2015. ראיינה למעלה מ־6,000 ניצולים.  הגדרה רשמית: "רצח עם תרבותי" (Cultural Genocide). פרסמה 94 המלצות לתיקון, כולל רפורמות בחינוך, זיכרון ושוויון.

מערכת בתי הספר הפנימיים בקנדה לא הייתה רק כישלון מוסרי, אלא מערכת ממוסדת של דיכוי, שמטרתה הייתה למחוק תרבויות שלמות. רק בשנים האחרונות החלה קנדה להתמודד עם האמת ולקחת אחריות. הדרך לפיוס ולצדק אמיתי עודנה ארוכה, אך החשיפה, ההכרה והחינוך מהווים שלבים חיוניים בה.

דוגמא נוספת לפער בין העולמות היא נאומו של צ'יף דן ג'ורג' (Chief Dan George), בוונקובר, 1967, בחגיגות לציון 100 שנה לקנדה, 1967:

כמה זמן הכרתי אותך, הו קנדה? 100 שנה? כן, 100 שנה והרבה יותר מזה. והיום כשאת חוגגת את יום הולדתך ה-100, הו קנדה, אני עצוב עבור כל העם האינדיאני ברחבי הארץ.

אני הכרתי אותך כשהיערות היו שלי, כאשר הם נתנו לי את מזוני ומלבושי. הכרתי אותך כשנהרותיך ונחלייך היו מלאים דגים קופצים ורוקדים בשמש, כאשר המים אמרו "בואו, בואו ואכלו מיבולי". ידעתי אותך בחפש הרוחות, ורוחי אני כמו הרוחות התגלגלה באדמות הטובות.

אבל במאה השנים הארוכות מאז הגיע האדם הלבן, חזותי ונחלותי נעלמות כמו הסלמון הנודד לים הגדול באופן מיסתורי. מנהגיו המוזרים של האדם הלבן, שאותם לא הצלחתי להבין עד היום, לחצו עלי עד שלא יכולתי עוד לנשום.

כאשר לחמתי להגן על ביתי ואדמתי קראו לי "עובד אלילים". כאשר לא הבנתי וגם לא אימצתי את דרך החיים הזו נקראתי "עצלן". כאשר ניסיתי לשלוט בעמי נשללה ממני סמכותי. עמי נעלם מספרי הלימוד של ההיסטוריה. אנשי היו חשובים כמו הביזונים במישורים. הוצגתי בצורה מגוחכת בהצגותיכם ובסרטיכם. כאשר שתיתי את מי האש השתכרתי – שיכור עד אובדן החושים ושכחתי הכול.

הו קנדה, איך אוכל לחגוג אתך את המאה הזאת? האם עלי להודות לך עבור השמורות שנותרו לי מארצי היפיפייה? עבור שמורי הדגים מנהרותי? עבור אובדן גאוותי וסמכותי אפילו בקרב עמי? עבור אובדן רצוני לחיות? לא! עלי לשכוח מה חלף ועבר.

הו אלוהים שבשמים! השב לי את האומץ של הצ'יפים הזקנים. תן לי לשוב ולהתמזג בסביבתי, תן לי להיות אדון הסביבה כבימי קדם. תן לי לקלוט תרבות חדשה זו ובעזרתה לשוב ולפרוח.

הו אלוהים! כמו ציפור הרעם האגדית, אצא שוב מהים, אאסוף את כלי ההצלחה של האדם הלבן – החינוך והמיומנויות, ואיתם אבנה את גזעי לחלק הגאה ביותר בחברתכם. לפני שאיאסף אל אבותי הצ'יפים, אראה את דברי אלה מתגשמים במו עיני. אראה את גיבורי עמי יושבים בבתי המחוקקים ובממשלות, שולטים ונשלטים על-ידי הידע והחופש של ארצנו. רק כך נפרוץ את מחסומי בידודנו, רק כך יהיו 100 השנים הבאות המפוארות ביותר בהיסטוריה של השבטים והאומה

.מאבק להכרה ושיקום

לאורך המאה ה־20 החלו בני האומות הראשונות לדרוש הכרה בזכויותיהם:

• דרישות לריבונות תרבותית, משפטית וטריטוריאלית
• הפגנות, חסימות דרכים, תביעות משפטיות
• תהליך פיוס (Truth and Reconciliation) בעקבות חשיפת פשעי בתי הספר הפנימייתיים

מאז שנות ה-60 של המאה ה-20 חלה התעוררות בקרב עמי ה-First Nations:

• נפתחו בתי ספר ללימוד שפות ילידיות.
• תנועות פוליטיות דרשו הכרה בזכויות קרקע ותרבות.
• אמנים ואקדמאים ילידים החלו לפרוץ לתודעה הקנדית הכללית.

הממשלה הקנדית הכירה באחריותה לעוולות העבר.

ב־1982, חוקת קנדה הכירה לראשונה ב"זכויותיהם של עמים ילידיים". מאז נחתמו מספר הסכמים חדשים, והוקמו ממשלות עצמאיות קהילתיות.

ב-2008, ראש הממשלה סטיבן הרפר התנצל רשמית בשם המדינה על מוסדות בתי הספר הפנימייתיים. הייתה ו  הכרה רשמית בעוול, בצורך בהקשבה לניצולים ובמאמץ לתיקון.

בשנת 2021 התגלו שרידי 215 ילדים ליד בית הספר בקמלופס. לאחר מכן נחשפו אלפי קברים נוספים באתרים אחרים. הגילוי עורר זעזוע לאומי ובינלאומי והחיה מחדש את הדיון הציבורי.

הילידים סובלים מטראומה בין-דורית: תחושות אובדן, ניכור, חוסר שייכות.

פערים חברתיים: תחלואה גבוהה, עוני, התמכרויות, חוסר אמון במוסדות המדינה.

מאבק על צדק: קריאות לפיצויים, חקירה, שיקום שפה וזהות.

פעולות לתיקון וזיכרון

פיצויים כספיים לניצולים.

הקמת מרכזי הנצחה ואתרי זיכרון.

יום לאומי של זיכרון – 30 בספטמבר: National Day for Truth and Reconciliation

החדרת הנושא לתכניות הלימודים בבתי הספר הקנדיים.

יוזמות לשימור שפות ילידיות וחיזוק תרבות מקומית.

בהמשך פעלה ועדת האמת והפיוס (Truth and Reconciliation Commission) אשר חשפה את ממדי הפגיעה וביססה עקרונות לתיקון ושיקום.

. מצב עכשווי: אתגרים ותקווה

כיום, יש בקנדה כ-1.7 מיליון תושבים שמזהים עצמם כילידים – מתוכם מעל 630 קהילות First Nations.

למרות ההתקדמות, קיימים אתגרים רבים:

• שיעורי עוני גבוהים.
• בעיות תשתית (מים, דיור, בריאות) בשמורות רבות.
• שיעורי התאבדות והתמכרות גבוהים במיוחד בקרב צעירים.
• מאבק מתמשך להכרה בזכויות קרקע, כולל באזורים לא חתומים באמנות (non-treaty lands).

לצד זאת, קיימת התעוררות תרבותית ורוחנית:

• מוסדות חינוך מקומיים שמשלבים מסורת וחדשנות.
• שמירה על שפות הולכות ונכחדות בעזרת טכנולוגיה.
• שילוב של מנהיגות ילידית בפוליטיקה הקנדית – כולל מינויים לפרלמנט ולתפקידים בכירים.

אמנים, קולנוענים וסופרים ילידים המביאים את סיפוריהם למרכז הבמה הקנדית והעולמית.

לסיכום,

העמים האמרינידיים של קנדה עברו מסע היסטורי של פריחה, דיכוי והתחדשות. כיום, הם נאבקים לא רק על זכויות, אלא גם על שימור זהותם ועל מקומם כשחקנים שווי זכויות במדינה הקנדית. ההכרה והכבוד להיסטוריה ולתרבות שלהם אינם רק חוב מוסרי, אלא גם מפתח לעתיד קנדי רב-תרבותי, צודק ובר קיימא.

הערות

[1] ג'ון לונג (John Long) היה סוחר פרוות אנגלי, שחי ופעל בצפון אמריקה במהלך המחצית השנייה של המאה ה־18. הוא נודע בעיקר בזכות ספר הזיכרונות שפרסם בשנת 1791, שכותרתו המלאה היא: "Voyages and Travels of an Indian Interpreter and Trader" (מסעותיו של מתורגמן וסוחר ילידים),

אשר מהווה מקור ראשון־במעלה להבנת חיי הילידים, במיוחד שבטי האובג'יבווה, בתקופת טרום ההתיישבות האירופית המסיבית. לונג הגיע לצפון אמריקה (כנראה לאזור קוויבק או אונטריו של היום) בשנות ה־1760 או ה־1770, בתקופה שבה סחר הפרוות היה מקור העושר המרכזי של האימפריה הבריטית בצפון אמריקה. הוא שירת כמתורגמן (Interpreter) בין האירופאים לשבטים הילידיים, ובמיוחד עם בני ה־אובג'יבווה (Ojibwe), אותם הכיר מקרוב. הוא חי בקרבם במשך תקופות ממושכות, רכש שליטה בשפתם ואף תיעד מנהגים, פולחנים, אורחות חיים, שיטות ציד, מבנים חברתיים ואמונות.

[2] McLennan נודע במיוחד במחקריו על מוצא מוסדות חברתיים כגון נישואין, משפחה, טוטמיזם ודיני ירושה. ספרו החשוב ביותר הוא: "Primitive Marriage" (1865) – שבו טען שמוסד הנישואין עבר שלבים התפתחותיים, החל מנישואין בכפייה (wife capture), דרך פוליגיניה ועד למונוגמיה. הוא גם טבע את המונח "טוטמיזם" (Totemism) כמושג מרכזי בתרבויות פרימיטיביות. אף שמקלנן עצמו לא חקר את הילידים בצפון אמריקה באופן ישיר, רעיונותיו השפיעו רבות על אנתרופולוגים שפעלו בקנדה, ביניהם Boas, Radcliffe-Brown, וGoldenweiser, בחקר שבטים כמו ה־Iroquois, ה־Cree, וה־Ojibwe.

[3] אלפרד לואיס קרובר (ההגייה היא: קרוֹבֶּר, ולא "קרבר"). היה אנתרופולוג אמריקאי בולט, מתלמידיו של פרנץ בועז (Franz Boas), ואחת הדמויות המרכזיות באנתרופולוגיה של אמריקה הצפונית.

[4] Truth and Reconciliation Commission of Canada (2015).

"Honouring the Truth, Reconciling for the Future: Summary of the Final Report."

[5] Olive Patricia Dickason & William Newbigging, "A Concise History of Canada's First Nations." (2019).

[6]המונח אִסִּימִילַצְיָה (מלטינית: assimilatio – "הַשְׁוָאָה", "הִדּוּמָה") פירושו הטמעה – תהליך שבו יחיד או קבוצה מאמצים את התרבות, השפה, הערכים, הנורמות ואורח החיים של קבוצה דומיננטית, תוך ויתור (לעיתים כפוי) על מאפייניהם התרבותיים המקוריים.

[7] טקס הסווט לודג' (Sweat Lodge) הוא טקס מסורתי של עמים ילידים בצפון אמריקה, במיוחד בקרב עמים מהפרריות כמו הלאקוטה, הדקוטה, הקרי ואחרים. זהו טקס טיהור רוחני ופיזי, שמתקיים בתוך מבנה סגור דמוי כיפה, שבו נוצרת סאונה מחום שמקורו באבנים לוהטות ומים שנשפכים עליהן.

מטרות הטקס:

טיהור רוחני: ריפוי אישי, סליחה, שחרור של כעסים, פחדים וצער.

חיבור עם הרוח: קשר עם הרוחות, האבות הקדמונים, ועם אמא אדמה.

קהילתיות: חיזוק הקשר בין המשתתפים, במיוחד בזמנים של שינוי או מעבר.

הכנה לטקסים אחרים: לעיתים נערך לפני חזון אישי (vision quest) או טקסים חשובים אחרים.

הסווט לודג' אינו "סאונה אינדיאנית", אלא טקס מקודש, עם חוקים, כללים ואיסורים. בקרב הילידים, מדובר במסורת עמוקה שדורשת הדרכה והכשרה כדי להנחות אותה. כיום, נעשו ניסיונות מצד גורמים לא ילידיים לאמץ את הטקס, דבר שנתפס לעיתים כ"גניבה רוחנית" (spiritual appropriation).

[8] ריקודי הפאו וואו (Powwow) הם חלק מרכזי ומרשים בתרבותם של עמים ילידים בצפון אמריקה, במיוחד בארצות הברית וקנדה. הפאו וואו הוא אירוע קהילתי־רוחני־חגיגי, שבו מתקיימים ריקודים, שירה ותיפוף בלבוש מסורתי ססגוני, ולעיתים מלווה גם ביריד, תחרויות, דוכני אוכל ומלאכות־יד.

המונח "Powwow" מגיע ככל הנראה משפת אנשי ה"נאראגנסט" או "אלגונקווין", ומשמעותו המקורית הייתה אסיפה של מרפאים רוחניים. עם הזמן, הפך המונח לשם כללי למפגש חברתי וטקסי של שבטים ילידיים — מפגש שבמהותו שילוב של שמחה, זיכרון, גאווה תרבותית וחיבור רוחני.

[9] סמואל דה שמפלן (1567–1635) היה חוקר, קרטוגרף, דיפלומט, חייל ומתיישב צרפתי, שנחשב ל"אבי צרפת החדשה" (le Père de la Nouvelle-France).

בשנת 1608 ייסד את קוויבק סיטי, שהפכה לבירת המושבה "צרפת החדשה".

ערך מפות מדויקות של חופי קנדה, במיוחד באזור נהר סנט לורנס.

פיתח בריתות עם שבטים ילידיים (כמו ההורון), אך גם ניהל עימותים עם שבטים אחרים (כגון האירוקואה).

כתב יומנים ותיאורים אתנוגרפיים חשובים על העמים הילידים והטבע בצפון אמריקה.

ניסה ליישם מושג של שיתוף פעולה בין תרבויות – תוך שהוא עצמו גילה סקרנות וכבוד יחסי לעמים המקומיים.

[10]

Truth and Reconciliation Commission of Canada (2015).

"Honouring the Truth, Reconciling for the Future: Summary of the Final Report."

[11] הוא היה הנשיא ה־14 של ארצות הברית, וכיהן בשנים 1853–1857.

[12] שבט סקוומיש (Squamish) הוא עם ילידי מקבוצת עמי החוף הסלישיים (Coast Salish), שמקורו בדרום-מערב פרובינציית קולומביה הבריטית שבקנדה. תחום מחייתם ההיסטורי משתרע לאורך מפרץ האו (Howe Sound), נהר סקוומיש, ועד לאזור העיר ונקובר של ימינו.

שפת הסקוומיש המשתייכת למשפחת השפות הסלישיות. זוהי שפה בסכנת הכחדה, אך נעשים מאמצים לשמר ולהחיות אותה. כלכלה מסורתית: נבנתה על דיג (בעיקר סלמון), ציד, איסוף, וסחר עם שבטים אחרים באזור.

החברה הסקוומישית הייתה מבוססת על קווי ייחוס משפחתיים, עם חלוקה לשבטים ותתי-קבוצות. חשוב היה מעמד המשפחה, ושושלות מסוימות נחשבו לבעלות השפעה רוחנית או פוליטית.

הסקוומיש נודעו בפולקלור עשיר, בעבודות גילוף עץ (כמו עמודי טוטם וסירות קאנו), בטקסים רוחניים ובשירה.

עם הגעת המתיישבים האירופיים במאה ה־19, איבדו בני הסקוומיש שטחים נרחבים.

חלק גדול מהם אולץ לעבור לשמורות, ואורחות חייהם שונו בעקבות חקיקה קולוניאלית, כולל איסור על טקסים מסורתיים. במאה ה־20 וה־21, שבט הסקוומיש החל לפעול להחזרת אדמות, לשיקום שפתו ולשימור זהותו התרבותית.

[13] John S. Milloy (1999)., "A National Crime: The Canadian Government and the Residential School System."