הגיאוגרפיה של זמביה

כתב: גילי חסקין; 21-05-2025

ראו קןדם: מבוא לטיול בזמביה. ;

ראו גם, באתר זה: מבוא לטיול באפריקה ; מבוא לטיול בזמביה;  זמביה – תרבות ;  רשמים וחוויות מזמביה ;

זמביה – דתות;   תולדות זמביה הקדומה;  תולדות זמביה העצמאית;  רשמים וחוויות מזמביה ; זמביה – דתות;

לאלבום תמונות מזמביה

לכתבה: חוויות ורמשים מטיול בזמביה

למצגת דידקטית : מבוא לזמביה

למצגת כללית על זמביה

זמביה היא מדינה חסרת מוצא לים (Landlock), בעלת אקלים טרופי, השוכנת בדרומה של יבשת אפריקה, ממזרח לאנגולה. המדינה שוכנת בעיקר בין קווי רוחב °8 ל־°18 דרום, ובין קווי אורך °22 ל־°34 מזרח.

ייחודה: ממוקמת על קו פרשת המים האפריקאי – המפריד בין זרימות מים לאוקיינוס האטלנטי לבין האוקיינוס ההודי.

שטח

שטחה הכולל של זמביה הוא 752,618 קילומטרים רבועים (מעט קטנה יותר מטורקיה), מהם 9,220 קמ"ר הם שטחי מים.

היא המדינה ה־39 בגודלה בעולם – מעט קטנה מצ'ילה : יותר משלוש פעמים גודלה של הממלכה המאוחדת

גבולות יבשתיים:

אורך כולל : 5,664 ק"מ
מדינות גובלות:

• אנגולה – 1,110 ק"מ
• הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו – 1,930 ק"מ
• מלאווי – 837 ק"מ
• מוזמביק – 419 ק"מ
• נמיביה – 233 ק"מ
• טנזניה – 338 ק"מ
• זימבבואה – 797 ק"מ
• בוצואנה – פחות מקילומטר אחד (כ-0.62 מייל).

מבנה

רוב שטחה של זמביה ברמות המרכזיות של אפריקה (Central African Plateau):

רוב שטחה של זמביה מצוי בגובה של 1,000–1,600 מטרים מעל פני הים. זוה הרמה המרכז אפריקאית, הנקטעת על ידי עמקים ושקעים גאולוגיים. הגובה הממוצע – כ־1,200 מטר – מעניק לה אקלים מתון יחסית לאזור טרופי

הנקודה הנמוכה ביותר במדינה היא נהר הזמבזי, בגובה של 329 מטר מעל פני הים,. הרמה  נוטה ממערב למזרח, מן אגן קלהארי לכיוון מזרח. פני הקרקע יורדים מהאזורים העליונים של קונגו לעבר השקע של נהר הזמבזי בדרום.

רכסים עיקריים:

1. הרי מאפינגה (Mafinga) שבצפון־מזרח המדינה הם הגבוהים ביותר, וכוללים את Mafinga Central – הנקודה הגבוהה במדינה (2,339 מ').
2. הרי מוצ'ינגה (Muchinga)  יוצרים רכס בולט בצפון־מזרח, ומשמשים כקו פרשת מים בין נהרות הזמבזי והקונגו
3. רמת נייקה (Nyika Plateau  ) נמתחת מזמביה למלאווי, ומאפיינת את צפון־מזרח זמביה בנוף גבעי וקריר.

זמביה מתנקזת לשני אגני נהרות עיקריים:

1. אגן הזמבזי (Zambezi Basin) – כולל את נהרות: Zambezi (הנהר הראשי), קאפוה (Kafue), לואנגה (Luangwa) ומכסה כ־¾ מהמדינה. כולל את מפלי ויקטוריה ו־אגם קריבה
2. אגן הקונגו (Congo Basin) – כולל את: צ'מבשי (Chambeshi), לואפולה ( Luapula) ולוואה (Luvua). מכסה כרבע מהמדינה. משתרע בעיקר בצפון המדינה.

אזור קטן מאוד בצפון־מזרח משתייך לאגן הניקוז הפנימי של אגם רוקווה (Lake Rukwa) שבטנזניה.

הזמבזי

אורכו זל נהר זמבזי הוא 2,574 '"מ, הרביעי באורכו באפריקה (אחרי נילוס, קונגו וניז'ר). נחשב לאחד הנהרות הגדולים והמרשימים ביותר מבחינה נופית, אקולוגית, תרבותית וכלכלית. הוא מהווה עורק חיים עתיק ליבשת, חוצה נופים פראיים, ביצות ססגוניות ומפלים אדירים – וממלא תפקיד מרכזי בחיי הקהילות והמדינות שלאורכו (זמביה, אנגולה, נמיביה, בוצואנה, זימבבואה, מוזמביק).

באגן ה־Zambezi ישנם מספר נהרות חשובים הזורמים כולם או חלקית בזמביה: קאבומפו (Kabompo), לואנגה (Luangwa), קאפואה (Kafue), Lungwebungu, וכמובן הזמבזי עצמו, אשר זורם במערב המדינה, ולאחר מכן יוצר את גבולה הדרומי עם בוצואנה (,(Botswana נמיביה (Namibia) וזימבבווי־((Zimbabwe. מקורו של הזמבזי בזמביה, אך הוא גולש אל תוך אנגולה, וחלק מיובליו נובעים מהרמות המרכזיות של אנגולה. שולי מישורי ההצפה של נהר קואנדו (Cuando) – לא התעלה המרכזית שלו- יוצרים את גבולה הדרום־מערבי של זמביה, ובאמצעות נהר צ'ובה (Chobe) , כמעט שאין זרימת מים אל הזמבזי, מכיוון שרובם מתאדים.

שני היובלים הארוכים והגדולים ביותר של נהר הזמבזי – Kafue ו־Luangwa – זורמים בעיקר בזמביה. נקודות המפגש שלהם עם הזמבזי, נמצאות בגבול עם זימבבואה, בעיירות Chirundu ו־Luangwa בהתאמה. לפני שנשפך לזמבזי,  נהר לואנגה מהווה גבול בין זמביה למוזמביק ־Mozambique. מהעיירה לואנגה ממשיך הזמבזי ויוצא מזמביה לעבר מוזמביק, ולבסוף נשפך אל תעלת מוזמביק (Mozambique Channel).

נהר הזמבזי נופל מגובה של כ־100 מטרים על פני רוחב של 1.6 ק"מ במפלי ויקטוריה, הנמצאים בפינה הדרום־מערבית של המדינה, ומשם ממשיך לזרום לתוך אגם קאריבה (Lake Kariba). נשפך אל האוקיינוס ההודי דרך תעלת מוזמביק ( Mozambique Channel). אגן ניקוז: כ־1.39 מיליון קמ"ר.

מקור הנהר נמצא בצפון-מערב זמביה, ליד העיירה Mwinilunga, בגובה של כ־1,500 מטרים מעל פני הים. משם הוא זורם מערבה אל תוך אנגולה, ואז פונה חזרה מזרחה, דרך זמביה הדרומית, שם הוא עובר באזורים רחבים של סוואנה וביצות. בהמשך, הוא יוצר את הגבול בין זמביה ל־נמיביה, בוצואנה ו־זימבבואה. לאחר מכן ממשיך לזרום לתוך מוזמביק, שם הוא מתרחב, מתפצל לדלתה רחבה, ולבסוף נשפך לאוקיינוס ההודי.

עמק הזמבזי, המשתרע לאורך הגבול הדרומי של זמביה, הוא עמוק ורחב. ממזרח לאגם קאריבה, העמק נוצר כתוצאה מגרבנים (שברים טקטוניים), וכמו עמקי Luangwa, Mweru-Luapula, Mweru-wa-Ntipa ו־Lake Tanganyika, מהווה עמק שבר גיאולוגי.

אזורים גיאוגרפיים עיקריים בזמביה

1.     הדרום:

שטוח, עם אדמות חקלאיות.

אזור נהר זמבזי, כולל את מפלי ויקטוריה  (Victoria Falls)– אחד מפלאי הטבע הגדולים והמרהיבים של העולם:

מישורי ההצפה של קפואה (Kafue Flats)

זהו מישור הצפה עצום בדרום־מרכז זמביה, המשתרע לאורך נהר Kafue – אחד היובלים המרכזיים של נהר הזמבזי. זהו אזור יוצא דופן מבחינה אקולוגית, חקלאית ותרבותית, והוא מהווה בית גידול למינים ייחודיים של בעלי חיים וצמחים, כמו גם מקור חיים עבור עשרות אלפי תושבים.

ממוקם בין הערים Itezhi-Tezhi ו־Kafue.

אורכו כ־240 ק"מ ורוחבו נע בין 50 ל־70 ק"מ.

שטחו נע בין 6,500 ל־15,000 קמ"ר – בהתאם לעונת הגשמים

המישורים מוצפים בעונת הגשמים (נובמבר–אפריל), כאשר נהר קאפו גולש ממסלולו ומציף את השטחים הסובבים.

בעונת היובש (מאי–אוקטובר), המים נסוגים בהדרגה, ונותרים אגמים רדודים, תעלות וביצות.

תנודות אלה יוצרות מחזוריות אקולוגית עשירה: קרקע פוריה, עשבייה צפופה, ומרחבי מרעה עצומים.

האזור משמש בית גידול ייחודי למאות מיני עופות, כולל מינים נודדים ואנדמיים.

זהו ביתו הבלעדי של Kafue lechwe – תת־מין של אנטילופה ביצתית, אשר מותאם לריצה במים רדודים. חיים כאן גם היפופוטמים, תנינים, דגים רבים, חזירי בר, ולעיתים גם פילים ותאואים..האזור מיושב בעיקר על ידי בני שבט Ila וקבוצות נוספות, שחיים כאן במשך דורות.

מקורות הפרנסה העיקריים: דיג עונתי (בעיקר בחורף); מרעה לבקר – העשב שמתחדש לאחר נסיגת המים נחשב איכותי מאוד; חקלאות בעונת היובש – גידולים כמו תירס, דוחן, בטטות

⚠️ איומים ואתגרים סביבתיים

• בניית סכר Itezhi-Tezhi ו־סכר Kafue Gorge שינתה את הדינמיקה ההידרולוגית של המישורים – דבר שפוגע במחזורי הצפה טבעיים.
• התחממות גלובלית גורמת לשינויים בכמות ובמועדי הגשמים.
• לחץ אנושי – דיג יתר, רעיית יתר, וכריתת עצים מאיימים על המערכת האקולוגית.
• קונפליקטים בין רועים לחיות בר על מקורות מים ומרעה.

האזור מהווה מוקד למחקר מדעי בתחומי אקולוגיה, הידרולוגיה, ושימור מגוון ביולוגי. אזור טבע נדיר ביופיו ובחשיבותו – שילוב עוצמתי של מים, עשב, חיי בר ובני אדם. הוא מדגים את הקשר ההדוק שבין נוף, תרבות ופרנסה – ומהווה את אחד מנכסי הטבע הגדולים של זמביה ואפריקה כולה.

2. הצפון והצפון-מערב:

שטוח מאוד עם מישורים רחבים:  ביצות, אגמים (כמו Lake Mweru), יערות פתוחים.

המפורסם שבהם הוא ביצות בארוצה (Barotse Floodplain) שעל נהר הזמבזי, המוצף מדצמבר ועד יוני – גם אחרי  עונת הגשמים (שנמשכת לרוב מנובמבר עד אפריל). הוא דוגמה למישור הצפה רחב ממדים. ההצפה שולטת בסביבה הטבעית ובחיי, החברה והתרבות של התושבים המקומיים ושל תושבים באזורים מוצפים קטנים נוספים ברחבי המדינה.

3. מזרח זמביה

במזרח זמביה, הרמה המשתרעת בין עמקי הזמבזי ואגם טנגניקה (Lake Tanganyika) נוטה מעלה צפונה, וגובהה עולה בהדרגה מכ־900 מטר בדרום, לכ־1,200 מטר במרכז, ומגיע לכ־1,800 מטר בצפון, סמוך לעיירה מבלה (Mbala). אזורי רמה אלה בצפון זמביה סווגו על ידי World Wildlife Fund, כחלק נרחב מהאזור האקולוגי של יערות ה־Central Zambezian miombo. אזור היערות של מיומבו  (miombo) של משתרע על פני חלקים מדרום-מרכז אפריקה. זהו אחד מהאזורים האקולוגיים הגדולים ביותר ביבשת, ומשכן למגוון עשיר של חיות בר – כולל יונקים גדולים רבים.

מזרח זמביה מציג מגוון גיאוגרפי גדול. עמק Luangwa חוצה את הרמה בקשת מצפון־מזרח לדרום־מערב, ונמשך מערבה אל תוך עומק הרמה דרך עמק עמוק של נהר Lunsemfwa. גבעות והרים נצפים בצדי חלקים מסוימים של העמק, ובמיוחד בצפון־מזרח, שם נמצאת רמת נייקה (Nyika Plateau), – שגובהה 2,200 מטר – על גבול ntktuuh, אשר נמשכת אל תוך זמביה בתור הרי מאפינגה (Mafinga)  שבהם שוכנת הנקודה הגבוהה ביותר במדינה –מפינגה (Mafinga Central), המתנשאת לגובה של 2,339 מטר.

הרי מוצ'ינגה (Muchinga Mountains).

הרי מוצ'ינגה הם רכס הרים מוארך בצפון־מזרח זמביה, ומהווים אחת התופעות הגאוגרפיות הבולטות במדינה. הם מתפרשים לאורך גבול פרובינציית Muchinga עם Northern Province, ומהווים גם את קו פרשת המים בין שניים מהנהרות החשובים ביותר באפריקה: הזמבזי (Zambezi) ו־הקונגו (Congo).

מזרחית לו, הנחלים זורמים לנהר Luangwa, המתחבר ל־Zambezi.

מערבית לו, המים זורמים דרך נהרות כמו Chambeshi ו־Luapula לעבר מערכת נהר הקונגו.

הרכס נמתח מצפון־מערב לדרום־מזרח, במקביל לעמק העמוק של נהר לואנגה ומהווים קיר חד בגבולו הצפוני לאורך גבולה המזרחי של זמביה. עובר סמוך לעיר Isoka, מצפון־מזרח ל־Mpika. מפריד בין עמק Luangwa במערב לבין הרמה הגבוהה במזרח.  ההרים עשויים מסלעים מגמתיים ומתאפיינים בצוקים תלולים וערוצים גשומים. גובה ההרים נע בדרך כלל בין 1,200 ל־1,700 מטרים, עם פסגות בולטות מעל 1,800 מ' .

הפסגה הגבוהה ביותר היא Mumpu, בקצה המערבי של הרכס, המתנשאת לגובה של 1,892 מטרים. הגבוהה ביותר בזמביה מחוץ לרכס Mafinga. –  ההרים מכוסים ביערות Miombo ובאזורים מסוימים גם יער גשם הררי.

.

הגבול של Congo Pedicle שורטט סביב הר זה. ( המונח Congo Pedicle מתאר בליטה טריטוריאלית צרה וארוכה של הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, החודרת לתוך שטח זמביה[1].

האזור משמש בית גידול לעופות נדירים, אנטילופות יער, פרימטים, ולעיתים אף פילים. מגוון הביולוגי עשיר, אך סובל מלחצי כריתת עצים ואי־שימור. ההרים משמשים כשטחי מרעה, חקלאות גבעות (בעיקר תירס ודוחן), ואיסוף עצי הסקה

קהילות כפריות רבות חיות למרגלות ההרים, תוך שימוש במסלולי הגירה היסטוריים. במיתוסים מקומיים ההרים נחשבים למרחב של רוחות אבות

נהר הקונגו

נהר קונגו, או בשמו הקודם נהר זאיר, הוא הנהר השני באורכו באפריקה לאחר נהר הנילוס והנהר התשיעי באורכו בעולם. ספיקתו כ־41,000 מ"ק לשנייה. הנהר השלישי בספיקתו בעולם (אחרי האמזונס והגנגס). שטח אגן הניקוז שלו הוא 4,000,000 קמ"ר, . 13% משטחה של ייבשת אפריקה. זהו גם הנהר העמוק ביותר בעולם, כ-220 מטר העומק המירבי שנמדד.

המקורות של נהר הקונגו נמצאים ברמות ובהרים של השבר הסורי-אפריקני (East African Rift),   וכן באגם טנגניקה ואגם מוורו (Lake Mweru), המזינים את נהר הלואלאבה (Lualaba), שהופך לנהר הקונגו מתחת למפלי בויומה (Boyoma). נהר צ’מברשי (Chambeshi) בזמביה נחשב בדרך כלל למקורו של נהר הקונגו, (בהתאם לנוהג המקובל בעולם לזהות את מקורו של נהר לפי היובל הארוך ביותר, כפי שנהוג גם לגבי נהר הנילוס).

לאחר מעבר דרך ביצות Bangweulu, כנהר Luapula, המהווה חלק מהגבול עם הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. ה־Luapula זורם דרומה ואז מערבה ולבסוף צפונה, עד שנשפך אל Lake Mweru. היובל המרכזי השני של האגם הוא נהר Kalungwishi, הזורם אליו ממזרח. נהר Luvua מנקז את אגם Mweru ויוצא מצפונו אל נהר Lualaba – שהוא החלק העליון של נהר הקונגו.

המדינות הנמצאות לאורכו של הנהר הן הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, הרפובליקה של קונגו ואנגולה.

יובלי נהר קונגו זורמים דרך יערות הגשם של קונגו. בעקבות כך שרוב חלקיו של הנהר נמצאים על קו-המשווה, החום, הלחות, הגשמים הכבדים והקרקע שאיננה פורייה לאורך גדותיו גורמים לכך שהנהר כמעט ריק ממתיישבים לאורכו, למעט התיישבות קטנות של חקלאים, דייגים וציידים בקרבתו.

נהר קונגו, או בשמו הקודם נהר זאיר, הוא הנהר השני באורכו באפריקה לאחר נהר הנילוס והנהר החמישי באורכו בעולם. אורכו הכולל הוא 4,700 ק"מ, מוצאו מלואלבה ומפלי סטנלי והוא נשפך לאוקיינוס האטלנטי. המדינות הנמצאות לאורכו של הנהר הן הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, הרפובליקה של קונגו ואנגולה. הספיקה של נהר קונגו היא השנייה בגודלה בעולם לאחר נהר האמזונס, עם ספיקה של 41,800 מטר מעוקב בשנייה. זהו גם הנהר העמוק ביותר בעולם, כ-220 מטר העומק המירבי שנמדד. הנהר ויובליו זורמים דרך יערות הגשם של קונגו. בעקבות כך שרוב חלקיו של הנהר נמצאים על קו-המשווה, החום, הלחות, הגשמים הכבדים והקרקע שאיננה פורייה לאורך גדותיו גורמים לכך שהנהר כמעט ריק ממתיישבים לאורכו, למעט התיישבות קטנות של חקלאים, דייגים וציידים בקרבתו.

אגם טַנְגָנָיקָה (Lake Tanganyika) הוא מאפיין הידרוגרפי חשוב נוסף, המשתייך לאגן הקונגו. הוא מוערך כאגם השני בגודלו בתבל מבחינת עומקו, אחרי ימת בייקל שבסיביר (Lake Baikal). ארבעים וחמישה אחוזים משטח האגם נמצאים בתחומי הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, 41% מהשטח בתחומה של טנזניה, והשאר בתחומי בורונדי וזמביה. קצהו הדרום־מזרחי מקבל מים מנהר קלמבו (Kalambo), היוצר חלק מהגבול בין זמביה ל־Tanzania. בנהר זה נמצא המפל השני בגובהו באפריקה מפלי קאלמבו.

אגם קאריבה הוא האגם והמאגר המלאכותי הגדול ביותר בעולם מבחינת נפחו. הוא משתרע לאורך הגבול הדרומי של המדינה. הוא שוכן 1,300 קילומטרים (810 מייל) במעלה הזרם משפך נהר הזמבזי באוקיינוס ​​ההודי, לאורך הגבול בין זמביה לזימבבואה. אגם קאריבה התמלא בין השנים 1958 ו-1963 לאחר השלמת סכר קאריבה (Kariba Dam) בקצהו הצפון-מזרחי, והציף את קניון קאריבה שבנהר הזמבזי.

האגם מהווה מאגר מים וכוח הידרואלקטרי לשתי המדינות – זמביה וזימבבואה. משמש לדיג, השקיה, תיירות וכוח אנרגיה: תחנות כוח הידרואלקטריות כמו Kariba ו־Cahora Bassa. הוא מקור עיקרי לפרנסת הקהילות המקומיות, כולל מיני דגים כמו Tigerfish.

מפלי ויקטוריה

מפלי ויקטוריה הם מהמפלים הרחבים והמרשימים ביותר בעולם. בניגוד למפלי הניאגרה (שהם נמוכים יותר) או לאיגואסו (שהם פרוסים יותר), מפלי ויקטוריה מאופיינים בקיר מים אחד כמעט רציף, הנשפך לעמק סדוק ועמוק בצוק בזלת מרהיב.

שם מקומי: Mosi-oa-Tunya – “העשן הרועם”. השם המקומי בשפת הלווזי מתאר במדויק את התחושה – ענני רסס מתנשאים לגובה של מעל 400 מטר, ונראים ממרחק של עשרות קילומטרים. הרעש הרועם של המים הנשברים על הסלעים נשמע למרחק רב, במיוחד בעונת השיטפונות (מארס–מאי).

מיקום: על גבול זמביה ו־זימבבואה, לאורך נהר הזמבזי

מידות ומאפיינים גאוגרפיים: רוחב כולל: כ־1.7 קילומטרים; גובה המפל: כ־108 מטרים; שפיעה ממוצעת: בין 1,000 ל־7,500 מ"ק בשנייה (תלוי בעונה)/

🌍 היווצרות גיאולוגית:

הנהר Zambezi נשפך לתוך סדרה של סדקים טקטוניים בעמק בזלת קשה. לאורך הזמן, המים חתרו עמק אנכי עמוק שנמשך בזיגזג דרך סדרת קניונים צרים. זו תופעה ייחודית שבה הנהר עובר ברצף של "קניונים מתכנסים", שכל אחד מהם מעיד על שלב קודם של נסיגה גיאולוגית של המפל.

שני הצדדים של המפלים מוגנים כשמורות טבע:

• Mosi-oa-Tunya National Park (בצד הזמביה)
• Victoria Falls National Park (בצד זימבבואה)

השמורות כוללות סוואנות, יערות פתוחים ובתי גידול ל־פיל אפריקני, היפופוטם, תאו, ג'ירפות, קופים, ועופות רבים.

המגלה האירופי הראשון שתיעד את המפלים היה דיוויד ליווינגסטון (David Livingstone) בשנת 1855. הוא קרא להם על שם המלכה ויקטוריה. פסלו של ליווינגסטון עדיין ניצב ליד שפת המפל. המפלים הוכרו בשנת 1989 כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. הם מהווים סמל לאומי לזמביה וזימבבואה כאחד.

⚠️ איומים סביבתיים:

1. שינויי אקלים: ירידה בכמות המשקעים בנהר הזמבזי גורמת לעיתים לירידת מפלס המים
2. פיתוח הידרואלקטרי: סכרים באזור עשויים לשנות את זרימת הנהר ואת עוצמת המפל
3. לחץ תיירותי: תיירות המונית עלולה לפגוע בבית הגידול הטבעי

מפלי ויקטוריה הם פלא טבע ייחודי – שילוב של עוצמה, יופי וגיאוגרפיה דרמטית. הם אינם רק תופעה נופית אלא גם סמל של זהות, חיים ותרבות. עבור זמביה – זהו אתר על־זמני המהווה חלון לעוצמת הטבע האפריקאי.

אקלים

זמביה שוכנת על רמת  אפריקה המרכזית Central Africa, בגבהים שבין 1,000 ל־1,600 מטרים (3,300 עד 5,200 רגל) מעל פני הים. הגובה הממוצע, כ־1,200 מטרים (3,900 רגל), מקנה לארץ אקלים מתון באופן כללי. האקלים בזמביה הוא טרופי, אך מושפע במידה ניכרת מהגובה. לפי סיווג האקלים של Köppen, מרבית שטחה של המדינה מסווג כאקלים סובטרופי לח או טרופי גשום-יבש (tropical wet and dry) , עם רצועות קטנות בדרום־מערב ולאורך עמק זמבזי,  שמוגדרות כאקלים צחיח למחצה (semi-arid steppe climate) ..

בזמביה שתי עונות עיקריות:

1. עונת הגשמים (מנובמבר ועד אפריל) – תואמת לעונת הקיץ
2. העונה היבשה (ממאי/יוני ועד אוקטובר/נובמבר) – תואמת לעונת החורף.

העונה היבשה מחולקת לשניים:

א. העונה היבשה והקרירה – ממאי/יוני עד אוגוסט

ב. העונה היבשה והחמה – מספטמבר ועד אוקטובר/נובמבר

השפעת הגובה המתון של המדינה מרככת את תנאי האקלים, ולכן במהלך העונה הקרה (מאי–אוגוסט), שורר בזמביה מזג אוויר נעים בסגנון סובטרופי, ולא אקלים טרופי חם ולח[2].

החום המרבי מורגש בחודש נובמבר, ואילו הגשמים המרביים יורדים בדצמבר. כמות המשקעים השנתית בדרום המדינה עולה על 700 מ"מ, ובצפון היא גבוהה מ־1,100 מ"מ. עם זאת, הטמפרטורות החודשיות הממוצעות נשארות מעל 20 מעלות צלזיוס (68 מעלות פרנהייט) ברוב חלקי המדינה במשך שמונה חודשים או יותר בשנה.

מגוון ביולוגי

חיה הלאומית הרשמית של זמביה היא העיט הדייג האפריקאי (African fish eagle).

בזמביה קיימים מגוון רחב של מערכות אקולוגיות, כולל יערות, סבכים, חורשים ושדות עשב.

נכון לשנת 2015, דווח כי בזמביה זוהו כ־12,505 מינים ביולוגיים:

63% מינים של בעלי חיים

33% מינים של צמחים

4% מיני חיידקים ומיקרואורגניזמים אחרים[3].

הערכה מדברת על 3,543 מינים של צמחי בר פורחים, הכוללים גומאים (sedges), צמחים עשבוניים וצמחים מעוצים. מחוזות Northern ו־North-Western מתאפיינים במגוון הגבוה ביותר של צמחים פורחים. כ־53% מהמינים הללו נחשבים לנדירים ונפוצים באזורים שונים במדינה[4].

במדינה יש בסך הכול 242 מיני יונקים, שרובם חיים באזורים של חורש או סוואנה. בין תתי־המינים הבולטים והייחודיים לזמביה ניתן למנות את הג'ירפה הרודזית (Rhodesian giraffe) ואת Kafue lechwe  – אנטילופה נדירה [תת־מין ייחודי של אנטילופה ממשפחת הצביונים, פרוותו חומה־זהובה, זנבו כהה, ולזכרים קרניים מסולסלות לאחור.גובהו כ־90–100 ס"מ בכתף, ומשקלו 70–120 ק"ג.ניזון בעיקר מעשבים רכים הגדלים בשולי הביצות. נוטה להימצא בעדרים גדולים, אך בעת שיטפון הוא מתפזר לאזורים יבשים יותר. החי אך ורק בזמביה, ומהווה מין אנדמי לאזור ביצות קאפו ((Kafue Flats].

כ־757 מיני עופות נצפו בזמביה: כ־600 מהם הם מינים מקומיים או נודדים בתחומי אפרו-טרופיקל (Afrotropical) . – מרבית אפריקה שמדרום לסהרה ציפורים אלו אינן נודדות בין היבשות אלא בין אזורים גיאוגרפיים בתוך אפריקה. (למשל: עוף שנודד ממזרח אפריקה (קניה, טנזניה) לחבל זמבזי (זמביה, מלאווי, מוזמביק) בהתאם לעונות השנה ולמשקעים). הנדידה נועדה לעקוב אחרי זמינות מזון, מקומות קינון, ותנאים סביבתיים נוחים יותר (למשל, עונת הגשמים). בזמביה, עופות Afrotropic migrants עשויים להופיע רק בעונה הרטובה ואז להיעלם כשהיא מסתיימת – למרות שהם נשארים באפריקה.

כ־470 מיני עופות  מקננים בזמביה. כ־100 הם מינים נודדים שאינם מקננים העוף Zambian barbet (מין נדיר ומיוחד של עוף ממשפחת הברבתיים (Lybiidae) הוא מין אנדמי לזמביה – כלומר קיים רק בתחומיה[5].

כ־490 מיני דגים מוכרים תועדו בזמביה, השייכים ל־24 משפחות שונות של דגים. Lake אגם טנגניקה הוא האזור שבו מצוי המספר הגבוה ביותר של מינים אנדמיים של דגים[6].

ערים גדולות

תחילתה של כריית נחושת תעשייתית ב"חגורת הנחושת" (ראה להלן: כרייה),  בסוף שנות ה-20 של המאה ה-20, הביאה לגל מהיר של עיור. אף על פי שבתקופת השלטון הקולוניאלי הוערך תהליך העיור בהפרזה, הוא היה משמעותי.

עיירות הכורים באזור "חגורת הנחושת" הפכו במהרה לגדולות יותר ממרכזי האוכלוסייה שהיו קיימים קודם לכן, והמשיכו לצמוח במהירות לאחר קבלת העצמאות של זמביה. ההידרדרות הכלכלית באזור חגורת הנחושת שהחלה בשנות ה־70 ונמשכה עד שנות ה־90, שינתה את דפוסי ההתפתחות העירונית, אך למרות זאת – אוכלוסיית המדינה נותרה מרוכזת סביב קווי הרכבת והכבישים, העוברים מדרום לאזור חגורת הנחושת וכוללים את הערים Kapiri Mposhi, Lusaka, Choma  וליווינגסטון7]..  ו

נכון לשנת 2023, שיעור האוכלוסייה בזמביה המתגורר באזורים כפריים עומד על כ־53.67%, בעוד ששיעור האוכלוסייה העירונית הוא כ־46.33% . נתונים אלו מצביעים על מגמת עיור מתמשכת, שכן בשנת 1960 עמד שיעור האוכלוסייה הכפרית על כ־81.86%, ובשנת 2000 על כ־65.33% .
המגמה הזו משקפת מעבר הדרגתי של האוכלוסייה מהאזורים הכפריים לעירוניים, ככל הנראה בשל הזדמנויות תעסוקה, חינוך ושירותים טובים יותר בערים.

מכרות

כרייה וחציבה היוו כ־13.2% מהתמ"ג של זמביה בשנת 2019.

הכלכלה הזמבית התבססה לאורך ההיסטוריה על תעשיית כריית הנחושת. בשנת 1973 הולאמה התעשייה – תחת שליטה ממשלתית חלה ירידה ניכרת בתפוקה. לאחר ההפרטה שהתרחשה בשנים 1996–2000, נרשמה עלייה בהשקעות, בייצור ובתעסוקה בענף הנחושת.

נכון לשנת 2019, ייצוא הנחושת היווה כ־69% מערך כל הסחורות שמייצאת זמביה. בשנת 2023, ייצרה זמביה 698,000 טון מטרי של נחושת. היא מדורגת כ־יצרנית הנחושת השנייה בגודלה באפריקה, והשביעית בגודלה בעולם, עם כ־4% מהתפוקה העולמית.

מחוז חגורת הנחושת  אחראי לכמעט רבע מהתמ"ג של המדינה, ולכשליש מתפוקת הנחושת שלה.

חברת ההשקעות הממשלתית ZCCM Investments Holdings מחזיקה בבעלות על מספר פעילויות כרייה; היא שותפה ב־49% ממכרות Mopani Copper Mines, כאשר 51% הנותרים מוחזקים על ידי איחוד האמירויות הערביות דרך חברת International Holding Company.

ל־ZCCM יש גם אחזקות במיזמי כרייה שבבעלות Vedanta Resources ו־First Quantum Minerals.

מכיוון שכלכלת זמביה תלויה במידה רבה בתעשיית הנחושת, שער החליפין הלאומי משתנה בהתאם למחיר הנחושת בשוק העולמי.

 השקעות סיניות:

ממשלת סין, דרך חברות בבעלות המדינה וכחלק מיוזמת "החגורה והדרך" (Belt and Road Initiative), השקיעה הון זר משמעותי בענף הנחושת של זמביה, במטרה להבטיח אספקה אסטרטגית לשוק הסיני.

החברה הסינית JCHX Mining מחזיקה ב־80% ממכרות Lubambe Copper Mines, בעוד ש־ZCCM מחזיקה ב־20% הנותרים.

תנאי עבודה מסוכנים, שכר נמוך ופגיעות בזכויות עובדים במכרה הפחם הסיני Collum Coal Mine הפכו לנושא שנוי במחלוקת בזירה הפוליטית בזמביה.

⛏️ מינרלים נוספים:

מלבד נחושת, זמביה כורה גם מחצבים חשובים נוספים:

זהב – (מכרה Kansanshi)

מנגן – (מכרה Serenje)

ניקל – (מכרה Munali)

אבני חן – במיוחד אמטיסט, בריל, אזמרגד וטורמלין (tourmaline).

תובלה

זימבבואה, מלאווי, זמביה ומדינות אחרות הנמצאות במרכז יבשת אפריקה, שאין להם חופים ימיים, בדרום אפריקה, משתמשים בנמל ביירה (Beira) שבמוזמביק לייצוא וייבוא סחורות. מסיבה זו, נמל ביירה הוא השני בגודלו במוזמביק. הייצוא העיקרי מנמל ביירה כולל: סוכר, טבק, תירס, כותנה, סיבי אגבה, כרום, נחושת עופרת ופחם.

חשיבות נמל ביירה באה לידי ביטוי במהלך מלחמת האזרחים במוזמביק, כאשר כוחות מזימבבווה הגנו על מסילת הרכבת בין ביירה ובולאוואיו ועל הכביש המהיר מספר 9 חוצה היבשת בין ביירה ללוביטו (Lobito) שבאנגולה וזאת כדי להבטיח את רציפות המסחר של המדינות שבפנים היבשת.

מסילת טנזניה–זמביה, הידועה בשמה הקצר TAZARA (ראשי תיבות של Tanzania-Zambia Railway), היא אחת ממסילות הברזל הארוכות והחשובות באפריקה שמדרום לסהרה. היא נבנתה במטרה אסטרטגית, כלכלית ופוליטית, לחבר את זמביה היבשתית לנמל ימי שאינו בשליטה של דרום אפריקה או רודזיה (כיום זימבבואה).

קיבולת משא: בעיקר נחושת, דלק, תוצרת חקלאית ומוצרי תעשייה. שירות נוסעים: ממשיך לפעול, אם כי לא באופן יומיומי

• קו TAZARA מהווה עורק חיים לייצוא הנחושת מזמביה.
• מאפשר לתושבי דרום טנזניה ולצפון זמביה גישה נוחה לשווקים.
• מקשר אזוריים כגון הרמה של מבֵּיה ועמק לואנגווה אל מוקדי תעשייה ומסחר.

אורך המסילה כ-1,860 ק"מ. נקודת התחלה: נמל דאר א-סלאם, טנזניה.  נקודת סיום: קאפירי מפושי (Kapiri Mposhi), זמביה. למעלה מ-90 תחנות לאורך הקו. התחנות הבולטות הן מְבֵּיַה (Mbeya), טונדומה (Tunduma), נְקָטָה ביי, צ'ימבֵּי, מְפְווּרָה ועוד.

שיא גובה: מעל 1,700 מטר מעל פני הים.

מבנים הנדסיים: מעל 300 גשרים ו-20 מנהרות

זמן נסיעה: כיום כ-36–48 שעות

מחברת את זמביה העשירה בנחושת לנמל גישה חופשי לים, דרך מדינה ידידותית.

לאורך השנים סבלה הרכבת מבעיות תפעול, תשתיות מיושנות וחוסר השקעה. כיום היא פעילה בקצב מצומצם, בעיקר להובלת סחורות, אך יש גם תנועת נוסעים – בעיקר בין ערים טנזניות לבין הגבול הזמבי. בשנים האחרונות מתקיימים מגעים עם סין ושותפים נוספים לשיקום הקו כחלק מיוזמת "החגורה והדרך".

המסילה הוקמה בשנים 1970–1975. מימון וביצוע: ממשלת סין הקומוניסטית, שהעניקה סיוע חסר תקדים של מעל 500 מיליון דולר. זהו פרויקט התשתית הגדול ביותר שבוצע אי פעם באפריקה על ידי סין בשנות ה-70. המטרות הפוליטיות של המיזם היו ליצור חלופה לנמלי הים של דרום אפריקה ורודזיה הלבנה, שהיו תחת משטרי אפרטהייד. מטרה חשוב הנוספת היתה לאפשר גישה עצמאית לסחר ולייצוא עבור זמביה, שהתבססה על תעשיית הנחושת.

בעיות:

1. ירידה בשימוש ב־20 השנים האחרונות עקב תחזוקה לקויה, תחרות ממשאיות וחוסר השקעה.
2. סכסוכים ניהוליים בין טנזניה לזמביה.
3. תקלות טכניות תכופות, איחורים ובלאי מסילות.
4. בשנים האחרונות דובר על שדרוג המסילה במסגרת פרויקטים של "החגורה והדרך" (Belt and Road Initiative) של סין.
5. יש מגעים עם ממשלות טנזניה וזמביה לבניית מסילות מקבילות חדשות או חידוש קווים קיימים.

TAZARA נחשבת לאחד הסמלים הגדולים של שיתוף פעולה דרום–דרום בין אפריקה לאסיה. מבטאת אידיאולוגיה של עצמאות כלכלית ופוליטית של אפריקה מול הקולוניאליזם והאפרטהייד.

צינור הנפט "טאזאמה" ( Tazama Pipeline)

נחנך ב-1968. הוא עורק תחבורה אסטרטגי להעברת נפט גולמי ממזרח למרכז אפריקה, ונחשב לפרויקט משלים לרכבת TAZARA. שמו נגזר מראשי התיבות של Tanzania Zambia Mafuta – המילה "mafuta" פירושה "נפט" בסוואהילי.

• אורך: כ־1,710 ק"מ
• מוצא: נמל דאר א-סלאם, טנזניה. יעד: מסוף בתי הזיקוק בעיר נדולה (Ndola), קופרבלט, זמביה.
• קיבולת: כ־1.1 מיליון טון נפט בשנה
• בעלות ותפעול: ממשלת טנזניה (33%) וממשלת זמביה (67%).

מטרות הפרויקט: היו לאפשר לזמביה, מדינה חסרת מוצא לים, גישה לאספקת נפט עצמאית שאינה תלויה בדרום אפריקה ורודזיה, להפחית עלויות יבוא של דלק. לחזק את הברית הכלכלית בין זמביה לטנזניה.

✧ תחנות עיקריות לאורך הצינור:

• Dar es Salaam – תחנת קבלה ראשית לנפט.
• Mbeya – תחנת שאיבה חשובה בדרום טנזניה.
• Tunduma/Nakonde – חציית הגבול בין טנזניה לזמביה.
• Ndola – מרכז הזיקוק וחלוקת הדלק בזמביה.

✧ תקלות ואתגרים 

הצינור סבל מהזנחה, קורוזיה והדלפות לאורך השנים. פעילותו פעמים רבות הייתה לא סדירה עקב תקלות טכניות. בשנים האחרונות נידונים שדרוגים אפשריים, כולל החלפת מקטעים והרחבת הקיבולת.

למרות הקשיים, צינור טאזאמה ממשיך להיות חיוני למשק האנרגיה של זמביה. הוא משתלב ברשת תחבורה ואנרגיה המגשרת בין מזרח למרכז אפריקה – יחד עם רכבת TAZARA ונמלי טנזניה. נחשב לדוגמה מוקדמת לשיתוף פעולה אזורי לא תלוי במעצמות קולוניאליות.

אנרגיה בזמביה – פוטנציאל גדול, ניצול חלקי

זמביה היא מדינה בעלת פוטנציאל גבוה לעצמאות אנרגטית. היא עשירה במקורות אנרגיה טבעיים כמו מים, פחם, ביומסה ואנרגיות מתחדשות. המקור היחיד שבו המדינה אינה עצמאית הוא דלק פוסילי – נפט. יתר המשאבים עדיין ברובם בלתי מנוצלים.

• נכון לשנת 2017, כושר הייצור החשמלי הכולל עמד על 1,901 מגה־וואט.
• נכון ל־2016, רק 28% מאוכלוסיית זמביה נהנתה מגישה לחשמל: בערים: כ־62% מהתושבים. בכפרים: כ־5% בלבד, כ־500,000 משקי בית עירוניים וכ־1.8 מיליון כפריים לא היו מחוברים לרשת החשמל. הביקוש לחשמל במדינה גדל בקצב של כ־3% בשנה.
• נכון ל־2022, לזמביה הייתה יכולת ייצור הידרואלקטרית של 3,456 מגה־וואט, לעומת ביקוש שיא לאומי של כ־2,300 מגה־וואט – עודף של כ־1,000 מגה־וואט המיוצא לשכנותיה בדרום ומרכז אפריקה.

פוטנציאל המים הבלתי מנוצל מוערך בכ־6,000 מגה־וואט נוספים.

הידרואלקטריות מהווה כ־90% מייצור החשמל בזמביה. המדינה משדרגת תחנות קיימות, ומתכננת פרויקטים חדשים, כולל:

1. תחנת Batoka Gorge – בהספק של 2,400 מגה־וואט
2. תחנת Luapula – בהספק של 1,000 מגה־וואט

יש גם פוטנציאל רב לפרויקטים קטנים באזורים כפריים.

לזמביה יש רזרבות מוכחות של כ־80 מיליון טון פחם, בעיקר בפרובינציית הדרום.

🛢️ נפט וגז

בזמביה אין מרבצים מסחריים מוכחים של נפט, אך היא מפעילה בית זיקוק – Indeni Petroleum Refinery בעיר Ndola, עם יכולת זיקוק של 24,000 חביות ביום.

☀️ אנרגיה מתחדשת

זמביה נהנית ממגוון מקורות לאנרגיה מתחדשת – בעיקר מים, אך גם רוח, שמש, ביומסה וגיאותרמיה.

לאורך השנים האחרונות, הממשלה, החברה הלאומית ZESCO, החברה האזרחית וגורמים בינלאומיים השקיעו בפיתוח סולארי ורוח:

בשנת 2019 נפתחה תחנת כוח סולארית של 54 מגה־וואט, שנתיים לאחר חתימת החוזה, במחיר קבוע של 0.06 דולר לקוט"ש למשך 25 שנה. בשל הגישה המוגבלת לחשמל באזורים כפריים, השימוש בפתרונות סולאריים הולך ומתרחב. קיים גם פוטנציאל משמעותי להקמת מתקני סולאר צפים – במיוחד על אגם Kariba.

למרות הגבלות תשתית ושיעור חיבור נמוך באזורים כפריים, זמביה היא אחת המדינות בעלות הפוטנציאל האנרגטי הגדולים ביותר באפריקה. עם תכנון נכון והשקעות חכמות – המדינה יכולה להפוך למרכז אנרגיה אזורי, הנשען על מים, שמש ומשאבים מקומיים.

דמוגרפיה

נכון למפקד האוכלוסין של זמביה בשנת 2022, מנתה אוכלוסיית המדינה 19,610,769 תושבים[8].

במהלך התקופה הקולוניאלית תחת שלטון בריטי (1911–1963), משכה המדינה מהגרים מאירופה ומהתת־יבשת ההודית – כאשר האחרונים הגיעו כעובדים בחוזה כפייה (indentured workers). בעוד שרוב האירופאים עזבו לאחר קריסת שלטון המיעוט הלבן, רבים מבני הקהילה האסייתית נשארו. כיום יש בזמביה קהילה אסייתית הולכת וגדלה, שרובה ממוצא הודי וסיני.

במפקד האוכלוסין הראשון – שנערך ב־7 במאי 1911 – נמנו: 1,497 אירופאים, 39 אסייתים, וכ־820,000 אפריקאים שחורים (שהוערכו בלבד)

במהלך ששת מפקדי האוכלוסין הבאים (1911, 1921, 1931, 1946, 1951 ו־1956), לפני העצמאות, לא נספרו האפריקאים השחורים במספר מדויק, אלא הוערכו בלבד.

נכון ל־1956, התגוררו בזמביה: 65,277 אירופאים, 5,450 אסייתים, 5,450 בני תערובת (coloureds) וכ־2,100,000 אפריקאים שחורים (בהערכה)

הקבוצות האתניות המרכזיות בזמביה:

• במבה (Bemba) – 3.3 מיליון . (33.6%)
• ניאנג'ה (Nyanja ) – 1.8 מיליון (18.2%)
• טונגה (Tonga) – 1.7 מיליון (16.8%).
• שבטי צפון מזרח (North-Western peoples) – 1 מיליון (10.3%)
• לוזי (Lozi) – 770,000 (7.8%)
• ממבווה (Mambwe) – – 580,000(5.9%)
• טומבוקה (Tumbuka) – – 500,000 (5.1%)
• למבה (Lamba)– 165,000 (2%)

אסייתים – 11,900

אירופאים – 6,200 [9]

במפקד האוכלוסין של 2010:

99.2% מהאוכלוסייה היו אפריקאים שחורים

0.8% השתייכו לקבוצות אתניות אחרות

זמביה נחשבת לאחת המדינות העירוניות ביותר באפריקה שמדרום לסהרה, כאשר 44% מהאוכלוסייה מרוכזת לאורך צירי התחבורה המרכזיים, בעוד שהאזורים הכפריים דלילים יחסית באוכלוסייה.

שיעור הפריון (מספר ילדים לאישה) עמד על: 6.2 בשנת  2007 [10].

הערות

[1] מדובר בחריג גאופוליטי שנוצר בתקופה הקולוניאלית, כאשר המעצמות הקולוניאליות חילקו את אפריקה: ה־Congo Pedicle נוצר מהחלטה של הבלגים (ששלטו בקונגו) והבריטים (ששלטו בזמביה, אז Rhodesia).

האזור עורר בעבר מתחים בנוגע למעבר חופשי, סחר, תשתיות, ואף ביטחון.

[2] Spectrum Guide to Zambia. Camerapix International Publishing, Nairobi, 1996

[3] Ministry of Lands, Natural Resources and Environemntal Protection (30 June 2015). United Nations Convention on Biological Diversity Fifth National Report

[4] Zambia- Ministry of Lands Natural Resources (June 2015). "Ministry of Lands Natural Resources and Environmental Protection: United Nations Convention on Biological Diversity Fifth National Report". Zambia- Ministry of Lands Natural Resources. Archived from the original on 26 June 2020.

[5] "Fish – arczambia.com". Archived from the original on 29 May 2023. Retrieved 26 May 2020.

[6] "Fish – arczambia.com". Archived from the original on 29 May 2023. Retrieved 26 May 2020.

[7] Potts, Deborah (2005). "Counter-urbanisation on the Zambian Copperbelt? Interpretations and implications". Urban Studies. 42 (4): 583–609.

[8] "Zambia's Population up to 19,610,769 in 2022 from 13,092,666 in 2010 – Zambia Statistics Agency". Archived from the original on 5 March 2024. Retrieved 27 March 2024.

[9] "Zambia". minorityrights.org. 2 November 2023. Archived from the original on 9 September 2023. Retrieved 6 March 2024.

[10] "Welcome to the Official site of Zambian Statistics". Zamstats.gov.zm. Archived from the original on 13 November 2014. Retrieved 11 April 2014.