• Facebook
  • Pinterest
  • Flickr
  • 054-4738536
  • |
  • 04-6254440
גילי חסקין – מדריך טיולים
  • בית
  • אודות גילי חסקין
  • טיולים בהדרכתי
  • הרצאות
  • יעוץ אישי
  • מידע למטייל
    • חומר רקע
    • כתבות ויומני מסע
    • מסלולי טיול
    • אלבומי תמונות
  • מפרי עטי
    • הבלוג שלי
    • הטור שלי
  • גלריות
    • רשימת הסרטונים
  • משוב
  • צור קשר
  • About Gili
  • בית
  • אודות גילי חסקין
  • טיולים בהדרכתי
  • הרצאות
  • יעוץ אישי
  • מידע למטייל
    • חומר רקע
    • כתבות ויומני מסע
    • מסלולי טיול
    • אלבומי תמונות
  • מפרי עטי
    • הבלוג שלי
    • הטור שלי
  • גלריות
    • רשימת הסרטונים
  • משוב
  • צור קשר
  • About Gili
גילי חסקין – מדריך טיולים
  • בית
  • אודות גילי חסקין
  • טיולים בהדרכתי
  • הרצאות
  • יעוץ אישי
  • מידע למטייל
    • חומר רקע
    • כתבות ויומני מסע
    • מסלולי טיול
    • אלבומי תמונות
  • מפרי עטי
    • הבלוג שלי
    • הטור שלי
  • גלריות
    • רשימת הסרטונים
  • משוב
  • צור קשר
  • About Gili
  • בית
  • אודות גילי חסקין
  • טיולים בהדרכתי
  • הרצאות
  • יעוץ אישי
  • מידע למטייל
    • חומר רקע
    • כתבות ויומני מסע
    • מסלולי טיול
    • אלבומי תמונות
  • מפרי עטי
    • הבלוג שלי
    • הטור שלי
  • גלריות
    • רשימת הסרטונים
  • משוב
  • צור קשר
  • About Gili
דף הבית » קטגוריות » חומר רקע - אמריקה הלטינית » גיאנה הצרפתית – צרפת בלב אמריקה הדרומית

גיאנה הצרפתית – צרפת בלב אמריקה הדרומית

גילי חסקין אין תגובות

כתב: גילי חסקין; 23-09-25

ראו גם: מבוא לסורינאם, מבוא לגיינה, היסטוריה של גיינה הצרפתית, התרבות בגיינה הצרפתית

למצגת דידקטית על גיינה הצרפתית

להרצאה על שלוש הגויינות

מפת גיינה הצרפתית. באדיבות WIKIPEDIA

מבוא

גיאנה הצרפתית, או גויאן (Guyane) בצרפתית, היא מחוז וטריטוריה מעבר לים של צרפת, השוכנת על חופה הצפוני של אמריקה הדרומית, באזור הידוע בשם  ה"גיינות" ("הגיינות"). ממערב היא גובלת בסורינאם, בעוד שברזיל מתפרסת לאורך גבולה המזרחי והדרומי. שטחה הכולל הוא 84,000 קמ"ר , מתוכם 83,534 קמ"ר הם יבשה. נכון לינואר 2025 מתגוררים בה כ־292 אלף תושבים[1].

מצודת ספהרו

 

מהתצפית שבמצודת ספהרו (Fort Cépérou) המשקיפה על קיינה (Cayenne), בירת המחוז, ניתן לחוש בשילוב הייחודי של אירופה ואמזוניה. גיאנה הצרפתית היא האזור השני בגודלו של צרפת – כ־שביעית משטחה של צרפת האירופית – והטריטוריה הגדולה ביותר מבין כל אזורי החוץ של האיחוד האירופי[2]. צפיפות האוכלוסייה נמוכה במיוחד: 3.6 תושבים בלבד לקילומטר רבוע. כמחצית מהאוכלוסייה מתגוררת בקיינה, והיתר חיים בלב הטבע הפראי, שכן כ־99% מהשטח מכוסה יערות, שרובם ג'ונגלים קדומים. בלב השטח נמצא "הפארק האמזוני של גיאנה", הפארק הלאומי הגדול ביותר באיחוד האירופי, המכסה כ־41% מהטריטוריה[3].

מפת הגיינות

 

מאז 2015 מנוהלת גיאנה הצרפתית בידי גוף שלטוני יחיד – "הקולקטיביות הטריטוריאלית של גיאנה הצרפתית" – אשר החליף את המועצות האזורית והמחוזית לשעבר. בראשו עומד כיום גבריאל סרוויל (Gabriel Serville).

מהחופים הסוערים של איי ההצלה (Îles du Salut) ליד קורו ועד ליערות הגשם הסבוכים בפנים הארץ, גיאנה הצרפתית מספרת סיפור שהוא גם אירופי וגם אמזוני. מאז 1946 היא חלק בלתי נפרד מהרפובליקה הצרפתית, חברה באיחוד האירופי ומטבעה הרשמי הוא האירו. כלכלתה נשענת במידה רבה על נמל החלל בגיאנה (Centre Spatial Guyanais) שבקורו, אתר השיגור המרכזי של סוכנות החלל האירופית, הנהנה ממיקומו בסמוך לקו המשווה. מבחינה תרבותית, אמנם הצרפתית היא השפה הרשמית, אך בשל הרכב אתני מגוון מדברים כאן שפות רבות. הנפוצה שבהן היא הקריאולית של גיאנה הצרפתית – קריאולית המבוססת על צרפתית.

 

גיאנה הצרפתית היא הטריטוריה היחידה ביבשת אמריקה שעדיין נתונה לריבונות אירופית. מיקומה מבליט את ייחודה: הגבול עם ברזיל הוא הגבול היבשתי הארוך ביותר של צרפת עם מדינה אחרת, בעוד שהגבול במערב עם סורינאם הוא אחד משני הגבולות היחידים שצרפת חולקת עם מדינה שאינה אירופית. בהתאם למילון אוקספורד לאנגלית, השם "גיאנה" הוא מונח ילידי שמשמעותו "ארץ של מים רבים". הוספת התואר "צרפתית" ברוב השפות שאינן צרפתית מקורה בתקופה הקולוניאלית, כאשר חמש מושבות כאלה (ה"גיינות") נקראו לאורך החוף, וכל אחת הייתה כפופה למעצמה אחרת: ממערב למזרח – גיאנה הספרדית (כיום מחוז גויאנה בוונצואלה), גיאנה הבריטית (כיום גיאנה), גיאנה ההולנדית (כיום סורינאם), גיאנה הצרפתית, וגיאנה הפורטוגזית (כיום אמפה בברזיל). גיאנה הצרפתית ושתי המדינות הגדולות יותר מצפון וממערב לה – גיאנה וסורינאם – עדיין נקראות לעיתים במשותף "הגיינות", ומהוות מסה יבשתית גדולה אחת הידועה בשם "מגן הגיאנה".

איי ההצלה (Îles du Salut)

גיאוגרפיה

גיאנה הצרפתית משתרעת בין קווי הרוחב °2 ל־°6 צפון ובין קווי האורך °51 ל־°55 מערב. המרחב הגאוגרפי שלה נחלק לשניים: רצועת חוף צרה שבה מתגוררת רוב האוכלוסייה, ולעומתה פנים הארץ – יער גשם עבות, סבוך וכמעט בלתי חדיר, ההולך ומתנשא בהדרגה אל רכסי ההרים הנמוכים יחסית של טומוק־הומאק לאורך הגבול עם ברזיל. הנקודה הגבוהה ביותר במחוז היא פסגת בלוויו דה ל’איניני (Bellevue de l’Inini) שבתחום מריפסולה, המתנשאת לגובה 851 מטר. פסגות נוספות כוללות את הר איטופה (Mont Itoupé, 826 מ’), הר קוטיקה (Cottica, 744 מ’), פיק קודרו (Pic Coudreau, 711 מ’) והר קאוו (Montagne de Kaw, 337 מ’).

לאורך קו החוף פזורים כמה איים קטנים בעלי חשיבות היסטורית ואקולוגית: איי הסלווטיון (Îles du Salut), ובהם המפורסם מכולם – אי השדים (Île du Diable), וכן שמורת איי הקונסטאבל (Îles du Connétable), שהיא מקלט ייחודי לעופות ים וממוקמת מזרחה יותר, בכיוון הגבול הברזילאי.

שמורת איי הקונסטאבל (Îles du Connétable)

 

בצפון גיאנה הוקם סכר פטיט־סו (Petit-Saut), סכר הידרו־אלקטרי גדול היוצר אגם מלאכותי ומספק אנרגיה מתחדשת לחלקים נרחבים מן המחוז. נוסף על כך חוצים את הטריטוריה נהרות רבים, ובהם נהר וואקי (Waki), חלק מרשת המים האדירה של אגן האמזונס.

סכר פטיט־סו (Petit-Saut),

 

מאז 2007 נהנה חלק ניכר מהיער האמזוני הפנימי מהגנה במסגרת הפארק האמזוני של גיאנה (Parc amazonien de Guyane) – אחד מעשרת הפארקים הלאומיים של צרפת. שטח הפארק משתרע על פני כ־33,900 קמ"ר, ומקיף את הקומונות קאמופי (Camopi), מריפסולה (Maripasoula), פאפאיכטון (Papaïchton), סן־אלי (Saint-Élie) וסאול (Saül). מדובר באחת משמורות הטבע הגדולות והעשירות ביותר בדרום אמריקה, המשלבת בין נופי יער גשם ראשוני, מגוון אדיר של בעלי חיים וצמחייה, וקהילות מקומיות השומרות על אורח חיים מסורתי בלב אחד האזורים הפראיים ביותר בעולם.

הפארק האמזוני של גיאנה (Parc amazonien de Guyane)

האקלים בגיינה הצרפתית

סיווג האקלים של קֹפֶּן (Köppen climate classification)[4], גיאנה הצרפתית מתאפיינת ברוב שטחה באקלים משווני (Af/Am), כלומר אקלים חם ולח מאוד לכל אורך השנה. מיקומה, בתוך שישה מעלות מקו המשווה ועם גבהים מתונים בלבד, מבטיח טמפרטורות גבוהות יציבות ולחות מכבידה כמעט בכל יום בשנה.

גשמים

רוב הגשמים נגרמים בשל פעילות רצועת ההתכנסות הבין־טרופית (ITCZ), אזור שבו נפגשים זרמי אוויר חמים ולחים ויוצרים תאי סערות עזים. כתוצאה מכך, ברוב חלקי המחוז יורדים משקעים כבדים מאוד במשך עונות השנה הארוכות:

בין דצמבר ליולי: החודשים הגשומים ביותר, עם ממוצע של למעלה מ־330 מ"מ בכל חודש.

בין אוגוסט לנובמבר: מזרח גיאנה נכנס ל"עונה היבשה הקצרה", שבה כמות המשקעים יורדת מתחת ל־100 מ"מ בחודש. בתקופה זו הטמפרטורות הממוצעות מגיעות ל־30°C ואף יותר, במיוחד בספטמבר ובאוקטובר.

הבדלים אזוריים

המזרח (למשל קאיין וסביבתה): מוגדר כאקלים מונסון טרופי (Köppen Am) – עונה יבשה קצרה לצד עונה גשומה ארוכה מאוד.

המערב (למשל סן־לורן־דו־מרוני): מתאפיין באקלים יערות גשם טרופי (Köppen Af) – כלומר גשמים כמעט רצופים ללא עונה יבשה ברורה.

משמעות למטיילים וחוקרים

האקלים הייחודי הופך את גיאנה לאתגר אמיתי – הלחות והחום רציפים, הצמחייה סבוכה, ודרכי הגישה רבות פעמים מוצפות. מנגד, זהו אחד הגורמים לשפע הביולוגי העצום של יערות הגשם ולנופיו המרהיבים.

עושר אקולוגי בגיאנה הצרפתית

גיאנה הצרפתית היא פנינה אקולוגית יוצאת דופן, המשלבת מגוון רחב של מערכות טבע: יערות גשם טרופיים עבותים, מנגרובים חופיים, סוואנות פתוחות, איים סלעיים מבודדים (inselbergs), ושלל בתי גידול ביצתיים. כל אלה משתלבים בשלושה אקו־אזורים ייחודיים – א. יערות הלחות של רמות גויאנה,

ב. יערות הלחות של גויאנה,

ג. מנגרובי גויאנה – ההופכים את החבל לאחד האזורים הביולוגיים החשובים בעולם.

ייחודה של גיאנה הצרפתית נעוץ בהימצאות יערות ראשוניים בני אלפי שנים, המכונים "Old Growth Forests", שהם מוקדי עושר בלתי רגילים של מגוון מינים. יערות אלה שימשו במהלך הדורות כמקלט חיוני לבעלי חיים וצמחים בתקופות בצורת ואף בעידני קרח יבשתיים. חלקים נרחבים מהם נהנים מהגנה רשמית במסגרת הפארק האמזוני של גיאנה – הגדול מסוגו בצרפת – לצד שבע שמורות טבע נוספות ו־17 אתרים מוגנים. חשיבותם זכתה גם להכרה בינלאומית, כאשר האיחוד האירופי וה־IUCN המליצו להעניק תשומת לב מיוחדת לשימורם.

מאבק בין פיתוח לשימור

בשנת 2007 התקיים בצרפת "שולחן עגול גרנל" (Grenelle Environment Round Table) בנושאי סביבה[5], שבעקבותיו נחקק "חוק גרנל II" בשנת 2010. החוק הציע להקים גוף אחוד לשמירת הסביבה בגיאנה הצרפתית, ובמקביל גובש "תכנית מחוזית לכרייה", שמטרתה לפתח כרייה – ובעיקר כריית זהב – תוך ניסיון להתאים אותה לדרישות שימור סביבתיות. אך בפועל, פעילות הכרייה, לצד פיתוח הדרכים והתרחבות יישובים לאורך כבישים RN1 ו־RN2, גורמים ללחץ ניכר על הסביבה, במיוחד במערב החבל.

עיט הרפי

מגוון ביולוגי נדיר

המגוון הביולוגי בגיאנה הצרפתית אינו נופל מזה של יערות האמזונס בברזיל או של יערות הגשם בבורנאו ובסומטרה. עד כה תועדו בה כ־5,500 מיני צמחים, מתוכם למעלה מאלף עצים; 700 מיני ציפורים ובהם עוף ייחודי לאזור – חצוצרן אפור־כנף (Grey-winged trumpeter) [6]; 177 מיני יונקים; מעל 500 מיני דגים, מתוכם 45% אנדמיים (ייחודיים לאזור זה בלבד); ו־109 מיני דו־חיים. זהו שפע מרתק ההופך כל מסע בגיאנה לחוויה של גילוי מתמשך.

Golden Poison Dart Frog,

איומים סביבתיים

האיום המרכזי על הסביבה נובע מפיצול בתי גידול עקב סלילת דרכים – תופעה שעדיין מוגבלת בהשוואה לדרום אמריקה כולה – וכן מהשלכותיו המיידיות והעתידיות של סכר פטיט־סו (Petit-Saut), מכריית זהב בלתי מבוקרת, מציד לא חוקי, ומשימוש נרחב בכלי רכב שטח. כריתת עצים מתקיימת בהיקף מתון יחסית, בין השאר בשל תנאי השטח הקשים והאקלים הטרופי, אך הרשויות המקומיות מעניקות לעיתים זיכיונות או זכויות חופשיות לכריתה לתושבים מקומיים, כמקור פרנסה מסורתי.

חוף הים ואתרי קינון

חופי גיאנה הצרפתית אינם רק יעד חלומי למטיילים, אלא גם תחנה קריטית במחזור החיים של יצורים ימיים נדירים. שמורת אמנה (Amana) שבצפון־מערב החבל היא אחד מאתרי ההטלה הגדולים בעולם לצבי־ים, ובראשם צבת הים הגלדית (Leatherback sea turtle) – הגדולה במיני הצבים. מראה הנקבות הענקיות המטילות את ביציהן בלילה על חוף החול הלבן, הוא מהחוויות הבלתי נשכחות שמזומנות למבקרים.

איור של שמורת אמנה (Amana)

הכלכלה של גיאנה הצרפתית

גיאנה הצרפתית, אף שהיא שוכנת בצפון־מזרח דרום אמריקה, היא חלק בלתי נפרד מצרפת, ומכאן גם מהאיחוד האירופי ומאזור האירו. המטבע המקומי הוא האירו, והיא מתנהלת מבחינה מוסדית ופוליטית כחלק מהמערכת הצרפתית כולה.

מרכז החלל של גיאנה – מנוע הצמיחה

הכלכלה המקומית קיבלה דחיפה משמעותית החל משנות ה־60, עם הקמת מרכז החלל של גיאנה (Centre Spatial Guyanais) בקורו, לאחר סגירת בסיס החלל של צרפת באלג’יריה העצמאית. מאז הפך המרכז למעסיק מרכזי ולסמל לפיתוח אזורי: סביבו נבנו תשתיות, נוצרו מקומות עבודה, ובמשך עשורים סיפק כ־16% מהתוצר המקומי הגולמי של גיאנה הצרפתית. השיגור של טילי Ariane והשתלבותה של גיאנה בצמרת חקר החלל הפכו לאבן דרך בזהות הכלכלית של המחוז.

איור של מרכז החלל

מרכז החלל של גיאנה – שערה של אירופה אל החלל

בלב יערות הגשם של גיאנה הצרפתית, לא רחוק מהעיר קורו, שוכן אחד האתרים המסקרנים ביותר לחובבי גאוגרפיה, טכנולוגיה וחדשנות: מרכז החלל של גיאנה (Centre Spatial Guyanais – CSG). זהו אתר השיגור הראשי של אירופה, נקודת המפגש בין המדע המתקדם ביותר לבין נוף אקזוטי של נהרות, יערות טרופיים וחופי אוקיינוס.

הבחירה בגיאנה הצרפתית לא הייתה מקרית. מיקומו של האתר סמוך לקו המשווה מעניק יתרון אסטרונומי של ממש: סיבוב כדור הארץ מהיר יותר כאן, ולכן משגרי לוויינים יכולים לנצל את הכוח הטבעי הזה ולחסוך בדלק. מעבר לכך, השיגורים מתבצעים מעל האוקיינוס האטלנטי, הרחק מאזורי מגורים – שילוב המבטיח יעילות ובטיחות כאחד.

מאז הוקם בשנת 1964 על ידי סוכנות החלל הצרפתית (CNES), הפך המרכז לאחד האתרים הפעילים ביותר בעולם. כאן המריאו במשך עשורים טילים ממשפחת Ariane, כמו גם משגרי Soyuz הרוסיים ו־Vega האיטלקיים. כיום מתכונן המרכז לעידן חדש עם כניסתו של Ariane 6, שנועד לשמור על מקומה של אירופה בשורה הראשונה של תעשיית השיגורים העולמית.

ביקור במרכז הוא חוויה מיוחדת בפני עצמה. לצד מתקני השיגור העצומים, המשתרעים על פני מאות קילומטרים רבועים, פועלים מרכזי בקרה והרכבה שבהם מכינים לוויינים למשימתם. יש בו תצפיות, מרכזי מבקרים ותערוכות שמאפשרות להבין את הדרך הארוכה שעוברת כל משימה – מהתכנון המדעי ועד לרגע שבו עמוד אש עצום מתפרץ לשמיים.

ההשפעה הכלכלית של האתר על גיאנה הצרפתית אדירה. אלפי מקומיים מועסקים ישירות או בעקיפין בפרויקטים הקשורים לחלל, ותשתיות כבישים, נמל תעופה ושירותי מחיה התפתחו סביב פעילותו. העיר קורו עצמה הפכה לעיר חלל קטנה, שבה מתערבבים תרבות קריבית ואירופית עם חזון טכנולוגי עתידני.

למטייל החובב גאוגרפיה וחדשנות, המקום מספק לא רק הצצה לעולם השיגורים אלא גם סיפור מרתק של מפגש בין טבע פראי לטכנולוגיה עילית. זהו אתר שבו יערות גשם עבותים משמשים תפאורה לשעריה של אירופה אל מעבר לאטמוספירה – שילוב נדיר של עוצמה מדעית, דמיון אנושי וקסם גיאוגרפי

מגמות צמיחה ושפל

בין שנות ה־60 ל־2000 נהנתה גיאנה מצמיחה מהירה, שנבעה הן ממרכז החלל והן מגידול דמוגרפי מואץ שהניע צריכה מקומית. המשבר הפיננסי העולמי של 2008 כמעט ולא פגע בכלכלה המקומית. התוצר צמח בשיעור ממוצע של כ־3.4% לשנה בין 2002 ל־2012, מה שאִפשר להדביק חלקית את רמת החיים בצרפת המטרופולינית.

הגידול הדמוגרפי בגיינה

עם זאת, החל מ־2013 הקצב הואט, וב־2014 אף נרשמה מיתון קל. בשנת 2017 פרץ גל מחאות רחב שהאט כמעט לחלוטין את הפעילות הכלכלית. ב־2019 הצמיחה הייתה זניחה (0.2%), והתוצר לנפש נותר סביב מחצית מרמת החיים בצרפת עצמה. מגפת הקורונה (2020) פגעה בכלכלה אך במידה פחותה מזו שבצרפת המטרופולינית.

האטה בגידול הדמוגרפי

ענפים מסורתיים

לצד תחום החלל, קיימים ענפים מסורתיים המהווים בסיס כלכלי:

דיג – כ־5% מהיצוא.

כריית זהב – כ־32% מהיצוא, כולל כרייה חוקית ובלתי חוקית כאחד, בעלת השפעות סביבתיות וחברתיות ניכרות.

עץ – ענף מצומצם יותר, עם כ־1% מהיצוא.

חקלאות ותעשייה

ייצור תעשייתי כמעט שאינו קיים. החקלאות מוגבלת ברובה לרצועת החוף ולגדות נהר המרוני. גידולי סוכר ובננות, שבעבר היו מרכזיים, כמעט ונעלמו. במקומם:

גידול בקר וחזירים בסוואנות שבין קאיין לסן־לורן־דו־מרוני.

ירקות ופירות – שוק מקומי שהתפתח במיוחד בזכות קהילות ההמונג, שהיגרו לגיאנה בשנות ה־70 והקימו מערכות חקלאיות מודרניות.

אורז – ענף ייצור משגשג שהתבסס בפולדרים (שטחים שיובשו מהים/ביצות באמצעות סוללות ותעלות) בסביבת נהר מאנה, החל משנות ה־80 של המאה ה־20 ועד לשנות ה־2000. אך דעך כמעט לחלוטין לאחר 2011 בשל סחף ימי ותקנות האיחוד האירופי בנושא חומרי הדברה ודשנים.

 

תיירות

הענף הולך ומתפתח, עם דגש על אקוטוריזם – טיולי טבע ביער האמזון, תצפיות על בעלי חיים, ושילוב חוויות תרבותיות של קהילות מקומיות.

אתגרי תעסוקה

למרות כל אלו, שיעור האבטלה נותר גבוה בעקביות, ונע בשנים האחרונות בין 17% ל־24%. ב־2016 הגיע ל־23%, אך ירד ל־19.3% עד 2019. האבטלה, לצד תלות גבוהה במענקים ובסחר עם צרפת המטרופולינית, מחדדת את הפערים הכלכליים.

הכלכלה של גיאנה הצרפתית מציגה שילוב ייחודי: מצד אחד – קידמה טכנולוגית עילית, הממקמת אותה במרכז חקר החלל האירופי; מצד שני – תלות חזקה בצרפת, ענפים מסורתיים מתכווצים ואתגרי תעסוקה וחברה. זהו פסיפס כלכלי המאפיין מחוז שמעולם לא היה "מדינה" במובן העצמאי, אך ממשיך לעצב את זהותו הגיאוגרפית־חברתית הייחודית.

דמוגרפיה של גיאנה הצרפתית

במשך תקופה ארוכה – מהמאה ה־19 ועד למחצית הראשונה של המאה ה־20 – חוותה גיאנה הצרפתית קיפאון דמוגרפי. הסיבה המרכזית לכך הייתה מוניטין עגום: המחוז נקשר לשם הרע של מושבות העונשין בקאיין ובסן־לורן־דו־מרוני ולתנאים סניטריים קשים שכללו מגפות קדחת צהובה ומלריה. חריג קצר היה ב"בהלת הזהב" של תחילת המאה ה־20, אך גם זו לא שינתה מהותית את הדימוי או את שיעורי האוכלוסייה.

פריצה דמוגרפית במחצית השנייה של המאה ה־20

נקודת המפנה הגיעה לאחר 1949, עם תחילת מבצעי ההדברה נגד מלריה וקדחת צהובה, ושוב ב־1964, עם הקמת מרכז החלל של קורו. שני גורמים אלו – בריאות משופרת ותעסוקה חדשה – הפכו את גיאנה לאטרקטיבית, והאוכלוסייה החלה לגדול בקצב מהיר.

הצמיחה ניזונה משני מקורות עיקריים:

  • בין שנות ה־60 ל־2000 נהנתה גיאנה מצמיחה מהירה, שנבעה הן ממרכז החלל והן מגידול דמוגרפי מואץ שהניע צריכה מקומית. המשבר הפיננסי העולמי של 2008 כמעט ולא פגע בכלכלה המקומית. התוצר צמח בשיעור ממוצע של כ־3.4% לשנה בין 2002 ל־2012, מה שאִפשר להדביק חלקית את רמת החיים בצרפת המטרופולינית.
  • מגמות במאה ה־21

במאה הנוכחית המשיכו שיעורי הילודה הגבוהים, והצטרפו אליהם זרמים חדשים של מבקשי מקלט מהאיטי, ומאוחר יותר גם מסוריה ומאפגניסטן. עד אמצע שנות ה־2010 נשמר קצב גידול של למעלה מ־2% בשנה. ואולם, החל מאמצע העשור, האט קצב זה באופן ניכר: המשבר החברתי של 2017 והמיתון ב־2018, יחד עם השפעות מגפת הקורונה, האיצו את ההגירה החוצה של צעירים לגופי השכלה ותעסוקה בצרפת המטרופוליטנית.

נכון לינואר 2025 מנתה האוכלוסייה כ־292,000 תושבים – פי עשרה ממספר התושבים ב־1954, אך פחות מהתחזיות האופטימיות של העשור הקודם.

 

מאפיין בולט של גיאנה הוא גילה הצעיר של האוכלוסייה: כמחצית מתושביה מתחת לגיל 25. אך לצד זאת קיימת מציאות מורכבת: לפי נתוני INSEE מ־2021, כ־37% מבני 21–29 עוזבים את גיאנה לטובת לימודים או עבודה בצרפת או במדינות אחרות. במקביל, כשליש מבני 15–29 שאינם מהגרים נשארים ללא תעסוקה או השכלה, בעיקר באזורים מרוחקים שבהם הגישה לדרכים ולמרכזי שירות מוגבלת.

התחזיות מצביעות על המשך צמיחה מהירה של האוכלוסייה, הנובעת משילוב של שיעור הפריון הגבוה ביותר באמריקה הלטינית – 27.3 לידות לכל 1,000 תושבים ו־3.63 ילדים לאישה (נכון ל־2019) – עם זרמי הגירה מתמשכים המאזנים את ההגירה החוצה.

קבוצות אתניות בגיאנה הצרפתית

האוכלוסייה של גיאנה הצרפתית – שרובה מתרכזת ברצועת החוף – מגוונת מאוד מבחינה אתנית. במפקד 2019 נרשם כי 56.5% מהתושבים נולדו בגיאנה עצמה, 8.9% נולדו בצרפת המטרופוליטנית, 2.8% במחוזות ובקהילות הקריביים של צרפת (כמו גוואדלופ ומרטיניק), ו־31.5% במדינות זרות, בעיקר סורינאם, ברזיל והאיטי.

אפריקאים וקריאולים

הקבוצה הגדולה ביותר היא ממוצא אפריקאי. עם זאת, ההערכות משתנות בהתאם לשאלה אם הקהילה ההאיטית – הגדולה מאוד – נכללת תחת הגדרה זו. בדרך כלל מוערכת האוכלוסייה הקריאולית ב־60–70% מכלל התושבים אם האיטיים נכללים, וב־30–50% אם לאו. לקבוצה זו יש שורשים בתרבות האפריקאית והאירופית, והיא מעצבת רבות מהזהות החברתית והתרבותית של המחוז. בנוסף קיימות קבוצות קטנות יותר שמקורן באיים הקריביים הסמוכים, בעיקר מרטיניק, גוואדלופ וסנט לוסיה.

אוכלוסיה עם שורשים אפריקאיים

אירופאים

כ־14% מהתושבים – כ־41,000 איש – הם ממוצא אירופי, רובם צרפתי, אך גם ממוצא ספרדי ופורטוגזי.

אסייתים

בין הקבוצות האסייתיות הבולטות ניתן למנות את הקהילה הסינית (כ־3–4%, שמוצאה בעיקר מהמחוזות ג’ג’יאנג וגואנגדונג שבסין היבשתית), ואת ההמונג, שהיגרו מלאוס בשנות ה־70 (כ־1–2%). קהילות נוספות שמוצאן מאסיה כוללות הודים, לבנונים וויאטנמים.

מרונים

בפנים הארץ חיים המרונים, צאצאי עבדים אפריקאים שנמלטו ליערות ויצרו קהילות עצמאיות לאורך נהר המרוני. קבוצה זו משלבת שורשים אפריקאים ואינדיאניים, והיא מורכבת ממספר תתי־קבוצות: הסארמאקה, האוקאן (שחיים גם בסורינאם), והבוני (או "אלוקו").

עמים ילידיים

האוכלוסייה הילידית מהווה כ־3–4% מהתושבים, וכוללת את הארוואק, הקאריב, הטקו (שכונו בעבר אמרילון), הקאל’ינה (גליבי), הפאליקור, הוואיאמפי והוואיאנה. בשלהי שנות ה־90 דווח אף על קבוצה לא־ממוקמת של בני וואיאמפי, הממשיכה להתקיים בבידוד יחסי בלב יערות האמזונס.

גיאנה הצרפתית – ארץ של מהגרים

יותר משליש מתושבי גיאנה הצרפתית, וכמחצית מן הבוגרים, הם ילידי חוץ. שבעה מתוך עשרה אנשים שנולדו בחבל זה הם בני דור ראשון או שני למשפחות מהגרים. כ־12% מהאוכלוסייה הם אזרחים צרפתים שהגיעו מן המטרופולין – "צרפת היבשתית". לעומתם, אזרחים זרים מהווים 37% מכלל התושבים – שיעור חריג בהשוואה לשאר צרפת – ומתוכם כמחצית בגירים. הקבוצה הגדולה ביותר היא של בני סורינאם (אחד מכל שמונה תושבים), אחריהם האיטיים (9.3%) והברזילאים (9.2%). לצידם יש קהילות מגיאנה השכנה (6%), מסנט לוסיה (3%), מסין (3%) ומלאוס (2%). חלק ניכר מקבוצות אלה חי ללא מעמד חוקי: 52% מן הברזילאים, 49% מן הסורינאמיים ו־23% מן ההאיטים – ובסך הכול, כ־15–18% מכלל האוכלוסייה.

ההגירה לגיאנה הצרפתית היא תופעה בת מאות שנים. כבר ב־1634 נרקמו שורשיה עם הסחר בעבדים, מושבת העונשין והבהלה לזהב – שכולם הביאו עימם זרמי אוכלוסין מהקריביים, מסין ומלבנון. בשנת 1902 נוספו מהגרים ממרטיניק, שנמלטו מהתפרצות הר הגעש מון־פלה (Montagne Pelée). בהמשך, הקמת מרכז החלל של קורו האיצה את ההגירה, בעיקר מברזיל. מלחמת האזרחים בסורינאם בשנים 1982–1990 הביאה זרם פליטים גדול, בעוד שהגירת האיטיים גברה בתקופת משטר דובלייה ובהמשך באמצעות איחוד משפחות בשנות ה־90. בשנת 1977 הגיעו גם פליטים מבני המונג (Hmong) בלאוס, שנקלטו בעיקר בחקלאות.

עד אמצע שנות ה־2000 שלטו בהגירה שלוש קבוצות – סורינאמיים, ברזילאים והאיטיים. כיום התמונה מגוונת הרבה יותר: מצטרפים אליהם מהגרים ממדינות דוברות ספרדית (כמו קולומביה, ונצואלה, פרו, קובה והרפובליקה הדומיניקנית) וגם מהמזרח התיכון, בעיקר סורים ופלסטינים. שינוי זה הביא גם לעלייה חדה במספר השוהים ללא מעמד חוקי, הזכאים לסיוע רפואי ממשלתי (AME): מ־17,000 בשנת 2015 ליותר מ־33,000 בשנת 2019.

הגירה לגיינה הצרפתית

פליטים ומבקשי מקלט

בין השנים 2005 ל־2014 נרשמו 7,934 בקשות מקלט (ללא ילדים), והמספרים עלו בהמשך. בשנת 2020 הגיעו 2,765 בקשות חדשות – בעיקר מהאיטיים (63.6%), אחריהם סורים ופלסטינים (16.9%), קובנים (9.9%) ודומיניקנים (3.8%). ואולם, למעלה מ־95% מהבקשות נדחו, בעיקר של האיטיים. מעמדה של גיאנה הצרפתית כחלק מצרפת הופך אותה עבור רבים ל"שער הכניסה" לאירופה. בפועל, רבים מהם חיים במחנות מאולתרים בתנאים קשים – ללא מחסה נאות מפני הגשם והשמש – בעוד שהשלטונות המקומיים והממשל הצרפתי עושים מעט מאוד לשיפור מצבם.

שער כניסה למהגרים

הערות

[1] Christiane Taubira (28 April 2009). "FICHE QUESTION". Questions National Assembly of France (in French). Archived from the original on 5 April 2023. Retrieved 27 November 2021.

[2]  "FAOSTAT – Land Use". Food and Agriculture Organization. Archived from the original on 11 May 2017. Retrieved 3 February 2019.

[3]  "Parc amazonien de Guyane, le plus vaste Parc national de France et de l'Union européenne". Guiana Amazonian Park. Archived from the original on 4 February 2019. Retrieved 3 February 2019.

[4] סיווג האקלים של קֹפֶּן (Köppen climate classification) הוא שיטה גיאוגרפית מוכרת מאוד, שנבנתה בתחילת המאה ה־20 על ידי ולדימיר קֹפֶּן. המערכת מחלקת את אזורי האקלים בעולם לקטגוריות עיקריות ותת־קטגוריות, על פי נתוני טמפרטורה וכמות משקעים.

[5] https://web.archive.org/web/20080523111146/http://www.legrenelle-environnement.fr/grenelle-environnement/spip.php?rubrique112

[6] BirdLife International (2021). "Grey-winged Trumpeter Psophia crepitans". IUCN Red List of Threatened Species. 2021: e.T45478181A197834257. doi:10.2305/IUCN.UK.2021-3.RLTS.T45478181A197834257.en. Retrieved 30 November 2022.

גויאנה גויינה הצרפתית

גילי חסקין |להציג את כל הפוסטים של גילי חסקין


« פוסט קודם
פוסט הבא »

השארת תגובה

ביטול

הרשמה לניוזלטר

    גילי ברשת
    • Facebook
    • Pinterest
    • Flickr

    קורסיקה

    טיול לבורמה

    טיול באפריקה

    טיול למצרים

     

    טיול לסין

    איי גלפגוס

    טיול לפרו

    הקרנבל בסלבדור

    דרום קוריאה

    גאורגיה

    אירלנד

    טיול לאתיופיה

    טיול ליפן

    דרום הודו

    לטייל בהודו

    טיול לגואטמלה

    איסלנד

     

     

    • Facebook
    • Instagram
    • Flickr
    לחץ לגרסת הדפסה
    [email protected] | טל 04-6254440 או 054-4738536 | © כל הזכויות שמורות לגילי חסקין
    TADAM - בניית אתרים ואחזקת שרתים | מקודם על ידי תלמידי קורס קידום אתרים
    error: Content is protected !!
    גלילה לראש העמוד