הקופים

כתב: גילי חסקין

ראו באתר זה: קופי העולם הישן ;  הגורילה   ;   אורנג- אוטן   ;  למורים  ;

למצגת דידקטית על עולם החי במזרח אפריקה

הקופים נמנים עם סדרת הקופאים, הנקראת גם 'סדרת הפרימטים' (Primates;); זוהי הסדרה המפותחת ביותר במחלקת היונקים ובעולם החי בכללו,הכוללת למעלה מ-524 מיני קופים, קופיפים וקופי אדם.

מוצאם של הקופאים מבעלי חיים אוכלי חרקים קדומים, והם הופיעו על פני כדור הארץ בתקופה גיאולוגית מאוחרת יחסית. ההיסטוריה האבולוציונית של הפרימטים ראשיתה לפני 85 מיליון שנה[1]. פירושה בעברית של המילה הלטינית "פרימט" הוא "ראשון במעלה". את המונח טבע קארולוס ליניאוס (Carolus Linnæus) – מייסד שיטת המיון הזואולוגית המדעית, משום שבסדרה זו כלול האדם, "נזר הבריאה", כדברי ליניאוס. כך קרא ליתר היונקים "השניים במעלה" ולשאר בעלי החיים "השלישיים במעלתם". בקרבה האנטומית הרבה שבין האדם לקופים הבחינו כבר הקדמונים, כמו אריסטו וגלנוס.

צאצאי הפרימטים גדלים לאט. קוף האדם של האזורים בטרופיים מתבגר בערך באותו קצב האופייני לאדם. תופעה מסתבכת בעטיו של גורם נוסף: כמה מן האינסטינקטים שלו הם חלשים והוא צריך ללמוד מן הניסיון. החוקר מארה עשה פעם ניסוי שנועד לבחון את השיעורים היחסיים של האינסטינקט ושל הניסיון בחיות ירודות ובחיות מפותחות. הוא הוציא גור של לוטרה מתוך הקן של אמו ותינוק של בבון מזרועות אמו המתה. מארה גידל את שניהם הרחק ממקום החיות הקבוע שלהם. אף אחד מהם לא קיים מגע עם בני מינו ולא טעם מתפריטו הקבוע. כעבור שלוש שנים החזיר מארה את שני בעלי החיים הללו, על בטן ריקה, למקום החיות הקבוע שלהם. הלוטרה היססה שלושים שניות עד שקפצה אל המים ותוך דקות ספורות אחרי שזינקה כבר תפסה לה דג. האינסטינקט שלט בכיפה. הבבון לעומת זאת, גילה חוסר אונים מוחלט.

מרבית הפרימטים חיים באזורים הטרופיים. כ-80% מהם חיים ביערות גשם. רק מעטים מקופי העולם הישן עברו לחיות בסוואנה ובשולי המדבר. מרבית הפרימטים ישנים על עצים או מצוקים. רק האדם והגורילה ישנים על הקרקע. אצל הפרימטים הראייה היא החוש המפותח ביותר. לפרימטים ראיית צבע חדה וטובה. נחנו בראיית תלת ממד בגלל הצורך לאמוד מרחק בקפיצות.

למרות זאת, הפרימט הוא יצור קשה להגדרה. אם יש משהו שמייחד את הפרימטים כקבוצה, הוא היעדר התמחות. רק קו אנטומי אחד התפתח אצלם מעבר למקובל בשאר בעלי החיים והוא המוח. דומה וסוד עוצמתו של הפרימט, מחדף העצים ועד לאדם, הוא הצירוף בין מוח גדול ממדים, יחיד במינו, בעל יכולת למידה גדולה, לבין גוף קטן ממדים יחסית, ובלתי משוכלל. תכונה נוספת היא החרות מן המתחים המיניים של הייחום העונתי.[2]

המין הגדול ביותר בסדרה הוא גורילה מזרחית (Gorilla Beringei) שמשקלו עד 250 ק"ג. הקטן ביותר הוא למור ברטה עכברי (Microcebus Berthae), או למור עכברי ננסי (Mouse Lemur),  שמשקלו עד 30 גרם (ראו להלן).

:

בסדרת הקופאים נכללות ארבע או חמש תת-סדרות.

1. הפחות מפותחת שבכולן, היא תת-סדרת הטופאיות (Tupaiiformes), או או "חדפי עצים  (treeshrews),  הנחשבת לחוליה המקשרת בין סדרת אוכלי החרקים לסדרת הקופאים. היא כוללת משפחה אחת ובה 15 מינים של יצורים קטנים הדומים לסנאים, החיים על עצים בדרום מזרח אסיה, בעיקר בהודו ובאינדונזיה.
2. מפותחת מעט יותר היא תת-סדרת הטרסיוסים (Tarsiiformes.) ובה משפחה אחת בת שלושה מינים. הטרסיוסים הם יצורים קטנים בעלי עיניים גדולות, יכולת קפיצה מרשימה, הפעילים בלילות וחיים בפיליפינים ובאינדונזיה.
3. תת-סדרת הקיפופים גדולה ומפותחת יותר משתי תת-הסדרות הקודמות. היא מונה שבע משפחות ובהן כ- 49 מינים, שרובם חיי באי מדגסקר, סמוך לחופי אפריקה. בין הקיפופים יש שוכני עצים ושוכני קרקע; הידועים שבהם הם הלמורים ( Lemurs)  בעלי הזנב הארוך, שוכני העצים שבמדגסקר; הגלגו (Galago), קיפוף לילי קטן החי בהודו ובאפריקה[4]; הלוריס (Loris), שהוא קיפוף איטי בתנועותיו החי בהודו ובאינדונזיה[5]; והפוטו (Perodicticus potto), קיפוף החי באפריקה[6].
4. קופים רחבי אף
5. קופים צרי אף, ביניהם משפחת קופי האדם..

המין האחד שבמשפחת האדם, החי כיום בכל רחבי תבל, הוא "האדם הנבון" (הומו ספיינס), אך בעבר, חיו במשפחה זו גם בני סוגים ומינים אחרים. כולם התפתחו במהלך האבולוציה מאותו אב קדמון שממנו התפתחו גם ראשוני הקופים. לאדם ולקוף היה אפוא מוצא משותף,

יש הטוענים , כי יש להסתפק בחלוקת סדרת הפרימאטים שתי תת סדרות.

1. תת סדרת הקופים (Anthropidea). יש המחלקים אותה לשתי על משפחות: קופים צרי-אף, כולל קופי אדם והאדם בכללם, וקופים רחבי אף.
2. תת סדרת הקיפופים (Prosimi)[7].

מכונים גם "דמויי למור" (Lemuriformes), קבוצה זו כוללת את הפרימיטיביים ביותר שבין הפרימטים. הם יותר קטנים מרוב הקופים ויש להם עיניים גדולות יותר. הם קרויים על שם קבוצת הלמורים שוכני מדגסקר.

ראו באתר זה: הלמורים

עולמם של הקופים:

תת-סדרת הקופים היא הגדולה והמפותחת ביותר שבסדרת הקופאים. היא כוללת שבע משפחות ובה 132 מינים, החיים באפריקה, באמריקה ובאסיה. (מין אחד, הנקרא מקוק גיברלטר, חי גם באירופה).

לקופים עיניים חזיתיות, המאפשרות להם ראיה תלת מימדית ואומדן מרחקים מדויק. כמעט כולם פעילים ביום והם היונקים היחידים הרואים את העולם בצבעים, כמו האדם. חוש הריח שלהם אינו מפותח, אך תחת זאת, יש להם שמיעה חדה ורבים מהם משמיעים קולות, המשמשים אותם לתקשורת בין זכרים לנקבות, בני אותה קבוצה, המרוחקים זה מזה. שאגותיו של השאגן, קוף לא גדול החי באמריקה הדרומית, נשמעות למרחק של קילומטרים אחדים והן נחשבות לקולות החזקים ביותר בעולם הקופים.

על חשיבות התקשורת בין שימפנזים ואורנג-אוטנים החלו לעמוד רק לאחרונה. יש כמה 'אומות' שונות של שימפנזים  חבי יבשת אפריקה והתברר, כי יש להן שיטות תקשורת משלהן; מלבד קריאות, השימפנזים גם משתמשים במחוות סמליות, שאחדות מהן משותפות גם לנו; למשל, נשיקה כאות של פיוס וחיבה, לחיצת יד בין שני זכרים, הרמת זרועות בהצדעה, שני זכרים, המנקים (פולים כינים, מסרקים) זה את זה. המדענים נמצאים עדיין בתחילת הדרך בהבנת המשמעות של כל המחוות; עם זאת גילו, שכאשר פרט מסוים רוצה שינקו אותו, הוא נוהג להרים עלה ומעביר עליו את בהונותיו, ולפעמים מקרב אליו את פיו, ואז מפיל אותו. אין ספק, כי משמעם של מחוות כאלה הוא: "אני רוצה בניקוי"; "אני מתעניין בך" וכן הלאה. אם אכן מחוות אלה הן ביטוי תרבותי, נוכל לראותן כמגיבות ל'שינויים אופנתיים'. כריסטופר בוש חזה בכך לראשונה ב- 1993 הוא תיאר אופן התנהגות, שבו לוקחים שימפנזים עלה ומשמיעים קול מסוים למראהו, ואז מתחילים לקרוע אותו ('קריעת עלים'). בעת מנוחתם נטו לשנות תנוחה מפעם לפעם, קרעו עלים וחזרו לישון. הצטיינו בכך במיוחד שימפנזים צעירים או נקבות.

התקשרות בין אורנג-אוטנים נחשבת למוגבלת, ורפרטואר הקולות שלהם אכן מצומצם. אולם מזמן לזמן, בעת סיורי בוקר מוקדמים ושלווים, נשמעים בג'ונגל קולות ארוכי טווח, רעשניים ומסקרנים. רק זכרים בוגרים מסוגלים להשמיע קולות אלה. קולות אחרים הם נחירות וציוצי נשיקות, אך בשאר הזמן הם שקטים. קיימת גם תקשורת חזותית. די במבט אחד מהאם לצאצאה כדי להבהיר לו, שיש לסיים את הארוחה ולהתקדם הלאה. לעתים מצטייר מבט עצוב על פניו של קוף מסוים ומעיד על צער, בעיקר אם נתקע על עץ גבוה ואינו יודע כיצד להיחלץ. הדבר קורה בעיקר לצעירים. אז נחלצת אמו ומחלצת אותו מהמצב המביך באופן שלא היה מבייש אף מחלץ מקצועי.

יצורים נבונים:

מוחם של הקופים גדול ומפותח; רק ללווייתנים ולדולפינים יש מח הדומה למוחם בגודלו (בהשוואה למידות הגוף) ובדרגת התפתחותו. הקופים הם יצורים נבונים, המסוגלים ללמוד דברים רבים. יש קופים שלמדו אף לדבר בשפת החרשים – אילמים והם יודעים מאות סימנים בשפה זו ומסוגלים לשוחח עם המטפלים בהם. עם קופי השימפנזה יכולים החוקרים "לשוחח" באמצעות כעין כפתורים, שעליהם מצוירים סימנים שונים המסמלים מושגים. את הכפתורים האלה מסוגל השימפנזה להצמיד ללוח בסדר מסוים, והוא בונה באמצעותם משפטים ואחר כך מפרק אותם, במעין משחק דומינו. קופי שימפנזה אחרים, מסוגלים להקיש סימנים, המצטרפים למשפטים פשוטים, על מקלדת מחשב מיוחדת שנבנתה בעבורם.

לתוצאות המוצלחות ביותר בקשר לרכישת כושר לשוני על ידי בעלי חיים, הגיעו בקרב קופי-על, כמו שימפנזים, גורילות ואורנג-אוטנים.

הפסיכולוגים אלן גארדנר (Allen Gardner) וביאטריס גארדנר (Beatrix Gardner) היו זוג חוקרים פורצי דרך בתחום חקר ההתנהגות והקוגניציה של בעלי חיים, במיוחד בתחום הקשר שבין שימפנזים לשפה אנושית.

בשנות ה-60 וה70, של המאה ה-330, ערכו בני הזוג גארדנר , את יכולות השפה של שימפנזים. היה זה אחד הניסויים המפורסמים ביותר בתחום הפסיכולוגיה והפרימטולוגיה  מטרתם הייתה לבדוק האם ניתן ללמד שימפנזה להשתמש בשפה אנושית, והאם זו תהיה רק חיקוי או הפנמה של שפה כדרך תקשורת.

וושו (Washoe), נקבת שימפנזה צעירה, שנולדה ב-1959 בגן חיות בפלורידה, נבחרה לניסוי. היא גדלה בביתם של בני הזוג גארדנר ,בסביבה ביתית וחינוכית, בדומה לילד אנושי. החוקרים לימדו אותה להשתמש בשפת הסימנים האמריקנית (ASL).

במקום רק לאמן אותה לחזור על סימנים בודדים (כמו בניסויים קודמים עם שימפנזים ודולפינים), השתמשו הגארדנרים בחיזוקים חיוביים, הקשרים מציאותיים ושיח פעיל כדי לגרום לוושו להבין את משמעות הסימנים ולהשתמש בהם ביוזמתה.

וושו הצליחה ללמוד למעלה מ-130 סימנים (ולבסוף אף למעלה מ-350), להשתמש בהם בהקשר הנכון, ליצור צירופים כמו "water bird" לתיאור ברווז, 'תינוק במשקה שלי' על בובה בספל, 'תפוח מים' על אבטיח ועוד  ולבקש דברים בצורה יצירתית כמו "more tickle" לבקש ליטוף נוסף.

המסקנות עוררו ויכוח נרחב בשאלה אם שימפנזים יכולים לרכוש שפה אנושית אמיתית או שמדובר באימוץ אסוציאציות בלבד.

השימפנזה הצעיר לוליס, למשל, למד את שפת הסימנים אך ורק משימפנזים אחרים, ומטפלים הקפידו שלא להשתמש בה בנוכחותו. מבלי שלימדו אותם, השימפנזים גם קיללו, כשמילת הקללה המועדפת עליהם היתה 'מלוכלך', והם גם המציאו שמות לדברים שאת שמם לא ידעו. קופה ששנאה צנון, קראה לו 'אוכל בכי מכאיב', לאבטיח 'משקה סוכריות' ולפרי הדר 'פירות ריח'. הקופה ואשו, שהצטיינה בהערכה עצמית רבה, קראה לשימפנזים אחרים 'פשפשים שחורים'.

החוקרים ייחסו חשיבות רבה לצירופי מילים אלה, מפני שלא היו תוצאה של חיקוי או אילוף, אלא המצאה של הקופים עצמם. גם השימפנזה פאנבאנישה גודלה בתנאים דומים ולמדה סמלים על בוריים. באמצעותם היא רכשה 'יכולת דיבור' מעומעמת באנdלית בדומה לרכישת שפה אצל תינוקות וילדים צעירים. פאנבאנישה רכשה עם השנים אוצר מילים של ילד בן שנתיים. הרבה סמלים, שבהם היא משתמשת, קשורים במזון. פאנבאנישה מגלה יכולת נדירה בהבנת השפה האנגלית המדוברת, ומרחיבה את אוצר המילים שלה ללא הרף.

גורילה אחד, שהתפרסם ביכולת שלו ללמוד את שפת הסימנים, היה שאנטק (Chantek),. התפתחות יכולתו הקוגניטיבית וכשרי הלימוד והשפה שלו נחקרו על ידי  מרי לואיס מיילס (Mary Louise “Lou” Miles) במרכז הפרימאטים הידוע  יירקס Yerkes National) Primate Research Center) שבאוניברסיטת אמורי בג'ורג'יה, ארצות הברית,. שאנטק נולד בשבי בדצמבר 1977 להוריו דאטו וקמפונג, שנלכדו כחיות בר. מטרת המחקר היתה ללמדו להסתגל לסביבת האדם ולהכיר בכלליה וביחסי הגומלין השוררים בה. האנתרופולוגים  כינו

את התהליך הזה 'תירבות'. אימוניו נחלקו לארבעה חלקים, החל מנובמבר 1979: תחילה בנו את הקשר החברתי בינו לבין מטפליו. בשלב השני, ניסו לפתח אצלו מוטיבציה ורצון לתקשורת עמם. בשלב השלישי ניסו לעורר אצלו סקרנות לפריטים שונים שהוגשו לו. בשלב הרביעי עודדו אותו להביע את רצונו, תחילה בתנועות ידיים ואחר כך ע"י חיקוי.

בסך הכל למד שאנטק להכיר 150 סימנים במשך שנים אחדות, מתוכם הוגדרו 721 כספונטניים לפי ההגדרות המקובלות. עד  לשנת 1986 הוא הוסיף למאגר המידע שלו כ- 02 סימנים מדי שנה בממוצע, ואף החל להמציא סימנים משלו.

מבנה הגוף ואורח החיים:

בהונותיהם של רוב מיני הקופים קבועים מול שאר אצבעותיהם, דבר המאפשר להם ללפות ענפים ולטפס על עצים. (אצל האדם רק האגודל בכף היד פונה מול שאר האצבעות, ואילו בהונות הרגליים, מקבילים לשאר אצבעות הרגליים).

רוב מיני הקופים ישנים על העצים בישיבה, ורק הגדולים שבהם בונים להם קינים לשינה העשויים ענפים. מדי לילה קן חדש על עץ אחר. מעט מאד ידוע על הפונקציונליות של התנהגות אינטליגנטית זו.

עד השנים האחרונות התמקדו רוב המחקרים על ההתנהגות והארגון של חברות קופים שונות במשך היום, והיה ידוע מעט מאד על פעילותם של הקופים בלילה או על מנהגי השינה והמנוחה שלהם. אולם מחקר מעמיק על השימפנזה  הגמדי, הבונובו ((Bonobo))[8], שעסק, בין היתר, בטיב הבנייה ובתכנונה, במרחקים שבין הקינים, גילה קיום קשרים הדוקים בין הפרטים והעדפה ברורה בבחירת השותף להקמת הקן או בקביעת המרחק בין הקינים.

התבוננות במנהגי הקמת קיני השינה של קופים וקופי אדם העלתה שאלות שונות לגבי 'תכנון הבניה' שלהם. לא ניתן להסביר את היכולת המופלאה הזאת של בעלי החיים בתור התנהגות אינסטינקטיבית גרידא; רק ההנחה של תודעה, ואולי גם תודעה עצמית, יכולה לסייע לנו בהבנת הגורמים, המשפיעים על התגבשות 'תרבויות' בקרב חברות אלה. הדבר מתקשר לארגון חברתי, ליכולת אדריכלית, לכושר בניה, לסבלנות אין קץ, לניסיון וללמידה, ליכולת אמנותית או קדם אמנותית, לראיה מרחבית ול'תפיסת עולם', המביאה  בחשבון את הצורך למלט את הצאצאים מאויבים.

באצבעותיהם של הקופים התפתחו ציפורניים שטוחות, וכך יכולות הכריות שבקצות האצבעות לשמש אותם למישוש וללפיתה. ביכולת המישוש שלהם עולים הקופים על כל שאר בעלי החיים (לרבות האדם). קופים יודעים גם לאלתר חומרי בנייה ולהשתמש בכלים. על שימוש בכלים דווח לעיתים מזומנות אצל בבונים בטבע ובשבי כאחד, ולא רק אצל קופי האדם; חשוב להבהיר נקודה זו, משום שהבבונים מייצגים, לדעת אנתרופולוגים וחוקרי אבולוציה רבים, שלב אפשרי בתהליך ירידת הקופים מן העצים. יכולתם להשתמש בכלים, כגון מקלות להשגת מזון, חפצים שונים לאגירת נוזלים מהגוף, מקלות ואבנים להרחקת קיני חרקים וכדומה, מפתיעה, אף על פי ששימוש באובייקטים כמעין פטיש לפיצוח פירות קשים, או אגוזים שכיח אצל שימפנזים או בקרב קופי הקפוצ'ין (Capuchin)[9] החום, אופני שימוש בכלים כאלה נדירים בקרב קופי המקוק והבבון.

בעבר נחלקו החוקרים בסוגיה, אם פתיחת קינים של דבורים קרקעיות או נמלים על ידי מקלות היתה חפירה מכוונת או חיטוט מקרי. אולם שליפת שורשים בעזרת מקלות או שליפת עשב על ידי אבן, בגן החיות של צ'סטר, הן בוודאי שימוש מכוון בכלים להשגת מזון.

התנהגות זו מתחילה בכך, שצעירים מתבוננים בהוריהם או בקופים בוגרים בקבוצה, המבצעים פעילות זו. לאחר מכן הם מנסים לבצע אותה בכוחות עצמם. הם צריכים ללמוד  לבחור ענף/זלזל באורך ובעובי מתאימים וללמוד כיצד לתלוש ממנו את העלים, כיצד להחדירו למעבה האדמה או לתוך הקן הרצוי, כמה זמן להשהותו שם, כיצד להוציאו בעדינות החוצה, בלי שהטרמיטים הנלכדים יפלו בדרך… את כל אלה לומדים השימפנזים בדרך של 'ניסוי וטעייה'. שימפנזים גם השתמשו במקלות לפתיחת פירות וקופסאות, ואפילו לפתיחת דלת של מחסן מזון.

ג'יין גודול (Jain godol), חוקרת השימפנזים הידועה, גילתה שהשימפנזים בגומבה (Gombe)[10], משתמשים בעלים כ'מגבת' או כ'תחבושת' לטיפול בפצעים, לניגוב צואה ושתן, בייחוד בזמן שלשול, ואפילו לניגוב התזת זרע, לדילול לכלוך במזון נוזלי או אוכל דביק, ולניגוב בוץ מן הגוף. במקרה אחר, שימפנזה צעיר ניגב בננה מלוכלכת, שחטף משימפנזה אחר בקבוצה. גם בשבי משתמשים שימפנזים לא אחת בניירות, לרבות נייר עיתון, לניגוב פצעים מדממים, לניגוב צואה, מים ושמן; היו שראו שימפנזים  גם מנגבים את אחוריהם במקלות או בשיירי פרי, ואת כלוביהם בנייר, בעלים, בקש ובאריגים גסים.

הקופים הם אוכלי כל, כמוהם כאדם. הם אוהבים פירות, אך אוכלים גם עלים ושורשים ומגוונים את תפריטם בחרקים, בלטאות, בביצי עופות ובגוזליהם. הבבון ושימפנזה צדים גם יונקים צעירים, כגון עופרים של אנטילופות ואוכלים את בשרם. כמה קופים, כגון הגורילה והקולובוס, הם בעלי חיים צמחוניים וניזונים רק מעלים, פירות, שורשים וכד'.

מחקר העוסק בנושא של 'רוקחות זיאולוגית', עשוי להראות כיצד בעלי חיים, בעיקר מקרב היונקים, יודעים לרפא את עצמם במקרים מסוימים ע"י צמחים, שאינם נכללים בתפריט המזון הרגיל שלהם.  הרגלי התזונה של השימפנזים נחקרו במעקב שיטתי ומתמשך מדי יום ביומו ע"י חוקרים שונים. מקום חשוב ביותר במחקרים אלה הוקדש לשימוש שעושים השימפנזים בצמח המרפא אספיליה (Aspilia) שהיה גם בשימוש של חברות אנושיות ביבשת[11]. על חשיבותה הרפואית המגוונת של האספיליה – בין היתר לריפוי סרטן ריאות ושד – עמדו הביוכימאים בשנים האחרונות. ייתכן שהשימפנזים, הניזונים מצמחים אלה, משתמשים בהם, כדי לרפא עצמם בסרטן.

התנהגויות תזונה חריגות, המאפיינות שימפנזים, הן עדות מכרעת נוספת לאינטליגנציה הגבוהה של השימפנזים, ביחס לפרימאטים אחרים. השימפנזים נכירים צמחי מרפא ונוטלים אותם במכוון. החוקרים השוו את מנהגי התזונה של השימפנזים לאלה של הבבונים, החיים בקרבתם, והתגלה, שהבבונים באזור אינם יודעים על צמחי המרפא, ואוכלים מהם רק לעתים נדירות, וגם אז במקרה ולא במכוון. במשך כעשרים שנה, נצפו רק שני מקרים שבהם אכלו בבונים צמחי אספיליה.

הגורילות בטבע הוכיחו כי בעניין 'רוקחות זיאולוגית' הן בשלב מתקדם בהרבה ממה שחשבו. גורילות ההרים מקבוצת 'סוסה' שברואנדה וכנראה גם גורילות הרים במזרח קונגו שבמרכז אפריקה, נצפו כשהפסיקו לאכול מזון צמחי בגשם שוטף, כנראה בגלל בעיות עיכול הנגרמות ע"י מזון רטוב. הרגלי תזונה של גורילות הרים, שנחקרו בקרבת 'מרכז המחקר בהר קאריסוקי' (Karisoke Research Center)[12] ברואנדה, מצביעים על רמת אינטליגנציה  גבוהה ועל יכולת ברירה של צמחים, וכמו כן על למידה מתוך התבוננות בגורילות מבוגרות יותר. אכילת סרפדים, למשל, מספקת לגורילות עלים עשירי חלבונים. הם מקפידים להחזיק את עלי הסרפד הדוקרניים והצורבים באופן שלא יזיקו לכפות ידיהם, לאצבעותיהם ולשפתותיהם הרגישות. תינוקות הגורילה, עוד בטרם נגמלו, לומדים מאמותיהם את האחיזה הנכונה של עלי הסרפד. בניגוד לאוכלי צמחים גדולים אחרים, שקיבתם התמחתה בעיכול מזון צמחי, משתמשים הגורילות בתובנתם, כדי לבחור צמחים ערבים לחך וטובים לבריאות.

לגבי אורנג-אוטניים, אין לנו ידיעות על הכרתם צמחי מרפא, אבל המחקרים האחרונים גילו ממצאים רבים על טיב המזון שלהם ועל בחירתו, בהתאם לעונות שונות, במזון המתאים, כדי לשמור על בריאותם. הם לועסים גבעולי זנגביל בר ומרבים לאכול פירות עסיסיים, המספקים להם מזון עתיר קלוריות. בזמן שאין הבשלת פירות שופעת, הם מגוונים את תפריטם כמו השימפנזים באפריקה בשליפת טרמיטים מקיניהם ובמזון צמחוני אחר, כגול קליפות עצים, עלים או חלקי צמח הפנדנוס דמוי הכרפס[13].

מחקר שנעשה בקרב קופי הקפוצ'ין העלה השערה, ששיטת הדיקור הסיני הועתקה מהתבוננות בקופים. במחקרים על קופי קפוצ'ין אכן נצפו נקבות, כשהן לוחצות על נקודה מסוימת בשורש ידיvן באמצעות קיסם או זלזל. בעקבות הלחיצה הן שקעו ברגיעה ובשלווה זמנית. ידוע, כי קיימת בפרק כף היד, נקודה שלחיצה עליה מביאה לשיכוך כאבים. יחסי הקרבה בקרב קופים וקופי אדם באים לידי ביטוי בסידור וניקוי פרווה הדדיים או באמצעות ליקוק, בין השאר ליקוק פצעים של קוף אחר.  בספרות המדעית מדווחים לאחרונה הרבה על פרימאטים שונים, המשתמשים בחפץ מסוים, על מנת לשפר את הטיפול בגופם או בגוף זולתם. כך, למשל, משתמשים קפוצ'ינים בעלים כדי לעצור פצע מדמם או הפרשות נוזליות אחרות, או במקלות כדי לחטט באוזניים מדממות, או בסיבי מצחים לניקוי שיניים.

בטבע, באזורים שבהם הושבו לטבע ובתנאי שבי-למחצה ראו חוקרים כי מקוקי רזוס נוהגים תכופות לחפור בקרקע ולאסוף מינרלים שונים, שבתחילה טיבם לא היה ברור. החוקרים סברו, כי 'המרכיב המשני' בצמחים המועדפים על ידם מספק הגנה מפני חומרים רעילים. מחצית מ- 141 מיני הצמחים, שנאכלו על ידי מושבת מקוקי רזוס באיים הקריביים שימשו כ'צמחי מרפא' לאדם מימים ימימה. כמו כן, קיימות גם תופעות דומות של חפירה בקרקע אצל מקוקי רזוס גם בשאר מקומות מושבם. המדענים תמהו מדוע הקופים נוהגים להתלכלך כל כך. נתגלה כי הקרקעות שם הכילו ריכוזים גבוהים של קאולין, היוצר נוגדנים לטפילים שלשוליים בקיבה של האדם. הוא מרפא גם בעלי חיים מכאבי בטן, וכנראה מסוגל לנטרל השפעות של מרכיבים משניים רעילים אחרים. מקוקי הרזוס השתמשו אפוא הן במינרלים מן הקרקע והן בצמחי מרפא לצרכי בריאות.

חיי חברה ורביה:

הקופים הם בעלי חיים חברתיים. חלק מן המינים חיים במשפחות, ורוב המינים חיים בקבוצות גדולות, הנקראות 'עדות'. בעדת הקופים שוררים סדר ומשטר, ויש קופים שליטים המנהיגים אותה.

הריונן של הקופות ממושך; הוא נמשך 5 עד 9 חודשים במינים השונים. עם תום ההיריון נולד לרוב גור אחד, הנצמד לאמו ויונק חלב מפטמותיה (בחזה יש רק שתי פטמות, כמו אצל האשה). האם מטפלת בצאצאיה טיפול מסור וממושך, והם שומרים על הקשר אתה, גם לאחר שהגיעו לבגרות ולעמידה ברשות עצמם. השימפנזה, למשל, מתחיל להיזון בכוחות עצמו רק במלאת לו שנתיים, ומגיע לבגרות מינית כחלוף 10  שנים נוספות.

מתחלקים לשתי בנות סדרה: קופי העולם הישן וקופי העולם החדש. כל הקופים התפתחו מקבוצה אחת של קופיפים, שנפרדו לפני למעלה מ-30 מיליון שנה, כשהן עוברות לסביבת חיים ששונה ומפתחות הסתגלות שונה.

קופי העולם הישן עולים על אלו של העולם החדש בגודל גופם ובהתפתחותם השכלית. קופי העולם החדש עולים עליהם ביכולתם המוטורית (זנב לופתני). קופי העולם החדש מכונים גם "קופים רחבי אף". חיים במפלסים העליונים של היער הגשום ואין ביניהם קופי קרקע. אין ביניהם מקבילים לקופי האדם האנתרופואידים (שמפנזות, גורילות, אורנג אוטן) ואין בהם חברותיות מפותחת כמו אצל הבאבונים. אך לעומת זאת, הם בעלי כושר תנועה מפותח יותר. הקופים האמריקאיים הינם פחות תוקפניים מהקופים שוכני הקרקע, משום שהם חיים על העצים שהיא סביבה מוגנת. אין להם בוהן נגדית, כפי שקיימת אצל חלק מקופי העולם הישן. אין להם בלוטות שת שתפקידן להגביר את החיכוך עם הענף[14].

"קופי העולם הישן":

בין "קופי העולם הישן" (אסיה ואפריקה), שהם המפותחים שבקופים, יש מינים רבים החיים על הקרקע; לרובם יש על אחוריהם "יבלות ישיבה" בולטות, ולמינים מסוימים יש "כיסי לחיים" פנימיים, לאגירת מזון. לחלק מ"קופי העולם הישן" אין כל זנבות. רוב החוקרים כוללים את חסרי הזנב שבהם בקבוצת "קופי האדם". קבוצה זו מונה שלוש משפחות:

1. משפחת הגיבוניים.
2. משפחת האורנג-אוטניים.
3. משפחת האדם.

משפחת הגיבוניים מונה תשעה מיני קופים צמחוניים חברותיים ביותר, שכולם חיים באסיה. ידיהם של הגיבונים ארוכות ומגיעות כמעט עד לקרקע והם מיטיבים לנוע בזריזות בין ענפי העצים. גם בגני החיות הם מפליאים בתעלוליהם. אלה החיים בטבע יורדים רק לעתים רחוקות אל פני האדמה, ואז הם הולכים על שתיים.

במשפחת האורנג-אוטניים נכללים האורנג-אוטן, החי באיים סומטרה ובורניאו שבאינדונזיה ועומד על סף הכחדה; הגורילה, החי ביערות העד של אפריקה התיכונה והמערבית, בעיקר באוגנדה, בזאיר וברואנדה, וגם מספר פרטיו שלו הולך ופוחת;  והשימפנזה, ששני מיניו חיים אף הם ביערות העד של אפריקה.

"קופי העולם הישן" בעלי הזנב, נכללים במשפחת הגנוניים (או גונוניים). זוהי משפחת גדולה ומגוונת ובה 71 מינים, החיים בעיקר באזורים הטרופיים של אסיה ואפריקה. הגדולים שבהם הם הבבון והמנדריל, החיים בסוואנה האפריקנית. למנדריל הזכר אופי רגזני ופראי, חזות מאיימת וצבעים בולטים ביותר, גם בפניו וגם באחוריו, והוא שכיח בגני חיות. המנדרילים שייכים ל"קופי הכלב" שבמשפחת הגונוניים וחיים בטבע בחבורות על פני הקרקע ביערות עבותים. בשבי הם מאריכים ימים עד 50  שנה. מקבילים להם מיני המקוק, החיים באסיה. מיני הגונון הם קופים שוכני עצים וארוכי זנב, בעלי "יבלות ישיבה" ו"כיסי לחיים" גדולים, החיים באפריקה. הם שכיחים ביותר בגני חיות ומסוגלים להאריך ימים בשבי עד 25 שנה.

במשפחת הגונוניים בולט הסוג קולובוס (Colobus) ביפי פרוותו השחורה, ששיער לבן וארוך עוטר אותה משני צידי הגוף ובשלה הוא ניצוד ברבבותיו. הוא חי על צמרות העצים במזרח אפריקה. הלנגור (Langur):, קרובו, חי בהודו, בורמה ואינדונזיה[15].

אחד ממיניו, הלנגור המצוי, גופו אפור-צהבהב ורק פניו, ידיו ורגליו שחורות. אגדה הודית מספרת עליו, שהוא הביא לבני האדם את פרי המנגו מגן עדן וכעונש על כך נשרפו פניו והשחירו. הלנגור קדוש להודים, ובמקדשים ברחבי הודו ונפאל נראים לנגורים רבים הבאים לבקש מזון מן המתפללים והתיירים. אחד האלים החשובים בהינדואיזם, הנומן (Hanuman), מעוצב בדמותו של הלנגור.

"קופי העולם החדש":

תת סדרת הקופים נחלקת לשתי קבוצות: קבוצת "קופי העולם הישן" וקבוצת "קופי העולם החדש", או קופי אמריקה. אלה האחרונים נחשבים למפותחים פחות ובמוחם יש פחות תלמים וקפלים מאשר במוחם של "קופי העולם הישן".

"קופי העולם החדש" הם שוכני עצים, ולרבים מהם יש זנב ארוך וגמיש, המשמש להם כרגל חמישית. רובם חיים ביערות הטרופיים של אמריקה הדרומית והתיכונה. עמם נמנים המרמוסטים (Callitrichidae)), קופים קטנים ושעירים, שאצבעותיהם מצויידות בטפרים (ולא בציפורניים) שבעזרתם הם מטפסים על העצים[16]. המין "מרמוסט גמד" הוא הקטן שבקופאים: אורכו 16 סנטימטרים ומשקלו 07  גרם, והוא נראה כעכבר גדול.

בני משפחת הצבוסיים (Cebidae)   הם קופים קטנים ובינוניים, החיים אף הם על העצים ביערות אמריקה, אך אצבעותיהם נושאות ציפורניים שטוחות ומוחם מפותח יותר ממוחם של המרמוסטים. הידועים שבבני המשפחה, שאותם מרבים לגדל בגני החיות, הם קוף העכביש, המפליא לטפס ולהיאחז בזנבו, שהוא ארוך הרבה יותר מגופו, וקוף הסנאי, הסאימירי (Saimiri).  מין פופולרי אחר הוא קוף הינשוף, הדרוקולי  (Douroucouli), שיש המשייכים אותו למשפחה נפרדת  המשתייך למשפחה זו,  הוא הקוף הלילי היחידי ב"קופי העולם החדש".

אחד ממיני הצבוסיים, הנקרא קוף הקפוצ'ין בשל שיער ראשו המזדקר, הדומה לכיפת הנזירים הקפוצ'יניים, הוא יצור נבון במיוחד. בשנים האחרונות החלו לאמן (גם בישראל), קופי קפוצ'ין לסייע לנכים (להביא להם חפצים שונים, וכדומה).

ביבליוגרפיה:

אנציקלופדיה יבנה לארוס, כרך 13, עמ' 83-86

"אתיקה, רגשות ובעלי חיים", זאב ונדב לוי, ספרית פועלים, פרקים 5, 8, 10, 12, 13

הערות

[1] מדענים דוחפים אחורנית את מקור הפרימטים מ-65 מיליון שנה ל-85 מיליון שנה, הידען

[2] רוברט אדרי, בראשית הייתה אפריקה, זמורה ביתן, תל אביב, 1979, עמ' 70.

[3] תודה לרוני רדו על הבהרותיו

[4] הגלגו, Galago (ולפעמים נקרא גם Bush Baby), שייך למשפחת הגלגויים (Galagidae) בסדרת הפרימטים. הם פרימטים קטנים ממשפחת הלוריסיים (Lorisidae), המאפיינים בעיקר את אפריקה הטרופית.

נקודות עיקריות על הגלגו:

• בעלי עיניים גדולות מאוד וראיית לילה מעולה.
• קופצים למרחקים מרשימים.
• ניזונים בעיקר מחרקים, פירות, וצוף.
• חיים ביערות ובסבכי עצים.
• משמיעים קריאות ייחודיות שמשוות להם את הכינוי Bush Babies.

[5] הלוריס, באנגלית Loris, הוא פרימט קטן ממשפחת הלוריסיים (Lorisidae), שוכן ביערות הגשם של דרום ודרום-מזרח אסיה.

• בעל מבנה גוף קטן וראייה לילית מעולה.
• תנועה איטית וזהירה בין ענפי העצים.
• תזונה מגוונת: פירות, חרקים, צוף ולעיתים קטנטנים אחרים.
• מנגנון הגנה ייחודי: בלוטות ארסיות המייצרות רוק רעיל, בו הוא מושח את פרוותו ויכול להעבירו בנשיכה.
• נחשב מין בסכנת הכחדה בגלל כריתת יערות וציד לא חוקי.

[6] הפוטו : Perodicticus potto, משפחה: לוריסיים (Lorisidae)

הוא סוג של פרימט קטן, איטי וחשאי, הנמצא בעיקר ביערות הגשם של מערב ומרכז אפריקה.

מאפיינים בולטים: גוף קטן יחסית (משקל של 1–1.5 ק"ג) עם פרווה עבה בצבע חום-אפור. עיניים גדולות מאוד המותאמות לראיית לילה. תנועה איטית וזהירה בין ענפים, המתאפשרת בזכות אחיזה חזקה ועצמות מיוחדות בצוואר שמאפשרות הגנה מפני טורפים. בעלי שיניים חותכות מיוחדות המשמשות לניקוי הפרווה ולציד חרקים.

הפוטו יכול להפריש חומר ריחני מבלוטות עוריות כדי לסמן את הטריטוריה שלו. נפוץ ביערות טרופיים מאוגנדה וקמרון במזרח ועד חוף השנהב וגינאה במערב. תזונה: בעיקר פירות, צוף, חרקים ולעיתים בעלי חיים קטנים. מסוגל לאכול גם גומי עצים, אותו הוא מוצץ מהקליפה. מוגדר כמין בעל חשיבות לשמירה על המגוון הביולוגי של היערות האפריקאיים. מוגדר כפגיע (Vulnerable) עקב כריתת יערות וציד בלתי חוקי.

[7] תודה לרוני רדו על הבהרותיו

[8] הבונובו קטן יותר מהשימפנזה המצוי, עם גוף עדין יותר, פנים כהות ושפתיים ורודות.  חי בחברות מטריארכליות יחסית, שבהן לנקבות מעמד חברתי גבוה, ונראה פחות תוקפני מהשימפנזה המצוי. הבונובו משתמש במגע מיני (כולל בין בני אותו מין) לא רק לרבייה אלא גם לחיזוק קשרים חברתיים, פתרון סכסוכים והפגת מתחים. יכולת הבנה ושימוש בכלים, תקשורת מורכבת (כולל קריאות ייחודיות), יכולות אמפתיה וחיקוי. הבונובו חי בטבע רק ביערות הגשם של הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, מדרום לנהר הקונגו.

[9] קפוצ'ין או סֶבּוּס (שם מדעי: Cebus) הוא סוג של קוף ממשפחת הצבוסיים, שבתת סדרת קופים רחבי אף. שמם בא להם מצבעם, הדומה לברדס שנוהגים ללבוש חברי מסדר הקפוצ'ין של הכנסייה הקתולית. סוג זה הוא אחד משני הסוגים שבתת-משפחת הקפוצינים (Cebinae) ביחד עם הסוג קפוצ'ין כהה (Sapajus).

[10] שמורת גומבה (Gombe Stream National Park) – ממוקמת בצפון-מערב טנזניה, על שפת אגם טנגניקה.

[11] צמח המרפא אספיליה (Aspilia) הוא סוג של צמח ממשפחת המורכבים (Asteraceae), הנפוץ בעיקר באפריקה הטרופית. האספיליה כוללת מינים שונים של עשבוניים ופרחים צהובים המזכירים חמניות.

אחד המינים הנפוצים הוא Aspilia africana, המשמש ברפואה המסורתית באפריקה

[12] מרכז המחקר בהר קאריסוקי (Karisoke Research Center) הוא מוסד מפורסם לחקר גורילות ההרים (Gorilla beringei beringei), שהוקם בשנת 1967 על ידי חוקרת הפרימטים דיאן פוסי (Dian Fossey). וסד במטרה לחקור ולהגן על אוכלוסיות גורילות ההרים הנדירות באזור.

ממוקם ברכס הרי וירונגה, בצפון-מערב רואנדה. שמו נגזר משמות שני ההרים הסמוכים: קאריסימבי (Karisimbi) וביסוקי (Visoke).

[13] צמח הפנדנוס (Pandanus), הידוע גם בשם עץ הבורג, הוא סוג של צמח ממשפחת Pandanaceae, הכוללת יותר מ-600 מינים של צמחים טרופיים.

הפנדנוס הוא עץ או שיח טרופי, שגדל בעיקר בדרום-מזרח אסיה, אוקיאניה ואפריקה הטרופית. הוא בעל גזע זקוף ולעיתים נטוי, עם שורשי תמיכה אויריים המעניקים לו מראה של רגליים מרובות. העלים ארוכים, צרים, קשיחים, ומסודרים בצורה לוליינית המזכירה בורג – מה שמסביר את שמו.

[14] בעולם החדש נמנו שבעים מיני קופים. הם נחלקים לשתי משפחות: צ'בוסיים, שגודלם כגודל חתול ומרמוסטיים, קופי סנאי.

הקוף האינטליגנטי מכולם הוא הקפוצ'ין. זהו יצור המסוגל לפתור בעיות שלא הכיר בעבר (כמו למשל בניסוי המפורסם בו תפס חולדה הקשורה לחוט, כדי להביא בננה מרוחקת). מתחרה באינטליגנציה שלו עם בבונים ושימפנזים, ומשתמשים בו לעזרה לנכים. לקוף הזה פרצוף אדום. כאשר הוא חולה במלריה, הפרצוף מחוויר וזה איתות לנקבה שהוא חולה.

[15] לנגור (Langur):  שייכים למשפחת קולוביים (Colobinae) – קופים בעלי בטן מיוחדת המאפשרת עיכול עלים.

מאופיינים בגוף רזה, פרווה עבה ולעיתים אפורה או זהובה, וזנב ארוך מאוד. נפוצים ביערות ובאזורים פתוחים בדרום אסיה, במיוחד בהודו, נפאל ובנגלדש.

חיים בקבוצות מטריארכליות או בקבוצות מעורבות. התקשורת כוללת קריאות חזקות, הבעות פנים ותנועות גוף. קדושים במסורת ההינדואית, במיוחד הלנגור האפור (Hanuman Langur) שנחשב מלווהו של האל האנומן.

[16] משפחה זו שייכת לסדרת הפרימטים, תת-סדרת הקופים רחבי האף (Platyrrhini), וכוללת מינים קטנים יחסית של קופים החיים ביערות הגשם של אמריקה הדרומית והמרכזית. מינים רבים מפגינים רביית פוליאנדריה – נקבה אחת עם מספר זכרים המסייעים בגידול הצאצאים. מתקשרים באמצעות קולות ציוץ וקריאות מורכבות, סימנים חזותיים וריחניים.