מבוא לטיול בסורינאם

כתב: גילי חסקין; 11-08-2025

ראו גם: ההיסטוריה של סורינאם

למצגת דידקטית על סורינאם

למצגת על טיול בשלוש הגויאנות

תקציר

סורינאם, ושמה הרשמי "הרפובליקה של סורינאם", היא מדינה קטנה בצפון אמריקה הדרומית, הנחשבת גם לחלק מהאיים הקריביים ומהאנטילים המערביים.

סורינאם  ממוקמת מעט צפונית לקו המשווה, ויותר מ־90% משטחה מכוסה ביערות גשם – שיעור כיסוי היערות הגבוה בעולם.

ראו באתר זה: יער הגשם הטרופי

סורינאם גובלת באוקיינוס האטלנטי מצפון, בגיאנה הצרפתית ממזרח, בגיאנה ממערב ובברזיל מדרום. היא המדינה הקטנה ביותר ביבשת אמריקה הדרומית הן מבחינת אוכלוסייה והן מבחינת שטח, עם כ־612,985 תושבים (נכון ל־2021) בשטח של כ־163,820 קמ"ר. הבירה והעיר הגדולה ביותר היא פרמריבו (Paramaribo), שבה מתגוררת כמעט מחצית מהאוכלוסייה.

האזור היה מיושב כבר באלף הרביעי לפני הספירה בידי עמים ילידיים שונים, בהם הארוואקים (Arawak), הקאריבים (Carib) – מכאן הים הקריבי-  והווייאנה (Wayana).

האירופים הגיעו והתחרו על השליטה באזור במאה ה־16, ובסוף המאה ה־17 השתלטו ההולנדים על רוב שטחה של סורינאם. תחת שלטון הולנדי, סורינאם הייתה מושבת מטעים משגשגת שהתמקדה בעיקר בגידול קני סוכר; הכלכלה נשענה על עבודת עבדים אפריקאים עד ביטול העבדות ב־1863. במהלך סחר העבדים הטרנס־אטלנטי, בין אמצע המאה ה־17 לתחילת המאה ה־19, הובאו לסורינאם כ־300,000 אפריקאים משועבדים. לאחר ביטול העבדות גויסו עובדים בחוזים (Indentured labourers), בעיקר מהודו הבריטית ומהאיים ההולנדיים באינדונזיה. ב־1954 הפכה סורינאם למדינה מרכיבה בממלכת הולנד, וב־25 בנובמבר 1975 קיבלה עצמאות לאחר משא ומתן עם הממשלה ההולנדית. סורינאם ממשיכה לשמור על קשרים דיפלומטיים, כלכליים ותרבותיים הדוקים עם הולנד.

התרבות והחברה הסורינאמית משקפות במידה רבה את מורשת השלטון הקולוניאלי ההולנדי. סורינאם היא המדינה העצמאית היחידה מחוץ לאירופה שבה ההולנדית היא השפה הרשמית והשלטת בממשל, בעסקים, בתקשורת ובחינוך; כ־60% מהאוכלוסייה מדברים הולנדית כשפת אם. שפת סראנאן טונגו (Sranan Tongo), קריאולית המבוססת על אנגלית, משמשת כשפת תקשורת נפוצה בין-אתנית. רוב תושבי סורינאם הם צאצאים לעבדים אפריקאים שהובאו מאפריקה בידי האירופים, ולעובדים בחוזה שהובאו מאסיה על ידי ההולנדים. המדינה מגוונת מאוד מבחינה אתנית, ללא קבוצת רוב אחת; יחסית לגודל האוכלוסייה, שיעור המוסלמים וההינדים בה הוא מהגבוהים ביבשת אמריקה. רוב התושבים חיים לאורך החוף הצפוני, בעיקר סביב פרמריבו, מה שהופך את סורינאם לאחת המדינות בעלות הצפיפות הנמוכה ביותר בעולם.

סורינאם היא מדינה מתפתחת בעלת רמת פיתוח אנושית גבוהה. כלכלתה מבוססת במידה רבה על משאבי טבע עשירים, בהם בוקסיט, זהב, נפט ותוצרת חקלאית. סורינאם חברה בקהילייה הקריבית (CARICOM), באומות המאוחדות, בארגון לשיתוף פעולה אסלאמי ובארגון המדינות האמריקאיות.

אטימולוגיה

כמו כל מסע טוב, גם סיפור שמה של סורינאם מתחיל הרבה לפני שהאירופים דרכו כאן לראשונה. מקורו, כך סבורים החוקרים, בעם ילידי בשם סורינן (Surinen), שחי לאורך הנהר המרכזי של האזור בעת המפגש הראשון עם החוקרים האירופים. הסיומת ־ame, שמופיעה שוב ושוב בשמות נהרות ומקומות בסורינאם – למשל בנהר קופנאם (Coppename) – מקורה ככל הנראה במילים aima או eima , בשפת הלוקונו (Lokono) – שפה אראוואקית המדוברת במדינה, שמשמעותן "שפך נהר" או "שפך נחל".

דגל סורינאם

דגל סורינאם מורכב מחמישה פסים אופקיים וסמל מרכזי, ולכל אחד מהאלמנטים בו משמעות סמלית:

הפס הירוק העליון והתחתון – מסמלים את העושר הטבעי של סורינאם, ובעיקר את יערות הגשם הנרחבים שלה ואת פוריות הקרקע.

הפס הלבן העליון והתחתון – מייצג שלום וצדק בין כל חלקי האוכלוסייה הרב־אתנית במדינה.

הפס האדום המרכזי – מסמל את המאבק והנחישות לעצמאות, וכן את ההתקדמות והשאיפה לעתיד טוב יותר.

הכוכב הצהוב במרכז – מייצג אחדות לאומית של כל הקבוצות האתניות המרכיבות את סורינאם.

חמשת קודקודי הכוכב – מסמלים את חמש היבשות מהן הגיעו תושביה (אפריקה, אסיה, אירופה, אמריקה ואוקיאניה), ומשדרים את רעיון האחדות הבין־תרבותית.

הדגל אומץ רשמית ב־25 בנובמבר 1975, ביום שבו קיבלה סורינאם את עצמאותה מהולנד.

הסמל של סורינאם

סמל סורינאם (Coat of Arms of Suriname) הוא עיצוב מורכב ועשיר בסמלים, המשקף את ההיסטוריה, הגאוגרפיה והזהות הלאומית של המדינה:

שני לוחמים אמרינידים ("אינדיאנים" ) – ניצבים משני צידי המגן, לבושים בלבוש מסורתי ומחזיקים קשת וחצים. הם מייצגים את העמים הילידיים שהיו הראשונים לחיות באזור.

המגן המרכזי מחולק לשניים:

1. בצד השמאלי (הרלדית – ימני לצופה) – ספינת מפרש. זהו סמל לעבר הקולוניאלי, כאשר סורינאם הייתה חלק ממסחר ימי בינלאומי, ובעיקר למסחר הטרנס-אטלנטי בתקופה ההולנדית.
2. בצד הימני (הרלדית – שמאלי לצופה) – עץ דקל זהוב על רקע ירוק, המסמל את העושר החקלאי, ובפרט את מטעי הדקל והמשאבים הטרופיים של המדינה.

יהלום במרכז המגן – מסמל את עושר המשאבים הטבעיים, במיוחד זהב ואבנים יקרות, וכן את שאיפת העם למצוינות.

הסיסמה מתחת למגן – בלטינית:

"Justitia – Pietas – Fides", שפירושה: צדק – חסד – אמונה. זוהי הצהרת הערכים הלאומיים של סורינאם.

גאוגרפיה

סורינאם שוכנת בצפון יבשת אמריקה הדרומית, ומהווה חלק מאזור אמריקה הדרומית הקריבית. היא גובלת באוקיינוס האטלנטי הצפוני, בין גיאנה הצרפתית במזרח וגיאנה במערב.

סורינאם שוכנת לחופו של מפרץ גויאנה (Gulf of Guyana) . המפרץ נקרא כך  משום שהוא שוכן מול חופי חבל הארץ ההיסטורי גויאנה – אזור גאוגרפי בצפון־מזרח אמריקה הדרומית, הכולל כיום את גויאנה (Guyana), סורינאם, גיאנה הצרפתית, וכן חלקים מוונצואלה (חבל גויאנה הוונצואלית) וצפון ברזיל.

השם "גויאנה" עצמו נובע מהמילה הילידית Guiana או Wayana, שפירושה בלקסיקון האינדיאני של האזור "ארץ המים הרבים" – ביטוי המתאר את שפע הנהרות, הנחלים והביצות האופייניים לחוף האטלנטי כאן. האירופים – תחילה הספרדים והפורטוגלים במאה ה־16, ולאחריהם ההולנדים, הצרפתים והבריטים – אימצו את השם הילידי כדי לציין את כל רצועת החוף הזו, וכך גם מפרץ גויאנה קיבל את שמו..

מרבית שטחה של סורינאם מכוסה ביער גשם טרופי עשיר במגוון עצום של צמחייה וחי, שרבים ממיניו נתונים כיום לאיומים הולכים וגוברים עקב פיתוח מואץ. האוכלוסייה קטנה יחסית, ורוב התושבים מתגוררים לאורך החוף.

מיקום

קואורדינטות גאוגרפיות: ‎4°00′ צפון, ‎56°00′ מערב

שטח

סה״כ: ‎163,820 קמ״ר (63,250 מייל רבוע)

יבשה: ‎156,000 קמ״ר (60,000 מייל רבוע)

מים: ‎7,820 קמ״ר (3,020 מייל רבוע)

השוואה לשטחי מדינות: מעט גדולה מתוניסיה.

תוואי השטח

.

המבנה הגאוגרפי של סורינאם הוא פשוט יחסית, בעל חלוקה ברורה לשלושה אזורים עיקריים מצפון לדרום:

1. רצועת החוף (Coastal Plain)

זהו אזור נמוך, שטוח וביצתי, שרוחבו נע בין 15 ל־80 ק"מ.  קרקעות סחף פוריות שהושקעו על ידי הנהרות, אך גם שטחים גדולים של ביצות מנגרובים ומים מתוקים. רוב האוכלוסייה והפעילות הכלכלית מרוכזות כאן – הערים הגדולות, כולל הבירה פרמריבו (Paramaribo), החקלאות המסחרית (אורז, סוכר, בננות), ותשתיות הנמלים.

סכנות סביבתיות: רגישות גבוהה להצפות ולשינויי אקלים, במיוחד לעליית מפלס הים.

2. רצועת הסוואנה (Savannah Belt)

מיקום: מדרום לרצועת החוף, מעין אזור מעבר ברוחב עשרות ק"מ.

טלו שטחי סוואנה חוליים, עם קרקעות דלות יחסית, שיחים ועצים מפוזרים. שטחים חקלאיים קטנים,  מרעה, חלק מהיישובים הכפריים; אזורים אלה משמשים גם למחצבים מסוימים, כגון חצץ וזהב בקנה מידה קטן.

3. דרום פנים הארץ – יערות הגשם של האמזונס (Interior Rainforest)

ראו באתר זה: האמזונס

האזור תופס למעלה מ־80% משטח המדינה. זהו יער גשם טרופי צפוף, כמעט בלתי מופרע, חלק מרצועת האגן האמזוני.  ברובו מישורי־גלי, אך בדרום ובדרום־מערב מופיעים רכסי גבעות והרים נמוכים, כמו הרי וילחלמינה (Wilhelmina Mountains) והרי אמהלה (Emma Range). הפסגה הגבוהה ביותר היא יוליאנהטופ (Juliana Top) , שגובהה – 1,280 מטר. האוכלוסייה: דלילה מאוד; מתגוררות בו קהילות אמרינידיות ("אינדיאניות" ומרוניות (צאצאי עבדים נמלטים).

משאבי טבע: בוקסיט (בעבר מקור הכנסה עיקרי), זהב, יהלומים, עץ טרופי, אך ניצול המשאבים מוגבל בשל קשיי נגישות.

תפרוסת האוכלוסיה

האוכלוסייה של סורינאם מרוכזת ברובה המכריע ברצועת החוף הצפונית, לאורך נהר סורינאם ובסביבת הבירה פרמריבו (Paramaribo). אזור זה הוא הליבה הכלכלית והחברתית של המדינה, ובו מרוכזים מרכזי הממשל, התעשייה והשירותים. מרבית היישובים הגדולים נמצאים לאורך קו החוף והנהרות הראשיים, משום שהשטח שם נגיש יותר, קרקע פורייה יותר, והתשתיות מפותחות יחסית.

לעומת זאת, פנים הארץ – המהווה כ־80% משטח המדינה – כמעט ואינו מיושב. אזור זה מכוסה ברובו ביערות גשם טרופיים עבותים, שייך לחבל גויאנה, ומנוקז על ידי מערכת נהרות רחבה. האוכלוסייה בו דלילה מאוד ומורכבת ברובה מקהילות ילידיות (אינדיאניות) ומכפרי מרונים – צאצאי עבדים משוחררים שהתיישבו באזורים מבודדים במאות ה־18 וה־19.

התפלגות זו יוצרת דפוס של ריכוז צפוף באזורים עירוניים וצפוניים מול פיזור דליל וכפרי באזורים הדרומיים והפנימיים. הפרשי הנגישות – בין אזור החוף המחובר ברשת כבישים לבין הפנים המסתמך על נהרות ותעבורה אווירית – מעצבים את דפוסי החיים, הכלכלה והתרבות בסורינאם.

מערכת הנהרות

רוב שטח סורינאם מנוקז על ידי נהרות רחבים וארוכים הזורמים מצפון לדרום אל האוקיינוס האטלנטי. המרכזי שבהם הוא נהר סורינאם (Suriname River), לצד נהרות קופהנהאם (Coppename), ניקרי (Nickerie) ומרוויינה (Marowijne). הנהרות משמשים נתיבי תחבורה פנימיים חשובים, במיוחד אל האזורים המרוחקים.מרבית שטחה של סורינאם מורכב מגבעות מתונות, אך בצפונה משתרעת רצועת חוף צרה בעלת קרקע ביצתית. מחקר עולמי עדכני המבוסס על חישה מרחוק הצביע על כך שבסורינאם יש כ־781 קמ"ר של שטחי גאות (Tidal Flats), מה שמעמיד אותה במקום ה־34 בעולם בגודל שטחים אלה.

הנקודה הנמוכה ביותר: מיקום לא מזוהה במישור החוף – 2 מטרים (6.6 רגל) מתחת לפני הים.

הנקודה הגבוהה ביותר: פסגת יוליאנה (Juliana Top) – 1,230 מטרים (4,040 רגל).

גבולות

סורינאם שוכנת בין גיאנה הצרפתית במזרח לגיאנה במערב. בדרומה היא גובלת בברזיל, ובצפונה – בחופי האוקיינוס האטלנטי. הגבולות הדרומיים ביותר עם גיאנה הצרפתית ועם גיאנה שנויים במחלוקת עם שתי המדינות – לאורך נהר המרוויינה (Marowijne) במזרח ונהר הקורנטיין (Corantijn) במערב. חלק מהמחלוקת על הגבול הימי עם גיאנה הוכרע בבוררות של בית הדין הקבוע לבוררות (Permanent Court of Arbitration), שהתכנס ב־20 בספטמבר 2007 לפי הכללים שבנספח VII של אמנת האו״ם לחוק הים.

גבולות יבשתיים :

סך הכל: ‎1,703 ק״מ (1,058 מייל)

מדינות גבול: ברזיל – ‎593 ק״מ (368 מייל); ; גיאנה הצרפתית – ‎510 ק״מ (320 מייל);גיאנה – ‎600 ק״מ (370 מייל);

קו חוף: ‎386 ק״מ (240 מייל)

סכסוכי גבול

נכון להיום, סורינאם מתמודדת עם שני סכסוכי גבול מרכזיים, אשר נותרו ללא פתרון במשך עשרות שנים ומשפיעים הן על הגאוגרפיה הפוליטית שלה והן על ניצול משאביה.

1. סכסוך הגבול המערבי – עם גיאנה (Tigri Area / New River Triangle) . המיקום: האזור השנוי במחלוקת, הידוע בשם Tigri Area או New River Triangle, נמצא בקצה הדרום־מערבי של סורינאם, בין נהרות קורנטיין (Courantyne) וקוטיקה (Kutari).

הגבול בין גיאנה (לשעבר גיאנה הבריטית) לסורינאם (לשעבר גיאנה ההולנדית) הוגדר בהסכם משנת 1799 בין ההולנדים לבריטים, אך נותר מעורפל באזור הדרומי. בשנות ה־60 של המאה ה־20, לאחר קבלת העצמאות של גיאנה מהבריטים, החריף המחלוקת כאשר גיאנה תפסה בפועל את האזור.

המשמעות הגאוגרפית: שטח זה משתרע על כ־15,000 קמ"ר של יערות גשם בלתי מנוצלים, ובו משאבים טבעיים פוטנציאליים – מינרלים, עץ ומקורות מים. שליטתו משפיעה על מפת הגבול ועל האפשרות לנצל משאבים אלה.

כיום, גיאנה שולטת דה־פקטו בשטח מאז 1969, אך סורינאם ממשיכה לטעון לבעלות עליו. עד כה לא נמצא פתרון מוסכם, והנושא נותר רגיש ביחסי שתי המדינות.

2. סכסוך הגבול המזרחי – עם גיאנה הצרפתית (Maroni River Islands Dispute)

המיקום: לאורך נהר המארוני (Maroni), המשמש גבול טבעי בין סורינאם לגיאנה הצרפתית (מחוז אוטרמר של צרפת), קיימת מחלוקת על מספר איים בנהר, ובראשם איי לה באה (Îles du Lawa) ואי קטן בשם אי לה מוט (Îlet La Motte).

הגבול נקבע בעיקרון לאורך התוואי המרכזי של הנהר, אך אי־הבהירות לגבי תוואי "הערוץ העיקרי" יצרה מצב שבו כל צד טוען לריבונות על איים מסוימים. מחלוקת זו קיימת עוד מהסכם פריז (1915) בין הולנד לצרפת, אך לא נפתרה בפועל.

המשמעות הגאוגרפית: האיים הקטנים עצמם אינם גדולים, אך השליטה בהם משליכה על הזכות לשימוש במקורות הנהר ובפוטנציאל הכלכלי של האזור – במיוחד דיג וזהב בנהר.

מצב נוכחי: המחלוקת אינה מלווה בעימות צבאי, אך נשארה ללא הכרעה. בפועל, השליטה היא מעין "חלוקה שקטה" בין הקהילות המקומיות משני צדי הנהר, כאשר ממשלות סורינאם וצרפת שומרות את המחלוקת פתוחה אך מתונות בהתנהלותן.

שני הסכסוכים הללו אינם רק עניין של גבול פורמלי, אלא משפיעים על:

• מפת המשאבים – זהב, עץ, מים ודיג.

1. הגיאוגרפיה הפוליטית – קווי הגבול אינם סופיים במפות הרשמיות של סורינאם.

• היחסים הבינלאומיים – המחלוקות משמשות לעיתים קלף מיקוח ביחסי סורינאם עם שכנותיה ועם גופים בינלאומיים.

אקלים

סורינאם מתאפיינת באקלים יער גשם טרופי ומאקלים מונסון טרופי, עם תנאי חום ולחות גבוהים לאורך כל השנה. המדינה שוכנת בין שניים לחמישה מעלות צפונית לקו המשווה, והטמפרטורות בה יציבות יחסית, נעות בין 29 ל־34 מעלות צלזיוס (84–93°F), בלחות ממוצעת של 80%–90%. בשל הלחות הגבוהה, תחושת החום בפועל עלולה להיות גבוהה בכ־6 מעלות צלזיוס (11°F) מהטמפרטורה הנמדדת. השנה מחולקת לשתי עונות גשומות – מאפריל עד אוגוסט ומנובמבר עד פברואר – ולשתי עונות יבשות, מאוגוסט עד נובמבר ומפברואר עד אפריל.

כמו במקומות רבים בעולם, גם בסורינאם ניכרים שינויי האקלים, המתבטאים בעלייה בטמפרטורות ובהקצנה בתופעות מזג האוויר. אף שתרומתה של המדינה להתחממות הגלובלית מוגבלת, בהיותה ענייה יחסית, כיסוי היערות הנרחב שלה מאפשר לה, מאז 2014, לשמור על כלכלה בעלת מאזן פחמן שלילי. תחזיות מצביעות על המשך עלייה בטמפרטורות ועל שינוי בדפוסי המשקעים בשנים הקרובות.

משאבי טבע

עץ, אנרגיית מים, דגה, יערות, פוטנציאל להפקת חשמל הידרואלקטרי, קאולין, שרימפס, בוקסיט וזהב. כמו כן מצויים בה כמויות קטנות של ניקל, נחושת, פלטינה ועפרות ברזל, וכן עתודות נפט משמעותיות.

מים

בסורינאם מאגר מים גדול אחד – מאגר ברוקופונדו (Brokopondo Reservoir). מספר נהרות זורמים בתחומה, בהם נהר הסורינאם (Suriname River), נהר ניקרי (Nickerie River) ונהר המרוני או המרוויינה (Maroni / Marowijne River).

סביבה

סורינאם מחזיקה בשיעור הכיסוי היערני הגבוה בעולם – 94.6% משטחה.

בעיות עכשוויות: כריתת יערות לשם יצוא עצים, וזיהום נרחב של נתיבי מים פנימיים עקב פעילות כרייה בקנה מידה קטן.

שימושי קרקע (הערכות 2018)

קרקע חקלאית עונתית: 0.4%

גידולים קבועים: 0.0%

מרעה קבוע: 0.1%

יער: 94.6%

אחר: 4.9%

שטח מושקה: 510 קמ"ר (200 מייל רבוע) (2003)

עולם החי של סורינאם

סורינאם, המדינה הקטנה ביותר ביבשת אמריקה הדרומית, מתהדרת באחד מאזורי הטבע השמורים והפראיים ביותר בעולם. מעל 90% משטחה מכוסה ביערות גשם טרופיים, המהווים בית למגוון עצום של מיני בעלי חיים – מיונקים גדולים כמו יגוארים, טפירים וקופי הוולפ השאגנים (Howler monkeys, שם מדעי: Alouatta), דרך מאות מיני עופות צבעוניים, בהם טוקנים ופלמינגו, ועד זוחלים מרשימים כאנקונדות וקיימנים שחורים. נהרות, ביצות, מנגרובים וסוואנות יוצרים פסיפס עשיר של בתי גידול, המאפשר קיום של אלפי מינים, רבים מהם אנדמיים או נדירים. שילוב זה של שטחי טבע עצומים, גיוון אקולוגי ושימור יחסי הופך את סורינאם לגן עדן לחובבי טבע וחקר המגוון הביולוגי.

1. המגוון האקולוגי העצום, בשילוב צפיפות אוכלוסין נמוכה ופיתוח תעשייתי מוגבל יחסית, מאפשר למערכות האקולוגיות להישאר מהשמורות בעולם.

2. בתי גידול עיקריים

יערות גשם טרופיים – משתרעים בפנים הארץ ומאכלסים מגוון אדיר של מינים.

מנגרובים ואזורים ביצתיים – לאורך החוף האטלנטי, משמשים מקלט לעופות מים ושטחי רבייה לדגים.

סוואנות טרופיות – בעיקר בדרום־מזרח ובאזורים הפחות גשומים.

מערכות נהרות ואגמים – מספקות בתי גידול לדגים, דו־חיים וזוחלים.

3. יונקים בולטים

יגואר (Panthera onca) – הטורף העליון של היער, מין סמלי של האזור.

פומה (Puma concolor) – מסתגלת למגוון בתי גידול.

אייל מַזמה (Mazama americana) – נפוצה ביערות.

קופי סאקי, הוולפ (Howler monkey) וקפוצ'ין – בין הפרימטים המוכרים ביותר.

ארמדיל ענק (Priodontes maximus) ואנטאאטר ענק (Myrmecophaga tridactyla) – יונקים חרקיים נדירים.

טפיר ברזילאי (Tapirus terrestris) – היונק היבשתי הגדול ביותר בסורינאם.

4. עולם העופות

סורינאם היא גן עדן לצפרים עם מעל 700 מינים, בהם:

העיט ההרפי (Harpia harpyja) – מהחזקים שבדורסים.

פלמינגו גדול (Phoenicopterus ruber) – במיוחד באזור ביצות ביג'י פאן (Bigi Pan).

טוקנים ומקאו – צבעוניים ואיקוניים.

עופות מים – שחפים, חופמאים, אנפות ושלדגים.

5. זוחלים ודו־חיים

אנקונדת ירוקה (Eunectes murinus) – הנחש הכבד ביותר בעולם, מצוי בנהרות וביצות.

קיימן שחור (Melanosuchus niger) – טורף על של מערכות המים.

צבי נהרות וצבים יבשתיים – ביניהם צב הים הירוק שמגיע להטיל ביצים בחופי המדינה.

מגוון רחב של צפרדעים, כולל מיני צפרדע רעל צבעוניים.

6. דגים וחיים מימיים

נהרות סורינאם הם בית לכ־350 מיני דגים, כולל:

פיראנה אדומת־בטן (Pygocentrus nattereri).

דגי חשמל (Electrophorus electricus).

מיני שפמנונים גדולים.

באזורי החוף – דולפינים, דגים מליחים ודגי שונית.

7. איומים ושימור

למרות מצבם היחסית טוב, מערכות האקולוגיות של סורינאם עומדות בפני איומים:

• כריתת יערות לא חוקית.
• כריית זהב מזהמת (בעיקר בכספית).
• ציד יתר של יונקים ועופות.
• שינויי אקלים ופגיעה באזורי החוף.

הממשלה וארגונים בינלאומיים מקדמים שמורות טבע כמו שמורת סנטרל סורינאם (Central Suriname Nature Reserve) – אתר מורשת עולמית של אונסק"ו.

החקלאות

1. רקע והיקף

החקלאות היא אחד מענפי הכלכלה המסורתיים של סורינאם, אם כי תרומתה לתמ"ג ירדה בעשורים האחרונים בעקבות הגברת הפעילות במגזרי הכרייה והשירותים. עם זאת, היא עדיין ממלאת תפקיד חשוב בתעסוקה, במיוחד באזורים הכפריים, ובאספקת מזון לשוק המקומי ולייצוא.

2. אזורים חקלאיים עיקריים

רצועת החוף והדלתות של הנהרות – האזור הפורה ביותר, בו מרוכזות מרבית הקרקעות החקלאיות, בזכות קרקעות אלוביאליות עשירות ומקורות מים קבועים.

פנים הארץ – החקלאות מוגבלת בשל טופוגרפיה הררית, קרקעות דלות ותשתיות תחבורה חסרות.

3. גידולים עיקריים

א. לשוק המקומי

אורז – נחשב לגידול המרכזי של סורינאם, הן לצריכה פנימית והן לייצוא (בעיקר לקריביים, אירופה ודרום אמריקה).

ירקות וקטניות – תרד, במיה, שעועית, קישוא, גזר.

פירות טרופיים – בננות, מנגו, פפאיה, אננס, קוקוס.

ב. לייצוא

קנה סוכר – בעבר היה מוצר הייצוא החשוב ביותר בתקופה הקולוניאלית, כיום היקפו הצטמצם אך נותר קיים.

בננות – יצוא משמעותי, בעיקר לשוק האירופי.

קקאו וקפה – גידולים מסורתיים שממשיכים להתקיים בהיקף מצומצם.

עץ – יערות הגשם מהווים מקור לעצים קשים לייצוא, אך קיימות מגבלות סביבתיות.

4. שיטות גידול

החקלאות בחוף מבוססת לרוב על מערכות השקיה וניקוז מורכבות, שנבנו עוד בתקופה ההולנדית.

בחוות הכפריות משתמשים לעיתים בשיטות מסורתיות של "שריפה וזריעה" (slash-and-burn) בעיקר לגידולים עונתיים.

קיימת מגמה הולכת וגדלה של מעבר לשיטות אורגניות וחקלאות בת־קיימא.

5. אתגרים עיקריים

• שינויי אקלים – עלייה במפלס הים וסכנת הצפות באזורי חוף פוגעות בשדות האורז.
• חוסר בתשתיות – דרכי גישה, מחסנים ומפעלי עיבוד אינם מספקים באזורים מרוחקים.
• מחסור בכוח עבודה – במיוחד בעונות השיא.
• תחרות בשוק הגלובלי – מגבילה את יכולת היצוא של חלק מהמוצרים.

6. פוטנציאל עתידי

סורינאם מחזיקה בפוטנציאל להרחבת החקלאות, במיוחד בגידולי נישה טרופיים ובפיתוח חקלאות ימית (Aquaculture), כמו חוות דגים ופירות ים לייצוא. שילוב בין תשתיות מודרניות, תמיכה ממשלתית וגישה לשוק הבינלאומי עשוי לחזק את המגזר.

כלכלה

הדמוקרטיה בסורינאם התייצבה לאחר שנות התשעים הסוערות, וכלכלתה נעשתה מגוונת יותר ופחות תלויה בסיוע הכספי מהולנד. במשך עשרות שנים – עוד לפני העצמאות ועד 2015 – היו כריית הבוקסיט (עפרת אלומיניום) והפקתו מקור הכנסה מרכזי. עם הפסקת פעילותה של חברת אלקואה בכל תחום הבוקסיט, הגיע הקץ ל"עידן הבוקסיט" במדינה.

כיום, גילוי, חקירה וניצול של מאגרי נפט וזהב תורמים תרומה משמעותית לעצמאותה הכלכלית של סורינאם. החקלאות – ובעיקר אורז ובננות – נותרה מגזר חזק, ותיירות אקולוגית יוצרת הזדמנויות חדשות. מעל 93% משטח המדינה מכוסה ביער גשם בתולי. הקמת שמורת הטבע המרכזית של סורינאם בשנת 1998, שהוכרזה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו בשנת 2000, שידרה את מחויבותה של המדינה לשימור אוצר זה.

בעבר שלטה בכלכלה תעשיית הבוקסיט, שתרמה למעלה מ־15% מהתמ"ג ו־70% מהכנסות הייצוא עד 2015. כיום, הזהב מהווה 60–80% מהכנסות הייצוא. בשנת 2021 תרם מגזר הזהב 8.5% מהתמ"ג, כאשר 58% מהייצור מגיע מכרייה רחבת היקף ו־42% מכרייה זעירה. בשנת 2023 הסתכמו הכנסות ייצוא הזהב ב־1.83 מיליארד דולר, ובשנת 2015 עמד היקף הייצור על 30 טון.

גם תעשיית הנפט, המהווה כ־10% מהתמ"ג, היא עמוד תווך כלכלי. חברת הנפט הלאומית "סטאטסאולי" (Staatsolie) מובילה את המגזר, ומתמחה בהפקה ובזיקוק נפט. בשנת 2022 עמדו הכנסותיה על 840 מיליון דולר, מתוכן 320 מיליון הועברו לאוצר המדינה. בשנת 2023 ירדו ההכנסות ל־722 מיליון דולר, בשל ירידת מחירי הנפט העולמיים, אך ההעברה לאוצר עלתה מעט ל־335 מיליון דולר.

מוצרי ייצוא עיקריים נוספים כוללים אורז, בננות וסרטנים. בשנים האחרונות החלה סורינאם לנצל את עתודות הנפט והזהב המשמעותיות שלה. כ־25% מהאוכלוסייה עוסקים בחקלאות. הכלכלה תלויה מאוד במסחר, כששותפות הסחר העיקריות הן שווייץ, סין, הולנד, ארצות הברית, קנדה ומספר מדינות קריביות – בעיקר טרינידד וטובגו ואיי האנטילים ההולנדיים לשעבר.

לאחר עליית ממשלת ויידנבוש (Wijdenbosch) לשלטון בסוף 1996, בוטלה תכנית ההתאמה המבנית של הממשלה הקודמת, בטענה שהיא פוגעת בשכבות החלשות. ההכנסות ממסים ירדו עם ביטול מסים ישנים והיעדר יישום מסים חלופיים. בסוף 1997 הוקפאו כספי הפיתוח ההולנדיים, על רקע התדרדרות היחסים הדיפלומטיים עם הולנד. בשנת 1998 הואט הצמיחה הכלכלית, עם ירידות במגזרי הכרייה, הבנייה והשירותים. הוצאות ממשלה גבוהות, גביית מסים לקויה, שירות ציבורי מנופח וצמצום הסיוע הזר ב־1999 הביאו לגירעון תקציבי של 11% מהתמ"ג. הממשלה מימנה את הגירעון באמצעות הרחבה מוניטרית, שהובילה לעלייה חדה באינפלציה. ראוי לציין כי הקמת עסק חדש בסורינאם היא תהליך מהארוכים בעולם – בממוצע 694 ימים (כ־99 שבועות).

נתונים מרכזיים

תמ"ג: כ‑4.506 מיליארד מיליארד דולר

שיעור צמיחה ריאלי של התמ"ג: 3.5%

תמ"ג לנפש: 6,858 דולר

שעור האינפלציה  עמד על 16.23% בשנת 2024  . לשנת 2025, שיעור האינפלציה הצפוי מסתכם בכ‑8.7%

משאבי טבע: בוקסיט, זהב, נפט, עפרות ברזל, מינרלים נוספים, יערות, פוטנציאל הידרואלקטרי, דגים וסרטנים.

חקלאות: אורז, בננות, עץ, גרעיני דקל, קוקוסים, בוטנים, פירות הדר, ומוצרי יער.

תעשייה: אלומינה[1], נפט, זהב, דגים, סרטנים, עץ.

סורינאם נהנית מעודף סחר משמעותי בסחורות, כאשר בשנת 2022 עמד היצוא על כ־2.84 מיליארד דולר והיבוא על כ־1.80 מיליארד דולר. כלכלת היצוא נשענת בעיקר על משאבי טבע, ובראשם זהב המהווה למעלה ממחצית מהיצוא (כ־1.16 מיליארד דולר), לצד עץ, חלקי מכונות וטבק. שותפות הסחר המרכזיות ביצוא הן שווייץ, הקולטת כ־50% ממנו, ואיחוד האמירויות הערביות עם כ־21%, וכן בלגיה, טרינידד וטובגו וגיאנה. היבוא מתמקד במיכון תעשייתי, דלקים מינרליים, רכבים וחלקי חילוף, לצד מכשירי חשמל, פלסטיק וכימיקלים. השותפות העיקריות ביבוא הן ארצות הברית, סין והולנד. בעוד מאזן הסחורות חיובי, מאזן השירותים מצביע על פער הפוך – עם יצוא של 143 מיליון דולר לעומת יבוא של 640 מיליון דולר – מה שמדגיש את תלותה של סורינאם בשירותים חיצוניים, לצד עוצמתה בתחום משאבי הטבע.

תיירות (Tourism)

מרבית התיירים הפוקדים את סורינאם מגיעים כדי לחוות את המגוון הביולוגי של יערות הגשם האמזוניים בדרום המדינה, הידועים בעושר הצומח והחי שבהם. שמורת הטבע המרכזית של סורינאם () היא הגדולה והפופולרית ביותר, יחד עם פארק הטבע בראונסברג (Brownsberg Nature Park), הצופה על מאגר ברוקופונדו (Brokopondo Reservoir) – אחד האגמים המלאכותיים הגדולים בעולם. בשנת 2008 נפתח בבּרוֹקוֹפּוֹנדוֹ אתר הנופש האקולוגי־תרבותי "ברג אן דאל" (Berg en Dal Eco & Cultural Resort). אי טונקה (Tonka Island), השוכן במאגר, מארח פרויקט אקוטוריזם כפרי המופעל בידי בני המרונים הסראמאקנים (Saramaccaner Maroons). שני המוצרים העיקריים המיוצרים עבור תיירים הם בגדי הפאנגי (Pangi wraps) וקערות עשויות קלבשים (calabashes). המרונים למדו כי פאנגי צבעוני ומעוטר פופולרי במיוחד בקרב מבקרים. מזכרות דקורטיביות נוספות כוללות כלי עץ מגולפים מעץ סגול קשה – קערות, צלחות, מקלות הליכה, קופסאות עץ ודקורציות קיר.

ברחבי המדינה פזורים מפלים רבים. רייליוואלן (Raleighvallen) – או מפלי ריילי (Raleigh Falls) – היא שמורת טבע בשטח של 56,000 הקטאר (140,000 אקר) על נהר הקופנמה (Coppename River), העשירה במיני עופות. מפורסמים גם מפלי בלאנש מארי (Blanche Marie Falls) שעל נהר ניקֶרי (Nickerie River) ומפלי וונוטובו (Wonotobo Falls). הר טפֶלבֶרג (Tafelberg Mountain), במרכז המדינה, מוקף בשמורת טבע משלו – שמורת הטבע טפלברג (Tafelberg Nature Reserve) – סביב מקורות נהר הסראמאקה (Saramacca River). צפונה משם, על נהר הקופנמה ברייליוואלן, שוכנת שמורת הטבע וולטצברג (Voltzberg Nature Reserve). בפנים הארץ מצויות רבות מהכפרים המרוניים והאמרינדיאניים, שלרוב מחזיקים שמורות טבע משלהם הפתוחות למבקרים.

לסורינאם יש ייחוד בכך שכל סוג בית הגידול (Biome) שקיים בתחומה – לפחות אחד ממנו מוגדר ומנוהל כשמורת טבע רשמית. כלומר, אם בשטח המדינה יש, למשל, יער גשם טרופי, סוואנה, ביצות מנגרובים, נהרות ומערכות חופיות – לפחות דוגמה אחת מכל אחד מהביומים הללו נמצאת בתוך שטח מוגן. המשמעות היא שמערכת השמורות של סורינאם מכסה מגוון ביולוגי רחב מאוד, ומשמרת נציגות מכל סוג של מערכת אקולוגית שקיימת בה.

. כ־30% משטח המדינה מוגן בחוק כשמורות טבע.

אטרקציות נוספות כוללות המטעים ההיסטוריים מוקמו לרוב לאורך הנהרות, כמו מטע לארוייק (Laarwijk) שעל נהר סורינאם Suriname River))., כדי לאפשר הובלה נוחה של התוצרת בסירות לאזורי הייצוא. (המטע נגיש אך ורק בשיט דרך דומבורג (Domburg), בצפון־מרכז מחוז וואניקה (Wanica District).

כיום חלק מהמטעים נטושים או הפכו ליישובים כפריים, וחלקם פתוחים למבקרים כאתרי מורשת ותרבות

אתרי מורשת (Landmarks)

קתדרלת פטרוס ופאולוס הקדושים בפרמריבו (The Cathedral of St. Peter and Paul in Paramaribo)

גשר ז'ול ויידנבוש (Jules Wijdenbosch Bridge) הוא גשר מעל נהר סורינאם (Suriname River) בין פרמריבו (Paramaribo) לבין מירזורח (Meerzorg) שבמחוז קומייויינה (Commewijne District). הגשר נבנה בתקופת נשיאותו של ז'ול אלברט ויידנבוש (Jules Albert Wijdenbosch; 1996–2000) והושלם בשנת 2000. אורכו 1,504 מטרים (4,934 רגל) וגובהו 52 מטרים (171 רגל). לפני בנייתו, הקשר בין פרמריבו לקומייויינה התאפשר רק באמצעות מעבורת. מטרת הקמת הגשר הייתה להקל על התנועה ולעודד את הפיתוח של מזרח סורינאם. הגשר כולל שני נתיבים – נתיב אחד לכל כיוון.

בניית קתדרלת פטרוס ופאולוס הקדושים (Sts. Peter and Paul Cathedral) החלה ב־13 בינואר 1883. לפני שהפכה לקתדרלה, שימשה הבניין כתיאטרון שנבנה בשנת 1809 ועלה באש בשנת 1820.

סורינאם היא אחת המדינות הבודדות בעולם שבהן בית כנסת שוכן בצמוד למסגד. שני המבנים ממוקמים זה לצד זה במרכז פרמריבו, ולעיתים אף חולקים חניה משותפת בזמן קיום טקסים דתיים חופפים.

אחד מאתרי הציון החדשים יחסית הוא מקדש הינדואי אריה דיוואקר (Hindu Arya Diwaker Temple) ברחוב יוהאן אדולף פֶּנְחֶל (Johan Adolf Pengelstraat) בוואניקה (Wanica), פרמריבו. המקדש נחנך בשנת 2001. ייחודו בכך שאין בו דמויות של אלים הינדואיים, שכן הדבר אסור בזרם אריה סמאג' (Arya Samaj) – התנועה ההינדואית אליה משתייכים בוניו. תחת זאת, קירות המבנה מכוסים טקסטים מן הוודות (Vedas) ומכתבים הינדואיים אחרים. הארכיטקטורה המיוחדת הופכת את המקדש לאתר תיירותי בולט.

מוסיקה טיפוסית

סורינאם, , מצטיינת במגוון אתני יוצא דופן, המשקף את ההיסטוריה הסוערת של העבדות, ההגירה החוזית, והמפגש בין תרבויות קריביות, אפריקאיות, הודיות, ג’אוונזיות ואירופיות. פסיפס זה בא לידי ביטוי חי במיוחד במוזיקה המקומית, שהיא לא רק אמצעי בידור, אלא גם כלי ביטוי תרבותי, זהותי וחברתי.

במרכז המוזיקה הפופולרית ניצב הקָאסֶקוֹ (Kaseko) – הוא ז'אנר מוזיקלי וריקודי פופולרי שמקורו בסורינאם, הנחשב לאחת ההבעות התרבותיות המזוהות ביותר עם הזהות הסורינאמית סגנון קצבי ותוסס שנולד ברחובות פרמריבו (Paramaribo), בירת המדינה. מקורו במקצבים האפריקאיים שהובאו בידי העבדים, והוא נשזר בהשפעות ג’אז, סוקה וקליפסו מהאיים הקריביים. כלי ההקשה – תופים, טמטמים, ומצילות – מכתיבים קצב דינמי, בעוד חצוצרות, טרומבונים וכלי נשיפה מעץ מוסיפים שכבות הרמוניות עשירות. הקאסקו הוא מוזיקת חגיגות, המלווה מצעדים, פסטיבלים ואירועים לאומיים, ומזמין את הקהל לרקוד ולשיר.

שמו של הז’אנר נחשב לגלגול של המילה הקריאולית casser le corps (“לשבור את הגוף” בצרפתית), ביטוי שמתאר את תנועות הריקוד האנרגטיות. מתאפיין בקצב מהיר ואנרגטי. סגנון שירה – קול סולני דינמי המוביל קריאות מענה עם המקהלה.

כלים מרכזיים:

• Skratji – תוף בס גדול המנוגן בעזרת מקלות.
• כלי הקשה קטנים – כמו פעמון (Agida) ומצילות יד.
• תזמורת נשיפה – חצוצרות, טרומבונים, קלרינט, סקסופון.
• גיטרה, קונטרבס או גיטרת בס חשמלית (בעיקר בגרסאות מודרניות).

מושמע במצעדים, חגים לאומיים (כמו Ketikoti – יום שחרור העבדים), חתונות ואירועים קהילתיים. שימש גם ככלי ביטוי חברתי ופוליטי, במיוחד בתקופות מאבק לעצמאות.

מאז שנות ה־70, קאסקו משולב לעיתים קרובות עם רוק, פופ וג’אז, ומבוצע הן בסורינאם והן בקהילות המהגרים בהולנד. אמנים כמו Lieve Hugo (הנחשב לאחד מגדולי מבצעי הקאסקו) תרמו להפיכתו לסמל לאומי.

מהאיים הקריביים הצרפתיים הגיעה הביגין (Biguine) – סגנון ריקודי אלגנטי שמקורו במרטיניק, והשתלב גם בחיי התרבות של סורינאם. הביגין שונה מהקאסקו באופיו הרומנטי, בקצבו הרגוע יותר, ובשילוב של כלי נשיפה קלים ופסנתר. הוא מועדף באירועים חברתיים ובערבי ריקודים, ומשמר ניחוח של חופי הקריביים ושל תרבות הבילוי הקולוניאלית.

השפעה משמעותית נוספת היא המוזיקה ההינדוסטאנית, ביתאק גאנה (Baithak Gana), שהובאה עם פועלים מהודו בסוף המאה ה־19. ביתאק גאנה משלבת שירה מלודית, לעיתים בליווי מקהלות, עם ההרמוניום, הטבלה והדוהולאק. היא נוכחת בחתונות, בטקסים דתיים, ובפסטיבלים צבעוניים כמו פאגווה (Holi). גם כיום, לצד גרסאות מסורתיות, ניתן לשמוע יצירות מודרניות המשלבות ביתאק גאנה עם פופ, רגאיי ואלקטרוניקה.

בעומק יערות הגשם ובקרב קהילות המרונים – צאצאי העבדים הנמלטים – שורדים סגנונות ייחודיים. הקאווינה (Kawina) היא שירה פוליפונית קצבית המלווה בכלי הקשה פשוטים כמו תופי יד, מרקאס ושרשראות. לעיתים השירים לובשים אופי סאטירי, פוליטי או חברתי, ומשמשים כאמצעי תקשורת בין כפרים או כהפגת עייפות בעבודות משותפות. לצידה מתקיימת מוזיקת האפינתי (Apinti) – סגנון טקסי המבוסס על תופי אפינתי גדולים, שבעבר שימשו לא רק למוזיקה אלא גם להעברת מסרים למרחקים, בקוד מקצבי מוסכם. האפינתי מלווה טקסים רוחניים ופולחניים, ומשמר מורשת אפריקאית קדומה.

בעשורים האחרונים, סצנת המוזיקה בסורינאם נפתחה עוד יותר לעולם, והחלה לשלב סגנונות גלובליים: רגאיי וג’אם־בנדס מגיאנה והקריביים, זוק (Zouk) וסוקה (Soca) מטרינידד, ואף היפ הופ ו־RnB, שבהם הטקסטים נכתבים לעיתים בסראנאן טונגו (Sranan Tongo) – שפת הקריאול המקומית – ולעיתים בהולנדית או באנגלית. התוצאה היא עולם צלילים שבו העתיק והמסורתי מתקיימים זה לצד זה עם המודרני והחדשני, ומשקפים את זהותה הדינמית של סורינאם.

בנוסף לסגנונות המוזיקליים הללו, בסצנת המוזיקה של סורינאם ניתן למצוא גם השפעות של היפ הופ (Hip Hop) ו־RnB (קיצור של Rhythm and Blues).

היפ הופ – סגנון מוזיקלי ותרבותי שמקורו בארה״ב, הכולל ראפ, ביטים קצביים, דיג'יינג, ולעיתים גם ריקוד ברייקדאנס וגרפיטי.

RnB  שזה קיצור של  (Rhythm and Blues)) – סגנון המשלב אלמנטים של בלוז, גוספל ופופ, עם דגש על שירה מלודית, הרמוניות וקצב מובהק.

כך, המוזיקה בסורינאם אינה רק בידור – היא סיפורה של אומה רב־תרבותית, שממשיכה לשיר את עברה, לחגוג את הווייתה ולדמיין את עתידה, בקצב שלא ניתן לעמוד בפניו.

חגים ופסטיבלים

סורינאם היא מדינה שוקקת חיים וצבעונית, והפסטיבלים שלה משקפים בצורה מושלמת את המגוון התרבותי העשיר שבה. הודות להיסטוריה המורכבת של המדינה, שבה חיים צאצאים של עבדים אפריקאים, עובדים מהודו ומאינדונזיה, מהגרים מסין וקהילות מקומיות ילידיות, סורינאם חוגגת מגוון רחב של פסטיבלים ואירועים תרבותיים ודתיים.

הנה כמה מהפסטיבלים הבולטים ביותר בסורינאם:

פסטיבלים דתיים ופסטיבלי תרבות מרכזיים

קטי קוטי (Keti Koti): בתרגום מילולי, "קטי קוטי" (בסרנן טונגו, שפה מקומית) פירושו "שרשראות שבורות". זהו אחד החגים הלאומיים החשובים ביותר בסורינאם, המציין את ביטול העבדות ב-1 ביולי 1863. היום הזה הוא חגיגה של חופש, גאווה ושחרור, והוא נחגג במצעדים צבעוניים, במוזיקה, בריקודים מסורתיים ובהרבה אוכל. אנשים רבים לובשים תלבושות מסורתיות שמייצגות את המורשת האפריקאית, והחגיגות מתרכזות בעיקר בכיכר העצמאות בבירה פרמריבו ובאזורים נוספים בעיר.

הולי פאגוואה (Holi Phagwa): הולי הוא פסטיבל האביב ההינדי המכונה גם "פסטיבל הצבעים". הקהילה ההינדית הגדולה של סורינאם חוגגת אותו מדי שנה במרץ בהתלהבות רבה. במהלך הפסטיבל, אנשים מתיזים זה על זה אבקות צבעוניות ומים, כסמל לניצחון הטוב על הרע, לכניסתו של האביב ולשמחת החיים. זהו אירוע ססגוני ושמח, שגם מי שאינם בני הדת ההינדית נוהגים להשתתף בו.

דיוואלי (Diwali): זהו "פסטיבל האורות" ההינדי, המציין את ניצחון האור על החושך והטוב על הרע. דיוואלי נחגג באוקטובר או בנובמבר, במהלכו משפחות מקשטות את בתיהן במנורות שמן מסורתיות (דיאס), מחליפות מתנות ונהנות ממטעמים מתוקים מסורתיים. מאז 2010, דיוואלי הוכרז כחג לאומי בסורינאם, והוא נחגג על ידי כלל האוכלוסייה.

יום העצמאות (Srefidensi Dei): ב-25 בנובמבר מציינת סורינאם את עצמאותה מהולנד בשנת 1975. היום הזה, שנקרא גם "סרפידנסי דיי", הוא חג לאומי שכולל טקסים רשמיים, מצעדים צבאיים וחגיגות המבטאות גאווה לאומית. זהו יום של התבוננות על המסע של המדינה ועל ההתקדמות שלה.

אירועים נוספים ופסטיבלים ייחודיים

אברו יארי (Owru Yari): ערב ראש השנה האזרחית בסורינאם הוא חגיגה יוצאת דופן. האירוע המרכזי הוא ה-"פאגארה אסטפטה" (Pagara Estafette), מצעד של חנויות ועסקים המשחררים שרשראות ענקיות של נפצים אדומים ברחובות פרמריבו. הנפצים יוצרים רעש עז ומחריש אוזניים, והאירוע מסמל את סילוק הרוע והמזל הרע מהשנה החולפת ואת קבלת השנה החדשה בברכה. זהו אירוע רחוב ססגוני המלווה במוזיקה, במסיבות ובריקודים שנמשכים עד השעות הקטנות של הלילה.

ראש השנה הסיני

הצעדה של ארבעת הערבים (Avond Vierdaagse): זהו קרנבל צעידה בן ארבעה ימים, המתקיים מדי שנה באפריל. המשתתפים, מכל הגילאים, צועדים בערבים לאורך רחובות פרמריבו ומלווים בלהקות מוזיקה חיה ובתלבושות צבעוניות. האירוע משלב ספורט עם חגיגה קרנבלית ומטרתו היא לטפח אחדות וביחד חברתי.

פסטיבל הג'אז של סורינאם (Suriname Jazz Festival): חובבי ג'אז יכולים ליהנות מפסטיבל בינלאומי שנערך מדי שנה באוקטובר. בפסטיבל משתתפים אמני ג'אז מקומיים ובינלאומיים, והוא מושך אליו קהל רחב של אוהבי מוזיקה.

הפסטיבלים של סורינאם הם הזדמנות נדירה לחוות את עושרה התרבותי של המדינה, שכן הם משלבים מסורות עתיקות עם רוח חגיגית מודרנית ומשקפים את הדו-קיום הייחודי בין קבוצות אתניות ודתיות שונות

ביטחון אישי

סורינאם נחשבת למדינה בעלת רמת פשיעה בינונית עד גבוהה יחסית למדינות הקריביות והאמריקה הדרומית, אך נמוכה ממדינות בעלות אי־יציבות קיצונית באזור. הפשיעה מתרכזת בעיקר בבירה פרמריבו (Paramaribo) ובאזורים עירוניים נוספים, בעוד שבאזורים הכפריים היא נמוכה בהרבה. קיימים מקרי שוד מזוין, במיוחד בשעות לילה ובאזורים מבודדים. יש גם פשיעה מאורגנת. סחר בסמים (בעיקר קוקאין) מהווה בעיה משמעותית – סורינאם משמשת נקודת מעבר חשובה בין דרום אמריקה ר. על פי דו"ח ייעוץ הנסיעות של מחלקת המדינה של ארצות הברית לשנת 2025, סורינאם מוגדרת ברמת סיכון 1 – "נקוט באמצעי זהירות רגילים" (Level 1: exercise normal precautions).

הערות

[1] אלומינה היא השם התעשייתי ל־תחמוצת האלומיניום – תרכובת כימית שנוסחתה ‎Al₂O₃‎.

[1] אלומינה היא השם התעשייתי ל־תחמוצת האלומיניום – תרכובת כימית שנוסחתה ‎Al₂O₃‎.

🔹 מקור וחומר גלם:

היא מופקת בעיקר ממינרל הבוקסיט בתהליך הבייר (Bayer process).