גילי חסקין
כתב: גילי חסקין; 29/04/2018, עדכון: 16-04-2025
ראו קודם: תולדות אוזבקיסטן בעת החדשה ; אוזבקיסטן, המלצות לקריאה
הטיול באוזבקיסטן, מתמקד מטבע הדברים בשרידיה מימי הביניים, שצמחו כאן , עד הכיבוש הרוסי של המאה ה-19. אבל טיול באוזבקיסטן לא יהיה שלם, מבלי להכיר את הבעיות הפוליטיות .
מאז נפרדה המדינה מברית המועצות, נותרו מוסדות השלטון זהים לאלו שהיו לפני פרוק ברית המועצות, על אף שמרבית השמות שונו. מהר מאד הפכה "המפלגה הקומוניסטית של אוזבקיסטן" (CPUZ), ל"מפלגה הדמוקרטית של אוזבקיסטן" (PDPU) כשהיא יורשת למעשה את כל הרכוש של קודמתה, את מערכות השליטה שלה ואת מנהיגה קרימוב. בדצמבר 1991, התקיימו באוזבקיסטן הבחירות הראשונות לנשיאות. קרימוב זכה ב-% 86 מהקולות. מתחרהו היחידי היה המשורר מוחמד סליח. שהנהיג את מפלגת ERK ("חרות"), שזכתה ב-% 12 מהקולות. אך תנועת ERK והאופוזיציה טענו לאי-סדרים חמורים. מפלגות האופוזיציה האמתיות, "בירליק" (Birlik), ומפלגות הרנסנס המוסלמיות לא לקחו חלק בבחירות.
איסלם קרימוב, עמד בראש הרפובליקה ערב עצמאותה וכיהן בתפקיד מזכיר המפלגה הקומוניסטית. קרימוב היה מזוהה עם מנגנוני השלטון הישנים ולכן גם דאג להבטיח את היציבות המדינית על ידי שימור הריכוזיות השלטונית, שליטה הדוקה ופיקוח ממשלתי בכל שדרות החיים האזרחיים.
למרות העובדה, שהרפובליקות השונות, שהרכיבו את ברית המועצות, נוצרו והתנהלו תחת אותו משטר מרכזי לאורך שנים רבות, הרי שתהליך רכישת העצמאות בכל אחת ואחת מהן היה שונה וייחודי. מבין שכנותיה הסובייטיות לשעבר של אוזבקיסטן, רק טורקמניסטן, יצואנית גז מובילה עם אוכלוסייה קטנה יותר, הצליחה לחוות מעבר שלטוני חלק, כשמנהיגה ספרמורט אטאייביץ' ניאזוב מת ב-2006. סגן ראש הממשלה דאג, גורבנגולי ברדימוחמדוב, החליפו בתפקיד. מצד שני, קירגיזסטן הענייה, עברה שתי מהפכות אלימות בשילוב של התנגשויות אתניות אלימות.
ראו באתר זה: קירגיזסטן
שכנה נוספת, טג'יקיסטן, עברה מלחמת אזרחים קשה בשנות התשעים,
הממשלה באוזבקיסטן חיזקה את אחיזתה בכלכלה והעבירה רפורמות כלכליות רבות לצורך כך, אולם כדי לא לאבד את השליטה במדינה, נמנעה מרפורמות פוליטיות מרחיקות לכת, ובמקום להדק את אחיזתה במדינה מאז העצמאות, העדיפה הממשלה להחליש יותר את קבוצות האופוזיציה.
הממשלה הצדיקה את ריסון האספות הציבוריות, מפלגות האופוזיציה והתקשורת בהדגשת הצורך ההדרגתי בשינוי וביציבות בתקופת מעבר. לצורך כך הדגישה הממשלה, את הכאוס השולט בארצות השכנות, לאחר ההפרדות מברית המועצות (בעיקר כאמור בטג'יקיסטן). גישה זו התקבלה ברצון בקרב חלק גדול מאוכלוסיית המדינה, אף על פי שאיננה מתאימה לטווח הארוך.
מאז שאוזבקיסטן הפכה למדינה עצמאית ב-1991, עם קריסת ברית המועצות, קרימוב הצליח לשמור על קשרים טובים, כלכליים ופוליטיים, עם כולם – עם המערב מצד אחד, אך גם עם רוסיה וסין מצד שני. כל מפלגות האופוזיציה והמדיה העצמאית אסורות באוזבקיסטן. תחילת שנות ה-1990 התאפיינו במעצרים והכאות של דמויות אופוזיציה תחת האשמות כוזבות. לדוגמה, אוזבקי בולט בשם איברהים בורייב נעצר בחודש מארס אותה שנה, לאחר שהכריז על תכנית להקמת מפלגת אופוזיציה חדשה, ממש לפני משאל העם במארס, ומעט לאחר מכן נעצר בורייב שוב, בטענה כי היה בעלים של חברה שיצרה תרופות לא חוקיות.
בשנים שבאו אחר כך גדל כוחו של קרימוב. ההתנגדות הצטמקה הודות לאיסורי תנועה ופרסום הטרדות משטרתיות, מעצרים ואלימות. ביוני 1992, מייסד מפלגת 'בירליק', עבדול כרים פולטוב (Pulatov) נרצח בצורה מעוררת תמיהה. גולגולתו הוצבה, על ידי "תוקף בלתי ידוע", מחוץ לתחנת המשטרה, שם הוא נחקר. מנהיג 'בירליק' אחר נרצח בצורה דומה. הקוד הקרימינלי השתפר, כדי להעניק למשטרה כוח גדול יותר כנגד "פעילות אנטי ממשלתית". פעילים רבים נעצרו ואחדים נכלאו.
בדצמבר 1992, ביום בו הסובייט האוזבקי העליון אימץ חוקה שהתחייבה לדמוקרטיה רב מפלגתית וזכויות האדם, עבדולמנוב, אחיו של פולטוב, מייסד ארגון זכויות האדם, נחטף מקונגרס בבישקק, בירת קירגיזסטן, והואשם בחתרנות. כמה שבועות אחר כך תנועת 'בירליק' נאסרה ולמעשה נמחצה.
תנועת ERK (ארק) – התנועה הדמוקרטית הראשונה באוזבקיסטן. (באוזבקית: Erk Demokratik Partiyasi – "מפלגת הרצון") היא התנועה הפוליטית הדמוקרטית הראשונה שקמה באוזבקיסטן לקראת קריסת ברית המועצות. שמה, שפירושו באוזבקית "חירות" או "רצון", מסמל את שאיפתה לשחרור מהשלטון הסובייטי ולבניית דמוקרטיה. התנועה עדיין קיימת ועדיין חוקית, למרות שחבריה הודחו מהרשות מחוקקת, פוטרו מעבודתם, ועיתוניהם נאסרו. במאי 1993 הם הסכימו להפסיק ולבקר את השלטון. ב- 1994 הוכרז על בחירות "רב מפלגתיות" ובמרס 1995 הוחלט על בחירתו של קרימוב עד שנת 2000. דיכוי ההתנגדויות נקרא באופן רשמי כ"צורך זמני בדמוקרטיה כה חדשה".
באפריל 1995, שבועיים לאחר משאל העם, שהאריך את כהונתו של הנשיא קרימוב, נשלחו לכלא שישה פורשים מהמפלגה, לאחר שהפיצו את עיתון המפלגה "ארק" והסיתו בו להפיכה נגד הנשיא קרימוב. המשטרה החשאית של אוזבקיסטן עצרה חברים בקבוצות אופוזיציה שונות בכל מקום, והגיעה אפילו עד למוסקבה לשם כך.
אחרי 1998, השלטונות האוזבקיים הקלו מעט את ההגבלות באשר לחופש הדת, אך עדיין היה פיקוח הדוק על מסגדים והתארגנויות דתיות וכתיבה דתית מבחוץ. כמו כן נאסר לבוש דתי מחוץ לבית. דוקטרינות דומות אומצו גם במדינות השכנות ובעיקר בטורקמניסטן, שהשליטה דוקטרינה כמעט זהה לזו של אוזבקיסטן.
אקטיביסטים ומיסיונרים ממספר ארצות אסלמיות, יחד עם העדר של הזדמנויות אמתיות לשיתוף הציבור בנעשה תרם לפופולריות של פירוש קיצוני לאסלאם. בפברואר 1999, התפוצצה מכונית תופת בטשקנט, שכמעט הרגה את הנשיא, הממשלה האשימה את 'התנועה האסלאמית של אוזבקיסטן' (Islamic Movement of Uzbekistan). כתוצאה מניסיונות אכיפת חוק אלפי אנשים שנחשדו בשיתוף פעולה נכלאו. באוגוסט 2000, הקבוצות המיליטנטיות ניסו לחדור לטריטוריה של אוזבקיסטן דרך קירגיזסטן; פעולות של אלימות מזוינת התרחשו גם בחלק הדרומי של המדינה.
המדינה תמיד ראתה בשלטון הטאליבן באפגניסטן, איום על הריבונות שלה, עקב היותו מושפע מארגון 'אל-קאעידה', שחתר להפיל את המשטרים הנוכחיים במדינות האסלאם, הנתפסים בעיניו ככופרים ומושחתים ולסלק את ההשפעה המערבית ממדינות אלה. החשש של אוזבקיסטן היה מכיבושה של טג'יקיסטן על ידי הטאליבן, שאחריו אוזבקיסטן תהיה חשופה יותר ותהיה "הבאה בתור". עקב כך אוזבקיסטן תמיד החזיקה כוחות בצפון אפגניסטן כדי להילחם בשלטון הטאליבן.
אחרי פיגועי 11 בספטמבר בשנת 2001, הקימה ארצות הברית קואליציה בינלאומית לכיבוש אפגניסטן, באשמת מתן חסות לבן לאדן וארגון אל-קאעידה. וב- 7 באוקטובר 2001 החלה מלחמת אפגניסטן של ארצות הברית, להפלת שלטון הטאליבן באפגניסטן. אוזבקיסטן ראתה במאבק של ארצות הברית, הזדמנות להביס את האויב הוותיק ועזרה לה בתחומים רבים ביניהם מודיעין, שימוש בשטחה האווירי, ציוד ולוחמים (מקואליציית הברית הצפונית).
בתום המלחמה, גורש הטאליבן מאפגניסטן השכנה ולוחמיו התפזרו במדינות השכנות. לאחר שהלוחמים המובסים התארגנו מחדש במדינות שכנות, גילתה אוזבקיסטן בעיה חדשה – טרור.
ב 24 במרץ ‘2004, גל של פעולות התקפיות התבצעו על ידי רשת של טרוריסטים בינלאומיים. פיצוץ במרכז בוכרה הרג 10 אנשים בבית שלכאורה שימש טרוריסטים; מאוחר יותר, באותו יום שוטרים, הותקפו במפעל, ולמחרת מוקדם בבוקר, ליד נקודת ביקורת תנועה. האלימות הסלימה חמישה ימים מאוחר יותר – ב 29 במרץ 2004, כאשר שתי נשים נפרדות הפעילו פצצות ליד השוק המרכזי בטשקנט, הרגו שני אנשים ופצעו כ-20 אחרים (המתאבדות הראשונות במדינה) באותו היום נורו למוות שלושה שוטרים; ובבוכרה פיצוץ נוסף במפעל שנחשד בפעילויות טרור תבע 10 הרוגים. למחרת המשטרה פשטה על מחבוא החמושים דרומית לבירה כתגובה.
הנשיא קרימוב טען שההתקפות היו ככל הנראה עבודה של קבוצה רדיקלית מנודה בשם "חִזבּ א-תחריר" ((Hizb ut-Tahrir)), היינו, "מפלגת השחרור", אף על פי שהקבוצה הכחישה את האחריות למעשים. אפשרויות אחרות כללו קבוצות מיליטנטיות שפעלו ממחנות בטג'יקיסטן ואפגניסטן אשר מתנגדות למשטרים הנתמכים על ידי ארצות הברית מאז ה-11 בספטמבר 2001.
ב-30 ביולי 2004, פוצצו טרוריסטים מטעני חבלה, ליד שגרירות ארצות הברית ושגרירות ישראל בטשקנט. שמונה אנשים נהרגו באירועים האלה. מומחים לטרור טוענים, שהדבר קרה משום שאוזבקיסטן היא בעלת ברית מובילה של ארצות הברית, בטריטוריות של ברית המועצות לשעבר[1].
שגריר בריטניה באוזבקיסטן, בשנים 2002-2004, דיווח על הפרה שיטתית של זכויות אדם, הכוללת עינויים, חטיפות, רציחות, מעשי אונס ורדיפה על רקע דתי. חופש העיתונות במהלך שהייתו במדינה, הוגבל מאוד, וכמעט כל אמצעי התקשורת שויכו למדינה. קרימוב זכה לכינוי "המרתיח", לאחר שב-2002 אנשיו, הוציאו להורג שני מתנגדים, באמצעות הרתחה[2]. קרימוב הואשם באחריות לטבח שהתרחש בשנת 2005 בעיר אנדיז'ן (Andijan); כוחות הביטחון רצחו באותו יום מאות ואולי אלפי מפגינים.
נטען כי קרימוב הקפיד לרדוף כל מי שהוא אסלאמי מדי או חילוני מדי. הוא השתלט על העיתונות, הוציא אל מחוץ לחוק כל אופוזיציה, והגביל תנועה אסלאמית לא-רשמית. גורמי המודיעין הפנימיים של אוזבקיסטן, שצמחו ממשרדי הק.ג.ב. לשעבר, תועדו על ידי תנועות בינלאומיות לזכויות אדם, כמדכאות כל מי שנחשב כאופוזיציה שלטונית, ובמיוחד אסלאמיסטית פונדמנטליסטית. הדבר התבטא בהגליה, עינוי, וכליאה לא רק של אותם גורמים אלא גם של משפחותיהם. כ -6,000 חשודים בהשתייכות לאסלאם הקיצוני נכלאו, וחלקם אף מתו במהלך השנים האחרונות בכלא עקב התעללות ומחלות . מתנגדיו בעיקר מהתנועות האסלאמיות, ובראשן מפלגת השחרור האסלאמית, כינו אותו "רודן יהודי", עקב קשריו עם ישראל.
הממשלה ריסנה בצורה חריפה את אלה החשודים בקיצוניות אסלאמית. למרות זאת, עקב מספר האפשרויות המצומצם להדרכה דתית, פונים מוסלמים צעירים לתנועות האסלאם הקיצוני במחתרת. כוחות משטרה ושירותי הביטחון משתמשים באופן קבוע בעינויים כשיטת חקירה. בלחץ בינלאומי החלה הממשלה להעמיד לדין מספר קצינים שהואשמו בעינויים, מתוכם הורשעו ארבעה קציני משטרה ושלושה קצינים בשירותי הביטחון. הממשלה העבירה לידי ארגון “אמנסטי אינטרנשיונל” רשימה של בערך 2,000 אסירים פוליטיים ולא פוליטיים בשנים האחרונות. בשנת 2002 ובשנת 2003 עצרה הממשלה פחות חשודים בהשתייכות לאסלאם הקיצוני מאשר בעבר. מהלך נוסף שהתקבל בברכה על ידי הקהילה הבינלאומית, נוגע להפחתה משמעותית של הצנזורה הממשלתית על התקשורת, אך התקשורת ממשיכה להיות תחת פיקוח הדוק.
באוגוסט 2016 לקה קרימוב בשבץ[3], וב-2 בספטמבר הוא מת, בגיל 78[4]. הוא נקבר בבית העלמין ההיסטורי שאחי-זנדה בסמרקנד.
הבחירות לנשיאות אוזבקיסטן התקיימו ב-4 בדצמבר 2016,. הנשיא הזמני וראש הממשלה המכהן, שַׁוְקַת מִירְזִיּוֹיֶיב (Shavkat Mirziyoyev)), זכה בבחירות ברוב של 88.6%. נחשב אדריכל של תקופת המעבר שלאחר שלטונו הארוך של איסלאם קרימוב.
מירזייאיב, יליד 1957, מהנדס חקלאות במקצועו, בעל תואר דוקטור, היה לכאורה בחירה טבעית של החוגים השמרניים, שביקשו לקיים את היציבות וההמשכיות השלטונית במדינה. כקודמו, גם הוא היה תוצר של המערכת השלטונית הסובייטית והחל את פעילותו הפוליטית עוד בימי ברית המועצות. ב-1990 הוא נבחר לשמש ציר בסובייט העליון של אוזבקיסטן ולאחר רכישת העצמאות מילא כמה תפקידים של מושל בכמה מחוזות. בשנת 2003 נבחר לתפקיד ראש הממשלה ובתפקיד זה נשאר עד 2016. במשך שלוש עשרה שנים, מירזייאיב היה למעשה האדם הקרוב לנשיא. מינויו כממלא מקום הנשיא ואחר כך בחירתו בדצמבר 2016 ברוב כה מוחץ, היו ביטוי מובהק לרצונה של האליטה הישנה להמשיך לשלוט בכלכלה ולהישמר מזעזועים מיותרים[5].
העברת השלטון החלקה והבחירה במועמד שבא מתוך המערכת ה"ישנה" לא רמזו על שינויים משמעותיים, אך עד מהרה התברר שאוזבקיסטן ניצבת בפני תקופה חדשה בתכלית. מקץ שנה אחת בתפקיד, הצליח מירזייאיב ליזום ולהוביל שינויים דרמטיים בחברה, כלכלה, במדיניות הפנים והחוץ.
באיחור אופנתי של כשלושים שנה, החלו לנשב בערבות אוזבקיסטן, רוחות של תמורות מפליגות, המבקשות לשנות את הרפובליקה המרכז-אסייתית מן הקצה אל הקצה.
ביטול עבודות כפייה בחקלאות, כולל בתחום הקטיף הכפוי של כותנה. שחרור עיתונאים ואסירים פוליטיים בולטים ואלפים הוסרו מהרשימה השחורה של שירותי הביטחון. – אך ללא מהפכה של ממש.
כך למשל, במרתפי כלא בטשקנט הוחזק העיתונאי העצמאי בובומורוד עבדולאב (Bobomurod Abdullayev). בעקבות פרסומים ביקורתיים תחת שם העט "Usman Haqnazarov", הוא נחטף בספטמבר 2017 והואשם ב"קשירת קשר להפלת המשטר החוקתי". עורך דינו אמר שהוא הוכה והוחזק עירום, במשך שישה ימים בתא קפוא, ושקיבל מזון רק ביום החמישי למעצר, אחרי שהתמוטט. חוקריו הזהירו אותו שאם לא יודה, רעייתו ובתו ייאנסו. אולם בחודש מארס 2018,, עבדולאב הורשה לפגוש עורך דין לזכויות אדם. שני אנשי ביטחון שהיו ממונים על חקירתו הודחו ונתונים היום לחקירה בגין התנהגות פסולה. במאי 2018, בית המשפט בטשקנט הרשיע אותו, אך גזר עליו עונש של עבודות שירות ללא מאסר בפועל, והוא שוחרר. התפנית בתיק עבדולאב משקפת את מאמצי ההנהגה החדשה לקעקע את אחד ממשטרי הדיכוי הקשים בעולם.
.באוגוסט 2020, עבדולייב נעצר בבישקק, קירגיזסטן, בעקבות בקשת הסגרה מאוזבקיסטן, שהאשימה אותו בעבירות נגד הנשיא ובקשירת קשר להפלת המשטר החוקתי. הוא הואשם בפרסום מאמרים ביקורתיים תחת שם העט "קורה מרגן", אך הכחיש את מעורבותו בפרסומים אלה. ארגוני זכויות אדם הביעו חשש כי אם יוחזר לאוזבקיסטן, הוא עלול להתמודד עם עינויים. למרות זאת, הוא הוסגר לאוזבקיסטן, שם נחקר ושוחרר בהמשך, אך נותר תחת פיקוח והגבלות תנועה. מעצרו בטורקיה (2023): באפריל 2023, עבדולייב נעצר בטורקיה על בסיס האשמות לא ברורות. משפחתו הביעה חשש כי יוסגר לאוזבקיסטן, שם עלול להתמודד עם עינויים נוספים. סיפורו של בובומורוד עבדולייב, מדגיש את האתגרים והסכנות שעיתונאים עצמאיים באוזבקיסטן מתמודדים עמם, במיוחד כאשר הם מבקרים את השלטון.
דו"ח של Human Rights Watch על אוזבקיסטאן מצביע על התרופפות קלה במדיניות הדיכוי במדינה, אך מציין גורמים רבים ש"מעכבים את תהליך פירוקה של השיטה הרודנית". בין הגורמים: מעצרם של עבדלאב ועיתונאים אחרים, משימות המעקב, צנזורה וענישה על פרסומים שאינם מתיישרים עם המשטר. עם זאת, פקידי ממשל בכירים ואפילו כמה ממבקריה החריפים ביותר של אוזבקיסטאן, סבורים שהנשיא החדש שבקט מירזייאיב, נחוש לא להיסחף למגמה האוטוריטרית בעולם, שנרשמה במדינות כקמבודיה, הפיליפינים, רוסיה, טורקיה, ואפילו במדינות כהונגריה ופולין, שהתרברבו בעבר במשטרן הדמוקרטי. שכנותיה של אוזבקיסטאן במרכז אסיה, שבכולן למעט קירגיזיסטאן יש משטר רודני, לא מראות שום סימן שהן חותרות לשינוי. קזחסטאן, שבראשה עומד אותו השליט מאז הכרזת העצמאות ב–1991, לא מאפשרת לשום אופוזיציה להתקיים, וטג'יקיסטאן וטורקמניסטאן אף הגבירו את אמצעי הדיכוי במדינה.
באוזבקיסטאן, לעומת זאת, שוחררו ב-2018 לפחות 27 מתנגדי שלטון מרכזיים ושמותיהם של 18 אלף בני אדם, שנחשבו לבלתי נאמנים בידי שירותי הביטחון SNB בשלטון קרימוב, הוסרו מהרשימה השחורה. הממשלה התחילה לטפל גם באחת מהפגיעות הרווחות ביותר בזכויות אדם במדינה — אילוץ רופאים ואחיות, מורים, סטודנטים ובעלי מקצועות אחרים לעבוד בכפייה בקטיף הכותנה השנתי. "חל שינוי עצום לטובה" אומר ג'ונס אסטרופ, היועץ הטכני הראשי לארגון העבודה הבינלאומי, גוף של האו"ם שהלין במשך שנים על הפגיעה השיטתית בזכויות.[6].
סודיק סאפויב, איש אמונו של הנשיא החדש מירזייאיב וסגן יו"ר הסנאט של אוזבקיסטאן, אמר שמדיניות זו תימשך. "הקרח נמס במדינה הזאת", הסביר, "ניקוי אורוות בכוחות הביטחון הוא אחד מעמודי התווך של תהליך הרפורמה שלנו". סאפויב מודה כי במדינה שהיתה שבויה בתוך קווים אדומים שאיש לא הורשה לחצות התהליך צפוי לעורר התנגדות. "הקו האדום העיקרי הוא בראש", הוא מוסיף.
שירות הביטחון הלאומי של אוזבקיסטן, הידוע בראשי התיבות SNB (באוזבקית: Milliy Xavfsizlik Xizmati, ברוסית: Служба Национальной Безопасности), היה סוכנות המודיעין והביטחון המרכזית של המדינה מאז הקמתה בשנת 1991, לאחר התפרקות ברית המועצות.ה-SNB הוקם כיורש לק.ג.ב. הסובייטי, ושמר על מבנה ואחריות דומים, כולל כוחות משטרה פרה-צבאיים וכוחות מיוחדים. הסוכנות הייתה אחראית על ביטחון הפנים, מודיעין נגדי, מאבק בטרור ובקיצוניות, והגנה על הסדר החוקתי. ה-SNB עסק גם במבצעי מודיעין חיצוניים, בעיקר בנושאים הקשורים לביטחון הפוליטי הפנימי, כולל מעקב אחר גולים ופעילויות חתרניות בחו"ל.
במהלך השנים, ה-SNB הואשם בהפרות חמורות של זכויות אדם, כולל מעצרים שרירותיים, עינויים, ודיכוי אופוזיציה פוליטית. הארגון תואר לעיתים כ"משטרה חשאית" בשל שיטות הפעולה שלו.
בשנת 2018, בעקבות ביקורת ציבורית ובינלאומית, הנשיא שבקט מירזיויוב יזם רפורמות במערכת הביטחון: החלפת הנהגה: ראש ה-SNB הוותיק, רוסטם אינוייאטוב, שכיהן בתפקידו מאז 1995 ונחשב לאחת מדמויות הצללים הפוליטיות המשפיעות אם לא החשובה שבהן. הוחלף, והסוכנות עברה ארגון מחדש. שינוי שם ומבנה: ה-SNB שינה את שמו ל"שירות הביטחון הממלכתי" (SGB), והוגדרו מחדש תחומי האחריות והסמכויות שלו. העברת סמכויות: חלק מהסמכויות והיחידות המיוחדות הועברו למשרד הפנים ולמשמר הלאומי, במטרה לאזן את מוקדי הכוח במדינה. שכיהן בתפקידו מאז 1995 ונחשב לאחת מדמויות הצללים הפוליטיות המשפיעות אם לא החשובה שבהן. לראש החדש של הארגון מונה איחטיור עבדולייב, מי שכיהן בתפקיד התובע הכללי של אוזבקיסטן וככל הידוע לא היה קשור עד כה לארגון. ב-14 במרס חתם נשיא אוזבקיסטן על צו שקבע שינוי מבני של שירות הביטחון, הגדרה מחדש של סמכויותיו, פיטורים נרחבים בשירותיו, ואף שינוי שמו של הארגון לשירות הביטחון הממלכתי.חילופי האישים בצמרת השירות הציבורי והנהגת הרפובליקה האוזבקית, יהתה גולת הכותרת של השינויים הפרסונליים שבוצעו בהנהגת אוזבקיסטן.
חלק מהסמכויות והיחידות המיוחדות הועברו למשרד הפנים ולמשמר הלאומי, במטרה לאזן את מוקדי הכוח במדינה.
סילוק הפחדים והחשדנות בקרב האוכלוסייה תלוי ביכולת הממשלה לרסן את שירות הביטחון הלאומי, שבימי קרימוב דיכא באכזריות כל ניסיון התנגדות ומילא את בתי הכלא באסירים פוליטיים שעברו עינויים. בביקורו בעיר בוכרה בפברואר, הגדיר הנשיא גורמים סוררים בשירותי הביטחון כ"כלבים נגועי כלבת" שצריך לרסן. "שום מדינה לא נתנה כוח כה רב בידי אנשים חסרי מצפון", אמר הנשיא והבטיח להעניש את האחראים לעינויים[7].
ילנה אולאאבה, פעילה ותיקה לזכויות אדם שנכלאה ונשלחה שוב ושוב לבתי חולים פסיכיאטרים, אומרת ששירותי SNB הפסיקו לרדת לחייה ולחיי משפחתה ומביעה קורת רוח מהכיוון שאליו מוביל הנשיא את המדינה. היא אף יזמה עצומה הקוראת להעניק לו פרס נובל לשלום. אולם סוראט איקרמוב, פעיל ותיק לזכויות אדם, הזהיר ששורשי משטרו של קרימוב עדיין עמוקים. "הם היו מדינה בתוך מדינה", אמר איקרמוב, "ודי ברור שהם לא רוצים להשתנות".
המשטר נותר סמכותני, עם שליטה ריכוזית במוסדות המדינה והגבלות על עיתונות, אופוזיציה וחברה אזרחית. מִירְזִיּוֹיֶיב ממצב עצמו כ"רפורמטור זהיר", אך שמרני. על אף הפתיחות היחסית, מבקריו טוענים כי מדובר בריכוז סמכויות במסווה של שינוי. מעקבים, שליטה על המדיה ואיסור על פעילות אופוזיציונית מוסדרת עדיין קיימים.
בתחום יחסי החוץ, טיפח יחסים קרובים עם טג'יקיסטן וקזחסטן – שינוי מגמה לעומת עימותים קודמים. שמר על קשרים יציבים עם רוסיה, אך חיזק גם עצמאות יחסית. שיפר קשרים עם האיחוד האירופי וארה״ב תוך שמירה על זהירות פוליטית. הפך לשותף אסטרטגי של סין במסגרת יוזמת "החגורה והדרך". מדיניות החוץ החדשה של הנשיא מירזייאיב, נועדה לספק את הצורך המידי של צמיחה כלכלית. אמנם באוזבקיסטן יש מחצבי טבע לרוב, תעשיה אווירית וגם תעשיית רכב מפותחת, אך יחד עם זאת הרוב המוחץ של אזרחיה (כ-80 אחוזים) מתפרנס מחקלאות.
גם בתחום הכלכלי נעשו רפורמות מפליגות: שער החליפין של המטבע המקומי נפתח למסחר חופשי (מה שחיסל לחלוטין את השוק השחור), אזרחים הורשו להחזיק במטבע חוץ ולרכוש אותו באופן חופשי בבנקים. כדי לעורר את השוק המקומי, המשטר החדש עושה מאמצים ניכרים לעודד השקעות זרות ולהביא משקיעים חדשים אל אוזבקיסטן. ניכר שיפור באקלים העסקי. בתקופתו נעשו השקעות עתק בתשתיות, רכבות מהירות, אזורי תעשייה, תיירות (שיקום מרכזים היסטוריים כמו סמרקנד ובוכרה). בוצע שיפוץ מרכזי של ערים, כולל קמפיינים לפיתוח "אוזבקיסטן חדשה".
העניין המעניין בכל תהליך ניקוי האורוות – שיפור יחסי החוץ והרפורמות הכלכליות המתוארים לעיל – הוא לא רק רצון הנשיא החדש לבסס את שלטונו על תמיכה ציבורית פופולרית ואליטה חדשה הנאמנה לו. מדובר במדיניות, לראשונה בתולדות אוזבקיסטן, שיוצרת התייחסות ישירה לאזרח הפשוט ורצון לטפל בבעיותיו השוטפות.
שַׁוְקַת מִירְזִיּוֹיֶיב הפך לדמות מפתח בעיצוב פניה החדשות של אוזבקיסטן. הוא מוביל מדינה שהייתה מהסגורות והמדוכאות ביותר באסיה התיכונה לעבר מציאות מתונה יותר – תוך שהוא שומר על שליטה הדוקה. הוא מהלך בזהירות בין הרצון להצטייר כמודרניזטור לבין שמירה על יציבות שלטונית. פתח את אוזבקיסטן בהדרגה בפני העולם לאחר שנות בדלנות תחת קרימוב.
אבל עם מלחמת אזרחים ופונדמנטליזם איסלמי בטג'יקיסטן הסמוכה, לא היה ברור כיצד יכולה לצמוח כאן מסגרת דמוקרטית. זהו לא מקרה שאוזבקיסטן החדשה בחרה לה כמודל את דמותו של טימור לנג.
ראו באתר זה: טימור לנג.
שַׁוְקַת מִירְזִיּוֹיֶיב נבחר מחדש בשנת 2021 עם רוב מוחץ של כ־80%, בבחירות שזכו לביקורת מצד גופים בינלאומיים.
הערות
[1] ויקיפדיה
[2] הרתחה למוות היא שיטת עונש מוות בייסורים. הנידון למוות היה מושם בתוך קדירה ענקית ובה מים קרים, כשהוא קשור כדי למנוע ממנו אפשרות בריחה. המוציא להורג היה מדליק אש תחת הקדירה אשר החלה לחמם את המים באיטיות. מדובר בשיטת הוצאה להורג איטית וכואבת עד מאוד.
[3] סוכנויות הידיעות, הרודן האוזבקי נלחם על חייו – ואין לו יורש, 29 באוגוסט 2016, באתר ynet
[4] רויטרס, דיווח: נשיא אוזבקיסטן אסלאם קרימוב הלך לעולמו בגיל 78, 2 בספטמבר 2016, באתר ynet
[5] זאב לוין, אחרי מות הרודן: ניקוי אורוות ברפובליקה המוסלמית, באתר ynet, 25 במרץ 2018
- [6] . אנדרו היגנס, ניו יורק טיימס, אחרי עשורים של דיכוי, ממשל אוזבקיסטאן משנה כיוון, באתר הארץ , 05/04/2018
[7] זאב לוין, שם