גילי חסקיןספרי לאפרים סבתא, ספרי לאפרים.
כתב: גילי חסקין; יום הזיכרון, תשנ"ס. 01/05/2006
לפני כשלוש שנים נגאלת מייסורייך בשיבה טובה. אחרונה למייסדות כפר ביל"ו.
איני יודע מה קורה שם בעולם שכולו טוב, אך לבטח פגשת שם את סבא יצחק, את חנה ובעיקר את אפרים, אליו התגעגעת יותר מכולם ולא אחת קוננת על לכתו בלא עת.
ספרי לו כל מה שתצליחי לזכור. על השבר שפקד את הארץ לאחר המלחמה הנוראה ההיא; על המושג "יום הכיפורים", שקיבל משמעות חדשה, לאומית ופרטית. ספרי לו על סבא שפרץ בבכי מר ואחר כך התעטף בשתיקה בתוך צערו; עלייך שנשכת שפתיים וגמרת אומר לחיות עוד שלושה עשורים, כשדוק עצבותך אינו מש מעינייך. ספרי לו על אבא שלנו, ששערו האפיר באותה שנה ועל הבנות שנקראו על שמו, אפרת: בתו שדמתה לקצפת ואחותנו שדמתה לשוקולד. ספרי לו על ילדיו שגדלו והיו לאנשים. חלקם מבוגרים מממנו שנותר לעד בן שלושים וחמש, אך הם עדיין מחוברים אלינו ברוחו. אכן, גופו כבר שנים רבות אינו מהלך בינינו, אך קסמו עדיין ממשיך לרחף והלמות פטישו עדיין נשמעת.
ספרי לו עליכם, שהתגשם בכם הסיפור הציוני כולו, שאף פעם לא היה פנוי לשמוע אותו במלואו. על סבא שנולד לאחר גל הפרעות של 1905 ועלייך שנולדת מתוך האודים העשנים של קישינייב. על העלייה הרביעית, על פרדסיה של רחובות ועל התיישבות האלף. תמרורי חייכם שזורים בתולדותיה של הארץ הזאת: הקמת מושב, פעילות ציבורית של סבא בתנועת 'הפועל הצעיר', במפא"י ובהסתדרות. ואחר כך ילדיכם: אבא, יגאל, שהעביר אלפי מטיילים בשביליה של הארץ וחנה שהעפילה לצמרת המשטרה. אפרים במלאכה ובחקלאות ונורית בחינוך. מה עוד תבקשי מעמנו מכורה?
דומה וזה לא הספיק. חסרה לכם משבצת אחת להשלמת התשבץ הציוני. היושב במרומים דרש גם את זה.
ביום האחרון של המלחמה, כשהדי היריות כמעט נדמו, יצאה בת קול ודרשה מאיתנו את היקר מכול. את אפרים.
ראו גם: הספד לסבתא נחמה