מבוא לטיול לזמביה

ערך: גילי חסקין; 17-05-2025

ראו גם, באתר זה: מבוא לטיול באפריקה ; גיאוגרפיה של זמביה; תולדות זמביה הקדומה; תולדות זמביה העצמאית; רשמים וחוויות מזמביה ; זמביה – דתות; זמביה – תרבות וספורט.

לאלבום תמונות מזמביה

לכתבה: חוויות ורמשים מטיול בזמביה

למצגת דידקטית : מבוא לזמביה

למצגת כללית על זמביה

רפובליקת זמביה – Icitundu ca Zambia (בשפת בֶּמבָּה) היא מדינה חסרת מוצא לים (landlocked), השוכנת בצומת של מרכז, מזרח ודרום אפריקה. לעיתים קרובות היא נחשבת חלק מדרום-מרכז אפריקה או אפריקה הדרומית.

מפה מדינית של אפריקה. זמביה מסומנת באדום

זמביה – תעודת זהות

מוטו: "זמביה אחת, אומה אחת"

המנון: "עמוד ושיר לזמביה, גאה וחופשייה" (משך: דקה ו-53 שניות).

קידומת חיוג

המטבע

הדגל

אחד הסמלים הלאומיים הבולטים של המדינה, והוא נושא משמעות עמוקה הקשורה לזהות, עצמאות ושאיפות העם הזמבי.

הדגל מורכב מהאלמנטים הבאים: רקע ירוק כהה; שלושה פסים אנכיים – בצד הימני התחתון של הדגל:

🔴 אדום

🟠 כתום

⚫ שחור

עיט מוזהב (עיט אפריקאי) פרוש כנפיים מעל הפסים

משמעות הצבעים והסמלים:

🟩 ירוק: השפע הטבעי של זמביה – יערות, נהרות, שדות, מינרלים

🔴 אדום: דם שנשפך במאבק לעצמאות מן הקולוניאליזם הבריטי

⚫ שחור: עמה של זמביה – העם האפריקאי והזהות היבשתית

🟠 כתום: משאבי הטבע, במיוחד נחושת – מקור עיקרי לכלכלת המדינה

🦅נשר מוזהב חופש, עוצמה, ויכולת העם הזמבי "לנסוק לגבהים" גם מול אתגרים. בניגוד לדגלים רבים, העיצוב לא ממורכז – הפסים והנשר ממוקמים בצד הימני התחתון.

זהו אחד הדגלים היחידים בעולם שבו העיט אינו חלק ממגן או סמל רשמי, אלא מופיע בגופו כישות חופשית.

הדגל מהווה גרסה מעודכנת לדגל התנועה לשחרור (UNIP), בהנהגת קנת' קאונדה.

הדגל אומץ רשמית ב־24 באוקטובר 1964, ביום קבלת העצמאות. עוצב על ידי גבריאל אליסון (Gabriel Ellison), אומנית זמביאנית.

מבטא שילוב של גאווה לאומית, זהות אתנית, ועושר טבעי.

הסמל של זמביה

מגן מרכזי – בצבע שחור, עם גלים לבנים אנכיים: מסמל את נהר הזמבזי, מקור השם "זמביה".

הצבע השחור מייצג את העם האפריקאי.

תומכים אנושיים – גבר ואישה לבושים בלבוש מסורתי: מייצגים את העם הזמבי – נשים וגברים העובדים לבניית האומה.

עיט אפריקה (African Fish Eagle) בראש הסמל: פרוש כנפיים מעל המגן. מסמל חירות, עוצמה, והשקפת עולם רחבה.

רקע תעשייתי וחקלאי – בתחתית הסמל: כוללים מכרה, שדה חקלאי וצמחייה. מייצגים את עמודי התווך של הכלכלה: חקלאות, משאבים טבעיים ותעשייה.

סרט עם המוטו הלאומי: כיתוב: "One Zambia, One Nation". (זמביה אחת, אומה אחת). מדגיש את השאיפה לאחדות לאומית במדינה רבת שבטים.

קידומת טלפון: +260

מבנה

מתאפיינת במבנה גיאוגרפי מגוון ומרתק:

מפת זמביה – מסע אחר

רמה מרכזית: רוב שטחה של זמביה משתרע על רמה גבוהה, בגובה ממוצע של כ-1,000-1,600 מטרים מעל פני הים. מבנה זה מעניק לזמביה אקלים נוח יחסית למרות מיקומה הטרופי.
נהרות וערוצי מים: המדינה מחולקת לשלושה אגני ניקוז עיקריים:

אגן נהר הזמבזי, הנהר הרביעי באורכו באפריקה, החוצה את דרום המדינה.

אגן נהר הקפואה במערב, יובל משמעותי של הזמבזי
אגן נהר הלואנגווה במזרח, המהווה גבול טבעי עם מוזמביק

אגמים: מספר אגמים משמעותיים מעטרים את נופיה:

אגם קריבה (מלאכותי) בדרום, שנוצר מסכירת נהר הזמבזי
אגם טנגנייקה בצפון, השני בעומקו בעולם
אגם מוורו בצפון-מערב, המשותף עם הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו/

בקע אלברט: חלקה המזרחי של זמביה נכלל בשולי השבר הסורי-אפריקאי הגדול, המשפיע על תבליט האזור.
טופוגרפיה ותבליט:

שיא הגובה: הר מפינגה (Mafinga ) -2,301 מ'- בגבול עם מלאווי

אזורים נמוכים: עמק הלואנגווה במזרח ועמק הזמבזי בדרום

"אצבע קפריבי": רצועת שטח צרה וייחודית המשתרעת מערבה

אזורי אקלים: בזכות הגובה, רוב זמביה נהנית מאקלים טרופי מתון, עם שלוש עונות מובחנות: חמה-יבשה (ספטמבר-נובמבר), חמה-גשומה (דצמבר-אפריל), וקרה-יבשה (מאי-אוגוסט).

המבנה הגיאוגרפי המגוון של זמביה תורם לעושר האקולוגי שלה ולפוטנציאל החקלאי והתיירותי של המדינה

גבולות

בצפון – ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו; בצפון-מזרח בטנזניה; במזרח במלאווי, בדרום-מזרח במוזמביק, בדרום בזימבבואה ובבוטסואנה, בדרום-מערב בנמיביה ובמערב באנגולה.

מיקום גאוגרפי: 15°25′ דרום, 28°17′ מזרח

אזור זמן: UTC+2

עיר בירה: לוסקה (Lusaka). ממוקמת בדרום-מרכז המדינה. העיר הגדולה ביותר.

שטח:

סך הכול: 752,617 קמ"ר (מקום 38 בעולם). מים: כ-1% מהשטח.

ראו בהרחבה: גיאוגרפיה של זמביה;

אוכלוסייה

מספר תושבים: (הערכת 2023): 20,216,029 נפש (מקום 64) .כינוי לתושבים: זמביאנים.

צפיפות אוכלוסין: 17.2 איש לקמ"ר (מקום 191). האוכלוסייה מרוכזת בעיקר באזור הבירה ובמחוז "חגורת הנחושת" בצפון, המרכז הכלכלי של המדינה

גיל חציוני: 18.4 שנים (2024).[1]: מעיד על אוכלוסייה צעירה, ילודה גבוהה, ותלות רבה באוכלוסייה הלא־עובדת (ילדים).

התפלגות האוכלוסייה לפי שבטים:

האוכלוסייה בזמביה מורכבת ממגוון רב של קבוצות אתניות, כולן שייכות למשפחת עמים רחבה הקרויה "בנטו" – משפחה לשונית ואתנית המשתרעת על פני חלק נרחב ממרכז, מזרח ודרום אפריקה. למרות הפילוג האתני, זמביה נחשבת לאחת המדינות היציבות ביותר באפריקה שמדרום לסהרה, בין היתר בזכות מדיניות פיוס אתנית יזומה שקידם הנשיא הראשון, קנת' קאונדה. ((Kenneth David Kaunda)[2].

השבט הגדול ביותר בזמביה הוא שבט הבֶּמְבָּה (Bemba), המהווה כ־21% עד 23% מהאוכלוסייה. בני בֶּמְבָּה מרוכזים בעיקר בצפון ובאזור קופרבלט, שם הם עוסקים בחקלאות, מסחר ותעשייה. שפתם – צ'יבמבה – היא אחת מהשפות המקומיות הנפוצות ביותר במדינה.

אחריהם בגודלם ניצבים בני שבט הטוֹנְגָה (Tonga), המהווים כ־13% עד 15% מהאוכלוסייה, ומרוכזים בעיקר בדרום המדינה, סביב העיר ליווינגסטון. בני הטונגה הם חקלאים מסורתיים ומאורגנים היטב מבחינה קהילתית.

במזרח זמביה מצויים בני שבט הצֶ'וָוה (Chewa), הקשורים קשר הדוק לשבטי מלאווי הסמוכה, ודוברים את שפת הניאנג'ה. אוכלוסייה זו מהווה כ־7% עד 9% מכלל תושבי זמביה.

במערב המדינה חיים בני שבט הלוֹזִי (Lozi), המהווים כ־6% מהאוכלוסייה. שבט זה נהנה בעבר מממלכה עצמאית למחצה – ברוצ'הילנד – ועדיין משמר מוסדות שלטון מסורתיים ושפה ייחודית. הלוֹזִי חיים בעיקר לאורך נהר הזמבזי, באזור מוצף עונתי הנקרא ברוצ'ה פליין.

שבטים נוספים בעלי חשיבות הם הנְגוֹנִי (Ngoni), שמוצאם מדרום אפריקה (מבני הזולו), בני הטומְבּוּקָה (Tumbuka), הנְסֶנְגָה (Nsenga), וכן שבטים קטנים יותר כמו הקָאוֹנְדֶה, לוּנְדָה, לוּוָולֶה, סוֹלי, לֶנְיֶה, וְלַלָה. סך כל הקבוצות האתניות הקטנות, מהווה כ־20% מהאוכלוסייה.

ראו גם: גאוגרפיה של זמביה

שפות

שפה רשמית: אנגלית (ממשל, חינוך, מסחר). לצד האנגלית מדברות הקבוצות השונות בשפות בנטו מגוונות. שפות נפוצות: צ’יבמבה (Bemba); ניאנג’ה (Nyanja); טונגה; לוֹזִי; לונדה, לוולה ועוד. שפות כאלו משמשות שפות ביניים אזוריות ונלמדות בבתי הספר לצדן של תוכניות באנגלית.

למרות הגיוון האתני, הזיקה הלאומית של תושבי זמביה חזקה יחסית, וישנה תחושת זהות לאומית רחבה שמשתרעת מעבר להשתייכות השבטית.

פיזור השפות בזמביה, על פי אזורים. באדיבות Wikipedia

דתות

החוקה של זמביה כוללת הצהרה מפורשת על זמביה כ"מדינה נוצרית", לצד התחייבות לחופש דת.

התפלגות הדתות (נכון ל-2023):

5% נוצרים (הדת הרשמית)
7% מוסלמים
8% אחרים או חסרי דת

התפלגות הדתות בזמביה

✝️ הנצרות בזמביה – יותר מדת: זהות לאומית, פוליטית ותרבותית

מאז הגעת המיסיונרים הראשונים במאה ה־19 ועד ימינו, הנצרות הפכה לא רק לדת המרכזית בזמביה, אלא גם לעמוד שדרה של מוסדות המדינה, הזהות התרבותית והמרחב הציבורי. סיפור חדירתה והתפשטותה של הנצרות בזמביה הוא סיפור של מפגש בין עולמות – בין מסורת אפריקאית לבין מערכות אמונה, חינוך ושלטון שהובאו מבחוץ, אך הפכו לחלק בלתי נפרד מהחיים המקומיים.

כנסיות מקומיות עם שילוב של אמונה נוצרית ואלמנטים תרבותיים אפריקאיים. חלקן מציגות סמלים, לבוש ופולחנים השאובים מהמסורת המקומית. למרות הדומיננטיות של הנצרות, אמונות מסורתיות לא נעלמו. רבות מהקהילות משלבות בין תפיסות נוצריות לבין מסורות של רוחות אבות, ריפוי מסורתי וטקסים שבטיים. בכפרים רבים ניתן למצוא מנהיגים דתיים שלובשים עניבה ודנים בתנ"ך – אך גם משתתפים בטקסי טיהור או בקריאות לנביאים מקומיים.

הנצרות בזמביה איננה רק דת – היא מסגרת זהות, שפה של מוסר, ופלטפורמה לשינוי חברתי. היא שזורה בחיים הציבוריים, במוסדות המדינה, ובזהות האישית של רוב תושבי המדינה. בתוך כך, היא ממשיכה להשתנות – בין מסורת לבין כריזמה, בין מוסר ציבורי לבין אמונה פרטית – ומשקפת את הדינמיקה המתמדת של אפריקה בת-זמננו.

ראו בהרחבה: זמביה – דתות

האיסלם

האִיסלם בזמביה הוא דת מיעוט, אך בעלת נוכחות בולטת באזורים מסוימים, ובעלת היסטוריה עשירה ותרבות מגוונת. אף על פי שזמביה הוכרזה רשמית כ"מדינה נוצרית" בחוקה של 1996, האִסלאם נהנה מחופש דת, ופועל בהקשרים חינוכיים, קהילתיים, תרבותיים וכלכליים.

🔹 מבנה קהילתי ומוסדות

מסגדים: קיימים מסגדים בערים הגדולות כמו לוסקה, קיטווה וצ'יפאטה.
בתי ספר: מוסדות חינוך איסלאמיים פעילים (madrasas), ובהם לומדים קוראן, ערבית ודינים דתיים.
ארגונים מוסלמיים: פועלים ארגונים צדקה, קהילתיים וחינוכיים כמו Islamic Supreme Council of Zambia ו־Zambia Islamic Council.

האִסלאם תורם למגוון התרבותי של זמביה בדרכים הבאות:

אוכל: השפעות מטבח מוסלמי הודו-אפריקאי.
לבוש: בגדים מסורתיים מוסלמיים (כמו הטוּנִיקָה והחיג'אב) נפוצים בקרב נשים מוסלמיות באזורים כפריים.
שפה: השפה הערבית נלמדת בחלק מהמדרסות לצורכי דת.
מוסדות איסלאמיים עוסקים בפעילות צדקה, סיוע רפואי, והקמת בתי ספר ומרפאות באזורים כפריים.

המוסלמים בזמביה נהנים ברובם מסובלנות דתית ומיחסים טובים עם הקבוצות הנוצריות השלטות. עם זאת, קיימים אתגרים:

הטיה ציבורית: היות והמדינה הוגדרה "נוצרית", לעיתים יש חוסר הכרה מוסדית במוסדות האִסלאם.
גישה לחינוך ושירותים: בחלק מהמקרים מוסדות מוסלמיים אינם נתמכים באותו האופן כמו מוסדות נוצריים.

בשנים האחרונות נראית התעוררות דתית: קיים עניין הולך וגובר בקרב צעירים מוסלמים בלימודי דת, ובחיזוק הזהות המוסלמית.

ראו בהרחבה:זמביה – דתות

האמונה שלפני הכנסייה: הצצה לדתות המסורתיות של זמביה

בעומק הכפרים של זמביה, הרחק מהשלטים שמכריזים על "מדינה נוצרית", אפשר עדיין לפגוש מסורות עתיקות שממשיכות לפעום בלב הקהילות. לא מדובר בדתות מאובקות מהעבר, אלא באמונות חיות ונושמות – כאלו שעוברות מדור לדור, דרך טקסים, רוחות, ושפה שספק אם נכתבה אי פעם על נייר.

כמעט לכל קבוצה אתנית בזמביה יש שם אחר לאל העליון: "לסה" אצל הבמבה, "לזה" אצל הטונגה. זהו אל בורא, כל-יכול, שברא את העולם – אבל מבחינת המאמינים, הוא עסוק מדי בשביל להתערב בחיי היום-יום. מי שאחראי באמת לשגרה ולגורל האישי הם דווקא רוחות הביניים – ובעיקר רוחות האבות.

האמונה היא שלמתים, במיוחד להורים ולסבים, יש עדיין תפקיד: הם שומרים, מזהירים, מענישים, ולעיתים אפילו מרפאים. לכן מקובל לפנות אליהם בטקסים, לבקש מהם גשם או הגנה, ולהקריב עבורם מנחות צנועות. הרעיון פשוט: שמירה על קשר בין הדורות – לא רק בביוגרפיה, אלא גם בנשמה.

כמו בכל דת מקומית בעולם, גם כאן הטבע לא רק יפה – הוא קדוש. נהרות, הרים, מערות, עצים עתיקים – כולם נחשבים למקומות משכנן של רוחות. הטקסים המקומיים נערכים לרוב במקומות האלה, בשירה, תיפוף, ולעיתים גם שתיקה.

בכל כפר תמצאו את ה־נגנגה או ה־סנגומה – המרפאים המסורתיים. הם לא רק רופאים, אלא גם יועצים, שמאניסטים, ומתווכים לעולם הרוחות. הם מאבחנים בעזרת עצמות, צמחים או חלומות, ומרפאים בדרכים שמשלבות ידע עממי עם קשר עמוק לרוח.

כשהילדים מתבגרים, הם לא פשוט עוברים כיתה – הם עוברים טקס. בנות עוברות תהליך שנקרא Chinamwali, שבו הן לומדות על גוף, נשיות ומשפחה. הבנים עוברים את Mukanda, שכולל גם ברית מילה, בידוד מהכפר, ולמידת אחריות בוגרת. אלה רגעים שמרקמים זהות – לא רק אישית, אלא גם שבטית.

ברוב המדינה, הנצרות שולטת – על הנייר. אבל מתחת לפני השטח, המסורות לא נעלמו. הן ממשיכות לחיות, לפעמים במקביל לנצרות, ולפעמים בתוכה. כנסיות כפריות רבות משלבות ריקודים, ריפוי בתפילה, ואפילו זיקה לרוחות – רק בלי לקרוא להן בשמן.

ובזמן שבעיר הגדולה הצעירים כבר נמשכים יותר לסמארטפון מאשר לתוף, יש גם תנועה הפוכה – של שימור. חוקרים, מורים, ואנשי קהילה פועלים לתעד, ללמד, ולשמר את המורשת הדתית־רוחנית שהפכה לחלק מהזהות הזמבית.

ראו בהרחבה:זמביה – תרבות וספורט

פוליטיקה מודרנית

שיטת ממשל: רפובליקה נשיאותית (Presidential Republic) – הנשיא הוא גם ראש המדינה וגם ראש הרשות המבצעת.

נשיא:

האקאינדה היצ'ילמה (Hakainde Hichilema) הוא נשיא זמביה הנוכחי (נכון ל־2025), ומנהיג בולט בזירה הפוליטית של המדינה. תאריך לידה: 4 ביוני 1962

מוצא אתני: טונגה (Tonga) – מהשבטים הגדולים בדרום זמביה .הוא נחשב לדמות כריזמטית, מחויבת לרפורמות דמוקרטיות ולמדיניות כלכלית ליברלית[3].

מוטאלה נלומנגו (Mutale Nalumango) היא סגנית נשיא זמביה מאז אוגוסט 2021, והאישה השנייה בלבד בתולדות המדינה שמכהנת בתפקיד זה. היא דמות בולטת בפוליטיקה הזמבית, עם רקע עשיר בהוראה, פעילות ציבורית ומנהיגות נשית.

הרשות המבצעת:

בראש עומד הנשיא, הנבחר אחת לחמש שנים בבחירות כלליות וישירות. (הנשיא יכול לכהן עד שתי כהונות בלבד של חמש שנים כל אחת, לפי החוקה.

הנשיא ממנה את סגנו, את הקבינט ואת המושלים האזוריים. יש לו סמכויות נרחבות, כולל זכות וטו על חקיקה וסמכות לפזר את הפרלמנט. בזמביה מתקיימות בחירות כלליות אחת לחמש שנים (Every five years), וכוללות:

שלושה מרכיבים בבחירות הכלליות:

בחירות לנשיאות – הנשיא נבחר בבחירה ישירה, בסיבוב אחד בלבד (ראש בראש).

המועמד שזוכה ביותר מ־50% מהקולות מוכרז כמנצח (שיטה של "50% פלוס אחד").

בחירות לפרלמנט (האספה הלאומית) – 156 חברים נבחרים בבחירות מחוזיות.
בחירות לרשויות המקומיות – נבחרים ראשי ערים ונציגי מועצות מקומיות.

מועד הבחירות: מתקיימות בדרך כלל באוגוסט של השנה החמישית.

2016 – בחירות כלליות (נשיא: אדגר לונגו נבחר מחדש).
2021 – בחירות כלליות (נשיא: האקיינדה היצ'ילמה נבחר).
2026 – צפויות הבחירות הבאות (אוגוסט).

מערכות הבחירות בשנים 2006 ו-2008 תוארו על ידי משקיפים זרים כהוגנות ותקינות, להוציא אי-סדרים נקודתיים. למרות זאת, מנהיגי האופוזיציה טענו לזיופים רחבי-היקף, ותומכיהם פתחו לאחר הבחירות במהומות שנמשכו ימים אחדים.

הרשות המחוקקת:

הרשות המחוקקת נקראת "האספה הלאומית של זמביה[4]. (National Assembly) . עוסקת בחקיקה, פיקוח על הרשות המבצעת ואישור תקציב המדינה. היא כוללת בית יחיד המונה 158 צירים, מהם 150 נבחרים ושמונה ממונים על ידי הנשיא. תקופת כהונתם של חברי האספה הלאומית היא חמש שנים. מאז 2001 מתמודדות על השלטון שלוש מפלגות עיקריות. למפלגת השלטון מאז המעבר לדמוקרטיה רב-מפלגתית ב-1990, ה-MMD, יש רוב דחוק באספה הלאומית. ה

הרשות השופטת: עצמאית פורמלית. עומד בראשה בית המשפט העליון (Supreme Court) ולצידו בית המשפט החוקתי (Constitutional Court) לעניינים חוקתיים. שופטים מתמנים בידי הנשיא באישור ועדת השירות המשפטי.

מערכת פוליטית:

רב־מפלגתית, אך בפועל שולטת בדרך כלל מפלגה אחת דומיננטית (בעבר: UNIP של קאונדה; בהמשך: MMD; וכיום UPND).

חוקה חדשה נכנסה לתוקף ב־2016, והיא מקנה הגנות מסוימות לחופש ביטוי, עיתונות וזכויות פרט – אך יש תלונות על פגיעות בזכויות אלו בפועל.

חלוקה מנהלית: המדינה מחולקת ל־10 מחוזות (Provinces), שבראשם מושל אזורי (Minister), הממונה על ידי הנשיא.

היסטוריה:

ראה בהרחבה: תולדות זמביה

תאריכי היסטוריה והתפתחות מדינית:

רודזיה הצפון-מערבית: 27 ביוני 1890
בארוצילנד–רודזיה הצפון-מערבית: 28 בנובמבר 1899
רודזיה הצפון-מזרחית: 29 בינואר 1900
איחוד לצפון רודזיה: 17 באוגוסט 1911
פדרציית רודזיה וניאסלנד: 1 באוגוסט 1953
עצמאות כרפובליקה של זמביה: 24 באוקטובר 1964
חוקה נוכחית: 5 בינואר 2016

ראו בהרחבה: תולדות זמביה

כלכלה:

זמביה הפכה לאחת המדינות העניות בעולם, לאחר שכלכלתה החלה להידרדר בשנות ה-70 של המאה ה-20 עם הירידה במחירי הנחושת. ההכנסה השנתית לנפש עומדת על מחצית מערכה בעת קבלת העצמאות ב-1964. בתחילת המאה ה-21 השתפר מעט מצב הכלכלה, בין היתר הודות להשקעות מסין.

הענף החשוב ביותר, מבחינת חלקו בתוצר הוא כרייה ועיבוד של נחושת, התורם יותר ממחצית הייצוא של המדינה. ענף הכרייה כולל גם קובלט, אבץ, עופרת, זהב, כסף ומתכות אחרות, וכן אבני חן ופחם. התלות בין כלכלת זמביה למחיר הנחושת העולמי רבה: לאחר שקיעת הכלכלה בשנות ה-70, תרמה עליית מחירי הנחושת בראשית המאה ה-21 להתאוששות.

תוצר לאומי גולמי (2023):

לפי כוח קנייה: 83.7 מיליארד דולר (מקום 100). לנפש: 4,068 דולר (מקום 155).

תוצר נומינלי: 29.5 מיליארד דולר (מקום 113). לנפש: 1,435 דולר (מקום 159)

שיעור האבטלה (2023): 5.91%

אינפלציה:

2023: האינפלציה השנתית הממוצעת הייתה 10.88%, ירידה קלה מ־10.99% בשנת 2022.

דצמבר 2024: האינפלציה השנתית הגיעה ל־16.7%, עלייה מ־16.5% בנובמבר.

אפריל 2025: האינפלציה עמדה על 16.5%, ללא שינוי מהחודש הקודם. שיעור האינפלציה בזמביה נותר גבוה, ומשקף את האתגרים הכלכליים המתמשכים במדינה.

גורמים לעלייה באינפלציה:

בצורת קשה: החל מינואר 2024, זמביה חווה את אחת הבצורות החמורות ביותר בעשורים האחרונים, מה שהוביל למחסור במזון ולעלייה במחירי המזון.

פיחות המטבע: הקוואצ'ה הזמבית נחלשה משמעותית מול הדולר, מה שהוביל לעלייה במחירי היבוא.

עלייה במחירי המזון: מחירי המזון עלו ב־18.7% באפריל 2025, בהשוואה ל־18.9% במרץ, למרות ירידה קלה הודות לגשמים מועילים.

מדדים נוספים:

מדד ג’יני ((Gini Index / Gini Coefficient)- אי שוויון כלכלי, 2022): 51.5 – אי שוויון גבוה.

מדד הפיתוח האנושי ((Human Development Index – HDI) הוא מדד המשמש להערכת רמת הפיתוח הכוללת של מדינה, לא רק על בסיס עושר כלכלי, אלא גם לפי רווחת התושבים)[5]. (0.595 – רמה בינונית (מקום 154)

מטבע: קואצ'ה זמביאני (ZMW)

חינוך

שיעור אוריינות בקרב מבוגרים (גילאי 15 ומעלה): 88% (2020)

פער מגדרי באוריינות: שיעור האוריינות בקרב נשים נמוך מעט מזה של גברים

בריאות

תוחלת חיים : 66.6 שנים (2023)

האם והילד

בריאות האם והילד היא אחד התחומים הקריטיים במערכת הבריאות של זמביה. בשנים האחרונות נרשמה התקדמות, אך עדיין קיימים פערים משמעותיים – במיוחד בין אזורים עירוניים לכפריים, ובקרב נשים עניות וצעירות.

שיעור תמותת תינוקות (עד גיל שנה): כ־42 לכל 1,000 לידות חיות.
שיעור תמותת ילדים עד גיל 5: כ־58 לכל 1,000

השוואה עולמית: הנתונים אמנם טובים יותר מהממוצע באפריקה שמדרום לסהרה, אך רחוקים מיעדי הפיתוח של האו"ם (SDGs)

📉 מגמות חיוביות: ירידה חדה לעומת שנות ה־90 (בהן שיעור התמותה היה מעל 100 ל-1,000).

תודות לשיפורים בהנגשת טיפולי חיסון, מים נקיים, הנקה ראשונית, ואנטיביוטיקה.

📊 שיעור תמותת אמהות בלידה: כ־213 לכל 100,000 לידות חיים (2022)

אחוז הלידות בליווי צוות רפואי: מעל 85% (אך נמוך יותר באזורים כפריים).

שימוש בשירותי טרום לידה (Antenatal care): כ-90% מהנשים משתתפות לפחות ב-4 ביקורים.

🩸 גורמי סיכון עיקריים:

דימומים שלאחר לידה
רעלת הריון
סיבוכים מהפלה לא בטוחה
אנמיה וחוסר תזונה
מרחק גאוגרפי ממרכזים רפואיים

🧒 טיפול בילדים ותינוקות

חיסונים: תכנית החיסונים של זמביה נחשבת טובה – שיעור הכיסוי מעל 85% (כולל חיסון נגד פוליו, שחפת, חצבת, דלקת כבד ועוד).

הנקה: כ־70% מהאמהות מניקות באופן בלעדי ב-6 החודשים הראשונים – בהתאם להמלצות.

בעיות תזונה: כ-35% מהילדים סובלים מתת-תזונה כרונית (stunting), בעיקר באזורים עניים.

🏥 מערכת הבריאות ותשתיות

המדינה מספקת שירותי בריאות לאם ולילד ללא תשלום דרך מרכזים קהילתיים.
קיימת מערכת של Health Posts – מרפאות קטנות בכפרים.
חוסר בכוח אדם רפואי מקצועי (רופאים, מיילדות מוסמכות).
הפערים בין ערים לכפרים – עדיין משמעותיים.

💊 תכניות לאומיות ובינלאומיות

Safe Motherhood Action Groups – קבוצות נשים מקומיות להדרכת אמהות בהריון.
תמיכה של UNICEF, WHO ו-USAID בפרויקטים לקידום בריאות הילד.
עידוד תכנון משפחה – שימוש באמצעי מניעה, במיוחד בקרב נערות.

⚖️ אתגרים נוכחיים

נישואי ילדות: כ-29% מהבנות נישאות לפני גיל 18 – משפיע על סיבוכי הריון ולידה.
גישה מוגבלת לשירותים באזורים מרוחקים.
חוסר השכלה של אימהות מגביר סיכון למחלות תינוקות.
הבדלים תרבותיים שמובילים להעדפת לידה ביתית ללא ליווי מקצועי.

🌱 תקווה לעתיד

רפורמות ממשלתיות להרחבת שירותים קהילתיים.
גיוס מיילדות והכשרתן בפריפריה.
שילוב בריאות האם בתכניות חינוך, תעסוקה ותשתיות.

איידס

מצב האיידס (HIV/AIDS) בזמביה נותר סוגיה בריאותית וחברתית מרכזית, אך המדינה גם מדגימה בשנים האחרונות מגמת שיפור עקבית במאבק במגפה.

נתונים עדכניים (נכון ל-2024):

שיעור הנשאות הכללי: כ־11.1% מהאוכלוסייה הבוגרת (בני 15–49), לפי נתוני UNAIDS.
מספר אנשים החיים עם HIV: כ־1.4 מיליון.
נשים צעירות ונערות: קבוצה פגיעה במיוחד – שיעור הנשאות בקרב נשים גבוה בכ־60% מזה של גברים.
הדבקות חדשות שנתיות: כ־38,000 בשנה (מגמת ירידה).
תמותה הקשורה לאיידס: כ־17,000 בשנה (ירידה חדה לעומת שנות ה-2000).

🧪 טיפול ונגישות

גישה לתרופות (ARVs):מעל 90% מהמבוגרים הנשאים מקבלים טיפול תרופתי. גם בקרב ילדים – שיעור הגישה לטיפול גבוה, אך עדיין נמוך יותר מבקרב המבוגרים. תכניות בדיקה קהילתיות ובדיקות הרות (PMTCT) צמצמו הדבקות מאם לילד באופן משמעותי. כיום רק כ־7% מהילדים הנולדים לנשאיות נדבקים – לעומת 30%-40% בעבר.

🧍🏽‍♀️ אוכלוסיות בסיכון

נערות צעירות (במיוחד באזורים כפריים)
עובדי מין – גברים המקיימים יחסי מין עם גברים (MSM) – קבוצה הנתונה גם לסטיגמה ואכיפה פלילית.
אסירים – שיעור גבוה של נשאות וחשיפה.

🏥 מערכת הבריאות והתמודדות ציבורית

מערכת הבריאות ממשלתית מספקת טיפולים חינם לנשאים.
שיתופי פעולה עם ארגונים בינלאומיים כמו PEPFAR ו-Global Fund תומכים לוגיסטית וכלכלית.
קיימת מודעות גוברת בציבור, אם כי סטיגמה סביב המחלה עדיין קיימת – במיוחד באזורים שמרניים.

📉 מגמות חיוביות

ירידה מתמשכת בהדבקות חדשות ובתמותה.
עליה משמעותית בגישה לטיפול.
חיזוק תכניות חינוך מיני, במיוחד בבתי ספר.
התקדמות במניעה באמצעות פרויקטים של חלוקת קונדומים, תמיכה נפשית והסברה.

אתגרים שנותרו:

סטיגמה חברתית.
גישה מוגבלת במקומות מבודדים.
מימון תלוי במידה רבה בסיוע חוץ.
חוסר התאמה מגדרית שמקשה על נשים להגן על עצמן.

תעסוקה

חקלאות:

כ-85 אחוזים מכוח העבודה מועסק בחקלאות, מרביתם חקלאים קיומיים (subsistence farmers) החיים בכפרים . הענף אחראי ל-18 אחוז מן התוצר הלאומי, על-פי הערכה מ-2007. התוצר החקלאי העיקרי הוא התירס, אשר משמש הן כמקור הכנסה והן כמקור מזון חשוב לאיכרים. בנוסף לו מגדלים דורה, בוטנים, ירקות, טבק, סאווה, בטטה, דוחן, שעועית, כותנה וקפה, וכן משק חי (בקר לבשר וחלב, עזים, חזירים ועופות).

גידול פרחים תופס מקום גדל והולך בכלכלה. החקלאות היא ברובה חקלאות בעל פרימיטיבית. אף שהמדינה ברוכה בגשמים בדרך כלל, בצורות תקופתיות גורמות למחסור ומעלות את מחירי המזון.

, תרומתה של החקלאות לתמ"ג נמוכה יותר מאחוז העוסקים בה, מה שמעיד על פריון עבודה נמוך.

תעשייה:

שיעור העוסקים: כ־8%–10% מכוח העבודה. בעיקר בתעשיות הכרייה (נחושת וקובלט – כ־70% מהייצוא),

התעשייה היצרנית בזמביה מצויה בשלב התפתחותי, ונאבקת במגבלות כמו עלות אנרגיה גבוהה, תשתיות לקויות ותלות ביבוא חומרי גלם. עם זאת, היא מציגה סימנים של גידול:

תעשיית המזון והמשקאות: מהווה ענף מרכזי, עם ייצור של קמח תירס, סוכר, שמני מאכל, בירה ומשקאות קלים.
טקסטיל והלבשה: קיימת תעשיית הלבשה מקומית המיועדת בעיקר לצריכה פנימית, אך סובלת מתחרות מול יבוא זול.
כימיקלים ודשנים: קשורים ישירות לחקלאות ולכרייה, ונתמכים במפעלי עיבוד כימיים בלוסקה ובקיטווה.
ייצור מלט, חומרי בניין ופלדה: מתפתח לאור מגמות של גידול באורבניזציה.

תעשיות רבות סובלות ממחסור באספקת חשמל, במיוחד בשנות בצורת שבהן תפוקת ההידרו־אלקטרית יורדת.

ישנה מגמה לעידוד יזמות נשית וקידום הכשרה טכנולוגית, אם כי ניכרים פערים באיוש משרות טכנולוגיות.

האזור הכלכלי המיוחד בלוסקה: הוקם בשיתוף פעולה עם סין, ומיועד למשוך השקעות זרות בתחומי תעשייה קלה, עיבוד חקלאי וייצוא. הרחבת האזור התעשייתי בצ'ונגווה: מיועד לאכלס מפעלי תעשייה בינוניים וקטנים.

שיתוף פעולה אזורי: זמביה חברה בארגונים כמו ה־SADC וה־COMESA, המקדמים אינטגרציה תעשייתית עם מדינות האזור.

תעשייתה של זמביה נשענת על משאבי טבע – בראשם הנחושת – אך עושה מאמצים מגוונים לבסס תעשיות נוספות ולהפחית את התלות בכרייה. הגברת ההשקעות בתשתיות, חינוך טכנולוגי ורגולציה חכמה עשויות לקדם את המדינה לעבר תעשייה יציבה ומגוונת יותר, שתתמוך בצמיחה כלכלית כוללת.

כריית נחושת בזמביה – עמוד התווך של הכלכלה

זמביה נחשבת לאחת מיצואניות הנחושת המרכזיות בעולם, והמשאב הטבעי הזה מהווה את לב הכלכלה המקומית. כ-70% עד 80% מההכנסות ממטבע חוץ מקורן ביצוא נחושת, ורבים מתושבי המדינה תלויים בתעשייה זו למחייתם, ישירות או בעקיפין.

אזורי כרייה עיקריים:

חגורת הנחושת (Copperbelt Province): האזור ההיסטורי והמרכזי, הכולל ערים כמו נדולה (Ndola), קיטווה (Kitwe), צ'ינגולה (Chingola) ומופולירה (Mufulira).
הפרובינציה הצפונית-מערבית: עם פיתוחם של מכרות מודרניים חדשים, כמו מכרה קאלומבה (Kansanshi) ומכרה סנטראל אפריקאן (Sentinel), הפכה לאתר צמיחה משמעותי.

מאפייני התעשייה:

שחקנים ראשיים: מרבית המכרות נמצאים כיום בבעלות חברות זרות – בעיקר סיניות, שווייצריות וקנדיות – דוגמת First Quantum, Glencore ו-China Nonferrous Mining.
הפרטה ומחלוקות: מאז שנות ה־90 הופרטו מרבית מכרות הנחושת, מה שהוביל לצמיחה כלכלית מצד אחד, אך גם למתחים פוליטיים על רקע פיטורים, תנאי עבודה וזכויות מדינה על משאבים.
אתגרים סביבתיים וחברתיים: כרייה מזהמת מי תהום, מזהמת קרקעות ומובילה לעיתים לעקירת קהילות כפריות שלמות.

מגמות והתפתחויות:

חדשנות: מכרות מודרניים עושים שימוש בטכנולוגיות מתקדמות לניטור ולכרייה, תוך שאיפה לשיפור הפריון והפחתת עלויות.
מיחזור השקעות: בעשור האחרון, הממשלה ניסתה להחזיר לעצמה חלק מהשליטה, באמצעות מיסוי, רגולציה הדוקה, ולעיתים הלאמה חלקית של מכרות.
תלות במחירי השוק: כלכלת זמביה פגיעה מאוד לשינויים במחירי הנחושת העולמיים – כאשר המחיר יורד, המדינה סובלת ממחסור קשה בהכנסות.
עשורים האחרונים הופרטו חברות כרייה רבות, אך קיימת מגמה של דרישה ציבורית להחזרת חלק מהשליטה לידי המדינה, בשל חשש מאובדן רווחים לאומיים.

בנוסף לנחושת – מכרות של קובלט: משאב נוסף, הנכרה לצידו של הנחושת, ונחוץ לתעשיית הסוללות והאלקטרוניקה.

זהב, מנגן , אבץ, עופרת, מנגן, אסבסט ופחם: תעשיות קטנות יותר אך מתפתחות, בעיקר במערב ובדרום המדינה. ,

עם זאת, התלות הרבה במחירי המתכות בשוק העולמי הופכת את הכלכלה לחשופה לזעזועים.

חברות בינלאומיות גדולות פועלות במדינה, כולל First Quantum Minerals, Barrick Gold, ו־Glencore (לשעבר).

קיים מתח מתמיד בין הרצון לרווחיות לבין ריבונות המדינה על המשאבים.

שירותים: שיעור העוסקים: כ־30%–35% מכוח העבודה.

מאפיינים: מגזר השירותים כולל ממשל, חינוך, בריאות, מסחר, תיירות, בנקאות ותחבורה. מגזר השירותים הוא המוביל בתרומתו לתמ"ג (למעלה מ־50%), אך מרוכז בעיקר בערים כמו לוסקה וליווינגסטון.

הערות:

נתוני תעסוקה רשמיים בזמביה אינם תמיד מדויקים בשל היקף רחב של עבודה לא פורמלית.

אבטלה סמויה גבוהה מאוד, במיוחד בכפרים. קיימים פערים בין תעסוקה בפועל לבין תרומת כל מגזר לתמ"ג.

שכר

שכר חודשי ממוצע: כ-6,000 קוואצ'ה זמבית (ZMW), שהם כ-223 דולר ארה"ב

שכר מינימום חודשי כולל: 1,300 קוואצ’ה זמבית (ZMW) (49$).

כולל שכר בסיס, קצבת דיור, קצבת תחבורה ודמי ארוחות.

טווח שכר חודשי נפוץ: בין 1,000 ל-3,000 ZMW, במיוחד בקרב מפרנסים עיקריים

שכר גבוה במקצועות נדרשים: בתחומים כמו הנדסת מכרות, השכר יכול להגיע עד 30,000 דמוגרפיה

שיעור עוני: כ-60% מהאוכלוסייה חיה בעוני (2022).

הצבא

הצבא של זמביה – "Zambia Defence Force" – מורכב משלושה גופים עיקריים: צבא היבשה (Zambia Army), חיל האוויר (Zambia Air Force), ומשמרת שירות המדינה (Zambia National Service – ZNS).

מדובר בכוח צבאי קטן יחסית, המתמקד בהגנה על גבולות המדינה, שמירת ביטחון פנימי, וכן השתתפות במבצעים של שמירת שלום בינלאומיים.

מאז עצמאות זמביה ב-1964, לא הייתה מעורבות רחבה של הצבא בעימותים חיצוניים. עם זאת, הצבא שיחק תפקידים חשובים בשמירת שלום אזורית, במיוחד בקונפליקטים במדינות שכנות כמו קונגו הדמוקרטית.בנוסף לתפקידי לוחמה קלאסיים, הצבא עוסק רבות בפיתוח לאומי – תשתיות, חקלאות ושירותים אזרחיים – כחלק ממדיניות ההעצמה של ZNS.

הצבא מצויד בעיקר בציוד סובייטי, סיני ודרום אפריקאי ישן, עם תמיכה טכנית ממדינות זרות, אך סובל מתקציב נמוך ומחסור באמצעים מתקדמים.זמביה נחשבת לתורמת פעילה במבצעי שמירת שלום של האו"ם, בעיקר באפריקה (כגון בדרום סודן ובקונגו). הכוחות הזמבים נחשבים לדיסציפלינריים ובעלי מוניטין מקצועי.

בזמביה, נכון לשנת 2025, אין שירות צבאי חובה. מאז קבלת העצמאות ב-1964, המדינה לא הפעילה גיוס חובה לצבא, למעט תקופה קצרה בין השנים 1975 ל-1980, שבה התקיים שירות חובה במסגרת "שירות ההגנה הלאומי של זמביה" (Zambia National Defence Force) . גיל מינימלי להתנדבות: 16 עם אישור הורים, 18 ללא צורך באישור .

לצד הצבא, קיים בזמביה שירות לאומי בשם ZNS (Zambia National Service), הפועל מאז 1971. ה-ZNS מתמקד בהכשרת אזרחים בתחומים כמו חקלאות, מלאכה, הגנה אזרחית ופיתוח לאומי. בעבר, בין השנים 1974 ל-1980, היה השירות חובה לבוגרי תיכון ואוניברסיטה, אך מאז בוטלה החובה, וההשתתפות בו היא וולונטרית .

יחסי החוץ של זמביה:

רקע כללי

מאז קיבלה את עצמאותה מבריטניה בשנת 1964, זמביה נקטה מדיניות חוץ המבוססת על עקרונות של אי־התערבות, שלום, שוויון, אנטי־קולוניאליזם ושיתוף פעולה אזורי ובינלאומי. הנשיא הראשון, קנת קאונדה, עיצב את גישת המדינה כלפי העולם במושגים אידאולוגיים של פאן־אפריקניות ונייטרליות, תוך הדגשת תמיכה בתנועות לשחרור לאומי ביבשת.

במהלך שנות ה-70 וה-80, זמביה אימצה מדיניות חוץ אקטיבית, במיוחד בנושא המאבק באפרטהייד ובשלטון הלבן ברודזיה (כיום זימבבואה), אנגולה ומוזמביק. זמביה הייתה בין המדינות המרכזיות שתרמו ל"מדיניות החזית" (Frontline States) – קואליציה של מדינות אפריקאיות שתמכה בשחרור מדינות דרום היבשת מהשלטון הקולוניאלי והגזעני.

פעילות זו עלתה לזמביה במחירים כלכליים וביטחוניים גבוהים – הגבול שלה עם רודזיה היה מתוח, והיא סבלה מתקיפות מהצד הרודזי ומהתנגשויות בין פליטים לבין כוחות הביטחון המקומיים.

שינויים במדיניות החוץ לאחר המלחמה הקרה

עם תום המלחמה הקרה, נפילת משטרי האפרטהייד, והמעבר לדמוקרטיה רב־מפלגתית בזמביה (1991), חל שינוי פרגמטי במדיניות החוץ. זמביה עברה להתמקד בנושאים של שיתוף פעולה כלכלי, יציבות אזורית, השקעות בינלאומיות ופיתוח. מאז ואילך, היא פועלת לחיזוק קשריה עם גופים רב־לאומיים כגון:

האיחוד האפריקאי (AU)
הקהילה לפיתוח דרום אפריקה (SADC)
הקהילה המזרח-אפריקאית (EAC) – זמביה ביקשה להצטרף כחברה קבועה.
האו"ם – בו היא תורמת כוחות למשימות שלום, כולל ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו ובסודאן.

יחסים בילטרליים בולטים

דרום אפריקה

יחסים הדוקים, במיוחד לאחר סיום האפרטהייד. דרום אפריקה היא שותפה מרכזית לסחר והשקעות, בעיקר בתחום הכרייה והאנרגיה.

סין

סין היא אחד המשקיעים הגדולים בזמביה, במיוחד בתעשיית הנחושת ובפרויקטי תשתיות. היחסים עם סין התחזקו במיוחד בשנות ה־2000, אך גם עוררו ביקורת פנימית על תלות כלכלית, חובות ויחס לעובדים מקומיים.

ארצות הברית

ארה"ב תומכת בזמביה בתחומי הבריאות (למשל דרך תוכנית PEPFAR), חינוך ודמוקרטיה. היחסים בדרך כלל חיוביים, אם כי לעיתים נמתחת ביקורת אמריקאית על סוגיות של זכויות אדם או שחיתות שלטונית.

בריטניה

יחסים היסטוריים ותרבותיים חזקים. בריטניה ממשיכה לספק תמיכה טכנית וסיוע לפיתוח, והיא גם משקיעה בתשתיות ובתחום האנרגיה.

הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו (DRC)

מדינות שכנות, שותפות לסחר – אך גם חוות גבולות מתוחים בשל הברחות, פליטים וקבוצות חמושות הפועלות במזרח קונגו.

ישראל

היחסים עם ישראל חודשו לאחר שנות נתק (בשל לחץ ערבי-אפריקאי לאחר מלחמת יום כיפור). כיום מתקיימים קשרים מצומצמים, בעיקר בתחומי החקלאות, הטכנולוגיה והבריאות.

תחומי מדיניות חוץ עכשווית

מאבק בשינויי אקלים – זמביה פעילה במאבק לשימור הסביבה, הגנה על יערות ונהרות, ומקיימת שותפויות עם מדינות אירופה וארגונים בינלאומיים.
קידום השקעות זרות – הממשלה פועלת למשוך השקעות זרות ישירות (FDI) באמצעות הסכמים דו־צדדיים והקלות למשקיעים.
דיפלומטיה כלכלית – דגש על שווקים אזוריים וגלובליים לנחושת, קובלט ותוצרת חקלאית.
הגירה ופליטים – זמביה מארחת עשרות אלפי פליטים, בעיקר מהרפובליקה הדמוקרטית של קונגו ומאנגולה, ופעילה במסגרת הסכמים עם נציבות הפליטים של האו"ם (UNHCR).

מדיניות החוץ של זמביה עברה מהתמקדות אידאולוגית לשיקולים פרגמטיים של פיתוח, ביטחון ושיתוף פעולה אזורי. היא נשענת על זהות פאן־אפריקאית, על עקרונות של שלום ודיאלוג, ועל שיתופי פעולה כלכליים גלובליים – תוך שמירה על יחסים תקינים עם כל הגושים הבינלאומיים.

קונפליקטים אזוריים

באופן כללי, זמביה היא אחת המדינות השקטות והיציבות ביותר באפריקה, ולרוב אינה מעורבת בעימותים צבאיים עם שכנותיה. עם זאת, קיימים כמה קונפליקטים מתמשכים ברמות נמוכות – בעיקר סביב גבולות, משאבים ומעורבות אזורית:

גבול עם הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו (DRC):

קיימות מתיחויות בגבול הצפוני (במחוז לואפולה), שם היו לאורך השנים תקריות מקומיות של חציית גבול בלתי חוקית וניצול מקורות דיג, מינרלים ואדמות חקלאיות. לעיתים נכנסים לשטח זמביה, פליטים או חמושים מצפון קונגו, אך לא נרשמו עימותים צבאיים חמורים.

גבול עם אנגולה:

הגבול בין זמביה לאנגולה אינו מסומן היטב באזורים מסוימים, בעיקר ביערות המערביים. היו דיווחים על מחלוקות קרקע ומעבר בלתי חוקי של רועים וציידים, אך ללא עימותים אלימים מתמשכים.

. יחסים עם טנזניה:

היחסים עם טנזניה טובים יחסית, ושתיהן שותפות הפרויקט רכבת טנזניה–זמביה (TAZARA) – הוא אחד ממיזמי התשתית הגדולים והסמליים ביותר באפריקה, שנבנה בשנות ה־70 בתמיכת סין, כדי לחבר את זמביה היבשתית לנמל דאר א־סלאם בטנזניה. הפרויקט שימש כסמל לשחרור, שיתוף פעולה דרום–דרום, והשפעה סינית גוברת ביבשת.

עם זאת, היו מתחים מקומיים על רקע שליטה במקורות מים, בעיקר באגן נהר הזמבזי העליון.

מתיחות עם מלאווי עם מלאווי: סכסוך גבול קל סביב צ’יפאטה–מפאקה (Chipata–Mphaka)[6], אך טופל בדיפלומטיה.
מתיחות עם מוזמביק: תקריות נדירות של חציית גבול על ידי קבוצות חמושות ממוזמביק בזמן לחימה פנימית (בעיקר בעשור הקודם).
זימבבואה – שותפה סבוכה:

היחסים עם זימבבואה היו מתוחים בעיקר בתקופת שלטונו של רוברט מוגאבה (Robert Mugabe).זמביה נחשבה אז ליעד מקלט לפוליטיקאים ופעילים שנמלטו מזימבבואה, מה שיצר מתח דיפלומטי. כיום, היחסים השתפרו, ויש שיתופי פעולה כלכליים, כולל סביב שמורת מפלי ויקטוריה.

לסיכום: אין לזמביה עימותים חמורים או מלחמות גבול פתוחות. היא שומרת על פרופיל דיפלומטי נמוך יחסית, נתפסת כמדינה יציבה, נייטרלית ומתווכת בסכסוכים אזוריים. חלק מהקונפליקטים הם סביב בעיות מבניות – כמו סימון גבול, פליטים, או תחרות על משאבים.

קונפליקטים פנימיים ואתגרים

זמביה נחשבת לאחת המדינות היציבות ביותר באפריקה שמדרום לסהרה, עם היסטוריה של חילופי שלטון שקטים יחסית וללא מלחמות אזרחים. עם זאת, קיימים בה קונפליקטים פנימיים ברמות שונות, בעיקר חברתיים, פוליטיים וכלכליים. הנה סקירה של המרכזיים שבהם:

מתחים פוליטיים בין המפלגות.

לאורך השנים היו עימותים בין תומכי מפלגות, במיוחד בתקופות בחירות.

עימותים התלקחו לעיתים בין תומכי מפלגת השלטון (לשעבר: MMD, כיום: UPND) לבין מפלגות אופוזיציה, ובין קהילות אתניות שונות המזוהות פוליטית.

היו מקרים של מעצרים פוליטיים, צנזורה תקשורתית והגבלות על חופש הביטוי – בעיקר בתקופת שלטונו של אדגר צ’אגווה לונגו (Edgar Chagwa Lungu)[7].

הנשיא הנוכחי, האקאינדה היצ'ילמה, פועל לצמצום הדיכוי הפוליטי, אך נמתחת עליו ביקורת על איטיות ברפורמות.

מתחים סביב קרקעות וחקלאות

מאבקים בין חקלאים מסורתיים לחקלאים מסחריים (כולל זרים ו"לבנים אפריקאים" מדרום אפריקה) סביב בעלות על אדמות. יש גם עימותים בין קהילות חקלאיות מקומיות לרשויות בעקבות הפקעת קרקעות, במיוחד במרכז ובדרום המדינה.

קיימים מקרים של פלישות לאדמות פרטיות ועימותים מקומיים אלימים.

עוני ואי־שוויון

זמביה סובלת מאחד ממדדי ג'יני הגבוהים באפריקה – מה שמעיד על פערים חברתיים וכלכליים חדים. פערים בין אזורים כפריים לעירוניים – במיוחד בין לוסקה/קופרבלט לבין אזורי הספר. העוני מוביל למחאות חברתיות, לעיתים בהובלת צעירים, מובטלים וסטודנטים.

מחסור בשירותים בסיסיים

מחאות נגד הפסקות חשמל (load shedding), מים לא זמינים, או קריסות של מערכות בריאות וחינוך. המחאות לרוב אינן מאורגנות ברמה גבוהה, אך מבטאות תסכול כללי מהשלטון.

סכסוכים אתניים מקומיים

למרות שהמדינה נהנית מלכידות יחסית, קיימים מתחים אתניים מקומיים, בעיקר באזורים שבהם שבטים שונים מתמודדים על שליטה מקומית או נציגות פוליטית.

למשל: חיכוכים בין בני בֶּמְבָּה, טוֹנְגָה ולוֹזִי – בעיקר סביב סוגיות פוליטיות ומשרות בממשל.

שחיתות ומוסדות חלשים

השחיתות הממסדית נתפסת כאחד האתגרים המרכזיים, במיוחד במכרות ובפרויקטים ציבוריים.

מערכת המשפט והמשטרה סובלות לעיתים מהשפעה פוליטית וחוסר אמון מצד הציבור.

סיכום: למרות הקונפליקטים הקיימים, זמביה אינה מדינת סכסוך אלים פעיל, אלא מדינה עם קשיים מבניים עמוקים אך שלטון מרכזי יציב יחסית. הקונפליקטים המרכזיים קשורים לשאלות של צדק חברתי, שלטון החוק, חלוקת משאבים ואתניות פוליטית.

זכויות אדם

החוקה של רפובליקת זמביה, שעודכנה לאחרונה ב-2016, כוללת פרק שלם על זכויות יסוד, המכונה "Bill of Rights". הפרק מבטיח:

חיים, חירות וביטחון אישי
שוויון בפני החוק
חופש הביטוי, ההתאגדות, הדת והעיתונות
הזכות לחינוך, בריאות ועבודה

עם זאת, פרק זה מוגבל על ידי סעיפים המאפשרים את צמצום הזכויות במצבי חירום, או בשם "הסדר הציבורי" ו"המוסר".

חופש הביטוי והעיתונות

אף שזמביה מאפשרת קיומה של תקשורת חופשית, עיתונאים עצמאיים מתמודדים לעיתים עם הטרדות, מעצרים ואיומים. חוקים כמו Cyber Security and Cyber Crimes Act (2021) משמשים לעיתים לדיכוי קולות ביקורתיים ברשת. תחנת הרדיו העצמאית Prime TV נסגרה זמנית לאחר שסיקרה מחאות נגד הממשלה.

חופש ההתארגנות והמחאה

נדרשת קבלת אישור מראש מהמשטרה לקיום הפגנות – פרקטיקה המגבילה חופש מחאה. לעיתים קרובות מתקבלות סירובים שרירותיים, או נעצרות דמויות מהאופוזיציה.

שחיתות ושלטון החוק

השחיתות מוסיפה פגיעה בזכויות – גישה לא שוויונית למשאבים, העדפת מקורבים, ואכיפה סלקטיבית של החוק.

אמנם קיימים מוסדות פיקוח כמו ה-Anti-Corruption Commission, אך לא תמיד הם עצמאיים בפועל.

זכויות קבוצות פגיעות

נשים

ישנה חקיקה נגד אלימות במשפחה (Anti-Gender-Based Violence Act), אך אכיפתה חלשה במיוחד באזורים כפריים.
נישואי ילדות נפוצים עדיין, למרות האיסור החוקי – בעיקר כתוצאה מעוני, מסורות ושיעור נשירה גבוה מבתי ספר.
שיעור ההריון בקרב נערות – מהגבוהים באפריקה: מעל 25%.

ילדים

עבודת ילדים נפוצה, בעיקר בחקלאות, ובתחום מכירת רחוב.
אלימות פיזית, מינית ונפשית כלפי ילדים – תופעה רווחת, גם במערכת החינוך.

קהילת הלהט"ב

יחסים הומוסקסואליים אסורים בחוק, ונתפסים כ"מעשה מגונה", בהתאם לסעיפים מהחוק הפלילי הקולוניאלי הבריטי. ממשלות זמביה לדורותיהן דוחות הכרה בזכויות להט"ב, ולעיתים אף משתמשות בכך לקידום פוליטי.

פליטים ומהגרים

זמביה קולטת פליטים רבים מהרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, אנגולה, רואנדה ועוד. קיימים מחנות פליטים, ויחס המדינה נחשב חיובי יחסית, אך תיעוד מעיד גם על מעצרים שרירותיים ואי-הענקת מעמד חוקי נאות.

מערכת המשפט

זמביה נהנית ממערכת משפט עצמאית להלכה, אך קיימים דיווחים על לחצים פוליטיים על שופטים. תהליך משפטי ארוך, חוסר בגישה לייעוץ משפטי ושהות ממושכת במעצר לפני משפט – מהווים פגיעה בזכויות בסיסיות.

התקדמות ותקווה

ב-2021 נבחר לנשיאות הקאינדה היצ'ילמה, ממפלגת האופוזיציה, לאחר עימותים עם המשטר הקודם. עלייתו הביאה תקווה להתקדמות בתחום זכויות האדם. מאז נרשמו צעדים חיוביים, כגון שחרור עצורים פוליטיים והבטחות לרפורמות משפטיות – אך רבים עדיין ממתינים למימוש בפועל. ארגונים כמו Human Rights Watch ו-Amnesty International עוקבים אחר המתרחש במדינה, מפרסמים דו"חות ביקורתיים ולעיתים מספקים תמיכה משפטית.

ספורט

⚽ ספורט בזמביה – זהות, תרבות וגאווה לאומית. הספורט בזמביה ממלא תפקיד מרכזי בחיים הציבוריים, הן כתופעה חברתית והן ככלי לגיבוש לאומי. בעשורים האחרונים הפך ענף הספורט לאמצעי לביטוי של זהות, שאיפות ותקווה – במיוחד בקרב צעירים. זמביה אולי אינה מעצמה עולמית, אך היא אחת המדינות הפעילות והאהודות ביותר באפריקה הדרומית מבחינה ספורטיבית.

ראו בהרחבה: זמביה- תרבות וספורט

⚽ כדורגל – מלך הספורט בזמביה

💥 הספורט הפופולרי ביותר במדינה. משוחק בכל שכבות האוכלוסייה – מהשכונות העירוניות ועד לכפרים המרוחקים. מהווה סמל לאומי, מקור לגאווה ואף לשייכות חברתית.

🛑 טרגדיה לאומית

בשנת 1993, התרסק מטוס שהוביל את נבחרת הכדורגל של זמביה מול חופי גבון. 18 שחקנים ומאמנים נהרגו. האסון נחרת בזיכרון הקולקטיבי של האומה. הזכייה ב־2012 הוקדשה לזכרם – מחווה סמלית ורגשית במיוחד.

🏀 כדורסל

פחות נפוץ, אך מתפתח בעיקר בערים הגדולות. קבוצות אוניברסיטאיות וחיל החינוך מקדמים את התחום.

🏐 כדורעף

משוחק בעיקר ברמה חובבנית וצבאית. זוכה לפופולריות בקרב נשים.

ראו בהרחבה: זמביה – תרבות וספורט

תרבות

בזמביה התפחה מויזקה מסורית ומוסיקה מודרנית. ארז שו מציעה שפע של אירועים תרבותיים, עבודות יד ועוד.

המוזיקה בזמביה – קול העם, צליל הזהות. המוזיקה בזמביה משקפת את הרב-גוניות התרבותית של המדינה – ארץ של למעלה מ־70 קבוצות אתניות, שכל אחת מהן הביאה את מקצבה, שפתה וכליה הייחודיים. המוזיקה היא לא רק מקור בידור, אלא גם אמצעי להעברת מסורת, היסטוריה ומסר חברתי. מהפולקלור השבטי ועד למוזיקת היפ-הופ מודרנית, זמביה מהדהדת במקצבים סוחפים, צלילים ייחודיים וקולות מלאי תשוקה.

ראו בהרחבה: זמביה – תרבות וספורט

Zamrock – רוק מקומי עם נשמה אפריקאית

זמרוק הוא סגנון מוזיקלי שנולד בזמביה בשנות ה־70 – תוצר של מפגש נדיר בין רוק פסיכדלי מערבי, נשמה אפריקאית, דינמיות פוליטית ותחושת שחרור לאומית לאחר סיום העידן הקולוניאלי. זמרוק הוא לא רק סגנון מוזיקלי – הוא תנועה תרבותית, זעקה של דור, ופס-קול לחזון פוסט־קולוניאלי.

זמרוק הוא סמל לכך שאפריקה לא רק קיבלה תרבות, אלא גם החזירה פרשנות משלה.הוא מייצג את הדור הראשון של עצמאות – תקופה של תקווה, זהות וכאב. דור חדש של מוזיקאים זמבים שואב השראה מהזמרוק, אם כי הסגנון נדיר כיום בסצנה המקומית.

ראו בהרחבה: זמביה – תרבות וספורט

מלאכות מסורתיות

בזמביה, המלאכות המסורתיות הן חלק בלתי נפרד מהמורשת התרבותית של עשרות קבוצות אתניות, והן שיקוף של זהות קהילתית, תפיסת עולם וסגנון חיים מקומי. אלו אינן רק מיומנויות שימושיות, אלא גם אמצעי לביטוי אסתטי ולטקסים חברתיים ורוחניים. ביניהם , קליעה ואריגה, קרמיקה – כלי חומרלשימוש יומיומי וטקסי; גילוף בעץ – עיטור, רהיטים ופסלים, צורפות ועבודות מתכת; שזירת חרוזים; כלי י נגינה מסורתיים המלאכות המסורתיות בזמביה אינן רק אסתטיקה או פרקטיקה – הן מייצגות זיכרון קהילתי, תפיסות עולם, ורוח קדמונים. הן עוברות מדור לדור, ורבות מהן מותאמות כיום גם לשוק התיירות או לאמנות מודרנית – תוך שימור מהותן התרבותית העמוקה.

ראו בהרחבה: זמביה – תרבות וספורט

טקסים ומחולות עממיים בזמביה:

הטקסים והמחולות בזמביה הם יסוד מרכזי בחיים החברתיים, הרוחניים והאמנותיים. כל אחת מהקבוצות האתניות במדינה – ובהן בני הבֶּמְבָּה, לוֹזִי, טוֹנְגָה, נְיָאנְגָ'ה, לֶנְדָה ואחרות – שומרת על מסורת ייחודית, אך קיימים קווים משותפים: הקשר לטבע, האמונה ברוחות אבות, והקצב ככלי תקשורת בין האדם לעל־טבעי. זוהי שפה של גוף, קצב ורוח.

ביניהם:

טקסי חניכה – מעבר מילדות לבגרות.

ריקודים טקסיים ברוח המסדרים החשאיים.

טקסי קציר והודיה

ריקודי חיזור ואהבה

ריקודים פוליטיים וחברתיים בני זמננו

משנות העצמאות ואילך התפתחו ריקודים לאומיים שמטרתם לחזק את האחדות והזהות הזמבית. ריקודי מחאה או העצמה צומחים לעיתים בסביבות עירוניות, תוך שימוש בכלים מסורתיים בשילוב מוזיקה מודרנית (כגון קָווָה-קָווָה).

הריקוד בזמביה הוא שפה לא־מדוברת – אמצעי להעברת חכמה מסורתית, לניקוי רוחני, לאחדות קהילתית ולהבעת רגשות. בכל תנועה מגולמים עבר, הווה ועתיד. המחול הזמבי אינו רק בידור – הוא שורש, זיכרון וחזון. הוא עוטף את הפרט במעגלים של קהילה, של טבע ושל רוח, ומהווה כלי חיוני בהמשך הקיום התרבותי של עמים שעודם חיים את המורשת בעודם יוצרים בה.

ראו בהרחבה: זמביה – תרבות וספורט

תיירות

לוסאקה הבירה עצמה חסרת אטרקציות מרשימות, אך היא משמשת כמפתח קסום לממלכת הטבע המרהיבה שמסביב.

כ-30% משטח המדינה מוקדשים לשמורות טבע ופארקים לאומיים, המגנים על המגוון הביולוגי העשיר.
מפלי ויקטוריה: אחד מפלאי הטבע של העולם, ממוקם בגבול עם זימבבווה, כאשר נהר הזמבזי צונח מגובה של 108 מטרים לאורך חזית של כ-1.7 ק"מ.

אוצרות ממזרח – הפארק הלאומי הזמבזי התחתי פורש את עושרו הפראי – פילים אדירים נעים בכבדות, היפופוטמים מתרעננים במימיו, ותאואים, זברות ואריות מלכותיים שולטים במרחביו הפתוחים.

פנינת הצפון – הלאה צפונה ימצא המטייל את דרום לואנגווה, יהלום בכתר אפריקה. כאן תוכלו להתענג על מחזה מרהיב: אריות גאים מתהלכים בשטח, ג'ירפות מתנשאות אל-על, פילי ענק צועדים בהדרה, ונמרים זריזים אורבים לטרפם בין עדרי האנטילופות הרבים.

העצום מכולם – בדרום-מערב משתרע ענק הפארקים – קפואה. אדיר בממדיו (22,000 קמ"ר!), הוא מהווה בית לקשת מרהיבה של חיות בר: מאריות ונמרים עד פילים וצבועים, ומפנק את חובבי הציפורים עם מעל 400 מינים שונים.

ולבסוף, היהלום שבכתר – בדרום, על קו הגבול עם זימבבווה, הטבע מציג את ההצגה הגדולה מכולן: מפלי ויקטוריה האדירים, צונחים מגובה 128 מטרים בתצוגת עוצמה שאין דומה לה.

הערות

[1] הגיל החציוני הוא מונח דמוגרפי שמתאר את הגיל שבו מחצית מהאוכלוסייה צעירה ממנו, והמחצית השנייה מבוגרת ממנו. אם במדינה כלשהי הגיל החציוני הוא 18.4 שנים, פירוש הדבר: 50% מהתושבים בני פחות מ־18.4. 50% בני יותר מ־18.4. הגיל החציוני מלמד על מבנה הגילים באוכלוסייה: גיל חציוני נמוך): מעיד על אוכלוסייה צעירה, ילודה גבוהה, ותלות רבה באוכלוסייה הלא־עובדת (ילדים). גיל חציוני גבוה (כמו ביפן או גרמניה): מעיד על הזדקנות האוכלוסייה, עם השלכות על ביטוח בריאות, פנסיה, שוק העבודה ועוד.

ישראל: גיל חציוני ≈ 30.5. יפן: גיל חציוני ≈ 48.6 – מהגבוהים בעולם

[2] קנת' דייוויד קאונדה (Kenneth David Kaunda), הידוע בכינויו "KK", היה הנשיא הראשון של זמביה ומנהיג מרכזי במאבק לשחרור אפריקה מהקולוניאליזם. הוא כיהן כנשיא מיום העצמאות ב־24 באוקטובר 1964 ועד 1991, והיה מהדמויות הבולטות בתולדות אפריקה המודרנית.

קאונדה נולד ב־28 באפריל 1924 בלובווה, צ'ינסאלי, שבצפון רודזיה הצפונית (כיום זמביה). אביו, יליד מלאווי, היה מורה ומיסיונר, ואמו הייתה האישה האפריקאית הראשונה שלימדה במערכת החינוך הקולוניאלית בזמביה. קאונדה עצמו הוכשר כמורה, ולימד במספר בתי ספר לפני שפנה לפעילות פוליטית.

[3] השכלה: תואר ראשון בכלכלה מאוניברסיטת זמביה, ותואר שני (MBA) מאוניברסיטת ברמינגהם, אנגליה.

עיסוק קודם: כלכלן, איש עסקים מצליח, חקלאי ובעל הון חקלאי גדול.

קריירה פוליטית:

יו"ר מפלגת UPND (United Party for National Development) – מאז 2006.
התמודד חמש פעמים לנשיאות (2006, 2008, 2011, 2015, 2016) – והפסיד, לעיתים קרובות בהפרש קטן.
זכה סוף סוף בבחירות ב־2021, לאחר קמפיין נמרץ שהתמקד בצעירים, חופש הביטוי והמאבק בשחיתות.

[4] נולדה ב־1 בינואר 1955 במחוז קפוטה, אזור כפרי בצפון זמביה, סמוך לגבול עם הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. לאחר שאיבדה את אביה בגיל צעיר, גודלה על ידי אמה, שהקפידה לשלוח אותה לבית הספר למרות לחצים חברתיים. היא הייתה אחת משלוש בנות בלבד בכפרה שהשלימו לימודים תיכוניים.

נלומנגו הוכשרה כמורה להיסטוריה ואנגלית, ולימדה במשך 25 שנים בבתי ספר שונים ברחבי המדינה. בנוסף, שימשה כסגנית נשיא איגוד מורי בתי הספר התיכוניים של זמביה (SESTUZ) . בשנת 2001 נבחרה לפרלמנט מטעם מפלגת התנועה לדמוקרטיה רב-מפלגתית (MMD), כנציגת מחוז קפוטה. היא כיהנה כשרת העבודה והשירותים החברתיים, ובהמשך כשרת המידע והתקשורת – תפקיד בו הייתה האישה הראשונה ששימשה כדוברת הממשלה הראשית. בשנת 2006 נבחרה לסגנית יושב ראש הפרלמנט – גם כאן, כאישה הראשונה בתפקיד זה.

לאחר שהפסידה בבחירות 2011, הצטרפה בשנת 2013 למפלגת UPND (המפלגה המאוחדת לפיתוח לאומי), שם מונתה ליו"רית הארצית של המפלגה, ובהמשך לסגנית הנשיא שלה. בפברואר 2021, מינה אותה האקאינדה היצ'ילמה למועמדת לסגנות הנשיאות, ובאוגוסט אותה שנה נבחרה לתפקיד

[5] מדד הפיתוח האנושי מתבסס על שלושה מרכיבים עיקריים:

השכלה: ממוצע שנות לימוד באוכלוסייה הבוגרת. מספר שנות לימוד צפוי לילדים שנכנסים למערכת החינוך
תוחלת חיים בלידה – ככל שאנשים חיים יותר, כך נחשב הפיתוח לגבוה יותר
רמת חיים: התמ"ג לנפש (GDP per capita) במונחי כוח קנייה (PPP), כלומר – מה אפשר לקנות באמת עם ההכנסה

[6] אזור צ’יפאטה–מפאקה (Chipata–Mphaka) נמצא במזרח זמביה, סמוך לגבול עם מלאווי, ומהווה חלק מהגבול המזרחי של המדינה. האזור נמצא במחוז המזרחי של זמביה (Eastern Province) וכולל שטחים כפריים חקלאיים, יישובים קטנים ודרכי גישה עיקריות המחברות בין זמביה למלאווי.

המחלוקת בין זמביה למלאווי סביב האזור נוגעת לתוואי הגבול הקולוניאלי שנקבע בתקופה הבריטית. לפי גישת מלאווי, הגבול אמור לעבור בנקודה מסוימת שנוגעת למפאקה. לפי זמביה – הגבול עובר במקום אחר, ולפיכך האזור נמצא בשטח זמבי.

[7] אדגר צ’אגווה לונגו (Edgar Chagwa Lungu) הוא פוליטיקאי זמבי, שכיהן כנשיא השישי של זמביה בין השנים 2015 ל־2021. הוא נחשב לדמות שנויה במחלוקת: מצד אחד נתפס כממשיך דרכו של הנשיא מייקל סאטה, ומצד שני הואשם בנטייה סמכותנית, בשחיתות ובהגבלת חירויות אזרח.