הטרמיטים

כתב וצילם:  גילי חסקין

ראו גם, באתר זה: טיול בטנזניה; ספארי בקניה; ספארי בטנזניה ; טיול באוגנדה ;  טיול בזמביה.

למצגת דידקטית על עולם החי במזרח אפריקה

טרמיטים

כתב: גילי חסקין, ‏02-06-2025

כללי

בדרום-מזרח אסיה, באוסטרליה ובאפריקה, ניצבים קינים ענקיים שגובהם מגיע לכמה מטרים מעטרים את הנוף כמו אנדרטאות טבעיות. אלה הם קיני הטרמיטים – אותם חרקים זעירים החיים לרוב מתחת לאדמה ובלב עצים נרקבים, הדומים בגודלם, במראיתם ובאופן חייהם הקולקטיבי לנמלים.

טרמיטים (שם מדעי: Isoptera, "שווי כנפיים") היא תת-סדרה מסדרת התיקנאים (ג'וקים) שבמחלקת החרקים.

הם קטנים, חיוורים ולעיתים קרובות עיוורים, אך יחד יוצרים צבא חרישי המונה מיליוני פרטים. הטרמיטים, אותם חרקים דמויי נמלה, פועלים בקבוצות אדירות ברחבי העולם, מהאזורים הטרופיים ועד למדבריות הצחיחים. למרות גודלם הזעיר, השפעתם על סביבתם – ולעיתים על האדם – משמעותית למדי. הטרמיטאים ניזונים מכרסום עץ, ומסוגלים לעכל תאית במהירות וביעילות באמצעות חיידקים סימביוטיים. בכל אחד מקיני הטרמיטים חיים עד 10 מיליון פרטים, שבראשם מלכה ומלך – הזוג המלכותי, היחיד שמתרבה. בניגוד לדבורים ונמלים שמזדווגים פעם אחת, כאן הזכר נשאר לצד הנקבה ומפרה אותה בכל כמה ימים, כדי להבטיח זרם בלתי פוסק של ביצים לדור הבא.

הטרמיטים הם אוהבי חום, וגופם מכוסה במעטה דק ההופך אותם לרגישים במיוחד להתייבשות. לכן תפוצתם גדולה יותר באזורים טרופיים, אם כי גם באזורים מדבריים אפשר למצוא מינים ששרדו והסתגלו לתנאי מחייה קשים. בעבר, כשהאקלים היה חם יותר, הגיעו טרמיטים עד אירופה – והיום ניתן למצוא עדוות לכך בענבר קדום ששמר את דמותם לאורך מיליוני שנים.

הטרמיטים הם יצורים אאו-סוציאלים.[1] (הם משפחה בסדרת טרמיטאים,[2] במחלקת החרקים. זו סדרת החרקים היחידה שכל 2000 המינים הכלולה בה הם חברתיים. יש המכנים אותם בטעות "נמלים לבנות" בשל מראם, התנהגותם וצבעם החיוור.

למרות הדמיון, ההבדלים האקולוגיים בין טרמיטים לנמלים משמעותיים ומהותיים ואין ביניהם קרבה טקסונומית, כמו בין הנמלים לדבורים, למעשה הטרמיטים הם קרובי משפחה של התיקנים (ג'וקים). עוד בשנת 1934 הבחינו אנטומולוגים בקרבה שיש בין טרמיטים לתיקנים אוכלי עץ (סוג Cryptocercus) אך רק בשנת 2007 בוצעה מחקר.[3] אשר הוכיח זאת באמצעות השוואת DNA. נראה כי הטרמיטים החלו להקים מושבות לפני 150 מיליון שנה.[4] כ-50 מיליון שנה לפני סדרת הדבוראים אליהם שייכות הנמליים. הכינוי "נמלים לבנות" בא על שום הדמיון באורח החיים: מושבה גדולה ובה מלכה אחת וארגון חברתי מורכב, המבוסס על מעמדות. אולם הטרמיטים שונים מאד במבנה גופם מן הנמלים וההתפתחות בגלגול חסר מציבה אותם במרחק גדול מהנמלים. הטרמיטים הקדימו את הנמלים במיליוני שנים, והדמיון נובע ממה שנקרא "אבולוציה מתכנסת".[5]

הטרמיטים שייכים לחרקים האקסופטריגוטים Exopterygote)), כלומר, בעלי גלגול חסר,[6] בו הלרווה (זחל) הבוקע מהביצה, אינו הופך לגולם, ממנו מגיח הבוגר, אלא, הצעירים הבוקעים מהביצה דומים בצורתם לבוגרים, אך אין להם כנפיים ואברי הרבייה שלהם אינם מפותחים. בשלב זה הם מכונים "נימפה". הכנפיים (בפרטים בהם מתפתחות כנפיים) מתפתחות בהדרגה: הן גדלות על גופו של החרק בין התנשלות להתנשלות. עד שמופיע החרק הבוגר. התבגרות זחלי הטרמיטים נמשכת 3-2 שנים, ועד להשלמתה הם עוברים 10-7 מחזורי נשלים.

הטרמיטים בונים את קניהם בקרקע או בעץ. הכול בהתאם למין, והקינים מהווים סימן היכר מובהק לנוכחותם. הם נחשבים אלופי הבנייה. הקינים שלהם יכולים להגיע לגובה של עד 7 מטרים; בחלק מהקינים יש גם חלק תת-קרקעי. אם היינו משווים את קיני הטרמיטים לגורדי שחקים באותו יחס גודל (טרמיט-אדם) הרי שהאחרונים היו צריכים להתנשא לגובה מספר קילומטרים. הקינים עשויים מחומר קשה ועמיד שנוצר מערבוב של חול עם הפרשות הטרמיטים, המכילות סוכרים רבים ופועלות כדבק חזק ביותר. מבנים אלה הם פלא הנדסי של אוורור, היוצר סביבה בה הטמפרטורה והלחות קבועים בתוך הקן. חוזק החומר מאפשר לטרמיטים לבנות לגובה מרשים ומקשה על טורפים פריצה אל הקן.

בארץ ישראל כמה סוגי טרמיטים, בעיקר לאורך שפלת החוף, דרום הארץ ומדבר יהודה. בשנים האחרונות נצפה גידול משמעותי בשכיחות הטרמיטים בישראל, ככל הנראה כתוצאה מ"ייבוא" הבעיה עם רהיטי עץ שיוצרו בארצות אחרות. בישראל ידועים 12 מינים הנכללים בארבע משפחות:

1. משפחת טרמיטי העץ (Kalotermitidae).
2. משפחת טרמיטי הקציר (Hodotermitidae).
3. משפחת טרמיטי הקרקע (Rhinotermitidae).
4. משפחת הטרמיטיים (Termitidae).

בשורה התחתונה, הטרמיטים אינם רק "נמלים לבנות" קטנות שמכרסמות עץ – הם מהנדסי מערכות אקולוגיות מופלאים. פעילותם המשלבת פירוק, בנייה והשפעה על מבנה הקרקע, תורמת לא רק להם אלא לכלל המערכת האקולוגית. במקום לראות בהם רק כמזיקים, כדאי לזכור שהם חיוניים ליציבות ולפוריות של אזורים נרחבים בכדור הארץ.

רבייה

למרות שמרבית חייהם מתנהלים הרחק מעיני הסביבה, כאשר מגיע הרגע להקים מושבה חדשה, הטרמיטים המכונפים, בעלי יכולת הרבייה, יוצאים מהחורים והמנהרות כדי להשתתף באחד ממחזות הטבע המרהיבים והשקטים ביותר: מחול הכלולות.

זהו טקס רבייה, שבו טרמיטים וטרמיטיות צעירים, בעלי כנפיים ויכולת רבייה, עוזבים את הקן כדי למצוא בני זוג ולהקים מושבות חדשות. ברגע המיוחל הזה, אלפי טרמיטים מכונפים, שארבעת כנפיהם גדולות בהרבה מגופם הזעיר, פורצים החוצה מהקן בתיאום מושלם. התעופה הקצרה נראית לעיתים כענן קל של חרקים קטנים החגים מעל פני הקרקע או סביב קינים פתוחים. מדובר ברגע נדיר, בו הטרמיטים נראים מעל פני הקרקע, שכן רוב חייהם מתנהלים מתחת לפני השטח או בתוך עצים. התעופה מתקיימת בדרך כלל לאחר גשמים, כאשר האדמה רכה והסביבה לחה – תנאים אידיאליים להקמת מושבה חדשה. באוויר או על פני הקרקע, טרמיטים מהמין הזכרי והנקבי מוצאים זה את זו ומתחילים בתיאום זוגי.

מחול הכלולות של הטרמיטים, למרות היותו מחזה מרהיב ומורכב, כמעט ואינו נראה לעין האדם. מכיוון שהטרמיטים עפים רק לזמן קצר מאוד, ובעיקר בשעות הערב או הבוקר המוקדמות, רק מי שמכוון להבחין בתופעה עשוי לצפות ברגע שבו נוצרים חיים חדשים בממלכת הטרמיטים.

לאחר הנחיתה, הזוג מתחפר מתחת לפני הקרקע או בעץ מתאים, בונה מחילה ראשונית ומתחיל להטיל ביצים.

זוג שמצליח ליצור מחילה ולשמור עליה, הופך באופן טבעי למלך ולמלכה של מושבה חדשה. אין תחרות ישירה או קרב בין הזוגות – ההצלחה תלויה בשילוב של מהירות, יכולת חפירה, וחוש כימי לאיתור מיקום אידיאלי. כאשר בני הזוג מוצאים מקום, הם משירים את כנפיהם ומתחפרים, הזוג המלכותי בונה מחילה קטנה ומוגנת – זוהי "חדר המלכות". שם הם נשארים יחד ומתחילים בתהליך הרבייה. המלכה מתחילה להטיל ביצים, והמלך מפרה אותה באופן קבוע. הזוג מבצע בעצמו את רוב העבודה: חפירת המחילה, איטומה והגנה עליה, ולעיתים גם שמירה על הביצים הראשונות. המלך והמלכה הם הזוג היחיד שימשיך להתרבות בתוך הקן, ויישאר נאמן זה לזו לכל חייהם.

עם הקמת חדר המלכות, המלכה מתחילה להטיל ביצים, תחילה בקצב מתון. הביצים הראשונות בוקעות לזחלים צעירים (לרווה), שאותן הזוג המלכותי מזין ומטפח עד שהן מספיקות גדולות כדי לתפקד כ"פועלים" ראשונים.

המלך והמלכה הם בדרך כלל גדולים מהיתר. המלכה גדולה פי כמה מהפועלים. ההורים עוסקים תחילה בבינוי, ומטפלים בוולדות הצעירים. בהמשך מתמסרים רק להתרבות. ככל שמספר הפועלים גדל, הם מתחילים לבצע את מרבית העבודה: הרחבת המחילה, איסוף מזון (עץ או חומר אורגני עשיר בתאית), שמירה על הטמפרטורה והלחות בקן, וכן שמירה על המלכה והביצים. המלכה, שמשחררת פרומונים מיוחדים, שומרת על ההיררכיה ומונעת יצירת פרטים פוריים נוספים בשלב הראשוני. עם הזמן, המושבה מגדלת יותר פועלים וחיילים (עם לסתות גדולות להגנה), ומבנה הקן הולך ומתרחב. המלכה מגדילה את גודל ביטנה ואת קצב ההטלה, ולעיתים תוך מספר שנים היא מסוגלת להטיל אלפי ביצים ביום! במהלך התהליך, הזחלים ממשיכים לגדול ולהתמיין לתפקידים שונים במושבה.

ארגון חברתי

הטרמיטים הם חרקים אאו-סוציאליים. חיים במושבות[7] הבנויות בתוך עצים או בקרקע. כל הפרטים במושבה נחלקים בין מעמדות.[8] אלה כוללים פועלים וחיילים חסרי כנפיים, שאינם מתרבים, וזכרים ונקבות בעלי כנפיים, שיכולים להתרבות. לבעלי הכנפיים כנפיים ארוכות מן הגוף. מונחות שטוחות על הגב. הן קרומיות, שוות אורך ועובי. מכאן השם המצוי של הסדרה Isoptera = שווי כנפיים. לפרטים אלה יש כיסוי גוף קשה וכהה יותר. צבע חום שחור. עיניים מפותחות תמיד. הם מכונפים רק בצעירותם.

מכיוון שטרמיטים הם חרקים המימטבוליים (Hemimetaboly, בעלי גלגול חסר), שבהם הצעירים עוברים השלות מעטה מרובות והדרגתיות לפני התבגרות, הופעת האאו-סוציאליות, שינתה באופן משמעותי את דפוסי ההתפתחות של קבוצת חרקים זו, אשר למרות דפוסים דומים לה, אינה הומולוגית[9] לזו של ההִימָנוֹפֶּטְרָה (בעברית: שִׁנַּי-כְּנָפַיִם))[10]  האאו -סוציאלית. שלא כמו נמלים, דבורים וצרעות, שעוברות מטמורפוזה מלאה וכתוצאה מכך מפגינות גמישות התפתחותית רק בשלב הזחל, הדרגות הבוגרות הניידות של טרמיטים נשארות גמישות מבחינה התפתחותית לאורך כל שלבי החיים עד לנשל הסופי, מה שאפשר באופן ייחודי התפתחות של קאסטות שונות אך גמישות, בקרב הטרמיטים הבוגרים. כתוצאה מכך, מערכת הקאסטות של טרמיטים מורכבת בעיקר מפרטים צעירים או ניאוטנוסטיים[11] המבצעים את מירב העבודה במושבה, בניגוד להימנופטרה האאו-סוציאלית, שבה העבודה מבוצעת אך ורק על ידי הבוגרים.

מושבה יציבה

כאשר המושבה מגיעה לבגרות, היא יכולה להכיל מאות אלפים עד מיליוני פרטים, עם היררכיה ברורה של מלכה, מלך, פועלים וחיילים. רק אחרי מספר שנים ובתנאים מתאימים, חלק מהזחלים יקבלו תפקיד פוריות ויהפכו לטרמיטים מכונפים שישתתפו במחול הכלולות הבא – כך נשמר מעגל החיים של הטרמיטים.

המלך והמלכה נמצאים בכלא מלכותי. בגלל מעטה גופם העדין, רגישים הטרמיטים לאיבוד מים ולכן הם חיים בעיקר מתחת לפני הקרקע. הזחלים עוברים מספר נשלים עד שהם מסוגלים לדאוג לעצמם וכבר להשתתף בבניין הקן. המלכה היא מכונה להטלת ביצים. שחלות המלכה גדלות אז לממדי ענק עד כי הבטן יכולה להגיע ל-12 ס"מ, בעוד שלפני כן היו ממדיה 1 – 1.8 ס"מ. המלכה כל כך גדולה שהיא כלואה בתא ואינה יכולה לזוז. מספר הביצים שהיא מטילה, עולה עם גיל המושבה ויכול, בקינים מפותחים, להגיע למיליון ביצים לשנה. מעל 2,500 ביצים ביום. מכיוון שמשך חיי המלכה יכול להגיע ל-50 שנה, קיני טרמיטים יכולים להיות פעילים עשרות שנים.

בהימנופטרה האאו-סוציאלית (דבורים, נמלים, צרעות וכד'), הפועלות הן נקבות בלבד. הזכרים הם הפלואידיים (בעלי עותק בודד של מטען גנטי) ומתפתחים מביצים לא מופרות, בעוד שנקבות (הן הפועלות והן המלכה) הן דיפלואידיות (בעלות עותק כפול של מטען גנטי) ומתפתחות מביצים מופרות. לעומת זאת, טרמיטים פועלים, המהווים את הרוב במושבה, הם פרטים דיפלואידיים משני המינים, ומתפתחים מביצים מופרות. בהתאם למין, לפועלים זכרים ולנקבות עשויים להיות תפקידים שונים במושבת טרמיטים.

הארגון החברתי ניכר בטיפול המשותף בצאצאים ובחלוקת העבודה. ממלאי תפקידים שונים נבדלים זה מזה במבנה גופם. מבחינים בין מתרבים, פועלים וחיילים. המתרבים הראשונים, זכרים ונקבות, נושאים כנפיים ארוכות מן הגוף, המונחות שטוחות על הגב בשעת מנוחה. כיסוי גופם קשה וכהה יותר, לרוב צבעו חום עד שחור, והעיניים שלהם מפותחות.

בקן פעיל ישנם מלכה אחת וזכר אחד. הזוג הפורה מונע התפתחות של פרטים פוריים על ידי הפרשת פרומונים. מתרבים ראשונים חדשים מתפתחים רק אחרי שנים אחדות, בקן שאוכלוסייתו גדולה ובעונת שנה מתאימה, כשמת אחד מבני הזוג המלכותי, או שניהם. פוסקת הפרשת הפרומון המסרס, ואז גדלים ממלאי מקום. הם אינם מקבלים את צורת המתרבים הראשונים, אבל מסוגלים להתרבות.

החיילים אינם עובדים. יש להם גפי פה,[12] בצורת לסתות גדולות במיוחד. בכמה מיני הטרמיטים גפי הפה כל כך גדולים, עד שאינם מסוגלים לאכול והפועלים מאכילים אותם. איברי הרבייה של החיילים (כמו גם של הפועלים) לא מפותחים. היחס המקובל בקן: חייל אחד ל-100 פועלים.

איברי הרבייה של הפועלים אינם מפותחים. הפועלים חסרי כנפיים. כיסוי גופם רך, צבעם לבן, מכיל מעט פיגמנטים. לרוב הם חסרי עיינים. בין הפועלים והחיילים יש תקשורת כימית ותקשורת של ויברציות בהקשת ראש, בעיקר של הלוחמים.

הקן עצמו נמצא מתחת לאדמה, במקום שניתן לווסת בו את הטמפרטורה. בקן ישנה בנייה לעומק, לגידול פטריות וצעירים הקינים אותם אנו רואים מתנשאים לגובה, מעל האדמה, הם למעשה ארובות, המהוות מערכת אוורור ושמירת טמפרטורה משוכללת מאוד.

תזונה

הטרמיטים הם דטריטובורים (Detrivores, אוכלי רקבובית). רוב המינים של הטרמיטים ניזונים מעצה, ובעיקר מעץ מת וכן משאר חומרים המכילים תאית. בטבע הם מכרסמים את החלק העצי של גזעי עצים, שורשים וענפים ובסביבת האדם הם לא בוחלים גם בעץ מעובד על כול צורותיו. הם אינם מסוגלים לעכל את התאית, שהיא המרכיב העיקרי של העץ. כמו ההרביבורים (אוכלי העשב) מעלי גירה, הטרמיטים חיים בהדדיות עם מיקרואורגניזמים המפרקים עבורם את התאית: אורגניזמים חד תאיים הנמצאים במעי הטרמיטים מפרקים את עיסת התאית לדו-סוכר צלוביוז ובהמשך לגלוקוז, המהווה מקור אנרגטי לגופם של הטרמיטים.

הטרמיטים ניזונים בעיקר מעץ עשיר בתאית – חומר שחרקים אחרים מתקשים לפרק. הטרמיטים מצליחים להפוך עץ קשיח לתוצרי עיכול זמינים. התהליך הזה מפורר את החומר האורגני ומאפשר את המשך מעגל החיים של חומרי הזנה במערכת האקולוגית. והתוצאה היא שעץ מת, במקום להיערם ולהפוך למכשול אקולוגי, מתפרק והופך לחומר שמוחזר לקרקע ומועיל לצמחים ולמיקרואורגניזמים. זוהי פעולה הכרחית לא רק ליערות ולסוואנות, אלא גם לאזורים מדבריים, שם הפירוק האיטי של חומר אורגני בלעדיהם היה עלול ליצור "פקק" אקולוגי.

מעבר לפירוק החומר האורגני, הטרמיטים תורמים ישירות למבנה הקרקע. הם בונים קינים תת-קרקעיים ומנהרות מורכבות שמאפשרות חדירה של מים, אוורור ושחרור גזים מהקרקע. במילים אחרות, פעילותם הפיזית מעשירה את הקרקע ומגדילה את הפוריות שלה. במקומות כמו אפריקה ואוסטרליה, נצפו תופעות של שדות חקלאיים משגשגים סביב קיני טרמיטים. המבנים הללו פועלים כמו "מערכות סינון טבעיות", המחזירות לקרקע מינרלים חיוניים ומים, ובכך משפרים את איכותה ומעודדים את צמיחת הצמחים. בבניית קינים מתוחכמים עם מערכות אוורור טבעיות, הטרמיטים לא רק מגינים על עצמם אלא גם תורמים לוויסות טמפרטורה ולחות בסביבה המקומית. המבנים הללו מחזיקים מעמד עשרות שנים ולעיתים אף מאות, וכך יוצרים יציבות אקולוגית בסביבה משתנה.

תפקידם של הטרמיטים אינו מסתכם בפירוק עץ ובנייה. כשטרמיטים מעבדים חומר אורגני, הם יוצרים סביבה עשירה ומגוונת. הקרקע בסביבת הקנים הופכת לפורייה יותר, מושכת בעלי חיים נוספים – מצמחים ועד אוכלי עשב וחרקים אחרים. פעילותם יוצרת מעגל אקולוגי שבו צמחים נהנים מקרקע עשירה יותר, ובעלי חיים אחרים מוצאים בית ומזון. בנוסף, קיני הטרמיטים עצמם הופכים לבתי גידול ליצורים אחרים. בעלי חיים קטנים כמו זוחלים, חרקים, ואפילו יונקים קטנים מוצאים מחסה במבנים הללו, שהופכים למוקדי פעילות ביולוגית.

מעבר לדימוי השלילי שדבק בהם כמזיקים לעץ ולבתים, לטרמיטים יש תפקיד חיוני במערכות האקולוגיות – כזה שהופך אותם ל"שחקני מפתח" בשמירה על איזון הטבע. הטרמיטים הם מתווכים מרכזיים במעגל החיים של החומר האורגני והקרקע, במיוחד באזורים טרופיים וצחיחים. טרמיטים ממלאים תפקיד חשוב במחזור הצומח, אך כאשר הם מתנחלים בבתים, הם גורמים נזק רב לרהיטים לכן הם מזיקים. מצד שני, הם נחשבים מעדן בתזונה של חלק מהתרבויות האנושיות, כמו למשל שבט המקיריטרה במחוז אלטו-אורינוקו (Makiritare, Alto Orinoco) בוונצואלה, שם הם משמשים בדרך כלל כתבלין. טרמיטים נאכלים על ידי בני אדם בחלקים רבים של העולם, והם מקור חשוב לחלבון וחומרים מזינים אחרים. טרמיטים אכילים, ובמיוחד טרמיטים מכונפים, הם מקור מזון משמעותי באפריקה, אסיה וחלקים מאמריקה הלטינית. לעתים קרובות הם נאכלים מטוגנים, צלויים או כחלק ממרקים או מאכלים אחרים. טרמיטים ידועים בתכולת החלבון הגבוהה שלהם, בדומה לזו של עוף או בקר. הם מספקים גם חומצות אמינו חיוניות, שומנים, ויטמינים ומינרלים כמו ברזל ואבץ. כמה מיני טרמיטים ידועים בתכונותיהם האנטי-מיקרוביאליות ונמצאים בשימוש ברפואה. הם גם משמשים בטיפולים רפואיים מסורתיים במחלות שונות, כגון שפעת, אסטמה, ברונכיטיס וכו'.

טרמיטים ונמלים

הטרמיטים והנמלים הם אויבים מרים מזה מיליוני שנים. המאבק בין הטרמיטים הנטרפים לנמלים הטורפות, הוא דוגמה מאלפת ליחסי טורף-נטרף מורכבים, שמונעים על ידי כימיה, התנהגות, ואבולוציה. כל צד במאבק הזה משתמש בארסנל כלים מרשים: מצד אחד, הטרמיטים עם קינים מאורגנים, תקשורת כימית, והגנה פיזית; מצד שני, הנמלים עם תחכום חברתי, מהירות ויכולת לתקוף ביעילות ובכוח משותף. בעוד שהטרמיטים בונים ממלכות עצומות ובלתי חדירות, הנמלים משמשות ככוח טורף מתוחכם ומתואם, המאתגר את מערכות ההגנה של מושבות הטרמיטים בכל העולם.

הנמלים באזורים טרופיים, ובעיקר אלו מהסוגים Iridomyrmex, Pheidole, ו-Megaponera, פיתחו אסטרטגיות מורכבות לפלישה למושבות טרמיטים. הן מסוגלות לעקוב אחר ריחות כימיים, לתקוף בקבוצות מתואמות ואף לשבש את ההגנה של הטרמיטים באמצעות מהלומות קטנות ומדויקות, שמביאות לקריסת מערכות ההגנה של הקן.

הנמלים מצוידות בלסתות חדות, בעוקצים (בחלק מהמינים) וביכולת לנוע במהירות ובדיוק גבוה. כלים אלה מאפשרים להן לאתר את הטרמיטים ולעקוף את מנגנוני ההגנה של הקן – בעיקר כשהטרמיטים מנסים לחסום פתחים או לבנות מחיצות בוץ.

למרות שהטרמיטים ידועים ביכולתם לבנות קינים גדולים ומבנים מרשימים, הנמלים מצליחות לשמור על איזון האוכלוסייה שלהם. באזורים כמו אפריקה ואוסטרליה, הנמלים הטורפות מהוות גורם מווסת משמעותי במערכות האקולוגיות. הן מונעות מהטרמיטים להפוך למין שולט ומבטיחות שמבנה הקהילות יישמר מגוון.

במהלך האבולוציה, נראה כי הטרמיטים פיתחו שיטות רבות להתחמק מהתקפות הנמלים: הליכה חרישית, בניית קינים בעומק הקרקע, חיזוק מחיצות בעזרת בוץ קשה, ואף שימוש בפרומונים להרחקת האויב. אך גם הנמלים אינן קופאות על שמריהן – הן מפתחות יכולות הסתערות מתוחכמות יותר ויותר, כמו ארגון "חוליות לוחמות" שמסוגלות להיכנס לעומק הקן ולתקוף ישירות את המלכה.

בין גזעי האקליפטוסים ובקרחות היער בדרום-מזרח אוסטרליה, מתחוללת דרמה חרישית שלא רבים שמים לב אליה. הטרמיטים יוצאים מדי יום למסעות חיפוש אחר מזון. אלא שבדרכם אורבת סכנה – נמלים אנדמיות לאוסטרליה, אוכלות בשר מהמין Iridomyrmex Purpureus, טורפות מתוחכמות שמחפשות לתקוף את הטרמיטים.

מחקר חדש, שבוצע על ידי חוקרים מאוניברסיטאות שונות באוסטרליה, חשף תופעה מרתקת: הטרמיטים שומעים את קולות צעדיהן של הנמלים. אלה אינם קולות שמגיעים לאוזנינו, אלא תנודות קלות המועברות דרך הקרקע והעץ. כשהטרמיטים מזהים את התנודות הללו, הם נרתעים ומתרחקים – כאילו הרגישו את רחשי האויב הקרוב. במקביל, הם עצמם פיתחו הליכה חרישית במיוחד, שמונעת מהנמלים לגלות את מיקומם.

החוקרים תהו בתחילה כיצד הטרמיטים מזהים את קרבת הנמלים – האם בזכות ריחן האופייני, או אולי בזכות הקולות שהן משמיעות? כדי לבדוק זאת הם ערכו ניסוי מבריק: הטרמיטים הוצבו במבוך שבו הושמעו להם שלושה תרחישים – נוכחות של נמלים חיות, נמלים מתות (ששמרו על ריחן) והקלטות של קולות צעדי נמלים בלבד. התוצאות היו חד-משמעיות: הריח לא הרתיע את הטרמיטים כלל, אך ברגע שנשמעו קולות צעדי הנמלים – גם אם אלה לא היו אמיתיים אלא הקלטות – הם נרתעו, חיזקו את מחיצותיהם ונמנעו מהאזור.

"הטרמיטים עיוורים". הסביר סבסטיאן אוברסט, שהוביל את המחקר. "הם אינם יכולים לראות את האויב, אבל הם מזהים אותו היטב דרך הצלילים שהוא משמיע". ואכן, ההיגיון פשוט: תנודות קוליות מועברות למרחקים גדולים הרבה יותר מאשר פרומונים, שמפוזרים באוויר. עבור הטרמיטים, זוהי מערכת התרעה מצוינת.

ומה עם הנמלים? האם הן מסוגלות לגלות את הטרמיטים באמצעות הקולות שהטרמיטים משמיעים? מתברר שהתשובה שלילית. הטרמיטים צועדים כל-כך בשקט, שהקולות שהם מייצרים חלשים פי מאה מאלה של הנמלים. נראה שזהו מנגנון הגנה מתוחכם – הליכה חרישית שמקשה על הנמלים לאתר אותם. יש לדעת, שהנמלים אוכלות הבשר יותר מכפולות מגודלם של הטרמיטים.

אבל כשיש איום ממשי, הטרמיטים אינם שומרים על שקט. במצבי סכנה, הם משמיעים קריאות אזהרה – דפיקות קצובות של ראשיהם על גזע העץ או נענוע הגוף כלפי המשטח. מעניין לגלות שהקולות הללו דומים להפליא לצעדי הנמלים, הן בעוצמתם והן בקצב שלהם. החוקרים סבורים שהטרמיטים חיקו את קולות האויב, כדי לאותת לחבריהם – מעין אזעקת דמה שמבוססת על האויב האמיתי.

כמובן, קשה להתעלם מהשלכות המעשיות של המחקר הזה. אוברסט סיפר לכתב New Scientist כי הממצאים החדשים עשויים לספק פתרון יצירתי לבעיית הטרמיטים: השמעת הקלטות של צעדי נמלים עשויה לגרום לטרמיטים לסגת, מתוך חשש שהאויב האמיתי קרוב. האם זה יעבוד בשטח? עדיין לא ברור, אבל בהחלט מדובר ברעיון ששווה לבדוק.

טורפים טבעיים נוספים

הטרמיטים מהווים מקור מזון משמעותי עבור מגוון רחב של בעלי חיים, מה שממחיש עד כמה הם חשובים גם בתור "אבני יסוד" בשרשרת המזון. הטרמיטים לא מתמודדים רק עם נמלים טורפות – יש להם שורה ארוכה של טורפים נוספים שמוסיפים עניין למערכת האקולוגית שבה הם חיים.

• ארכנידים (פרוקי-רגליים, כולל עכבישים ועקרבים): עכבישים טורפים מהירים למדי, מוצאים בטרמיטים טרף קל, במיוחד כשהם יוצאים מהקן. גם עקרבים, שמסוגלים לחפור בקרקע ולהגיע לטרמיטים תת-קרקעיים, מהווים איום לא קטן. חלק מהמינים מתמחים בציד טרמיטים וניזונים בעיקר מהם. מהטרמיטים נהנים גם גחליליות, צרעות, גמלי-שלמה, ארי-נמל, ועוד שלל חסרי חוליות.
• יונקים קטנים: במערכות אקולוגיות רבות, יונקים קטנים ואף גדולים כמו נימיות, חדפים, קיפודים, ועטלפים קרקעיים הם טורפים יעילים של טרמיטים. החדפים, לדוגמה, משתמשים בחוש ריח חד ובמהירות תנועה כדי לחדור לקיני טרמיטים ולטרוף אותם. גם נימיות חופרות בקנים כדי להגיע למושבות טרמיטים ולאכול אותן.

הטרמיטים גם מזינים שלל חיות כגון דובי נמלים, פנגולינאים, ארמדילאים, שנבוב, צבועון הרעמה (סוג של צבוע קטן), דוב שפתני, יונקי כיס כמו הנומבט, קיפודן נמלים אוסטרלי ועוד קיפודניים. כל אלה משתמשים בלשון דביקה ומוארכת כדי לאסוף אליהם את טרמיטים והנמלים.

• עופות: מינים שונים של עופות, ובעיקר עופות קרקעיים כמו קלאואים, עיטמים ודורסי יום קטנים, ניזונים מטרמיטים. ציפורים רבות נמשכות לקינים בעת נדידות הטרמיטים (במהלך מעופי הכלולות של הטרמיטים המכונפים), מנצלות את ההזדמנות לארוחה עשירה. גם עופות מים עשויים לנקר קיני טרמיטים במדבריות ולהוציא מהם חרקים עסיסיים.
• זוחלים ודו-חיים: לטאות, נחשים וצפרדעים גם הם ניזונים מטרמיטים, במיוחד באזורים חמים ולחים שבהם הטרמיטים מרובים. בעלי חיים אלה ממתינים לטרמיטים בפתחי קינים או בצמחים סמוכים.

ריבוי הטורפים של הטרמיטים שומר על איזון אוכלוסיותיהם במערכת האקולוגית.

[1] אאו-סוציאליות (באנגלית: Eusociality, נגזרת של המילה היוונית εὖ, טוב) היא הרמה הגבוהה ביותר של ארגון חברתי בעולם החי. היא מוגדרת על ידי המאפיינים הבאים: שיתוף פעולה בגידול צאצאים (כולל גידול צאצאים של אחרים), מושבה שבה גדלים בניהם של מספר דורות זה אחר זה, וחלוקת עבודה בין כתות (קאסטות) מתרבות ובלתי מתרבות. חלוקת העבודה ברבייה יוצרת פרטים מתרבים הנקראים "מלכות" ופרטים שאינם מתרבים הנקראים "עמלות". אאו-סוציאליות נבדלת ממערכות חברתיות אחרות בכך שבה בדרך כלל מאבדים פרטים בקאסטה אחת את היכולת לבצע לפחות אחת ממטלותיהם או התנהגויותיהם של יחידים בקאסטות אחרות.

[2] הדעות לגבי מיונה של הסדרה חלוקות ויש הטוענים שהיא צריכה להיות תחת סדרת התיקנאים

[3] https://royalsocietypublishing.org/doi/abs/10.1098/rsbl.2007.0102

[4] https://www.nature.com/articles/s41559-017-0459-1

[5] אבולוציה מתכנסת היא תהליך של ברירה טבעית, שבו ההבדלים בתפקוד בין מינים שונים הולכים וקטנים בעקבות הסתגלות לסביבות דומות. לכאורה זהו תהליך הפוך לאבולוציה מתבדרת. עם זאת בקרב יצורים בעלי רבייה מינית מדובר אך ורק בדמיון בתפקוד (ולפעמים גם במראה) ללא שיש קרבה גנטית.

[6] גלגול מלא במחזור החיים של חסרי חוליות, הוא תהליך בו עובר האורגניזם משלב הלרווה (זחל) ועד לשלב המבוגר. בתהליך זה, הלרווה משיל את עורו מספר פעמים כדי לגדול, ובשלב מסוים הופך לגולם. לאחר מכן, הגולם עובר תהליך התמרה, שהופך אותו לבוגר.

[7] מושבה: קבוצה של בעלי חיים מאותו מין ביולוגי, שחיים יחד ומקיימים ביניהם יחסי תלות מסוג כלשהו. במקרה של הטרמיטים ובמקרה מובהק יותר, של דבורת הדבש, הם חיים כפרטים עצמאיים בתוך ארגון חברתי מורכב בו לכול פרט יש תפקידים מוגדרים

[8] כל פרט בחברה מותאם מבחינה פיזיולוגית, וגם במבנה גופו, לביצוע פעולות מסוימות. והוא יכול לבצע רק אותן.

[9] הומולוגיה (או איבר הומולוגי) היא דמיון של שני איברים ביצורים שאינם שייכים לאותו המין.

[10] Hymenoptera (בעברית: שִׁנַּי-כְּנָפַיִם) היא סדרת חרקים גדולה ומגוונת, הכוללת בין השאר את: הדבורים (Bees)

הצרעות (Wasps); הנמלים (Ants); הזחלים טַפִּילֵי הצמחים מסוג sawflies.

המילה "Hymenoptera" באה מיוונית: "Hymen" = קרום; ;; "Ptera" = כנפיים . כלומר: "בעלי כנפיים קרומיות" – בגלל מבנה הכנפיים הדקות והשקופות שלהן.

[11] נֵאוֹטֶניָה (Neoteny) היא תופעה ביולוגית, שבה פרט של אורגניזם כלשהו נראה צעיר אך מפגין סימנים של בגרות מינית. דוגמה לכך היא זחל שמסוגל להטיל ביצים.

[12] זוג אברים הנמצאים במקטעי הראש של פרוקי רגליים ומשמשים לאכילה. הם מהווים התמחות מיוחדת של גפיים, שהיו בעבר איברי תנועה.