גילי חסקיןכתב: גילי חסקין, 01-05-2024
להפתעתי, ברשת ובקבוצות הווטסאפ השונות, נשמע מעת לעת, קול קורא לשקמה לחזור ו"להנהיג את העם"(?) לא פחות. סביב מה?
אכן, המצב קשה אצלנו וכשמצפים למשיח, לא מדקדקים בציציותיו. פעם זה מני נפתלי הימני, שהוביל מסע נקמה אישי, אחריו היה זה אלדד יניב, שהיה נוכל עם תעודות ואלי אבידר, שהיה אופורטוניסט ללא הכרה. כעת, בציפייה לדמות חדשה, משוועים לשקמה שתנהיג את העם.
מזכיר למייחלים: ראשית כל, פוליטיקאי זה מקצוע, דבר שדורש כישורים ומיומנות, וההתערבות המגושמת של ראשי המחאה בבחירת המועמדת למזכ"לות התנועה הקיבוצית, רק מוכיחה את זה. מעבר להתערבותם בנושא שאינו רלוונטי, הם אפשרו למועמדת חלשה להופיע כ"מועמדת המחאה" וכישלונה גדול התפרש ככישלון המחאה.
מעבר לכך, אין דבר יותר ישן מפוליטיקאי שבקדנציה הקודמת היה "חדש" . מיאיר לפיד, ועד גדי אייזנקוט. זוכרים וודאי את מועמדי מחאת האוהלים, סתיו שפיר ואיציק שמולי, שמהר מאד נהיו ישנים? שהדי במרומים, שהיו כאילו שלאחר שאביב כוכבי נשא נאום מוצלח, ראו בו את ראש הממשלה הבא….
אני תוהה, סביב מה רוצים ששקמה תנהיג מישהו? סביב אילו עקרונות? איזו מדיניות?
שקמה היא מטובי בנותיה (ובניה) של הארץ הזאת, הן ברזומה המרשים שלה והן בהירתמות שלה למחאה. היא האלטר אגו של הישראלי היפה. הכריזמה שלה ממגנטת. התמונה שלה, מניפה את ידה אל על, מובלת על ידי שוטרים, היא מסוג התמונות שצורבות תודעה. כאשר ילמדו בעוד דור או שנים, על ההפיכה המשטרית ועל המאבק נגדה, התמונה הזאת תופיע על כריכתם של ספרי הלימוד. הציבור צריך להוקיר לה תודה, על ההירתמות המתמדת למחאה, שבוע אחר שבוע.
יחד עם זאת אני תוהה, זו שכל כך רוצה לשנות, לא דיברה אף פעם איך תראה ישראל שהיא רוצה לשנות. מה יהיו היחסים בים הקבוצות השונות? כך למשל, לא שמעתי את המילה "שיוויון". יותר מאשר לשקמה, הטענה העיקרית שלי היא אל התקשורת שמתנהגת איתה כמו מראיינים בערוץ 14, מבלי לתהות במה היא מאמינה (חוץ מרקל"ב) וגם נגד הציבור, שבצר לו, ייחל ומייחל לראות בשקמה פוליטיקאית מבטיחה, מבלי שידע מהם השקפותיה.
לפני ה-7 באוקטובר, כשטייסים ויוצאי יחידות מובחרות החלו לשקול את אי התנדבותם, שאגה שקמה בקול ניחר: ביבי לא יהיה לך צבא, לא יהיה לך שב"כ (ההדגשות שלי – ג"ח). לך? לביבי? הצבא והשב"כ הם של ביבי? משפט מסית, מפלג, חסר אחריות, שקיבל ממשות נוראה אחרי ה-7 באוקטובר, כשתתנגדי המחאה עשו בו שימוש נרחב.
כשהופיעה בעצרת במאי 2024, אחרי שתיקה של חצי שנה, הסבירה לכולם שנעלמה כי "הסתובבה בישובים" (ספרו לי היכן ראו אותה), שפעה מליצות ולא אמרה דבר. היא קוראת "לצאת לרחוב". אבל היא מבלבלת בין אמצעי למטרה. ציפיתי לשמוע אמירה ברורה: את מי אנחנו רוצים לראות שם? רשות פלסטינית? כוח רב לאומי? מה עושים עם שלושה מיליון פלסטינים? התנחלויות? תקציבים? כלום! מה שברק מנסח בעשר דקות, שקמה לא אמרה בעשרות הפגנות, בהם תפסה את המיקרופון 80% מהזמן.
המסרים של שקמה, חלולים ככול שיהיו מדברים אל הציבור השבוי ומקוממים את הייתר. תארו לעצמכם, שאתם נוסעים בכביש, לענייניכם הדחופים. למרבה הצער, התנועה משתבשת. שיירה גדולה של מכוניות נוסעת לאט ובמכוון. בעיני זהו צעד לגיטימי של מחאה. אבל באותו הרגע אתם עצבניים. מישהו פוגע בחופש התנועה שלכם. אתם מגיעים באיחור. סחוטים מלחיצה על דוושת המעצור. באותו רגע, אתם מתקשים לזכור שמדובר בחלק ממאבק צודק. אחר כך אתם מקבלים בווטסאפ, סרטון של אחד מראשי המחאה בו הוא אומר בפנים חמורות סבר: "חברים יקרים, אנו מצטערים על כך שאנו מכבידים עליכם. היינו מעדיפים שלא להיות כאן, אבל הממשלה לא מותירה לנו ברירה. אנחנו מיוסרים מכך שאתם מעוכבים בכביש, אבל החטופים נמקים בעזה, המלחמה משתוללת ללא תכלית, המחיר המדיני שישראל משלמת הולך וגדול. לאזרחים רבים יש תחושה שהמדינה עומדת בפני קריסה. הביביסטים מהדקים שורות סביב המנהיג, הגנצים משחקים לידיהם. אנחנו כאן בליית ברירה, ניצבים כאן כדי שלא נגיע לאבדון".
אני מאמין שנאום כזה, היה מרצה רבים. אבל זה לא קרה. במקום זה, רץ בווטסאפ, סרטון נראה פרצופה הזחוח של שקמה, קורנת מאושר ומשספרת לציבור כמה היא נהנית, "איזה כייף", במילותיה שלה. כמו ילדה שקיבלה הזדמנות לשחק בצעצוע. כאוהד ומשתתף גאה במחאה, חשתי מובך.
המחאה היא אחד הדברים המופלאים שקרו לנו. בינואר שנה שעברה, קם ציבור, הרגיש שהוא עם והתחיל ללכת. האנשים הטובים שאני רואה סביב מדי מוצאי שבת, הם סיבה טובה להמשיך ולהאמין בסיכויי המקום הזה. אכן, המחאה לא הצליחה לחצות מחנות. אכן, לא הצלחנו לשבור את תקרת הזכוכית, אבל הצלחנו להוציא לרחובות, ציבור גדול שנלחם על ערכיו. על הבית שלו. שלנו.
בתנועת המחאה המבורכת בולטים כותבים מוכשרים, כמו איתי בחור מאור עקיבא, כמו הרצל אביב מפרדס חנה, כמו דוד מידן, רינה ענתי, לינוי בר גפן וכמובן דוד גרוסמן. כמו כן בולטים אנשים, שבהתנגדותם העיקשת והמסורה, הפכו לסמל. כאילו הם דוד אגמון, אמיר השכל וחנוך סער. ראוי להזכיר לטובה את יאיר נהוראי, המסביר לנו שמאחורי ההפיכה המשטרית (שהמאבק במלחמה קשור בה), עומדת משנה "קוקיאנית" סדורה.
בזכות הכריזמה המתפרצת שלה, הרזומה המרשים וההופעה המצודדת, הפכה שקמה לסמל המחאה. למרות כושר הנאום החלש שלה ומסריה החלולים. יש להוקיר לה תודה, על שבזכות תכונות אלו הצליחה להוציא אנשים לרחוב. אין ספק שהיא מאד אוהבת את המצלמה והמצלמה אוהבת אותה. דומה שהיא מיצתה את תפקידה עד המלחמה. בעצרות הרבות שהתארגנו אחר כך, היא לא חסרה לי. אמנם את נאומה הראשון, פתחה במשפט "אתם שואלים אותי היכן הייתי" (מי שאל?) והוסיפה: "הייתי בישובים" (באילו)?, כאילו שהיא הדבר החשוב ביותר. גם בשלושת הראיונות שנתנה לדני קושמרו, לרוני קובן ולאופירה, עסקה בעיקר בעצמה.
יומיים קודם לסרטון האמור לעייל, הגיע לידי סרטון קצר בו שקמה גוערת בצעקות בחרד, שקרא לאנשים להניח תפילין. אינני אוהב בלשון המעטה, את הפעילות המיסיונרית הזאת. אבל למיטב ידיעתי, הדבר אינו אסור על פי החוק. אם הוא אסור, יש לקרוא למשטרה. גם אם אלו לא יעשו דבר. למען הסר ספק, יש להיאבק בהדתה. אבל האם אתם חשובים שזהו תפקידה של מי שהפכה להיות "סמל המחאה"? בזה היא צריכה לעסוק? הם אינה מסוגלת להבחין בין טפל לעיקר?
אנו מנסים לאחד ציבור כמה שיותר גדל, נגד המהפכה המשטרית ובעד הפסקת הלחימה. גם ובעיקר נגד ממשלת נתניהו, על 68 תומכיה. הסנטימנטים המסורתיים חזקים בקרב ציבור רחב, אנחנו חייבים לצאת נגדם? זה הנושא הבוער? צריך לזכור שלא באנו להינות, אלא לנצח. אם שקמה תגשים את חלומם של כמה מעריציה ותלך לפוליטיקה ואם תצליח לגבש איזשהו ממסר, מן הסתם תצטרך לעסוק בכך, אבל אנחנו כרגע לא מנהלים מדינה, אלא נרתמים למשימה חשובה- הפלת הממשלה.
בסרטון אחר, נראתה שקמה מחאה מסבירה לפעילים "שלא מפחיד אותה מלחמת אחים". שמעתם? שקמה, קראת משהו על מלחמת האזרחים בספרד? על הטראומה שהותירה עד היום? קראת אל מלחמת האזרחים ביוון? קראי למשל את "פאפא פאפאינארוס", את "למי צלצלו הפעמונים" ואולי תפחדי יותר ממלחמת אחים. האם הכרזה כזו גורמת לציבור להזדהות על המחאה או להתרחק ממנה? היכן שיקול הדעת?
מנהיג חכם היה מכריז בקול: "רק לא מלחמת אחים"!!!! ננהל ויכוח נוקב, מאבק שאין צודק ממנו, אבל לבסוף נצטרך לחיות כאן יחד".
כאשר כינתה את המתנחלים בשם "נאצים", טענתי בתוקף שאין צורך להתרגש מכול פליטת פה, אבל הדוגמאות שהבאתי מובילות אותי למסקנה שהיא מיצתה את עצמה.
בריאיון טלוויזיוני הסבירה כי ברוב הנושאים היא "יותר ימין מביבי"
https://www.facebook.com/watch/?v=978709630407654
אכן, היא פרופסור (גם שלמה קרעי דוקטור), אבל אני תוהה לגבי הבנתה. אם היא ימין, כפי שהיא מעידה על עצמה ואפילו מאגפת את ביבי מימין, זה אומר בעד התנחלויות. זה אומר בעד מערכות חוק נפרדות ליהודים ולערבים. אחר כך היא מדברת על דמוקרטיה.
נשאלת השאלה, מדוע בעולם בו נמצאים אנשים כמו דודי אמסלם ומירי רגב, ינון מגל ואראל סג"ל, אני מוצא לנכון לצאת דווקא נגד שקמה. התשובה היא, שלדעתי, שקמה מזיקה למחאה. לדאבוני, מתייחסים אצלנו לשקמה, כפי שהביביסטים מתייחסים לביבי. אנשים אינם נותנים לעובדות לבלבל אותם
בריאיון למירב מורן, בעיתון "הארץ", אמרה שקמה שהיא מייחלת למצב בו לא יזדקקו למנהיגותה. גרסה מודרנית של "דין התנועה.
אשמח לראות את שקמה במחאה, עם שלט ודגל, כמו כולם. ללא אורם המחמם של הזרקורים.