גילי חסקיןראו קודם, באתר זה: האמזונאס
קראו גם כתבה מקוצרת, בעל גוון חווייתי יותר: הממלכה הירוקה.
ראו גם, מאמריו של עמיתי, פרופ' משה אגמי:
- יערות הגשם הטרופיים. חלק א'. משה אגמי. טבע הדברים גיליון 9 (אפר.- מאי 1995 ) עמ' 77-62.
- יערות הגשם הטרופיים. חלק ב'. משה אגמי. טבע הדברים גיליון 9 (אפר.- מאי 1995 ) עמ' 93-78.
חלק א' – שימו לב: מפאת אורכו של המאמר הוא חולק לשניים
כתב: גילי חסקין
יער הגשם הטרופי
יער הגשם הטרופי (להלן: יג"ט), או הג'ונגל, כפי שהוא מוכר יותר, הוא אחת התופעות המרש
יערות גשם טרופיים צומחים באזורים הטרופיים הלחים של כדור הארץ, כלומר, בחגורה משוונית בתחומים של ° 10 צפון ל-° 10 דרום. החגורה מופרעת על יד תנאים מקומיים באזורים שונים, בהם משתנה מורכבות התנאים היוצרים את יער הגשם הטרופי. בעבר הגיאולוגי הלא רחוק, בתקופת המיוקן (25 מיליון שנה לפני זמננו), חלקים נרחבים הרבה יותר של כדור הארץ, כולל ארץ ישראל, היו מכוסים ביערות גשם. כיום, היג"טים הגדולים בעולם, נמצאים בשלושה ריכוזים גדולים: דרום-מזרח אסיה ששיאו בסומטרה, אפריקה, בעיקר באגן הקונגו וכמובן שבדרום אמריקה.
האזור העשיר ביותר בעולם ביער גשם טרופי הוא אגן האמזונס ( 5 מיליון קמ"ר). יער זה מתמשך מזרחה לאנדים עד לגויאנות שבצפון מזרח ועד לסוואנות של הסרטאו שבמזרח ברזיל. צפונה, משתרע היער, באגן האורינוקו והלאה משם, במרכז אמריקה ועד לדרומה של מכסיקו. חלקים זעירים שלו מופיעים גם באיים האנטיליים. יער הגשם הטרופי משתרע גם מערבה לאנדים, בקולומביה ובאקוודור ותפוצתו נבלמת בקוו רוחב 6º דרום, שם הוא הופך ליער מסוג אחר. באמריקה הדרומית, גדלים יערות גשם טרופיים, גם באזור החוף האטלנטי, כמו זה שבריו דה ז'נרו; גם בשולי רמת הפאראנה (כמו זה שבמפלי האיגווסו), שהוא יער טרופי דרומי למדי, עם מעט קבוצות נשירות ואפילו עצי מחט (בעיקר אראוקריה). הילידים באמריקה הדרומית קוראים ליג"ט סלווה (Selva) וכאשר הוא הררי, נקרא מונטה .(Monte)
התנאים להיווצרותו של יג"ט:
היג"ט נוצר הודות לשילוב של גורמים אקלימיים וקרקעיים מיוחדים:
אקלים:
האקלים הטרופי הגשום משתרע כדי °10-°5 משני צדי קוו המשווה ולא ניכרת בו עונה יבשה ברורה. האקלים מאופיין על ידי:
1. טמפרטורות גבוהות ואחידות.
2. משקעים כבדים, המחולקים על פני כל השנה.
האקלים הטרופי נמצא באזור של קרינה מכסימלית ולכן שומרת הטמפרטורה על ערך גבוה ואחיד של 25º-27º. אורך היום והלילה אינו משתנה כמעט וקרני השמש בצהריים קרובות לזניט כמעט תמיד. השֶרָע השנתי אינו עובר ערכים של º3. יוצא מכאן שאקלים היג"ט מתאפיין, לווא דווקא על ידי ערכים גבוהים של טמפרטורה, אלא על ידי אחידות. ההבדלים המשמעותיים אינם בטמפרטורות הקיץ והחורף אלא דווקא בין היום והלילה, עד כדי כך שרבים טוענים כי "הלילה הוא החורף של היג"ט".
אקלים זה הוא אזור המשקעים הכבדים בעולם ועוצמתם מגיעה ללמעלה מ- 10 מ' משקעים בשנה, כאשר במקומות מסוימים, עקב השפעה של רכסי הרים (השפעה ארוגרפית מקומית), נרשמו ערכים של 11.5 מ' או 11,500 מ"מ !!! (לשם השוואה: בתל-אביב ובלונדון יורדים 500 מ"מ גשם בשנה). התכנסותם של גושי האוויר והתרוממותם מעלה, בתוספת טמפרטורה גבוהה ומצב לחות קרוב לרוויה, הוא מצב בלתי יציב הדורש מידה קלה של הרמה ראשונית כדי לגרום לקונווקציה[4] מקומית, חזקה ורבת משקעים. העננים המתפתחים בתנאים אלו הם ענני קומולוס[5] המכסים חלק קטן מפני השמים בפרק זמן קצר למדי אך עוצמת גשמיהם חזקה ביותר.
מחזוריות הגשם הטרופי:
א. בבוקר – השמש זורחת והאוויר מתחיל להתחמם. האוויר החם, מסוגל להכיל כמות גדולה יותר של אדי מים והלחות היחסית גדלה.
ב. לקראת הצהריים – חום גבוה, עודף של אדי מים באוויר, התעננות; ירידת הטמפרטורות.
ג. צהריים – הגעה ללחות רווייה; השמים מתקדרים, מתחוללות לפתע סופות רעמים , יורדים גשמי עוז ומורידים מעט את החום המעיק.
ד. אחרי הצהריים – התבהרות.
לחות:
החום וההתאיידות הרבה גורמים ללחות יחסית גבוהה. באמזונס למשל, מגיעה לפחות ל- %90 תנודות האוויר המועטות והקרינה הגבוהה מביאים למצב אטמוספרי בעל הספק התקררות נמוך. הגשמים היורדים על נופיהם הצפופים של עצי היג"ט (המכונים אפיריון), מגיעים רק בחלקם אל קרקעיתו, וזאת ע"י טפטוף או החלקה איטית על גזעי העצים. עובר זמן רב, לעתים כדי 24 שעות, כדי שטיפה תעשה את הדרך הארוכה מצמרות היג"ט ועד לקרקעית. כתוצאה מתהליכים אלו, מתקיימת ביג"ט לחות קבועה; לחות ההופכת לטל בשעות הקרירות יותר. (מבחינת הצמחייה, התוצאה הכוללת היא שמשך קליטת המים ע"י הצמחים ממושך יותר). ניתן לשרטט תנועה יומית של הלחות הקשורה לתנאי החימום ומצב השמש, אך תנודה זו נעלמת כמעט לחלוטין בתוך חללו של יער הגשם. הטמפרטורה המוחשית (עומס החום)גבוהה וקשה ולפי ניסוחו של חוקר האקלים טריורטה: "סוחטת את מרצו של האדם".
רוחות:
היג"ט מהווה חייץ המסנן את השפעות האקלים ובכך מגדיל את יציבות התנאים בו ואת המשכיותם. תנועת האוויר בתוך היג"ט מצומצמת ביותר ומשום כך לא מתקיימת כמעט העברה של חום או אבק ממקום למקום; מסיבה זו כמעט ולא נמצא ביג"ט צמחים המואבקים באמצעות הרוח.
קרקע:
מאפיין חשוב של היג"ט הוא אדמה ביצתית המשמשת קרקע צמיחה. מאפיין נוסף הוא שזו קרקע גלויה. להבדיל מיער עד של האזור הממוזג, שם מכוסה הקרקע בשכבה עבה של רקבובית, קרקע היג"ט חשופה, מעוטת חומר אורגני. לעובדה זו יש משמעות נכבדה לגבי מיעוט מספר העשבים הנמוכים (להבדיל מחורש ים תיכוני או יער אירופי) ובעיקר לגבי תוצאות בירוא היער כפי שתסקרנה בהמשך.
קרקע נוצרת מבלייה אין סיטו ( (In situשל סלע בהשפעת גורמים משולבים: פיסיקאליים, כימיים וביולוגיים. תהליכי יצירת הקרקע כוללים תהליכי סידוק ופירוק של סלע האם, פירוק כימי של המינרלים המרכיבים את הסלע ושטיפה או השקעה של תוצרי הפירוק. התהליכים המשולבים האלו מותנים בגורמי האקלים (בעיקר כמות משקעים, לחות, טמפ' ועונתיות) בטופוגרפיה ובזמן. היווצרות קרקע הוא תהליך דינאמי. עם היווצרות שכבת קרקע דקה, הכוללת תוצרי בלייה ראשוניים, מתבססת צמחייה וזו מצידה תורמת לתהליך ע"י תוספת של חומר אורגני לקרקע וסילוק של חומרי מזון החיוניים לגידוליו של הצמח (ניטריטים) מן הקרקע. ליסודות הבונים את סלעי כדור הארץ, מידה שונה של מסיסות בתהליכי בלייה המביאים להיווצרות קרקעות. היסודות נתרן, אשלגן, סידן ומגנזיום הם היסודות הנשטפים בקלות מן הקרקע וכן גם היסודות הפחות נפוצים, החיוניים לצמח: חנקן, זרחן, גופרית ואחרים.
בניגוד למה שניתן לחשוב בטעות, קרקע היג"ט איננה עשירה כלל. עושר הצמחייה יוצר אשליה של אדמה פורייה. האמת היא הפוכה. בשל החום הרב, התפרק מרבית החומר האורגני בעוד שהמינרלים החיוניים לצמח נשטפו ויצרו קרקע דלה יחסית.
הבליה באזור הטרופי היא תהליך מהיר ותוצריה נשטפים ומוסעים ביעילות באזור שופע מים זה. באזורים אחרים ניתן לשרטט טבלה של עמידות יסודות מסוימים לכמות מים מסוימת וליצור היררכיה של יסודות לפי כמות גשם. בתנאים הטרופיים, הטבלה חסרת משמעות, כמעט הכול נשטף. הנהרות הגדולים משמשים מערכות הובלה למאות אלפי ק"ג של חומר בליה. נהר האמזונס למשל, מעביר במשך שנה 2000 טון לקמ"ר לשנה של חומרי קרקע ומביא בכך לירידת הקרקע פני הקרקע בשיעורים גבוהים. ערכים אלו גבוהים במספר סדרי גודל מנהרות מקבילים באזורים הממוזגים (ומשמעותיים לסוגיית כריתת היערות). תנועת המים הגדולה אחראית לתהליכי השטיפה שהוא אחד המאפיינים הבולטים של הקרקע הטרופית. תוצרי ההידרוליזה הראשוניים הם בסיסים מומסים הנשטפים בקלות ומותירים קרקע חמוצה וענייה באלמנטים החיוניים לצמח. מינרלים סיליקטיים וחרסיתיות קאוליניות נשטפים גם הם ולעומתם מינרלים ברזליים קשי תמס שעקב כך, כמותם היחסית גדלה.
תהליכים ביולוגיים:
השפעתה הראשונה של הצמחייה היא ביצירת תנאי מיקרו סביבה לחים אולם ההשפעה הנוספת החשובה שלה היא אספקת חומר אורגני בכמות גדולה ביותר. כיסוי העלווה על הקרקעית אינו עולה על 1-3 ס"מ והוא אינו רצוף, כל זה הודות לפירוק המהיר החל בתנאי היער הטרופי. בפירוק זה משתתפת הפאונה המכילה פרוטוזואה (חד תאיים), תולעים, חרקים למיניהם, אשר מביניהם תפקיד חשוב לטרמיטים המסייעים רבות בתחום אוורור והעברת חומרים מהקרקע ולתוכה. הפלורה מכילה בקטריות, פטריות ואצות.
תהליכי יצירת הקרקעות:
תהליכי יצירת הקרקעות ביער הטרופי אינם ברורים די צרכם וזאת בשל גילה הרב של הקרקע וכן בשל העובדה שזו הוסעה הרחק מסלע האם. התהליך העיקרי ביצירת קרקעות הוא תהליך הפליניזציה(Plinization) שמשמעו בירזול. קרקע היג"ט, במקומות בהם יש לה תכונות הידרומורפיות והיא בעלת מפלס מים תת קרקעי גבוה או חסרת ניקוז (דבר המאפיין קרקעות יער המוצפות במשך תקופה ארוכה) היא קרקע עשירה בברזל ובעלת חרסיות חופשיות. המפורסמת מבין הקרקעות הטרופיות היא הלאטריט ,(laterite) קרקע שטופה, שהמים הרבים גרמו בה להדחה (leaching) של תוצאות החמצון של הקרקע. הרכבה הכימי הוא כזה שדי בהתייבשות חד פעמית של הקרקע, כדי להפכה לסלע קשה שכמעט ואינו ניתן לבליה כימית נוספת בשל היותו שארית שנותרה לאחר בליה ממושכת. הסלע שמתקבל הוא סלע שארית, שבתנאים מסוימים עשוי לשמש כעפרה לאלומיניום (בוקסיט).
סיכום:
קרקע היג"ט עבה ביותר. אך קרקע זו דלה במרכיבים מינראליים. העצים גדלים במרחק רב מסלע האם המייצר מינרלים. הפרופיל של הקרקעות הטרופיים כולל שכבה דקיקה (מספר סנטימטרים) של חומר אורגני, בצמוד לסלע האם ושכבה עבה של חומר עני בניטריטים. מכל מרכיבי סלע האם, נותרו לאחר השטיפה האינטנסיבית רק תחמוצות הברזל ותחמוצות האלומיניום שהן התרכובות הפחות מסיסות בין מרכיבי הסלעים. אפילו תחמוצות הצורן, אשר מסיסותה נמוכה ביותר ובתנאים אחרים אינה מגיעה לידי התמוססות, נעלמת כמעט מן הקרקעות הטרופיות.
תנאי מיקרו סביבה:
גורם האור:
אחד המאפיינים של הסביבה הטרופית הוא ההבדל החד בין נפח היער הפנימי לבין חלקיו החשופים לקרינה. מכיוון שרק כמות מזערית של אור מגיעה למטה, קרקעית היג"ט, דלה בצמחייה יחסית לחלקיו הגבוהים. בקרחות יער ולגדות הנהרות (בעיקר במקומות שאינם מוצפים), כמות הצמחייה גדולה הרבה יותר, כי יש שם אור. ערכי הקרינה ביער הטרופי קשים למדידה ועוצמתם משתנה בהתאם למבנה היער, שעת היום ועננות השמים. גם ביער הצפוף והסבוך ביותר נוצרים כתמי אור על הקרקעית, בשל אי רציפות הצמחייה, כתוצאה מתמותה טבעית, שריפות כתוצאה מפגיעת ברק וסיבות נוספות. שטח כתמי האור נאמד ב- % 0.5%-2.5 משטח הקרקע, אך תנועתם התמידית והעובדה שהם נוצרים בשעות מסוימות, מקשה על תרומתם. כמות הקרקע החודרת באור יום מלא עד לפני הקרקע היא % 0.5%-1 מכלל הקרינה המוטלת על היער. יעילותה של הקרינה בצל גבוהה לעומת עוצמתה ואחראים לכך הרפלקסים המוחזרים מפני העלים. גורם האור זכה להגדרה הספרותית כמעט, "השאיפה אל האור", הנחשב לאחד ממאפייני יער הגשם. לאורך גרדיאנט הקרינה יסתדרו צמחים אשר יותאמו פיסיולוגית לחיי צל או יינקטו בטקטיקות של טיפוס וצימוח מהיר כדי להגיע למרומי החופות המוארות.
ביג"ט מתקיימת תחרות מתמדת להגיע אל האור. זו תחרות לחיים ולמוות. התוצאה היא שצמחים רבים גדלים מהר מאד, מבלי להסתעף, כדי להגיע למעלה, אל האור. משום כך הם מפתחים גזע ארוך ודק. מכיוון שכך, קוטר הגזע לא מסוגל לעתים להחזיק את העץ והוא מפתח שורשי תמיכה. נראה כאילו העצים מושכים תמיד כלפי מעלה, ורק לאחר שהם מגיעים לצמרת, הם מתפשטים ויוצרים מסה סבוכה של עלווה, אשר מבחינות רבות מהווה חברה בפני עצמה. כמה מהעצים הגדולים לכודים בצמחים מטפסים, בשרכים ועוד. יש שעצים נכרכים סביב עצים אחרים, עד שאלו אינם נראים ולעתים קרובות נחנקים ולבסוף מתים.
יחסי מים:
העצים בשכבות היער העליונות מאיידים יותר מים ליחידת שטח מאשר אלו של השכבות התחתונות. בפשטות, עלי השמש מאדים יותר מים מאשר עלי הצל. מהלך הטרנספירציה (התאדות) מראה ערכים נמוכים וקבועים לאורך הלילה, עלייתם במשך היום עד לצהריים וירידה חדה בשעות הצהריים, למרות שלא נראית קמילה (מהלך המזכיר וויסות של צמחים ים תיכוניים). בחלק התחתון של היער, שומרים הצמחים על ערכי טרנספירציה קבועים ונמוכים ורק בשעה שכתמי אור מקריים נחים על גבי העלים עולה שיעור הטרנספירציה באופן משמעותי. חלק מצמחי הקרקע מאופיינים בהגנה כסרופיטית (הסתגלות ליובש) דווקא, כדי למנוע פגיעה של הארה מקרית בעובי היער (ידוע כי כאשר מאירים באופן מלאכותי צמחי צל מובהקים, הם מגיעים לערכי טרנספירציה קריטיים עד תמותה.
בעיית הנתרן:
קרקע היער הטרופי ענייה כתוצאה מהשטיפה המהירה והיעילה של החומרים על ידי כמויות המים הגדולות. העובדה שקרקע טרופית ענייה בניטריטים ומינרלים נראית מוזרה לאור צימוח העל שמכסה אותה. נוכח דלות הקרקע, נשאלת השאלה, איך מתקיימת בדלות כזאת, סביבה אקולוגית כה עשירה כמו היער הטרופי. הסוד טמון במיחזור החומר האורגני על כל הניטריטים שבו. התשובה היא שהיער בעצם מזין את עצמו. בהיעדר מזון זמין בקרקע, שם המשחק הוא מיחזור. שורשי הצמחים הם במרבית המקרים מערכת שטוחה ורדודה הקולטת באופן מהיר ומידי את חומרי ההוּמוּס[6] רבי החשיבות. נוצר כאן מעין מעגל ניטרטים סגור בין הצמח החי וחומרי ההומוס הנוצרים מחומר אורגני מת. תכולת הניטריטים המקיימת יער טרופי סגורה במעגל זה. קיומו של המעגל מומחש היטב כאשר מבראים יער ומנסים לעבד את קרקעותיו. עם הברוא נהרסת כמות ההומוס הקיימת (על ידי קרינה, שריפה וכדומה) ואיננה מתחדשת כמות הניטרטים הקיימת חשופה לשטיפה חזקה ויש בה כדי להספיק ל- 2-3 עונות גידול בלבד.
ראה סעיף: ניסיונות עיבוד.
המשך:
ראה: יער הגשם חלק ב'
* בנושא צמחי מרפא מהאמזונס, ראו אתר: www.amazonasherb.com
[1] . ליאנה (Liana) היא תת סוג של המטפס שלעיתים מפרידים אותו מתוך קבוצה זו. הליאנה הוא צמח מעוצה בעל מבנה מעוות יחסית למטפסים הרגילים. ליאנות נפוצות ביערות טרופיים, והן מסוגלות לצמוח לגובה רב, כדי להגיע ולפרוש עלים במקומות מוארים בצמרות העצים.
[2] ראה קובץ קולוניאליזם בדרום אמריקה.
[3] רודיארד קיפלינג, (30 בדצמבר 1865 – 18 בינואר 1936). מספר סיפורים קצרים, סופר ומשורר אנגלי שהתפרסם בימיו כמפארה של האימפריה הבריטית וחייליה והיום הוא מפורסם בעיקר בזכות ספרי הילדים שלו ובמיוחד ספר הג'ונגל.
[4] גשמי קונווקציה – החימום המהיר של הקרקע יוצר זרמי אוויר חמים, שעולים לגובה בתנועה סיבובית עלייתו של זרם אוויר כזה תגביר התגבשות של ענני גשם כבדים. נוצרים גשמים מקומיים מאד, בלתי סדירים ובעלי טיפות גדולות כמו באקלים הטרופי. גשמים כאלה נקראים גשמי קונווקציה.
[5] קומולוס (בלטינית: ערמה) הוא שם כולל לעננים ערמתיים. עננים ערמתיים נקראים בלשון העם "ענני כבשה", "ענני כרובית", "ענני צמר" ועוד. עננים ערמתיים הם עננים אשר מתפתחים אנכית ולא אופקית. כלומר, יש להם בסיס ומעליו מעין "מגדל". אותו המגדל הוא בעצם זרם אוויר עולה. באופן כללי, זרם האוויר העולה הוא "בועת" אוויר חם העולה מעלה ומתקררת עם ירידת הלחץ. כאשר טמפרטורת האוויר יורדת, הוא יכול לשאת פחות לחות וזאת מתעבה לענן. ככל שהפרש הטמפרטורות בין השכבות יותר גדול, כך בועת האוויר תעלה גבוה יותר ומהר יותר.
[6] הומוס הוא תוצר של פירוק חומר אורגני המצוי בקרקע בתהליכים כימיים ועל ידי בעלי חיים (למשל, תולעים).
כתבה מענינת
מציון
באמת, כל הכבוד, ממצא, מסביר ומעניין
יש לי עבודה בג"ג ובחרתי בנושא יערות הגשם .
ויש לי כמה שאלות בנוגע לעניין …
מישהו יכול לעזור לי ?!!
אתר מצויין תודה רבה
תודה למי שכתב את זה עצרתם לי מאוד!!!
גם אותי עצרתם תודה על העצירה חחחח סתם אחלה כתבה
זה ממש יפהההההההההההההההההההההההההה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
כתבה מענינת, אבל בכל זאת!!! זה נקרא מקוצרת?!?!?!?!?! אולי היו צריכים לחלק את זה לשישה חלקים!!!!!! אבל היא כתבה טובה!!!!! אולי אפילו מאוד טובה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
וואו! פנטאסטי! איזה יופי! אבל אפשר להשתפר… >3
טוקה שלום
מבטיח לעשותה כול כדי להשתפר
שאי ברכה