גילי חסקיןכתב: גילי חסקין
כתבה מקוצרת התפרסמה במגזין האלקטרוני של YNET: הפלופונז- יש חיים אחרי השריפה.
התעלה הקורינטית
* למה יוון? – מבוא כללי למטייל ביוון,
הפלופונז (Peloponnese) הוא הדבר הקרוב ביותר לסטריאוטיפ היווני. חצי אי, שמאז שנכרתה התעלה הקורינטית, הפך לאי לכל דבר. אזור גירני, שהמשקעים היורדים בחורף מחלחלים דרך סלעיו ומותירים אותו צחיח, למעט ברכסים הגבוהים ובערוצי הנחלים. כאן פרחה התרבות המיקנית, כאן התרחשו מרבית האירועים המיתולוגיים. זהו למעשה גרעינה של יוון הקדומה, שאין בה מקום שהוא רחוק מהים יותר מחמישים קילומטרים. הים, עבור היוונים – פונטוס (Pontos), מזכיר את המילה "פוונטוס", שהוראתה גשר. ואכן עבור יורדי הים היוונים, היה הים גורם מגשר ולא מפריד.
לשונות של אש
קיץ 2007 לא עשה טוב ליוון בכלל ולפלופונז בפרט. היערות בערו במשך ימים ארוכים. הרוח החמה לבתה את הלהבות ולשונות האש כילו כל חלקה טובה. דומה היה שרוחו של הליוס, אל השמש, רעה במיוחד. בכפר קטן מכפרי הפלופונז, נכלאו כמה עשרות נופשים במלון כפרי והלהבות, שלא התקרבו יותר מ-150 מטרים, התיכו את מלונם וגזרו עליהם מוות איום. 65% משטחה של יוון היה מיוער. היערות נתפשים כמשאב לאומי, גם כשמדובר באדמה פראית. מישהו רצה לפגוע ביער פגיעה קשה. מי עשה זאת? יוון הרשמית מאשימה את התורכים, האלבנים, הפליטים ושאר שכנים חורשי רע, מבלי לשאול איזו תועלת תצמח הם משריפת היער. הלשונות הרעים רומזים שמי שיכול להרוויח במקרה כזה הינם דווקא בעלי הקרקעות המיוערות, שאדמתם תהפוך לאדמת מרעה ובעתיד יוכלו לבנות עליה. האם זו אשמה מוכחת? חלילה, אבל בפלטיאות, למרגלות עצי הדולב, פרצופים מקומטים מחליפים רמיזות רבות משמעות. מי שורף את יוון לדעת? ספק אם נדע, בינתיים, ניתן לטייל בכול מקום, מרבית השריפות כובו, אבל הכסות הירוקה, שגאוות יוון עליה, שלמת היער נכחדה והתחלפה לה בשחור מכוער. יחלפו שנים עד שיוון תחזור למה שהיתה פעם.
האקרופוליס של אתונה
אתרים מומלצים
להלן, מסלול טיול בן 10-8 המתחיל בהידרה שבמפרץ הסרוני, ממשיך אל ארגוליס, וחוזר ממנה לאתונה, דרך התעלה הקורינטית, או ממשיך ממנה לתסאליה שבצפון יוון.
אתונה
בירת יוון והגדולה בעריה. אתונה מונה 3.7 מיליון תושבים עם עיר הנמל פיראוס. גובה העיר 150-40 מ' מעל פני הים. אתונה הייתה עירו של הגיבור תזאוס ושל האלה אתנה והמרכז הפוליטי של אטיקה בעת העתיקה. היא בירת יוון מאז 1834, כאשר המלך הראשון אוטו שכר אדריכלים גרמנים, שתכננו את רחובותיה בקווים ישרים. יש בה אוניברסיטה, קולג' לטכנולוגיה, מרכז של ארכיבישופות, מרכז כלכלי, מסחרי ובנקאי של המדינה, שדות תעופה, שירות אוטובוסים לכל מקום ביוון, ושירות אניות לכל אי.
העיר נבנתה לפי תוכניות שונות, שאף אחת מהן לא הושלמה. הדבר בא לידי ביטוי ברשת הרחובות. העיר הפכה לבירת יוון לא בשל מצבה הגאוגרפי והכלכלה, אלא בשל עברה ההיסטורי המפואר. העיר שוכנת בדרום מערבה של אטיקה. רובה מישורית ורק במזרחה מתגבהות גבעות. גבעות היסטוריות נמוכות מעטרות את העיר העתיקה: ליקווטוס (270 מ'); אנכסמוס (150 מ'); אריאוס פאגוס או גבעת הנימפות (148 מ'); וגבעת המוזות (147 מ'). גבוה מכולם הוא האקרופוליס (156 מ'), הנראה מכל מקום בעיר, ואסור לבנות מבנה שיסתיר אותו.
האקרופוליס וסביבתו היו מקום מושבם של קדמוני העיר, לפני כ-4,000 שנה. האתונאים כינו את עצמם "אוטוכטונים", שמשמעו: "בני המקום", ומכאן שמה של העיר (כמו כן הקשר לאתנה). העיר הייתה מיושבת כבר באלף ה-5 באוכלוסייה טרום-הלנית, שהיוונים קראו לה "פלסגים" שבאו מאסיה הקטנה.
כבר במאה ה-8 לפנה"ס לערך, איחדה אתונה את אטיקה תחת הנהגתה, לפי המסורת על ידי תזאוס וזוהתה עמה. בימי פריקלס, במאה ה-5 לפנה"ס, הייתה היפה בערי יוון. מה שמכונה 'תרבות יוון' או 'התרבות הקלאסית', הוא במידה רבה תרבות אתונה.
מבט לעבר האגורה של אתונה. צילום: גילי חסקין
למרות עברה המפואר, אתונה היא עיר מאכזבת ממבט ראשון: אקלים לח, צפיפות, הזנחה, תחנות האוטובוסים מפויחות והתנועה מטורפת. מרבית המבקרים מסתפקים ב"אתרי החובה": האקרופוליס ומקדשיו, הפלאקה על חנויותיה והמוזיאון הלאומי העשיר והמרשים. אולם אתונה מציעה הרבה יותר: זהו כרך הנושם ושוקק חיים עד השעות הקטנות של הלילה, רחובותיה נטולי פשע, אתרים היסטוריים פזורים ברחובות, מוזיאונים, מסעדות, בתי קפה סואנים, גנים ושווקים. מעל לכל, אתונה פורשת בפני התייר מגוון אפשרויות בילוי, ממועדוני מוסיקה יוונית ועד להצגות תאטרון. ידידי ועמיתי ירון אמיתי, בספרו "הכול על יוון" (הוצאת כתר, 1993), טוען כי "יש באתונה קצת מאירופה והרבה מהלוונט ויש בה משהו מקסמן של ערים מכוערות". מכל מקום, אסור לוותר על האקרופוליס, על האגורה (כיכר השוק) שלמרגלותיו, ועל המוזיאון הלאומי, שמוצג בו אוסף מדהים ביופיו של אמנות יוון העתיקה והביקור בו הוא חובה! כדאי מאוד לעלות לתצפית על העיר מגבעת ליקיאוויטוס (Likavitos) – רצוי בשעת שקיעה, כדי לראות כיצד הכתום הופך לאדום, וזה מאפיר מרגע לרגע, עד שהכול הופך לשטיח של אורות מרצדים. אפשר לעלות ברכב או ברכבל (Teleferic). כמו כן, אין לוותר על כמה שעות של שוטטות בפלאקה הסואנת.
לישראלים ויהודים "טיפ" נוסף: המוזיאון היהודי (Amalias 36) קומה ג' (פתוח 13:00-09:00, סגור בשבת).
פיראוס
מבטאים Pi-re-as. מאז ומעולם היה נמלהּ הראשי של יוון, ואחד החשובים באגן הים התיכון. נכלל בתחום האזור המטרופוליני של אתונה. שוכן באגן מישורי מדרום-מערב לאתונה, לחוף מפרץ פאלירון, המסתעף מהמפרץ הסרוני. מתקני הנמל, שנהרסו בהפצצות של מלחמת העולם ה2-, נבנו מחדש בקנתרוס. הנמל משרת את רוב הסחר הימי ותנועת הנוסעים של יוון, מרכז היצוא והיבוא הימיים של יוון. בראשית המאה ה-5 לפנה"ס העביר תמיסטוקלס את נמל אתונה לפיראוס, ובנה חומה, שהקיפה את חצי האי, בים וביבשה. בימי גדולתה של אתונה, קמה סביב פיראוס עיר גדולה, שנבנתה לפי תכנית האב של היפודמוס, ובה מעגנים צבאיים, מבדוקים, נמלי מסחר ועוד. נבנו אזור תעשייה, תאטרון ומקדשים מפוארים. באותה עת נבנו "החומות הארוכות" המקבילות, שחיברו את פיראוס לאתונה, שהיו מיסודות עצמתה של אתונה ונהרסו, בפקודת ספרטה, במלחמת הפלופונז. החומות נבנו מחדש ב-394 לפנה"ס. בשנת 86 לפנה"ס הרס המצביא הרומי סולה את המקום ואת מקומו כנמל חשוב תפסו רודוס, דלוס ואלכסנדריה. בימי הביניים היה זה כפר דייגים שקט, שבעת קבלת העצמאות מנה 20 איש. ב-1923 חל גידול עצום באוכלוסיית האי, עם בואם של 100,000 פליטים יוונים מתורכיה. פיראוס הפכה מהר מאוד לעיר השלישית בגודלה ביוון. ב-1941 פיראוס הותקפה על ידי הגרמנים ונמלה נהרס. מכלית נפט שהוטענה ב-200 טון TNTהופגזה והרסה חצי נמל. 11 אניות טובעו והשאר נסוגו לאיים. פיראוס נודעה כמקום מוזנח, אך בעל קסם רומנטי, כפי שמשתקף בשיר "השמשבפיראוס". אווירת המקום מתוארת בסרט "רק לא ביום ראשון", עם מלינה מרקורי. כיום עוגנות בנמל 25,000 אניות ו-4 מיליון נוסעים בשנה.
חמר וחמוריו. הידרה
הידרה
הידרה (Hydra) הוא אי רומנטי במפרץ הסרוני. התפרסם בשנות ה-60, כאתר צילום לסרט "הנער על הדולפין". מאז נמשכו לכאן שחקנים, אמנים ומפורסמים מכל העולם. המפורסם שבין דיירי האי הוא הזמר לאונרדכהן. הידרה נחשב לאתר הנופש האקסלוסיבי ביותר ביוון, לאחר מיקונוס. למרות שייחדנו מאמר שלם לאיי יוון, נראה לי נכון יותר לכלול את הידרה במסלול ה"יבשתי", היינו, לעבור דרך הידרה וללון בה לילה, בדרך מאתונה לפלופונז. האי נקרא על שם המפלצת בעלת תשעת הראשים, בתם של טייפון ואכידנה. המטלה השנייה (מבין התריסר שהוטלו על הרקלס) היה להרגה, אך כל אימת שכרת ראש, צמחו במקומו שניים או שלושה. הוא הצליח להתגבר עליה רק לאחר שעוזרו יולאוס צרב את פצעיה בלפידים בוערים. התיאור מופיע בציורי כדים ובמטופות שבמקדש זאוס שבאולימפיה.
במאה ה-16 התיישבו באי פליטים מאלבניה, שנמלטו מעושק השלטון העותמאני בארצם, והפכו את הנמל לצומת המסחר הראשי בים האגאי. היה פה צי סוחר בן 160 ספינות, שהביא עושר רב לבעליו. בתקופת המלחמות הנאפוליוניות שברו סוחרי הידרה את המצור הבריטי וסיפקו סחורות לצרפת. במאה ה-18 זכתה הידרה לאוטונומיה ובמקום תשלום מסים סיפקה מלחים לצי השולטן. האוכלוסייה תפחה ל-40,000 ערב מלחמת העצמאות (1821). בזמן המלחמה הפכו ספינות הידרה למשחתות. מפקד צי המרד – מיאוליס – היה בן הידרה. רבים מתושבי האי נטשו אותו. כיום פרנסתם על תיירות, שליית ספוגים בצפון אפריקה ושירות בצי הסוחר. מכאן מיעוט הגברים. כדאי מאוד לטייל ברגל, בנוף מקסים, אל הכפר קמיניה (Kaminia) המשופע בכנסיות וממנו, הליכה בת שעתיים, לחוף מפרצים, אל הכפר הקטן קסטלו (Kastelo) והחוף היפה שלו.
לחילופין, אפשר ואפילו כדאי, לנסוע לפלופונז דרך הייבשה ולחצות אגב כך את התעלה הקורינטית.
קבר אגאממנון. מיקנה
מיקנה (Mykeines)
מיקנה היא השריד הארכיאולוגי החשוב ביותר בארגוליס – חצי האי המפריד בין המפרץ הסרוני למפרץ הארגולי. שרידים גדולים אלו, מרשימים וקודרים מעט, הם מה שנותר מאחת הערים החשובות ביותר בתקופה המיקנית, הקרויה על שמה (1200-1550 לפנה"ס). העיר מיקנה, "עתירת הזהב", המוזכרת בסיפורי הומרוס, הציתה את דמיונם של חוקרים ורומנטיקנים. אחד מהם, הנריךשליימן, חשף בחורבותיה ממצאים מדהימים. שיא הביקור באתר הוא החומות העבות ("קיקלופיות"), שער האריות המפורסם וקברי המלכים. כאן חשף שליימן את תגליתו המדהימה: שלדיהם של מלכי מיקנה ובני משפחותיהם, כשפניהם מכוסות במסיכות־מוות עשויות זהב. אחד הקברים, ששמו הוא "אוצראטראוס" קיבל בטעות את הכינוי: "קבר אגממנון", למרות ששוכניו נטמנו כאן כ-400 שנה טרם מלחמת טרויה. האתר נמצא כ-2 ק"מ מצפון-מזרח לכפר המודרני מיקנה, 12 ק"מ מצפון לארגוס. ביתו של שליימן, בקצה הכפר, הפך למלון קטן (Belle Helene).
נפפליון (Nafplion)
אחת היפות והרומנטיות בערי יוון. בתיה האלגנטיים בנויים על חצי אי צר ומצוקי בראשו של מפרץ ארגוליס ומשמרים את אווירת המאה הקודמת. העיר היא בירת המחוז ארגוליס ושימשה כנמל חשוב מאז תקופת הברונזה. מיקומו של המבצר הוא כה חשוב מבחינה אסטרטגית, עד שנבנו בו שלושה מבצרים. היפה שבהם מתנשא בהדר מעל העיר – המצודה הוונציאנית פלמידי (Palamidi).
צילום: גילי חסקין
מן המצודה נשקף נוף מרהיב של העיר, מפרץ ארגוליס מעברה האחד ורכס הפארנון מעברה האחר. משני צדי רחובותיה הצרים בנויים בתים וונציאניים וארמונות קטנים בסגנון נאו-קלאסי. לאחר העצמאות שימשה לזמן קצר כבירת יוון, לאחר ההתנקשות בקאפודיטריאס, ראש הממשלה הראשון של יוון, הורחקה נפפליון מאור הזרקורים והפכה להיות מקום מושבם של רומנטיקנים. נפפליון היא מקום קסום, בעיקר בערבי הקיץ. כיכר העיר וסמטאותיה נקיות מכל רבב, והומות תיירים ומקומיים.
מבט מנפפליון
אפידאוורוס (Epidavros)
אחד האתרים היפים ביוון. נמצאת על החוף המזרחי של ארגוליס, שלושים ק"מ מזרחית לנפפליו. הנרימילר כתב בספרו The Colossus of Morussi: "מיקנה מקופלת בתוך עצמה, אך אפידאורוס פתוחה, חשופה ומוקדשת לרוח". בראש הפוליס עמד מספר תושבים מיקירי העיר. הגוף המוציא לפועל היה מורכב מפקידים, שנקראו "ארטינים". לאוכלוסיית הכפרים לא היה חלק בהנהגת העיר והם כונו "בעלי הרגליים המאובקות". כינוי המעיד על הזלזול הרב שהשכבה האריסטוקרטית נהגה בהם. גורלה המדיני של אפידאורוס נע בין שעבוד לארגוס לבין עצמאות. לבסוף הצטרפה אל הברית הפלופונזית של ספרטה. עיקר פרסומה בא לה מתוך פולחן אסקלפיוס, אל הרפואה, שנולד כאן ואפידאורוס שימשה לו מרכז ויעד לעולי רגל. האתר זכה לחשיבות פאן-הלנית החל מהמאה ה-4 לפנה"ס.
במקום היה אסקלפיון: אחד מ-300 מרכזים רפואיים-מקדשים, שהוקמו לכבודו של אסקלפיוס, אל הרפואה. סביב המקדש התקבצו חשוכי מרפא, כדי לבקש נסים. עם הזמן נהרו למקום גם רופאים והוא החל לקבל צביון של בית חולים. מקדש אסקלפיוס היה מוקף חומה, ומשני צדי הדרך הקדושה ניצבו קברים. המקדש המרובע היה נשען מכל צד על שורה של עמודים דוריים ועיטוריו היו מעשה ידי הפסל תימותאוס האתונאי. שם עמד פסלו של אסקלפיוס. מחוץ לתחום מקדש אסקלפיוס נמצאו בנייני האכסון לעולי הרגל וכן גימנסיון, פאלסטרה, אצטדיון ותאטרון עצום. במאה ה-4 לפנה"ס היה כאן מרכז רפואי שכלל: לבירינט לטיפול בהלם; חדרי ניתוח; חדרי הבראה; תאטרון; בתי מרחץ וגימנסיון. בדרך למקדש עברו עולי הרגל על פני לוח אבן, שבו נחקק: "כשאתה נכנס לבית האל, שבוניחוחות עשבים, עלייך להיות טהור". פולחן אסקלפיוס נעלם עם התקדמות הנצרות ליוון. בנוסף לשרידי המקדש כדאי לבקר גם בתולוס, מבנה מעוגל ששרידיו בצפון מערב המקדש, והוא נחשב לאחד מהבניינים היפים ביוון. 26 עמודים חיצוניים בעלי כותרות דוריות ו-14 עמודים פנימיים בעלי כותרות קורינטיות. הבניין היה מעשה ידי פוליקלייטוס. התולוס נבנה במאה ה-4 לפנה"ס – לא ברור למה שימש, אולי כמשכן לנחשים. היה חלון הראווה של אפידאורוס, מפואר במבנהו ובפסליו.
התאטרון נבנה במאה ה-4 לפנה"ס, והיו בו 14,000 מקומות ואקוסטיקה יוצאת דופן. נחשב לתאטרון היווני השמור ביותר בעולם. מדי שנה, מתקיים במקום פסטיבל אפידאורוס למחולות, בין ה26- ביולי ל-30 באוגוסט.
מיסטרס (Mistras)
מיסטרס היתה בירתה של ממלכה ביזנטית עצמאית, 7 ק"מ מערבית לחורבותיה של ספרטי (Sparti), אשר ממנה לא שרד כמעט דבר. זהו אתר ביזנטי, הנמצא בסמוך לספרטה, בשיפולי הר טייגטוס. מתחת למבצר הפראנקי שעל הפסגה נמצאת העיר העליונה, ומתחתיה העיר התחתונה. העיר הביזנטית התקיימה גם לאחר שקונסטנטינופול נפלה בידי הלטינים. הפראנקים, לאחר שכבשו את ספרטה ב-1248, הקימו כאן עיר חדשה ומבוצרת בשם מיזתרה (ביוונית: גבינת עזים). העיר המבוצרת התאימה יותר למציאות החדשה. מבצר מיסטרס נבנה ב-1249 על ידי הצלבני גיום דה וילארדואן. ב-1259 חזרו הביזנטים לאזור, שבו את המלך הפרנקי ואת אציליו, וקבעו בעיר החדשה את בירת הדספוטיה של מיסטרס, וזו הייתה אחד המרכזים החשובים של מיכאל ה-8 פליאולוגוס, קיסר ביזנטיון. עד מהרה אוכלס המקום על ידי תושבי המישורים שנמלטו אליה מאימת הפולשים הסלאביים. מתקופה זו, נסיכים מבית פליאולוגוס המשיכו לשלוט במיסטרס, עד שהרודן האחרון דימיטריוס, נכנע לעותמאניים. במאה האחרונה לקיום הביזנטי, הייתה מקום מושבו של דספוטאט יווני ומרכז אמנותי ומדעי. בעוד האימפריה הולכת ושוקעת במקומות אחרים, שגשגה מיסטרס תחת שלטון הרודנים. נבנו בה כנסיות שעוטרו בתמשיחים (פרסקו) מהמפורסמים בתולדות האמנות הביזנטית. בשנת 1834, עברו התושבים לספרטי.
צילום: גילי חסקין
מיסטרס משמרת חיים של עיר שנשלטה על ידי נסיך יווני, שנישא לשתי נשים ממערב אירופה, ושמשה כמפגש בין ביזנטיון לתרבות המערבית. בכנסיות מיסטרס תמשיחים מפורסמים בתולדות האמנות הביזנטית בימי הפליאולוגים (מאות 13 ו-14), רוב התמשיחים נשתמרו בכנסיות אפנטיקו, פאנאאסה ופריבלפטוס. הם מדגימים את התחייה הביזנטית מימי הפליאולוגים, תוך שילוב יסודות מסורתיים וחידושים בפרספקטיבה ובתנועתיות.
מונומווסיה (Moniemvasia)
(לעתים כותבים כך ולעתים Monemvasia)
מילולית: כניסה יחידה, משום שקיימת רק כניסה אחת לעיר זאת, שנוסדה בימי הביניים. הגישה היא בכביש הצר המחבר את הצוק לכפר החוף הקטן יתירה (Gethira) ובו חדרים להשכרה. זוהי עיר הנמל והמרכז המסחרי הראשי של חבל מוראה – כפי שנקרא הפלופונז בתקופה הביזנטית – כהשלמה למיסטרס – המרכז הרוחני. שמו של המקום התפרסם ברחבי אירופה בשל היין שיוצר בו. זוהי עיר ביזנטית שמורה היטב, משום שלא ננטשה מעולם. מונומווסיה הנמצאת 99 ק"מ מזרחית לספרטי היא סלע ענק, המזדקר בדרמטיות מהים, מול החוף המזרחי של הפלופונז. המקום, המכונה "גיברלטרשל יוון" הוא למעשה אי, שהופרד מהיבשת ברעידת אדמה בשנת 375. אמנם המקום הומה תיירים, אך אסור לוותר על המראה המרהיב, כפי שכתב המשורר יאניס ריצוס, שנולד וחי במקום: "נוף זה קשוח כמו השתיקה". במאה ה-13 הפך המקום לעיר גדולה ונמל הומה. כדאי לטייל בסמטאות של העיר המדיבאלית. ברחוב הראשי הצר והמרוצף נמצאות חנויות למזכרות וטברנות רבות. כדאי לטפס בגרם מדרגות אל המבצר ואל העיר העילית. למעט כנסיית אגיה סופיה (Agia Sophia) השוכנת על קצה מצוק תלול, נותרו במקום רק עיי חורבות, אך הנוף משכר חושים.
הרי טאייטוס (Taygetos)
טייגטוס הוא הרכס החוצה את הפלופונז, מיתמר לגובה של 2,407 מ' מעל פני הים. זהו אחד האזורים היפים ביותר ביוון לטיולי רגל. המדרונות הנמוכים נטועים עצי חרוב וזית, מעליהם גדלים עצי אלון וערמון, והמדרונות העליונים מכוסים ביערות של אשוח ואורן שחור. נמליץ כאן על טיול נחמד אל הכפר ההררי אנאוורטי (Anavreti) הצופה על ספרטי. הכפר הקסום שוכן בעמק מבודד ומעפילים אליו (ברכב) בפיתולים חדים. לאחר סיור בכפר ושיחה עם תושביו הטוענים כי הם צאצאי העברים, יורדים למנזר פאנרומני (Faneromeni). משם אין לרדת בדרך העפר, אלא להמשיך ברגל בשביל נסתר (לשאול את אחד הנזירים), עד לבתי הקפה שבמעיינות פארורי (Parori) , שליד מיסטרס.
אחרי הטירוף של קיץ 2007, ידי רועדת כשאני שולח אנשים לרכס המרהיב הזה. הכורת עלה על היער העבות שנתן לרכס את הדרו. עצי האשוח שהעניקו לרכס חזות אלפינית, הפכו לגדמים שחורים. ובכל זאת, הכפרים, התצפיות, יהיו מרהיבים עבור מי שלא הכיר את המקום בלבושו הקודם, בכסותו הירוקה.
ואטיה (Vathia)
כפר מגדלים מהמם בראש גבעה, בדרומו של חבל המאני (Mani) חבל מוזר ומעניין, בין הרים תלולים במזרח וים במערב, שעשו אותו לבלתי חדיר. מאות בשנים נמלטו לכאן יוונים, מאימת נגישות ורדיפות. בין אם היו אלו הספרטנים שנסו מפני הסלאבים ובין אם היו אלו פליטי רדיפות העותמאנים במאה ה-19. אם האדם הוא תבנית נוף מולדתו, הרי ניתן לומר כי המצוקים התלולים והאדמה הטרשית עצבו במהלך הדורות את רוחם העיקשת של ה"מאניוטים", בני חבל המאני. בגלל הבידוד והיעדר שלטון מרכזי, התפתחה בחבל חברה של איכרים-צמיתים, שנהגו להילחם זה בזה, על קרקעות ופרנסה. בעת מלחמה התבצרו הלוחמים במגדלים משפחתיים, שצמחו במהלך השנים לגובה של 5-4 קומות. חלק מבתי המגדלים העתיקים שופצו ומושכרים לתיירים.
פילוס (Pylos)
פילוס הינה עיירת חוף בדרום-מערב הפלופונז, 51 ק"מ מדרום-מערב לקאלאמטה. שוכנת בראש הקצה הדרומי של מפרץ עצום. מפרץ זה היה זירת הקרב הימי נאווארינו, שבמהלכו הפגיזו הצי הבריטי, הרוסי והצרפתי את הצי של איברהים פאשה ממצרים, שנשלח על ידי אביו, מוחמד עלי, כדי לסייע לעותמאנים במלחמת העצמאות היוונית. בהפגזה האירופאית, שעליה פיקד אדמירל קודרינגטון, טובעו 53 ספינות ונהרגו 6,000 איש. פילוס היא עיירה ציורית, שנבנתה במאה ה-19 בהשפעה צרפתית, עם פלטיאה (כיכר מרכזית) יפה מוקפת עצים, שתי טירות ונמל טבעי ענק. מומלץ מאוד לצאת לשיט במפרץ, בין השרטונים העולים מן הים, ולבקר באי הקטן ספאקטריה (Sfaktiria) שמול. ניתן לצאת ולבקר בארמון נסטור (Nestor) המיקני, השוכן 17 ק"מ מצפון לפילוס ובמוזיאון הארכיאולוגי הקטן והמרתק שבכפר חורה. כדאי מאוד לראות את ציורי הקיר מחדר כס המלכות של ארמון נסטור.
מתוני (Methoni) הנמצאת 12 ק"מ מדרום לפילוס היא עיירה נחמדה בעלת חוף חולי שהאטרקציה העיקרית בה – מבצר וונציאני מפואר, הבנוי על צוק, המוקף משלושת עבריו בים ומופרד מהיבשה בתעלת מגן. המבצר יפה, רומנטי ושמור היטב. הכניסה ללא תשלום.
פירגוס דירו (Pirgus Diru)
מערת נטיפים יפהפייה, שבעבר הרחוק יושבה בבני התקופה הנאוליתית ונתגלתה מחדש ב-1900. נהר תת קרקעי עמוק (15 מ') שהתחתר בסלעי הגיר, יצר כאן אולמות, מנהרות, נטיפים וזקיפים, המתגלים תוך כדי שייט מהמם בסירת משוטים. השייט אורך כחצי שעה ועובר בין אלפי אשכולות של נטיפים, שזכו לכינויים רומנטיים כגון "שלושת החכמים", "פרח הבדולח" ועוד. הכניסה למערה נמצאת לחוף הים ממש. זהו אתר הטבע המפורסם ביותר בפלופונז ולטעמי גם אחת ממערות הנטיפים היפות באגן הים התיכון. כביש הגישה למערות פונה מערבה מהכפר פירגוס דירו; שמונה ק"מ מדרום לאריאופולי (Areopoli) וידוע בזכות מגדליו הנישאים.
המערות פתוחות מדי יום ביומו, בחודשים יוני-ספטמבר, בשעות 18:00-08:00 ובחודשים אוקטובר-מאי, בשעות 16:30-08:00. בקיץ משתרך במקום תור ארוך!
אולימפיה (Olimpia)
אתר המשחקים האולימפיים המפורסמים. שוכנת בעמק ירוק ופורח למרגלות הר קרוניון, באלטוס, בחבל הליס ההיסטורי. השם הנכון לאתר: "המתחם הפולחני לכבוד זאוס האולימפי והרה אשר באלטוס". העמק של אולימפיה תחום במזרח ובצפון בהרים של ארקדיה. בצפון, שלוחה מהרי אליס מגיעה למתחם עצמו, והר קרונוס הוא מרכז המתחם. יתר השטח המקודש משתרע ממזרח לנהר קלדאוס. מקומה של אולימפיה באזור של שפע, והרוח שנשבה בה תכופות, היו אידיאלים לפולחן זאוס. העמק מושקה על ידי שני נהרות – אלפאוס ממערב וקלדאוס ממזרח, שמתאחדים באולימפיה. השפעת הנחל הרסנית: חלק מהמבנים נהרסו על ידי האפיק. האתר עבר 800 שנה של עיצובים ארכיטקטוניים. המשחקים האולימפיים, שהחלו בשנית ב-776 לפנה"ס, התקיימו ברציפות מדי ארבע שנים והיו האירוע החברתי הפוליטי החשוב ביותר ביוון העתיקה ואף היוו סיבה להפסקת אש כללית ברחבי יוון כולה. החפירות הארכיאולוגיות הן הישג מרשים. זהו אתר הייצוג המפורסם והמעולה של האסכולה הארכיאולוגית הגרמנית. [בעת המשחקים האולימפיים שהתקיימו במינכן (1972) חגגו 100 שנה לחפירות באולימפיה].
תולדות האתר
המסורות השונות אומרות שכאן התקיים פולחן לקרונוס ולריאה, לפני הולדת זאוס. פלופס (Pelops), נכדו של זאוס ומלך אולימפיה, היה הנערץ ביותר באזור. פולחן פלופס היה חשוב והוקצה לו מקום ליד מזבח האש של זאוס. פלופס היה הרוח הארצית בעוד שזאוס שמר על אופיו המלחמתי. באולימפיה יש גם תל מלאכותי לכבוד פלופס – מעין טומולוס (מבנה עגול), שהיו עובדים אותו כקבר. בתקופה מאוחרת יותר הוקף גדר והוקם פרופילאון (Propylon). פולחן זאוס התבסס רק עם כיבושי השבטים היווניים. הפולחן נערך בחורשת אלטיס, הנמצאת למרגלות הגבעה, שנקראה "גבעת קרונוס". במרכז האתר – מזבח לזאוס, כיום אין זכר ממנו. עד ראשית המשחקים האולימפיים (776 לפנה"ס), הייתה אולימפיה מרכז דתי לאזור. בתקופות קדומות היו במקום מזבחות רבים. האופי הפנתאיסטי של המתחם מיוחס להרקלס, שייסד את המזבח של 12 האלים. הגאוגרף הרומי פאוזניאס במאה ה-2 לספירה, מתאר טקסים שנערכו כל חודש ב-70 מזבחות. כל האלים השתתפו בכל מיני צורות. כל חודש הוקרבו קורבנות לכל האלים, על ידי אותו כהן ובאותו אופן, אך הכל תחת תהילתו של זאוס. בחפירות נמצא שרוב המתנות היו דומות באופיין. בנוסף לפולחן זאוס והרה, עבדו כאן גם לגאיה, פלופס, אתנה, אפולו, ארטמיס, פאן, אפרודיטה ועוד.
בשנים 270-265 פלשו ליוון שבטים גרמניים שגרמו לאתר נזק רב. המשחקים, שהיו חלק מפולחן זאוס, הופסקו בשנת 393 לספירה, בפקודת הקיסר תאודוסיוס. בשנת 426 הועלה המקדש המרכזי באש ובית המלאכה של פידיאס הפך להיות כנסייה.
המתחם
המתחם עצמו הוקף בחומה שבתוכה רק אביזרי פולחן – מקדשים, אסטלות, טומולוס וכו'. יוצא דופן הוא הפיליפיון – מבנה זכרון לאדם חי. תופעה יוצאת דופן בתרבות ההלניסטית. זהו מבנה בסגנון קורינטי שהקים מלך בתוך קודש הקודשים – מבנה לעצמו. באולימפיה בתי אוצר המסודרים לאורך קיר תמך. בתי אוצר מופיעים באתרים פאן הלניים, כשכל עיר שאפה להפגין נוכחות. בניגוד לדלפי, יש כאן גם בולטריון (מקום מועצת העיר) ופריטניון (מקום מושבם של אצילי העיר). כמו כן, יש כאן מתקני ספורט שהשתמרו במצב טוב יחסית. הדגש הושם בעיקר על הצד הספורטיבי, יותר מן השירה והזמרה. שוב, בניגוד לדלפי, עירו של אפולו, שהשירה מאפיינת אותו. כאן, עצם היעדר התאטרון מוכיח שהביטוי לפולחן האל כולל פעילות ספורט: גימנסיון, פלסטרה ובתי הארחה למשלחות, ואצטדיון.
בולטריון
זהו אתר מיוחד. מקום מושב הבולה – מועצת העיר. אלו למעשה שני מבנים סמוכים וזהים, מן הקדומים בעולם היווני. מבנים אפסידלים המשמרים את זכר התקופה הקדומה.
מתקני הספורט
הגימנסיון – מוסד המספק חינוך חובה לאזרחי העיר. בחינוך הקלאסי הבסיסי, החינוך הגופני תפס רק חלק קטן מהחינוך שניתן במוסד זה. הגימנסיון כולל גם חינוך אזרחי; הכשרת אדם להיות אזרח העיר. בגימנסיון חצר פתוחה מוקפת סטווים – הפלסטרה – מוקדשת לאימוני גוף. ליאונידיאון – זהו בעצם בית מלון לספורטאים, ומבנה שהוקם במיוחד להקמת הפסל של זאוס. מבנה עם גג דו שיפועי, פתח גדול ומאחור שלוש שורות של חלונות. המבנה היחיד מסוגו שהתגלה אי פעם.
מקדש להרה
(Heraeum): שרידיו כיום לרגלי הר קרונוס. זהו מקדש דורי בעל עמודי עץ שהוחלפו בהדרגה לעמודי אבן. האולם המרכזי – נאוס – היה עשוי מלבני בוץ. ברקע פסל הרה. הרה ישבה על כס ולידה עמד זאוס מזוקן חבוש כובע (שונה משאר פסליו).
מקדש זאוס
בנוי מאבן מקומית, מכוסה טיח. הרעפים, הפסלים, המטופות והגמלונים עשויים שיש מפארוס. נבנה על ידי הארכיטקט ליבון (Libon)בשנים 456-470 לפנה"ס. פידיאס הקים את הפסל המפורסם (אחד משבעת פלאי תבל), באמצע האתר המקודש. באפריז, בעיטורי המטופות מתוארות תריסר המשימות שהוטלו על הרקלס. בכל הקרב רואים את הגיבור לאחר הניצחון. אולי בסידור זה משתקף זכר הקרבות עם פרס, תחילת מתיחות המלחמה ופורקנה בניצחון. פסל הגמלונים עוסקים בשני נושאים: האחד הוא כלל הלני והשני קשור בתולדות הפלופונז ואולימפיה. התיאור בגמלון המזרחי, הראשי הוא רגוע ובמערבי נסער. בחזית המזרחית – רואים את ההכנות למירוץ סוסים בין איינומאוס מלך פיזה ובין פלופס, שביקש את יד בתו. במערב הנושא הוא המאבק של הקנטאורים עם הלפיתים. היוונים ראו במאבק האגדי בין הקנטאורים הפראיים יושבי היערות, ובין הלפיתים – עם היושב בתסאליה – הקבלה סמלית למאבק היוונים – היחידים הראויים להיקרא בשם אדם – נגד הברבריות. נצחון הלפיתים סימל את נצחון היוונים על הפרסים (כמו תיאורי מלחמות האלים בגיגנטים, או האמזונות באתונאים.) בתבליטים רואים הבדל משמעותי בין מבע היוונים למבע המתקיפים – בפני היוונים המתקיפים לא ניכר מבע של כאב חזק, אלא איפוק. דמויות אלו הם שיר הלל ל"סופרוסיני" היוונית, לגבורת הנפש האריסטוקרטית הבזה לפגעים. רגש ביטחון מאופק, אופייני ליוון המנצחת.
מוזיאון
נמצא 200 מ' מצפון לאתר. הביקור בו מהווה השלמה הכרחית לסיור באתר. המוצג המפורסם ביותר הוא פסל השיש של הרמס, שעוצב במקדש להרה, במאה ה-4 לפנה"ס, על ידי הפסל הדגול פרקסיטלס.
האש חזרה לאתר בקיץ האחרון וגם הפעם היתה מעשה ידי אדם. עשרות אלפי פילהלנים, היינו, שוחרי תרבות יוון, עצרו את נשימתם. למזל האנושות כולה, הלהבות עצרו בפאתי אולימפיה.
דיאקופטו (Diakofto)
כפר גדול למדי (2,500 נ'), השוכן במרחק של 55 ק"מ מפאטראס ו-80 ק"מ מקורינטוס, שבתיו טובלים בירק ופרדסים והוא מושך אליו נופשים יוונים. ספק אם היינו ממליצים כאן על הכפר החביב, אלמלא הטיול הנפלא ברכבת אל קאלאווריטה (Kalavrita), לאורך קניון וואראיקוס (Vouraikos). אמנם, קטר הקיטור הנוסטלגי הוחלף זה מכבר בקטר דיזל מיניאטורי ובצמד קרונות מתכת, אך המסע שווה כל רגע. הנוף משתנה במהירות מפרדסים לחורשות אורן, עצי אלון ודולב. הרכבת חולפת במהירות על פני גשרים, בין מפלי מים ולאורך קירות סלע זקופים. הרכבת עוברת הפרשי גובה של 700 מ', לאורך 22.5 ק"מ. רכבת זו נבנתה על ידי חברה איטלקית בשנים 1895-1885, והיא יצירה הנדסית ראויה לציון. מומלץ לרכוש כרטיסים למחלקה הראשונה. המושבים בה זהים לאלו שבמחלקה השנייה, אך התצפיות הנשקפות ממנה טובות לאין ערוך. הנסיעה אורכת כשעה וחצי. אפשר לוותר על הקטע האחרון של הנסיעה, העובר בעמק רחב יותר, אל קלאווריטה, ולהסתפק בכפר הקטן זאכלורו. אפשר לטפס רגלית מהתחנה אל מנזר מגהספיליו (Mega Spileion), טיפוס האורך 45 דקות. מבנה חסר השראה, שנבנה בשנות ה-30, לאחר שהמבנה הישן והיפהפה עלה באש. למרות זאת, כדאי לבקר במנזר ולצפות ממנו על הסביבה. אפשר גם לרדת חזרה לזאכלרו, דרך המנהרות. זהירות!
לממשיכים לקלאווריטה, זוהי עיירה בעלת מראה אפרפר עם היסטוריה עגומה: ב-1943 טבחו הגרמנים 436 גברים ונערים בכיכר העירייה, כמעשה נקם על פעולות גרילה.
לפרטים אודות הרצאה על יוון, לחצו כאן. עוד על יוון באתר זה: קריאת כיוון – האולימפוס, והמלצות נוספות לטיולים – בכרתים, ביוון הצפונית ובאיי יוון.
חלמוניות ברכס הטייטוס, אוקטובר. צילום: גילי חסקין
גילי חסקין. חובב מושבע של התרבות הקלאסית. מדריך טיולים בארץ ובעולם. גם ביוון.
למידע שימושי על איי יוון, ראה אתר האינטרנט Greece-Islands
הייתי מציעה שתוסיף את שמות הנהרות שיש בפלופונס ותסביר היכן הם ממוקמים ולאן הם נשפכים על מנת שאנשים יוכלו להבין ולו במעט את הכיוונים .
אבל ממש כתבה מעולה .
הכתבה הזו עוצרת נשימה , ממש כל הכבוד על ההשקעה ועל הזמן שנתת לכך . אך אני אוסיף ואומר שצריך היה להיות הנהרות שנמצאים בפלופונז , לאן הם נשפכים ומאיזה כיוון הם באים .
על מנת שאנשים יבינו לו ומעט את המהות של הפלופונז . אודה לך מאוד .
ישר כוח ואצפה לכתבה הבאה .
נהדר נהדר
תודה על המיד החשוב
הי גילי
תודה על המלצותיך הטובות. טיילתי לאחרונה בחבל לנגדוק רוסיון ונעזרתי במה שכתבת.
רציתי להציע להוסיף מפה קטנה בכל כתבה כדי לקבל אוריינטציה כללית היכן המקום המדובר ביחס למדינה/יבשת הרלוונטית
תודה ערן
בהחלט
כתלמידת מכון אבשלום והכרות אותך אני שואבת ממך את המידע החשוב והמאלף ומודה לך על שאתה מקדיש מזמנך לטובתנו המטיילים ומעשירנו בידע שלך
שלום גיל,
כתבה מאוד מעניינית. האם לדעתך חצי ראשון של אוקטובר הוא זמן טוב לטיול כזה?
כמה ימים אתה ממליץ?
תודה
יוסי
זמן מצויין. 8-10 ימים
אנחנו נוסעים באמצע דצמבר לאזורים הללו, האם יש המלצות מיוחדות לעונה זו? האם הגיוני לסוע בעונה זו לאזור?
טעות לנסוע בעונה הזאת. הימים קצרים. קר וגשום
אנחנו נוסעים ליוון בתחילת מרץ, לשבוע. לאן כדאי לנסוע? באיזה אזור כדאי להתמקד? רוצים לטייל גם ברגל (בלי אתגרי שלג) וגם לנסוע לאתרים מעניינים (בלי הגזמה של מרחקים). תודה רבה מראש.
מועד מאד בעייתי. טרקים לא רלוונטי
תודה על המאמר המקיף.
האם בתחילת פבואר נכון יותר לנסוע ברכב לטיול בן שבוע לאזור הצפוני (דלפי, מטאורה וכו') מאשר לאזור המדהים שאתה מתאר כאן במאמר?
רק אם אתה בטיול ג'יפים
שלום, האם הפלופונז מומלץ לטיול בתחילת אפריל?
אפשרי, אם כי גבולי. עלול להיות קר וגשום
תודה רבה על המידע
נוסעים באוגוסט ומצפים בכיליון עיניים….
גילי תודה על כל המידע.
אנחנו (זוג+ 3 ילדים) נוסעים באוגוסט לאזור קרפניסי ומעוניינים לשלב עצירה של 3 לילות במקום יפה בדרך לשם מאתונה. חשבנו על נפפליון. האם יש לך רעיון אחר ?
תודה
תמר
נפפליון ל אבכיוון. ארחובה היא עצירה אידיאלית, עם גיחה לחוף גלקסידי
שלום גילי
האם ידוע לך אם אפשר לעשות את הטיול שתיארת בפלפונז בתחבורה ציבורית? גם אם זה יקח יותר זמן.
תודה
ניר
אפשר בהחלט
שלום גיל,
מאוד אהבנו את כרתים והאתר שלך היה לעזר רב.
אנחנו מתכוונים לטייל ביון באוגוסט עם שלושת ילדינו ומתלבטים בין דרום יוון לבין צפונה.
מה דעתך?
תודה רבה
באוגוסט – מעדיף את הצפון
שלום גיל,
שנה שעברה טיילנו בכרתים ומאוד נהננו (בעזרת האתר שלך).
לכן החלטנו ליסוע באוגוסט עם שלושת ילדינו ליוון ל11 יום עם רכב שכור.
אנחנו מתלבטים בין הדרום לצפון והיינו רוצים את עצתך.
בברכה רון
מדובר בעונה חמה מאד. רק הצפון בא בחשבון
תודה רבה על הכתבה מאירת העיניים! אנחנו משפחה עם 3 ילדים וחשבנו לנסוע באוגוסט הבא לפלופונס. ראיתי שאתה לא ממליץ באוגוסט, אבל אם אנחנו רוצים לשלב הרבה חופים ובטן גב יחד עם טיולים, האם יכול להתאים?
אפשר בהחלט לטייילב אוגוסט, אם כי חם מאד ועמוס.
אישתי ואני עשינו את הטיול שלך ליוון הצפונית בדיוק כמו שכתבת ישנו באותם מלונות שהמלצת ומאד מאד נהינו.
האם אתה יכול להמליץ היכן לישון בכל אחת מהמקומות שציינת בכתבה הזאת
נשמח מאד לתשובה ותודה מראש.
מקומות ללון: הידרה, נפפליון, מומומבסיה, חבל מאני, קלמטה ובאזור קלבריטה
תודה על המידע, שאלה- אנחנו נוסעים באמצע יולי לשבועיים. רצינו לשלב את הפלופונז עם צומרקה – אבל לא יודעים המרחק לא גדול מידי ( אולי יש גם חופים טובים בצפון הפולופונז? ) ואם מזג האויר בהרי הפלופונז יהיה נעים. ברור שבחופים- מנוחה.
נודה להתייחסות
רחוק. אם נוסעים לצורקה שלבו עם חופי לפקדה, או אחד מהאיים האיונים הסמוכים
שלום רב, היכן אני יכול להשיג (קנייה או השאלה) מפה של חצי האי פלופונז?
תודה
נסה בחנות המפות של אביגדור אורגד
שלום ותודה על הכתבה המפורטת.
שאלה: מבחינת נהיגה באזור הפלפונז- האם רצוי להימנע מנסיעה בואן (אנחנו 7 אנשים ומתלבטים בין 2 מכוניות פרטיות למכונית אחת גדולה).
תודה רבה
אין בעיה לטיול בואן
גילי שלום,
אנו מתכננים טיול שלכת בתחילת נובמבר בפלופונז (1/11 – 8/11).
האם זה זמן מתאים או שעדיף בצפון יוון?
תודה,
בועז
יש שלכת יותר יפה בצפון. מצד שני, גם הפלופונז מאד יפה