טיול לאיי סיישל ומאוריציוס

טיול של 9 ימים לאיי האוקיינוס ההודי

ב-5 עד 13 בספטמבר 2024, נצא לטיול באיי סיישל ומאוריציוס שבאוקיינוס ההודי, בהדרכת גילי חסקין; בביצוע חברת 'דרכים'.

סיישל ומאוריציוס – גן העדן הטרופי – המסלול הגיאוגרפי – 9 ימים – 2024

הארכיפלג של סיישל מכיל 115 איים, מתוכם 33 מאוכלסים. האי הראשי הוא מאהה (Mahé) ובו מצויה הבירה ויקטוריה ומתגוררת רוב האוכלוסייה. האיים הללו הם איי גרניט ובהם גבעות המתנשאות לגובה של 914 מטר. שאר המדינה מורכב ממספר קבוצות של איי אלמוגים. קבוצות אלו כמעט אינן מאוכלסות, והן משמשות בעיקר כשמורות טבע ואתרי צלילה.

הרפובליקה של סיישל (באנגלית: Republic of Seychelles; בצרפתית: République des Seychelles) היא מדינת איים באוקיינוס ההודי, הצרחק של  1,600 קילומטר מזרחה מיבשת אפריקה,  אוכלוסייתה מונה 81 אלף איש. 33 מהם מאוכלסים, כאשר רוב האוכלוסייה יושבת ב-3 איים: מאהה, בו מתגוררים 90 אחוז מתושבי האיים, מהם 30 אלף בוויקטוריה, עיר הבירה הקטנה בעולם, באי פראלין ובאי לה-דיג.

תושבי סיישל הגיעו אליה ב-500 השנה האחרונות. יש ביניהם אירופים, בני עמים אפריקאים שהובאו כעבדים, הודים וסינים. בגלל האינטגרציה שהתרחשה באי לאורך השנים אין בו קבוצות אתניות נפרדות אלא רוב האוכלוסייה היא בת תערובת, קריאולית.

העדות המתועדת הראשונה על האיים היא של שייטים פורטוגלים בשנת 1505. אם כי, סביר להניח ששייטים ערבים נתקלו באיים עוד קודם, האיים שימשו במשך שנים בעיקר כנקודת עגינה לפיראטים,  בין אסיה לאפריקה. עד המאה ה-17 לא היו איי סיישל מיושבים כלל. בשנת 1609 הגיעה לאיים אנייה של "החברה הבריטית להודו המזרחית". בעקבותיה הגיעו ספינות פיראטים, אשר העבירו את תחום פעילותן מן הים הקאריבי אל האוקיינוס ההודי והפכו את האיים לבסיסם. בשנת 1756 תפסו הצרפתים את האיים וכינו אותם על שם שר האוצר הצרפתי דאז, ז'אן מורו דה סשל. 

בשנת 1770 הגיעה לסיישל קבוצה ראשונה של עבדים ושל מתיישבים צרפתים והחלה לגדל בו תבלינים, קני סוכר, קפה, בטטות ותירס. כשהפכו האיים לפורחים ומפתים, החלו הבריטים להתעניין בהם, הם נאבקו עם הצרפתים על השליטה בסיישל בשנים 1794–1811 עד שלבסוף עברו אליהם האיים בשנת 1814 והפכו למושבה של הכתר הבריטי. תקופת שלטונם התאפיינה בגידול במספר העבדים והאסירים הפוליטיים. בשנת 1976 ניתנה עצמאות לאיים שנשארו חלק מחבר הלאומים הבריטי.

השפה השלטת נשארה צרפתית וגם התרבות היתה צרפתית. ועדיין, הותיר השלטון הבריטי את חותמו. עיר הבירה נקראת ויקטוריה, על שם המלכה ויקטוריה, הנהיגה היא בצד שמאל של הכביש, בדומה לאנגליה, ובמרכז העיר ניצב ה"סמול בן", העתק מושלם של השעון המפורסם בעולם – "הביג בן" הלונדוני. מעבר לכביש ניצב פסל של המלכה ויקטוריה, שהוצב ב-1900 כדי לחגוג את יובל היהלום של המלכה.

מרבית המבקרים נוסעים לסיישל, לנופש בחופים היפים, אבל יש בסיישל הרבה יותר.

ויקטוריה היא מרבד ססגוני של כל התרבויות שהותירו את חותמן באיים. אדריכלות בסגנון בריטי קולוניאלי בריטי, בתי קפה בסגנון צרפתי, ניחוחות וטעמים של הודו וסין ומוסיקה קריאולית מקפיצה וסוחפת את שומעיה. .

אטול אלדברה (הוכרז כאתר מורשת בשנת 1982) – המורכב מארבעה איי אלמוגים המקיפים לגונה רדודה. קבוצת האיים מוקפת בשונית אלמוגים. בשל בידודה הוגנה אלדברה מפני האדם, וחיה בו אוכלוסיית צבי ענק המונה 152,000 פרטים. (הגדולה בעולם). שמורת הטבע ואלה דה מה (1983) – בלב האי פרלין. השמורה כוללת את עצי הדקל בעלי הזרע הגדול בעולם. בסיישל יש מגוון בעלי חיים אנדמיים כמו צב יבשה ענק, תוכי ואסא סיישלי, שועל-מעופף אלדברה ושועל-מעופף סיישל.

ראו באתר זה: צבי הענק

ההשפעה הצרפתית הביאה לכך שרוב תושבי סיישל הם נוצרים קתולים. השמרנות הדתית מקבלת עידוד מהשלטון. לדוגמה, קמפיין המלחמה באיידס של הממשלה כלל עלונים שמסבירים שהשיטה הטובה ביותר להימנע מאיידס היא התנזרות ממין לפני הנישואין. בכלל, למרות שרוב התושבים הם נוצרים-קתוליים, האמונה בעל-טבעי ובכשפים חזקה מאוד בסיישל.

האיים קטנים, העיר מיניאטורית, אבל הטבע בסיישל הוא מרהיב ביופיו. הים מבהיק בגוני טורקיז שונים ומתחלפים, חופי הזהב הארוכים זרועים  בזלת ענקיים. דיקלי קוקוס תופרים להם שוליים ירוקים.  שוניות אלמוגים ססגוניות, דגים בשלל צבעים, מאות סוגי ציפורים, צמחים נדירים, צבי ענק…

קוקוס הים הוא אחד מסמליה המובהקים של סיישל. המקומיים מאמינים כי בלילות של ירח מלא ניתן להבחין בפרי הזכרי ובפרי הנקבי של עץ הקוקוס הסיישלי, כשהם משוטטים על החוף שלובי ידיים. מי שיזכה לראותם לא יעזוב את האי לעולם, מאמינים המקומיים.

תושבי סיישל, המכונים בשפתם "סיישלואה", מגינים על אוצרות הטבע שלהם, באופן מעורר השתאות. החוקים המקומיים אוסרים על בניית בית שגובהו יעלה על עץ הקוקוס שגדל בסמוך לו, יש הגבלה של מספר התיירים הנכנסים למדינה, הרשויות מכתיבות לבעלי המלונות איזו צמחייה ישתלו במתחמי המלון, והיא יכולה להיות רק כזו שגדלה באותו אי ומתאימה לתנאי הקרקע והאקלים במקום. הלינה בשטח אסורה, ובעלי חיים שנהפכו לסמל, כמו הצבים הענקיים, ניצלו מהכחדה בזכות ארגוני איכות הסביבה.

רפובליקת מאוריציוס (באנגלית: Republic of Mauritius; בצרפתית: République de Maurice); היא מדינת אי בדרום מערב האוקיינוס ההודי, כ-900 ק"מ ממדגסקר

מאוריציוס שוכנת על חלק מארכיפלג איי מאסקרן (Mascarene Islands), שכולל מספר איים באוקיינוס ההודי, מזרחית למדגסקר. ארכיפלג איי מאסקרן כולל גם כמה איים שאינם כלולים במדינת מאוריציוס. האי הגדול ביותר במדינה הוא האי מאוריציוס, המשתרע על פני כ-1,865 קמ"ר. זהו אי געשי. במרכזו רמה שגובהה נע בין 270 ל-730 מ' מעל פני הים. ההר הגבוה ביותר עליו הוא הר פיתון דה פטיט ריווייר נואר (piton de la petite riviere noire), השוכן בדרום-מערב האי וגובהו 826 מ'. חופיו של האי מוקפים ברובם בשוניות אלמוגים. האי השני בגודלו במדינת מאוריציוס הוא האי רודריג, ששטחו 104 קמ"ר.

ההערכה המקובלת היא, שהאי התגלה לראשונה במהלך המאה ה-10 על ידי מלחים ערבים. לאורך השנים האי נחקר על ידי הפורטוגלים, ההולנדים והצרפתים. הצרפתים תבעו בעלות על האי בשנת 1715, ובעזרת עבדים, הקימו מטעים של קנה סוכר שהפכו את האי למושבה צרפתית משגשגת. בשנת 1810 האימפריה הבריטית כבשה את האי במהלך המלחמות הנפוליאוניות. מאוריציוס הייתה מושבה בריטית עד שהיא קיבלה עצמאות מהאימפריה הבריטית בשנת 1968.

שוניות האלמוגים המרשימות של האי והחופים המרהיבים שבה עם החול הלבן הם ללא ספק מהאטרקציות המרכזיות במאוריציוס. האי מהווה גם יעד פופולרי לצוללנים. האי מכיל מגוון גדול של בעלי חיים וצמחים אשר רבים מהם ייחודיים למאוריציוס. בשל המיקום הגאוגרפי של האי ומשום שהאי היה תחת שלטון קולוניאלי במשך מאות שנים, תושבי האי מגוונים מאוד מבחינה אתנית והתרבות של מאוריציוס מהווה כור היתוך להשפעות הודיות, אפריקאיות, סיניות ואירופיות והדבר ניכר במיוחד במסורות, בפסטיבלים של האי ובמיוחד במטבח המקומי.

למסלול הטיולסיישל ומאוריציוס – גן העדן הטרופי – המסלול הגיאוגרפי – 9 ימים – 2024