כלכלתה של ניקרגואה התפתחה בתקופה הקולוניאלית וכללה מטעי קפה, סוכר, כותנה, אורז, פירות טרופיים, בננות, משק חי וכן כריית מחצבים וחומרי גלם. למרות שפע אוצרות הטבע במדינה, עיקר התעשייה והכרייה מרוכזת בידי חברות זרות ומוצריהם מיוצאים. הצמיחה הכלכלית עד שנות השבעים הועילה בעיקר למעמד העליון והבינוני העליון עקב קשריהם עם המשטר. שרשרת אירועים, שכללו אסונות טבע חמורים (סופות, רעידות אדמה ושטפונות), משטר רודני ומלחמת אזרחים עקובה מדם פגעו קשות בכלכלת המדינה. עד שנות התשעים צנח התל"ג בלמעלה משליש והחוב החיצוני תפח למיליארדי דולרים. מחלוקות בדבר הבעלות על רכוש שהוחרם במלחמת האזרחים מעכבות השקעות של חברות זרות במדינה. רפורמות כלכליות, הפרטה והקטנת חלקה של הממשלה במשק סייעו לצמיחה מחודשת של המשק, אך נורמות של שחיתות והעדפת סקטוריאליות עדיין בולמות את הצמיחה המיוחלת. החקלאות תורמת כ-31ץ6 אחוזים מהתוצר הלאומי ומעסיקה כ-42% מכוח העבודה.   מרבית האוכלוסייה מתקיימת על הכנסה של דולר ליום או פחות;  שיעור האבטלה האמיתי מגיע לכ-50% אחוזים, ושירותים חברתיים כחינוך, רווחה ובריאות מצומצמים.