X

יוון – טיול בצפון ההררי

 
                                       
 
לכתבה מקוצרת על טיולים באזור – ראה המגזין האלקטרוני של YNET
ראה גם קובץ "למה יוון? – מבוא למטייל ביוון" בקטגוריית 'חומר רקע'
 
להרצאה על יווןלחץ כאן
ראה מצגות:
 
צפון יוון, בעיקר מחוזות אפירוס ותסליה, אינם חלק מיוון הקלאסית ותקופות ארוכות לאורך ההיסטוריה לא היו מיושבים ביוונים.  חלק מהאזור הסתפח ליוון רק בעקבות מלחמות הבלקן, ב-1913-1912.  זהו אזור הררי ברובו, מיוער להפליא ושונה לחלוטין מהאסוציאציה הים תיכונית צרובת השמש, הנלווית על פי רוב לשם "יוון".
חלק ניכר מתושבי האזור אינם יוונים (יש לציין שבעת העתיקה לא היה קיים כמעט המושג "יוונים".  סיציליה הכירה את הגרֶקים, אסיה הקטנה את היונים והומרוס כתב על האכאים).  בכפרים ובעיירות חיים לא מעט אלבנים ובצפון מערב חיים הוולָאכים, צאצאיהם של שבטי נוודים, שמקורם ברומניה.
גורמים אלו שומרים, במידה גדלה והולכת, על צביונם הלאומי המיוחד.  זהו פסיפס אנושי רב גוני, החי בכפרים ציוריים ובמנזרים מבודדים.  ישראלים שהדרכתי בכפרי אֶפּירוֹס, היו נכונים להצליב אצבעותיהם בשבועה צופית, שהצליחו לתקשר ברומנית רצוצה עם זקני הכפר מונודנדרי (Monodendri).
יוון הצפונית מציעה למטייל אין סוף של אפשרויות, החל מטיולי רגל בערוצים ובהרים, דרך רפטינג במים סוערים, טיולי נחלים בהם המטיילים גולשים במפלים, כשהם לבושים בחליפות הצלה, וכמובן טיול "קונוונציונאלי", ברכב שכור או באוטובוס.
יש בטיול הזה אתר קלאסי מרשים (דלפי), אתר ביזנטי מרהיב (מטאורה), אך זהו קודם כל טיול של נוף ושל אווירה.  הסיור כולל שוטטות בכפרים ציוריים, הנמתחים לאורך שלוחות ההרים, ספסלים המשמשים את זקני הכפר כשגבם אל הנוף ואל השמש ופניהם אל המתרחש ברחוב.  זוהי יוון של נהרות גועשים ושל רכסים אלפיניים.  יוון של כפרים אותנטיים ומבודדים ושל מנזרים הממוקמים באזורים שכוחי אל.  יוון המספקת לנו חוויה קולינרית בכל טברנה ומוסיקה סוחפת בכל מועדון.  יוון של עבודות יד פשוטות ויפות ושל אווירה עולצת, כפי שרק ארץ זו יכולה להעניק.
זהו טיול שאחד האתרים החשובים בו היא בית הקפה שבכיכר המרכזית, פְּלָטֶיאָה, בפי היוונים.  הפלטיאה נקראת כך על שום ה"פלאטאנוס", ביוונית – עץ הדולב הגדול, המזדקר ממרכזה של כל כיכר כפר יוונית טיפוסית, וכנפיו מצלים על ספסלי הכיכר ושניים-שלושה בתי הקפה והטברנות שמקשטים אותה.  פעמים רבות, משמש עץ הדולב מקור לגאווה ואף לתחרות בין הכפרים הסמוכים.  זקני הכפר מוכנים להישבע בנקיטת חפץ, כי הדולב שלהם הוא העתיק ביותר ביוון ושגילו מגיע ליותר מ-600  שנה… ככל שהעץ גדול, עבה ומרשים יותר, כך עדיף.  גזעיהם החלולים של עצי הדולב משמשים על פי רוב לאחסון פירות יבשים (תאנים, ערמונים, אגוזים ועוד), שבשלב כלשהו נאספים אל מחסני החנויות הקטנות, בהן רוקחים ריבות ביתיות, לשימושם של תושבי הכפר ותיירים מזדמנים שמגיעים למקום.
 
המטיילים בג'יפים שכורים יוכלו לטפס למרומי הפסגות של רכס הפינדוס, אל המדבריות האלפיניים, לחצות נהרות בדרכם לכפרים מבודדים ולהגיע לפניני טבע ציוריות שבדרך אחרת לא היו יכולים ליהנות מהן.  אפשר לשהות בכפרים אשר תושביהם מכינים מאכלים ביתיים נפלאים:  גבינות פטה בטעם כפרי מיוחד, יין הילולים אדום, פשטידות תרד וגבינה בניחוח של אורגנו שרק יצאו מן התנור ומאכלי בשר על האש.  כפרים אלה בנויים אבן מקומית ונראים כאילו צמחו מן האדמה. זו ההזדמנות להפגש עם תושביה ההרריים של יוון, אשר לכל אחד מהם חזות מיוחדת במינה, אנשים שפניהם כאילו עוצבו על ידי פסל אומן, כל קמט וכל שפם מספרים סיפור על תולדות הכפר ועל אנשיו.
בזמן מלחמת העולם השנייה ומלחמת האזרחים היוונית, שימש האזור מחסה ומסתור לארגונים לוחמים.  הגרמנים התמודדו עם הלוחמים על ידי הרג שיטתי של שכבת גיל גברית באזור.  מלחמת האזרחים תרמה את חלקה, העיור הוסיף את השפעתו וכך נוצר מצב של דילול אוכלוסייה משמעותי ומחסור חמור בגברים בני 40-60.
תושבי הכפרים היווניים מבוגרים בגילם.  את הסמטאות השלוות והציוריות של הכפר, מוֹדֶדוֹת בדרך כלל דמויות של קשישים הנעזרים במקל וקשישות לבושות שחורים (סמל לאלמנותן).
מרבית הצעירים נוטשים עם בחרותם את משפחתם ואת הסביבה הכפרית שבה גדלו, ועוברים אל העיר הגדולה, או אל מעבר לים (בארה"ב, אגב, נמצאת קהילת המהגרים היוונים הגדולה ביותר וסידני היא העיר היוונית השנייה בגודלה, אחרי אתונה).  אחת לשנה, בתאריך המזוהה עם הקדוש המקומי שמשמש כפטרונו של הכפר, מתכנסים כל יוצאי הכפר "לדורותיו", בבחינת "שבו בנים לגבולם".  הם באים למספר ימים של חגיגות שבמקור נשאו אופי דתי, אבל עם השנים קיבלו אופי חילוני, מקומי ואינטימי יותר.  היוונים הצעירים בוחרים בעיר, אך חולמים בקול על הכפר.  ליוונים רבים, החיים דור שלישי או אפילו רביעי בעיר, יש איזה שהוא דוד, סבא, או ירושה משפחתית, בדמותה של חלקת אדמה כפרית, הכוללת כמה עצי זית ובית קטן.  המשורר הנערץ קונסטנדינוס קאוואפיס כתב באחד משירי נעוריו, "הייתי רוצה בית כפרי".  המשורר האלמותי הזה, שמרבית שנותיו לא חי ביוון גופא, השכיל לבטא את משאלת הלב היוונית ובמידת מה גם האוניברסאלית הזו.
אכן, הערים היווניות אינן מלבבות: דחוסות, מאובקות, צפופות ומכוערות, ובניגוד לערי מערב אירופה, לא התברכו בריאות ירוקות.  יש משהו מתיש בערים הרועשות הבנויות בחוסר חן במישורים הגדולים.  משום כך מרגישים רבים את הצורך להינתק מהן לעתים, אל הכפרים המוריקים, שבהם ניתן לנשום אוויר נקי, לשחק שש בש וללגום אוזו בטברנה, למרגלות עץ הדולב.  החל מסוף שנות התשעים, החלה חזרה של תושבי הערים אל הכפרים.  השיבה מתאפיינת בעיקרה בשיקום בתי הילדות והפיכתם ל"צימרים" משפחתיים.  חזרה זו גררה בעקבותיה גם תנופה של תיירות, וזו מצדה הגבירה את המוטיבציה לשוב.  כפרים רבים, שאוכלוסייתם הסתכמה בכמה אלמנות וילדיהן, חוזרים להיות מוקד משיכה לצעירים, בעיקר בימות הקיץ, בהם השהייה באזורים הנמוכים של יוון חמה ומעיקה.
ליוון נוסעים בדרך כלל בקיץ.  נכון במיוחד למי שרוצה לנפוש באחד האיים, אך בכל הנוגע להרים, השלכת של נובמבר מכסה את הרכסים בשמיכת טלאים בגוונים שונים של כתום ואילו החורף, מלביש את העצים העירומים במעטה לבן של שלג.
נמליץ כאן על טיול "קלאסי" המתחיל באתונה (ראה: טיול בפלופונז), ממשיך אל דלפי, אנה חוריה, אזור קרפניסי ומשם אל מטאורה, חצי האי פליון וחזרה לאתונה.  אפשרות אחרת היא לוותר על וולוס ולנסוע מקרפניסי למטאורה, ממנה דרך מצובון ליואנינה ומשם בטיסה לאתונה.  רבים מתחברים לציר זה כשהם מגיעים מדיאקופטו שבפלופונז (ראה: טיול בפלופונז).  משם אל פרגה (Parga), גיחה לקורפו, חזרה לפרגה, יואנינה, מטאורה ושוב, נאלצים לבחור בין חצי האי פליון לבין קרפניסי חזרה לאתונה.
 
                                        
 
דלפי (Delphi)
טבורו של העולם, לפי אמונתם של היוונים.  כאן שכן האורקאל (מגיד העתידות) של אפולו  ;כאן גם שכנו בתי האוצר של ערי המדינה היווניות.  זהו, ללא ספק, היפה באתרי יוון הקלאסית: דלפי המודרנית (2800 תושבים) נמצאת 178 ק"מ מצפון לאתונה.  האתר בנוי במדרון תלול, למרגלות המצוקים האדירים של הר פרנסוס, מעל רכס הפליסטוס(Pleistos).  דלפי היא צומת דרכים ממזרח יוון למפרץ קורינטוס ומדרום-מערב לצפון –  מעבר חשוב בהרי פרנסוס.  דלפי היא אתר החפירות הפעיל והמתועד ביותר ביוון.  עד 1892 האתר היה גל חורבות, תחת בתי הכפר קסטרו.  החופרים הראשונים, שהיו מטעם ביה"ס הצרפתי לארכיאולוגיה, העבירו את הכפר, על תושביו, 1.5 ק"מ מערבה, לכפר החדש דלפי.
המיתוס
האגדה מספרת על שני נשרים ששלח זאוס, משני קצוות העולם, כדי למצוא את מרכזו, והם נחתו בדלפי (משום כך נחשבת דלפי לטבור העולם – אומפלוס.  האומפלוס בא לידי ביטוי בצורה פיסולית: צורה עגלגלה של מבנה המסמלת את טבור העולם).  במרכזה של דלפי עמד המקדש לפולחן אפולו.  בעבר הרחוק יותר, היה כאן פולחן לגאיה, אלת האדמה ולפיתון – אל נחש קדום.  שבטי הדורים, שהגיעו בסביבות 1100 לפנה"ס, הביאו אתם את אל הרועים אפולו, אל האור, הכוח והאמת.
המשחקים הפיתיים
המשחקים הפיתיים (הפסטיבל החשוב ביותר), נערכו לציון ניצחון אפולו על פיתון.  בתחילה היו אלו תחרויות מוסיקה שנערכו כל שמונה שנים, לציון גלותו בת שמונה השנים של אפולו.  המשחקים הפיתיים נשאו אופי של תחרות פואטית, תחרות ברוח ולא בכוח.
פאוזאניאס מספר שהומרוס לא הורשה להשתתף בתחרויות בגלל עיוורונו, והסיודוס, בגלל שלא ידע ללוות עצמו בגיטרה.  בשנת 582 לפנה"ס הוכרו המשחקים רשמית ומאז הם התקיימו כל ארבע שנים: הם התחילו בשירה לכבוד אפולו והמשיכו באתלטיקה ובמרוצי מרכבות.  טרגדיות וקומדיות הוצגו בתיאטרון כחלק מהחגיגות וחולקו פרסים לזוכים.
האוראקלום
את התהילה לדלפי הביא האוראקל.  מהרגע שהגיע אפולו, היתה דלפי לאוראקל (בלטינית" מקום הגדת העתידות") של אפולו.  אנשים באו לבקש את עצת האלים והאוראקולה(Oracula)  היו התשובות.  האל נתן את תשובותיו באמצעות הפיתיה – כוהנת שישבה בכוך נסתר במקדש (אנטרון), והיתה במצב של אקסטזה, אם בהשפעת אדים משכרים שעלו מן האדמה ואם בהשפעת עלי דפנה שלעסה.  קשה למצוא תואם בין המציאות הארכיאולוגית לתיאור הספרותי:  אין מעיינות גופרית שעשנם היה אמור לסמם את הפיתיה.  כיום מניחים שהיא היתה פשוט במצב של טראנס.  ראשי מדינות ופשוטי עם נהרו לכאן לקבל עצה מהפיתיה, שמלמלה מלמולים חסרי פשר, שתורגמו על־ידי הכוהנים לתשובות המשתמעות לשתי פנים.
דלפי עוררה קנאה בגלל העושר שהצטבר סביב האוראקל.  מרבית הערים היווניות הגדולות רצו לקחת חלק בעסקי דלפי על מנת להגדיל את חשיבותן.  השפעת המקדש היתה גם על לודיה, ופריגיה שבאסיה הקטנה, ואפילו על מצרים.  כשנהרס המקדש ב-548, תרמו לשיקומו גם קרויסוס מלך לידיה ופרעה אמסוס.  דלפי השפיעה על היוונים בעת הקולוניזציה הגדולה, בין המאות 6-8 על ידי האוראקל, שכיוון את המתיישבים לכל אזור הים התיכון והים השחור.  מדלפי הושפעו החלטות מדיניות כמו ייסוד מדינות וניהול מלחמות.  אושרו פה חוקי קלייסתנס ונבחרו פה עשרת הגיבורים.  מצד שני, בתקופה החשובה שלפני הפלישה הפרסית, נכשל האוראקל.  כוהני דלפי גילו עמדה מאד תבוסתנית.  החלטת היוונים להתנגד עד הסוף לא בורכה על ידי האוראקל.  המשלחת האתונאית הוזהרה שלא לצאת לקרב.  אך לאחר ניצחון סלמיס והדיפת הפרסים, סלחו האתונאים לפיתיה ושלחו מתנות לדלפי.  ערי יוון התחרו זו בזו בבניית בתי אוצר מפוארים כאן, שבחזיתם הוצבו יצירות אמנות: פסלים, תבליטים, חצובות ארד וזהב.  העושר משך לכאן חמדנים ובוזזים.  המצביא הרומי סולה בזז את אוצרות דלפי כדי לממן מצור שהטיל על אתונה.  תוך כדי כך החרים 500 פסלים ממקדש אפולו.  המסך ירד על דלפי בשנת 385 לספירה, כאשר הקיסר תיאודוסיוס (שהפך את הנצרות לדת המדינה) אסר על קיום האוראקל.
 
                                        
 
סיור באתר
הכביש מחלק את האתר לשניים: מרמריה (Marmaria) מתחתיו והטמנוס (Temenos) מעליו. לידו נמצא גם המוזיאון.  מרבית הסיור מתרכז במתחם העליון.
זהו מתחם הבנוי בשיפוע –  כל מבנה בנוי כך שעל גבו רמפות מלאכותיות עם קירות תמך.  השיפוע מרשים.  האתר לא גדול, מוקף חומה סמלית, שלא היה לה היבט ביטחוני.  במתחם עוברת ה'ויה סקרה' (via sacra) – הדרך הקדושה.  זה המסלול שכל עולה רגל חייב לעבור אותו.  אחרי המקדש מגיעים אל התיאטרון – המקום החשוב ביותר במשחקים הפיתיים.
הבניינים משלושה סוגים:
1. בתי האוצר:  כאן כל עיר שמרה את האוצרות שהקדישה לאתר.
2. אתרים או מונומנטים בודדים, של אנשים פרטיים, שרצו להנציח אירוע ספציפי.
3. מתחמי פולחן רשמיים.
כמו כן ישנם מתקני הארחה, שנועדו לשרת את האורחים.
מתחם אפולו
לכניסה, מדרום-מזרח לפתח, אין ביטוי ארכיטקטוני.  אין מבנה שער (פרופיליאה).  בכניסה לאתר יש מונומנט שהקימו האתונאים לכבוד קרב מרתון.  בהמשך, שתי אכסדרות חצי עגולות.  לידו מונומנט שהקימו מלכי ארגוס בשנת 369.  המונומנט הבא – קבוצה של בתי האוצר של הערים היווניות.  אלו מבנים קדומים יחסית, שתכניתם אופיינית לתקופה הארכאית.  במרכז ניצב מקדש אפולו ומולו מזבח, שנבנה על ידי בני האי כיוס.
מקדש אפולו הוא המקדש השלישי שהוקם כאן.  הראשון הוקם ב- 650 לפנה"ס ונשרף לאחר 100 שנה.  השני ב-510  ושרידיו במוזיאון בדלפי.  השלישי הוקם בשנת 330 לפנה"ס.  אולם הכניסה קושט בפתגמים כמו "דע את עצמך", ו"אין להגזים בשום דבר".  החדר המרכזי היה בעל שני מישורים: בגובה האדמה עמד פסל הזהב של אפולון ומתחתיו – המישור חולק לשניים – אליקוס, בו נאספו הבאים לבקש עצה, ואיטרון (החדר הנוסף) בו ישבה הפיתיה.
התיאטרון – מאוחר ביחס ליתר המבנים.  בזמן שנערכו התחרויות היה פה תיאטרון פשוט יותר, ללא מושבים.
מתחם מרמריה
כמייל אחד ממזרח לאתר, שם היה מקדש אתנה, שהדלפיים העריצו כאתנה פרוניה (Pronaya), כלומר – "אתנה שומרת המקדש" או "אתנה המבטיחה".  כמה מהפסלים היפים ביותר נמצאו כאן.  יש שם שרידי גימנסיון, כמה בתי אוצר והתולוס המפורסם, שלא ברור לכבוד מי נבנה ויש הקושרים אותו לאתנה.  התולוס, שנבנה בשנים 390-400 לפנה"ס, הוא מבנה עגול, מוקף עמודים (פריפטרלי) ובפנים עמודים אחוזים.  העמודים האחוזים היו בסגנון קורינטי והעמודים הפריפטרליים בסגנון דורי.
 
                                          
 
קורפו (Corfu)
אכן טיול זה עוסק ביוון היבשתית, ואילו לאיים מוקדשת כתבה נפרדת.  בכל זאת, התייחסנו כאן לאי זה, בגלל קרבתו ליבשת ומשום שהוא מעשיר את הטיול היבשתי בנוף וארכיטקטורה מסוג אחר, כמו גם באפשרויות של נופש.  קורפו בפי האיטלקים, קירקרה  (Kerkira)בפי היוונים, הוא אי יפהפה, שבניגוד לרבים מאיי יוון, הוא ירוק להפליא.  בתיו המקסימים טובלים בשפע של ירק: פרדסים, ברושים וכרמי זיתים.  על יופיו של האי השתפך ברגש כבר הומרוס, כאן מיקם שייקספיר את עלילת" סערה", ועליו כתב ג'ראלד דארל את "משפחתי וחיות אחרות".  העיר קירקרה היא מהיפות בערי יוון וניכרות בה השפעות אנגליות, איטלקיות וצרפתיות.  בקצותיו הדרומיים והצפוניים של האי ישנם חופי רחצה משובחים.  לצמד המפרצים החלומיים של פאליאוקסטריצה(Paleokastritsa) יצא (ובצדק) שם עולמי, אך למרבית הצער הם הפכו למלכודת תיירים.
 
יואנינה (Ioanina)
בירתו של מחוז אפירוס ההררי והמבותר.  עיר גדולה יחסית, תורכית-בלקנית באווירתה, לחוף אגם פאמבוטיס (Pamvotis) עכור המים.  זוהי עיר בעלת חזות בלקנית, עם מעט סממנים עותמאניים.  העיר נקראת על שם מנזר איוס יאניס, שניצב פעם סמוך לחומותיה.  ב-1788 התמנה עלי פאשה האלבני כמושל יואנינה, שהיתה אז הגדולה והחשובה בערי יוון.  עלי פאשה היה עריץ אכזרי, שהצטיין ביכולות צבאיות ועורמה פוליטית.  לצורך מטרתו – הקמת ממלכה עצמאית – כרת לחילופין בריתות עם הבריטים ועם נפוליון.  הוא היה ידוע באכזריותו ובטירופו.  כך למשל אנס את פילגשו של אחד מבניו, לאחר פרובוקציה מצידה, היינו, סירוב לשכב עמו, והטביע אותה באגם.  אישיותו לא הפריעה ללורד ביירון לשיר לו שיר הלל.
החלק המעניין של יואנינה הוא הפרוריון, הרובע הביזנטי המבוצר, הבנוי על חצי אי באגם.  רבים מהבתים המסורתיים משופצים ולהם גגות רעפים, תריסי עץ, מרפסות מגולפות וסבכות ברזל על החלונות.  בית הכנסת שברובע זה, שימש כמרכזה של הקהילה היהודית ה"רומניוטית", הקיימת ביואנינה מאז המאה השישית.  הקהילה מונה כחמישים נפש בלבד, המרוכזים סביב רחוב היהודים "אלייה" (Eligia) שליד החומה.  במסגד אסלאן שוכן המוזיאון העירוני, גדוש מוצגים, בעיקר מתחום הפולקלור, כולל כתובות יהודיות עתיקות.  במצודה הפנימית נמצא ארמונו המשופץ של עלי פאשה ולידו מסגד פטייה (Fetye).
כדאי מאוד להפליג אל האי ניסאקי (Nissaki).  הטברנות שברציף הסירות שבאי מתמחות בצלופחים וברגלי צפרדעים.  יואנינה היא גם בסיס לטיול במערת הנטיפים פראמה (Prama) שבה נטיפים וזקיפים מוארים בתאורה צבעונית, ולדודוני (Dodoni), שהיא דודונה הקדומה.  מקום יפה בו שכן האוראקל של זאוס.  נמצא 22  ק"מ דרומית-מערבית ליואנינה.
 
כפרי זאגוריה (Zagorochoria)
אלו ארבעים ושישה כפרים מבודדים בהרי פינדוס, שנהנו מזכויות יתר תחת השלטון העותמאני וצברו עושר.  הפריחה הכלכלית התבטאה, בין השאר, בהתפתחות סגנון בנייה מיוחד במינו: בתי אבן, רעפי צפחה וסמטאות מרוצפות אבן – הכול אפור, מוזר וקודר.
מכביש יואנינה-קוניצה מסתעף כביש לכפרים ויצה (Vitsa) ומונודנדרי (Monodendri) – היפה בכפרי חבל זגוריה.  זהו כפר מבודד עם סמטאות יפהפיות, תושבים ססגוניים ותעלות ניקוז במרכז הסמטאות.  מהכפר המוזר והקודר במקצת נשקף נוף מרהיב של קניון הוויקוס (Vikos)האדיר.  בחודש ספטמבר פורחות מאות חלמוניות בערוצו העליון של הוויקוס.  באזור כפרים יפהפיים נוספים:  אריסטי (Aristi), פאפינגו (Papingo), פאדס (Pades),צ'פלובו (Chepelovo), ועוד.  מומלץ לערוך טיול רגלי, האורך כיום שלם, לאורך קניון וויקוס ממנזר מוני אגייאס פאראסקיווס לכפר מיקרו פאפינגו וטיול קצר יותר לאורך נהר אאוס (Aaos), שלהבדיל מוויקוס, זורמים לאורכו מים.
 
                                        
 
מצובון (Matsovon)
תחנת 'חובה' בין יואנינה למטאורה.  הכפר נחשב ליפה בכפרי פינדוס: מכל עבר מקיפים אותו יערות עבותים של עצי אשוח ופסגות הרים משוננות; הבתים הבנויים בצפיפות, מטפסים במעלה ההר ולהם מרפסות עץ וגגות רעפים אדומים.  כדאי לבקר בבית טוסיצה (Tossitsa) המפואר, אחוזה של משפחה אריסטוקרטית שהפך למוזיאון פולקלור.  תושבי הכפר אינם יוונים אלא ו%
גילי חסקין:

הצג תגובות (58)

  • שלום גילי,
    אנחנו מסיימים שבוע נפלא בכפרי זגוריה. אנחנו בדרכנו מפפינגו לשבת בסלוניקי. האם יש טיול המתאים לילדים בדרך או בסמוך לדרך? עם עדיפות למים ושלא עולה על שעתיים?

  • שלום
    אנחנו מעוניינים בטיול משפחות בצפון יוון , מתאים עם ילדים ? מה המיקום הטוב ללון בו ולבצע טיולי כוכב ? בעדיפות לוילות וקרבה לים ...
    תודה ...

    • המקום היחידי הקרוב לים בצפון יוון הוא חציה אי פליון, אבל תוכלו לבצע טיולי כוכב רק בחציה אי עצמו

  • היי גילי,
    תודה רבה על המאמר מעניין והמקיף.
    אנחנו זוג שמתוכננים ללטוס באמצע יולי לפרק זמן מאוד קצר (4 ימים - שלושה ימי טיול מלאים). נוחתים בסלוניקי... מאוד רוצים ללון בכפר ולטייל באזור, לחוות את את המסעדות הטברנות והשווקים המקומיים... נהיה עם רכב צמוד.
    האם יש לך המלצה מיוחדת? או כפרים זהיית ממליץ ללון בהם?
    תודה ושבת שלום,
    שני

    • סעו בציר פלה, אדסה עד לנימפאו. תיהנו
      בחזרה, לא לשכוח את ורגינה

  • שלום גילי.
    כתבה מאד מעניינת וממצה.
    אנחנו כרגע בחצי האי פיליון. ומחר מתלבטים מה לעשות.
    אנחנו צריכים להיות בראשון בלילה חזרה באתונה.
    מה דעתך? איפה כדאי להשקיע את שלושת הימים הקרובים.
    אנחנו עם רכב צמוד.
    תודה מראש

    • בהנחה שהייתם כבר במטאורה, אפשר להסתלבט בפיליון, אפשר להפליג בסקיאתוס ואפשר לנסוע כלקרפניסי שבחבל אבריטניה ולשוב דרך דלפי, אם כי זה קצר מדי

  • הח גילי. תמיד נהדר לקרא את המאמרים שלך. אנחנו אוהבים שווקים וכפרים ובעיקר מזג אוויר נוח. האם צפון יון יכולה להתאים לטיול באוגוסט?

  • שלום גילי
    תודה רבה על הכתבה והשיתוף.
    אנחנו יוצאים ליוון בתחילת מאי עם 7 ימים נטו של שהות (טיסה הלוך בערב וטיסה חזור בבוקר).
    האם ריאלי לטייל באתונה ביום הראשון, לצאת לפנות ערב לכיוון פיליון, שהות שם למשך יומיים, נסיעה מערבה ויום במטאורה, משם יואנינה ויומיים וחצי זגוריה ואז חזרה לאתונה ?
    תודה!
    מני

    • קצת עמוס. מציע להשאיר את אתונה לטיול הבא

  • שלום גילי. האם אפריל הוא חודש מתאים לצפון יוון או שעדיף לדרומה?

    • אפריל עדיין מוקדם... עדיף לפלופונז או כרתים

  • שלום גילי, אנחנו כרגע בטיול בזגוריה. אנחנו מחפשים מקום לעצור ליום/ חצי יום בדרך מזגוריה לאתונה כדי לחלק את הנסיעה (לא רוצים לנסוע את כל הדרך ביום אחד) יש לך המלצות?

    • מטאורה, ליום אחד. אידיאלי. אם יש יומיים, אפשר חצי האי פליון

  • תודה על כתבה מעניינת,

    האם זה מעשי לטוס לחמישה ימים ולהספיק את האתרים המעניינים ? הכוונה מבחינת לוגיסטיקה .

    אני מתכננת לטוס לחמישה ימים בסוף חודש זה

    • חמישה ימים הם מעט מאד זמן. את זקוקה לפחות ל-8-9 ימים. אבל אם זמנך מוגבל, שווה לטוס ליואנינה ולהקדיש את הזמן חבל זגוריה בלבד, אפשר עם קפיצה של יום למצובו ולמטאורה

      • תודה,

        ביטלתי את הטיול אם כך והחלטתי להקדיש שבועיים ויותר לטיול.
        חוץ מאוקטובר אין עוד עונה סבירה לטייל בה? והאם אתה מוציא טיול לשם בשנה הקרובה?

  • גילי היי.
    בהחלטה מאתמול החלטנו על שבוע מאמצע אוקטובר ליוון ההררית.
    האם הגיוני ליצור טיסה הלוך לאתונה ומשם להתחיל טיול ליוון ההררית.ולסיים בסלוניקי ומשם טיסה לתל אביב?
    האם ניתן להסתדר ללא רכב כלל?

    • המסלול הגיוני מאד. קשה ללא רכב ודורש כפול זמן

Comments are closed.