גילי חסקין
כתב: גילי חסקין
ראה גם כתבה במגזין התיירות הוירטואלי של NRG – טיול לאורך הנהר הנהדר.
הנהר ריין (Rhein), הוא אחד הנהרות החשובים של אירופה – מבחינה גיאוגרפית, היסטורית וכלכלית כאחת. אמנם מקורותיו בשוויץ ושפכו בהולנד, אך זהו נהר גרמני, שסביבו נרקמו המיתוסים שעיצבו את רוחה של האומה; לאורכו נבנו עריה הראשונות של גרמניה, ועל גדותיו נערכו הקרבות שחרצו את גורלה של גרמניה. הריין שימש גם כעורק התחבורה הראשי שהוביל את המוצרים הגרמניים אל מעבר לים. אכן, חשיבותו האסטרטגית פחתה במרוצת הדורות, אך ערכו הסמלי והפולקלוריסטי בעינו עומד. הריין מושך מטיילים רבים, שנהנים ממרכזי התרבות שפרחו לאורכו. הם באים לכאן בהמוניהם, ברכב, על גבי אופניים או בשייט תענוגות. הנהר מתפתל בנוף קסום, לעתים מרגיע ולעתים מסעיר. טירות עתיקות ועיירות מנומנמות מתחלפות לסירוגין, ואין במראה השלו דבר שיסגיר את עברו הסוער של האזור.
הטיול בגרמניה איננו קל לעיכול. גם למי שמשפחתו לא באה מ"שם" ולא חווה את מוראותיה של השואה. גרמניה הנאצית אחראית להשמדת חלק עצום ואיכותי של העם היהודי. מאידך, כבר ב-1953, לאחר מחלוקות פנימיות עזות, בחרה ישראל להשלים עמה, על ידי קבלת השילומים. ובכל זאת, יש אומרים שלמרות כל הסיוע והתמיכה, ההיגיון שלהם מת באושוויץ, וכף רגלם לא תדרוך על אדמת גרמניה. איש איש ובחירתו.
לאלו שהחליטו לעשות את הצעד, מובטח סיור מרהיב בארץ יפהפייה, מגוונת בנופיה ועשירה בתרבותה. נמליץ כאן על טיול לאורך נהר הריין, טיול אחד מיני רבים. נקודת המוצא לטיול היא פרנקפורט.
פרנקפורט
פרנקפורט אֳם מָיין (Fankfurt-am-main) – להבדיל מפרנקפורט אן דֶר אודֶר שעל גבול פולין, הייתה המרכז הגיאוגרפי, המסחרי והפיננסי של גרמניה המערבית, וכיום תופסת מקום מרכזי בחיי העסקים של המדינה העשירה ביותר באירופה. תושבי העיר, שמספרם הוא קצת למעלה מ-650,000, תורמים חלק ניכר לתוצר הלאומי של גרמניה, ונתח גדול מהמיסים מוקדש לאמנות. כאן מצוי המקבץ העשיר ביותר של מוזיאונים בגרמניה. אפשר לטייל ברגל לאורך הנהר מיין, לסייר בבית בו נולד ב-1749 יוהאן וולפגנג פון גתה, גדול סופריה של גרמניה, ובמוזיאון היהודי, ששוכן במה שהיה פעם ארמונה של משפחת רוטשילד. גן החיות של פרנקפורט נחשב לאחד היפים באירופה.
ובכל זאת, ברצוני להמליץ על טיול בן 3-4 ימים מחוץ לפרנקפורט, לאורך עמק הריין, עם אפשרות הארכה לעמק נהר המוזל. עמקי נהרות אלו נמצאים במדינת ריינאלד-פפלץ המיוערת והמחורצת, שתולדותיה רצופות תהפוכות, החל מההתיישבות הרומית, דרך המאבקים עם צרפת. אוכלוסיית האזור דלילה יחסית, ובירתו היא מיינץ.
הריין
הריין הוא נהר שאורכו 1,320 ק"מ (הנהר הארוך במערב אירופה), אשר מקורותיו בהרי האלפים בדרום שווייץ ובצפון איטליה, והוא זורם צפונה דרך אגם קונסטנץ, גרמניה והולנד, עד שנשפך לים הצפוני. יובליו העיקריים של הריין הם הנהרות ארה, נקר, מיין ומוזל. משמעות השם "ריין" היא "זה אשר זורם" ומקורו בשורש הקלטי "reie", שמשמעותו להזיז, לזרום, לשטוף ולרוץ.
לגדות הריין שוכנות ערים חשובות רבות, ביניהן: כור, שפהאוזן, באזל (שווייץ), ודוז (ליכטנשטיין), שטרסבורג (צרפת), קונסטנץ, קרלסרוהה, שפאייר, מאנהיים, וורמס, מיינץ, ויסבאדן, קובלנץ, בון, קלן, דיסלדורף, דואיסבורג (כולן בגרמניה) ורוטרדם (הולנד). אף שהוא עובר במספר מדינות – שווייץ, ליכטנשטיין, אוסטריה, צרפת והולנד, החלק הארי של הנהר זורם דרך אדמת גרמניה, ומשמש אותה לצרכי תעשייה ומסחר, וכנתיב מים. חגיגות ופסטיבלים רבים נערכים לכבודו, אך גם עימותים צבאיים רבים נערכו על רקע נהר הריין במהלך ההיסטוריה.
בעת העתיקה התיישבו שבטים גרמניים לגדות הילוכו התחתי של הנהר, ושבטים קלטים התיישבו לאורך גדות הריין העילי. ב- 53-55 לספירת הנוצרים בנה יוליוס קיסר גשרים על נהר הריין וחצה אותו, כחלק ממסעות כיבושיו. השבטים הגרמניים, שנחשבו לפרועים ולגרועים באירופה, נערכו מצפון לנהר הריין והרומאים נערכו מדרומו ומערבו, עד שקרב יער טאוטובורג ביסס סופית את נהר הריין כגבולה הצפוני של האימפריה הרומית. מאז הפך נהר הריין לנתיב מים ומסחר מרכזי. כאשר התפרקה האימפריה הרומית המערבית, במאה החמישית לספירה, חצו שבטים גרמניים בהמוניהם את נהר הריין, לכל אורכו, לכיוון מערב. נהר הריין הפך לעמוד השדרה של אימפריית הפרנקים של קארל הגדול, ולאחר מכן של האימפריה הרומית הקדושה של העם הגרמני.
בסיומה של מלחמת שלושים השנים (1618-1648) נאלצה גרמניה להיפרד מאזור הדלתא של הנהר, והשטח עבר לישות שתיקרא לאחר שנים הולנד. בנוסף לכך, לואי ה-14 מלך צרפת ניכס לעצמו את שטחי אלזס בשנת 1660, תוך סימון הגבול המזרחי של צרפת על נהר הריין. בעת המהפכה הצרפתית, סיפחה צרפת את הגדה המערבית של נהר הריין, תוך שהיא מספחת לשטחה חלקים מגרמניה, הולנד ובלגיה.
בשנת 1832 עברה ספינת קיטור ראשונה מהים הצפוני דרך נהר הריין, עד באזל. נמל מנהיים נבנה בשנת 1840, ועד מהרה הפך לנמל המסחר המרכזי של הריין. בשנת 1868 הוכרז הנהר כחופשי למעבר כלי שיט. זהו תאריך משמעותי לחובבי הטבע – אז התחיל תהליך זיהומו של הנהר. מאידך, במהלך השנים נפתחו אפשרויות רבות של שייט תענוגות לאורכו.
הריין הוא הנהר בעל תעבורת המטען הגדולה בעולם. מהים הצפוני ועד מנהיים (גרמניה) ניתן לשוט בנהר בכלי שיט כבדים המיועדים לשיט באוקיינוסים, ממנהיים ועד באזל שבשוויץ – על דוברות, וביתר המסלול עד לריינפלדן – בספינות תיירים קטנות. המטענים העיקריים המועברים דרך הנהר: פחם, תבואה, עץ וברזל. רוטרדם היא נקודת היציאה הראשית אל הים הצפוני. העיר התעשייתית של דויסברג שבמערב גרמניה מקשרת בין נהר הרוהר לבין הריין, וגם לנמלה חשיבות מסחרית גדולה. תעלת ריין-מיין-דנובה, שבנייתה הושלמה בשנת 1992, מאפשרת לדוברות משא לנוע בין הים הצפוני לים השחור.
ב-1840 התפתח משבר הריין, עקב דבריו של ראש ממשלת צרפת על נהר הריין כגבולה המזרחי הטבעי של רפובליקת צרפת. באותה התקופה בערך נכתב "התצפית על הריין" (die wacht am rhein), שיר שהפך לפופולארי והגיע למעמד של כמעט המנון בזמן המלחמה הפרנקו-גרמנית. תוכנו של שיר זה נסוב סביב מעמדו של הריין כקו הגבול. ואכן, הריין שימר על מעמדו במשך תקופת הרייך הגרמני השני (1870-1918), וגם בתקופת מלחמת העולם הראשונה, שבמהלכה הופיע על גלויות מלחמה רבות.
במהלך המלחמה הפרנקו-גרמנית (1870-1871), סיפחו הצבאות הפרוסיים בחזרה לגרמניה את אלזס-לורן והזיזו את הגבול מנהר הריין מערבה. אך לאחר מלחמת העולם הראשונה צרפת החזירה לעצמה את אלזס-לורן, והגבול שב לעבור על נהר הריין.
במסגרת הסכמי ורסאי, הגדה המערבית של הריין נותרה מפורזת, דבר שגרם לתסכול ולהתמרמרות רבה בצד הגרמני. משום כך, כאשר היטלר הכניס את כוחות הצבא הגרמני לאזור זה, הוא זכה לעלייה גדולה בפופולאריות שלו. בין שתי מלחמות העולם נבנו ביצורים רבים משני צדי המתרס וגם על הנהר, קו מאז'ינו בצד הצרפתי וקו זיגפריד בצד הגרמני. לאחר כניעת צרפת במלחמת העולם השנייה סופח שוב אלזס-לורן לרייך הגרמני, אך הוחזר לה בתום המלחמה.
בשלהי המלחמה נגרם הרס לערים הרבות שעל נהר הריין, כתוצאה מפלישת בעלות הברית לגרמניה, דבר שהעצים את הזיהום בנהר הריין. לאחר מלחמת העולם השנייה הודחקו המאבקים הפוליטיים על הריין מפאת הנטייה לאיחוד כלכלי ופוליטי, מה גם שהזיהום ההולך וגובר גרם לעלייה בשיתוף הפעולה הבינלאומי לתיקון המצב.
לאורך השנים, היה הריין מקור בלתי נדלה לאגדות עממיות, שהמוכרת מכולן היא אגדת לורליי, הבתולה המכושפת והמכשפת. נתן אלתרמן ראה באגדה זו ובנהר זה, את התגלמותה של גרמניה הטבטונית המיליטריסטית: "הגדודים למזרח דהרו / אך יודעים הם: קרוב היום / ונהרות אחרים יטהרו / רק הריין יהלך אדום". אך מעבר להיותו עורק כה מרכזי בתרבות הגרמנית, זהו נהר נהדר הזורם בעמק נהדר, וקיטעו המתחיל במיינץ והנמשך דרך בינגן, קובלנץ ובון, עד קלן – ובמיוחד החלק בין בינגן לקובלנץ – הוא מן האזורים היפים והנעימים של גרמניה.
מרבית הגפנים של גרמניה גדלים בסמוך לריין. באזורים שונים של הנהר תנאי אקלים משתנים ועל כן גדלים סוגים שונים של גפנים, המספקים מגוון גדול של יינות גרמניים. ענף היינות מפותח גם באזורים של צרפת ושוויץ בהם עובר הנהר. לאורך הנהר טירות רבות, שהקימו אדונים פיאודלים בימי הביניים, בכדי להגן עליהן מפני אויבים ושודדים. מחלקן של הטירות נותרו רק הריסות, אך חלקן שוקמו והן מהוות אטרקציה לתיירים הרבים הפוקדים את האזור.
הטיול לאורך הריין
נצא מפרנקפורט דרומה-מערבה בכביש מס' A80 , המקביל לנהר מיין, אל הכפר Weilbach, וממנו למיינץ (Mainz), השוכנת בשפכו של הנהר מיין אל הריין, ומשמשת כשוק היינות החשוב ביותר בגרמניה. בנה המפורסם ביותר של מיינץ הוא יוהאן גוטנברג (1468-1397) ממציא הדפוס, שכאן הדפיס את התנ"ך הנקרא על שמו. בעיר פסלים רבים שלו וציורי דיוקנו. עבור מטיילים יהודים, מיינץ היא קודם כל מגנצא של חז"ל.
בעיר זאת פרחה אחת הקהילות העתיקות ביותר בארץ אשכנז. ראשוני היהודים התיישבו בה בשנת 900 לערך, ומכאן יצאו איסוריו המפורסמים של רבנו גרשום תם מאור הגולה, שגזר חרם על הנושא אישה שנייה ועל הקורא מכתב שלא יועד לו. ישיבת מגנצא הייתה מרכז רוחני חשוב בימי הביניים. העיר סבלה, כמו ערים נוספות באזור, מנחת זרועם של הצלבנים, שהפכו את אחד מבתי הכנסת של העיר לכנסייה, בה הטבילו יהודים בעל כורחם, עד שאחד היהודים הבעיר את הבניין באש – על עצמו ועל הנוצרים שבו. הייחוס היהודי של מגנצא כולל גם את רבי אמנון ממגנצא, איש המאה ה-12, מי שחיבר את הפיוט "וּנְתַנֶה תוקף" ומת על קידוש השם בייסורים נוראים משום שסרב לאכול ביום כיפור. כמו כן, נודע שירו של שאול טשרניחובסקי, "ברוך ממגנצא".
כדאי לראות בעיר את קתדרלת סאנקט מרטין (אחת הגדולות בגרמניה) ואת מוזיאון גוטנברג, שניהם בכיכר Liebraufen; את כנסיית סטפאנוס הקדוש (Stephanskirche) ובה תשעה ויטראז'ים של שאגאל; ואת מוזיאון הספינה הרומית, ובו ספינת משוטים שהפליגה על הריין. מומלץ בחום לשתות קפה מן המרפסת של מסעדת Stadtpark, הצופה אל הריין.
לחובבי היסטוריה, והיסטוריה יהודית בפרט, הייתי ממליץ על גיחה בת 50 ק"מ דרומה, אל וורמס (Worms), עיר שקטה שחזותה המנומנמת איננה מסגירה את העובדה שבנקודת זמן קצרה שיחקה תפקיד מפתח בתולדות האזור. וורמס היא אחת הקדומות שבערי גרמניה, ובשנת 413 הפכה לבירתה של האימפריה הבּורְגוּנְדינית קצרת הימים.
סיפור עלייתה ונפילתה של האימפריה הוליד את אפוס ניבּלוּנְגֶן, ששהיה מקור ההשראה לאופרה של ריכרד ווגנר: Der Ring des Nibelungen. עבור מטיילים יהודים וורמס היא "וורמיזא", בה התקיימה הקהילה היהודית העתיקה ביותר בגרמניה. העיר מכונה גם "עירו של רש"י" משום שזה למד בה. כאן, לפי המסורת, נועץ גוטפרויד מבויון עם רש"י לגבי תוצאות מסע הצלב לירושלים. גאוותה של וורמס היא על קתדרלה סנט פטרוס, הבולטת למרחוק עם ארבעת מגדליה ושתי כיפותיה. הגדולה שלה, שהיא אחת הדוגמאות המפורסמות של הרומנסק הגרמני.
מומלץ כמובן לבקר ברובע היהודי, בו פרחה הקהילה במאה ה-11, ב- Alte Synagogue – בית הכנסת העתיק שנבנה ב-1034, הוחרב על ידי הנאצים, והוקם מחדש ב-1961, ובבית רש"י (Raschi Haus), המאכלס כיום את המוזיאון היהודי (Judaica Museum). בית הקברות היהודי (Heiliger Sand) נחשב לקדום באירופה. מצבות בית הקברות הן מזכרת אילמת לרבים מרבניה של אירופה, ביניהם רבי מאיר מרוטנבורג, שמת בבית הכלא ב-1293, לאחר שנאסר בפקודת המלך ההבסבורגי רודולף, בעוון ארגון עליה לארץ ישראל.
מוורמס נשוב למיינץ, להמשך הטיול בארץ הריין.
אפשר כמובן לבחור בציר אחר, מעניין בזכות עצמו, אל שפייר [(Speyer) – "שפיירא" במקורותינו, המפורסמת בחצר היהודית, בה נשמר "מקווה", בסמוך לבית-הכנסת. עדות אילמת לקיומה של קהילה יהודית מפוארת עד להכחדתה על ידי הנאצים], וממנה לחצות את הגבול לצרפת בדרך לשטרסבורג.
מוורמס נוסעים דרך בינגן (Bingen) לרודסהיים (Rodesheim) – עיר היין של עמק הריין. זוהי הזדמנות מצוינת לטעום מיינותיו המפורסמים של האזור. האזור הומה תיירים הלומי יין, הפוקדים את הפונדקים שברחוב Drosselhof. כדאי לערוך ביקור חטוף במוזיאון היין אשר בטירת ברומסרבורג (Brőmseburg). המלצה מיוחדת היא עלייה ברגל או ברכבל אל המונומנט הבומבסטי Niederwald Denkmal, שהוקם ב-1883 לציון איחוד גרמניה ב-1871. משם נשקפת תצפית, ממעוף הציפור ממש, על העיר ועל כרמי היין שמסביבה.
מכאן צפונה. מומלץ לשוב לבינגן ולנסוע בגדה המערבית (השמאלית) של הנהר, ולא במזרחית, הנוחה והמהירה יותר. בקטע זה חפרו מי הריין ערוץ צר ותלול ויצרו נוף נהדר. לאחר תצפית על "מגדל העכברים", שעל אי קטן בנהר, נמשיך בסיור לאורך העמק. מיד עם היציאה מבינגן, כעבור זמן קצר, מגיעים לכמה טירות, שהיפה שבהן היא טירת רייכנשטיין (Richenstein), הצופה על עמק יפה ויש בה תצוגה של כלי נשק וצייד. בהמשך הדרך מגיעים לבאכראך (Bacharach), זוהי עיר חיננית שבטיפוחה וניקיונה מזכירה בונבוניירה יותר מאשר מקום מגורים. כיכר השוק (Markt) מוקפת בבתים מקסימים המקושטים בפרחים, ככר הדואר (Posthof) מרשימה בחזותה, ומעל הכל – מראה הנוף הנשקף אל עמק הריין. היהודי המומר היינריך היינה כתב את שירו המפורסם "הרבי מבאכראך" בהשראת עלילת דם שטפלו על תושביה היהודים של העיר.
אטרקציה גסטרונומית היא פונדק Weinhaus Altes Haus השוכן בבית בן 600 שנה. מבאכראך ממשיכים אל הכפר אוברווזל (Oberwesel) ואל ארמון שונבורג (Schőnborg), המוקף משלוש טירות מוקפות חומה. באוברווזל מתחיל עיקול הנהר המוביל אל צוק לורליי, המזדקר מעבר לנהר. אגדת לורליי היא אולי המפורסמת מבין המיתוסים הקשורים בריין. לורליי, הנימפה המפתה בשירתה את המלחים עד כי ספינותיהם עולות על הצוק שנקרא על שמה, והם יורדים למצולות. לורליי היוותה מקור השראה למשורר היינריך היינה, שהקדיש לה את אחד השירים הליריים היפים ביותר בספרות הגרמנית. האמת היא שלורליי היא אחד האתרים המובהקים, שפרסומם הרב והציפיות הנשקפות מהם עולה בהרבה על מה שיש להם להציע…
הכפר סט. גואר (St. Goar) יושב למרגלות המבצר המרשים Burg Rhinfels. הוא נבנה ב-1245 על ידי הדוכס דייטר החמישי (Dieter) מקצנלבוגן, כבסיס לגביית מיסים מן העוברים בדרך. המקום שופץ במאה ה-16 בסגנון הרנסאנס, ונכבש על ידי הצרפתים בשלהי המאה ה-18. גם אם בשלב זה של הטיול, נדמה כי סאת הטירות הוגדשה, כדאי לסייר במבצר, הבנוי כלבירינט ענק, ברשת המנהרות התת קרקעיות שלו ולצפות בנוף הנפלא שנשקף מעבר לנהר, כולל "טירת החתול" ו"טירת העכבר". ביציאה מהעיירה בופארד (Boppard) אפשר וכדאי לעלות ברכבל אל מצפה גדאונסק (Gedeonseck), ממנו נשקף עמק הריין כמפה טופוגרפית ממש!
התחנה האחרונה בסיורינו זה היא קובלנץ (Koblenz), השוכנת במפגש הנהרות ריין ומוזל. העיר, שהייתה נתונה פעם להשפעה צרפתית, מכנה את עצמה, בלא מעט גוזמא, בשם "פאריס הקטנה". העיר חביבה, אם כי איננה אטרקטיבית במיוחד. כדאי לטייל ברגל אל הפארק השוכן בלשון היבשה שבין הריין למוזל, ומכונה "הפינה הגרמנית" (Deutsches Eck), המוקדש לאיחוד גרמניה.
קטעו הבא של הטיול, עד בון, אורך 61 ק"מ. זהו קטע פחות מרשים, אך עדיין נאה ומהנה. אפשר לערוך סיור קצר בעיירה Andernach, צוק Drachenfels, שם הרג הגיבור הטבטוני זיגפריד את הדרקון ורחץ בדמו. המקום יפה במיוחד בשקיעה, וממנו קצרה הדרך לבון (Bonn), העיר שהייתה בירתה של גרמניה המערבית, בה נולד וכתב לודוויג ואן בטהובן (1827-1770), ובה למדו שני גאונים ממוצא יהודי: היינריך היינה וקארל מארכס. בון היא עיר "מתה" מעט, אך ממנה קצרה הדרך לקלן (Cologn).
מוֹזֶלטאל – עמק המוזל
אפשרות אחרת היא לפנות מקובלנץ דרומה-מערבה אל עמק המוֹזֶל (Moselle), שאף הוא ידוע ביינותיו המשובחים. סיור בכרמים וביקבים של עמק זה, הוא הדרך הטובה ביותר להתוודע אל התרבות המקומית, האתרים העתיקים הרבים והעיירות הציוריות הפרושות לאורך הנהר ומתחת לצוקים נטועי הכרמים. הלצה גרמנית גורסת שבני המקום נולדים עם רגל אחת קצרה יותר כדי להקל עליהם את העבודה בכרם השתול במורד.
חלקו של עמק מוזל הנמצא בגרמניה הוא באורך של 195 ק"מ, והנהר זורם מקובלנץ דרומה-מערבה אל טריר, הסמוכה לגבול לוכסנבורג. לאורך המוזל אפשרויות רבות למסלולי הליכה. כאשר מתרחקים מהנהר יש לטפס במדרונות תלולים, אך המראות הנגלים מהם שווים את המאמץ. קיימים מסלולי הליכה בני יום או יותר שהארוך שבהם, ה- Moselhőhenweg נמתח לאורך 390 ק"מ. אפשרות אחרת היא טיול אופניים. לאורך רובו של הערוץ מתמשך מסלול מיוחד לרוכבי אופניים, הנקרא מוֹזֶלְרוֹאוּטֶה (Moselroute). ניתן לשכור אופניים בחברת Rad-Touren בקובלנץ, ולהחזירם בטרייר או בבינגן. אפשרות פחות ספורטיבית, אך לא פחות מהנה – היא שייט מרהיב לאורכו של הנהר, במיוחד בקטע שבין טרייר ל-Bernkastel Kues, שם עמק הנהר הולך וצר, והמורדות נטועי הכרמים נהיים תלולים יותר ויותר.
קוכם (Kochem) היא אחת העיירות העתיקות האופייניות של גרמניה, שמככבות על גבי הגלויות. סמוך לעיר, מעט דרומה ממנה, נמצאת טירת רייכסבורג (Reichsburg), הנראית כדוגמא מובהקת לארכיטקטורה מדיבאלית, אך נבנתה למעשה במאה הקודמת. הנוף הנשקף מהמצודה מרשים, אך כדאי לעלות ברכבל, לתצפית יפה עוד יותר, מ-Endertstrasse אל פינרקויץ ((Pinnerkreuz ולרדת משם ברגל, דרך הכרמים. בסביבת קוכם ישנן עיירות ציוריות, שפרנסתן אינה רק על התיירות. בילסטיין (Beilstein) הינו כפר הנראה כלקוח היישר מסיפורי הפיות. לא רחוק ממנה נמצאת המצודה הרומנטית בורג מטרניך (Burg Metternich), או העיירה הקסומה טראבן טראבאך (Traben Trarbach), הבנויה בסגנון אר-נובו. אין להחמיץ ביקור בטירת בורג אלץ (Burg Eltz), המתנוססת מעל עמקו היפהפה של נהר אלץ, שתוארה בהשתפכות על ידי ויקטור הוגו, אשר טען שטרם ראה מצודה שתשווה לה. העיר טרייר נוסדה בשנת 15 לפנה"ס כ-Augusta Treverorum הרומית, והייתה אחת הערים החשובות ביותר באימפריה. המונומנטים הרומאיים הפזורים בה נחשבים לאתרים הרומיים המרשימים ביותר שמעבר לריין.
לא נרצח ביסורים נוראים משום שלא רצה לאכול ביום כיפור. אלא התבקש על ידי המלך להתנצר תוך שכנועים רבים, עד שכדי לפטור את עצמו משכנועי המלך אמר לו שיתן לו לחשוב על כך 3 ימים (אך למעשה לא התכוון לכך). מיד לאחר שאמר זאת התחרט מאוד כיוון שיכול להישמע מכך שהוא עשוי לחשוב על אפשרות של התנצרות. לאחר 3 ימים הגיעו חיילים לקחתו למלך על מנת להשיב את תשובתו והוא סרב להצטרף אליהם. מששמע המלך על סרבו דרש מהחיילים לקחתו בכח. משהובא למלך הזועם דרש לדעת מדוע סרב להגיע והשיב כיוון שלא התכוון באמת למילותיו ולכן גוזר על עצמו עונש שתכרת לשונו. המלך אמר שהלשון דיברה נכון ולכן לא תענש אך הרגליים שלא הגיעו לעשות דבר המלך יענשו וקיצץ אצבעות ידיו ורגליו של ר' אמנון ופיזר עליהן מלח, וכך שלח אותו מיוסר ומדמם לביתו ערב יום כיפור. בהתקדש החג, שכוב על מיטתו מיוסר ודואב שימש ר' אמנון כשליח הציבור בתפילה, שם התפלל לראשונה תפילתו שכתב 'ונתנה תוקף' בסיומה נפח את נשמתו הטהורה
כאשר מתעמקים במחקר על תולדות "נתנה תוקף" רואים כי מדובר בפיוט עתיק הרבה יותר מתקופת ר' אמנון ממגנצא, אשר מקורו כנראה מארץ ישראל. הפיוט מיוחס לו בטעות.
נתונים שנמצאו בגניזה הקהירית מפריכים את הייחוס של הפיוט "ונתנה תוקף" לר' אמנון ממגנצא. על פי הסגנון, הלשון ושיטת החריזה חושבים אותם חוקרים כי הפיוט חובר בין המאה השניה למאה השישית לספירה, ובכל מקרה לא יאוחר מהמאה ה-10. יש חוקרים שמייחסים את הפיוט לכותב ארץ ישראלי, ובין השאר טוענים כי לשם אמנון אין עדות במשפחות יהודיות בגרמניה.
בכל מקרה זהו פיוט יפהפה ומצמרר.
צר לי שבכתבה של ד"ר גילי חסקין, אותו אני מאוד מעריכה, מתייחס לביקור בקובלנץ כאל זריקה…צריך לקבל ולעבור הלאה. זוהי עיר יפה וכל האיזור של הפינה הגרמנית, איזור יפיפה, ניתן להנות מעלייה ברכבל ולצפות על החיבור של המוזל והריין, יש שם מוזיאון יפיפה. ואם יתמזל מזלכם למזג אוויר לא גשום, תענוג לקנח בקפה ועוגה מול שפע המים המרהיב. (נאוה ארבל, מדריכת טיולים)
צודקת אבל אין גבולות לשלמויות למשל יותר דגש ופרוט של קהילות שו"מ שפייר , וורמס , מיינץ או מגנצה אגב רוב משפחות שפירא הגיעו במקורם משפייר
רציתי לשמוע על השיט לאורך הריין
אני עשיתי אותו ונהנתי כל רגע כי אתה למעשה מבלה במלון צף מדרגה גבוהה. יש כמה חברות בארץ העורכות שיט על הריין השיט איננו זול אבל שווה כל רגע הוא יוצא מנקודות שונות למשל מאמסטרדם וחוזר דרך פרנקפורט או יוצא מציריך וחוזר דרך פרנקפורט כלומר ישנן די הרבה ווריאציות רוב נסיעות השיט הן בנות 8 ימים ושבעה לילות
מקומות ציורים
ונתנה תוקף הוא פיוט לראש השנה, ורק בתקופה מאוחרת נתקבל בחלק מעדות אשכנז גם ליום כיפור. ר' אמנון ממגנצא חי בשנת 1000 לערך, ואיננו בן המאה השתים עשרה. לפי מחקר שערכתי הפיוט אמנם קדום, אך כנראה לא היה ידוע בגרמניה, והובא לשם מאיטליה, אשר שם היה ידוע מאות שנים קודם לכן. השם 'אמנון' הוא שם יהודי איטלקי, ונראה שר' אמנון היה במקורו בן איטליה, ועבר לגרמניה בתקופה שמשפחות רבות עברו לשם מאיטליה. לפי הסיפור ר' אמנון אמר את הפיוט בראש השנה במגנצא, ושומעיו חשבו שהוא מחברו.
פשוט תודה!
למעשה כיום ידוע שהפיוט "ונתנה תוקף" נתב בתקופת הגאונים, במקום ובזמן אחר לגמרי
הכתבה די ממצה וממקדת את עיקר האטרקציות של הריין כדאי לקחת שיט על הריין כולל סיורים מודרכים השיט הוא מעין נסיעה בתוך "מוזיאון" של גלויות טעמים ריחות ומטעמים כולל ההסטוריה האפוסים והמסורות הגרמניות